בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום – 13

בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום -

 

רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

 

הרצאה 13 10.1.1923

הכוח של האינטליגנציה בא מהשמש. בתי הבונה וקיני הצרעה

ד"ר שטיינר: הרבה ידע דרוש כדי לענות באמת על שאלה כמו זו שנשאלה בפעם האחרונה, וכבר תיארנו אותה מזוויות אחרות. משום שכל מה ששייך להתרבות של ישויות חיות צריך להיות מובן לפני ולפנים, אני רוצה לנצל את הזמן היום כדי לדבר קצת יותר על שאלה זו מפרספקטיבה שונה לחלוטין.

יש משהו מיוחד בקשר להערה שנאמרה לאחרונה על ידי אמריקני שהגיע למסקנה, המבוססת על סטטיסטיקה – שהיא חידוש אהוב על זמננו ובמיוחד באמריקה – שאנשים בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר נולדים תמיד בחודשי החורף. באופן טבעי, לא צריך להבין מסטטיסטיקות אלו שאדם שנולד בחודשי הקיץ יהיה טיפש. הסטטיסטיקות מתכוונות רק לרוב. אמריקני זה טבע את האמרה, שלפי הסטטיסטיקות, הללו הנולדים בין דצמבר לאמצע מרץ יגדלו להיות לאנשים הפיקחים ביותר.

מצוין כאן משהו שקשה ללמוד אותו אצל בני אדם, כי אצל בני אדם הרבה דברים יכולים להתערב ולהפריע. זה מציין שישויות חיות בדרך כלל – ואדם הוא בראש וראשונה ישות חיה – תלויות מבחינה מסוימת במהלך השנה וההשפעה שלה עליהן.

הצהרות כמו זו של האמריקני מפתיעות אנשים היום רק משום שהם יודעים כה מעט על התהליכים הממשיים של הטבע. יתכן ואמריקני זה יפגוש באותו גורל שפקד פרופסור מסוים שמדד פעם מוחות אנושיים. הוא ערך סטטיסטיקות ומצא שהמוחות של הנשים קטנים יותר מאלו של הגברים. מכיוון, שלדעתו, מוח קטן יותר מציין פחות אינטליגנציה, הוא הסיק שכל הנשים פחות אינטליגנטיות מאשר הגברים – והוא נהיה מפורסם! הוא נהיה מפורסם משום שמצא שהמוחות של הנשים קטנים יותר ממוחות הגברים. וכעת, לפעמים מתבצעים ניתוחים שלאחר המוות אצל אנשים מפורסמים, רק משום שהם מפורסמים, וזה קרה גם לאותו פרופסור. מוחו נבדק ונמצא שמוחו קטן הרבה יותר ממוחן של כל הנשים שאותן בדק!

באופן דומה, אם זה לא היה מביך לפרסם זאת ברבים, יתכן ואמריקני זה עצמו נולד בקיץ. אם הוא היה נולד בקיץ, הרי שעל פי התיאוריה שלו הוא לא היה פיקח במיוחד, ומכאן התיאוריה שלו לא היתה רבת ערך במיוחד. אבל אתם רואים, משהו מסתתר מאחורי כל הדברים האלו, ומשהו זה יכול להוביל לנושאים המשמעותיים ביותר כאשר הוא נלמד בדרך הנכונה.

אני רוצה לומר לכם משהו היום שלבטח קשור לשאלה שנשאלה על ידי מר R. אתם רואים, התנאים הקשורים להתרבות יכולים למעשה להילמד רק בחיות ובצמחים, כי בבני אדם הם תלויים בכה הרבה גורמים אחרים שאי אפשר ללמוד אותם כראוי. אם תיקחו את מה שאמרתי לכם שלשום, כלומר, שבני אדם, נשים וגברים, משפיעים על תא הביצית או על הזרע באמצעות שתייה. אתם תראו שזה לבדו עושה לבלתי אפשרי לימוד מדויק של הרבייה שלהם. חיות רק לעיתים נדירות רוכשות את מנהג השכרות. אצל החיות התנאים נותרו הרבה יותר בטהרתם, ואצלן אפשר ללמוד את הנושא באופן טהור יותר. האספקטים החשובים ביותר של הבעיה עושה את הניתוחים של חיות לצורך לימוד שכזה לבלתי נחוצים. באמצעות ניתוח אפשר באמת לגלות את הפחות מכל. אתחיל בכך שאספר לכם משהו שאינו מבוסס על ניתוח אלא על תוצאות חיוביות שנתקבלו על ידי אנשים שלא עובדים לפי תיאוריות אלא עם ניסויים מעשיים. מה שאספר לכם עוסק במיוחד בבונים בקנדה.

ציור 20

בונים שכאלה שאפשר לפגוש כאן רק בגני חיות, או כפוחלצים במעבדות, הם למעשה מסורבלים למדי. לבונה שכזה יש ראש וגוף מגושמים, הרגליים הקדמיות עבות למדי ולרגליים האחריות יש קרומי שחייה כך שיוכל לשחות. הדבר המוזר ביותר שבו הוא הזנב, שנראה כמעט כמו מכשיר. הוא שטוח למדי והוא למעשה האספקט המחוכם ביותר אצל הבונה. מה שיש לבונה מאחור הוא הכלי המתוחכם ביותר שלו. אנשים שצפו בבונים לא ידעו תחילה למה משמש הזנב אצלם, והסבירו אותו בכל מיני דרכים מוטעות.

הבונה הוא חיה מאוד יוצאת דופן. כשלומדים להכיר את הבונה בסביבתו הטבעית, מוצאים שהוא חיה פלגמטית מאוד, משהו שנראה גם אצלנו בגני החיות. הוא כל כך פלגמטי, שאי אפשר לעשות עימו כלום. אתה יכול להתקיף בונה, לתפוס אותו, והוא לא יתגונן. הבונה עצמו לעולם לא יתקוף ולא משנה כמה שיתגרו בו. זהו יצור פלגמטי לחלוטין.

בונים אלה חיים בעיקר בביצות גדולות או נהרות קטנים, באורח ראוי לציון ביותר. כשמגיע האביב, הבונה מחפש אחר מקום קרוב לאגם או נהר, חופר מחילה בבוץ, ומבלה את הקיץ כולו כמו מתבודד אמיתי במחילה זו. בונה זה יושב כל הקיץ במעון מתבודדים קיצי זה כמו נזיר פלגמטי המעביר את הזמן בבית הקיץ שלו! זהו רק חור שהוא חופר באדמה, אבל הוא עושה זאת בבידוד מוחלט.

כשהחורף מתקרב – כבר בסתיו המאוחר – הבונים מגיחים ממחילותיהם ומתאספים בקבוצות של 200 או 300 פרטים. הם באים עם כל 'האדישות' שלהם ויוצרים קהילות. באופן טבעי, אלו שהזדווגו קודם לכן נמצאים איתם. נקבת הבונה הכינה את ביתה המבודד כך שיתאים גם לילדים. הזכר חי בקרבת מקום במחילה משלו. עכשיו, כל המשפחות הללו מתאספות יחדיו.

בדרכם האיטית, הפלגמטית, הבונים ממשיכים לחפש מקום מתאים, גם אם לפעמים קשה לראות זאת בגלל הטמפרמנט הפלגמטי שלהם. קבוצה אחת תעדיף אגם, אחרת נהר, שבו הם מתקדמים במורד הזרם לנקודה שנראית כמתאימה במיוחד למטרה שלהם. אחרי שהם חוקרים את האזור, הקבוצה כולה מתאספת שוב. ליד אגם או נהר, יש בדרך כלל עצים. זה באמת יוצא מהכלל כיצד הבונים המסורבלים הללו נהיים לפתע מומחים שכאלה. הם משתמשים ברגליים הקדמיות – לא באחוריות בעלות קרומי השחייה – יותר בפיקחות מאשר אדם משתמש בכליו. בעזרת הכפות הקדמיות והשיניים החדות, הם מכרסמים ענפי עצים ואפילו חותכים גזעי עצים. ואז, כשלקבוצה יש מספיק ענפים ועצים כרותים, הם גוררים אותם לתוך האגם או הנהר שבחרו.

הבונים דוחפים כעת את הענפים והגזעים באגם למקום הנבחר. אלו שגררו את העצים לנהר יודעים היטב שהנהר עצמו ישא אותם. הם רק מכוונים את הענפים כך שלא יסחפו לצד. בדרך זו, כל הענפים והגזעים מועברים למקום הנבחר או לחוף האגם או לצד הזרם.

כשהגיעו לשם, אלו שבחרו את האגם – והעבירו את העצים לחוף – מיד מתחילים לבנות ביתן קטן. האחרים, שבחרו בנהר, אינם מתחילים בבניית בתים, תחילה הם בונים רשת של ענפים השלובים זה בזה.

ציור 21

כשהקימו קיר שכזה, הם מוסיפים עוד רשת מענפים נוספים, כולם באותו אורך. בדרך זו הם בונים קיר בעובי שני מטר ואפילו יותר. כך, אתם רואים, הבונים סוכרים את הנהר. המים חייבים לזרום מעל הקיר, ומתחתיו אם יש חלל פתוח. רק עכשיו, כשסיימו את הסכר שלהם, את החומה, הם בונים את הבית צמוד לקיר כך שהזרם זורם מעליו.

כשהבונים אוספים מספיק ענפים והחומה נראית להם מספיק עבה, הם גוררים פנימה חומרים אחרים כמו גושים של אדמה. הם לשים אותם ומצפים את כל הסכר מכל צדדיו. הבונים מקימים תחילה חומה, בדיוק כמו ארכיטקטים אמיתיים. אלה שבחרו באגם אינם זקוקים לסכר ולכן אינם מנסים לבנות אחד כזה.

אחרי שהסכר נבנה – במקרה של אלו שבחרו באגם זה מתחיל מייד – הבונים מתחילים לבנות בתים קטנים מאותו החומר. הם נראים כמו חביות חימר, [ראה ציור 22] אבל הם באמת בתים קטנים הבנויים כמו מחצלות עשויות צמות. הם בנויים כה טוב שכמות המים הקטנה שמחלחלת לתוך חלל הבית אינה יכולה לגרום נזק לבונים. בית בונים כזה לעולם לא נבנה בחלק של הזרם שבו המים קופאים. תארו לעצמכם כמה מחוכם ומבריק זה! כידוע לכם, המים קופאים רק על פני השטח. אם צוללים די עמוק, תמיד מגיעים למקום שבו המים עדיין זורמים. בדיוק בעומק זה שבו המים לעולם אינם קופאים, בונים הבונים את בתיהם.

לכל אחד מהבתים הללו יש שתי קומות. יש קומה שנבנית כאן [מצייר], ולמטה מזה הכניסה. הבונים יכולים לעלות למעלה ולרדת למטה בבית. הם חיים בקומה העליונה ושומרים את האספקה לחורף בקומה התחתונה. הם סוחבים פנימה את האוכל שיצטרכו בחורף, וכאשר הכל מאוחסן, משפחת הבונים עוברת לתוך הבית, ותמיד נשארת בקרבת המשפחות האחרות.

ציור 22

שם חיות משפחות הבונים עד האביב, ואז הם חוזרים שוב למשכנות המתבודדים שלהם. במשך החורף, אספקת המזון מובאת מהקומה התחתונה, וכך הבונים מקיימים את עצמם. כפי שאמרתי, כשמגיע הקיץ, הם מחפשים את מחילות ההתבודדות שלהם, אבל במשך החורף הם חיים יחדיו. הם מנהלים את החיים החברתיים שלהם בכפרי בונים על קרקעית אגמים או נחלים לצד הסכר שהם בנו במומחיות כה רבה.

לפי כל התצפיות, אפילו בונים בגן חיות עובדים רק עם השיניים וכפות הרגליים, ולא עם הזנב. גם אם הוא מעוצב באופן המחוכם ביותר, הזנב לעולם לא משמש לעבודה. יש הרבה תיאורים הטוענים שהבונים משתמשים בזנבם בעבודות הבנייה שלהם, אבל זוהי אשליה. זה בפשטות לא נכון. לבונים יש רגליים קדמיות ושיניים מפותחות היטב, והם משתמשים בהם יותר בחוכמה מאשר משתמש האדם בכליו.

אתם יודעים שההיסטוריה של הטבע ממיינת את החיות למינים, ובקרב היונקים מצויים הטורפים, העטלפים, מעלי הגרה וכן הלאה. החולדות שלנו, לדוגמא, שייכות למכרסמים. הדרך שבה הבונה מעוצב למעשה משייכת אותו למשפחת המכרסמים.

בכל ספר על היסטורית הטבע, תמצאו שהמכרסמים מתוארים כיונקים הטיפשים ביותר, ומכאן הבונה משתייך לקבוצה הכי פחות אינטליגנטית בין היונקים. אפשר לומר שהבונה, כשהוא נלמד כחיה יחידה, נראה מעל לכל כשובב קטן ומאוד פלגמטי. הטמפרמנט הפלגמטי שלו כה חזק שהוא יכול להיראות כה חכם כמו שנראה אדם פלגמטי: הוא אינו מראה עניין בדבר. הבונה אם כן, טיפש נורא, אבל גם מגשים את כל המבצעים המרשימים והיוצאים מגדר הרגיל בחכמתם הללו! אפשר לומר אם כן, שאמרתו של רוסגר אודות האדם אינה מתאימה לבונה: "אחד הוא אדם, שניים הם המון, ושלושה הם חבורת חיות." רוסגר לא אמר זאת על בונים אלא על בני אדם. הוא מתכוון לכך שכאשר הרבה אנשים נפגשים יחדיו, הם נהיים טיפשים. יש משהו נכון בזה. בהמון, אנשים נהיים נבוכים ויכולים לעשות דברים מטופשים, גם אם לבטח יש אנשים אינטליגנטים בתוכם!

אנו יכולים לומר שאצל הבונים זה הפוך. אחד הוא טיפש, אבל כמה בונים יותר מבריקים! כשמתאספים 200 או 300 בסתיו, הם נהיים הכי חכמים, הם נהיים לארכיטקטים אמיתיים. אם אנו בני האדם איננו רגישים במיוחד ליופי המיוחד של המבנים של הבונים, זה בגלל הטעם האנושי שלנו, אבל ביתו של הבונה הוא באמת כה יפה ומטופח כפי שהבונה עצמו הוא מסורבל.

וכעת, רב המחקר שאפשר לערוך מדוע הבונים כה חכמים כשהם מתקבצים. רמז חשוב נמצא בעובדה שהבונים מתחילים את הפעילות שלהם בסתיו. במשך היום אפשר לראות רק מעט מפעילות זו. הבנייה של סכר כזה ושל כפר הבונים – הם באמת בונים כפר שלם – מתרחשת מהר מאוד ונגמרת תוך כמה ימים. זה נראה שהם עושים מעט מאוד במשך היום, באופן יוצא מן הכלל מעט, אבל הם עובדים בקדחתנות בלילה. כך, החוכמה של הבונים באה דבר ראשון בחורף ודבר שני בלילה. כאן מונח הרמז האמיתי ללימוד העניין כולו.

כשאנשים לומדים, העיקרון הראשון הוא להימנע מיותר מידי חשיבה ספקולטיבית. זה עלול להישמע מוזר, אבל אתם תבינו למה אני מתכוון. אדם אינו נהיה אינטליגנטי במיוחד באמצעות ספקולציות. בדרך כלל אם הוא מהרהר במשהו שהוא צריך לצפות בו, לא יצא מזה שום דבר מחוכם במיוחד. אם מישהו רוצה להבין את התופעות של העולם, הוא אינו צריך להישען יותר מדי על ספקולציות. הספקולציות של מישהו אינן כלל הדבר החשוב ביותר. העובדות צריכות לקרוא לו, הוא צריך לחשוב, אבל עיקר תשומת לבו אינה צריכה להיות מכוונת לקראת הבנת הדברים שהוא רואה. במקום זה צריך להתבונן בעובדות אחרות, להשוות אותן לבעיה שהוא עסוק בה, ולחפש קשרים ביניהן. ככל שאדם מקשר יותר בין עובדות שונות, כך הוא מבין יותר את הטבע. אנשים שרק מהרהרים אודות הטבע באמת אינם מגלים יותר מאשר ידעו מלכתחילה.

כאשר אדם נהיה מטריאליסט, הוא מדבר באופן מטריאליסטי אודות הטבע, משום שזהו המקום שממנו הוא בא. הוא אינו מגלה משהו חדש. כאשר אדם מדבר באופן אידיאליסטי אודות הטבע, הוא עושה כן משום שהוא כבר אידיאליסט. כמעט בכל המקרים, אפשר להוכיח שבאמצעות ספקולציות אנשים מגלים רק את מה שכבר ברור להם מתוקף מה שהם. חשיבה נכונה נוצרת רק כשאדם נותן לעובדות להדריך אותו.

כעת אוסיף קבוצה אחרת של עובדות לאלו שעוסקות בבונה, עובדות שיובילו אותנו לרמזים נכונים, לא דרך ספקולציות אלא בפשטות דרך השוואה של עובדות. כבר דיברתי על הצרעות וסיפרתי לכם על תצפית שנערכה על צרעות על ידי דרווין. היום, אני רוצה להצביע על כך שנית.

הצרעות בונות לעצמן קן מתוחכם. גם אם בקושי מזכיר את חלת הדבש, הקירות של קן צרעות זה אינן מכילים שעווה אלא נייר. דבר שני, התהליך שונה מאשר אצל הדבורים. יש קיני צרעות, לדוגמא, שנבנים תחילה על ידי חפירה באדמה, ואז נעשה משהו המזכיר שקית או כיס. הוא בנוי איך שהוא כמו ביתן של בונה, אבל הוא עשוי מזרדים זעירים או פיסות עץ כל שהוא שהצרעות יכולות למצוא, ולעצב אותן כך שבסופו של דבר, יכסו כמו שקית עבה במקצת. בתוך זה הן בונות את קינן הקט. שם הן בונות את הקומות השונות. התאים משושים, בדיוק כמו בחלת הדבש, והם עטופים בכיסוי של נייר. הם כמו קומות בבניין, ולפעמיים יש רבות מהן, אחת מעל השניה.

כל דבר בתוך הקן מעוצב מנייר. הכיסוי החיצוני דמוי השקית אינו עשוי מנייר אלא מחומרים אחרים, כלומר, מזרדים קטנים או מפיסות עץ שנחצו לחתיכות לפני שהשתמשו בהם לבנייה. כל זה ארוג לרשת ואז מודבק למעלה במעין מֶרֶק. זה מה שמכיל הכיסוי החיצוני, וזה נבנה או בחור באדמה או מהודק במֶרֶק טבעי למשהו ממעל. בתוך השקית נמצאים התאים האינדיבידואלים, שבתוך כל אחד מהם מוטלת ביצה.

זהו הסיפור, אם כן, של הצרעות. אתם יכולים לשער שהצרעות מאוד מושפעות ממזג האוויר. רק צרעות מעטות שורדות את החורף עד לאביב, אבל אין זה משנה אם האחרות אינן שורדות כל עוד נקבה או שתיים מהקן נותרות בחיים. בחורף הנקבות מחפשות פינה מוגנת להיחבא בה, ושם הן מצויות בתרדמת חורף. באביב, יוצאות הנקבות ממחבואן והן מוכנות להטיל את ביציהן. מעניין הדבר, שצרעות שונות מאוד בוקעות מכל הביצים באביב. צרעות אלו הבוקעות באביב, גדלות מהר מאוד ועדיין אין להן תאים, הן מתחילות מייד לבנות תאים שכאלה. הן עפות סביב בנחילים שלמים, הן מחפשות בכל מקום אחר חומרים לבניית קן מתאים. עבודה זו נמשכת כל הקיץ. צרעות אלו בונות תאים.

לצרעות הבוקעות מהביצים שהוטלו באביב יש תכונות מיוחדות, כלומר, הן כולן עקרות ואינן יכולות להתרבות. אצל צרעות אלו אין התרבות. איברי הרבייה שלהן כה מדוכאים שרבייה לא באה בחשבון. כך שהדבר הראשון שצרעה עושה באביב זה לייצר לעצמה צבא פועלות חסרות מין ועובדות ללא ליאות. הן עובדות קשה לאורך כל הקיץ.

הכרתי איש מדעי הטבע שראה מטרה ראויה ביצירת בני אדם חסרי מין. לא תהיה להם משפחה ויעסקו רק בעבודה. הם ישאירו את הרבייה לכמה נבחרים, כמו אצל הצרעות.

טוב, עובדה היא שצרעות חסרות מין עובדות כל הקיץ. בסוף הקיץ הנקבה מתחילה להטיל ביצים המייצרות זכרים ונקבות. בדרך כלל, זו אותה נקבה שהטילה את הביצים חסרות המין קודם לכן. עכשיו היא מטילה ביצים שמהן, בסתיו, בוקעים זכרים ונקבות. הזכרים מתפתחים ליצורים חלשים למדי. בהשוואה אליהם הצרעות חסרות המין הן פועלות חסונות ונמרצות. הזכרים מדוכאים ואינם יכולים לעשות הרבה. יש להם רק מעט זמן לאכול משהו, להזדווג ולמות. באמת, צרעות ממין זכר אלו ממלאים תפקיד עצוב למדי. הם בוקעים בחיפזון בסתיו, אוכלים קצת, מפרים את הנקבות, ואחרי כן כשהשלימו את מטרתם, הם מתים. זה כל מה שהם עושים.

בקרב סוגים מסוימים של צרעות הזכרים קצת יותר חסונים. כאן הדברים באמת מוזרים. גם אם זה יוצא דופן, זה מזכיר את ההתנהגות של עכבישים מסוימים. אצל עכבישים מסוימים, קורה משהו יוצא מהכלל. אתם רואים, נקבת העכביש מחשיבה את הזכר ללא יוצלח שנועד רק להפרות אותה. הזכר מורשה להתקרב לנקבה רק כאשר הם מוכנים להפריה, לעולם לא לפני כן. לפני כן, הנקבה בדרך כלל אינה מרשה לזכר להתקרב אליה. קודם כל הוא צריך להיות בוגר דיו להפריה. עכשיו, כפי שאמרתי, הדבר הבא מתרחש לפעמים, כמשהו יוצא דופן, בקרב הצרעות. בקרב העכבישים, שהם אחרי הכל יצורים נחותים יותר, כשנקבה מבחינה בזכר קטן וחמדן מתקרב, היא מתמקמת בנקודה שאינה קלה לגישה עבורו ואפילו קשה יותר עבורו לעזיבה. כאשר הוא נתקל במכשול, הנקבה רודפת אחריו במהירות ועוקצת אותו למוות. כאן, נקבת העכביש עצמה גורמת למותו של הזכר. כך זה אצל כמה עכבישים. שערו בנפשכם, משסיים הזכר את תפקידו, הוא צריך למות, משום שאינו משרת יותר שום מטרה.

בקרב הצרעות הזכרים מתים בדרך כלל בעצמם, משום שהם מוציאים כה הרבה אנרגיה במשך ההזדווגות שלא נותר להם כוח לחיות. הצרעות חסרות המין מתות באותו זמן. אחרי שעמלו כל הקיץ, הן כולן מתות בסתיו. הצרעות חסרות המין והזכרים מתים, ורק הנקבות נותרות. מאלה, רבות נכנעות לקור החורף. רק המעטות שמצאו מחסה בטוח שורדות. הן מגיעות לאביב, מטילות ביצים, וכל המחזור מתחיל מחדש. כך, באביב ובקיץ נולדות רק צרעות חסרות מין. רק בסתיו, בהתקרב החורף, יכולות להיוולד צרעות פעילות מבחינה מינית.

אלה הן העובדות, שצריך להתבונן בהן. חשוב מאוד לקשור אותן לעובדות אחרות, משום שזה מראה לנו כמה שחיי המין של החיות קשורים בחוזקה עם מהלך השנה.

הבה ונניח שעכשיו קיץ. האדמה חשופה ביותר להשפעות השמש. השמש שולחת מטה אור וחום לאדמה. חשיפה ישירה לאור השמש גורמת להזעה. אתה יכול להבחין בהשפעות השמש לפי מצבך. לא הבונה ולא נקבת הצרעה חושפים עצמם ישירות לאור השמש. הם תמיד נמצאים במגורים דמויי מערה. במחילות שלהם הם מוגנים מאור השמש ומתחממים רק באופן לא ישיר באמצעות האדמה. ולפי כך, בהתקרב החורף הם מקבלים איכויות מוגדרות. רק חישבו, לקראת החורף הצרעות מקבלות איכות המאפשרת להם לייצר צאצאים פעילים מינית.

מה זה אומר? נקבת הצרעה החשופה במשך הקיץ לחום ואור השמש מייצרת צרעות חסרות מין. אפשר אם כן, לומר שהשפעות השמש הן כאלה שלמעשה הן הורסות את המיניות של הצרעות. זה ברור למדי מעובדה זו שלשמש עם אורה וחומה, המוחזרים על ידי האדמה, יש השפעה של הרס מגמת ההתרבות. ולכן, כשבא האביב וחום ואור השמש גוברים, הצרעות מייצרות צאצאים חסרי מין. רק כאשר החורף מתקרב, כשלחום השמש ואורה אין כבר אותה עוצמה, רוכשות הצרעות את הכוח לייצר צאצאים עם איברי רבייה. זה מראה בבירור שלעונות השנה יש השפעה מוגדרת.

כעת, אם נפנה מהצרעות אל הבונים, עלינו לומר שהבונה טיפש באופן קיצוני, חיה פלגמטית! הוא טיפש ופלגמטי במדרגה הגבוהה ביותר. יפה. אבל היכן הוא מבלה את הקיץ? בתוך האדמה במחילה מבודדת, מרשה לחום ולאור שנכנסים למחילה לחדור לגופו, כך שלמעשה הוא סופג את אור השמש הקיצית ואת חומה. כשספיגה זו נשלמת בסתיו, הבונה מתחיל לחפש אחר בונים אחרים, וביחד הם נהיים חכמים. הם משתמשים בחכמה שאין ברשותם כחיות בודדות. עכשיו, לפתע, כשהם נאספים יחדיו, נהיים הבונים חכמים. באופן טבעי, כחיה בודדת הם לעולם לא יוכלו לבנות את כל כפר הבונים הזה. הצעד הראשון של בחירת מקום מתאים הוא חכם דיו.

זה מראה בבירור על מה שהצבעתי עליו בפעם האחרונה: החכמה שנמצאת ביצור צריכה להיאסף תחילה, בדיוק כפי שמים נאספים בכד. מה עושה הבונה כחיה בודדת כאשר הוא חי כנזיר במחילת הקיץ שלו? הבונה אוסף אור שמש וחום שמש לעצמו – או כך אנו אומרים, משום שכל שאנו יכולים לתפוס הוא אור השמש וחומה. באמת, הבונה אוסף את האינטליגנציה שלו. ביחד עם אור השמש וחומה, אינטליגנציה זורמת מהקוסמוס מטה אל האדמה והבונה אוסף אותה לעצמו. עכשיו יש אותה לבונה והיא נבנית. אצל הבונה אתם יכולים לראות במציאות את מה שהצגתי לאחרונה בפניכם בתמונה.

משהו אחר נהייה כעת מובן: זנבו של הבונה. השוו זאת למה שאמרתי אודות זנבו של הכלב, זנבו של הכלב הוא איבר של הנאה ומכאן איבר הנפש של הכלב. הכלב מקשקש בזנבו כשהוא שמח. אצל הבונה בתוך הזנב, שאינו משמש לבונה ככלי עבודה ואשר מעוצב באופן מאוד מחוכם, מצטברת אינטליגנציה. הבונה מכוון עצמו באמצעותה. זה אומר שהבונה באמת מכוון על ידי חומה ואורה של השמש. הם נכללים בתוך הזנב ונהיים לאינטליגנציה. זהו באמת המוח המשותף של מושבת הבונים.

זנבות אלו הם האמצעי שדרכו אור וחום השמש מייצרים חכמה. הבונה אינו משתמש בזנבו כמכשיר פיזי. הוא משתמש ברגליו הקדמיות ובשיניו כמכשירים פיזיים. אך הזנב הוא בעל השפעה. יש לו השפעה כאשר הקבוצה נדחפת קדימה על ידי מישהו מאחור. במקרה זה, זהו מישהו הדוחף אותם. כאן זוהי השמש, אשר, באמצעות זנב הבונה, עדיין יש לה השפעה מאוחרת בחורף אשר בונה את כפר הבונים. זוהי אינטליגנציה זו, אשר יורדת מהשמש לאדמה עם אור וחום, הבונה את הכפר.

באופן טבעי, מה שיורד כנפש ורוח מהיקום משפיע על כל היצורים האחרים, כולל הצרעות. כיצד זה משפיע על הצרעות? כאשר הנקבות חשופות לשמש – כלומר, האפקט הארצי של השמש, שממנו הן נהנות בקן הארצי שלהן – כוח הולדת הצאצאים בצאצאי הצרעות נהרס. הצרעה יכולה לייצר רק חרקים חסרי מין תחת השפעת השמש. רק כאשר הצרעה אינה חשופה בעוצמה לחום השמש, בסתיו, והיא עדיין מלאת חיוניות – לא חלושה כמו בחורף – מתפתח בה הכוח להביא לעולם צרעות פעילות מבחינה מינית. זה מציג שוב בבהירות שמה שבא מהאדמה מייצר את כוחות המין, ואילו מה שבא מהיקום מייצר אינטליגנציה והורג את כוחות המין. בדרך זו נוצר איזון. כאשר הצרעה חשופה יותר לאדמה, היא מפתחת כוחות מיניים. כאשר היא חשופה יותר לשמיים – אם יורשה לי להשתמש במילה זו כאן – היא אינה מפתחת כוחות מיניים אלא מייצרת במקום זה צרעות חסרות מין. בחרקים חסרי מין אלה יש חכמה לבנות קן צרעות שלם. מי למעשה בונה קן זה? השמש בונה אותו באמצעות צרעות חסרות מין!

זוהי נקודה חשובה ביותר, רבותי. באמת, קן הצרעות כמו גם המבנים של הבונים, נבנים על ידי החכמה שזורמת לאדמה מהשמש. זה נראה בבירור כשמביאים את כל העובדות יחדיו. לכן אמרתי לכם שכל הספקולציות העוסקות במשהו שנצפה אינן מועילות כלל. רק כאשר משווים את העובדות ומקשרים ביניהן משיגים השקפה בריאה.

אנשים פשוט רואים עובדות מבודדות, ולכן מחמיצים כה הרבה. הם חושבים לעצמם: "עכשיו", מתבוננים בבונים, ואחר כך מעלים ספקולציות אודות הבונים. כאשר מתבוננים בבונים, מה הטעם להתעסק בצרעות? אבל לא מגלים דבר אם לא מתבוננים במשהו שנראה לכאורה כה רחוק כמו הצרעה. אם מביטים בצרעה, רואים שקן הצרעות נבנה גם כן באמצעות החכמה הבאה מהשמש.

השפעות השמש עדיין נראות בבונה מאולף בכלוב, גם אם אין צורך לאלף את הבונה, משום שהוא כה פלגמטי, הוא רק צריך להיות מוחזק בכלוב. כאשר השפעות השמש נחלשות, ובמקום מתגברת השפעת האדמה, אפילו הבונה השבוי מתחיל בפעילויות החורף. הוא מנסה לנשוך את חוטי הברזל של הכלוב. אומרים שזהו אינסטינקט של הבונה. כל אחד יכול להגיד 'אינסטינקט'. זוהי רק מילה. מילים כאלו הם כמו מיכלים ריקים שלתוכם נמזגת כל הבורוּת. אם מישהו רוצה להסביר משהו כמו אינסטינקט הוא מגיע לנקודה שבה הוא צריך לומר: זוהי באמת השמש! רבותי, זה באמת כך. באופן זה, דרך העובדות הטהורות עצמן, אפשר להכיר ולדעת כיצד הסביבה הקוסמית של האדמה משפיעה על הישויות החיות.

עכשיו זה כבר לא מפתיע שברנש אמריקני מסוים טוען שאנשים שנולדים בין דצמבר למרץ הם אינטליגנטים. במקרה של בני אדם, העניינים נהיו מסובכים למדי. כל דבר באדם נוטה לקראת היותו חופשי מכל מה שהחיות עדיין תלויות בו. אתם צריכים אם כן, להתחשב בדבר הבא. אנשים שנולדים בין דצמבר למרץ נהרו בין מרץ למאי. תאריך הלידה שלהם נקבע לפי ההתעברות שהתרחשה באביב תשעה חודשים קודם לכן, בין מרץ למאי, ומכאן לתקופה שבה הקיץ מתקרב. על פי כל מה שהסברתי היום, השפעת השמש תמיד חזקה אז יותר. כך, מה עושה השמש? היא מדכאת את הכוחות המיניים האנושיים רק במקצת – לא לחלוטין, משום שהאדם יותר חופשי מהחיות – וכוחות מיניים מדוכאים אלה נהיים לכוחות של אינטליגנציה. לכן אדם שנולד בין דצמבר למרץ יותר קל לו, בעוד שאלו הנולדים בקיץ צריכים לעמול יותר כדי לרכוש את חכמתם. זה יכול לקרות, אבל זה נכון שלבני אדם יש נטיות שונות. הללו שנהרו באביב ונולדו בחורף הבא נוטים לרכוש כוחות של אינטליגנציה יותר בקלות מאלו שנולדים בזמנים אחרים.

כל זה צריך להיות ידוע כך שאפשר יהיה לפצות על ההבדלים באמצעות חינוך. באדם, זה אפשרי. צרעות אי אפשר לחנך לייצר צאצאים חסרי מין שיבנו קינים בחורף, וגם בונים אי אפשר לחנך להתגבר על הטבע, כפי שאנו אומרים, עד למידה מסוימת. אתם יכולים לראות מכך שהאדם שונה מהחיות במובן זה. אצל החיות, היסוד הנפשי-רוחי תלוי לחלוטין בהתפתחות הקוסמית. הוא תלוי בפשטות בשמש בבניית קיני הצרעות ובתי הבונים.

אצל הבונה אפשר לראות משהו אחר. בסתיו, הבונים הנזירים הללו שבילו את כל הקיץ בהתבודדות, מתאספים לקבוצות של 200 או 300, ורק אז, כקבוצות, הם יכולים להפעיל את האינטליגנציה שהוענקה על ידי השמש. הם יכולים להשתמש בה כקבוצה, לא כאינדיבידואלים. באופן אינדיבידואלי הם לעולם לא יוכלו להגשים זאת. זו צריכה להיות עבודה של הקבוצה.

הרבה ממה שהחיות יכולות להגשים רק כקבוצה יכולים בני אדם להגשים כאינדיבידואלים. לכן באנתרופוסופיה אנו אומרים שחיי הנפש של החיות קיימים רק בקבוצות – ומכאן, נפשות קבוצתיות. לאדם יש נפש אינדיבידואלית.

עכשיו, זה הכי מעניין. אמרתי לכם פעם כיצד נראית עצם הירך האנושית, לדוגמא. אצל הבונה, היא באמת שונה, אבל עצם הירך האנושית נראית כמו עבודה אמנותית עדינה ויפה באופן יוצא מהכלל. היא בנויה באופן מחוכם במיוחד. האדם בנוי למעשה בדרך כזו, כשמסתכלים בו נכונה, שאפשר לומר: הוא בונה כל דבר בתוכו כפי שהבונים בונים מבנים חיצוניים. וכאן נשאלת השאלה: מניין נובעת כל הבנייה המחוכמת הזו בתוך האדם?

ציור 23

אם הבנייה של הבונה נובעת מהשמש וסביבותיה, הארגון האנושי נובע גם כן מהשמש. אנחנו, באמת, איננו ישויות ארציות אלא ישויות שמש שרק ממוקמות על האדמה. לשם מה? תוכלו להבין כשתקחו בחשבון את הדברים הבאים.

מהאדמה יש לצרעות כוח לייצר צאצאים מיניים. אדם צריך להיות על האדמה כדי שיהיה לו כוח ריבוי. לשם השוואה, יש לו כוח אחר יותר הגיוני, שאותו הוא משיג מהיקום הסובב. אנו יכולים לראות בבירור שהאדם משיג את האינטליגנציה שלו מהסביבה הקוסמית, ואת כוח הריבוי הוא רוכש מהאדמה. אפשר ללכת הלאה ולהראות כיצד הירח קשור לאדמה, אבל אין יותר זמן היום. נוכל להיכנס לזה ביום אחר. אתם יכולים לראות שאם רואים את העובדות נכונה הן יכולות להוביל אותכם להבנה שהעולם הוא באמת אחדות הרמונית ואנו תלויים גם במה שסובב את האדמה, שמכיל לא רק שמש מאירה ומחממת אלא גם שמש חכמה, שמש אינטליגנטית. זה חשוב באופן יוצא מהכלל, משום שעל השאלות האינדיבידואליות שאתם שואלים אפשר לענות טוב יותר בדרך זו. אתם רואים שכוח הריבוי, שתיארתי אותו בפניכם בפעם האחרונה, מושפע על ידי שתייה. מדוע הם קשורים כך שמעט שתייה אינה כה משפיעה אבל שתייה כבדה משפיעה? תוכלו להבין זאת מהדברים הבאים.

מהו אלכוהול? היין מדגים מהו למעשה האלכוהול, משום שליין, שרק אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם לשתות, יש השפעה מזיקה ביותר. בירה פחות מזיקה לאיברי הרבייה מאשר היין. בירה משפיעה יותר על איברים אחרים – הלב, הכליות, וכן הלאה – אבל האלכוהול ביין, וכמובן, במיוחד האלכוהול במשקאות חריפים, משפיע על איברי הרבייה.

מהיכן נובע החומר הנכלל ביין ובמשקאות החריפים? הוא נוצר דרך ההשפעה של כוחות השמש! חומר זה צריך את הקיץ כולו כדי להבשיל. עכשיו אתם יכולים לראות מדוע הוא מזיק לאיברי הרבייה. כאשר מישהו שותה, איברי הרבייה נחשפים לחומר שנספג באופן פנימי כמו מזון, ואשר צריך להיספג רק בדרך שבה נספגים אורה וחומה של השמש. זה גובה את מחירו. האדם שותה משהו שהשמש מייצרת מחוץ לו. ובדרך זו הוא הופך לרעל. כאשר חום השמש נלקח לתוך המערכת בדרך הנכונה, האורגניזם עצמו מייצר כמות קטנה של אלכוהול הדרושה לו, כפי שהסברתי. בשתיית אלכוהול, האדם באמת מכניס אויב לתוך המערכת שלו, משום שמה שמובא באופן חיצוני בדרך הנכונה הופך לרעל כשהוא נעכל באופן פנימי, ולהיפך. הדגמתי זאת בפניכם במקרה של הזיכרון. כך, מה שפועל באלכוהול זה מה שהשמש ייצרה בתוכו, משום שהשמש הבשילה אותו. כאשר השמש זורחת עלינו, זה בדיוק הפוך. אז אנו צריכים לספוג חום ואור מבחוץ. כאשר אנו צורכים אלכוהול אנו מחממים עצמנו מבפנים. אותו הכוח שהוא ידיד לנו כשאנו משתמשים בו מבחוץ נהיה לאויב שלנו כאשר אנו משתמשים בו מבפנים.

אותו דבר גם בטבע. יש כוחות בטבע שמיטיבים מכיוון אחד, אבל מהכיוון ההפוך הם פועלים כרעל. אנו יכולים להשיג הבנה רק כאשר אנו בוחנים זאת בדרך הנכונה.

רציתי להוסיף זאת כך כדי שתוכלו להבין טוב יותר כל דבר ששייך לשאלה של מר E. עכשיו חישבו על כל זה. אם תרצו לשאול שאלות נוספות, אני מקווה להיות כאן בשבת הבאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *