נוכחות המתים בנתיב הרוחני
כיצד רוכשים הבנה של עולם הרוח?
זרימת אימפולסים רוחיים מעולם המתים
רודולף שטיינר
GA154
7 הרצאות
בערים שונות בין 17 באפריל ל-26 במאי 1914
תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל
לספר ראו כאן
הרצאה ראשונה
כיצד רוכשים הבנה של עולם הרוח א'
ברלין, 18 באפריל 1914
תקציר: טבעם של החלומות. הזיות. חומר אתרי והכוח המוגבר של הנפש. כתיבה אוקולטית. חשיבה רגילה וחשיבה על-חושית. המייסדים הקדומים של הדתות ומדע-הרוח החדש יותר. מהות הכריסטוס. עוד על חלימה. טבעו של הגוף האסטרלי. התמונה של ה"אני" כמוקד החוויות בעולם הרוח. ראיה רוחית אטביסטית וחשיבה בריאה. חשיבה ברורה כתנאי להעמקה במדע-הרוח.
***************************
אם אתה חולם ואתה זוכר את החלום בצורה חיה ככל האפשר, כפי שקורה במקרים רבים, יהיה ברור לך שצפית בתמונות הזורמות בפני נפשך בחלום, מבלי שתהיה לך מודעות-"אני" ברורה הקשורה לתמונות אלה. כאמור, יש תמיד להניח שמודעות-ה"אני" אינה מופיעה בבירור בחלומות כמו בתודעה הערה. בתמונות האלו אשר חולפות בפני הנפש יכולות להופיע שני סוגים של סצנות. יכולה להופיע בחלום סדרת תמונות שמוכרות היטב לאדם החולם, כי הן מתחברות לחוויות של הימים הקודמים או מהעבר הלא רחוק, או יכול להיות גם שבחלום מופיעות תמונות שבהן החוויות עוברות כל מיני שינויים, כך שהאדם בכלל לא יכול לזהות בהן את החוויה או את האירוע, וחושב שהוא חלם על משהו חדש לחלוטין. קורה גם שאתה חולם חלומות שאינם קשורים לכל אירוע שחווית, ומראים משהו חדש לחלוטין. אך בכל פעם יש לך תחושה שלנפש התגלו מעין תמונות חיות ומלאות תנועה. זה מה שתזכור אחרי שהתעוררת. יש חלומות שנשארים בזיכרון לאורך זמן רב יותר, ויש חלומות שכאילו נכבים או נמחקים עם החזרה לחוויות הערות.
כעת אנו רוצים לבחון את השאלה מה, בעצם, אנחנו קולטים בחלומות חיים כאלה. אנחנו יודעים מה שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים במצב ערות בעולם הזה, שאנו קוראים לו העולם הפיזי. אך מהו החומר הממלא את הקליטה שלנו כשאנו חולמים – כמו שהתהליכים, האירועים והדברים החומריים ממלאים את החוויה שלנו בעולם הפיזי במצב הערות? זוהי הספירה שאנו קוראים לה העולם האתרי, האתר המשתרע בכל העולם עם התהליכים הפנימיים שלו ועם כל מה שחי בו. זה כביכול החומר שאנו קולטים כאשר אנו חולמים. אך בדרך כלל, אנו קולטים רק חלק מאוד ספציפי מהעולם האתרי כשאנחנו חולמים. כשם שהעולם האתרי סגור בפנינו במצב הערות, כאשר אנו קולטים את העולם הפיזי, בחיים הרגילים, איננו מסוגלים לקלוט את החומר האתרי הנמצא סביבנו דרך החושים הפיזיים שלנו. באופן דומה, גם בחלומות הרגילים שלנו איננו יכולים לקלוט את כל האתר שסביבנו, אלא רק חלק ממנו, את אותו חלק מהעולם האתרי שהוא הגוף האתרי שלנו. כפי שאתם יודעים, כשאנחנו ישנים, אנחנו עוזבים את הגוף הפיזי שלנו ואת הגוף האתרי שלנו. בחלומותינו הרגילים, אנו מביטים לאחור, כביכול, מתוך הגוף האסטרלי וה"אני" שלנו, אל מה שעזבנו מאחור בשינה. אך בהתבוננות זו בעצמנו, איננו קולטים בתודעה שלנו את הגוף הפיזי, ואיננו משתמשים בחושים הפיזיים. אנו מביטים לאחור רק אל הגוף האתרי שלנו, ומתעלמים מגופנו הפיזי. אם כן, התהליכים של גופנו האתרי הם אלה שמתגלים לנו בשלב מסוים, ואנו קולטים אותם כחלומות. למעשה, רוב החלומות אינם אלא צפייה בגוף האתרי שלנו בזמן השינה, כאשר חלק מהתהליכים המורכבים ביותר של גופנו האתרי מגיע לתודעתנו.
הגוף האתרי שלנו מורכב במיוחד, ונמצאים בו, תמיד נוכחים, כל הזיכרונות. אפילו הדברים ששקעו למעמקי הנפש, הדברים שאיננו מודעים להם בתודעה הערה הרגילה שלנו, תמיד נמצאים בגוף האתרי בצורה כלשהי. כל חיינו עד לרגע זה בגלגול הנוכחי שלנו, משולבים בגוף האתרי, נמצאים באמת בתוכו. כמובן, קשה מאוד לדמיין זאת, אך זו האמת. דמיינו, למשל, שאתם מדברים כל היום – יש אנשים שזה נכון לגביהם – וכל מה שאתם מדברים נרשם על תקליטים. כשדיברתם כל כך הרבה שתקליט אחד התמלא, אתם מניחים אותו בצד, לוקחים עוד תקליט, וכשגם הוא מלא, לוקחים תקליט שלישי, וכן הלאה. כלומר, מספר התקליטים יהיה תלוי בכמה אתם מדברים. אם מישהו היה אוסף את כל התקליטים, כל מה שאמרתם היה נשמר בסופו של היום בצורה יפה על תקליטים. ואז, אם מישהו היה משמיע אותם, כל מה שאמרתם במהלך היום היה נשמע שוב. כל הזיכרונות שלנו נשמרים באופן דומה בגוף האתרי. בזכות התנאים המיוחדים של השינה, חלק מרכיבי הגוף האתרי יופיע לפני נפשנו, כאילו לקחנו תקליט מהאוסף והשמענו אותו – זה סוג החלום הנפוץ ביותר. כך התודעה שלנו אורגת בגוף האתרי שלנו.
אותו הדבר נכון במקרה של הזיות רבות המופיעות בפני נפש האדם. ככלל, הזיות כאלה נגרמות גם בגלל העובדה שהאדם יכול לראות, עם ה"אני" והגוף האסטרלי שלו, שנמצאים עדיין בגוף הפיזי, חלק שנקרע מגופו האתרי. תופעה זו יכולה לקרות כאשר חלק מהגוף הפיזי שלך חולה: למשל, משהו במערכת העצבים או כדומה. הגוף האתרי אינו יכול אז לחדור לגוף הפיזי בנקודה שבה מערכת העצבים חולה; הוא כמו נזרק החוצה. הגוף האתרי עצמו אינו חולה כלל, אך בנקודה מסוימת הוא נפרד מהגוף הפיזי. אילו הוא היה נשאר קשור לגוף הפיזי, הכול היה מתרחש כמו בתודעה הרגילה, ואז לא היינו מודעים לכך שהגוף הפיזי חולה. כאשר הגוף האתרי אינו יכול לחדור במקום זה, ואותו חלק מהגוף האתרי שלנו אינו יכול לחדור לתוכו זוהר לעברו, אנו חווים זאת בתודעה שלנו כהזיה.
חומר זה שממנו עולים החלומות או ההזיות מקיף אותנו בכל מקום בעולם. זה החומר האתרי. הגוף האתרי שלנו כאילו גזור כמו חתיכה מאותו חומר אתרי המקיף אותנו. לאחר שעברנו דרך שער המוות והשלנו את הגוף הפיזי, אנו עוברים דרך חומר אתרי זה. בעצם, איננו יוצאים בכלל מהחומר האתרי לאורך כל הדרך בין המוות ללידה החדשה. כי הוא נמצא בכל מקום, ועלינו לעבור דרכו; אנחנו נמצאים בתוכו. זמן מה אחרי המוות אנו משילים גם את גופנו האתרי. הוא מתמוסס לתוך החומר האתרי החיצוני הזה. בחיים הרגילים, אין לאדם יכולת לקלוט את החומר האתרי החיצוני הזה. לכן אין לנו בעולם האתרי שום דבר שניתן לקרוא לו קליטה, אין שום דבר שדומה לקליטה בעולם הפיזי. דרך החלימה, האדם לומד להכיר מעין קליטה של האתרי, קליטה אשר תלויה בו עצמו.
לאחר המוות, או כאן בחיים הארציים הנוכחיים דרך אימגינציות שמופיעות בראייה רוחית, הקליטה האמיתית של העולם האתרי המקיף אותנו דורשת כוח גדול יותר מזה שיש לנו בחיים הרגילים בין הלידה למוות. אנו זקוקים לכוח נפשי פנימי חזק יותר. אנו לא קולטים את העולם האתרי סביבנו במהלך החיים הארציים מפני שאין לנו כוח נפשי מספיק חזק. כדי לקלוט את העולם האתרי, עלינו להפוך להרבה יותר פעילים, לעבוד הרבה יותר קשה מאשר בחיים הרגילים. גם לאחר המוות, כדי שנוכל להתחבר לסביבה המקיפה אותנו, הנפש צריכה להתמלא בכוח הרבה יותר אקטיבי מאשר זה שיש לנו בחיים הרגילים. אחרת, לא נקלוט את העולם האתרי הנמצא סביבנו, כשם שבחיים הרגילים לא היינו קולטים שום דבר אילו היו חסרים לנו כל החושים. לכן על האדם להיות בעל כוח נפשי פעיל ואקטיבי יותר, כדי למצוא את דרכו לאחר המוות, ולא להיות, במובן המטאפורי, חירש ועיוור בעולם שאליו הוא נכנס. כדי לגבש רעיון ברור יותר על האופן שבו הנפש קולטת לאחר המוות, או לאחר שרכשה את היכולת לפתח כוח אימגינציה, אנו יכולים להשתמש בהשוואה מעולם הכתיבה. כשאתה כותב משהו, יש משמעות למה שאתה כותב. מה שאתה כותב נותן ביטוי למשהו שעומד מאחורי המילים שלך. אתה בעצם רושם רק את הסמלים, את האותיות. יש לך את היכולת לבטא משהו אמיתי במה שאתה כותב, לגרום למה שאתה כותב להתאים למשהו שקיים באופן אובייקטיבי. אם ברצונך למסור לחבר הנמצא רחוק ממך עובדה זו או אחרת באמצעות מכתב, אתה תמצא מילים שיספרו לחבר על אותה עובדה כשהוא יקרא אותן. אתה קודם כול כותב את האותיות, את הסמלים, כך שכאשר החבר שלך יפענח את הסמלים, הוא יגלה את העובדה. אם מישהו יבוא ויאמר שעובדה זו לא קיימת בעולם כעובדה אובייקטיבית, אלא היא רק משהו שמישהו כתב, זו כמובן שטות. אתה יכול לתאר עובדה אובייקטיבית דרך האותיות שאתה כותב. אותו הדבר נכון לגבי הקליטה האימגינטיבית בעולם העל-חושי. אתה חייב להיות פעיל. אתה קודם חייב להניח את הסימנים, את האותיות שמבטאות את התהליכים האובייקטיביים בעולם הרוח, ועליך להיות מודע לכך שזה מה שאתה עושה. היכולת שלך לעשות זאת תלויה בכך שיהיה לך את הכוח הנדרש למען קשר חי עם המציאות הרוחית, בכך שתקבל אימפולס "לכתוב" את האמת, ולא שקרים. אך העובדה היא שעליך לדעת שאתה הוא זה שעושה זאת.
אנסה לתאר זאת בצורה אחרת. בואו נחזור לחלומות. כשחולמים בחיים הרגילים, יש תחושה שתמונות החלום "אורגות" ופשוט מתרחשות מעצמן. עלינו לדמיין את החלומות האלה כתמונות אשר מרחפות מול הנפש. כך עלינו לתאר זאת. עכשיו נניח שאתה חושב שאתה בעצמך מניח את תמונות החלום במרחב ובזמן, בדיוק כמו שאתה מניח את האותיות על הנייר. בדרך כלל, זו לא המחשבה שעולה לנו בהקשר של חלומות רגילים או הזיות. אך זה סוג המודעות שאתה זקוק לו בחשיבה אימגינטיבית. עליך להיות מודע לכך שאתה הכוח הקובע בחלומותיך. אתה זה שמניח שם דבר אחרי דבר, כשם שאתה זה שמניח את האותיות על הנייר, זו אחר זו, כשאתה כותב. אתה בעצמך הכוח השולט, אתה עצמך עושה זאת. רק שהכוח העומד מאחוריך, כמו בכתיבה, הוא זה שגורם לכך שמה שאתה כותב יהיה האמת. ההבדל הגדול בין חלומות, הזיות וראייה רוחית אמיתית טמון בכך שבראייה הרוחית האמיתית אנו מודעים לכך שאנחנו, כביכול, הסופרים האוקולטיים. מה שאנו רואים נרשם ככתב אוקולטי. אנו רושמים בעולם את מה שאנו קולטים כביטוי, כגילוי, של העולם. כמובן, אפשר לומר: אז לא היית צריך לכתוב את הדברים האלה, כי אתה יודע אותם מראש. בשביל מה צריך לכתוב אותם? אבל זה לא נכון, כי במקרה זה, לא אנחנו הם אלה שכותבים, אלא הישות של ההיררכיה הגבוהה הבאה מעלינו. אנו מתמסרים לישות זו, והיא נהיית הכוח השולט בתוכנו. בתהליך הנפשי הפנימי, אנו כותבים את מה ששולט דרכנו. כשאתה מסתכל על כתב אוקולטי זה, אתה תקרא את מה שאמור להתגלות לך בו.
אתם מבינים כעת מדוע הדגשנו פעמים כה רבות בהרצאות פומביות שההתפתחות של הראייה הרוחית מבוססת על כך שכל הקליטה נעשית פעילה, אקטיבית, שהיא לא נשארת בגדר של פתיחות פסיבית מול העולם, כפי שנכון כאשר המטרה היא הכרת העולם הפיזי. כך לומדים להבין פנימית, בהדרגה, את מה שקראנו לו "לימוד הכתב האוקולטי" כבר בתחילת חיינו האנתרופוסופיים, את מה שתיארתי בפירוט רב יותר בספרי "סף עולם הרוח."[1] הכוח הנפשי הנדרש כדי לרשום אותיות אוקולטיות לתוך המרחב והזמן הרוחי הוא חזק יותר, בעל עוצמה גדולה יותר, מהכוח הנפשי שאנו משתמשים בו לקליטה בחיים הרגילים. ברגע שאנו עוברים את שער המוות, אנחנו זקוקים לכוח גדול יותר זה. מי שרוצה להשיג יכולת ראייה רוחית של אימגינציה מטפח אותה דרך מדיטציה; הוא ירכוש יכולת זו בהדרגה. דרכה הוא מגיע למה שתיארתי זה עתה, כלומר, הוא מגיע לחוויה שבה הוא יודע שהוא נמצא בעולם שהחלום הוא רק ההשתקפות החיוורת שלו. אך הוא נמצא בעולם זה כך שהוא שולט בחלומותיו, כמו ששולטים כאשר מייצרים שולחן או נעל, ומרכיבים את חלקיו זה אחר זה. אנשים רבים אומרים: "אני מנסה לתרגל מדיטציה בכל מיני דרכים, אבל אני לא מצליח להפוך לרואה רוחי". זה מראה את העובדה הפשוטה שאנשים לא באמת רוצים את מה שתיארתי זה עתה, שהם מאמינים שיש להם מזל שהם לא צריכים את זה, והם שמחים על כך. הם לא רוצים לפתח שום כוח נפשי פנימי פעיל, אלא רוצים להפוך לרואים רוחיים מבלי שיצטרכו לרכוש לפני כן כוח נפשי חזק יותר. הם רוצים שהתמונה הרחבה שמופיעה דרך היכולת של ראייה רוחית תעלה לפניהם מעצמה. אבל אז תמונה זו לא תהיה אלא הזיה או חלום. אם אומר זאת בפשטות, חלום הוא חתיכה מהעולם האתרי שאנו יכולים לקחת עם המחושים האתריים שלנו ולהזיז אותה ממקום אחד למקום אחר. זה בכלל לא קשור לראייה רוחית אמיתית. בחווייה של ראייה רוחית אמיתית, אנו מרגישים בדיוק כמו שאנו מרגישים כשכותבים על נייר בעולם הפיזי. ההבדל היחידי הוא שאם אנו רוצים לכתוב על נייר בעולם הפיזי, קודם כול עלינו לדעת מה אנו רוצים לכתוב – ברוב המקרים, לפחות, כדאי שנדע זאת – ואילו בקליטה הרוחית אנו מאפשרים לישויות של ההיררכיות הרוחיות לכתוב, ורק אז, בזמן שאנו כותבים זאת באופן פעיל, מופיע הדבר שאנו אמורים לקלוט. אבל מבלי להיות מעורבים באופן פעיל בכל חלקיק של מה שאנו קולטים, ללא מעורבות אקטיבית מצידנו, לא יכולה להיווצר ראייה רוחית אמיתית.
אנחנו זקוקים לכוח כזה גם כדי להיות מסוגלים לכתוב בעולם האתרי לאחר שעברנו דרך שער המוות. סוג החשיבה שמשרתת אותנו מצוין בעולם הפיזי, חסרת תועלת עבור הקליטה לאחר המוות. האדם יכול להיות חכם ביותר ובעל חשיבה חדה בקשר לדברים של העולם הפיזי, אבל זה לא יועיל לו אחרי המוות. כי סוג החשיבה הזה חלש מדי כדי לאפשר לו לכתוב בעולם האתרי. כל הרעיונות שפיתחנו בקשר לדברים פיזיים נובעים מכוח חשיבה חלש כזה, שלא תהיה בו שום תועלת לאחר המוות. עלינו לפתח כוח חשיבה חזק יותר, כוח חשיבה שפעיל בתוך עצמו, או במילים אחרות, אנו זקוקים לכוח חשיבה שיוצר מחשבות שלא רק משקפות את העולם החושי החיצוני. עלינו לפתח את היכולת הפנימית זאת ליצור מחשבות שאינן תלויות בכל דבר חיצוני, אלא עולות מבפנים, ממעמקי נפשנו, או שלא תהיה לנו את היכולת המתאימה לאחר המוות.
יכול להיות שמישהו יטען שאז אנחנו יכולים בעצם להמציא ולדמיין כל מיני דברים, אנו יכולים להתאמץ עם הדמיון שלנו וליצור כמה שיותר פנטזיות שאינן משקפות שום דבר חיצוני, ובדרך זו נהיה מוכנים לפתח את כוח החשיבה הנדרש אחרי המוות. יכול להיות גם שמישהו רוצה שיהיה לו הרבה כוח חשיבה אחרי המוות, ואז הוא מדמיין דרקונים מכונפים שלא קיימים, כל מיני חיות מבהילות וכדומה. הוא מדמיין את כל זה, כי הוא לא רוצה להיות כבול לרעיונות חיצוניים, אלא מעדיף להעלות בדמיונו את הדברים הכי רבגוניים, מתוך הכוונה לפתח חשיבה מחוזקת לאחר המוות. אי אפשר להכחיש שאם מישהו עושה זאת, יהיו לו יותר יכולות בעולם אחרי המוות מאשר לאדם אחר. אבל הוא לא יקלוט שום דבר חוץ משקרים ותמונות מעוותות, בדיוק כמו שאדם שיש לו עיניים חולות יתפוס את העולם הפיזי בצורה שגויה, או אדם שיש לו שמיעה משובשת יקלוט את צלילי העולם הפיזי בצורה שגויה. לכן, כל מי שיעשה דבר כזה יגזור על עצמו קליטה בעולם האתרי של דברים גרוטסקיים, מכוערים ומעוותים ביותר, במקום לתפוס את מה קיים שם באמת.
בתקופות הקודמות של האבולוציה האנושית, תמיד הייתה דאגה לכך שלבני האדם תהיינה תמונות מנטליות שלא הושאלו מהעולם הפיזי, אך גם שלא נוצרו כפנטזיות בצורה שרירותית כמו שתיארתי זה עתה. המייסדים הגדולים של הדתות אשר הופיעו במהלך האבולוציה האנושית היו אלה שדאגו לכך שלאנשים יהיו רעיונות שלא נלקחו מהעולם הפיזי. בעזרת השיטות הזמינות להם, הם העבירו לבני האדם רעיונות ותמונות שלא היו מבוססים על העולם הפיזי אלא על העולמות העל-חושיים, כך שאם בני האדם הקשיבו למייסדי הדתות שלהם, הם יכלו לפתח רעיונות שלא היו קשורים לעולם החושים החיצוני, אך היו בכל זאת נכונים, משום שנשאבו מהעולם העל-חושי. זה החינוך הגדול והעוצמתי של המין האנושי דרך מייסדי הדתות. אם רוצים לתאר זאת נכון, אפשר לומר: מייסדי הדתות הציבו לעצמם את המשימה להעביר לבני האדם רעיונות שעזרו להם לפתח דרך חשיבה שבזכותה, לאחר מותם, הם לא הגיעו לעולם הרוח עיוורים וחרשים מבחינה רוחנית. מייסדי הדתות דאגו לכך שבני האדם יהיו, במובן מסוים, לגמרי חיים, לגמרי מודעים, ושלאחר מותם התודעה שלהם לא תיעלם או תהפוך לעמומה, וגם לא תהפוך אז לתודעה שגויה, שקרית.
כפי שכבר תיארתי זאת מנקודות מבט אחרות, אנו חיים כיום בשלב של ההתפתחות האנושית שבו בני האדם אמורים להגיע לבגרות מסוימת, אפשר לומר, לשלב שבו מייסדי הדתות כבר לא יופיעו בדרך הישנה, כאשר הם הסתמכו על האמונה של בני האדם. זמנים אלה עברו, אם כי, כמובן, הם משפיעים עדיין גם על הזמנים שלנו. בימינו, רק מעט אנשים יכולים להתחיל לחוות את החיים החדשים האלה. רוב בני האדם מתקשים לעמוד בקצב, ואפילו משתוקקים לאמץ את הרעיונות המסורתיים של המורים הדתיים הקדומים. אבל אנחנו חיים בתקופה שבה האנושות אמורה להגיע לבגרות, ואת מה שמייסדי הדתות סיפקו בשביל האמונה של בני האדם חייבים להחליף בתרומה של מדע-הרוח המודרני. כי מדע-הרוח המודרני הזה שונה במהותו ממה שהגיע ממייסדי הדתות הקדומים. כדי שלא תהיה כל אי הבנה, יש להדגיש שכאשר מדברים על מייסדי הדתות הקדומים, אין הכוונה לכריסטוס. כי, כמו שהדגשתי לעיתים קרובות, משמעותו של כריסטוס איננה במה שהוא לימד, אלא במה שקרה באמצעותו. מייסדי הדתות הקדומים היו מורים במידה מסוימת, אך כריסטוס פעל בעיקר כך שהוא החדיר את כוחו שלו עצמו אל תוך האנושות דרך מיסטריית גולגולתא. אנשים רבים עדיין מתקשים מאוד להבין זאת. לכן הם מתארים את כריסטוס רק כמורה גדול של העולם, דבר שהוא פשוט שטות עבור מי שמבין באמת את המשמעות המלאה של כריסטוס. אנחנו כעת על סף ההתבגרות של האנושות באמצעות מדע-הרוח המודרני, עם המושגים, הרעיונות והתמונות המנטליות הקשורים לחיינו לאחר המוות, ובכך לכל חיי הנפש שלנו. כי את מדע-הרוח יכולים להבין כל בני האדם שרוצים להבין את מה שמתגלה דרכו. מדע-הרוח שואף להעניק לבני האדם את מה שהנפש האנושית האינדיבידואלית יכולה בוודאי להשיג דרך עצמה, ולא כמו בעבר, דרך הקשבה למייסדי הדתות. למרות שהמצב כיום הוא, כמובן, שחוקרים רוחיים אינדיבידואלים הם אלה שמנגישים לאחרים את ממצאי מדע-הרוח, הצורה שבה הם מעבירים ממצאים אלה יכולה להיות מובנת לכל מי שרוצה בכך. לעיתים קרובות הדגשתי שכאשר טוענים שגם במדע-הרוח יש צורך באמונה, אמירה זו מעידה על אי-הבנה מוחלטת. כאשר אנשים טוענים שיש להאמין גם במדע-הרוח, זה מפני שהם כה מלאים בדעות קדומות חומרניות עד שהם לא בוחנים את מה שמדע-הרוח יכול לתת להם באמת. ברגע שאתה מתעמק בדברים, אתה יכול לתפוס הכול ולגלות שהכול ניתן להבנה. אין צורך בראייה רוחית בשביל זה; ההבנה הרגילה שלנו מספיקה כדי לתפוס ולהבין את הכול לאט-לאט – אם כי ה"לאט-לאט" הזה יכול להיות לא נוח עבור חלק מהאנשים.
אם כן, מדע-הרוח פונה להבנה שלנו, ומשתמש בעיקרון הפוך מזה שלפיו פעלו מייסדי הדתות הקדומים. הרעיונות שלהם נתנו לנפשות בני האדם משהו שדרכו הן התעוררו בבחינה רוחנית, ונתנו להן כוח לקלוט בעולם האתרי, וזה אומר גם לחיות חיים מודעים לאחר המוות. לעומת זאת, דרך הטמעת מדע-הרוח המודרני, יהיה לנפש האנושית כוח לפתח לאחר המוות את יכולת החשיבה הנדרשת כדי לקלוט באופן מודע את סביבתה האתרית. גם בני האדם מהתקופות הקדומות שהקשיבו למייסדי הדתות שלהם וגם בני האדם המודרניים שיש להם את הרצון להבין את מדע-הרוח יהיו מצוידים ביכולת למצוא את דרכם בצורה הנכונה לאחר המוות. רק סוג אחד של בני אדם יתקשה למצוא את דרכו אחרי המוות; למעשה, עבור סוג זה של בני אדם, לעיתים קרובות, אפילו מה שמתואר כחיים לאחר המוות אינו תקף, כי חיים אלה לעיתים קרובות נעשים כל כך מעורפלים ועמומים. לסוג זה של בני אדם שייך המטריאליסט המושבע שרוצה להיאחז רק בדימויים של העולם הפיזי הרגיל, ואינו רוצה לרכוש את הכוח לקלוט את העולם שאליו אנו נכנסים לאחר המוות. במונחים של רוח-נפש, להיות מטריאליסט לא שונה מהרצון להרוס את העיניים ואת האוזניים בעולם הפיזי הרגיל, לסגור את כל החושים זה אחר זה, ואז להמשיך לחיות. זה כמו לומר: "העיניים האלה – אי אפשר לסמוך עליהן בכל מקרה, כי הן רק מעבירות רשמים של אור. אז ניפטר מהן! האוזניים האלה – אתה יכול לחוש דרכן רק את רטט האוויר, לא את האמת האחת והיחידה. אז ניפטר מהן! ניפטר מהחושים, זה אחר זה!" כמה שזה לא הגיוני בעולם החושים, כך זה לא הגיוני להיות מטריאליסט ביחס לעולם הרוח. זה בדיוק אותו הדבר, ולא כל כך קשה להבין זאת כשאנו חושבים לעומק על היסודות שאותם מציג מדע-הרוח.
ניסיתי לתאר עבורכם היום, מנקודת מבט זו, מה זה אומר להיות בתוך עולם-הרוח. אני אמשיך ואתאר עובדה נוספת. מתוך כל התחום של החלומות, אני רוצה להסביר סוג מסוים של חלום, שלמעשה מוכר לכולנו, כי כנראה כל אחד מאיתנו חווה חלום כזה. מדובר בחלום שבו אנו עומדים מול עצמנו, כביכול. החלומות הרגילים זורמים כך שמתרחש בהם מה שתיארתי קודם: מרקם החלום נפרש לפנינו, אפשר לומר, ובאותו זמן אין לנו תודעת-"אני" ברורה. רק לאחר מכן, אנו יכולים להרהר בחלום עם תודעת-"אני". כל מי שיבחן את המצב מקרוב, ימצא שזה אכן כך. אך ישנם גם חלומות אחרים, שבהם אנו פוגשים את עצמנו באופן אובייקטיבי. בחלומות אלה, לא רק שאנחנו רואים את עצמנו, כפי שזה קורה לפעמים, אלא יכול לקרות גם משהו נוסף. רבים מכירים את החלום על התלמיד שחולם שהוא יושב בבית הספר ועליו לפתור בעיה במתמטיקה, אבל הוא לא מצליח להגיע לפתרון. ואז בא בחלום מישהו אחר ומוצא בקלות את הפתרון. האדם באמת חולם שזה קורה. אתם בוודאי מבינים שהוא עצמו היה זה שבא ופתר את הבעיה. כלומר, אתה פוגש את עצמך בצורה כזו, אבל אתה לא מזהה את עצמך. אבל זו לא הנקודה החשובה. במצב כזה, ה"אני" של האדם מתפצל, כביכול. היה נחמד מאוד אם זה היה יכול לקרות כך גם בעולם הפיזי, שכאשר אתה לא יודע משהו, תפגוש את ה"אני" השני, ואז תדע מייד את התשובה הנכונה. בחלומות זה כן קורה. לחלום כזה יש אופי שונה לחלוטין מזה של החלום שתיארנו קודם. כאשר אנו חולמים, אנו נמצאים מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי שלנו – אנו נמצאים רק בגוף האסטרלי וב"אני" שלנו. בעוד שבחלומות שאותם תיארתי קודם האדם מגלה משהו מהגוף האתרי שלו, החלומות שבהם אנו פוגשים את עצמנו מבוססים על כך שהגוף האסטרלי, זה שאנו נושאים עימנו, מראה לנו חלק מעצמו, ומפגיש אותנו עם החלק הזה. אנו קולטים חלק מעצמנו מחוץ לגוף הפיזי. בעוד שבחיים הרגילים איננו קולטים את הגוף האסטרלי, בשינה אנו יכולים לקלוט בקלות חלק מהגוף האסטרלי, ובגוף האסטרלי קיימים דברים רבים שאינם ידועים לנו במצב הרגיל של הערות. דיברתי קודם על טבעו של הגוף האתרי – הוא מכיל את כל מה שחווינו. אך כעת עלי לומר לכם משהו די מוזר: הגוף האסטרלי מכיל אפילו את הדברים שלא חווינו. למעשה, הגוף האסטרלי הוא מבנה מאוד מורכב. במובן מסוים, הוא נבנה בתוכנו מתוך עולמות הרוח, ומכיל לא רק את הדברים שכבר רכשנו, אלא גם את אלה שעוד נלמד בעתיד! הם כבר נוכחים בגוף האסטרלי באופן מסוים כנטייה מוקדמת. הגוף האסטרלי הרבה יותר חכם מאיתנו. לכן, כאשר הוא מגלה לנו בחלום משהו מעצמו, הוא יכול להופיע מולנו גם בצורה הרבה יותר חכמה ממה שהפכנו להיות דרך החיים הפיזיים. אם תחשבו על כך – אני רוצה לציין זאת בסוגריים, ולא כחלק מההרצאה העיקרית – זה יכול לשפוך אור על טבעם של היכולות ה"חכמות" של בעלי החיים. גם לבעלי חיים יש גוף אסטרלי, ודרך גוף זה יכולים לעלות דברים שאינם עולים בחיים הרגילים של בעלי חיים. יכולים לעלות באמת דברים מפתיעים מאוד. כי, תאמינו או לא, הגוף האסטרלי מכיל, למשל, את כל המתמטיקה, לא רק את המתמטיקה הידועה כיום, אלא גם את כל המתמטיקה שאמורה להתגלות בעתיד. אך אילו היינו רוצים "לקרוא" את כל המתמטיקה שנמצאת שם ולשלוף אותה באופן מודע, היינו צריכים לעשות זאת באופן פעיל, כך שקודם כול היה עלינו לרכוש את כל היכולות הגבוהות יותר הנדרשות לכך. אם כן, כאשר אנחנו פוגשים את עצמנו בחלום, מתגלה שם חלק מגופנו האסטרלי. הרבה דברים שעולים בנו כסוג של השראה או אימפולס פנימי נובעים בעצם מגילויים כאלה של הגוף האסטרלי. כשם שהזיה מסוימת יכולה לעלות בנסיבות כמו אלה שתיארתי קודם, כך, עקב מצבים מיוחדים של ישותנו, יכול לדבר בתוכנו משהו שיותר חכם מאיתנו. אנחנו יכולים אז לקבל השראה פנימית, אימפולסים פנימיים, ויכול להופיע בנו משהו שלא היה מופיע אילו היינו משתמשים רק בכוח החשיבה הרגיל שלנו בגוף הפיזי הרגיל. אך מסוכן לתת לדברים כאלה לעלות, מסוכן להתמסר לדברים כאלה, מפני שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם כל עוד אנו לא חודרים לתוכם עם היכולת לשפוט אותם. מכיוון שאיננו יכולים לשלוט בהם, ללוציפר יש גישה קלה לדברים האלה, ואיננו יכולים למנוע ממנו לכוון אותם לפי רצונו וכוונתו, ולא על פי הכוונה של סדר-העולם הנכון.
כאשר האדם מפתח את כוחותיו הפנימיים, הוא גם לומד לחיות חיים פנימיים שהופכים אותו לרואה רוחי בגוף האסטרלי. אבל ממה שאמרתי תבינו – ולכן דיברתי על החלום – שכדי להפוך לרואה רוחי בגוף האסטרלי, עלינו להיות תמיד מודעים לכך שאנו פוגשים את עצמנו; נדרש שיהיה לנו מושג ברור על המפגש שלנו עצמנו עם ישותנו. כשם שאיננו חיים חיים בריאים בעולם הפיזי אם איננו נוכחים באופן מלא בתודעתנו, אם איננו מודעים לעצמנו באופן מלא, כך איננו חיים חיים נפשיים בריאים בעולם העל-חושי, בעולם הגבוה יותר מהעולם הפיזי, אם איננו רואים את עצמנו בכל עת. בעולם הפיזי, האדם הוא עצמו; בעולם הרוח הגבוה יותר, יש לנו את אותו קשר עם עצמנו כמו שיש לנו כאן, בעולם הפיזי, עם מחשבה המייצגת אירוע מהעבר. בעולם הפיזי, אנו מתבוננים פנימה במחשבה כזו שמייצגת אירוע או חוויה מהעבר, ואנו מתייחסים אליה כאל זיכרון. כמו שאנו מתייחסים למחשבה בעולם החושי, כך בעולם הרוח אנו יודעים שאנו מסתכלים על עצמנו, וצופים בעצמנו. אנו חייבים להיות תמיד נוכחים כאשר אנו חווים דברים בעולם הרוח. למעשה, זה העיקרון היחיד שחל על אותם דברים שאין לנו שליטה עליהם. בעולם הרוח, העיקרון הזה מאפשר לנו לשלוט בדברים, להפוך לכוח השולט. המהות של האדם, הישות שלך עצמך, היא המרכז של הכול. הישות שלנו עצמנו מראה לנו איך אנו פועלים בעולם הרוח, מי אנחנו באמת בעולם הרוח. אם אנו נמצאים בעולם הרוח ואנו קולטים שמשהו לא נכון, זה אומר שאנו משתמשים לא נכון בכתב האוקולטי. אם אנו משתמשים בכתב האוקולטי בצורה לא נכונה, אבל תופסים את עצמנו כמרכז שסביבו מתרחש הכול, אז אנו חווים בישותנו: אתה נראה ככה, מפני שעשית משהו לא נכון; עכשיו עליך לתקן זאת! אנו יכולים לדעת איך פעלנו לפי מה שהפכנו להיות. אשתמש בהשוואה: למשל, נניח שכאן בעולם הפיזי אתה אומר למישהו: "השעה עכשיו היא 11:30" – משהו שהוא לא נכון – ובאותו רגע אתה מסתכל על עצמך, כאילו מבחוץ, ואתה רואה שאתה חורץ לשון לעצמך. אתה אומר: "זה לא אתה!" ואז אתה מתחיל לתקן את דבריך ואומר את האמת: "השעה עכשיו היא 9:20!" באותו רגע הלשון שלך חוזרת למקומה. באופן דומה, כשאתה מסתכל על עצמך, אתה יכול לבדוק האם אתה פועל נכון בעולם הרוח.
דימויים מגוחכים מסוג זה יכולים לעזור לנו לתאר תופעות כאלה, אך יחד עם זאת, יש להתייחס לדברים אלה ברצינות הרבה יותר גדולה מאשר לכל דבר הנאמר על העולם הפיזי. העיקר הוא לרכוש תחילה הבנה של העולם העל-חושי בעזרת כוח החשיבה שכבר פיתחנו עבור העולם הפיזי. בדרך זו אנו משחררים את החשיבה שלנו, שאחרת נשארת כבולה לעולם הפיזי.
בזמנים הקדומים, לאנשים הייתה ראייה רוחית אטביסטית, בסיסית. היו יכולות לעלות בהם אימגינציות, ואפילו אינספירציות. אך בהשוואה לשלב ההוא, הגענו כיום לשלב מתקדם יותר, ואנו יכולים ליצור לעצמנו רעיונות על העולם הפיזי. בתקופה שבה הייתה לאנשים ראייה רוחית אטביסטית, הם פשוט לא היו מסוגלים לחשוב נכון. כדי שתתפתח חשיבה נכונה, היה הכרחי שהכוח שקודם שירת את הראייה הרוחית ישנה כיוון וישמש את החשיבה. ישנם כיום אנשים שמפתחים יכולות של ראייה רוחית בתחומים מסוימים בחייהם בשיטות אחרות מאלה המתוארות במדע-הרוח. זה מצביע על כך שהם ירשו יכולות אלה מזמנים קדומים, והם עדיין לא רכשו שיפוט בריא בתחומי החיים שבהם יש להם את היכולות האלה. אך אנו מתקרבים יותר ויותר לזמנים שבהם השיפוט הבריא והבוגר חייב להיות נוכח קודם, לפני שניתן לפתח הראייה הרוחית על בסיס השיפוט הבוגר והמאוזן הזה. במילים אחרות, אם מופיע בימינו מישהו שמפגין יכולות רוחיות מסוימות, ראייה רוחית מסוימת, מבלי שהוא עשה תרגילים רציניים, מבלי שהוא התעמק בצורה נכונה בלימוד של מדע-הרוח – כי מדע הרוח-עצמו, אם האדם מעמיק בו בצורה נכונה, יכול להיות התרגיל הטוב ביותר כדי להוציא לאור את הראייה הרוחית הקדומה – אין זה אומר שהוא יותר מתקדם מאשר בני האדם האחרים באבולוציה, אלא מצביע דווקא על כך שהוא נשאר מאחור. אם יש למישהו כישורים אטוויסטיים בנפש כיום, אין זה אומר שהוא הגיע לשלב של חשיבה ברורה. אם כן, עולה השאלה: איזו נפש יותר מפותחת או מתקדמת באבולוציה, זו ששופטת רק בעזרת התבונה הרגילה – ועם התבונה הרגילה הזו, בתנאי שהיא חופשיה מדעות קדומות, האדם יכול להבין גם את מדע-הרוח – כלומר, האדם שרוכש קודם בעזרת התבונה שלו מבט על עולמות הרוח, או האדם שחווה כל מיני תופעות דרך ראייה רוחית? התשובה היא שהאדם המתקדם יותר הוא זה שיש לו שיפוט בריא. אנו עושים טעות גדולה ביותר אם אנו מרשים לעצמנו להתפעל מיכולות ראייה רוחית אטביסטיות. אנו תמיד טועים אם אנו מאמינים שאישיות כזו מייצגת נפש מפותחת במיוחד. כי משמעות העובדה שנפש זו מפגינה כישורים כאלה היא שאותה נפש עדיין לא עברה חוויות מסוימות שהיה הייתה צריכה לחוות בעידן הראייה הרוחית. לכן היא מנסה לפצות על כך היום. זה די מזעזע כאשר בתוך התנועה המדעית-רוחית עולה האמונה שמישהו שמפגין יכולת ראייה רוחית מסוימת, מבלי שהוא העמיק במדע-הרוח, בוודאי היה מישהו חשוב בגלגוליו הקודמים. למעשה, הוא בוודאות היה מישהו פחות חשוב מאדם שמפגין שיפוט נכון לגבי הדברים.
חשוב מאוד שהתנועה המדעית-רוחית שלנו תפעל כדי ליצור מעגל מסוים של אנשים שרואים את האמת לגבי הדברים האלה, מעגל של אנשים שמבינים אותם נכון ולעומק, ולכן יכולים להגיע לתובנה הבאה: אנו זקוקים למדע-הרוח בזמננו, כי ניתן להתקדם רק דרך ההבנה של מדע-הרוח.
חשוב מאוד שזה יקרה. נכון, קיימות מחלות ילדות בכל תחומי החיים, וגם, באופן טבעי, בזרמים הרוחניים הנכנסים לעולם. ניתן להבין די בקלות מדוע מדע-הרוח סובל ממחלות ילדות כי הוא מנסה, כמובן, להביא לבני האדם את התוצאות שהושגו באמצעות תודעה של ראייה רוחית. אבל אתם רואים איך אנו חייבים לתאר זאת. עלינו לומר שלהיות רואה רוחי, כפי שדורשת האנושות בזמננו ובעתיד, לא מספק בכלל את ההשתוקקות של האדם לנוחות. הראייה הרוחית דורשת הרבה יותר מאשר רק לחכות לדברים שיגיעו אליך. כדי להגיע לעולם הרוח דרך ראייה רוחית נדרשת השתתפות ונוכחות בכל רגע, שליטה עצמית, ויכולת התבוננות בעצמך מהרגע שבו אתה עולה לעולם הרוח. זאת ההבנה שחייבת להגיע ליותר ויותר בני אדם. הרבה יותר נוח לתת לראייה רוחית לבוא אליך, כמו שמגיעים אליך החלומות שלך, אשר זורמים, מתקרבים ומתרחקים. בני האדם רוצים לחוות את עולם הרוח בדיוק כמו שחווים את העולם הפיזי-חושי. זהו שריד מהתקופות הקדומות של התפתחות האנושות, כי בראייה הרוחית הקדומה, בני האדם חוו את הדברים כך שהם לא באמת "ידעו" אותם. אנו לא מעריכים את מה שאנו יודעים בצורה ברורה לגמרי. למשל, כשאנו עושים פעולות חשבון, אנו פועלים לפי שיטה מקובלת, בלי מעורבות מיוחדת מצדנו, מבלי שנהיה נוכחיים באמת במה שאנו עושים. כשאנו עושים פעולת חיבור, כמו למשל, חמש ועוד שבע זה שתים עשרה, אנו לא באמת משתתפים ומעורבים במובן שאנו מדברים עליו כאן; אנו לא נוכחים באופן מלא במה שאנו עושים. לכן אנשים לא אוהבים זאת כשמישהו מפתח השקפת עולם משלו. אם אתה יכול להראות לאנשים משהו שאתה יודע ללא ההשתתפות או הנוכחות הפנימית הזאת, אז הם מרוצים, אז הם מאושרים מאוד! אבל אם מישהו מראה שיש לו ידע על עולם הרוח, והוא רכש את הידע הזה כך שהוא מעורב ונוכח שם, אז אנשים אומרים: "אה, הוא יודע את זה! זהו תהליך מודע לחלוטין, הוא לא אובייקטיבי." אבל אם בא מישהו שיש לו איזה חיזיון ואין לו מושג איך הוא יצר אותו, אז אומרים: "זה אובייקטיבי, זה אובייקטיבי לחלוטין! אפשר לתת אמון באדם הזה." הנקודה החשובה ביותר במדע-הרוח שלנו, בזרם הרוחני המתאים למדע-הרוח האמיתי, היא לגבש רעיונות ברורים. מדע-הרוח הוא עדיין משהו חדש; לכן, כאשר הכמיהה לעולם הרוח ולידע על עולם הרוח מתעוררת כעת בנפשות בני האדם, הם עדיין רוצים להתחבר למה שעולה מהעולם הישן של ראייה רוחית. הם אוספים את הדברים הישנים האלה ומאמינים שהם עושים משהו מיוחד מאוד אם הם משמרים אותם. אך המשימה שלנו היא לראות בתחום הזה בצורה ברורה! עלינו לדעת בצורה ברורה שאין לזה פחות ערך כאשר מישהו נותן עצה במודעת מלאה לגבי תהליך ריפוי רוחני. אבל רוב האנשים יעריכו זאת פחות מאשר אם יבוא מישהו שיש לו סיפור של "שליטה מגבוה", שנכנע לרגשות אפלים לחלוטין, שלא "יודע" אותם בכלל; כי האמירות שלו גורמות להם לחוות את התחושה האפלה והמהנה: זה נובע ממשהו לא ידוע! אנו שומעים בכל מקום שאנשים אומרים שהדברים שהם יכולים להבין לא מעניינים אותם. הם מגיעים לכאן בשביל הבלתי נתפס – עבורם, זה מה שנשגב, זה מה שאלוהי!
באמת הכרחי לא רק שהאמיתות האינדיבידואליות של מדע-הרוח ייכנסו בהדרגה לנפשנו, אלא גם שנרכוש הבנה ודאית וברורה לגבי ההיבטים שתיארתי זה עתה. דיברתי על היבטים אלה כדי להראות, החל מטבע החלומות, שראייה רוחית אמיתית כרוכה במעורבות נפשית אקטיבית, שניתן להשוות אותה לכתיבה. כדי להביא יותר ויותר בהירות בנושאים אלה, כתבתי את הספר "סף עולם הרוח". מי שמבין אותו יבין את מהות התנועה שלנו, את הדבר המרכזי בה. לכן עלי להדגיש זאת שוב ושוב – אף שאמרתי זאת פעמים רבות במהלך השנים – כי כל כך הרבה תלוי בכך: מי שבאמת רוצה לחדור לעומק בהבנת מדע-הרוח חייב לרכוש הבנה בריאה של הדברים השייכים באמת למדע-הרוח. אז נהפוך בהדרגה לחברה שיכולה להציב לעצמה את המשימה להשפיע בצורה מרפאה אמיתית על כל מה ששייך לחיים הרוחניים.
בפעם הבאה, נמשיך לדבר על מה שהתחלנו היום כתיאור של עולם החלומות המגיעים מעולמות הרוח.
——————————————————————–
- 'דרך להכרה עצמית של האדם, סף עולם הרוח' – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑