1903-1908

רודולף שטיינר

GA34

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 30      1 בספטמבר 1904

כיצד תורתו של בודהה קשורה לתיאוסופיה?

שאלה: "כיצד תורתו של בודהה קשורה להינדואיזם, לאופנישדות ולתיאוסופיה של בלבצקי?^[1]

התשובה לשאלה זו ניתנה בחלקה במה שנאמר בגיליון האחרון בהקשר לספרה של אנני בזנט^[2] "ארבע הדתות". תורת הברהמן המקורית, שבאה לידי ביטוי בהינדואיזם ובאופנישדות, קיבלה בתורת בודהה צורה המתאימה להבנת העם. היה על הבודהיזם להפוך מתורה, שהתמקדה יותר בידע, לכזו ששימשה לרומם ולטהר את הכוח המוסרי ולניהול החיים הישירים. אין הכוונה שהבודהיזם לימד משהו חדש ביסודו, או אפילו שונה מהברהמניזם העתיק. במקום זאת, כל מה שבודהה לימד, כבר היה נוכח בברהמניזם. כל מי שהבין נכון את הברהמניזם, אפשר לומר עליו שהוא היה בודהיסט עוד לפני הבודהה. זה כאילו מישהו מתאר צמח שרבים אחרים כבר תיארו; ההבדל היחיד הוא שהוא מדגיש מאפיינים מסוימים שקודמיו לא הרגישו צורך לדון בהם במיוחד. ברהמניזם מבוסס על השקפת עולם. הבודהה הראה כיצד על האדם להתנהג כדי לחיות בהתאם לתפיסת העולם הזו. אדם יכול לחיות בהתאם לתפיסת עולם, מבלי להבין אותה במלואה. אכן, הוא יבין אותה טוב יותר, מאוחר יותר, אם כבר חי בהתאם לה. זה מה שבודהה רצה להשיג לגבי אלו שהלכו אחריו. אם בודהה סירב לדבר על העל-טבעי, זה לא היה בגלל שהוא חשב שלא ניתן לדעת זאת, או אפילו כי הוא מכחיש זאת, אלא בגלל שהוא רצה קודם כל להצביע לאנשים על חיים שיאפשרו להם לחדור אל העל-טבעי. הוא לא הכחיש את נצחיות הנפש; אך הוא לא רצה שחסידיו יעסקו בספקולציות, לגבי הנצח הזה, לפני שהגיעו למסקנה, באמצעות התבוננות בכללי החיים שלו, שחייהם שלהם מתאימים לסדר הרוחי של העולם. אפשר לומר שתורתו של בודהה היא הינדואיזם, המיושם על החיים המעשיים, עבור אנשים שעדיין אינם מסוגלים לתפוס את הקשר בין החיים הללו לבין התעלומות הגבוהות ביותר. לאדם יש את ייעודו בנצח; אולם רק אם הוא רואה באור הנכון את הזמני, את החולף, הוא יתייחס באור הנכון גם אל הנצחי. זה מה שמאפיין את מטרתו של בודהה. לכן הוא נמנע מללמד אמיתות גבוהות יותר בתורתו החיצונית, ולימד את תורת הסיבות לחיים הארציים וטיהורם הראוי דרך שביל שמונת הנתיבים.

לפיכך, כל תפיסות העולם ההודיות, כולל הבודהיזם, מבוססות על הדוקטרינה של עולם רוח עליון, אליו משתייך האדם, בדיוק כמו לעולם הארצי. לימוד זה אינו שונה מזה המהווה את הבסיס לכל מערכות הדת והשקפות העולם הגדולות. הוא זה שנכלל גם בתיאוסופיה. שכן הוא מתאים לטבע האדם האחד, אשר, בהתאם לנסיבות החיים, מתפתח בצורה שונה; אך הוא בעצם, בבסיסו, אחד. כל מי שמכיר את היסודות העמוקים יותר של הכריסטיאניות, יודע שחוכמה עתיקה זו, גם מוכלת ופעילה בתוכה. כל מי שיכול לחדור אל החוכמה העתיקה הזו, דרך כריסטיאניות אמיתית ורוחית,^[3] אינו זקוק להינדואיזם או לבודהיזם. כן, אותה דוקטרינה רוחית יעילה גם במדע המודרני, אך היא נשארת קשורה לאמיתות החיצוניות ביותר, ובכך מעוותת את הרוחיות. זהו המקרה, למשל, בתפיסה החומרנית של הדרוויניזם. אם אדם רוצה לחדור אל הבסיס הרוחי של האמת, באמצעות המדע המודרני הזה, הוא צריך כוח גדול בהרבה מאשר בנתיב הדת. עכשיו, בתקופה שהוקדשה כולה לידע חיצוני וחומרי, התקדשה ה.פ. בלוואצקי לסודות חקר החוכמה, על ידי מורים גדולים מהמזרח. זה היה אך טבעי שהמורים הללו התבטאו במונחי תקופתם. זוהי צורת הביטוי שבה גברת בלבצקי העבירה לעולם את מה שקיבלה. עם זאת, חייב להיות ברור שלצורת ביטוי זו יש חשיבות מועטה. העניין הוא לחדור לתוכן. אם תוכן זה מועבר בצורות של הינדואיזם, בודהיזם או כריסטיאניות, או בנוסחאות השאולות מהמדע המערבי המודרני, תלוי אך ורק באדם שאליו יש להעביר את התוכן. המאסטרים הגדולים שלנו לא מתעייפים להעיר לנו שוב ושוב שלא ליפול לדוגמטיות נוקשה, לא להפוך את החיפוש אחר חוכמה לחוכמת מילים בלבד. בנסיבות מסוימות זה אפילו לא תיאוסופי ללמד במערב את הנוסחאות ההינדיות או הבודהיסטיות. שכן התיאוסוף לא צריך לכפות שום דבר זר על אף אחד, אלא צריך להוביל כל אחד אל האמת בדרכו שלו. מדוע, למשל, צריך ללמד נוסחאות מחשבה בודהיסטיות לכריסטיאנים, כאשר ליבת האמת מבוססת גם על הנוסחאות שלהם? תיאוסופיה לא צריכה להיות תעמולה בודהיסטית, אלא עזרה לכל אחד להשיג הבנה אמיתית של עולמו הפנימי.

——————————————

1. הלנה פטרובנה בְּלָבצְקִי 1891-1831, ‏הייתה פילוסופית ממוצא רוסי-גרמני ומייסדת האגודה התאוסופית. פעלה בעיקר בארצות הברית, באנגליה ובהודו. ↑
2. אנני בזנט 1933-1847, הייתה סוציאליסטית, תיאוסופית, פעילת זכויות נשים, סופרת, נואמת, אשת חינוך ופילנתרופית בריטית. ↑
3. השוו את "הכריסטיאניות האזוטרית" של אנני בסנט ו"הכריסטיאניות כעובדה מיסטית" של רודולף שטיינר – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑