רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך,

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,

GA346

תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

סייע: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

הרצאה 11

15 בספטמבר 1924

שלושת השלבים בנפילה של הכוחות המנוגדים לאימפולס-עמנואל:

נפילת בבל, נפילת החיה ונביא שקר, נפילת האויבים האלוהיים (שטן).

חברים יקרים, הבה נדמיין את עצמנו בעולם שבתוכו מחבר ספר ההתגלות רוצה להציב את האנושות דרך התיאור של העידן הבא של האדמה. הוא מתאר את חזיונותיו על ירידת העולמות הרוחניים ועל תפיסת הישות האנושית הארצית דרך עולמות הרוח האלה. הוא מתאר שלושה שלבים שקודמים לאירוע הזה, שלבים שעלינו ללמוד להכיר. בכל אחד משלושת השלבים הללו מתואר משהו אשר במובן מסוים חייב ליפול לפני שהאנושות תהיה ראויה ומסוגלת לקבל את עולם הרוח, באופן לגמרי טהור, לתוך הפעולה, החשיבה והרגש שלה.

השלב הראשון הוא נפילת בבל – בתור התחלה נשתמש במינוח של מחבר ספר ההתגלות. השלב השני הוא נפילתם של החיה ושל זה שמלווה אותה, נביא השקר המפיץ את תורת החיה. השלב השלישי הוא הנפילה של הכוחות האלוהיים העוינים, נפילתו של השטן, כפי שהכוחות האלה נקראים בדרך כלל. כאשר אנו מתבוננים עם ראייה רוחית בהתפתחות של האנושות בעתיד, שלושת השלבים האלה הם לגמרי ממשיים, לגמרי מוחשיים. הרבה דברים שקשורים לאבולוציה האנושית יוכרעו במאה שלנו, בתקופה שלנו, ולכן יש לנו את כל הסיבות למקד את עיני נפשנו בשלוש הנפילות האלה. הן יבואו עלינו בצורה מסוימת לאחר התקופה של הופעתו הראשונה של עמנואל על האדמה בגוף אתרי, שהיא למעשה ההופעה השנייה של עמנואל על האדמה. האנושות חייבת להיערך לכך, על מנת שבני האדם יהיו חזקים מספיק כדי לעבור את שלוש הנפילות האלה של אויבי אימפולס-עמנואל מבלי לסכן את התפתחותם הנפשית.

אסור לנו לשכוח עד כמה מחבר ספר ההתגלות מדייק בתיאוריו. בכל פעם שמתרחשת נפילה כזו, הוא מתאר מלאך היורד מעולם הרוח, ואנו שמים לב – ובהתחלה זה יכול לתת תחושה מוזרה לאלה שאינם נכנסים עמוק יותר לתוך התפיסה הרוחנית של העולם – אנו שמים לב שהוא נותן למלאך היורד לשמוח לנוכח הייסורים הגדולים, לנוכח הדברים הנוראים שמתרחשים אז עם הנפילה הזאת; ואנחנו חייבים להבין את השמחה הזאת.

אבל ראשית הבה ונביט בשלושת השלבים של נפילת אויביו של עמנואל, החל מהשלב המכונה נפילת בבל. אנחנו יכולים להציב לפני נפשנו את כלל הטעויות שבני אדם מסוגלים לטעות כתוצאה מטבעם האנושי. כל מה שמסוגל להנמיך את האדם מהרמה הרוחנית שלו נכלל במה שמחבר ספר ההתגלות מכנה הפיתוי הבבלי.

האדם מהווה ישות אנושית באמת – למרות שברור שהוא צריך קודם להשיג את האנושיות הזאת והיא לא יכולה להיות שלו בכל רגע באבולוציה שלו – הוא אנושי באמת אך רק כאשר קיימת בו הרמוניה מלאה בין העיקרון של החומר לעיקרון של הרוח, כלומר החומר אינו מתפרע ברגשות שאינם בשליטת הרוח. זהו בדיוק העניין, ואנחנו חייבים להבין זאת היטב. כי גם מחבר ספר ההתגלות לא היה יכול לדבר כפי שהוא מדבר אילו היה מניח מראש שאין כל הצדקה לכל הרגשות, התשוקות וכל מה שבא מתחום הרצון והרגש. האמירה שהרגשות והתשוקות הם בלתי-מוצדקים – הסוג השקרי הזה של סגפנות – היא בעצמה נובעת מתחום הרגשות והתשוקות, כי אם מישהו לא מרגיש מספיק חזק כדי למלא את תשוקותיו ברוח באופן כזה שהוא יכול להציב אותן בשירות האבולוציה הטובה של העולם – הוא למעשה נותן כבוד לרגש החולשה שלו. גם אם אדם כזה רוצה באמת את האבולוציה הטובה – אם הוא מדלדל את תחום הרגש שלו, הוא נותן כבוד לחולשתו.

כלומר, מחבר ספר ההתגלות איננו מעוניין בביטול הרגשות והתשוקות, אלא בהבאתם לשליטת הרוח. כל מה שמייצגים בחיי האדם הרגשות, בין אם גדולים או קטנים, שאינם נשלטים על-ידי הרוח, את כל זה מחבר ספר ההתגלות מייצג בשם העיר בבל, שבה שלטה ההתרחקות מהרוח בגלל התשוקות – אם יורשה לי לתאר זאת בצורה פשטנית. כל מה שעלינו לעשות הוא לתרגם את הביטויים החזקים והבוטים – אשר לא היו בוטים בזמנם – לשפת זמננו. על פי דרך החשיבה הישנה, הדברים אינם מתוארים במושגים מופשטים, אלא מצביעים תמיד על משהו מוחשי, על משהו אופייני. כך מדבר גם מחבר ספר ההתגלות. אבל מדוע דווקא על העיר בבל?

בבבל, או ליתר דיוק במקום שבו הייתה בבל, היו מיסטריות נעלות מאד, שבהן היה ניתן לעבור חניכה לתוך סודות היקום העל-ארצי, וללמוד סודות של עולמות הכוכבים ותוכנם הרוחני. במיוחד בבבל, הכוהנים הבבליים הקדומים ביותר השתמשו בכוחות הראיה האנושית העל-חושית החלומית באופן שהיינו מכנים היום ראייה רוחית של מדיומים. התורות הנפלאות של בבל הקדומה התהוו באמצעות הנתיב המדיומיסטי הזה.

היום אנו יכולים לראות שגם אם המדיומים נראים מתאימים לתווך דברים רוחניים – זה קורה לעיתים קרובות, אבל התהליך חייב להתרחש תחת הבקרה של מקודשים בעלי תובנה עמוקה – אפילו מדיומים כאלה חשופים להשפעות בעייתיות מאוד מבחינה מוסרית. קיים פער מסוים בין מה שמדיומים מגלים לבין מה שהם בעצמם. לכן, לעיתים קרובות המדיומים אינם מסוגלים להבחין בין האמת לשקר; וזה עלול להתעצם עד כדי אי-יכולת להבדיל בין מה שהוא מוסרי למה שהוא בלתי-מוסרי.

חברים יקרים, עליכם להבין מה קורה למדיומים. אדם הופך להיות מדיום – וזה היה כך גם אצל הכוהנים הבבליים – כך שכוח חיצוני מושך את ה'אני' והגוף האסטרלי אל מחוץ לגוף הפיזי והאתרי. אבל ברגע שה'אני' והגוף האסטרלי של המדיום נמשכים מהגוף הפיזי והאתרי, כוח אחר נכנס מייד לתוך ה'אני' והגוף האסטרלי האלה. הכוח הזה יכול להיות כוח רע או כוח טוב בהתאם לכוונות הטובות או הרעות של מי שחונך את המדיום, בהתאם להשתייכותו לנתיב השמאלי או לנתיב הימני. בתקופת בבל העתיקה, הגיעו התגלויות וידע מצוינים בדרך הזאת. אבל בתקופות מאוחרות יותר, ובימינו, מתגלה החיסרון: מה קורה כאשר המדיום חוזר ונכנס שוב לגוף הפיזי?

עם ההיגיון שמשמש אותנו בעולם הפיזי, ההיגיון אשר באמצעותו אנו מבחינים בין שקר לאמת בעולם הפיזי, איננו יכולים לפעול כראוי בעולם הרוח. זו טעות מוחלטת להאמין שאפשר להשתמש גם בעולם הרוח באותם המושגים של שקר ואמת שאנו זקוקים להם בעולם הפיזי. לא קיים בעולם הרוחני שום דבר שניתן להבחין בו באופן הזה. שם קיימות ישויות טובות וישויות רעות. עלינו לזהות אותן כפי שהן, כי הן לא אומרות לנו לאיזה סוג הן שייכות. אבל גם הישויות הרעות אמיתיות בדרכן. כמובן, קשה להבין זאת, בדיוק כפי שקשה להבין כל דבר שאנו פוגשים כאשר אנחנו נכנסים לעולם הרוח. כאן בעולם הפיזי אנו אומרים למשל: הקו הישר הוא הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות. בעולם הרוח זאת יכולה להיות הדרך הארוכה ביותר, וכל דרך אחרת תהיה קצרה ממנה. כך שלמעשה, שום דבר מההיגיון שאנחנו זקוקים לו כאן בעולם הפיזי לא יכול לשמש אותנו בעולם הרוחני.

לכן מתקדש אמיתי זקוק להלך נפש מיוחד כדי לראות בעולם הרוח. הוא חייב להרגיש אחראי לגמרי על כך שברגע שהוא שב לעולם הפיזי עליו לעבוד עם מושגים פיזיים. את זה המדיום לא מסוגל לעשות, כי הוא לא נכנס לעולם הרוח בהכרה מלאה. כאשר המדיום חוזר, ה'אני' והגוף האסטרלי ממלאים את הגוף הפיזי והאתרי עם דרך החשיבה שכנראה מתאימה לעולם הרוח, אך משחיתה את כל התחושות והרגשות המוסריים התקפים בעולם הפיזי. לכן המדיום פגום ביחס לאמת ושקר, ואז זה ממשיך להשפיע על כל דבר אחר.

למעשה, אפשר לומר שבבל עברה את התהליך הזה שבו הגילוי הגבוה והמשמעותי ביותר מעולם הרוח הפך לשחיתות איומה. מה שבתחילה שייך לעיקרון של התגלות רוחנית, גם בקשר לחיי האדם הכלליים שלתוכם הוא זורם ומתפשט, יכול להוביל לשחיתות חמורה, כך שלאחר שהאדם נכנס לעולם הרוח, הוא נהיה יותר בלתי מוסרי ממה שהוא היה לפני כן כאדם רגיל. לכן בבל נבחרה כמייצגת של השחיתות המוסרית, והביטויים אשר מופיעים בספר ההתגלות הם הביטויים שהיו הנפוצים באותה העת כדי לתאר שחיתות.

אולם מאז, כל האנושות, אשר המשיכה ברחבי העולם כולו את מה שחי בעבר בבבל, הפכה לעיר בבל. זה מה שמחבר ספר ההתגלות אומר. את העיר בבל ניתן למצוא בקרב כל האנושות על האדמה. היא קיימת בכל מקום שבו בני אדם נפלו קורבן לפיתוי הבבלי, וההתנהגות של בני האדם היא זאת שחייבת ליפול לפני שיכול להגיע אותו שלב סופי אשר עליו מדבר מחבר ספר ההתגלות. כאשר אנחנו חוקרים מה הוא זה שפועל ב'שחיתות הבבלית', אנו מוצאים שבכל מקום בשחיתות הבבלית הזאת פועל העיקרון האהרימני. אהרימן יושב בתוך האדם, והוא כוח שבהתחלה נמצא בעולם קרוב לאדם. העיקרון האהרימני נמצא ברגשות, שבגללו נהיים מושחתים. מול אהרימן עומד בקוטב המנוגד לוציפר. אהרימן חי בדברים שחייבים ליפול בבבל, ואלו הם הדברים אשר לוציפר מתנגד להם. איזו תמונה חייבת לעלות למחבר ספר ההתגלות כשהוא מתבונן בזה? התמונה של המלאכים הלוציפריים מלאי שמחה. אסור לנו להתעלם מזה, ידידיי היקרים.

הטעות הגדולה של השקפות עולם רבות הייתה תמיד התפיסה שאת הרע ניתן למצוא בכיוון ההפוך מהטוב, למשל, שהעיקרון של הרוע למטה פוגש תמיד את הטוב שמגיע מלמעלה. אבל זה בכלל לא כך! כאן בפרק הזה של ספר ההתגלות (פרק י"ט) למטה נמצאת בבל האהרימנית, ולמעלה, היכן שהמלאכים שמחים על נפילת בבל, נמצאות הישויות הלוציפריות. מה שנשמע למעלה כשמחת המלאכים, זהו קולו של לוציפר. עיקרון-עמנואל תמיד מחזיק את האיזון בין שני האלה.

רק כאשר נבין כראוי את ההרכב המשולש של העולם, יהיה ניתן להבין את מה שאומר כאן מחבר ספר ההתגלות. הרגש האנושי הרגיל פשוט לא מסוגל לתפוס את המחשבה שישויות רוחיות טובות וטהורות ישמיעו צהלות של שמחה שם למעלה כאשר למטה יבואו על האנושות ייסורים נוראים כמו אלה שמתוארים כאן. אבל יהיה כמובן ניתן להבין זאת מיד אם רואים שצהלות השמחה נובעות מאותן ישויות אשר לפני היווצרות העולם שבו האדם חווה את התגשמותו הרוחנית התנגדו לאופן הזה של היווצרות העולם. הישויות הלוציפריות רוצות שהאבולוציה כולה תמשיך ברמה רוחנית שונה לחלוטין; הן לא רוצות את האיחוד הזה, את הזיווג הזה בין הרוח לחומר אשר מתרחש בקיום הארצי. הן מרגישות בנפשן: כעת, כאשר מה שאהרימן אחז בו הושלך מתוך הקיום הארצי, אנו יכולים להיות מרוצים שלפחות חלק מקיום האדמה לא יימשך וינשור מן האבולוציה של האדמה. בהקשר הזה, בתמונה המתוארת כאן באה לידי ביטוי עד כמה אמיתית השקפת העולם של מחבר ספר ההתגלות.

הנפילה הראשונה, נפילת בבל, היא סטייה אשר בני האדם עצמם גרמו לה. גם אם היא מושפעת מעיקרון החניכה, היא עדיין סטייה אנושית. בכך שבבל נופלת כתוצאה מסטייה אנושית, חלק של האנושות מופרד מהמשך האבולוציה של העולם בנקודת זמן שבה עוד נדון בהמשך. כעת אני רק רוצה להביא בפני נפשנו את אופיים של האירועים שיבואו.

בנפילה השנייה כבר לא מעורב רק האדם. בנפילת בבל המשתתפים הם בני האדם; מדובר בסטייה אנושית. בנפילה של החיה ושל נביא השקר, אשר מייצג את תורות החיה, נופל משהו שהוא לא אנושי, אלא על-אנושי, נופל משהו רוחני. נופל זה אשר איננו חלק מממלכת בני האדם: נופלים החיה אשר חודרת לתוך החברה האנושית ונביא השקר שמכריז על תורת החיה. זה קשור למשהו שיכול להשתלט כדיבוק על בני אדם, אבל כאן לא החולשה של הטבע האנושי פועלת כמו אצל המדיום, אלא משהו על-אנושי פועל ישירות באדם וגורם לדחף לרוע.

כדי להפוך את התמונה לברורה עוד יותר, נוכל לומר את הדברים הבאים: כל המעורבים בנפילת בבל יהיו מושחתים מפני שהם חתרו להשיג דברים אשר המבנה שלהם לא היה מסוגל להכיל, דברים שהחלישו את המבנה שלהם, וכתוצאה מזה הם נפגמו. כלומר, בנפילת בבל מדובר במבנה האנושי הפועל מתוך חולשה. כאשר החיה ונביא השקר נופלים, זה לא כמו המדיום שנעשה מושחת עקב היחלשותו. זה כאילו שהרוח השתלטה על ה'אני' והגוף האסטרלי של המדיום, וברגע שמצב ההכרה המדיומיסטי חדל, היא נכנסה לתוך הגוף הפיזי והאתרי והשתמשה בגוף הפיזי של האדם הזה כדי לגרום למעשים זדוניים והרסניים על האדמה.

זאת בדיוק התמונה שאנו פוגשים אצל מחבר ספר ההתגלות. יבוא זמן – הוא רוצה לומר לנו – כאשר נראה שפועלים על האדמה בני אדם שאינם יכולים לשאת את מה שהכריסטיאניות מלמדת, שאמנם לוקחים את עמנואל לתוך נפשם, אבל אינם מסוגלים להתעלות עם הגוף הפיזי והגוף האתרי שלהם לעמנואל, ולכן נכנעים לרוחות אחרות, אבל הם לא עושים זאת בהכרה מלאה, ולכן הם נופלים לשחיתות. אלה הם הנופלים הראשונים, אשר שייכים לנפילת בבל.

האחרים [שיפלו בנפילה השנייה] יתנהלו כמו בני אדם, אבל הם ייכנעו לגורל שה'אני' האנושי שלהם יהיה מחוץ להם, כך שזה יהיה בלתי אפשרי להתייחס אליהם עוד כאל בני אדם ארציים, כי הם יהיו בשליטת החיה ונביא השקר. זה יקרה לאחר נפילת בבל. לאחר נפילת בבל יהיו אנשים על האדמה אשר יהיו כמו דמונים נעים ונדים; כוחות אהרימניים יפעלו בהם ישירות.

לכל הדברים האלה כבר מתקיימים היום מספיק תנאים מוקדמים. הייתי אומר שהכול קיים כבר כזרע. ראינו את המקרה הנוראי שבו, באמצעות אדם מסוים – אולי לא האדם השלם אלא באמצעות החולשה הזמנית של אדם – אהרימן כבר הצליח להראות את עצמו בינינו כסופר. ניטשה היה סופר מבריק, נפלא, אבל בתקופות שבהן הוא כתב את 'האנטיכריסט' ואת 'אצ'ה הומו (הנה האיש)'– ,The Antichrist Ecce Homo – האינדיבידואליות של ניטשה לא הייתה בו. אני מכיר את האינדיבידואליות של ניטשה, אפילו תיארתי אותה בספרי 'אוטוביוגרפיה – פרקים בנתיב חיי'.^[1] אהרימן הפך לסופר ישירות באמצעותו, ואהרימן הוא סופר הרבה יותר מבריק מאשר בני אנוש.

הכוחות האהרימניים יתערבו יותר ויותר, כך שהרוחות האהרימניות תשתמשנה בתפקודים רבים של גוף האדם. יגיע הזמן שבו הכריסטיאנים יצטרכו לשאול את עצמם ברצינות כאשר יפגשו עם אדם זה או אחר: האם זה אדם אמיתי או גלימה רופפת עבור רוחות אהרימניות? להבחנות שאנחנו כבר משתמשים בהן היום, נצטרך להוסיף בעתיד גם את ההבחנות האלה. זאת תהיה הנפילה השנייה: הדמונים של החיה והנביא שלה. הם ישתלטו על הגופים של בני אדם. אבל החיה ונביאה יופלו. כך שקודם יש לנו את נפילת בני האדם הפגומים, ולאחר מכן נפילת רוחות פגומות מסוימות הקרובות לאדם. הרוחות האלו עצמן נופלות בנפילה השנייה.

לאחר מכן ספר ההתגלות מספר על הנפילה השלישית, נפילת השטן. השטן הוא ישות גבוהה מאוד, אבל היא צועדת בנתיב אחר מאלה שניתן לצעוד בהם על האדמה. החיה ונביא השקר הם כוחות אשר מפתים את האדם, כוחות אשר יש להם את הרצון להסיט את האנושות אל דרכים לא נכונות מבחינה מוסרית ושכלית. לכוח, חברים יקרים, שאנחנו מתכוונים אליו כשאנחנו מדברים על נפילת השטן, לכוח הזה יש תכניות אחרות לגמרי. הוא רוצה להסיט מהמסלול הנכון לא רק את האנושות, אלא את האדמה כולה. מנקודת המבט של האנושות והאדמה הכוח הזה הוא אויב נורא של האלוהות.

אבל כהשערה אנחנו יכולים להגיד – כי רק כהשערה אפשר לומר זאת בלי ליפול לחטא אינטלקטואלי, ובמיוחד לחטא רוחני – אנו יכולים לומר את הדברים הבאים: אם אנחנו לא מסתכלים על זה מנקודת המבט של האבולוציה האנושית הארצית, אם אנחנו מתייחסים לזה מנקודות מבט אחרות, גבוהות יותר – איך אם כן קיים הכוח הזה של השטן ביקום כנגד רוחות אחרות בקוֹסמוֹס?

אין זה מפתיע שמיכאל, אשר נקודת מבטו שונה מזו של בני אדם, חושב בצורה שונה לגמרי על השטן מאשר בני האדם. בני האדם נשארים ברעיונות מופשטים וחושבים שהשטן הוא כוח של רוע. אבל השטן הוא גם כוח נשגב, אם כי הוא כוח סוטה מהכיוונים הנכונים לאדמה. הוא כוח נעלה. מיכאל, אשר יש לו את דרגת ארכי-מלאך, אינו בדרגת השטן, אשר יש לו את הדרגה של כוח בראשיתי, הדרגה של ארכאי. מיכאל הוא "רק" ארכי-מלאך. מנקודת המבט של מיכאל השטן אינו כוח אשר יש לתעב אותו, אלא כוח אשר יש לפחד ממנו לאין שיעור, כי מיכאל רואה את הכוח הזה המשתייך להיררכיה של הארכאי כיותר נעלה ממנו. מיכאל, לעומת זאת, מתווה כיוון זהה לזה של אבולוציית אדמה.

מיכאל החליט לפני זמן רב לעבוד באותם מעגלים פלנטריים שמותווים על-ידי קיום השמש. השטן הוא כוח שאורב תמיד בקוסמוס שלנו. יש משהו מצמרר ומבחיל באופן שבו השטן אורב. אנו יכולים לתפוס את זה, חברים יקרים, באותם הרגעים כאשר אנחנו רואים מבזיק דרך הקוסמוס שלנו שביט, אשר יש לו מסלול שונה לגמרי מזה של כוכבי הלכת.

אם אנחנו מציירים את זה על פי השקפתו של קופרניקוס – מבחינה אסטרונומית זה לא לגמרי מדויק, אבל זה לא שייך לענייננו כאן: שמש; כוכב-חמה, נוגה, אדמה, מאדים, שהם כוכבי הלכת הפנימיים, וכוכבי הלכת החיצוניים: צדק, שבתאי, אורנוס, נפטון, אנחנו צריכים לדמיין שלשביטים יש מסלולים לגמרי לא סדירים בניגוד למסלולים הקבועים של כוכבי הלכת. הרעיון שהשביטים האלה נעים באליפסות מוארכות הוא שטויות, אבל אנחנו לא צריכים להתעמק בזה עכשיו. בכל מקרה, המסלולים של כוכבי השביט, כאשר הם מגיעים לתוך מערכת כוכבי הלכת שלנו, אינם קשורים בכלל למסלוליהם של כוכבי הלכת.

השטן אורב שם לכל שביט שמופיע, רוצה לתפוס אותו ולהשתמש בתנופתו כדי לשבש את מסלוליהם של כוכבי הלכת, כולל את המסלול של האדמה. זה באמת קורה ביקום: הכוחות השטניים אורבים בלי הרף כדי לשנות את כל מערכת כוכבי הלכת. אם הם היו מצליחים, מערכת כוכבי הלכת, אשר בני האדם אמורים לנוע במסלוליה, הייתה נלקחת מהכוחות האלוהיים-רוחניים והייתה נכנסת לכיוונים אבולוציוניים קוסמיים אחרים לגמרי. מיכאל רואה בכוונה הזאת טעות איומה, אשר עליה הוא חייב לומר: יהיה זה חסר תכלית בשבילי אפילו לנצור בליבי כוונה כזאת, שכן היא ממילא תהיה מֵיזָם חסר תקווה עבור ישות בהיררכיה של הארכנגלוי, הארכי-מלאכים. רק לישויות בהיררכיה של הארכאי יכול להיות מספיק כוח כדי להשיג דבר כזה. בין מסלוליהם של כוכבי הלכת מיכאל עובד מהשמש ונהיה מה שתורת הנסתר מכנה הארכי-מלאך של זמני ההקפה, או הרוח של כוכבי הלכת. הוא החליט לפני זמן רב להמשיך בעבודתו בתוך זמני ההקפה האלה. הישארות עם זמני ההקפה הללו זאת החלטה מלאכית.

בתקופה מיוחדת באבולוציה של אטלנטיס הקדומה אפשר היה ללמוד באמצעות המיסטריות, אשר לתוכן ירדו האלים, שצבאות הארכנגלוי, כלומר ארכי-מלאכים כגון אוריפיאל, אנאל, זכריאל וכן הלאה, הגיעו להחלטה להישאר בתוך המסלולים שהותוו מראש של כוכבי הלכת. אבל זה קרה בזמן מסוים.

אבל הצבאות האדירים אשר מנהיג אותם השטן לא הצליחו להגיע להחלטה הזאת עד עצם היום הזה. צבאות השטן עדיין שואפים להשתמש בכל מסלול של שביט כדי להביא להיערכות שונה במערכת כוכבי הלכת. אנחנו מתעמתים כאן מול אויב של עמנואל, אשר רוצה להשחית לא רק בני אדם יחידים, ולא רק קבוצה של אנשים, קהילה אנושית, כמו שרוצים החיה ונביא השקר, אלא עם השטן והצבאות שלו וכו' שמתאמצים להתקיף ישירות את האדמה בשייכות שלה למערכת כוכבי הלכת. זאת היא הנפילה השלישית בספר ההתגלות. בקשר לשתי הנפילות הראשונות מתוארת השמחה של הישויות הרוחניות הלוציפריות.

גם אנחנו חייבים לצפות לדברים שאותם מתאר מחבר ספר ההתגלות. השלב הראשון, נפילת בבל, יחשוף בני אדם שהלכו בדרך נלוזה ומראים זאת אפילו במבנה הגופני הפיזי שלהם, כך שאין סיכוי שהגופים האנושיים האלה, שעליהם ה'אני' והגוף האסטרלי איבדו שליטה, יהיו עוד שימושיים בעתיד. הגופים האלה חייבים להיחשב כאבודים. ה'אני' והגוף האסטרלי השייכים להם ימשיכו לאורך נתיבי הקארמה באנושות. בנקודה מסוימת בזמן נראה בני אדם חיים בגוף, בני אדם שנפלו קורבן לפיתוי הבבלי, אשר גופיהם נשרו מהאבולוציה. זאת היא הנפילה של בבל.

בשלב השני יהיו אנשים אשר עליהם נהיה חייבים להגיד – והדבר יהיה גלוי לעין: באנשים האלה חיים הכוחות האהרימניים עצמם. אהרימן פועל בהם ישירות. זאת החיה, הנפילה של החיה ושל נביא השקר של החיה, אבל הוא אינו אנושי אלא על-אנושי.

בשלב השלישי יורגש שמשהו בחוקי הטבע עצמם הופך לבלתי ניתן להסבר. זאת תהיה ההתנסות הגדולה והמשמעותית ביותר שבני האדם יצטרכו לעבור בעתיד: להכיר בכך שבחוקי הטבע משהו נהיה בלתי מוסבר, שמתרחשות תופעות לא בהתאם לחוקי הטבע. זה יקרה בהיקף גדול, ולא יהיה רק ​​עניין של טעות בחישוב כאשר כוכב לכת לא יימצא במקום שבו הוא היה אמור להיות.

הצעדים הראשונים של השטן יצליחו ליצור אי-סדר בתוך המערכת הפלנטרית. מנגד, האנושות עצמה תצטרך לפתח רוחניות חזקה. כי רק דרך הרוחניות החזקה של בני האדם יהיה ניתן לבטל את מה שייווצר בעקבות אי-סדר כזה.

אלה הם הדברים שעלינו לחזות היום מראש כאשר אנו מציבים בפני נפשותינו את השלבים של האבולוציה הארצית והאנושית בעתיד. אלה הם הדברים שעלינו לראות כאשר מחבר ספר ההתגלות מדבר אלינו. חברים יקרים, אתם חייבים להתאמץ ולדעת שישנה התאמה מלאה בין מה שניתן ללמוד מן האנתרופוסופיה למה שמחבר ספר ההתגלות מגלה לנו.

בהתבסס על ההתגלויות הקיימות אנחנו יכולים לומר כבר כיום שהשטן אורב ביקום על מנת להשתמש במסלולי השביטים ולהציבם במקום הקוסמוס. אם אתם מפנימים זאת באמצעות ההבנה האנתרופוסופית שלכם ויכולים לגלות זאת מחדש בספר ההתגלות, אזי בגילוי הזה יש משהו חשוב, מעין מפגש בנפש עם ספר ההתגלות ודרכו גם עם מחבר ספר ההתגלות עצמו. זה חשוב: מחבר ספר ההתגלות עצמו. זה יהיה חשוב במיוחד עבור הכומר שיחיה בעתיד שהוא ייפתח יותר ויותר את הכמיהה ליכולת לפגוש בכל עת – בין אם הוא חי על האדמה או לא על האדמה – את מחבר ספר ההתגלות, אשר לאחר מיסטריית גולגולתא ראה כך אל תוך העתיד.

חייבת להתעורר בקרב הכמרים התחושה שהעזרה שיכולה לבוא מיוחנן, היוצר של ספר ההתגלות, היא עזרה חשובה לאין שיעור למי שרוצה לעבוד בדרך הכריסטיאנית, והיא עזרה שהוא זקוק לה. אבל אפשר באמת לצעוד עם יוחנן, מחבר ספר ההתגלות, רק אם אנחנו ניגשים לספר ההתגלות עם הלך הנפש שתיארתי. אז יוחנן יהפוך לבן בריתנו. הרי הוא קשור מאוד לעמנואל; הוא נחנך על-ידי עמנואל עצמו, הוא חניך של ישוע עמנואל. לכן הוא בעל ברית חשוב, ויש חשיבות עצומה לכך שנבוא לעמנואל דרכו.

ההבנה האמיתית של ספר ההתגלות מובילה עמוק לתוך התחום שבו קיים הסיכוי הגדול ביותר למפגש עם יוחנן ואז עם עמנואל עצמו. זוהי אמת עמוקה, ויש לשאוף לכך שהיא תפעל עמוק בנפשכם. כי זוהי אמת הקשורה באופן אמיתי לעבודת הכמרים, אמת שתמשוך את הכומר בדרך הנכונה לתחום של הרוח. נמשיך מכאן מחר.

————————————————

1. ראה פרק 28 בספר 'אוטוביוגרפיה – פרקים בנתיב חיי' מאת רודולף שטיינר, GA28, אשר יצא לאור בעברית בהוצאת בדולח. קיימים גם תיאורים דומים בהרצאותיו של רודולף שטיינר בשמיני באוגוסט 1924, במחזור ההרצאות 'יחסי קארמה – חלק ג', אשר תורגם מאנגלית לעברית על-ידי עלי אלון ויצא לאור בהוצאת מיקרוקוסמוס, וגם בהרצאה בעשרים ביולי 1924 במחזור 'יחסי קארמה – כרך 6', ,GA240 שתורגם לעברית על-ידי אורנה בן-דור ויצא לאור בהוצאת כחותם. ↑