ספר ההתגלות-חזון יוחנן
או האפוקליפסה ועבודת הכומר
רודולף שטיינר
סדרת ההרצאות האחרונה
שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך,
בין 5 ל-25 בספטמבר 1924,
GA346.
תרגום מאנגלית: בן-ציון פורת
בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי
סייע: דניאל זהבי
לספר ראו כאן
הרצאה עשירית
14 בספטמבר 1924
תמונות שונות מתוך פרק יט בספר ההתגלות. עבודת הכומר כיום.
חבריי היקרים! הבאנו לפני נפשנו את המטרה הסופית של מחבר ספר ההתגלות, ואנו רואים איך, אם היא מובנת כראוי, המטרה הסופית הזאת מתוארת כך שהיא תואמת לחלוטין את כל מה שמדע הרוח המדויק ביותר יכול לומר על האבולוציה. ראינו שבספר ההתגלות בא לידי ביטוי היפוך הכיוון מהבנייה של הישות האנושית ושל תופעות התרבות מלמטה כלפי מעלה לבנייה מלמעלה כלפי מטה. בסיום ההרצאה הקודמת ציינתי שכל מי שמבקש בכנות להבין את ספר ההתגלות חייב ללמוד להכיר את מה שניתן לומר מתוך מחקר הרוח על האבולוציה של העולם.
ישנם מקומות מסוימים בספר ההתגלות אשר ניתן למצוא בהם משמעות ולהבין אותם נכון רק אם מתייחסים אליהם בהתאם לידע האדם של האנתרופוסופיה. זה נכון במיוחד כאשר מדובר בהתגלות שמבוססת על התנסויות בעולם הרוח עצמו. כמובן שקודם כול יש לתפוס את העובדה שהתמונות המוצגות בספר ההתגלות הן התגלויות של עולם הרוח. זה יאפשר לנו גם להתגבר על השאלה: האם מחבר ספר ההתגלות היה באמת מסוגל להבין באופן שכלתני את כל הפרטים שאנו מוצאים בספרו? אבל זאת לא באמת הנקודה. השאלה האמיתית היא: האם הוא רואה רוחי אמיתי? הוא רואה בעולם הרוח, והדברים שהוא רואה בעולם הרוח אינם אמיתיים בגלל שהוא רואה אותם; הם אמיתיים בזכות עצם התוכן שלהם. הדברים שהוא רואה נושאים תוכן משלהם כאשר הם מתגלים; הם אינם רוכשים את התוכן הזה דרכו. מבחינתי, יכולים לבוא חוקרים חיצוניים שכלתניים שיוכיחו: למחבר של ספר ההתגלות הייתה השכלה כזאת וכזאת, ולכן אי אפשר לצפות ממנו שתהיה לו בנפשו נקודת מבט רחבה כזאת. אני בכלל לא רוצה לדון בשאלה האם למחבר של ספר ההתגלות הייתה נקודת מבט רחבה כזאת או לא. אני רק רוצה להדגיש שבאמת לא משנה לנו אם מחבר ספר ההתגלות הוא זה שמביא לנו את התמונות, את ההתגלויות מעולם הרוח. הדבר החשוב הוא שאנחנו נציב את התמונות האלה בפני נפשנו כפי שהן, וניתן לתוכן שלהן לפעול עלינו.
הצבנו בפני נפשנו את תמונת הסיום הגדולה והמרשימה של ירושלים החדשה, אשר עולה על הרקע של ההתנסות שדיברתי עליה. כעת רצוי שנחזור קצת לאחור עוד לפני התמונה הזאת. אנחנו מגיעים לקטע החשוב שבו עולה בפני נפשנו עוד תמונה גדולה ומרשימה, אותה תמונה שבה מחבר ספר ההתגלות רואה איך השמיים נפתחים (וָאֵרֶא אֶת־הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְהִנֵּה־סוּס לָבָן וְהָרֹכֵב עָלָיו יִקָּרֵא לוֹ נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי וּבְצֶדֶק הוּא שֹׁפֵט וְלֹחֵם. ספר ההתגלות, פרק י"ט, פסוק י"א), ועל סוס לבן רוכב לעברו כוח אשר אודותיו מחבר ספר ההתגלות מדבר כך שאנו מתוודעים לעובדה שהוא נושא את השילוש של האלוהות לא רק בהבנתו, בשכלו, אלא בישותו האנושית כולה. הדרך שבה הוא מדבר מראה עד כמה הוא יודע עם כל נפשו ששלוש הישויות הן שלוש הצורות של האל האחד, ושאם אנו עומדים במובן מסוים מחוץ לעולם הפיזי, איננו יכולים לדבר בנפרד על זאת או האחרת, כי הן מתמזגות זאת בתוך זאת. לעומת זאת, בעולם הפיזי, התמונה מראה שלוש ישויות, ועלינו להבדיל בין האל האב, אשר נמצא ביסוד כל העובדות בטבע, כולל אלו שפועלות בטבע האנושי, האל הבן, אשר קשור לכל מה שמוביל לחירות של החוויה הנפשית, והאל הרוח, השוכן בסדר הרוחני-הקוסמי, רחוק מן הטבע, וזר לחלוטין לטבע. שלוש הישויות-תחומים של האלוהות מופיעות כאן במישור הפיזי בקווי מתאר חדים.
בעוד שבחציית הסף אל עולם הרוח האדם נכנס למצב שתיארתי בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים, מצב שבו הוא מתפצל במובן מסוים לשלוש ישויות, כך שהחשיבה, הרגש והרצון קיימים בעולם הרוח עם עצמאות מסוימת, כאשר אנו מגיעים מהמישור הפיזי לעולמות העליונים, אנו רואים את האל כשילוש הפוגש אותנו יותר ויותר כאל אחד, כאחדות. כך יש לקרוא את ספר ההתגלות. אסור לנו להבדיל בין האל האב, האל הבן והאל הרוח כמו שזה קורה בעולם הפיזי.
זה אשר רוכב לקראתנו על סוס לבן בתמונה הנשגבה והכבירה הזאת הוא האל האחד; ואת הדמות של האל הבן עלינו לראות יותר בצורת ההתפתחות הנפשית החופשית של האדם על האדמה. אבל עכשיו קורה משהו יוצא מאד מן הכלל, משהו שהופך את התמונה הזאת לכל-כך גדולה ונפלאה. זה לגמרי מובן מאליו, לגמרי טבעי: יוחנן, המחבר של ספר ההתגלות, רואה את השמיים נפתחים, וזה אשר מופיע כעת כחדש יורד מעולם הרוח. כלומר, התרבות כולה חייבת להיות מסודרת עכשיו בצורה כזאת שהיא מגיעה מעולם הרוח כלפי מטה אל העולם הפיזי. כאשר אנו מציבים זאת מול נפשנו בצורה הנכונה, אז כמובן המצב שחייב להקדים את התמונה הסופית של ירושלים החדשה הוא זה של יוחנן המתבונן אל תוך עולם הרוח. אבל זה אומר: השמיים נפתחים עבורו. בכך הוא רוצה להצביע על מצב אשר יתקיים בעתיד עבור בני האדם. למעשה הוא אומר לא פחות מאשר את הדבר הבא:
לפני שהאדמה תגיע למצב שבו ירדו מעולם הרוח החומרים הרוחניים לבניית ירושלים החדשה, כדי שבני האדם יקבלו אותם, לפני שיגיע המצב הזה, שבני האדם יהיו מודעים לכך שעליהם לבנות עכשיו מלמעלה למטה, ולא כמו קודם לבנות מלמטה למעלה מתוך המרכיבים החומריים של האדמה, לפני שיגיע המצב הזה – אשר כאמור יוחנן מתייחס אליו כאל מצב אמיתי – שבו האדם יהיה מעורב בעיקר עם רצונו, לפני שהמצב הזה יגיע, יהיה מצב אחר שבו האדם משתתף אך ורק עם תודעתו, שבו הוא חייב להסתכל לתוך עולם הרוח: הרקיע נפתח ומתגלה זה אשר נמצא ביסוד כל הישויות בעולם, קורן, יוצר ומקדש.
כעת בא הקטע המשמעותי שהופך את התמונה לכל כך כבירה: "וְלוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אִישׁ כִּי אִם־הוּא לְבַדּוֹ" (פרק י"ט, פסוק י"ב). יש לזה משמעות רבה ביותר. כאשר אנו מגיעים לקטע בספר ההתגלות שבו כתוב המשפט הזה, אנחנו רואים בו עוד סימן רב-משמעות להיותו אחת ההתגלויות הרוחניות הגדולות ביותר.
אנשים מציינים בשפות השונות את ה'אני' שלהם בשמות שונים ביותר. לעיתים קרובות הצבעתי על העובדה הרוחנית הפשוטה והמובנת מאליה שאתם לעולם לא יכולים להגיד את השם 'אני' ולהתכוון גם למישהו אחר מלבדכם. שהשם 'אני' לעולם לא יכול להיאמר על ידי אדם כאשר הוא מתכוון למישהו אחר פרט לעצמו. אני לא יכול לכנות מישהו אחר 'אני'. זה מה שמבדיל בין השם של עצמי לבין כל השמות האחרים מפני שהם ניתנים לדברים מחוץ לעצמי. אבל כשאני אומר 'אני' בכל שפה, אני יכול להתכוון לעצמי בלבד. אני יכול לומר אותו לאדם אחר רק אם, דרך תהליך רוחני אמיתי, עברתי אליו ונכנסתי לתוך ישותו. אבל על זה אנחנו לא צריכים לדבר כרגע.
בשפות עתיקות יותר העצמי לא צוין במיוחד, כי הוא נכלל בתוך הפועל. ה'אני' לא צוין באופן ישיר. הפועל שימש כדי להראות מה אדם עושה, והפועל היה זה שהעיד על כך שהאדם מדבר על עצמו. אבל לא היה קיים שם עבור עצמי. זה קרה רק בתקופות מאוחרות יותר שהאדם נתן שם לעצמי שלו. בשפה הגרמנית שלנו השם הזה מכיל את ראשי התיבות של ישוע כריסטוס, וזאת כבר עובדה סמלית חשובה.[1] כעת נדגיש עוד יותר את העובדה שבשפה קיים שם שכל אדם יכול להשתמש בו אך ורק כאשר הוא מתייחס לעצמו. העוצמה המוגברת הזאת היא בדיוק מה שנאמר עכשיו בספר ההתגלות: זה אשר יורד מהעולם העל-חושי נושא את השם שכתוב עליו, אשר לא רק שהוא היחיד שיכול להשתמש בו כדי להתכוון לעצמו, אלא שאך ורק הוא לבדו יכול להבין אותו; אף אחד אחר לא יכול להבין אותו.
כעת חישבו על כך שזה אשר מביא את ההתגלות בא ליוחנן ומראה לו בתמונה הנבואית מה שיקרה לאנושות. בעתיד יירד זה אשר יש לו שם שרק הוא לבדו יכול להבינו. איזו משמעות יכולה להיות לכל זה? בהתחלה זה נראה לגמרי חסר משמעות כאשר מנסים בכנות להבין אותו. מדוע נאמר: "…זה שיביא ריפוי לעולם, הוא זה שיביא צדק לעולם" – הכול כתוב בספר ההתגלות (פרק י"ט, פסוק י"א) – "ויהפוך אמונה וידע לאמת ויגשים את האמונה ואת הידע" – כך נאמר בספר ההתגלות – ולא כפי שמתרגם לותר "אשר מביא אמונה ואמת", אלא "ויהפוך אמונה וידע לאמת".[2] כן, יש כאן משחק מחבואים. ואם יש לו שם כתוב עליו שרק הוא מבין – מה זה אומר? זה מעודד אותנו לשאול שאלות מעמיקות יותר.
תדמיינו זאת בצורה ממש חיה וברורה: הוא נושא שם שרק הוא לבדו מבינו. איך נוכל להיות שותפים בשם הזה? השם הזה חייב לקבל משמעות עבורנו, חייבת להיות אפשרות שהוא יחיה בתוכנו. איך זה יכול להתרחש? כאשר הישות, אשר מבינה את השם הזה, הופכת להיות מאוחדת איתנו עצמנו, נכנסת לתוך העצמי שלנו, אז בתוכנו הישות תבין את השם ועימה נבין אותו גם אנחנו, ואז איתו בתוכנו נהיה מודעים תמיד לכך:
עמנואל בתוכנו
רק הוא לבדו מבין את הדברים הקשורים לישותו, אבל הוא מבין אותם בתוכנו; והאור הקורן בתוכנו דרך הבנתו – כי הוא נהיה האור הזה בתוכנו, בישותנו עצמה – זה נותן את הבנה העמוקה של ישות-עמנואל בתוכנו. זאת הופכת להיות תובנה ששוכנת בלב, תובנה אשר שוכנת בתוך הישות האנושית.
אולם דרך העובדה הזו משהו התרחש. בראש ובראשונה, מה שהתרחש הוא תוצאה הכרחית ומכוונת של מיסטריית גולגולתא. הישות הזאת שעברה את מיסטריית גולגולתא, הישות הזאת שחייבת להיכנס לתוכנו, כדי שנתפוס את העולם עם ההבנה שלה, ולא עם ההבנה שלנו, הישות הזאת לובשת בגד אשר ניתז עליו הדם של גולגולתא. ואנחנו מכניסים לתוכנו את התמונה השנייה הזאת. יוחנן, מחבר ספר ההתגלות, אומר לנו שגם לבגד הזה שעליו ניתז הדם של גולגולתא יש שם. זה לא אותו השם שדיברנו עליו קודם. השם של הבגד הזה שניתז עליו דם הוא הלוגוס של האל, הלוגוס, המילה, האל, דבר האל ("וְהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ מְאָדָּם בַּדָּם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים", פרק י"ט, פסוק י"ג). לכן, זה אשר ישכון בנו, ודרך הבנתו בתוכנו ייתן לנו את האור שמבין את העולם, הוא ממלא אותנו בדבר האל.
העמים הפגאניים קראו את דבר האלים בתופעות הטבע. הם היו צריכים לקבל אותו דרך גילויים חיצוניים. הכריסטיאנים חייבים לקבל את דבר האל, את המילה הבוראת של האל, דרך הפנמת עמנואל לתוך עצמם. יגיע זמן אשר בו, עם התפתחות האירועים, כל בני האדם אשר לוקחים את הכריסטיאניות באמת ובתמים לתוך נפשם יידעו שדבר האל נמצא עם עמנואל ושמקורו של דבר האל נמצא בהבנה של מיסטריית גולגולתא ושל המלבוש שניתז עליו דם. כלומר, בשפתו של מחבר ספר ההתגלות, יש לנו את עמנואל במיסטריית גולגולתא.
אבל יש גם היבט שלישי. עמנואל מתואר בשלוש צורות: פעם אחת דרך עצמו, בפעם השנייה דרך מלבושו, ובפעם השלישית באמצעות המעשים שהוא מבצע עבור בני אדם על האדמה. זהו תיאור של מצב שחייב להתרחש, אבל כמובן לא ניתן להצביע על השנה המדויקת שבה זה יקרה; אבל זה משהו שההתפתחות הכריסטיאנית חייבת לשאוף אליו. הדבר השלישי שאליו מופנית תשומת הלב הוא החרב שעימה הוא פועל; זאת החרב של רצונו, החרב של המעשים שהוא מבצע על האדמה בקרב בני האדם דרך העובדה שהוא שוכן בתוכם. אבל מה שהוא עושה כעת נושא את השם השלישי: מלך כל המלכים, אדון כל האדונים. זאת הצורה השלישית. אם כן, מהו בעצם מלך, מהו אדון?
אם אנו מתוודעים למשמעות הפנימית האמיתית של המילה הלטינית דומינוס (אלוהים – dominus), נגלה מהי משמעות המילה במקרה זה, בשפה עצמה, בלי כל קשר למדע הרוח: אדון הוא מישהו על האדמה או בעולם אשר גורלו הוא להנחות אנשים אחרים. כמה זמן אדונים חיצוניים יהיו נחוצים עוד על האדמה? כמה זמן יהיו עוד נחוצות על האדמה המצוות או ההוראות של אדונים חיצוניים, ואפילו המצוות או ההוראות של אדונים רוחניים חיצוניים? רק עד הרגע שבו עמנואל, עם השם שרק הוא עצמו מבין, ישכון בתוך הישות האנושית. אז כל אדם יוכל ללכת בעקבות עמנואל בישותו שלו, בנפשו שלו. כל אחד יתאמץ אז לממש בעצמו מתוך אהבה פנימית את מה שרצון האדם רוצה לממש. ואז אדון האדונים, מלך המלכים ישכון בכל אדם.
בראייה רוחנית, זהו הזמן שבו אנחנו עצמנו חיים כעת. העובדה שאנחנו חיים בזמן הזה מוסווית רק על-ידי האופן שבו בני אדם ממשיכים לחיות בדרכים הישנות, ומכחישים ככל שביכולתם ובכל תחום את העובדה שעמנואל שוכן בהם. חייבים לומר שבבני אדם רבים קיים היום הרבה ממה שיכול להכין אותם בדרך הנכונה להופעתו האתרית של עמנואל, שהוא כמובן ישות היורדת מהעולם האלוהי. אבל אנשים חייבים להתכונן לירידתו עם הגילוי בתוך עצמם של המקור הבלתי נדלה של התנהגותם ומעשיהם.
זה מביא אותנו מתוך רוח ספר ההתגלות לקושי שבעבודת הכומר היום. במובן מסוים, הכומר אמור להיות האדון, להוביל ולהנהיג. מול הכומר יש עדת מאמינים, ומעצם כבוד תפקידו ככומר הוא, המנהיג, נועד להיות במובן מסוים המלך לאלה שהוא אמור להנהיג. הוא זה שמנהל את טקסי הסקרמנטים [טקסים שדרכם ניתן לזכות בחסד האלוהי], הוא זה שדואג לנפשות. אבל מצד שני אנחנו חיים בתקופה שבה בני האדם נושאים בתוכם את מהות עמנואל במידה כזו שהם יכולים להיות יותר ויותר המנהיגים של עצמם.
זהו המצב שבו נמצא מי ששואף היום להפוך לכומר. ובכל זאת, תפקיד הכומר מוצדק לחלוטין, דווקא היום. למרות שהיסוד שבני האדם נושאים כבר נמצא בתוכם, קודם כול יש לחלץ אותו מתוכם, יש להעלות אותו באמת מתוכם. כל מה שעומד מאחורי תפקידו של הכומר נחוץ היום כדי להעלות מתוך בני האדם את מה שנמצא בתוכם. אנחנו חיים בתקופה שדורשת משהו לגמרי מיוחד. העולם החיצוני עדיין לא יכול להתמודד עם הדרישה הזאת באופן מלא, כי העולם החיצוני רואה את בני האדם רק כבנויים מגוף פיזי. אבל העתיד שיכולנו לצפות לו היה נורא ואיום אילו בני האדם היו חיים בהתגשמותם הבאה על האדמה רק בצורה שתרבותנו הנוכחית מייחסת לה.
אנו יודעים שבתחום האנתרופוסופיה נעשים מאמצים למנוע זאת. האנתרופוסופיה מציעה לנפש האדם משהו שדרכו היא תוכל לקלוט את מה שהאדם חייב להפנים ולשאת איתו אל התגשמותו הבאה. אבל זה חייב להיות משהו שמיועד לכלל האנושות. בני האדם חייבים היום לפתח 'אני', אינדיבידואליות שאיתה הם יוכלו להמשיך לחיות כאשר יעברו להתגשמותם הבאה. זה אפשרי רק אם ניתן להוסיף להתנסויותיהם האנושיות משהו אשר ניתן באמצעות החסד של המִנחָה, דרך החסד של הסקרמנט. בדרך הזאת בני האדם לא ישתחררו מהקארמה שלהם, אבל כן יתנתקו ממשהו שבזמננו נצמד אליהם חזק מכול. בני האדם לובשים היום מסכה. הם נעים בעולם מוסווים בתחפושת. וכאשר מופיע הצורך לראות את בני האדם באינדיבידואליות האמיתית שלהם, הדבר עלול להוביל להתנגשויות טראגיות.
הלדרלין (Hölderlin) חווה התנגשות טראגית כזאת. הוא אמר פעם שכאשר הוא מסתכל על הגרמנים, כל מה שהוא רואה הוא "בעלי מלאכה אבל לא בני אדם, הוגים אבל לא בני אדם, כמרים אבל לא בני אדם, אדונים ומשרתים, צעירים ומבוגרים, אבל לא בני אדם",[3] וכך הוא המשיך. במובן מסוים, בני האדם נושאים חותם של משהו שאינו אנושי.
היום אנחנו זקוקים לפעולה של כמרים אשר פונה אל בני האדם כבני אדם ומטפחת את מה שאנושי. ביסודו של דבר אף זרם דתי לא מסוגל לעשות זאת היום. תחשבו עד כמה אף אחד מהם אינו עצמאי. הקהילה להתחדשות כריסטיאנית חייבת לגדול אל מעבר לתלות הזאת של הזרמים השונים. היא חייבת לעשות זאת דרך גורל משלה. אין מקצוע אחר הצומח מן האנתרופוסופיה שהוא במצב דומה לזה של הכמרים. הכמרים הם במצב מיוחד במינו, וייתכן שיהיה נכון בהחלט לבטא זאת פעם מתוך הרוח של ספר ההתגלות. חישבו על כך: בכל עבודה אחרת אשר צומחת מהאנתרופוסופיה אנשים תלויים באופן מסוים בעולם החיצוני בגלל הכוחות החיצוניים הפועלים היום. אם מישהו נהייה מחנך מתוך האנתרופוסופיה, אנו רואים את ההתנגדות העצומה הניצבת מולו. זוהי אשליה לדמיין שנוכל אי פעם לייסד בית ספר ולדורף נוסף כל עוד נמצא בתוקף בכל מקום התנאי שיכול להיות מורה רק מי שמקבל הסמכה מהמדינה. בית הספר ולדורף היה יכול להיווצר רק מפני שהוא נוסד בנקודה בזמן שבה בווירטמברג (Württemberg) עדיין לא היה קיים חוק כזה.
קחו את מקצוע הרפואה. בתנועה האנתרופוסופית אנו לא יכולים להכשיר רופאים בלי מכשולים מיותרים. נכון, אנחנו יכולים להכשיר רופאים, אבל המוסדות לא יכירו בהם, הם יישארו בלתי מוסמכים. במובן מסוים יש לנו את הקושי הזה אפילו באמנות. לא יעבור זמן רב – גם אם זה עדיין לא ממש קרה – והדברים ילכו לכיוון של מה שכבר מנסים לעשות ברוסיה, ואפילו האומנים יידרשו לקבל גושפנקא מהמדינה. הכמרים שמתחילים לצמוח מתוך התנועה האנתרופוסופית הם היחידים שיכולים להיות חופשיים מכל זה. זה טוב ויפה אם הם הוכשרו באופן כלשהו, אבל מבחינת עבודתם ככמרים הם יכולים להתעלם מכל זה. בתיאולוגיה שאותה הם מייצגים הם יכולים באמת להניח את אבן היסוד הראשונה של ירושלים החדשה, כי הם מייצגים תיאולוגיה שאינה זקוקה להכרה מאף אחד חוץ מהם עצמם. זה מה שכל כך חשוב.
אתם היחידים שנמצאים במצב הזה. אתם צריכים להרגיש שאתם במצב הזה ואתם צריכים להרגיש את האופי המיוחד של מעמדכם ככמרים. כאשר מדובר במדינה כמו רוסיה, הם יכולים לגרש כמרים, אבל במדינה כזאת לעולם לא ייעשה דבר כדי לתת לכמרים אישור רשמי מטעם המדינה. או שהם יעזבו את הכמרים לנפשם כמו שהם, או שהם לא ירצו כמרים בכלל – זאת לפחות הנטייה שמתממשת ברוסיה כבר היום.
כך הכמרים יכולים להרגיש לראשונה את ההתקרבות של ירושלים החדשה, ההתקרבות של עמנואל השוכן בלב, עמנואל אשר יהיה למלך כל המלכים, אדון כל האדונים. לכן טוב יעשה הכומר אם יתעכב ויתעמק בקטע הזה אשר מצביע בספר ההתגלות אל העתיד, אם הוא יתעכב עם לב נלהב, ויפתח בנפשו ככומר את כל הלהט שעליו לפתח במקום הזה בספר ההתגלות. כי ספר ההתגלות לא צריך להיות תורה אלא חיים פעילים בנפשו של כל אחד מאיתנו. עלינו להרגיש איך אנחנו מאוחדים עם ספר ההתגלות. עלינו להיות מסוגלים להביא את העבודה ואת החיים שלנו לתוך הזרם הנבואי של ספר ההתגלות. אז אנחנו נראה את עצמנו נאספים סביב יוחנן, מחבר ספר ההתגלות, שרואה לפניו את החזון: הרקיע נפתח; מגיע זה אשר רק הוא עצמו מבין את שמו, אשר לבושו נושא את השם של דבר האל, אשר הוא מלך המלכים, אדון האדונים – הוא מגיע. הכמורה אשר מתאחדת עם הפולחן שנוצר שוב ושוב מעולם הרוח, הכמורה המקיימת שוב ושוב את טקס הטרנסובסטנציאציה ברוחה של רוח הקודש עצמה, הכמורה אשר עברה את המעשה החדש של התקדשות האדם, הישן אשר שינה צורה, אשר מכילה מתוך הישן את מה שעדיין בר תוקף אבל לבש את הצורה הזורמת היום מתוך עולם הרוח – הכמורה הזאת רשאית להתאסף סביב יוחנן מחבר ספר ההתגלות אשר מסתכל לתוך השמיים הנפתחים. אנו יכולים להשתתף בחניכה שהתקיימה כאן, באולם אשר לאחר מכן עלה באש, ולראות באור המתפשט כאשר השמיים נפתחים את הסוס הלבן המופיע עם זה שיושב עליו, אשר את שמו רק הוא בעצמו יודע, אשר חייב להפוך לחלק בנו כדי שלשם הזה תהיה משמעות כלשהי עבורנו. זאת היא המשמעות של הבנת ספר ההתגלות; כי ספר ההתגלות דורש הבנה חיה ולא רק ידע ותו-לא.
אולם לכל מה שמופיע בתמונה נהדרת ורבת עוצמה כזאת, מתחברת חוכמה עמוקה, עמוקה מאד. רק תארו לעצמכם את מה שמופיע בסביבה הקרובה של החזון המשמעותי הזה. מוצג בפני האדם איך החיה פעילה, החיה שתיארתי את אופייה, החיה אשר מראה לאדם את הדרך למטה מן הרוחני לפיזי, החיה שמחבר ספר ההתגלות רואה מתקרבת בשלושה שלבים, החיה שאחת הצורות שלה היא לא רק תפיסת החיים החומרנית, אלא גם אורח החיים החומרני. מחבר ספר ההתגלות מצביע על שתי נקודות בזמן. פעם הוא מצביע על כך שהחיה תנוצח, ופעם הוא מצביע על כך שהאויב החזק יותר של האנושות יהיה כבול במשך אלף שנים לפני ששוב ישוחרר למשך זמן קצר. כלומר, עלינו בעצם להתמודד עם שני אויבים של העיקרון הטוב, עם החיה ועם זה אשר המסורת מכנה השטן.
במובן מסוים, עבור העולם הפיזי החיצוני, החיה מובסת. היא מובסת כך שכניגוד לחומרנות יכולים אפשר תמיד להציב את תפיסת העולם הרוחנית. במובן מסוים גם השטן כבול בעת הנוכחית. אבל הוא ישתחרר שוב מכבליו. השטן כבול, ואלו שמבינים באמת את האירועים המתרחשים באבולוציה גם יודעים שהשטן כבול. כי אילו השטן לא היה כבול כרגע, היה אז מופיע ומתרחש באמת ובמלואו כל מה שיכול להשתפך מקערות הזעם. אילו השטן לא היה כבול, היה אפשר לראות בעולם החיצוני בצורה נוראה ביותר את הקשר בין התפיסה החומרנית לאורח החיים החומרני על האדמה. הציניות הפנימית העמוקה ביותר הייתה אז מכריזה שהחומרנות היא האמת, וזה היה מעורר תאווה חזקה כל כך בשטן המשוחרר עד שהיה אפשר לראות את ההתגברות של תפיסת החיים והיחס החומרני לחיים ואת ההשתלטות של הכוחות האהרימניים בצורת המחלות הנוראות והאיומות ביותר.
אילו השטן לא היה כבול, היינו צריכים לדבר על החומרנות לא רק כגישה ואורח חיים אלא כמחלה רעה יותר מכל המחלות. במקום זאת, אנשים מתנהלים היום בעולם עם הציניות וקלות הדעת של החומרנות, אפילו של החומרנות הדתית, ושום דבר לא קורה להם. זה שדבר לא קורה להם נובע אך ורק מהעובדה שהשטן כבול והאלוהות עדיין נותנת לאדם הזדמנות למצוא את דרכו אל הרוח בלי להיכנע לשטן. אילו השטן היה כאן עכשיו, היו בזרם דתי זה או אחר מורים נגועים בחומרנות אשר היו מציגים לאנושות מראה מחריד, מחזה נורא. התמונה המצביעה על מחלה שיכולה להופיע עקב החומרנות, עקב הצרעת של החומרנות, שהייתה נוכחת אילו השטן לא היה כבול, היא אכן אחת התמונות הנוראיות ביותר.
אולם אף אחד שמודע לאחריותו הרוחנית כלפי הידע לא ישתמש בתמונה הזאת בכל הקשר אחר מלבד זה של ספר ההתגלות. אני עצמי לא הייתי משתמש בביטוי 'הצרעת של החומרנות' בשום הקשר אחר מזה שאני מדבר עליו כאן, כאשר חיברתי את התמונה לספר ההתגלות. לנגד עיניו של אדם אשר חווה את התמונות והרעיונות של ספר ההתגלות, עומדות גם התמונות הנוראות האלה, אשר אכן מבטאות מציאות רוחנית.
ספר ההתגלות חייב לא רק לחדור לחיים שלנו ולמלא אותם, אלא גם למלא את המילים שלנו. אם אנחנו מפנימים אותו, ספר ההתגלות לא רק מביא חיים לתוך עבודתנו ככמרים, אלא גם מאפשר לנו להצביע על דברים שלעולם לא היינו חולמים להזכירם בחיים האקזוטריים, החיצוניים. ספר ההתגלות חייב לחיות לא רק ב'אני' שלנו אם אנחנו רוצים להבין אותו; ספר ההתגלות גם רוצה לדבר במילים שלנו. יש דברים מסוימים שייאמרו לכם, בעת שאתם נאספים יחדיו בכְּמוּרָה אמיתית לבד בחדר הקטן, כך שהם יוכלו לחיות בתוככם ולהישמר עמכם. אז תוכלו לשאוב את הכוח להגיד את המילה הנכונה בפני קהל המאמינים שלכם.
להיות כמרים היום משמעות הדבר היא להיות הראשונים אשר רשאים לדבר ביניהם באופן חופשי על ספר ההתגלות. ספר ההתגלות הוא הספר לכמרים אשר ממשיך את הבשורות. תהיו כמרים עוד יותר אמיתיים, ככול שתחיו את דרככם אל הרוח הפנימית הזאת של ספר ההתגלות. עוד על כך מחר.
——————————————————————————-