1903-1908

רודולף שטיינר

GA34

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 27       2 ביולי 1904

האם יש דבר כזה כמו מקריות?

קורא שאל את השאלה הבאה: "האם ההוראה התיאוסופית אינה מכירה כלל במושג 'מקריות'? למשל, אני לא יכול לדמיין שזו יכולה להיות הקארמה של כל אינדיבידואל אם 500 אנשים ייספו באש בתיאטרון."

תשובה: חוקי הקארמה כל כך מורכבים, שאף אחד לא צריך להיות מופתע אם נראה שעובדה כלשהי סותרת את התקפוּת הכללית של חוק זה. יש להבין שתודעתנו מאומנת בתחילה בעולמנו הפיזי ושהיא בדרך כלל רגילה להודות רק במה שהיא למדה בעולם הזה. עם זאת, החוקים הקארמתיים שייכים לעולמות עליונים – בגרמניה נהוג לומר "מישורים גבוהים יותר". אם, לפיכך, אנו רוצים לחשוב על אירוע כלשהו הפוקד את האדם כבעל השפעה קארמתית, כפי שאנו עשויים לחשוב על פעולתו של צדק אך ורק בחיים הארציים-פיזיים, עלינו להיתקל בהכרח בסתירות על גבי סתירות. עלינו להבין שלחוויה משותפת, הפוקדת מספר אנשים בעולם הפיזי, יכולה להיות משמעות שונה לגמרי עבור כל אחד מהם בעולמות העליונים. כמובן, ייתכן גם ההיפך, שיכולה להיות השפעה לכבלים הקארמתיים הנפוצים של אירועים בחוויות ארציות משותפות. רק מי שיכול לראות בבירור בעולמות העליונים, יכול לומר בפירוט מה נמצא בהישג יד. אם הכבלים הקארמתיים של 500 אנשים מתממשים בצורה כזו שאנשים אלה ימותו בשריפה בתיאטרון, אזי בין היתר, המקרים הבאים אפשריים:

ראשית, לכבלים הקארמתיים של כל אחד מה-500 אנשים אין שום קשר לאלו של מישהו אחר מהקורבנות. האסון המשותף מתייחס אז לקארמה של האנשים האינדיבידואלים באותו אופן שבו הצל של 50 אנשים, המוטל על הקיר, מתייחס למחשבות ולרגשות של אנשים אלה. לפני שעה אולי לא היה ל-50 האנשים האלה שום דבר במשותף; בעוד שעה אולי יהיו להם הרבה דברים משותפים שוב. מה שהם חוו כשנפגשו באותו חדר, ישפיע במיוחד על כל אחד מהם. אבל היותם ביחד מתבטאת בתמונת הצל שהוזכרה. עם זאת, כל מי שירצה להסיק מתמונת צל זו מסקנות לגבי המשותף של האנשים, יטעה לגמרי.

שנית, יתכן שלחוויה המשותפת של 500 האנשים, אין שום קשר לעבר הקארמתי שלהם, אלא שדווקא דרך החוויה המשותפת הזו, הם מכינים משהו שיפגיש אותם באופן קארמתי בעתיד. אולי 500 האנשים הללו יבצעו מפעל משותף בעתיד הרחוק, והאסון הפגיש אותם בעולמות העליונים. המיסטיקן המנוסה מודע היטב לכך, למשל, שאגודות המתגבשות כיום חייבות את מקורן לעובדה שהאנשים המצטרפים יחדיו חוו בעבר הרחוק אסון משותף.

שלישית, מקרה כזה יכול להיות באמת תוצאה של אשמה משותפת קודמת של האנשים הנידונים. אבל עדיין יש אינספור אפשרויות אחרות. למשל, ניתן לשלב את כל שלוש האפשרויות שהוזכרו, זו בזו, וכו'.

לדבר על "מקריות" בעולם הפיזי, זה בהחלט מוצדק. וכמו שהמשפט "אין דבר כזה – מקרה", נכון לחלוטין כאשר כל העולמות נלקחים בחשבון, כך יהיה זה לא מוצדק לבטל את המילה "מקריות" כשאנחנו מדברים רק על הִשׁתַלשְׁלוּת דברים בעולם הפיזי. המקריות בעולם הפיזי נוצרת על ידי העובדה שבעולם הזה דברים קורים במרחב החושי. כשהם מתרחשים במרחב הזה, עליהם לציית גם לחוקי המרחב הזה. אולם במרחב זה, יכולים להתכנס דברים חיצוניים שבתחילה אין להם שום קשר זה עם זה. כשם שהפנים שלי לא ממש מעוותות, למרות שהן נראות מעוותות במראה לא אחידה, כך הסיבות שגורמות ללבנים ליפול מהגג ולפגוע בי, כשאני עובר במקרה, לא קשורות כלל לקארמה שלי, שמגיעה מהעבר שלי. הטעות שנעשית כאן היא שאנשים רבים מדמיינים שהקשרים הקארמתיים פשוטים מדי. הם מניחים, למשל, שאם לבנה גרמה נזק לאדם הזה, הוא בוודאי הרוויח את הנזק הזה בצורה קארמתית. אך זה בשום אופן לא הכרחי. בחייו של כל אדם מתרחשים ללא הרף אירועים שאין להם שום קשר לזכותו או לאשמתו בעבר. אירועים כאלה מוצאים את הפיצוי הקארמתי שלהם בעתיד. על מה שקורה לי היום שלא באשמתי, אקבל פיצוי בעתיד. דבר אחד בטוח: שום דבר לא נשאר ללא פיצוי קארמתי. אך בהתחלה יש לקבוע בפירוט האם חוויה של אדם היא השפעת העבר הקארמתי שלו, או הגורם לעתיד קארמתי. את זה לא ניתן להחליט על ידי התודעה המורגלת לעולם הפיזי, אלא רק על ידי התנסות והתבוננות אוקולטית.