רודולף שטיינר

88 GA

19 הרצאות ו-4 שיעורים פרטיים

ברלין

1903-1904

חלק א' – העולם האסטרלי

הרצאה רביעית

הישויות של העולם האסטרלי

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל

לספר ראו כאן

ברלין, 18 בנובמבר 1903

ישותו האסטרלית של האדם, כפי שהרואה הרוחי רואה אותה. מורה או מאסטר ותלמיד במרחב האסטרלי. ישויות הרסניות בעולם האסטרלי וישויות גבוהות שהופכות לעוזרים של האנושות. "אני הדרך, האמת והחיים".

***********************

כאשר הוא ביצירה של אפלטון, סופר עתיק, אולימפיודורוס הזקן,^[1] מספר על מסעו של אודיסאוס בהאדס. אנו יודעים שביצירה האפית הגדולה של הומרוס, "האודיסיאה", מסופר שאודיסאוס ירד גם לשאוֹל. כל מי שמבין את שפת המקודשים היוונים שתיארו דבר כזה יודע שמשמעותה של הירידה לשאוֹל היא תמיד חניכה במיסטריות, מעבר דרך שער המוות עוד במהלך החיים. במקרה הספציפי שלנו, המשמעות היא גם ללמוד להכיר את העולם האסטרלי. הירידה של אודיסאוס אל השאוֹל מרמזת על כך שאודיסאוס התוודע לעולם האסטרלי. בין היתר, מסופר שאודיסאוס ראה שלושה אנשים מתים בשאוֹל: את טיטיוס,^[2] את סיזיפוס^[3] ואת טנטלוס.^[4] הוא ראה את הראשון, טיטיוס, שוכב על הקרקע ושני נשרים אוכלים מהכבד שלו. את טנטלוס הוא ראה עומד ליד אגם וסובל מצימאון לוהט; כשהוא מתכופף לשתות, המים מתייבשים, כך שהוא לא יכול להגיע אליהם. הוא סובל גם מרעב. מעליו עץ עם תפוחים; אך בכל פעם שהוא מנסה להגיע לתפוח, הוא חומק מידיו. אלו תמונות שנועדו להראות לנו את הצורות שאותן לובשות תשוקות האדם בעולם האסטרלי לאחר המוות, כיצד האדם נאחז בתשוקות, וכיצד הן ממשיכות לבוא לידי ביטוי. המת הראשון, טיטיוס, שוכב על הקרקע וכוח זדוני, נשר, מכרסם את כבדו. זה מעיד על כך שטיטיוס נאחז בחיים הנמוכים והחושניים, ושהחיים הנמוכים והחושניים הללו אינם יכולים להביא לשום סיפוק בטווח הארוך. סיזיפוס, החמדן, סובל כי לעולם לא יוכל לספק את תשוקותיו, כי אלה תמיד צצות ומייסרות אותו שוב ושוב. טנטלוס נאחז בתמונות של דמיון מתעתע וחייב לחוות את חוסר הסיפוק הנצחי כתוצאה מדמיון כזה.

אלה הם דימויים המצביעים על חיינו האסטרליים. מי שעיניו נפתחות לעולם האסטרלי יכול לדבר רק בדימויים כאלה. הרואה הרוחי יודע שהמילים מחיי היומיום שלנו אינן מספיקות כדי לתאר את מה שהוא רואה בעולם האסטרלי. השפה שלנו יכולה להיות רק אמצעי ביטוי דל מאוד כשרוצים לתאר במילים את מה שרואים שם. לכן, כמעט ולא אוכל לתת לכם היום דבר מלבד דימויים, תיאור תמונתי של הישויות המוכרות למי שפיתח ראייה רוחית. אלו ישויות החיות במרחב שלנו, גם אם איננו יכולים לקלוט אותן בחיים הפיזיים. העולם האסטרלי מלא בצבעים שהרואה קולט כמציאות חיצונית. כל מי שמפנה את מבטו רק למראה החיצוני של האדם, ומאמין שזאת כל מהותו של האדם, דומה למי שטוען שאדם נעלם כשהוא נכנס לבית ועכשיו כבר לא רואים אותו. אנחנו יודעים שהוא עדיין שם, ומוסתר רק על ידי קירות הבית. כשם שקירות הבית מסתירים אותו, כך הגשמיות של האדם מסתירה את מה שאנו מתארים כעת; היא מסתירה את העולם האסטרלי כי הוא בלתי נראה כשמשתמשים בחושים הרגילים. באופן דומה, במרחב האסטרלי נוכחוֹת, אם כי הן בלתי-נראות לעין הפיזית, גם ישויות שאין להן גוף פיזי. כולכם נוכחים גם במרחב האסטרלי בדיוק כמו שאתם נוכחים במרחב הפיזי.

הדבר הראשון שהאדם לומד כשהוא נכנס למרחב האסטרלי, כלומר, הדבר הראשון שהוא רואה כשנפתחת לו העין האסטרלית, הוא העובדה שהוא עטוף בגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי הוא זה שבו נעות כמו גלים כל התשוקות, הכמיהות, התחושות וכו'. שם אנו רואים בבירור את מה שבמצב הרגיל סגור ונסתר בטבע האנושי. כל מה שנסתר הופך לגלוי כשאנחנו מתבוננים בהילה האנושית הזו. מתוכה זורם בתנועות דמויות גלים עם זוהר מסוים מה שכיניתי ההיבט האסטרלי, כל טבעו התחושתי [Empfindungsnatur] של האדם.

אני רוצה להזכיר כמה פרטים שייראו לכם איך יכולים להתבהר דברים מסוימים שבדרך כלל נראים בלתי מובנים. לעיתים קרובות ניתן לראות שכאשר אנשים מסוימים עומדים על סף תהום, הם חווים דחף חזק ביותר לצלול לתוכו, למרות שהם מתנגדים לדחף הזה בכל כוחם. או שניתן לראות איזה מחשבות עוברות בנפשו של אדם כשהוא מחזיק סכין בידו. לכל הדברים האלה יש בסיס עמוק בגוף האסטרלי האנושי. הם נובעים מהעובדה שבעולם האסטרלי יש לנו ישות שונה לחלוטין מזו שאנו פוגשים בצורה החיצונית של האדם. אך הדברים האלה כפופים לגורל, לקארמה. אדם שיש לו דחפים מסוימים בחיים עבר בחיים קודמים חוויות שתודעתו הנוכחית דחקה עמוק אל תוך הרקע. אך חוויות אלה נשארות רדומות בגוף האסטרלי. נניח שאדם השתתף במלחמה אכזרית בחיים קודמים; בהילה שלו נראה כיצד דרך הקארמה שלו כל האכזריות והזוועות של אותה מלחמה השתלבו בגופו האסטרלי, ובחייו הפיזיים הנוכחיים עליו להילחם בהן במאבקים עזים. כמו שחוטים מחברים בין החיים הקודמים לחיים הנוכחיים, כך נשזרים חוטים גם מהחיים הנוכחיים לחיים עתידיים. הרואה יכול להבחין בכל זה. הוא רואה כיצד נבנית הקארמה של אדם, והוא גם רואה כיצד, למשל, האדם יכול לנסות מתוך זהירות לדכא נטייה או רגשות מסוימים. הרואה הרוחי רואה את מעמקי הנפש. אלה שיש להם את מתנת הראייה, לא רואים בה בכל המקרים מתנה רצויה ומשמחת, במיוחד כאשר לאנשים יש רגשות שעדיף היה אילו לא היו להם. עבור הרואה המתחיל, ה-Chela,^[5] היכולת לראות היא לעיתים קרובות הרת אסון, כי התלמיד עלול לְהִימָּשֵׁךְ בקלות לכל מה שהוא רואה כעת.

אנו מוצאים במרחב האסטרלי גם את המהות של העֵרוּת והשינה של האדם. מה זה אומר: ערות ושינה? זה משהו שהאדם הרגיל מקבל מבלי שיהיה לו מושג מדויק וברור לגביו. מה שחי בנו הוא משהו שהאדם לא מכיר ישירות בעידן הנוכחי שלנו. העצמי הגבוה יותר שוכן באדם. האדם חושב ופועל מתוך העצמי הגבוה יותר. אבל האדם של הגזע החמישי, של העידן שלנו, אינו רואה את העצמי הגבוה יותר. כל מה שהתודעה יכולה לתת לנו אינו אלא השתקפות של העצמי הגבוה יותר. האדם רואה את עצמו רק כדמות-ראי – מוחו הוא הראי. מה שהמוח מחזיר כהשתקפות איננו האדם האמיתי; האדם האמיתי ישן עמוק בתוכנו ואי אפשר לראותו באופן ישיר. רק הגוף הפיזי הוא זה שיכול להתעייף, והוא מפסיק את תפקודו כראי בזמן השינה. העצמי הגבוה יותר, שהאדם החיצוני הוא ההשתקפות שלו, אינו מתעייף, הוא רק נסוג, פחות או יותר, מהגוף הפיזי. בזמן שהגוף ישן, הוא משוחרר מהגוף החיצוני, מהאדם החיצוני, ויכול לבצע את פעילותו במרחב האסטרלי. הרואה יכול לצפות בפעילות זו במרחב האסטרלי.

בשלב האבולוציה הנוכחי, האדם עוזב את גופו בשינה. הוא נודד בעולם האסטרלי, לפעמים עד למרחקים גדולים מגופו הפיזי. הוא פוגש שם ישויות אחרות מהעולם האסטרלי ומחליף איתן מחשבות. אבל כשהוא מתעורר, הוא לא זוכר זאת. זה קשור לשלב הנוכחי בהתפתחות האנושות. אבל ההתפתחות יכולה להתקדם ולהיות גבוהה יותר ויותר. התלמיד הלומד תחת הדרכתו של מה שנקרא מאסטר, יכול בהדרגה להפוך את תודעתו לתודעה רצופה, לתודעה הנמשכת ללא הפסקות. אז הוא יוכל להביא את חוויות הלילה כזיכרון לתודעתו במצב ערות. אחרי שהתלמיד, ה-chela, הגיע לתודעה קבועה, רצופה, הוא זוכר את מה שהוא קיבל בעולם האסטרלי. הידע הזה של התלמיד אינו נרכש בעולם הפיזי, אלא נחווה בעולם האסטרלי ומובא לחייו הפיזיים. לזה התכוון אפלטון כשהוא דיבר על היזכרות במצבים נפשיים גבוהים יותר.^[6]

את התודעה שאצל האדם הרגיל נפסקת שוב ושוב, התלמיד מסוגל להפוך למתמשכת. זה קורה לאחר שהוא רכש את היכולת לאפשר להשתקפות שלו להתעורר ולהיות נוכח לא רק בגוף הפיזי, אלא גם באלמנטים הגבוהים יותר של טבע האדם. עבור האדם הרגיל, הממוצע, השתקפות העצמי שלו, תמונת-הראי של העצמי שלו, עולה מתוך הגוף הפיזי המוצק. אפשר לומר גם שהוא נעשה מודע לעצמו. מי שהגיע לשלב הגבוה יותר נעשה מודע לעצמי שלו לא רק בגוף הפיזי, אלא גם בגוף האסטרלי; העצמי שלו זוהר אליו מהספירה האסטרלית.

אם כן, במישור האסטרלי, אנו פוגשים קודם כול את התלמידים, את אלה המסוגלים להעלות את תודעתם לאזור האסטרלי. העלאת התודעה לאזור האסטרלי היא עצם מהותה של התורה התאוסופית, תוכן התורה שמאסטר הנמצא בשלב התפתחות גבוה מעביר לתלמידיו. התקשורת הזו בין המאסטר לתלמיד מתרחשת במישור האסטרלי. מה שהתאוסופיה יכולה להציע הוא התרגום למילים פיזיות, למשפטים פיזיים, של ההוראה הזו אשר מתרחשת במישור האסטרלי.

אם כן, דיברנו על שני סוגי ישויות שאנו פוגשים במרחב האסטרלי: מורים או מאסטרים ותלמידים. בנוסף, יש את אותם בני אדם שגם הם מפותחים מבחינה נפשית, אך לא קיבלו הדרכה קבועה ומסודרת: הסומנמבוליסטים, או הסהרורים, אלה שהולכים מתוך שינה, אנשים בעלי תודעה עמומה. אתם יודעים שיש אנשים המסוגלים, מבלי שקיבלו הדרכה כלשהי ממאסטר, להגיע לקליטות מיוחדות מאוד בזמנים מסוימים, קליטות שאינן תלויות בחושים שלהם. אך רק מי שמגיע לעולם האסטרלי באמצעות התאמנות תאוסופית מסודרת אינו חשוף לטעויות. התאוסוף יודע להבחין בין מה שנובע ממצבים פתולוגיים לבין אמיתות עמוקות יותר. אם נצפה בסומנמבוליסט כאשר הוא במצב ערות ובמצב טרנס, נראה שהנפש יכולה לצאת מהגוף ולהפוך לרואה. אך אסור לנו להאמין למילה שלו אם אין לנו הוכחות לכך שמה שהוא רואה עם הראייה הלא ממושמעת הזו, זהה למה שהרואה הרוחי רואה. התלמיד שפיתח תודעה רצופה, ורואה דברים אסטרליים כפי שהוא רואה שולחנות וכיסאות פיזיים, יודע שסומנמבוליסטים לפעמים רואים במצבים המיוחדים שלהם דברים אמיתיים. יש להם את היכולת להוציא את עצמם זמנית מתוך הגוף ולראות את מה שלא ניתן לראות באמצעות החושים הרגילים. נפשות אלו שהשתחררו זמנית מהגוף, הן הסוג השלישי של ישויות שאפשר לפגוש במרחב האסטרלי. הסוג הרביעי שאנו פוגשים במישור האסטרלי הוא משהו פחות נעים: הישויות המשחיתות ומחריבות בעולם האסטרלי.

הזכרתי לעיתים קרובות שלעולמנו הפיזי קדם עולם אחר, שמפירותיו אנו נהנים כעת. אנחנו יכולים לקרוא לכדור הארץ שלנו קוסמוס האהבה,^[7] שבו האדם מתרגל אהבה עד שהוא מגיע לרמה הגבוהה ביותר במחזור ההתפתחות שלנו. כאשר אנו מתבוננים בהתפתחות זו ומפנים את מבטנו למה שיהיה בעתיד, אנו יודעים שכדור הארץ הוא בית ספר לפיתוח אהבה. אך עלינו להסתכל גם על מה שכבר היה קיים במצב קודם. גוף-העולם שלנו נולד מגוף-עולם אחר. לכדור הארץ קדם גוף-עולם אחר, הירח הקדום, שעליו הוכן מה שעלינו לעבור במסלול הארצי. ממה שעבר האדם, נוצרו איבריו הפיזיים. במצב הפלנטרי הקודם, בקוסמוס החוכמה, הוא בנה את הרגש האנושי, ואת איברי התחושה. גוף התחושה נבנה באותו זמן.

כשאנחנו בני האדם התחלנו את האבולוציה שלנו, היכולת לחוש הייתה שזורה באורגניזם הפיזי שלנו. תארו לעצמכם איזו חוכמה מתווספת למבנה הכימי של הגוף הפיזי כאשר נשזרות לתוכו התחושות והרגשות. לטהר את הרגשות והתחושות הללו, לרומם אותם כדי שיהיו רגשות אתיים, תחושות מוסריות – זו המשימה של חיינו הארציים. כשם שעל פני האדמה מוטלת עלינו המשימה לפתח תחושות ורגשות מוסריים, כך הייתה פעם המשימה הגבוהה ביותר של ישויות בקוסמוס, לפתח חוכמה שקדמה לחוכמה שלנו, ליצור מבנה מלא חוכמה של אורגניזם החושים. הישויות היו צריכות להתמסר למשימה לפתח את מערכת החושים והרגש. תפקודי החושים נוצרו באמצעות חוכמה אינסופית.

במצבים הקוסמיים השונים החלים באבולוציה זה אחר זה, יש לישויות משימות שונות. כדי להבין את המשימות השונות הללו בצורה ברורה, חישבו על מי שבונה פסנתרים ועל מי שמנגן בפסנתר. זה שבונה פסנתר חייב להקדיש את עצמו באהבה ובמסירות לבניית הפסנתר, ויש לו משימה שונה מזה שאמור לנגן בפסנתר. לשניהם, גם לבונה הפסנתרים וגם לפסנתרן יש משימה ספציפית, ושניהם עושים מעשה טוב, כל אחד במקומו. אבל אם בונה הפסנתר ירצה גם לנסר, לשייף או להשתמש בפטיש באולם הקונצרטים, הוא יגרום רק להפרעה ולהרס שם. הוא לא יהיה טוב שם, לא משנה עד כמה הוא מצוין כמאסטר בבניית פסנתרים.

גם בעולם האסטרלי ישנן ישויות כאלה שרכשו מיומנות גבוהה בבניית האורגניזם החושי, אך לא ויתרו על השימוש ביכולת זו כאשר עברו לשלב התפתחות אחר. הן מיומנות בבניית חומר חושי, אך בהתפתחותנו הנוכחית הן לא מועילות, כשם שבונה הפסנתרים לא מועיל באולם הקונצרטים. יש להן השפעה הרסנית, והן פועלות במקום הלא נכון כרוחות רעות, כי הן נאחזות בכוחות שהאדם זקוק להם כ"תשתית", אבל הן לא מקדמות את המשך ההתפתחות של האדם. ישויות אלו יכולות להיות בעלות רמת התפתחות גבוהה, אך יש להן נטייה שכבר אינה מתאימה להתפתחות שלנו, ולכן הן עלולות להיות מסוכנות לתלמיד, ל-chela, שרק מתחיל ללמוד לראות בעולם האסטרלי, כי הוא יכול להימשך אליהן ובכך לטעות ולסטות מהדרך.

בעולם האסטרלי יש גם ישויות אחרות, כאלה שאינן יורדות להתגשמות פיזית ומתגלות רק במרחב האסטרלי. מי שיש לו רק ראייה פיזית-גשמית לא יכול לקלוט אותן. ישויות אלו אציליות, ושואפות אך ורק לקדם את ההתפתחות האנושית. אין להן תשוקות אנושיות, הן אינן נצמדות לדברים ארציים, והן הגיעו לשלב התפתחות שבו הן הפכו לעוזרות של האנושות. הן אינן מחפשות הנאה עבור עצמן, אך אנו מוצאים אותן בעולם האסטרלי, כי שם הן מחכות לגורלן העתידי.

כדי להבין כיצד זה קורה ומהי משמעות הדבר, עלינו להבהיר בכמה מילים את מה שיהיה אחר כך הנושא של ההרצאה השישית: שלב הקמלוקה. כאשר האדם עוזב את הגוף הפיזי, גוף זה נמסר לאדמה; האדם משיל גם את כוח החיים, ואז הוא נכנס לעולם האסטרלי, לאזור התשוקות. האדם נשאר תקופה מסוימת בעולם האסטרלי, לאחר מכן הוא עובר לדוואכן, ואז יורד שוב להתגשמות. זוהי ההתפתחות הרגילה של האדם לאחר המוות: הוא עובר דרך שני עולמות, העולם האסטרלי והעולם הרוחי הטהור, כדי להיות מוכן שוב להתגשמות הבאה. בהתגשמות הבאה הזאת, הוא נהנה מהפירות של חייו הקודמים. "אל תטעו, באלוהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור".^[8]

חישבו על כך שככל שהאדם מפותח יותר, ייתכן שהוא "יקצור" יבול עשיר בעולם הרוח. אך הוא חופשי לשוב לאדמה לאחר זמן קצר ולעזור לאלה שנשארו מאחור בהתפתחותם הרוחנית. הוא יכול לוותר על השהות הרוחית בדוואכן ולהמתין עד שמאסטר יכוון אותו להתגשמות חדשה. אנו פוגשים את הישויות הללו בקרב ישויות חסרות הגוף הפיזי.

ישנן ישויות עוד יותר גבוהות שרק בני אדם מפותחים ביותר יכולים לראותן, ישויות השוכנות בעולם האסטרלי רק לעיתים רחוקות, כי ביתם נמצא באזורים גבוהים אף יותר, ברמות גבוהות אף יותר של עולם הרוח. כאשר התלמיד ממשיך להתפתח, הוא משיג את היכולת לשמור על תודעתו לא רק במישור האסטרלי, אלא גם בעולם גבוה יותר מהעולם האסטרלי, בעולם הרוח או בדוואכן. בעולם הגבוה הזה, העצמי משתקף אליו. האדם חווה את עצמו באזורים הרוחיים הגבוהים יותר כאותה דמות-מראה שהוא רואה בעולם הפיזי. את הישויות השייכות לכאן יכול לראות רק אדם מפותח מאוד. גם ישויות אלו יכולות לוותר על מה שנתפס כמשימה העליונה של קיומנו הארצי, הן יכולות לוותר על "נירוונה". ישות כזו יכולה לוותר על נירוונה ולשוב לעולם הארצי, שהיא עצמה לא הייתה צריכה לשוב אליו, כדי לעזור לאנשים. ישויות כאלה נקראות נירמאנאקאיות (Nirmanakayas). הן מסוגלות לרדת מעולם הרוח לעולם האסטרלי ולעולם הפיזי, וכדי לקבל "נקודת התקפה" הן לובשות גוף אסטרלי. הן עושות זאת כדי לעזור לאנשים. אם כי זה קורה לעיתים רחוקות, את הנירמאנאקאיות ניתן לפגוש בעולם האסטרלי. אני מדבר על ישויות שעיניים פיזיות אינן יכולות לראות, אלא רק עיניים המסוגלות לקלוט רשמים מהעולם האסטרלי. אם יש לאדם יכולת לקלוט רשמים בעולם האסטרלי, אז הוא יכול לקלוט שם את הנירמאנאקאיות, וגם את אותם בני אדם הנמצאים בין המוות להתגשמות הבאה. אמשיך לדבר על כך בהרצאה הבאה.

אנו פוגשים בעולם האסטרלי גם ישויות שקשה מאוד להבין אותן, במיוחד לתלמיד המתחיל. אלה ישויות בעלות תנועתיות פנימית גבוהה ביותר, ישויות הלובשות צורות שונות ומראות את הקשר שלהן לעולם בצורה שונה לגמרי מהגוף האסטרלי האנושי. לגוף האסטרלי האנושי יש צורה מוגדרת עם קווי מתאר ברורים. לגוף האסטרלי של בעלי החיים אין קווי מתאר כה מוגדרים. הגוף האסטרלי של בעלי החיים נראה שונה מאוד. הוא אינו שייך לחיה האינדיבידואלית, אלא לקבוצות שלמות של בעלי חיים אשר להן נפשות קבוצתיות. בעלי החיים האינדיבידואליים הפיזיים מחוברים למעין גזע משותף, ומבעלי החיים האינדיבידואליים האלה יוצאים מעין חוטים לנפשות הקבוצתיות, אשר מניעות את בעלי החיים. אתם יכולים לגלות במרחב האסטרלי גם צורות מסוימות של חיות, שלא ניתן לפגוש בעולם הפיזי. גופים אסטרליים אלה הם בני אדם בהתהוות, אשר יוצרים את גופם האסטרלי וממשיכים לפתח אותו, כדי ליצור כלי מתאים לאלה היורדים מעולם הרוח.

אבל אלה הם עדיין לא כל הישויות של העולם האסטרלי. אנו פוגשים בעולם האסטרלי גם ישויות שקשה לתאר את טבען, ישויות שאיננו יכולים לתפוס את גודלן, ישויות בממדים כאלה שהן כאילו משתרעות על כל המערכת הפלנטרית שלנו. ישויות אלו, אשר מקיפות את כל כדור הארץ, מראות בבירור שיש להן קשר להתפתחות הארצית שלנו, אך קשה מאוד לאדם הארצי לגבש מושג לגביהן. ישויות אלו, אשר קיימות במגוון רחב של צורות, קשורות לכלל האבולוציה שלנו. הן עברו התפתחות בסבבים הראשונים של התפתחות כדור הארץ. שלושה סבבים קדמו לכדור הארץ שלנו ושלושה סבבים יגיעו בעתיד. ישויות אלו, שנקראו "דוות" ^[9]בדתות העתיקות ועדיין יותר רוחניות, יגיעו לרמת התפתחות גבוהה יותר כאשר כדור הארץ שלנו יגיע ליעדו. הן נחשבות כדומות לאדם, כי אנשים לא מצליחים לתפוס את טבען האמיתי. אבל מי שיודע משהו עליהן מוצא אצלן רמז לאופן שבו מתקדמת האבולוציה הקוסמית.

כאשר מתחיל להתפתח "קוסמוס" מסוים בשלב הראשון, השני והשלישי של האבולוציה שלו, זה כמו ילד המתפתח בשלוש השנים הראשונות לחייו. מתגלה אז, כביכול, הדרך שבה הוא יתקדם בחייו. רק אז עולה המשימה האמיתית של הקוסמוס; אנו קוראים לכך "האמת" של הקוסמוס. על פני כדור הארץ שלנו, האמת הזאת יצאה לאור; שלושת הסבבים הקודמים של מסלול האבולוציה מהווים את ה"דרך". ה"אמת" היא הביטוי החיצוני של ה"דרך" הזו באבולוציה הארצית הנוכחית שלנו. את החלק השלישי של ההתפתחות, "החיים", נעבור כאשר האמת תחדור יותר ויותר לנפשותינו ותמלא אותן. אנו לומדים לדעת את האמת, אך האמת תהפוך להיות חיינו; אז לא נצטרך עוד להתאמץ כדי להגיע לאמת. כעת זה עדיין הכרחי כדי להוביל אותנו לחיים מוסריים ואתיים. אך האמת הזו תחלחל אלינו ותמלא אותנו, והיא תהיה דם-החיים שלנו. לכן, אותה ישות אשר מייצגת את האמת הזורמת בקוסמוס הטמיעה בתודעתה את האמת המשולשת הזאת והביעה אותה במילים: "אני הדרך, האמת והחיים."^[10]

———————————————————————————-

1. חי במאה ה-5 לספירה, היה פילוסוף יווני מהאסכולה הנאואפלטונית שלימד באלכסנדריה שבמצרים, אז חלק מהאימפריה הביזנטית. (ויקיפדיה) ↑
2. במיתולוגיה היוונית טיטיוס הוא ענק, בנם של זאוס ואלרה, שנענש קשות בשאול על ניסיון אונס של לטו (אמו של אפולו) – הוא נקשר לקרקע וכל יום נשר אכל את כבדו שצמח מחדש, עונש הדומה לזה של פרומתאוס. העונש שניתן לו היה לחוות סבל נצחי. ↑
3. דמות במיתולוגיה היוונית, מייסדה ומלכה הראשון של קורינתוס. הוא מתואר במקורות השונים כמלך רשע וערמומי. סיזיפוס מוכר בעיקר מהמיתוס על העונש שקיבל לאחר מותו. נגזר עליו לגלגל סלע ענק במעלה הר רק כדי להגיע לפסגה ולצפות בו נופל חזרה למטה. עונשו הוא המקור לביטוי "עבודה סיזיפית", שמשמעותו עבודה מפרכת ואינסופית ללא תכלית. ↑
4. דמות במיתולוגיה היוונית, מוכר בעיקר בזכות העונש שהוטל עליו על ידי האלים: לעמוד רעב וצמא בבריכת מים תחת עץ פרי בעל ענפים נמוכים. בכל פעם שהתכופף לשתות ממי הבריכה, נסוגו המים בטרם הספיק ללגום מהם, ובכל פעם ששלח ידו לקטוף פרי, התרוממו הענפים שנשאו את הפרי הנכסף מעבר להישג ידו. הביטוי "ייסורי טנטלוס" מתאר מצב שבו השגת המטרה נכשלת ברגע האחרון שוב ושוב. ↑
5. בבודהיזם משמעות המילה דומה לזו של המילה "תלמיד", אך היא מרמזת ליותר נאמנות וקרבה למורה ולתורות שהוא מלמד מאשר אצל תלמיד רגיל. ↑
6. בדיאלוג "מנו". ↑
7. ראה את התיאור של רודולף שטיינר ב"מדע הנסתר בקוויו העיקריים" (1910) 13GA – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן, בפרק "ההווה והעתיד בהתפתחות העולם והאנושות", וגם את ההרצאה מ-20 במאי 1908 ב"בשורה על פי יוחנן" 103- GA יצא לאור בעברית בהוצאה פרטית. ↑
8. אגרת שאול אל הגָלָטים, פרק ו' פסוק 7. ↑
9. Deva, בשפת הסנסקריט משמעות השם היא "הזוהר", "הנשגב", "ישות אלוהית", "ישות שמיימית" וגם אחד השמות של אל בהינדואיזם. ↑
10. הבשורה על פי יוחנן, פרק 14 פסוק 6. ↑