שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 63

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 63

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: דפני ליטמן

תיקונים: דליה דיימל, עציון בקר

כרך 2

פרק 63

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

אוסלו 16.6.1910

כשמדברים באופן אקזוטרי, האנתרופוסופיה היא ידע. את מה שאנו תלמידי האזוטריזם לומדים בהרצאות אקזוטריות עלינו להכניס לרגש, לרצון ולחשיבה שלנו באופן כזה שאז נוכל לשאת אותו שוב לחיים האקזוטריים. זוהי עבודה אזוטרית. ומה קורה באופן דומה? איך נוכל לשאת אמת אנתרופוסופית פשוטה למדי ישירות לחיים, למשל, בנוגע לשינה ולהתעוררות, כאשר הגופים הפיזי והאתרי נותרים מאחור בזמן השינה, ואילו האני והגוף האסטרלי נכנסים לעולמות הרוח?

האדם הפרימיטיבי קיבל תפילות שאותן אמר בערב לפני לכתו לישון, ובבוקר לאחר שהתעורר, וזה היה טוב, כי הוא חיזק את נפשו בכוחות רוחניים כשהוא מכין את נפשו לעולמות עליונים, ואחרי שהוא עזב אותם, שוב החדיר את נפשו בכוחות גבוהים יותר, וכמו שאב כוחות נפשיים מעולמות הרוח.

ממלכות המינרלים, הצמחים ובעלי-החיים הנמצאות מתחת לאדם, חדורות בכוחות רוחניים המתחדשים תמיד; הדבר נכון גם לגבי ארבעת היסודות אש, מים, אוויר ואדמה. אצל בני האדם הדברים שונים. אם אדם לא מתחבר לכוחות רוחניים אלה, הוא לא מקבל אותם. אם הוא הולך לישון בלי הכנה הוא לא מקבל שום כוחות מהעולמות שאליהם הוא נכנס. לא משנה עד כמה הוא מלומד, מדען, או מטריאליסט ברמה גבוהה, אם הוא נכנס לא מוכן לעולמות הרוח בערב, הוא עומד הרבה יותר נמוך מתחת לאדם הפרימיטיבי הפשוט שכבר חיבר את עצמו אליהם באמצעות תפילתו. בתקופתנו המטריאליסטית עם הישגיה המדעיים הנערצים ביותר האדם שכח יותר ויותר את התפילה. הוא הולך לישון ומתעורר עם מחשבותיו היומיומיות. אבל מה הוא עושה בכך? משהו קורה דרך הזנחה זו. בכל פעם הוא הורג חלק מכוחות וחיי הרוח במישור הפיזי.

האדם נכנס לעולמות הרוח באופן לא מודע. למשל, אם הוא הלך לישון לא מוכן בשעה 23:00 ומתעורר בחצות בעולמות הרוח, הוא לא יתמצא בסביבתו; תהיה לו הרגשה שהוא פרוש על פני מרחבים אינסופיים ושאיבד את מרכזו. הוא יהיה באקסטזה או "יצא מעצמו" במובן האמיתי של המילה. במיסטריות הדרואידיות הקדומות האקסטזה הזו נגרמה באופן מלאכותי כדי לאפשר לתלמיד לחוות את העולמות העליונים באופן מודע. אבל שנים עשר עוזרים היו צריכים לעמוד לצדו כדי שהתלמיד לא יאבד את האני שלו; הם מזגו לתוכו את מלוא הכוח של ה'אניים' הטהורים שלהם. זה היה הכוח הדרוש בכדי למנוע התפזרות זו.

התקדשות דרואדית זו הייתה הדרך החיצונית, ואילו זו הפנימית הייתה נהוגה במיסטריות המצריות הקדומות. שם היה על המועמד להתקדשות לחפש את הנתיב דרך העולם האסטרלי התחתון במשך שלושה עד חמישה ימים, כלומר לחדור לפנימיותו, ועל שנים עשר כוהנים טהורים היה לעמוד לצידו, כדי למנוע מדחפיו הנמוכים, ממהוויו ומתשוקותיו, הרדומים עמוק בטבעו, להשתלט עליו – ושאחרת הם יבואו לידי פתרונם במהלך התגשמויותיו.

סטיות חסרות תקדים היו מתעוררות בו אלמלא שנים עשר הכוהנים היו מגנים עליו מפני זה בעזרת טהרתם. כיום שתי דרכים אלה אינן אפשריות, שכן האדם המודרני היה מורד כנגד התערבויות כאלה כלפי האני שלו וכנגד ההתייחסות אליו כאל ילד ביחס לדחפיו, מהוויו ותשוקותיו.

מרחב ההתחנכות הרוזנקרויצרי משלב בו את שני הנתיבים וגם משאיר את האדם חופשי לחלוטין. באמצעות המדיטציות שהעניקו לו, על התלמיד להשיג בעצמו את הכוחות שהעוזרים נהגו לתת לו. התלמיד האזוטרי מגדיל את כוחות הרוח הנחוצים לאנושות באמצעות עבודה זו על עצמו. הוא נאבק בשממה שתתעורר באמצעות המטריאליזם הנוראי שבו בני האדם פשוט שכחו את הקשר שלהם עם עולמות הרוח ושכחו איך הם יכולים לגייס מהם כוחות עבור עצמם. כאשר הנפשות הופכות שוממות יותר ויותר, ריקות ומיואשות, תהיה משימתם של התלמידים האזוטריים לתת לכוחותיהם הרוחניים לפעול בצורה חיה. הם ישמרו על שיווי משקל מלא שמחה של נפשם, על אף כל מכות הגורל ובכך יאפשרו לאושר לזרום אל שאר האנושות כדי להקל על כאבי נפשם המתענה, כתוצאה מהישגי המדע המטריאליסטי. אנשים מודרניים מצאו אמצעים רבים כדי לשכך כאבים פיזיים ובכך להעלימם. אך בכך הם לא באמת נעלמו. המדע האקזוטרי אומר לנו שאף כוח לא נאבד, וגם כוח הכאב לא נאבד –פשוט יש לו השפעה על איזורים אחרים. הכאבים חוזרים כייסורי נפש. בני האדם יצטרכו לעבור דרך כאבי נפש חזקים, והתלמידים האזוטריים ישתמשו אז בכוחות הרוח שהם מורידים מהגבהים כדי להקל על סבל זה. בהיות תהליך זה כה לא מודע, כל אחד מאיתנו מיועד להקל על סבלות האנושות כשאנו יוצאים לדרך האזוטרית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.