שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 60

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 60

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, עציון בקר

כרך 2

פרק 60

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

המבורג 16.5.1910

לעיתים קרובות שומעים תיאוסופים אומרים שיש סכנות הקשורות להתפתחות האוקולטית. אך יש להדגיש כי אין למנוע הליכה בדרך האוקולטית מכיוון שיש רגש של פחד. מי שמקבל הנחיות מבית ספר אזוטרי תקין ועוקב אחריהם בצורה נכונה יתפתח גם כראוי. העיקר הוא לעורר את הרצינות הנכונה באדם ולהיות חדור לחלוטין בדברים שלומדים בשיעורים האזוטריים.

תמיד טוב לתלמיד האזוטרי לומר לעצמו שיש לו עוד דרך ארוכה לעבור. יתכן שאחז במשהו בשכלו לפני זמן מה ובכל זאת לא סידר את חייו בהתאם לידע שנצבר. כדוגמה לכך אנו יכולים לתת את ההצהרה שצריכה להיות מוכרת לכל התיאוסופים: "כל מה שמקיף אותנו הוא מאיה." יש אנשים שימצאו זאת מאוד מאיר עיניים אך הם לא מיישמים זאת. הם נותנים לכאב ולשמחה לפעול עליהם בלי לומר לעצמם: אם הכל מאיה, אז הסיבה לכאב שלי היא גם מאיה.

אבל טוב שזה כך, כי אם לוקחים הצהרה זו לתוך הרגש מוקדם מדי, אולי אי אפשר יהיה לעמוד בזעזוע שיתקבל דרך כך. זה דורש כוח חזק שמתפתח בהדרגה, כלומר בכך שמנסים לראות את האמת באמירה זו באמצעות דברים יומיומיים קטנים מסביב ולא דרך אירועים גדולים בחיים. אנו יודעים שכל מה שמקיף אותנו נראה שונה ממה שהוא באמת. למשל, בואו וניקח אובייקט אדום. דרך מה אנו רואים את הצבע האדום? דרך העובדה שאור נופל עליו. אם האובייקט נמצא בחושך, הוא לא נראה אדום. אך כאשר האור זורח עליו עולה צבע אדום מכיוון שהאובייקט קולט את כל שאר הצבעים שהאור מייצר ומחזיר רק את הצבע האדום שהוא אינו יכול להשתמש בו, אינו רוצה בו או אוהב אותו. כך שזה מראה מה הוא לא בפנימיותו.

עכשיו, האם יכול אדם לחדור לתוך פנימיות זו ולהכיר את האופי האמיתי של הדברים? ניתן לעשות זאת רק בדרך מדיטטיבית. אם אדם דבק להשקפה או לרעיון הוא גם עלול להיות מבולבל על ידי מאיה. אבל בדרך כלל הוא גם עושה משהו אחר. אם צבע קורן אליו, בואו נגיד אדום, זה משפיע על הרגש שלו. יש לו רגש מרענן כשהוא מביט באדום. כחול מעורבב עם מעט סגול יכניס אותו למצב רוח של מסירות. לאדם יש את הרגשות האלה בתוכו והוא מרגיש שהם נכונים. האובייקטים שגורמים לרגשות אלה עשויים להיות מאיה, עשויים לעלות ולהיעלם, אך הרגשות נשארים זהים. מישהו יכול לצאת ליער, לשמוע רשרוש ולהיבהל ממנו מכיוון שהוא מדמיין שהוא מגיע מנחש, בעוד שהוא נגרם על ידי הרוח. בהמשך הוא יכול לשמוע שוב רשרוש שהפעם באמת מגיע מנחש. הפחד שלו זהה בשני המקרים, אך בפעם אחת הסיבה הייתה הטעיה.

אך איך נגיע לטבע האמיתי של הדברים דרך הרגשות שלנו? כשאנו מסתכלים על האופן בו צמחים נובטים, צומחים ופרחי אביב פורחים, כיצד אנו אמורים לראות את האמת מאחורי המאיה המתרחשת מולנו? יש רגע בחיי הצמח שהוא מראה לנו משהו מהטבע הפנימי שלו, ואז הוא מתחיל למות. מתי זה קורה? בזמן ההפריה. עד אז הצמח השתמש בכל כוחותיו כדי לדחוף את מה שהוא לא רוצה, אך כעת הוא קיבל משהו מבחוץ שסובב את כל חייו. הוא מאבד את כוח הדחייה ומושך אל תוך עצמו פנימה, את הכוח בו השתמש כלפי חוץ. האם אנו יכולים לעורר בתוכנו רגש שהוא כמו תהליך זה בחיי הנפש של הצמח? מתי נרצה לסגת אל תוך פנימיותינו? מתי אנו מאבדים את הכוח להדוף דברים חיצוניים? כשאנו מרגישים בושה. אם נעורר רגש זה ללא סיבה חיצונית ונסתכל על צמח מופרה, נהיה מודעים לכך שממש אותו רגש חי בצמח, שהוא חי בו באינטנסיביות כה רבה כך שהוא גורם לו למות. בסתיו תחושת בושה כבירה עוברת בין הצמחים. ורד אדום הוא דוגמה די מיוחדת לכך.

כעת, באיזה צבע נשתמש לרגש הגסיסה, לנסיגה מהדברים החיצוניים לרוח? שחור, ולכן יש לנו את הצלב השחור שעליו פורחים ורדים אדומים. שחור, עץ מפוחם בו מתו כל הדברים החיצוניים, הוא ביטוי עבורנו של העובדה שהרוח מגלה את עצמה בכל הדברים הגוססים. גתה דיבר פעם על הצבע שיהיה לאדמה כאשר היא תגסוס בסוף המחזור הנוכחי ותעבור לתחום רוחני בעודה מופרית על ידי הרוח. עליה יהיה "לזזהור באדום לוהט". הערה זו נובעת מידע שנשמר. כי כאשר האדמה תהיה בשלה מספיק כדי להיות מופרית על ידי הרוח, כיצד היא תוכל לעשות משהו אחר מאשר לזהור בבושה עמוקה?

נתקרב לאמת שבבסיס הדברים האלה אם נעורר בתוכנו רגשות שנגרמים על ידי דברים חיצוניים. בדרך זו ביכולתנו גם לעורר בתוכנו תמונות ורגשות ללא כל סיבה חיצונית, ליצור רעיונות ורגשות רק בתוכנו. אז אנחנו מאוחדים עם עולם בתוכנו שלא נוצר על ידי גורם חיצוני כלשהו, ועל ידי כך נוכל למצוא את הדרך לאמת מוחלטת. זה צריך להתרחש במדיטציות שלנו. אם אנו מסתכלים על השמש ומודטים על השפעותיה החיוניות, יש לנו תמיד תמריץ חיצוני עבור המדיטציה. אך אם ניקח את המילים: בקרני האור הטהורות… וכו' ונתעורר לרעיון של אור בתוכנו, ואז נדמה לעצמנו שזה לבוש האלוהות, אז יצרנו מחדש בתוכנו משהו שאינו קשור לשום דבר חיצוני. ואז כאשר נעורר רגש של אהבה לכל הישויות בשורות הבאות [בשורות המדיטציה], נחדיר עצמנו ברגש זה, והוא ייהפך לכוח נביטה חזק בתוכנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.