שיעורים אזוטריים – כרך 2 – שיעור 107

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – שיעור 107

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 107

מתכני השיעורים האזוטריים

ברלין 22.3.1912

התרגילים האזוטריים אמורים להביא אותנו לידע אימגינטיבי. לפני זמן לא רב האימגינציות היו יכולות להיות מובנות לכל תלמיד ללא כל הסבר נוסף. כיום יש להסביר במילים אימגינציות כאלה, מכיוון שמעט מאוד אנשי אזוטריקה יוכלו להבין אותן בעצמם. כעת תינתן כאן אימגינציה שימושית לכל תלמיד אזוטריקה שתחושתו היא שלמרות כל מאמציו הוא לא מתקדם. על התלמיד לדמיין שמורהו או המאסטר שלו עומדים לפניו בדמותו של משה, ששואל אותו: "האם תרצה לדעת מדוע אינך מתקדם בדרך האזוטרית?" "כן." "אני אגיד לך מדוע. זה בגלל שאתה סוגד לעגל הזהב." אז התלמיד רואה את עגל הזהב ליד משה. משה מאפשר לאש לעלות מהאדמה ולכלות את עגל הזהב, להפוך אותו לאבקה. משה משליך אבקה זו למים צלולים ונותן לאנשים לשתות תערובת זו. לפני כמה מאות שנים כל תלמיד אזוטריקה היה מסוגל להבין דימוי זה. כעת יש להסביר זאת באופן הבא:

כשאנו חוזרים לאחור בזיכרוננו, אנו מגיעים למצב בו זיכרונותינו נעצרים במקום בו החלה תודעת האני שלנו. מה שמונח לפני זה הוא מה שיצרנו מעצמנו בהתגשמויותינו הקודמות והבאנו לזו הנוכחית. זהו עגל הזהב שאנו סוגדים לו מבלי שנבין זאת – טבע המעטפת שלנו.

עלינו להחליף כעת את דמות עגל הזהב בתמונה של מה שהיינו כילדים, לפני שהייתה לנו תודעת אני. נהיה מודעים לחלוטין לכך שמה שאנו מרגישים כאני שלנו הוא רק אפקט לוציפרי. שכן, תודעה רגילה מבוססת על זיכרון והזיכרון הוא כוח לוציפרי, מכיוון שמשימתו של לוציפר היא להעביר את העבר להווה. אם מפשיטים מעל עצמנו את מה שיש לנו באמצעות תודעת האני, אזי מה שנשאר זה מה שהבאנו עימנו מחיים קודמים על פני האדמה.

יש אנשים שיכולים לחוש שקשה להם לחשוב על עצמם באופן זה, אך לא נהיה מוכנים לפגוש את שומר הסף בלי מושגים מחמירים שכאלה.

על התלמיד לדמיין שאש שורפת את צורת הילד שהוא; הוא הפך להיות קצת יותר גדול מאז, אבל בעצם הוא עדיין אותו מעטפת אדם שהילד היה, אלא שהתווספה אשליית האני. הוא רואה כיצד הצורה הופכת לאבקה, וזה הופך למודעות חזקה לכך שעליו להיות שווה נפש לגבי כל חלקי מעטפותיו: הפיזי, האתרי והאסטרלי, כמו היו אלה ערמת אפר, בדומה לשוויון הנפש של הפָסל לגוש החומר לפני שהוא הכין ממנו משהו. עליו להרחיק ממחשבותיו את גופו הפיזי וצורתו החיצונית, את גופו האתרי עם זיכרונו ואת גופו האסטרלי עם הסימפטיות והאנטיפטיות שלו – או לחשוב שהם ערימת אפר.

אולי לא ניתן להוציא זאת מיד לפועל. אין זה אומר שפתאום צריך לחבק מישהו שלא אוהבים, אך כשאנחנו מבצעים כתרגיל אימגינציה זו, עלינו להיות מסוגלים להיפטר מכל האנטיפטיות.

האבקה נזרקת למים הטהורים של החומר האלוהי, כפי שהייתה לפני שכוח לוציפרי פעל עליה. כך צריך להקריב את טבע המעטפת ולהחזיר את החומר האלוהי. אך תלמיד האזוטריקה מגיע גם לתובנה שכל מה שכעת הוא רק ערימת אבק עבורו נוצר מתוך הרוח. צורת גופו פוסלה על ידי הרוח, הרוח הפכה אותו למה שהוא עכשיו כצורה. עלינו לקחת את מה שהרוח יצרה מאיתנו בחזרה לעצמנו. עלינו לשתות שוב את המים שבהם נמסה האבקה. אז יש לנו את זה באופן טהור, אחרי שעגל הזהב נשרף, נכתש ונמס. אם נעשה זאת, נרגיש שמקום שלם בתוכנו נראה ריק! זה המקום שבו בדרך כלל נמצא האני – אנו מרגישים שהוא הולך ומתרוקן. מצד אחד אפשר להפוך לבודהיסט ולהיכנס לאזור שעבורו אדם צריך להרגיש שהוא ראוי אליו – לנירוונה, לתחום החוץ-ארצי. או שאפשר להגיע למודעות חדשה לאימפולס הכריסטוס ולהרגיש שהוא זורם למקום האני שלנו שהפך לריק.

כריסטוס מעולם לא היה יכול להגיע לאדמה בקרב העם העברי אלמלא משה היה משמיד את עגל הזהב, זורק אותו למים, ונותן אותו לבני ישראל לשתות. הכוונה היא לא לתרגל את האימגינציה הזו כל יום – אלא אולי כל 3 -4 שבועות. זה בעצם רק הבהרה נוספת של הפסוק הרוזנקרויצרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.