שאלות ותשובות לגבי הממד הרביעי – 12

שאלות ותשובות לגבי הממד הרביעי – 12

שאלות ותשובות לגבי הממד הרביעי

רודולף שטיינר

GA324a

שטוטגרט, 7.3.1920

תרגום מרומנית: מ. ברכה

עריכת תרגום: דניאל זהבי

מספר 12

שאלה: על פי התיאוריה של איינשטיין, כמות עצומה של אנרגיה מאוחסנת בקילוגרם חומר. האם ניתן להפיק מקור אנרגיה חדש על ידי השמדת החומר – כלומר על ידי הפיכתו לרוחני?[1]

 

הנושא שאתה מעלה אינו מתייחס ישירות לחלק זה של התיאוריה של איינשטיין שדנו בו היום.[2] בהחלט ניתן יהיה לשחרר אנרגיה על ידי ריסוק חומר. ההיבטים התיאורטיים אינם מציגים קשיים מיוחדים. השאלה היחידה היא האם יש לנו את הטכנולוגיה לשימוש באופן מועיל באנרגיה הזאת. האם נוכל להשתמש בכוחות הענקיים שישוחררו? לא נוכל אם כוחות אלה יהרסו את המנוע שהם נועדו להפעיל. ראשית עלינו לפתח מערכות מכניות המסוגלות לכוון אנרגיה זו.

מבחינה תיאורטית גרידא, שחרור כמויות גדולות של אנרגיית קרינה לשימוש במערכת מכנית, דורש חומר שביכולתו להתנגד לאנרגיה. שחרור אנרגיה אפשרי והוא הרבה יותר קל מהשימוש בה.

שאלה: האם ניתן יהיה לסלק את החומר לגמרי כך שתישאר רק אנרגיה או קרינה?

במידה מסוימת, החומר מסולק, כפי שקורה בצינורות ואקום. כל שנותר הוא זרם חשמל. למעשה, רק המהירות נשארת, ומהירות היא הגורם המכריע בנוסחאות המתמטיות המתייחסות לתופעה זו.[3]

השאלה היא: אם אני כותב את הנוסחה E = mc2, שבה מופיעים אנרגיה ומסה בו זמנית, מביאה בחשבון במידה מספקת את העובדה שמסה כזו שונה מאנרגיה? או שבכתיבת נוסחה זו אני רק מפריד בין שני דברים מופשטים שהם בעצם אותו הדבר? האם נוסחה זו מוצדקת?

היא מוצדקת רק לגבי אנרגיה פוטנציאלית. הנוסחה של איינשטיין עם מסה ואנרגיה E = mc2 תהיה אז רק תחפושת של הנוסחה הישנה לאנרגיה פוטנציאלית.

שאלה: האם איננו יכולים להתייחס ל- p × s כנקודת התחלה?

כאן הקושי נובע פשוט מהעובדה שכאשר אני מקשר שני חלקים של מערכת בגודל מסוים למשהו ששייך למערכת השנייה – למשל, אם אני מתייחס לזמן שלוקח לשני אנשים לעשות עבודה מסוימת לבין גורם שנוצר על ידי שקיעת השמש – אז התהליך במערכת השלמה (כי באמת אפשר ליישם זאת לכל חלקי המערכת) לוקח על עצמו בקלות צביון של משהו שאינו שייך לשום מערכת, אלא עומד בפני עצמו.

אל לכם להניח שמונח מופשט, למשל שנה הנגזרת ממערכת השמש תקף גם במערכת אחרת. לדוגמה, אתם יכולים לחשב היטב את הדברים הבאים: אם תחשבו את השינויים בלב האדם כל חמש שנים, תוכלו לאחר מכן לתאר את מצב הלב של האדם כפי שהיה לפני חמש שנים בהשוואה לעכשיו. אך פשוט על ידי המשך התהליך האריתמטי הזה, אתם יכולים גם לשאול איך היה ליבו של איש זה לפני 150 שנה או איך הוא יהיה בעוד 300 שנה מהיום.

זה מה שאסטרונומים עושים כשהם יוצאים מנקודת המוצא של המצב הנוכחי של כדור הארץ. הם מחשבים באופן פדנטי שינויים לאורך פרקי זמן שאין בהם משמעות רבה ביחס לתנאים של המצב הנוכחי על פני כדור הארץ, בדיוק כמו החישובים שלנו לגבי מצב הלב האנושי לפני 300 שנה. אנו תמיד שוכחים שמסקנה שתקפה לגבי הזמן הטבוע בתוך תהליך מפסיקה להיות הגיונית כאשר התהליך מגיע לסיומו. לפיכך אינני יכול לחרוג מהאורגניזם כמערכת שלמה החיה כעת. המערכת המוחלטת מאפשרת לי לשמור את המושגים שלי בתוך המערכת ולהפר את חוקי המערכת ברגע שאני יוצא מחוץ לגבולותיה. הופעת התוקף מתרחשת מכיוון שהתרגלנו להתייחס למערכות ממדרגה מסוימת במובן של מערכות מוחלטות, ולאחר מכן להפוך למוחלטים את הגורמים האלה החלים רק בתוך מערכות ממדרגה זו.

———————————————————————————

  1. תשובות לשאלות שהעלה Georg Herberg במהלך מחזור ההרצאות: חום על הגבול בין מרחב לחלל. דחפים של מדע הרוח לפיתוח הפיזיקה. קורס שני במדעי הטבע (GA321) – עומד לצאת לאור בעברית בהוצאת תלתן בשם: מדעי הטבע – פיסיקה – מנקודת המבט של מדע הרוח.
  2. לא ניתן לקבוע את מועד הצלבת השאלה והתשובה הזו במדויק על סמך מסמכים מארכיון רודולף שטיינר. גישתו של שטיינר לשאלה מרמזת כי הוא מתייחס לפגישה הקודמת של שאלות ותשובות (שגם הייתה ב-7 במרץ 1920) שהתקיימה לאחר הרצאתו של Hermann von Baravalle בנושא תורת היחסות.
  3. ראו גם את הרצאתו של שטיינר מיום 2 בינואר 1920 (GA320).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *