מממותות למדיומים – 14

מממותות למדיומים – 14

מממותות ועד מדיומים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 14

28.7.1923

ידע של הריאה וידע של הכליה

בוקר טוב, רבותיי! האם חשבתם על משהו אחר שאתם רוצים לשאול? – אם לא, אני רוצה לומר משהו ששייך לנושא הקודם שלנו, כך שתוכלו לראות כיצד הוכחה שעיקרון הנפש נוכח בכל מקום באורגניזם הפיזי האנושי, כלומר בגוף הפיזי האנושי, יכולה להימצא בכל דרך שנתקרב לנושא. הבה ונביט במחזור הדם האנושי מנקודת ראות מיוחדת. כידוע לכם, הדם זורם בכלי הדם בגופנו. הוא נע מהריאות, שיש להן עורקים וחמצן נלקח למעלה כאשר אנו נושמים, אל הלב, ומהלב לשאר הגוף. הוא אדום במשך כל הזמן הזה אבל נהיה יותר כחלחל כשהוא עובר דרך הגוף. דם כחול זה חוזר בחזרה אל הלב ואל הריאות היכן שהחמצן עושה אותו שוב אדום, וכך הדם מסתובב, אפשר לומר, דרך הגוף כולו.

בואו ונחזיק כעת במחשבה שהדם זורם דרך הגוף. מעגל פשוט יכול לשרת אותנו כדי לצייר זאת. רק חישבו שיש לנו שפופרת עגולה [ציור 27]. לתוכה אנו שמים קצת נוזל אדום כך שזה ייראה בבירור. אם יש לנו עכשיו שפופרת שכזו בעולם החיצון אנו צריכים סוג של משאבה היכן שהוא להכניס את הנוזל לתנועה. בואו ונדמיין שיש לנו משאבה זו או אחרת כאן [חץ] והיא שולחת את הנוזל לתנועה. אם אני משאיר חור בפסגה, הנוזל כמובן יתיז החוצה כאן. אבל איני רוצה בזאת, וכך אני מוסיף שפופרת כאן למעלה. וכעת אני שולח את הנוזל כאן בתנועה כך שהוא מוסיף ונע סביב סביב. אתם יכולים לדמיין זאת? הנוזל נע מסביב.

D:\Pictures\2017-06-16\006.BMP

ציור 27

עכשיו תארו לכם את זה. אם הנוזל נוזל מסביב על ידי משאבה כאן, אז כמות קטנה תעלה בשפופרת כאן [בפסגה]. אבל זו תהיה רק כמות קטנה שתשמור את הנוזל בתנועה. אם אגרום לכך שהמשאבה תהיה רבת עוצמה, הנוזל יעלה קצת למעלה כאן. אם אגרום רק לחץ קטן זה יעלה פחות. אם כן, אני יכול למדוד את הלחץ בנוזל המסתובב על ידי הגובה של הנוזל כאן למעלה.

עכשיו אתם רואים, אני יכול לעשות משהו דומה לזה עם דם אנושי. אם אני מכניס שפופרת קטנה שכזו היכן שהוא לכלי דם, הדם יעלה לגובה מסוים בשפופרת זו. אני יכול להוסיף שפופרת לתוך כלי הדם – אבל לא לכולם. דמיינו שיש לי עורק היכן שהוא – בזרוע, הבה נאמר – ולשים בשפופרת כאן שהיא יותר כמו אמפולה [מצייר על הלוח]. הדם מהעורק יזרום למעלה, יזרום קצת בשפופרת. הוא ינוע דרך כאן ולתוך השפופרת כאן. שפופרת קטנה זו תהיה כזאת, תלוי באדם המדובר, שהרמה של הדם שבתוכו תהיה גבוהה או נמוכה. אצל כמה אנשים הדם יעלה לרמה גבוהה ביותר ואצל אחרים היא תהיה פחות גבוהה. זה מראה שלאנשים יש לחץ דם שונה, כי זהו הלחץ שמראה עצמו בשפופרת. ובכן אתם רואים, אם הדם מפעיל קצת יותר לחץ על כלי הדם, הוא עולה יותר גבוה בשפופרת, אם הוא מפעיל פחות לחץ הוא עולה פחות לגובה.

ההשקפה המטריאליסטית אומרת שגם בני אדם צריכים משאבה להוביל את הדם סביב. אבל זהו כלי חיצוני שאותו ציירתי עבורכם. במציאות אין לבני אדם משאבה שכזו בשום מקום בגופם, גם הלב אינו משאבה. לבני אדם אין משאבה, אבל הדם זורם בגלל משהו אחר. זה מה שאנו מתכוונים לתאר היום.

אבל בואו ונתאר תחילה את ההבדל בגובה בעמוד זה של דם שבו אנו מודדים את לחץ הדם. באדם בריא זה תמיד ברמה מסוימת בין 120 ל 140 מ"מ, הבה ונאמר, כשמישהו בגיל שבין 30 ל-50 שנה. אם העמוד הוא רק 110 מ"מ גובה, לדוגמא, כשאנו מודדים כלי שכזה – אנו יכולים לקרוא לו מד לחץ – האדם יהיה חולה. הוא יהיה גם חולה אם זה יהיה 160 מ"מ. אם זה 160 מ"מ, לחץ הדם שלו גבוה מידי. הדם לוחץ חזק מידי על גופו. אם זה רק 110 מ"מ, לחץ הדם שלו נמוך מידי, הדם אינו לוחץ מספיק חזק. אתם יכולים לראות מכך שאנו תמיד צריכים לחץ דם מסוים בגופנו. הדם צריך תמיד להפעיל לחץ מסוים. יש לנו לחץ דם זה בכל מקום בתוכנו. אם אנו מטפסים על הר גבוה באמת, האוויר סביבנו יהיה דליל יותר, כמובן, ומשום שהאוויר החיצוני נהיה דליל יותר הלחץ מבפנים נהיה הרבה יותר חזק. הדם יבוא אז החוצה דרך הנקבוביות. זוהי מחלת גבהים. אתם רואים שאנו צריכים ללכת סביב העולם עם לחץ דם מסוים.

בואו ונביט תחילה באנשים שלחץ הדם שלהם נמוך מידי. אנשים עם לחץ דם נמוך נהיים חלשים במיוחד, עייפים, חיוורים, והעיכול שלהם סובל קשות. הם גדלים חלשים מבפנים ואינם מבצעים נכונה את התפקוד הגופני שלהם, וכך הם הולכים לקראת ניוון הדרגתי. אם לחץ הדם נמוך מידי אנשים נהיים עייפים וחלשים וחולים.

כעת נביט באנשים שלחץ הדם שלהם גבוה מידי. שם אתם רואים לפעמים דברים מוזרים למדי. אתם רואים, אם אתם דוחפים משהו כמו כלי זה – צריכה להיות לו פינה חדה מקדימה – לתוך העור, אם אתם מודדים לחץ דם שהוא גבוה מידי עם זה, אתם יכולים להיות בטוחים שהכליות של אדם שכזה יהפכו בהדרגה להיות חסרות תועלת. הכליות מתחילות לפתח את כלי הדם שלהן, הכל נמצא בתוכן, בדרך שהן לא צריכות להיות. הן מסתיידות ומתרחבות. הן מתנוונות, כפי שאנשים אומרים. הן לא עוד בצורה שהן צריכות להיות. אם אתה חותך החוצה את הכליות של אנשים כאלה עם לחץ דם מאוד גבוה אחרי שהם מתים, הן נראות הרוסות למדי.

השאלה היא, מהיכן כל זה בא? הקשר בין לחץ דם למחלת כליות אינו כה מובן באמת על ידי אלה החושבים במונחים מטריאליסטיים. עלינו להבין שגופנו האסטרלי – סיפרתי לכם על כך, זהו גוף בלתי נראה בתוכנו – חי בלחץ זה שיש בתוכנו, בלחץ הדם. זה לא נכון בכלל שהגוף האסטרלי חי בחומרים מסוימים, צורות מסוימות של חומר. הוא חי בכוח, בלחץ הדם שלנו, והגוף האסטרלי הוא בריא כשלחץ הדם שלנו הוא נכון, כלומר, בין 120 ל-140 מ"מ באמצע החיים. אם יש לנו לחץ דם נכון, גופנו האסטרלי נכנס לתוך הגוף הפיזי כשאנו מתעוררים ומרגיש שם טוב. הוא יכול להתפשט לכל הכיוונים. אם לחץ הדם הוא נכון, בערך 120 מ"מ, הגוף האסטרלי באמת מתפשט החוצה בלחץ הדם שלנו, והוא יכול להיכנס לכל חלק של הגוף הפיזי כשאנו מתעוררים. וכאשר אנו ערים כל הגוף האסטרלי מתפשט לכל מקום בתוכנו אם יש לנו לחץ דם 'נורמלי', כפי שהוא נקרא.

אתם רואים, זהו הגוף האסטרלי שמבטיח שהאיברים שלנו תמיד בצורה הנכונה. רבותיי, אם היינו ישנים כל הזמן, כך שהגוף האסטרלי היה תמיד בחוץ, כמו בזמן שאנו ישנים, האיברים שלנו היו הופכים במהרה לשמנים. לא היו לנו איברים של ממש. אנו צריכים את הגוף האסטרלי כדי לעורר את הגוף האתרי כך שתמיד יהיו לנו איברים בריאים, בעלי תצורה נכונה. אם כן, גוף אסטרלי זה הוא תמיד בעל לחץ דם נכון כך שיוכל להתפזר החוצה.

בואו ונדמיין שמישהו הולך לתוך חדר מלא בפחמן דו-חמצני יותר מאוויר. הוא נופל, אינו יכול לנשום. הגוף האסטרלי והאני אינם יכולים לחיות בגוף שכזה היכן שלחץ הדם אינו נכון. הם צריכים לצאת החוצה בכל פעם שאנו הולכים לישון. בואו ונניח שלחץ הדם נמוך מידי. אם לחץ הדם נמוך מידי, הגוף האסטרלי אינו נכנס כמו שצריך לתוך הגוף הפיזי כשאנו מתעוררים. יש פעילות נמוכה מידי של הגוף האסטרלי והאינדיבידואל מרגיש לפעמים מצב מתמשך של חוסר הכרה בתוכו. הוא יהיה חלש כתוצאה מכך ואיבריו אינם יכולים להתפתח בדרך הנכונה, כי הם צריכים להתפתח מחדש כל הזמן. אתם זוכרים שאמרתי לכם שהאיברים צריכים להיבנות מחדש כל שבע שנים. הגוף האסטרלי צריך תמיד להיות מסוגל לתפקד שם.

הבה ונניח שלחץ הדם גבוה מידי. עכשיו לחץ הדם גבוה מידי, מה יקרה? אתם רואים, אמרתי לכם פעם שאם התערובת של חמצן ונתרן באוויר היתה שונה היינו מוצאים שזה קשה לחיות. האוויר מכיל 79% של חנקן, השאר הוא בעיקר חמצן. הכמות של חמצן היא קטנה. אם האוויר היה מכיל יותר חמצן היינו זקנים בגיל 20. היינו מזדקנים מהר. זה תלוי גם בגוף האסטרלי אם הגוף מזדקן מוקדם או מאוחר. אם לחץ הדם גבוה מידי, הגוף האסטרלי אוהב להיות בגוף הפיזי. הוא באמת באלמנט שלו בלחץ הדם שלנו והולך ממש עמוק. ומה התוצאה? התוצאה היא שיש לנו סוג של כליות בגיל 30 שאנו מקבלים בדרך כלל רק בגיל 70. אנו חיים מהר מידי כשלחץ הדם שלנו גבוה מידי. הכליות הן איברים רגישים, והן מתנוונות מוקדם. להזדקן פירושו שהאיברים מסתיידים יותר ויותר. אם לחץ הדם גבוה מידי, האיברים הרגישים מסתיידים מהר מידי. הסוג של מחלת כליות שמישהו מקבל עם לחץ דם גבוה היא באמת סימן שהאיש הזדקן מוקדם מידי, כלומר, בעודו צעיר הוא ניצֵל את הכליות הרגישות שלו כפי שהן צריכות להיות רק בגיל מבוגר.

כעת אתם רואים, רבותיי, כל ההסבר הזה שנתתי לכם מאפשר לכם לראות שלאדם יש משהו כמו עיקרון של הנפש בגופו הפיזי, משהו שאני קורא לו הגוף האסטרלי, שיוצא החוצה במשך הלילה. וכך אנו יכולים לומר: אדם חי בכוחות מתפתחים בגופו. הוא חי בכוחות אלו, ולא בחומר הפיזי.

אם כן, לאן שלא תביטו אתם מוצאים שלמדע מטריאליסטי אין דבר להציע כשהוא מגיע לסוג הדברים שכעת הסברתי לכם. זה לא עוזר לאנשים לגלות במה מדובר. אתם תמיד תמצאו שזה כתוב בספרים: אם לחץ הדם גבוה, אדם תמיד צריך לפחד שיש לו מחלת כליות. אבל, כתוב בספרים הללו שהם לא יכולים להראות את הקשר. במציאות הם אומרים שאינם רוצים שלבני אדם יהיה משהו שהוא על-חושי בהם, משהו רוחי, משהו עם איכות של נפש. הם אומרים שאינם רוצים זאת.

אבל איננו יכולים להסביר דברים אלה מבלי זה. וזוהי באמת הסיבה מדוע אנשים אינם יודעים להיכן לפנות היום ועליהם להודות בכך בפני העולם כולו. זהו באמת המקרה, רבותיי, שהדברים שקורים היום, הסבל הנורא בעולם שיהיה הרבה יותר גרוע בעתיד הקרוב בגלל שאנשים פשוט אינם רוצים לקבל דבר מהרוח – כי אתם צריכים קודם כל לדעת משהו – סבל זה בא משום שאנשים אינם מוכנים לדעת משהו אודות המציאות. ואינכם יכולים לדעת משהו אודות המציאות אלא אם אתם מתארים את האספקטים הרוחיים. הדרך שבה הדברים התנהלו במאה ה-19 היא שאנשים באמת למדו אודות דברים שטחיים. לאף אחד לא היה איכפת לראות שהוא מבין משהו אודות אלמנט הנפש, אודות הרוח. וכך אנשים ממשיכים היום ובאמת אין להם מושג כלל שהיסוד של הרוח והנפש קיים אחרי הכל בעולם זה.

אתם רואים, רבותיי, משהו חשוב באופן יוצא מהכלל קרה כתוצאה מכך. יום אחד, כשיעבור הרבה זמן והם ינועו על ידי הנסיבות, אנשים יתגברו על חוסר הרצון שלהם ויביטו שוב בדברים לאור הרוח. אנשים אלה יאמרו בעתיד: "כן, משהו חשוב ביותר קרה בהיסטוריה האנושית בתחילת המאה ה-20." כל מה שאדם יכול לומר אודות המלחמות של הזמנים המוקדמים הוא שום דבר ביחס למה שקורה היום בימינו. זה משהו באמת לא יאמן כיצד אנשים לא מצליחים להבין שבהשוואה למה שקורה מ-1914 עד עכשיו כל המלחמות שאנו קוראים עליהן בספרי ההיסטוריה שלנו אינן אלא עניינים פעוטים. מאורעות היסטוריים אלו אינם כלל גדולים בהשוואה למה שהתרחש בין בני האדם בזמן שאנו חיים בו. ואתם רואים, כדי לראות מה שזה באמת עלינו להסתכל עמוקות לתוך המציאות. אבל אנשים אינם עושים זאת היום.

עכשיו, דבר אחד שאני רוצה למשוך את תשומת לבכם הוא שתפוח האדמה הגיע לאירופה בזמן מסוים. אם אתם שואלים מה אנשים אוכלים לרוב היום, התשובה היא: תפוחי אדמה! ואתם רואים שהיכן שיש איום ברעב הדבר הראשון שאנשים חושבים עליו הוא כיצד להשיג תפוחי אדמה. היום זה באמת כך שאנשים חושבים על תפוחי האדמה כמשהו שתמיד היה כאן. טוב, רבותיי, אם הייתם חיים לפני חמש מאות שנה לא הייתם אוכלים תפוחי אדמה כלל באירופה, כי הם לא היו כאן כלל! הייתם אוכלים משהו אחר. אבל כשמישהו יודע שהכל תלוי בממלכת הרוח הוא גם יודע שאכילת תפוחי אדמה או אי אכילת תפוחי אדמה תלויה בממלכת הרוח. וכך זה גם עם הרבה דברים אחרים. היו שינויים עצומים בהיסטוריה האנושית במאות האחרונות, וכל מה שנאמר בתיאוריות חסר ערך בשבילנו. אתם יכולים לאחוז בתיאוריות הטובות ביותר האפשריות – התיאוריות של רוסו, תיאוריות מרקסיסטיות, התיאוריות של לנין, כל מה שאתם רוצים, אבל זה הכל דיבורים, ואינכם יכולים לעשות דבר עימם אם אין לכם את הידע הנכון. למחשבות יש ערך אם אתם יודעים מה לעשות עימן. כל האנשים הללו שפיתחו מחשבות מצוינות שכאלה היו בסופו של דבר בורים, אם האמת היתה נודעת. וזה אופייני לזמננו הנוכחי שאנשים הם באמת בורים לגמרי. הם רוצים להציג תיאוריות לאנשים כיצד להפוך את האדמה לגן עדן, והם אפילו אינם יודעים מה קורה לגוף האנושי כשאנשים אוכלים תפוחי אדמה. זה מה שגורם לאדם כאב שכזה היום, שאנשים אין להם תשוקה קטנה ביותר לדעת משהו. האוכלוסיה הרגילה, כמובן, אינה מסוגלת לעשות זאת, כי הם משוכנעים שהידע ששייך לג'נטלמנים אלה מהאוניברסיטה הוא נכון לחלוטין. וכך בתי ספר נוצרו בשביל האנשים והם רוצים לדעת מה שהאחרים יודעים היום. אבל האמת היא שבדיוק האנשים שצריכים לדעת דברים, שעשו את העסק של הידיעה למקצוע שלהם, למעשה אינם יודעים דבר. ובגלל זה אנשים מדברים על כל מיני דברים היום, אבל באופן בסיסי אף אחד אינו יודע דבר.

כמובן שתפוח האדמה אינו הדבר היחידי, יש הרבה מצבים אחרים, אבל אני מציין את תפוח האדמה בגלל שהוא דוגמא קיצונית במיוחד. הרבה דברים נוראים קרו באמת במאות האחרונות, ועכשיו, הייתי אומר, זה הוביל להתפרקות כללית בתחילת המאה ה-20, כך שדברים רבים מאוד קרו. היום בואו ונתאר את אחד מהדברים שקרו, משהו בעל חשיבות עצומה.

אתם רואים, רבותיי, אני מתכוון לציין משהו שבהחלט עלול לגרום לכם לצחוק בהתחלה, אבל זה עניין רציני מאוד. אתם רואים, כאשר בחור צעיר הולך לאוניברסיטה היום או סוג אחר של קולג', הוא יילקח למעבדה. הוא צריך ללמוד שם – הוא יתבטל קצת – אבל אתם יודעים, עליו ללמוד בגלל שיצטרך לעמוד בבחינות מאוחר יותר. אתם יכולים פחות או יותר לדמות כיצד הכל הולך. אבל אם נחזור עכשיו לאנשים שעליהם סיפרתי לכם גם בפעם האחרונה שנפגשנו, בואו ונאמר על ההודים הקדמונים – אתם תיזכרו בציור שעשיתי בשבילכם, אסיה – שם האנשים הצעירים שהיו צריכים ללמוד היכן שלא נלקחו למעבדה או לבית חולים אבל נאמר להם שמעל לכל דבר אחר הם צריכים לבדוק בסבלנות גדולה את חלקיהם הפנימיים. הם צריכים לשבת, רגליהם שלובות, ותמיד להביט על קצה אפם. טוב, רבותיי, מה משיגים בכך? זה היה כמובן בזמן שבו החומר נפל לתוך שקיעה והתנוונות. אבל יש עדיין אנשים שעושים זאת היום, אפילו באירופה. הם רוצים להשיג פנימיות חכמה במיוחד וכך הם מחכים לזאת. אבל הם אינם משיגים דבר היום. אבל האנשים שעשו זאת בזמנים קדומים סגרו עצמם בפני כל העולם החיצון בדרך זו, כי כמו שאתם יכולים לדמיין, אינכם רואים הרבה בקצה אפכם. כל מה שאתם מתאמנים אליו הוא להשיג פזילה בעיניכם, אם אתם תמיד מתבוננים בקצה אפכם. ואם אינכם הולכים, אלא לוקחים את כל משקל רגליכם, אין לכם גם גרביטציה בתוככם. אנשים אלה מרחיקים גרביטציה. מרחיקים את כל רשמי החושים, הם סותמים בתקיפות את אוזניהם ומתמסרים לגמרי לגוף שלהם. זה כל מה שזה – לא עניין של הסתכלות בקצה האף, שאחרי הכל זה לא כל כך מעניין, אלא סגירה של עצמך בפני העולם החיצון.

זה משנה לחלוטין את נשימתם. זו היתה הנשימה, הריאה, שנהייתה שונה אצל אנשים אלה. כשהם השתמשו בתהליך שכזה לגרום לריאות שלהם לתפקד בדרך שונה, דימויים הופיעו לפני עיניהם. הם באמת השיגו ידע מיוחד בדרך זו, והיו יכולים לספר לאנשים כיצד הדברים באמת. למשל, אנשים אלה ידעו מה קרה עם צמח, כפי שאמרתי לכם, משום שהם עברו דרך תהליך זה. היום החברים הצעירים שלנו באוניברסיטאות יאמרו: "תודה רבה לך," אם היו יושבים בשורה לאורך הקיר ומתבקשים להביט כל הזמן בקצה אפם. אנשים ישקלו שטות כזאת היום. אבל אתם רואים, ההבדל היחידי שאני מקבל כשאני עושה ניסיונות עם דברים מחוץ או על בני אדם, הוא כשאני עושה ניסיונות מעבדה ויודע אודות חומר פיזי. כשאני עושה ניסיונות על האדם אני לומד לדעת את האדם. אנשים אלה מהעבר ידעו את האדם טוב יותר מאנשים מודרניים. ומה היה זה שהם עמדו עליו במיוחד, אנשים אלה? שהריאות שלהם יתפקדו בדרך שונה. והריאה בתורה תעורר את המוח. בזמנים קדומים אלה היתה זו באמת הריאה שממנה בא כל הידע הכביר והחכמה הקדומה.

אם כן, זה יהיה הגיוני לומר שאם יש לנו את הריאות כאן באדם [ציור 28], וביניהן הלב, ידע עובר מהריאות למעלה לראש בזמנים קדומים אלו. זהו למעשה הסוד אודות הידע, שהראש האנושי הוא באמת לא מסוגל לעשות שום דבר. הראש באמת לא יודע הרבה על העולם, הוא רק יודע מה שבפנים. רבותיי, אם היה לנו רק את הראש ולא עיניים או אוזניים, אלא רק ראש שסגור מכל צדדיו, היינו יודעים הרבה על עצמנו, אבל שום דבר על העולם שבחוץ. והדבר הכי חשוב שבא אלינו מהעולם החיצון הוא האוויר. האוויר גם מעורר את הראש, דרך האף אם אין משהו אחר, אבל אוויר דק מאוד גם מגיע פנימה לכל מקום דרך עינינו, ודרך אוזנינו בכל מקום. זהו האוויר שמפעיל את הראש בתנועה. אנו יכולים לומר שאם אנו הולכים דרך ארוכה למילניום הרחוק הזה שעליו סיפרתי לכם בפעם האחרונה, לפני 6000 או 8000 שנים, אנו מוצאים אנשים שמתרגלים הרבה את נשימתם כדי להשיג ידע. הם ידעו שהם צריכים ללחוץ את האוויר לתוך הראש בדרך שונה ואז הם ישיג ידע.

D:\Pictures\2017-06-16\007.BMP

ציור 28

כל האנשים יודעים היום שאם הם מכניסים אוויר לתוך ריאותיהם זה יחיה אותם. אבל אנשים קדומים אלה ידעו שאם הם מושכים פנימה אוויר בדרך מיוחדת, כשהם מסתכלים בקצה אפם, השרירים של האף ידחסו, האוויר יידחס פנימה בדרך מיוחדת ואז ידע יכנס לראש.

אבל אתם רואים, זה המשיך כך עד לימי הביניים, ואפילו עד לזמנים מודרניים יותר. ארבע מאות שנים אחרי הולדתו של כריסטוס, אנשים חדלו לדעת הכל. הידע נעלם. אבל עדיין היו להם דברים לשמר אותם בספריהם. כי זהו ההבדל בין זמנים קדומים והזמנים שמתחילים בערך שמונה או תשע מאות שנים לפני לידתו של כריסטוס. בזמנים הקדומים הללו לאנשים היו ראשים בשביל לדעת דברים, ובזמנים מאוחרים יותר היו להם ספרים בשביל לדעת דברים. זהו באמת ההבדל. אתם יודעים, בבתי ספר עתיקים אלה שנקראו מיסטריות זה לא נחשב כחשוב לכתוב כל דבר שידעו. הם הכשירו אנשים כך שהם יכלו לקרוא בראשם. מישהו שהיה באמת מחונך היה יכול לקרוא בראשו, לדעת מה מתרחש שם בחלל האוויר העצום. ראשו היה ספר של ממש, אפשר לומר, אבל כמובן לא בדרך שאנו מתכוונים כשאנו מדברים על אנשי ספר של היום. דרך נשימה, הראש נהיה למשהו שניתן למצוא בו חוכמה.

ואז בא הזמן כאשר ראשים אנושיים כבר לא היו שווים דבר. אנשים עדיין החזיקו בהם, כמובן, אבל הם היו ריקים, והכל נכתב. במשך כמה מאות לפני כן וגם בזמן הולדתו של כריסטוס, הרבה מאוד עדיין התקיים בכתיבה של החוכמה העתיקה. דברים אלה נשרפו על ידי הכנסייה, כי הם לא רצו בחוכמה עתיקה זו שאנשים השיגו מראשם, שעברה בדרך כלשהי לצאצאיהם. אתם רואים, לאנשים בכנסייה היתה באמת שנאה נוראה לחוכמה עתיקה זו, והם ביערו ושירשו אותה. באנתרופוסופיה, המטרה היא לתת לאנשים שוב ראש שאינו רק כלי ריק, אלא משהו שהכנסייה באמת שונאת. טוב, אתם יכולים לראות שזה לא בדיוק כך! רבותיי, בני אדם צריכים להיות שוב במצב שבו הם יודעים דברים שאינכם יכולים לדעת כלל מהספרים היום, כי החוכמה העתיקה נעלמה, היא נשרפה, והדברים החדשים שיש לאנשים ואשר נכתבים בספרים הם רק אודות דברים שטחיים.

טוב, כל מה שאנשים חשבו עליו עד למאה ה-19 באמת הגיע בירושה מזמנים קדומים. זה היה, אם אניח זאת כך, מעורר על ידי הריאה. ידע של הריאה, אפשר לומר. הריאה עוררה את הראש, על ידי הנשימה – ידע של ריאה.

אתם רואים, המאה ה-19 הביאה גילויים מדעיים גדולים, אבל לא הביאה מחשבות. המחשבות כולן נלקחו מזמנים מוקדמים יותר. זה באמת נכון שהמחשבות התקיימו רק בזמנים מוקדמים של האבולוציה האנושית. על פני השטח, נערכו תגליות גדולות במאה ה-19, אבל אנשים חשבו רק את המחשבות הישנות. זה היה עדיין הידע הישן של הריאה. וזה נראה מפליא למדי שאנו יכולים לומר לאנשי מדע מודרניים: "אתם בזים להודים הקדמונים שישבו למטה, שילבו רגליהם, והביטו בקצה אפם כדי לחשוב על החיים הפנימיים. אתם לא עושים זאת יותר. אבל אתם משתמשים במחשבות שהיו להם, כי הן נכתבו, ואתם משתמשים בהן כדי לגלות את קרני ה-x, וכן הלאה." זה באמת כך. כל זה התגלה עם המחשבות הישנות.

במהלך המאה ה-19 הריאה האנושית נהייתה לחלוטין בלתי מסוגלת לתת משהו לראש. הריאה האנושית כולה עברה דרך שינוי כללי במאה ה-19, ומשהו אחר, האיברים הקרויים כליות, נהיו למעשה הרבה יותר חשובים מאשר הריאה במהלך המאה ה-19. כדבר ראשון זה קשור עם תפקודי הלב. האפקט המעורר זז מהריאה אל איברים ששוכבים למטה באדם, וזה גרם למבוכה גדולה שבה האנושות מוצאת את עצמה.

אתם רואים, העולם של הרוח הוא, במשמעות מסוימת, עדיין פוקח עין על הריאה. כאשר לבני אדם היה ידע של ריאה, הם נשמו פנימה אוויר ובעשותם כך קיבלו את הגירוי לידע. היום אנשים צריכים להיתלות בקבלת גירויים לידע מהכליות. אבל הכליות לא יתנו דבר לראש מרצונן. אתם צריכים לעשות מאמץ תחילה, כפי שתיארתי ב-כיצד קונים דעת העולמות העליונים?.[1] ובכן, תחילה עלינו לומר שכאשר הריאות עדיין סיפקו עירור עבור הראש האנושי, אנשים היו מסוגלים להשיג ידע משום שהעיקרון הרוחי עדיין זרם לתוך הריאות שלהם. כל דבר מהרוח שזרם אל הכליות היה ברמה בלתי מודעת, כך שאנשים לא ידעו על כך, אלא אם הלכו דרך הדברים שבנפש וברוח שתיארתי בכיצד קונים דעת העולמות העליונים, בעשותם זאת במצב של מודעות מוחלטת.

מה קורה אם אנשים אינם מוכנים לעשות מאמץ שכזה? טוב, רבותיי, הריאה נשארת במצב שבו היא אינה מספקת עירורים, ואנשים יהיו לגמרי תלויים עבור כל דבר שהם יכולים לדעת בבטנם, בכליותיהם. השינוי מידע של הריאה לידע של הכליה קרה עכשיו, במאה העשרים, בזמן שאנו חיים. ידע של ריאה עדיין יש לו איכות רוחית. ידע של כליה אין לו איכות רוחית עבור האדם, אלא אם אנו נותנים לו איכות רוחית.

אם כן, האדם עבר דרך שינוי גדול. זה קרה בשני העשורים שאנו חיים בהם. דבר חשוב שכזה לא קרה לפני כן בטבע האנושי, שכל המנגנון להשגת ידע גלש למטה מהריאה לכליה. הגוף האסטרלי אינו מוצא דבר בכליות. ולכן יש מבוכה שכזאת, כאוס מטריאליסטי שכזה, בכל הראשים האנושיים.

אם כן, מה אומר אדם אם הוא רוצה לתאר את הסיבה האמיתית מדוע יש כה הרבה אנשים במאה ה-20 שאינם יודעים את דרכם בעולם, שאינם יודעים מה לעשות, ולבסוף, כשנודה בכך, אנו מכניסים את עצמנו לתוך מלחמה ענקית זו? מה באמת הולך כאן? אם אנו רוצים למצוא מה הולך כאן, אנו צריכים תחילה להעיף מבט בזמן שקדם לנו. אתם רואים, רבותיי, בימי הביניים ומאוחר יותר, המון אנשים הלכו למקום מסוים של עולי רגל שקרוי לאורדס, או למקומות אחרים עם רעיון דומה. הם הלכו לשם בגלל שהכומר אמר להם שירגישו טוב אם ילכו לשם, אם יהיו להם מים מלאורדס. טוב, כעת, רק השם באמת השתנה. במאה ה-19 הכומר שכנע אנשים ללכת ללאורדס כדי להרגיש טוב. בימינו בעל המקצוע הרפואי משכנע אנשים ללכת לקרלסבאד או למרינבאד או לוויסבאדן או למקומות שכאלה.

לאן כל זה מוביל? זה הכל באמת מגיע לזה. הרופאים אומרים לאנשים: "טוב עכשיו, פציינטים יקרים, מערכת הכליות שלכם אינה מתפקדת כמו שצריך. אתם צריכים לשתות כמה שיותר מהמים של וויסבאדן או קרלסבאד או מרינבאד." – הכל עובר דרך הכליות – "ואתם צריכים לדחוף את זה דרך שם." כך שעבור הרבה אנשים מצב הבריאות הוא כזה שבמשך החורף הם נותנים עצמם לתפקוד של הכליות שלהם, וזה התפקוד של הכליות שלהם שבאמת חושב בהם. במשך הקיץ יש להם צורך – כי זה באמת לא עובד אלא אם יש עירור בשכל וברוח, שהם אינם רוצים בו, כמובן – ללכת לקרלסבאד או מרינבאד או לוויסבאדן, ושם הם יקבלו את מערכת הכליות שלהם במצב טוב יותר שוב. כשהזמן עובר, העסק הזה, היכן שזה תמיד היה של הבטן היכן שאנשים מקבלים ריפוי, נהיה לאמונה תפלה.

כעת אתם יודעים על מה היה כל זה שאנשים פיתחו עניין פנימי בפעילות, עירור במחשבה וברוח. זה מה שהם חיפשו, כי אם אין עירור במחשבה וברוח כל האי-סדר שמתפתח באיזור הכליות אינו יכול לחזור לסדר. ובמאה ה-20 המצב היה כזה שכל האנשים שצריכים היו לחשוב בעזרת נפשם חשבו רק בעזרת הכליות.

רבותיי, יבוא זמן שבו אנשים יראו יותר בבירור, והמעטים שנוהגים לשמור עמדה ברורה במבוכה הכללית יאמרו לעצמם: "מה זה היה באמת, מלחמה גדולה זאת בתחילת המאה ה-20? זו היתה מחלת כליות בגזע האנושי."

אתם רואים, מה שחשוב הוא שאנו באמת מגלים את הדרך שהדברים הולכים בה יחדיו במציאות. אז נדע כיצד להביא יחדיו אנשים צעירים, אנו נדע שזה כמעט בלתי אפשרי ללמד אותם רק את הדברים שהם לומדים היום. אנו נדע שאנו צריכים להשתמש בשנים הנפלאות האלה של הנעורים, של הילדות, ללמד את האנשים הצעירים משהו שונה למדי. אבל האנשים של המאה ה-19 היו גאים למעשה לומר שהם אינם יודעים דבר על הנפש והרוח, והתוצאה היתה שמחלה ענקית זו של כליות התפתחה והיא עדיין מתגנבת בעולם.

בעתיד אנשים ישאלו: "מה החשיך את ראשם של האנשים בתחילת המאה ה-20? מחלת כליות שנעה בלתי מורגשת." זה מה שמעסיק אותנו כה עמוק היום. ואנו יכולים ללכת בשני כיוונים. אנו יכולים לתת לדברים ללכת בדרך שהם הולכים בה עכשיו. לרופאים תהיה עבודה רבה יום אחד. אנשים יהיו פחות ופחות מסוגלים להשתמש בשכל הישר שלהם. הם יחשבו פחות ופחות על עשיית סידורים הגיוניים שייקחו אותם קדימה. כל הדרך חסרת ההיגיון של הליכה מסביב לדברים, אשר באמת התפתחה לרמה גבוהה היום, תגיע לרמתה הגבוהה ביותר. אנשים יהיו חלשים, והרופאים יבדקו את השתן שלהם. הם ימצאו שם כל מיני דברים נחמדים, אתם יודעים – חלבון, סוכר, וכן הלאה. הם רק יגלו שהכליות אינן מתפקדות כמו שצריך. כי כשאתה מוצא את כל הדברים האלה בשתן, הכליות אינן מתפקדות כמו שצריך. והם ימצאו: "מוזר, האין זאת, שהעולם מעולם לא ייצר כל כך הרבה סוכר ופרוטאין כפי שהוא מייצר עכשיו!" אבל הם אינם יודעים את המצב האמיתי. במקרה הטוב ביותר כמה אנשי תעשייה פקחים וערמומיים, יגיעו לרעיון של שימוש בכמות גדולה מאוד של סוכר המיוצר בתעשייה שלהם. ובכן זהו כיוון אחד.

הכיוון האחר הוא זה: בואו ונפסיק לדבר על כל הסידורים החיצוניים והשיטות, ונתקן את חיי האנשים במחשבה וברוח, ניתן לאנשים רעיונות הוגנים השייכים לרוח. אז אנשים יגלו כיצד הם צריכים לעשות דברים במונחים חיצוניים כמו לחיות כמו שצריך. כי זה יהיה רק אם לאנשים יהיו רעיונות נבונים שאנו יכולים לקוות שהם יוכלו לחיות בסוג נכון של חיים במושגים נכונים.

אבל רבותיי, אנו לא נוכל כמובן, לקבל זאת בהליכה בדרך שבה הלכנו עד עכשיו. זה קורא לחשיבה רדיקלית מחדש. והעולם של היום לא יהיה טוב יותר על ידי שום סוג של מדידה, רק אם אנשים יתחילו לדעת משהו. אתם רואים, מטריאליסטים מדמיינים שהם יודעים הרבה על חומר פיזי. אבל זהו בדיוק מה שאינם יודעים דבר עליו. זהו הדבר המוזר, שמטריאליסטים אינם יודעים דבר על חומר פיזי. הם יאמרו, לדוגמא: "מה גרם לסבל זה? טוב, הסבל הוא בגלל המצב הכלכלי."

טוב, אתם רואים, זה בדיוק כמו שמישהו אומר: מה גורם לעוני? עוני נגרם בגלל התרוששות. זו רק מילה אחרת, האין זאת? סבל כלכלי הוא רק מילה אחרת למה שיש לנו היום. אלו רק מילים, כי אנשים יצרו את הסבל הכלכלי, והאדם יצר זאת בגלל שהוא מה שהוא. היום המון אנשים מרגישים את הדחף להיות בעסקים פליליים, בואו ונאמר. וכל זה הוא בפשטות בגלל החלק של האורגניזם האנושי שהוא מרמה נמוכה והוא ממקם את הקצב היום כך שהוא באמת צריך לתת תמריץ בנפש וברוח. מטריאליסטים רק יאמרו: "או כן, חלק זה של האורגניזם שהוא מרמה נמוכה הוא חשוב!" אבל אנו רק מבינים מדוע הוא חשוב דרך דברים שאנו לומדים דרך הנפש והרוח. וכך מטריאליסטים הם טובים בלקיחת לחץ הדם של מישהו, אבל הם אינם יודעים מה הכוונה אם לחץ הדם הוא גבוה מידי או נמוך מידי, ושלחץ דם נמוך אומר שהגוף האסטרלי והאני אינם נכנסים מספיק לתוך הגוף הפיזי, בעוד שלחץ דם גבוה אומר שהגוף האסטרלי והאני נכנסים עמוק מידי לתוך הגוף הפיזי.

והיום זה באמת המקרה שבמהלך ההיסטוריה האנושית לחץ הדם לאט מאוד ובהדרגה עולה יותר מידי, ואנשים סובלים מלחץ דם גבוה היום. זהו באמת המקרה שכאשר אדם מתעורר היום לחץ הדם שלו גבוה מידי. זה חוטף את הגוף האסטרלי והאני, כפי שהם. כתוצאה מכך שלחץ הדם חוטף את הגוף האסטרלי והאני, הם נכנסים לגמרי לתוך הגוף הפיזי. זה מתאזן שוב על ידי נתינה של עירור נפשי לאדם, כך שהוא באמת מתעניין בדברים של הנפש והרוח.

זה לא מספיק ללמוד תיאוריות אנתרופוסופיות. אם מישהו יודע רק תיאוריות אנתרופוסופיות, זו רק הדרך שבה אנשים למדו לקרוא במאה ה-19, הדרך שבה הם לקחו רעיונות באופן שטחי. זה לא צריך להיות כך. הדברים שאנו לוקחים פנימה צריכים להיות כאלה שאנו נעשה אותם שלנו באופן פנימי.

אתם רואים, רבותיי, אם הייתם בתוך אוויר לא נקי והייתם יוצאים החוצה לאוויר הפתוח, הייתם נהנים מזה בתוככם. ובאותה דרך אתם צריכים להנות בתוככם, לחוות עניין, כשאתם עוזבים את כל הדברים שנקראים ידע היום, ובאים לתוך האוויר הרענן של הנפש, של הדברים של הרוח פעם נוספת. שמחה פנימית, עניין עמוק, זה מה שאנחנו צריכים עבור חיי הנפש והרוח. וכשאנשים מלאים בעניין הדם אשר נהיה כבד מידי – הדם נהיה כבד מידי אצל כולם היום – יהיה קל יותר שוב. הכליות תעשינה רוחיות וכתוצאה מכך הדברים יהיו טובים יותר בעולם כשאנשים שוב ירצו לדעת משהו אודות הדברים שנלקחו מהם מזה מאות שנים. זה משהו שאדם צריך לומר שוב ושוב היום, משהו שאני אומר לכם בכל דרך אפשרית, כי זה חשוב עבורנו להביט באמת בפנים ולא לתת לעצמנו להתעוור על ידי המדע שאינו מדע. לכן אני רציתי להוסיף כמה דברים היום לדברים שאמרתי לכם בהזדמנויות קודמות. עוד אפשר להוסיף הרבה על דברים אלה, אבל הם יתבהרו יותר ויותר במשך הזמן.

אנו צריכים הפסקה קצרה בסדרת השיחות. עלי לנסוע לאנגליה ואודיע לכם מתי נוכל להמשיך בזה.

אבל מה שאני רוצה להבהיר לכם, במיוחד היום, זה כיצד המאורעות הגדולים בהיסטוריה האנושית באמת צריכים להתנהג עם בני האדם בפנימיותם, וזוהי נקודת ההתחלה. אם כן, האנושות צריכה קודם כל להיות מוארת, אבל מוארת ביחס לדברים אמיתיים, לא ביחס לפראזות ריקות. זהו מה שזה.

—————————————————————–

  1. יצא בעברית בהוצאת מיכאל. GA10

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.