מממותות למדיומים – 12

מממותות למדיומים – 12

מממותות ועד מדיומים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 12

20.7.1923

נשימה אנושית ונשימה קוסמית. האדמה נושמת אור. הפריה בצמחים ואנשים. הפריה של מים דרך אור

אם ניקח את הדברים שתיארנו בפעם האחרונה קצת הלאה, אנו מגיעים לדבר הבא. בימים שהייתי צעיר, עדיין צעיר מאוד, היתה התרגשות רבה כאשר מהפנט נוסע נתן הופעה עם אנשים. עכשיו אנחנו צריכים לשלם מחיר מיוחד לאנשים שנותנים הופעה ציבורית של דברים רציניים מאוד, ואני לבטח לא רוצה לשלם מחיר גבוה להנסן,[1] אדם שבשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, במיוחד בשנות ה-80, נתן הופעות ציבוריות בנושא שאנשי מדע לא החשיבו כלל בימים ההם ושעליו לא היה ידוע דבר במדע בזמן ההוא. אבל אנשי מדע התייחסו מאז אל הנושא, במיוחד כתוצאה מההופעות של הנסן.

תרשו לי קודם כל לספר לכם על ניסוי שנשכח מזה זמן רב כשהנסן התחיל לעשות אותו שוב ושוב, להפתעת קהלו. הוא לקח שני כיסאות, שם אותם במרחק מסוים זה מזה [מצייר על הלוח], ואז הפנט מישהו בפשטות בכוח אישיותו שלו, כפי שאנשים הניחו, כלומר, נתן לו להיכנס למצב דמוי שינה כדי להתחיל. זה היה מצב דמוי שינה שהיה הרבה יותר עמוק משינה רגילה. הוא לקח אז אדם זה והציב אותו כך שראשו היה על כסא אחד ורגליו על השני. אתם יודעים שכשזה קורה למישהו שנמצא במצב רגיל של תודעה הוא פשוט נופל בין הכיסאות. אדם זה לא נפל בין שני הכיסאות. הוא פשוט שכב היכן שהונח, קשה כמו מקל של מטאטא. אבל זה לא הספיק. הנסן, בחור גדול למדי, עמד אז על בטנו של הבחור. ובכן שם הוא עמד, איש זה, הנסן. האיש לא זז, אלא שכב שם כמו חתיכת קרש. מלבד העובדה שהנסן עמד עליו.

ובכן, זה לבטח משהו שניתן לעשות, ונעשה לעיתים קרובות מאז, ואנשי מדע אינם יכולים להטיל ספק בכך, מכיוון שלא ידעו דבר על כך בהתחלה כשהנסן הראה זאת, והוא לא היה אדם נעים במיוחד. אתם רואים, מישהו במצב כזה אמור להיות משותק.

כשמשהו כזה קורה, כשמישהו שוכב שם כמו חתיכת קרש, ומישהו אחר עומד עליו, וזהו מצב ארעי, שנגרם על ידי ההשפעה של אדם אחר, זהו רק ניסוי ולא דבר רציני במיוחד. אבל אנחנו יכולים לומר לבטח שמצב זה קיים גם בחיי יום יום, גם אם בקנה מידה הרבה יותר קטן. לעיתים אתם נתקלים בזה. זה נראה אז, כמובן, רק למי שיכול לצפות בו כרופא. זה קורה כשאנשים מפתחים מצב מיוחד שנקרא מחלת נפש.

יש אנשים, לדוגמא, שהם תקיפים בדעתם ואפקטיביים בעבודתם ואז לפתע פתאום מתחילים לחשוב בדרך שכאילו כל מחשבותיהם קפאו. זה קורה שמישהו הולך לעבוד בדרך כלל בשמונה בבוקר. לפתע הוא מוצא שזה נחמד מאוד להישאר במיטה, הוא רוצה לקום אבל אינו מוצא את הרצון לאכול ארוחת בוקר, ואז שוב לעזוב את הבית. לבסוף הוא אומר לעצמו כל הזמן: "אני לא יכול לעשות זאת. אני לא עושה את זה." לבסוף הוא מתנהג כמו מקל, אינו יכול להחליט על שום דבר. וזה מתקדם כה רחוק שהוא נכנס למצב שאפשר לראות זאת גם בגופו: הוא נהיה קשיח. לפני כן הוא הזיז את זרועותיו במהירות, עכשיו הוא מניע אותן באיטיות. לפני כן הוא הלך בקצב חיוני, כעת הוא מוצא שזה קשה לצעוד צעד אחד ואחרי כן את השני. האדם כולו נהיה נוקשה וכבד. זהו מצב שלעיתים מתפתח באנשים כאשר הם עדיין צעירים למדי. בדיוק באותו מצב, רק לא כל כך ברור ולא קורה מיד בבת אחת, אלא מאוד בהדרגה, כשמישהו מתחיל להיות משותק, לא תוכלו לשים אותו בין שני כיסאות באותה דרך ולעמוד עליו, או לשבת עליו. אבל המצב הוא כזה שהוא אינו יכול להתנהג עם גופו בדרך הנכונה.

זהו מצב אחד. אבל הנסן גם מראה לאנשים ניסויים אחרים. זה יכול להיות מועתק בעסק גדול בימים אלה, וגם אנשי מדע לוקחים חלק בהם. הם לא לקחו אותם בחשבון עד להנסן, חובב ושחקן, שמשך את תשומת לבם לנושא. מצבים אחרים אלה היו כאלה: הנסן היה מבקש חבר מהקהל שיבוא למעלה. מישהו טיפש היה אומר שהוא אירגן זאת לפני כן, אבל אלו הן שטויות, כמובן. הוא היה מזהה את האנשים שהתאימו למטרה זו בקרב הקהל. זה יכול להיעשות טוב עם כל אחד. אבל הוא פיתח עין עבור אלו שמתאימים במיוחד. הוא נתן לאחד מהקהל לעלות למעלה ושוב הכניס את השפעתו האישית. הוא היה עומד שם, רגליו העבות עומדות בתקיפות על הרצפה. עיניו היו כאלה שאנשים חשבו שהן עוברות ישר דרכך, מבט חודר כפי שמישהו אומר. ותמיד היו לו עיניים כאלה, אתם רואים [מצייר על הלוח]. כשהוא הסתכל על מישהו, העיניים היו כאלה שהלבן של העין היה נראה מלמטה ומלמעלה. העין היתה פתוחה בדרך זו. בדרך כלל העפעף מכסה את הלבן, אבל אצלו זה לא נראה, וראו את הלבן מעל ומתחת לאישון. הוא פיתח מבט קבוע, כפי שאומרים.

זה עשה, כמובן, רושם עצום על האינדיבידואל שבחר בו לקורבן, אשר מיד החל להיות קצת חסר הכרה, כפי שאומרים. הוא איבד הכרה, אבל משהו מאוד מוזר קרה. הנסן היה אומר: "אינך יכול לזוז מהמקום. רגליך קבועות ברצפה." האיש היה מנסה – אבל לא היה יכול לזוז, אפילו לא לצעוד צעד אחד. הוא פשוט לא היה יכול לעשות זאת ועמד במקומו. הנסן גם אמר לקורבנות מתאימים: "עכשיו תכרע ברך!" האיש היה כורע ברך. "הבט, מלאך מופיע שם למעלה." האיש היה שם את ידיו ביחד לתפילה, כשהוא מביט למעלה אל המלאך. הנסן עשה את כל הדברים האלה עם אנשים שאותם אסף כקורבנותיו. הוא כמובן אסף אנשים שמצב התודעה שלהם לא היה כל כך חזק, ואיתם הוא היה יכול לעשות כל מיני דברים לפני עיני הקהל. לא היה שם שום מעשה מרמה – אנשים רבים אמרו שהוא רימה – אבל דברים שכאלה נעשו מאז במכונים מדעיים ואמיתותם תקפה.

ואז, למשל, הוא עשה גם את הדבר הבא. הוא לקח כיסא ושם אותו שם עבור מישהו שלא היו לו יותר מחשבות משלו, אלא רק מחשבות שהנסן נתן לו. הנסן עמד שם ואמר: "הנה תפוח." אתם יודעים שתפוחים הם טעימים. יש להם טעם טוב. אבל הוא לקח תפוח אדמה ונתן אותו לאדם שטעם אותו בהנאה הגדולה ביותר, אכל את תפוח האדמה כאילו שהוא תפוח עץ. אם כן, הנסן לא רק היה יכול להציג אנשים שרואים מלאך, אלא גם שתפוח אדמה הוא תפוח עץ וניתן לאכול אותו כמו תפוח עץ. ואז הוא לקח קצת מים, למשל, ואמר: "אני נותן לכם עכשיו יין מאוד מתוק ומיוחד." ואפשר היה לראות את האיש נהנה מהמתיקות. אלו הם הניסויים שהנסן עשה. זה היה הסוג האחר של ניסויים שהוא עשה.

מה הוא עשה כשהוא עמד על מישהו? הוא הרג את רצונו של האיש, כך שלא היה לו יותר שום רצון כלל. באנשים הוא טיפל בדרך שסיפרתי עליה רק עכשיו, הוא רק השפיע על מחשבותיהם. הם רק היו צריכים לחשוב בדרך שהנסן אמר. אם הוא אמר: "זהו תפוח", וכן הלאה, היה עליהם לקבל את טעמו, ואם הוא אמר: "זהו מלאך", הם היו עוקבים אחר מחשבותיו ורואים מלאך.

אתם רואים, הנסן היה יכול לעשות עוד הרבה דברים. לדוגמא, הוא עשה את הדבר הבא: הוא ביקש מישהו מהקהל לבוא אליו למעלה משום שחשב שיהיה לקורבן קל, וקודם כל הפנט אותו, כלומר, עשה אותו כזה שלא היתה לו מחשבה מודעת כלל, שהוא קיבל את כל הרעיונות שהנסן הציע לו. ואז הוא אמר: "יהיה מרווח של עשר דקות. אחרי עשר דקות אלו אקים אותך שוב ואתה תלך אז לאיש שיושב שם בפינה ותיקח את שעונו מכיסו כמו כייס." הוא העיר את האיש תחילה – בינתיים עשה הנסן כל מיני דברים אחרים עם אנשים אחרים – והאדם נהיה חסר מנוחה, הוא התרומם, הלך אל האיש שישב שם בפינה ולקח את שעונו מתיקו.

אנשים משתמשים בשמות לטיניים. כפי שאמרתי לכם אפשר תמיד להשתמש בלטינית אם רוצים להשתמש בהיגיון. והסוג הראשון של ניסוי שתארתי נקרא ניסוי היפנוטי, בעודו מהופנט עוּרר האדם ואז, יותר מאוחר, עשה את הדברים שנאמרו לו מקודם. ניסויים אלו נקראו פוסט-היפנוטיים, מלשון של 'מאוחר יותר, אחרי'. אנשים עכשיו מדברים על היפנוזה ופוסט-היפנוזה וזה ידוע שאנשים יכולים להיות במצב שכזה.

דברים כאלה נותנים ראיה עמוקה לתוך הטבע האנושי. מאוחר יותר קידמו במיוחד את היסוד הפוסט-היפנוטי. אם אתה מעביר מישהו למצב היפנוטי עמוק ואומר לו לעשות משהו זה או אחר שלושה ימים מאוחר יותר הוא יעשה זאת – אם לבסוף הוא משלים אם זה בצורה אישית. ניסויים כאלו נעשים.

אתם יודעים שבחיים הרגילים דברים כאלה לעולם אינם כה אקוטיים. אבל הם מתרחשים בצורה רכה יותר, כפי שהראיתי לכם במקרה של מישהו שאינו יכול לזוז. מצב אחר קורה גם בחיים רגילים. אתם מכירים לא רק אנשים שלגמרי משותקים, אלא גם אנשים שלפתע מתחילים – לפני שהם למעשה אנשים חושיים לחלוטין – להיות פטפטנים קיצוניים. אתה אינך יכול לשאת אותם. המחשבות שלהם זורמות קדימה, הם מדברים, מדברים ומדברים כמו גלגל במרוצתו. עימם המצב הוא כמו עם מישהו שאוכל תפוחי אדמה וחושב שאלו תפוחי עץ, מלבד שבמקרה זה הנסן היה בשליטה, בעוד שהאנשים המוזגים את מחשבותיהם תלויים בבטן שלהם. כי זה מה שכל כך מעניין, שהבטן – אמרתי לכם הרבה על הדרך שהכבד וכיו"ב חושבים בבטן – חושבת הרבה יותר מהר מאשר הראש. וכשמישהו כה נחלש בראש ואינו יכול יותר להניח את ההתנגדות הדרושה למחשבות שבאות מהבטן, אינו יכול להאט אותן מספיק, המחשבות פשוט פורצות קדימה. אנשים אלה פשוט מהופנטים על ידי הבטן שלהם.

זהו יחדיו מהווה דבר יוצא דופן בחיים. לאדם יש שני איברים מנוגדים שכאלה, ראשו ובטנו. שניהם חושבים. אבל זה לבטח נכון שהראש חושב לאט והבטן חושבת מהר. הראש חושב הרבה יותר לאט, והבטן הרבה יותר מהר, אבל כידוע לכם היטב, אם אתם מוזגים יחדיו משקה סמיך ומשקה דליל אתם מקבלים משהו באמצע. וככה זה עם האדם. התנאים שבראש יותר איטיים מאלו שבבטן, והתנאים שבבטן גורמים לאלו שבראש ללכת מהר יותר, וכך נוצר שיווי משקל.

אתם רואים, הדברים שמתרחשים בעולם תלויים כולם בפעילות משולבת של מצבים או תנאים מנוגדים. עדיין יש הרבה מה ללמוד על כך במדע המודרני היום. הרשו לי לומר לכם משהו אודות כך. דמיינו שיש לכם מישהו נורמלי למדי. אם הוא חי עד לגיל 72 שנה הוא יחיה 25920 יום – אתם יכולים למצוא את זה לבד, דיברתי על כך לפני כן. אלו הם 72 שנים. אנשים באופן נורמלי חיים מספר זה של שנים, ואם אתם סופרים את מספר הנשימות שאנשים נושמים, אתם תמצאו שהם נושמים בדיוק מספר זה של נשימות ביום. מישהו שחי חיים נורמליים ושהאורגניזם שלו לא נהרס מוקדם מידי – במקרה כזה הוא אינו מגיע לגיל 72. מישהו שלא חי עד גיל 72 נהרס בדרך כל שהיא – חי מספר ימים בחייו כמו מספר הנשימות שהוא נושם ביום. כך אדם חי. כל יום, מזריחה אחת לבאה אחריה, הוא נושם 25920 נשימות, וכל הדברים משתווים, הם מגיעים לגיל מסוים, חיים במשך 25920 יום.

מה זה אומר שאנו חיים במשך 25920 יום ובדרך כלל מגיעים לגיל מסוים? זה אומר שאנו עוברים 25920 פעמים דרך יום ולילה כאן על האדמה. אנו עוברים דרך יום ולילה, חוויה שיש לנו 25920 פעם. מה האדמה עושה כאשר היא עוברת דרך יום ולילה? עכשיו אתם רואים, רבותיי, הדבר החשוב – לגיתה כבר היו כמה רעיונות בקשר לכך, והיום אנו יכולים להיות מוחלטים אודות כך – שכאשר בא השחר, האדמה מושכת את כוחות האור, כוחות היקום, לעצמה במקום שאנו נמצאים. זה שונה בהמיספרות אחרות. יש דרך אחרת שונה, אבל זה אותו תהליך. האדמה וכל דבר שבתוך האדמה נושם באור. היא נושמת החוצה שוב בלילה. האדמה שואפת ונושפת נשימה פנימה והחוצה.

אתם יכולים לראות שהאדמה הרבה יותר איטית מאיתנו, הרבה יותר. אנו לוקחים כה הרבה נשימות ביום משעושה האדמה בכל חיינו. זה מה שאתם יכולים לראות. כעת אם אנו מתארים זאת במלואו אנו מגלים משהו מיוחד ביחס לאדם. בני אדם, נושמים בדרך כזו שהדם צריך את הנשימה. הדם מיוצר במעיים, כלומר, בבטן, והבטן מכאן רוצה לנשום כה מהר. אנו יכולים לומר שלנשימה האנושית יש קשר לבטן.

אתם רואים, אם אנו מתארים את הראש בדרך מדעית באמת, באופן כה מדעי כפי שרק הבטן נלמדת במדע המודרני כיום, המצב בראש הוא שהראש באמת מנסה תמיד להחזיר את הנשימה קצת לאחור. הנשימה גם כן הולכת קצת לתוך הראש. הראש רוצה לנשום בדרך כזו שהוא לוקח נשימה אחת בכל יום, נשימה פנימה והחוצה רק פעם ביום, גם אם למעשה נושמים פנימה והחוצה כל 4 שניות. הראש באמת רוצה להאט את הנשימה, להפוך אותה להרבה יותר איטית. אם כן, אנו יכולים לומר שהראש נושם באמת נשימה קוסמית. רק הנשימה מהגוף ממהרת כל הזמן אל הראש, מהר, ואז הנשימה נעה לאט מהראש לגוף.

אם יש לכם עכשיו מישהו שרצונו גורם עיכוב, מישהו שנהיה קשוח, מה קורה במקרה שלו? הנשימה בבטנו אינה מתפקדת כראוי, והנשימה האיטית לראשו רוצה להתפזר לכל הגוף. ובכן הבחור שכב שם והנסן עמד עליו: נשימת הראש רצתה לשלוט בכל הגוף והוא נהיה קשוח. אבל כשמישהו מדבר ומדבר ומדבר, נשימת הראש לא עוד נוטה לתפקד כמו שצריך, ונשימת הגוף המהירה באה למעלה, והוא מדבר. במקרה כזה אין לנו היפנוזה, אלא מעוף של רעיונות, כפי שזה נקרא.

עכשיו אתם עלולים לומר – כן, אתם באמת יכולים לומר זאת: "אבל העולם באמת לא מאורגן כל כך, כי כשנשימת הראש שלנו לא באותה מנגינה עם נשימת גופנו אנו כל הזמן בסכנה של היות אימבצילים, עם גוף-הנשימה או ראש-הנשימה לא מקבל את שמגיע לו." זוהי בעיה רצינית. אנו תמיד בסכנה של היות אימבצילים בגלל זה. אתם יכולים לומר: "טוב, באמת, העולם כלל אינו מאורגן כמו שצריך!" אבל תנו לי ואומר לכם משהו, רבותיי.

תארו לעצמכם אישה, למשל. מכיוון שהאישה היא אדם, גוף-הנשימה שלה הוא מהיר יותר וראש-הנשימה איטי יותר. הנשימה האיטית היא הדרך הקוסמית של הנשימה. אבל האישה עושה זאת בראש. בשאר גופה יש לה גוף-נשימה מהיר. השניים רק משפיעים אחד על השני. אבל הבה ונניח שהאישה הרה. מה קורה אז? אתם רואים, נשימת הראש מובאת לתוך איזור קטן בתוך איזור נשימת-הגוף, ברחם, בתוך החומר שבו היא מוזרעת. במשך ההריון שלה לאישה יש נשימה איטית בראש, אבל יש לה גם נשימה איטית באיזור אגן הירכיים. נשימת-ראש איטית מובאת לתוך נשימת-הגוף, ויש לה נשימת-ראש כפולה. ומה מתפתח? קודם כל הראש. ובכן מה מגיע לתוך הגוף כאשר היא חושבת? אתם רואים, הנשימה הקוסמית שאחרת יש לנו אותה רק בראש, נכנסת אז פנימה. האדם לוקח פנימה את העולם כולו בתהליך הנשימה, שזה מה שקורה כשאישה חושבת. לגוף האנושי באופן נורמלי יש רק נשימה גופנית אנושית, ואז נשימה קוסמית נשתלת בגוף לתקופה של תשעה חודשים, סוג הנשימה שאחרת לבני אדם יש רק בראש.

שם אתם רואים את הקשר שבין האדם והיקום כולו. ברחם, במקום שבו האדם מתפתח, האֵם רוצה לנשום בדרך כזו שנשימה יחידה לוקחת יום שלם. בדרך זו היא מאיטה את התהליכים באזור זה וכך היא יכולה לא רק לחיות, אלא גם לייצר אדם חדש. עם תהליכים איטיים אלה בראש יש לנו מחזור חיים של 72 שנה. כשאנו אומרים שבני אדם חיים באופן נורמלי 72 שנה, וכשאנו רואים שזה לוקח 9 חודשים כדי שאדם חדש יתפתח, זה כלל לא מפתיע שאדם חדש מתפתח בתשעה חודשים, כי אדם חי 72 שנה ואנו רק משווים את 72 השנים לתהליך הנשימה, ואז מתפתח אדם חדש. זהו משהו שנותן לכם ראיה עמוקה לטבע כולו ויכול גם לתת לכם בסיס לסוג אחר של חשיבה.

תארו לעצמכם את האדמה ואת הצמחים על האדמה. בואו ונאמר שזהו שורש של צמח, זהו הגבעול עם העלים, וכאן למעלה הפרח [תמונה 24]. כאשר אתם מתבוננים בשורש, יש מלחים בכל מקום סביבו באדמה. יש לכם מלחים בכל מקום כאן. מלחים אלה הם כבדים. אם כן, השורשים לגמרי בתוך הגרביטציה. אבל זה עניין מוזר עם כוח הכובד. כי הוא מתגבר. אם אתם צריכים לקחת ראשים של בני אדם שנכרתו, הם צריכים להיות כבדים למדי. הראש האנושי הוא כבד. או קחו ראש של חזיר – הוא כבד. אתם אינכם מרגישים את משקל הראש כשהוא יושב על כתפיכם, בגלל שכוח המשיכה מתבטל. גם בצמחים כוח המשיכה מתבטל. כי אם הצמח היה חש בכובד עליו הוא לא היה צומח מעלה אלא יותר ויותר מטה. אבל צמח צומח למעלה, מתגבר על כוח המשיכה. בהתגברות על כוח המשיכה הצמח נפתח מעלה אל האור. האור נהיה פעיל בתוכו, והאור בא מטה מלמעלה, שהוא הכיוון ההפוך לכוח המשיכה. האור פעיל בתוכו, והאור בא למטה מלמעלה, בכיוון הפוך לגרביטציה. אם כן, הצמח צומח יותר ויותר לתוך האור, צומח מעלה יותר ויותר. כשורש הוא נשתל לתוך המלחים של האדמה. עכשיו הוא נחשף לשמש ולאורה. כשהוא נחשף לשמש ולאורה, מתרחשת כאן הפרייה. השחלה והזרע מתפתחים, ומתפתח צמח חדש תחת השפעת האור. הנשימה הקוסמית שדיברתי עליה בבני אדם, שתולה בהתעברות, מובאת אל הצמח שנה אחר שנה דרך האור. אם כן, הצמח צומח מכוח המשיכה אל האור וגם אל ההפריה.

D:\Pictures\2017-06-16\003.BMP

ציור 24

אנו יכולים לומר שמשהו שאנו יכולים רק לגלות בבני אדם כשאנו משתמשים בשכלנו, כך שאנו יודעים שנשימה קוסמית באה פנימה, וטיפת ראש מתפתחת שם במקום מסוים בתוך הגוף האנושי, אנו יכולים גם לראות בעינינו כשאנו מסתכלים בצמחים. זה מעניין באופן יוצא מהכלל. בהתבוננו בפרח, אדם יכול לומר: "שם היקום" – הקוסמוס הוא גם כן היקום – "מפרה את הפרח." כל השאר, עם גרגר האבקה שבא פנימה וכן הלאה, זה רק כדרך אגב. זה צריך להיות שם בגלל שבעולם הפיזי כל דבר צריך להתרחש באופן פיזי. אבל במציאות זהו האור שבא מהיקום ומפרה את הפרח, וזה יוצר את הזרע עבור הצמח החדש.

אבל רבותיי, לבטח אתם יכולים לראות מה שקורה באמת? אנו באמת לא יכולים לראות מה שקורה באמת בגלל שזה כה קטן. אבל אנו יכולים לראות זאת אחרי הכל! הבה ונתאר מה שקורה עם הצמח בדרך אחרת לחלוטין. בואו ונניח שזוהי האדמה [ציור 25]. אל תביטו בצמח כעת, אלא באדמה, כיצד ערפילים עולים במרחק – אולי נביט בהם מההרים, שם הכי קל לראות. שם הערפילים מצטברים. הם מכילים מים. אם אתם מביטים בצמח, המצב לא יהיה כה שונה, הוא יהיה דומה. אם נביט בצמח שכזה – אתם צריכים לשבת שם במשך זמן רב, להתבונן כל הזמן – ולראות שבהתחלה הוא נמוך ואז הוא צומח, פותח את עליו. אבל הערפל גם כן נפתח החוצה כשהם צומחים. ובכן הביטו באדמה כאן. אלו הם רק מים שעולים, לא החלקים המוצקים שמתקבלים כאשר צמח גדל. אבל המים עולים. כשהצמח מגיע לנקודה מסוימת שם למעלה הוא מופרה מתוך הקוסמוס. כאשר המים, כאן עולים כערפל, מגיעים לנקודה מסוימת, הם גם מופרים מתוך הקוסמוס. ומה קורה אז? ברקים מתפתחים, רבותיי! זה לא קורה כל הזמן, כמובן, אבל כאשר הפריה מתרחשת ודברים הם כה ברורים כמו בקיץ – הברקים מופיעים גם בזמנים אחרים, אבל אז הם בלתי נראים – המים מופרים באור וחום על ידי היקום. אותו תהליך שמתרחש בצמח קורה גם שם למעלה, והברק עושה אותו נראה. וכאשר הערפל מפרה אותו שם למעלה הוא בא מטה שוב כגשם פורה. ובכן, כשאתם רואים ענן של ערפל עולה הוא באמת ענקי אבל הוא צמח מאוד מאוד מדולל. הוא פותח את פרחו למעלה בקוסמוס, הוא מופרה, מתכווץ, והטיפות הקטנות המופרות יורדות למטה שוב בצורת גשם.

D:\Pictures\2017-06-16\004.BMP

ציור 25

זה מסביר את הברק בשבילכם. אנשים מדמיינים בקבוקי למדן עצומים שם למעלה או גנראטורים עצומים. אבל אין זה כך. במציאות המים של האדמה מופרים שם בחוץ, כך שהם יכולים למלא את תפקידם על האדמה שוב. התהליך שמתרחש בצמח קורה רק הרבה יותר למטה משום שהצמח יותר מוצק. אתם תמיד מקבלים הבזקים קטנים אלה של אור שם למעלה באיזור הפרח בזמן הנכון של השנה. אנחנו רק לא רואים אותם. אבל הבזקים קטנים אלה של אור גורמים להפריה להתרחש. הגשם והערפל מראים לכם כמה תופעות שמתרחשות גם כאשר הצמח מופרה. וזה גם כן מתרחש באדם בבטן האנושית, במקום של הנשימה הקוסמית, הנשימה של היקום, אשר באופן נורמלי היא רק בראש.

כעת תיקחו אדם משותק. מה קורה במקרה שלו? טוב, רבותיי, אם מישהו היה בודק את הגוף המשותק הוא היה מוצא שהוא נהיה עשיר במיוחד במלחים. הוא נהיה דומה לשורש הצמח, במיוחד בראש. אם ראשנו נהיה כה עשיר במלחים כמו שורש הצמח, אנו נהיים לאימבצילים, עם נוקשות של הראש המתפשטת לכל כיוון. אם אתם רואים אנשים שאינם יכולים להחליט ללכת, או אפילו להרים יד, או לצאת מהמיטה בבוקר – יש להם יותר מידי מלח בראשם, הם נהיו יותר מידי כמו שורש של צמח. אם אתם רואים אנשים שתמיד מדברים ומדברים, הם צמחו יותר מידי כמו פרח. כי כאשר אנו מדברים אנו באמת אומרים רק חלק ממה שאנו יודעים. אבל האנשים שממשיכים לדבר כל הזמן באמת רוצים תמיד לומר לנו כל מה שהם יכולים. הם באמת רוצים ליצור אדם שלם, בגלל שזו באמת הבטן שלהם שמדברת. וכשהם מציירים את העולם כשלעצמו, הבטן נהיית לראש. אבל אז הדרך שזה עושה בבטן ובנשימה האנושית הולכת יותר מידי מהר.

אם כן, אנו יכולים לומר שהנסן עשה את האנשים שמיקם לרוחב שני כיסאות ועמד עליהם, יותר מידי כמו שורש של צמח בראשם. שם אתם רואים את הקשר בין הראש האנושי ושורש הצמח. אפשר לעשות את הראש כולו דומה לשורש של צמח. והוא עשה את האנשים שאותם שכנע לאכול תפוח אדמה כאילו היה תפוח עץ, דומים לפרח. שם אתם רואים את הדימיון שבין הבטן האנושית, כלומר האדם של הבטן, והפרח. הדברים שהנסן הראה לאנשי המדע עדיין נעשים היום, אבל אנשים עדיין לא מצאו את ההסבר לכך, ההסבר שטיפה טיפה לוקח את האדם אל היקום כולו.

ובכן, כעת אנו יכולים גם לענות על השאלה אם הטבע באמת מאורגן כה גרוע שאנו יכולים לגדול כאימבצילים על ידי נשימה מוטעית בראש או בבטן, מצד אחד שיתוק עם נשימת-ראש, מצד שני פטפטנות משום שאנו סובלים ממעוף של רעיונות ואיננו יכולים להשתמש ברצוננו. עכשיו, אם מישהו מתאר זאת כמטופש באופן קיצוני ואומר שאם היתה לו משימה של בריאת העולם הוא היה עושה זאת קצת שונה, ובכן לא היינו עומדים בפני הסכנה של צמיחת אימבציליות באחד משני כיוונים אפשריים, היינו יכולים לומר לו: "אם זה לא היה המקרה, אם לא היתה לנו נשימת-ראש גם בבטן האנושית, נשימת-הראש שהתפתחה כשנהיינו נוקשים, האדם לעולם לא היה מתפתח ולא היתה שום הפריה. ואז לא היה אדם על האדמה."

אם כן, אתם רואים שהסיכון לגדול אימבציל קשור עם העובדה שאנו למעשה מסוגלים לבוא לידי קיום. ובכן אם היתה כוונה היכן שהוא בעולם הטבע שאין צורך בבני אדם, אזי, אתם רואים, לא היתה גם בעיה של אנשים שיגדלו אימבצילים. אבל אם היו בני אדם היה גם סיכון של צמיחת אימבצילים. אין לנו סיבה לבקר את הטבע בגלל שאנו יכולים לראות כיצד הדברים קשורים. אחרי הכל, מישהו צריך לבוא ולומר: "באמת, כמה מטופש ששתיים כפול שתיים שווה ארבע. אני רוצה שזה יהיה שש, כי אז יהיה לי יותר."אבל זה לא יתכן. ובאותה דרך זה לא יתכן שבן אדם יהיה קיים על האדמה ללא סיכון של צמיחת אימבציל. אנו פשוט צריכים להבין את הדברים האלה נכונה. אז נוכל לראות את הדברים בדרך הנכונה בכל מקום.

בהביטנו בברק, אנו יכולים לומר: "האם הברק נמצא רק שם למעלה?" לא, הברק הקטן ביותר נמצא שם כל הקיץ כשהצמחים מופרים – מעבר לאדמות המרעה, מעבר ליערות. ולבסוף יש ברק שתמיד מתרחש בנו. בכל מקום בנו יש לנו אותה תופעה שאנו רואים לפעמים כשיש ברק, כי מחשבותינו מאירות מעלה כמו ברק בתוכנו. אבל בהשוואה לברק אדיר של אור בחוץ, התהליך בחשיבתנו הוא חיוור מאוד. אבל כעת תוכלו גם לומר לעצמכם: "האם יש משמעות לומר, כשאני מסתכל בברק, שאני רואה מחשבות קוסמיות? כי זהו אותו תהליך שמתרחש בתוכי." אתם צריכים להסתכל בדברים באופן מדעי ולא באופן שטחי.

אתם רואים, זה בטוח מעניין שבסוף המאה ה-19 אנשי מדע הגיעו לנקודה היכן שדברים חשובים שכאלה לא נלקחו בחשבון, והיה צורך בשרלטנים, בנוכלים כמו הנסן כדי להראות אותם. רק אחרי זה ניתנה תשומת לב לדברים שכאלה. אם כן, אתם יכולים לראות שהמדע לא היה כה טוב בשליש האחרון של המאה ה-19 כפי שאנשים אוהבים לומר שהיה. כן, תגליות חשובות נעשו בדרכים חיצוניות, קרני-x וכיוצא בזה נתגלו, אבל לאנשים לא היתה למעשה תשוקה לדעת משהו ראוי אודות החיים הפנימיים של בני האדם, ועדיין אין להם תשוקה לכך עד היום. בגלל זה המדע המודרני שלנו אינו פונה אל בני האדם ואינו עוזר כלל כשהוא מגיע לאנושות. אתם יכולים לבנות כמה אוניברסיטאות שיתחשק לכם, התהליכים שפעילים באדם לא יוסברו לכם אם תלכו אליהם. באותו זמן הם גם לא יספרו לכם מה קורה באמת כאשר כוכבי לכת מופרים. וכאשר ערפל עולה וגשם יורד ההסבר הוא שזה לא שונה כל כך מאשר כשאתם מבשלים משהו על הכיריים – האדים עולים ואז יורדים שוב. אבל אין זה כך, כי כשהאדים עולים הם מגיעים לספירה שם למעלה שבה הם מופרים על ידי היקום. וברק מהווה הוכחה שהם מופרים. ושם אנו רואים למעשה הפריה מתרחשת, תהליך שגם מתרחש בכל מקום.

המצב הוא שיש לזה חשיבות גדולה. קחו שנה. יש לכם חורף וקיץ במשך שנה, כמו שיש לכם יום ולילה בתוך 24 שעות. וחיי אדם יש להם 25920 יום. אם תיקחו 25920 שנה תקבלו את הזמן שבו האדמה עדיין לא התקיימה וזמן שבו היא כבר לא תהיה. אנחנו עכשיו פחות או יותר מעבר לנקודת האמצע, כשהאדמה קיימת משהו כמו 13000 שנים. אחרי עוד 11000 שנים או משהו כזה היא תיעלם שוב. כפי שאדם חי 25920 יום, כך האדמה חיה 25920 שנים, כפי שהיא כעת. זה משתנה, היא היתה צעירה פעם, היא מזדקנת. וזה מאוד חשוב עבורנו לדעת שהמים צריכים להיות חשופים ליקום שנה אחר שנה. בכמה נקודות, בכמה מקומות על אדמה זו, המים צריכים להיות חשופים ליקום בכל שנה, אחרת האדמה לא תוכל לחיות. האדמה חיה עם היקום כפי שאנו חיים עם האוויר. אם מישהו היה לוקח מכאן את האוויר הסובב אותנו על האדמה, לא היינו יכולים לנשום את 25920 הנשימות שלנו בכל יום. אם מישהו היה לוקח מכאן את השמש, עם האור שלה, האדמה לא היתה יכולה לחיות. כך האדמה חיה עם העזרה של היקום כולו, כפי שאנו חיים עם העזרה של האוויר שמקיף אותנו. זה יהיה נכון לומר שאנו הולכים לטייל על האדמה, והאדמה הולכת לטייל ביקום. אנו נושמים על האדמה. האדמה נושמת ביקום.

אתם רואים, אנו יכולים לפתח מדע ייחודי. הראש האנושי הוא עגול, כידוע לכם [מצייר על הלוח] ויש עליו שערות כאן, אלא אם כן אדם הוא מאוד זקן. יש יצורים ביערות אלו – זה אולי לא כל כך נחשק, אבל זה קורה. הבה ונניח שהם לוקחים את הקשקשים מכאן ויוצרים מקום היכן שהחכמים ביניהם תמיד מתאספים יחדיו כדי ללמד את הבורים. זו תהיה אוניברסיטה מקולקלת על הראש האנושי עצמו. טוב, אנו יכולים לדמיין דבר שכזה. מה תלמד הכינה החכמה את הבורה? היא תלמד: "הראש הוא חסר חיים, כי אנו הולכים עליו. קשקשים חסרי חיים מתפתחים. כשאנו חופרים קצת למטה אנו מגיעים לעצם חסרת חיים." הכינה החכמה תסביר כל זאת לכינה הבורה באוניברסיטה המקולקלת שלהם שם למעלה. הן יסבירו את הראש האנושי פחות או יותר בדרך שאנו מסבירים את האדמה באוניברסיטאות האנושיות שלנו. הפרופסורים האבודים – סילחו לי, אני מתכוון כמובן לאלה שנמצאים שם למעלה על הראש – אין להם כמובן שום מושג שהראש הוא חי. הם יפתחו גיאולוגיה של הראש ויכריזו שהראש הוא מת. אבל רבותיי, זה מה שאנשים עושים באוניברסיטאות שלנו! האדמה מוכרזת כמתה. הם אינם יודעים דבר על נשימתה. כי מישהו לעולם לא יגלה דבר על נשימה אנושית באוניברסיטה מקולקלת ומכאן שום דבר שניתן להסבירו. הם יאמרו: "האדם מת. הראש האנושי הוא תחום מת." ולולא כינת הראש היתה יוצרת קשר בדרך כל שהיא עם כינת הגוף, כינת הראש לעולם לא היתה יודעת שיש גוף.

וכך זה עם בני האדם. אם על האדמה הם לא היו יוצרים קשר עם ישויות אחרות מסוג גבוה יותר הם לעולם לא היו מגלים שהאדמה שולחת את מימיה החוצה לתוך היקום בעוד הם מופרים, נושמים ומופרים. כן, אם ניקח את הרעיון של סוג המדע שנלמד באוניברסיטה על ראשנו, אנו באמת יכולים למצוא רעיון של איזה סוג של מדע נמצא על אדמתנו. כי כזה הוא באמת. ואתם יכולים לראות מכך שזה באמת יהיה נחוץ עבורנו ללכת מעבר לדברים שאנו יכולים להבין בקלות. עלינו ללכת מעבר.

ומדע אמיתי של הרוח שמתקדם בדרך מדעית שווה יוכל לקחת אותנו מעבר ומכאן גם להסביר את הדברים שהנסן הציג לראשונה בזמנו.

טוב, רבותיי, לא גמרנו עדיין עם שאלה זו של היפנוזה ועם כל מה שקשור לזה. אומר כמה דברים על כך בפעם הבאה שניפגש, כי הם צריכים להיות מושווים עם המצב בשינה טבעית. ב-9.00 בבוקר ביום רביעי הבא אני רוצה לדבר אליכם על מה שקורה כאשר אנשים ישנים, מה קורה כשמישהו מפתח שיתוק – כי בשינה רגילה אתם אינכם יכולים לשכב על שני כיסאות ושידרכו עליכם – ההבדל בין שינה והיפנוזה, ההבדל בין שיתוק ומעוף של רעיונות.

————————————————————————-

  1. קארל הנסן, 1833, מהפנט דני, היגר לאוסטרליה ב-1853 שם נתן הופעות כמהפנט. מאוחר יותר הוא עשה את ההיפנוזה לידועה ברחבי העולם עם הופעות בארצות סקנדינביה, גרמניה ועוד, גם אם הוא לא תרם למחקר המדעי של ההיפנוזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.