מממותות למדיומים – 07

מממותות למדיומים – 07

מממותות ועד מדיומים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 7

25.6.1923

ההשפעות של המיקומים היחסיים של הכוכבים על האדמה ועל בני האדם

שאלות שעוסקות ברעידות אדמה.

רודולף שטיינר: אתם בוודאי מתכוונים לרעידות אדמה שיש עכשיו באמריקה? ביחס לשאלות כאלה, תופעות וולקניות חשובות במיוחד כשהן לא כה אינטנסיביות, הייתי אומר, לא כה מיידיות בעוצמתן, אבל מראות בפרטיהן שמשהו גם כן קורה במהלך הזמן מהיקום שמקיף את העולם. וכאן אני רוצה למשוך את תשומת לבכם למשהו אחר, משהו פחות מושך, אבל משהו שהוא יותר חוויה אישית עבור אנשים רבים ממאורעות בודדים אלה שיש להם, כמובן, השפעה נוראה על אנשי האיזור, אבל באמת הן משפיעות פחות על החלק הגדול יותר של האנושות. רק זיכרו שבשנים האחרונות אפשר באמת לומר שמצבי מזג האוויר היו בלתי רגילים. איננו יכולים להכחיש שאין לנו את הקיץ הארוך, המתאים, במיוחד לא בחלק שלנו של העולם. אבל זה נכון לחלק גדול של אירופה ומעבר לה.

כשהנושא עלה, אנשים דיברו בדרך כלל על קרחונים עצומים באוקיינוסים הצפוניים ועל גלים של קור הבאים מקרחונים עצומים וצפים אלה. אתם בוודאי גם זוכרים שהיתה תקופה קרה כזאת בשנה האחרונה, שבה מלחים דיווחו שגושי קרח צפים אלה נמצאים בכל מקום בצפון האוקיינוס האטלנטי.

עלינו להבין שדברים כאלה לא באים רק מן האדמה לבד, אלא הם שייכים לכל ההתפתחות הקוסמית. ואנו צריכים לשאול את עצמנו מהו באמת המצב עם התפוצה של החום והקור על האדמה שלנו.

כאן אני רוצה למשוך את תשומת לבכם למשהו שכבר ציינתי בפניכם לפני כן, אבל בהקשר אחר, משהו שעלול להיות חשוב ביחס לשאלה זו. אתם בוודאי שמעתם שיותר מכל בצפון סיביר, בקצה ההוא של אסיה, מצב הקרקע מאוד מיוחד. כדי להכניס אותכם לתמונה, תרשו לי רק לומר את הדבר הבא. אם יש לנו תמונה של אירופה כמו זו [מצייר על הלוח], אתם מקבלים את נורבגיה כאן, כאן החוף הצפוני של גרמניה, ועד להולנד, וכן הלאה. שם תהיה אירלנד, אנגליה ושם, בצד השני של חצי אי ענקי זה, אנחנו כבר באסיה. זהו הגבול שבין אסיה לאירופה. זוהי רוסיה. כאן אנו באים לאסיה וזו תהיה סיביר. שם האוקיינוס הארקטי, כפי שהוא נקרא. אני רק מצייר זאת כדי לתת לכם כיוונים. לפני זמן רב, חיות כמו פילים [ממותות] נמצאו באדמה של סיביר. הן כבר לא קיימות היום, אבל הן היו קיימות על פני האדמה לפני זמן רב מאוד. ואתם יודעים, כמובן, שאין חיות כמו פילים באוקיינוס הארקטי היום. חיות כמו פילים שייכות לאיזורים הרבה יותר חמים. אבל הדבר המוזר הוא שבזמן שיצורים דמויי-פיל אלו נמצאו עמוק למטה באדמה, הם היו עדיין כה טריים שאדם היה יכול לאכול את בשרן אפילו היום בתנאי שהוא אוהב בשר פילים. היצור היה שם באדמה הקפואה כאילו שאנשים התכוונו לאכול את בשרו היום והחזיקו אותו שם כדי לשמר אותו. ובכן, במשך אלפי שנים חיות אלו פשוט נשמרו, כפי שאומרים, שם בצפון סיביר, ובשרן נשמר טרי.

עכשיו אתם רואים, רבותי, זה בלתי אפשרי שזה היה תהליך איטי. כי אם החיות שחיו שם למעלה פשוט מתו ונכנסו לתוך האדמה, הן היו, כמובן, נרקבות מזמן, ומה שהיו מוצאים היום זה חתיכות של עצמות, כפי שמוצאים במקומות אחרים. אבל שם מוצאים חיות שלמות וטריות. הדרך היחידה האפשרית שבה דבר כזה יכול להתרחש היתה שגל של קרח הגיע וכיסה את היצורים שחיו שם במהירות עצומה, סגר אותן, כך שהן נשמרו במשך אלפי שנים במקום מסוים זה, עם הבשר הטרי עדיין עליהן. ובכן אתם יכולים לראות שצריך היה להיות מצב על האדמה בזמן מסוים שבו דחף עצום בא מן הדרום, זרק את המים לתוך איזור זה של קרח. המים קפאו ברגע, היצורים קפאו בקרח סיבירי עצום זה ונשמרו שם במשך אלפי שנים.

עכשיו כולכם תודו שלאדמה אין שום סיבה, כמובן, לעשות דברים שכאלה לפתע פתאום. כי מהיכן באדמה באות אנרגיות שכאלה? דברים שכאלה יכולים לקרות תחת השפעה של גופים שמיימיים מעבר לאדמה. ובכן, אם אתם מדמיינים שזוהי האדמה [מצייר על הלוח], ואלו הם האזורים הדרומיים, איזור קו המשווה – עם התייחסות לצפון, כמובן – אז הכוכבים צריכים להיות בעמדות מיוחדות ברגע מסוים, וזה פשוט זורק את המים מעלה לכאן. אם כן, זה היה בגלל מצב הכוכבים שמים אלו נזרקו שם למעלה, קפאו מיד וקברו יצורים אלה. אתם באמת יכולים לראות מדברים כאלה שלעמדות היחסיות של הכוכבים היתה השפעה כבירה על התפוצה של אדמה מים וקרח על האדמה.

ביום אחר[1] דיברתי על הדרך שבה הרים וולקניים, גם כן, באים מדברים שמעבר לאדמה הזו, עם חומר שבא מתחת לאדמה ונזרק למעלה מפנים האדמה. ובכן אנו יכולים לומר גם שאם, לדוגמא, יש התפרצות כבירה מהר אתנה, הדברים אינם נזרקים מעלה מלמטה, אלא הכוכבים נמצאים בעמדה שם למעלה שמביאה את המסה הלוהטת הזו מעלה מתוך האדמה.

אנו רואים מכך שדברים רבים מאוד פועלים יחדיו היום, ומצד אחד זוהי הסיבה מדוע יש לנו תקופות קרות אלו. התקופות הקרות נגרמות לכן ללא ספק על ידי דברים שמחוץ לאדמה. והתפרצויות וולקניות ורעידות אדמה גם כן באות משם. אבל איננו יכולים לשפוט בשלמות מצב שכזה, אלא אם אנו מבינים שהאדם עצמו קשור בקרבה לכל המצבים שקיימים מעבר לאדמה.

אתם רואים, אני בטוח ששמעתם על אנשים שיש להם שטפי דם, כשהדם לא עוד זורם כמו שצריך בפנים הגוף, אלא זורם החוצה מתוך פיהם במקום זה מכנים זאת שטף דם. שטף דם שכזה קורה במיוחד כשאנשים בזמן מיוחד של החיים. עלינו לשאול את עצמנו: "מהו בדיוק הקשר בין שטף דם למשהו שקורה מבחוץ?" אם אתם זוכרים שהאדם מכיל לא רק גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני, יהא עליכם לומר לעצמכם: "כן, כמובן, הגוף הפיזי הוא משהו שאנו יכולים להניח בצד, הוא כבד, מסה כבדה, והוא קשור לאדמה. אבל הגוף האתרי קשור לעולם הסובב."

כשאנו מסתכלים על הדברים כפי שהם באדם, אנו מוצאים שלירח במיוחד יש השפעה רבת-כוח על האדם. אבל כפי שהדברים הם עכשיו, לירח אין הרבה השפעה על האדם, ועלינו לשוב לאחור שוב לזמנים מוקדמים מאוד. בזמנים קדומים, היתה לירח השפעה עצומה על האדם. אנשים היו צריכים לעשות משהו מיוחד כשהירח היה מתמלא, והם היו צריכים לעשות משהו מיוחד כשהיה מתמעט, וכן הלאה. ויותר מכל ההולדה האנושית היתה תלויה מאוד בירח בזמנים קדומים אלה. זה כה מעניין לראות כיצד אנשים שעדיין משמרים מסורות ישנות חושבים על דברים אלה. והירח משפיע גם על כל ההתפתחות האנושית, אבל בדרך כזו שלאדם יש השפעת ירח שכזו בתוך עצמו. אם כן, אין זו השפעה ישירה כשיש ירח מלא, או משהו כזה. אבל אנו רואים את הירח שוקע, דועך. היה זמן שבו זה השפיע על בני האדם, וזה נשאר ועדיין משפיע. ובכן, זו אינה התנועה בת-ימינו של הירח שעדיין משפיעה, אבל משהו שדומה לתנועות קדומות יותר של הירח. זהו יסוד עתיק של תורשה שיש לו השפעה גדולה. וכך אנו לבטח יכולים לומר שלירח יש השפעה מסוימת.

אבל לא היה לנו דם כלל בראשנו אם הירח לא היה שם. היינו הולכים כולנו עם פנים חיוורות לגמרי, חיוורות נורא, לולא ההשפעה של הירח. הירח מושך את הדם מגופנו למעלה עד לראש. זוהי השפעת הירח, שהדם מסכים ללכת למעלה עד לראש. זה מעניין באופן יוצא מהכלל. הדם עולה מעלה לתוך הראש האנושי בגלל השפעת הירח. אחרת הוא תמיד היה יורד למטה. כשמישהו כה נחלש בגופו כולו שהוא אינו יכול יותר להציע התנגדות מספקת לכוחות הירח שמושכים את הדם מעלה אל הראש, הדם רץ מעלה לתוך הראש בעוצמה רבה מדי, וזה גורם לשטף דם. אנו תמיד צריכים השפעה זו, אבל אם היא חזקה מידי, הדם זורם חזק מידי עד לראש האנושי ויוצא החוצה.

אתם רואים, עם שטף דם זה באדם יש לנו אותו עיקרון כמו עם סוג של עסק, למשל, כשמים זורמים למעלה [מצביע לסיביר] או שדברים באים החוצה מתוך הר געש בעולם הטבעי שבחוץ. רק במקרה זה זו אינה השפעת הירח, אלא של גופים שמיימיים אחרים. אתם צריכים לדמיין שאנו חשופים בהתמדה להשפעות אחרות פשוט בהתפתחותנו כבני אדם. תנו לי לצייר זאת עבורכם. פעם נוספת תדמיינו שזו האדמה [מצייר על הלוח]. כאן הירח נע סביב לאדמה. אני אצייר זאת כפי שזה נראה. ובכן שם הירח נע סביב לאדמה, ובתחילה היתה לו השפעה רבת עוצמה על האדם. אבל מעבר לירח נמצאים הכוכבים האחרים – נוגה, חמה, ושם השמש, מאדים, צדק וכן הלאה, ואז כוכבי השבת. עכשיו עליכם להבין שיש הבדל כאשר מאדים נמצא מאחורי השמש, או שהוא כבר זז ונמצא לצד השמש. כאשר מאדים מאחורי השמש, יש לו פחות השפעה על האדמה, משום שהשמש חוסמת את השפעתו. כאשר מאדים בעמדה זו [בצד השמש], יש לו את ההשפעה הגדולה ביותר על האדמה. וכך תמיד זה תלוי במצב הכוכבים עד כמה האדמה מושפעת. מדע זה של עמדות הכוכבים מתפתח מעט מאוד היום, ולכן אנשים מתעניינים רק במה שקורה על האדמה – קרחונים וכיו"ב – ואינם מביטים החוצה אל הכוכבים.

למעשה אין זה אפשרי לחקור את הדברים האלה מהאדמה, ועלינו להבין שדברים אלה צריך לחקור על ידי חשיבה על האדם. דברים אלה צריכים לבטח להיחקר דרך האדם.

כעת אני רוצה לספר לכם משהו. אם אתם עוקבים אחר התפתחות האנושות בזמנים יותר מאוחרים, אתם תראו בה שינויים עצומים. לא נלך הרחק לאחור, בואו ונלך 600 שנה. אם נלך לאחור 600 שנים – כעת 1923 – אנו מגיעים ל-1323. עליכם לקחת בחשבון שאם חייתם אז, לא היה לכם מושג שמקומות כמו אמריקה, ואוסטרליה קיימים. אנשים לא ידעו דבר על כך. הם ידעו רק אודות אירופה ואסיה וקצת על אפריקה. 600 שנים לפני זמננו אנשים ידעו על חלק קטן של האדמה. ומעל אדמה זו הם ראו את הירח מתרומם למעלה ויורד למטה, השמש עולה ויורדת למטה, הכוכבים וכל דבר היו כאלה שכל החיים עברו בתוך חלל קטן. כן, רבותיי, אנשים הכירו רק מעט מהאדמה אז, וגם לא היה להם מושג על התנועות של הגופים השמיימיים, אבל הם ידעו משהו על ההשפעה הרוחנית של הכוכבים. זה בגלל שהם חיו באיזור כה מוגבל. אנשים הושפעו מתנאים מוגבלים אלה.

אתם יודעים שזמן לא רב לאחר מכן, ב-1492, כריסטופר קולומבוס מגנואה[2] יצא לדרך עם מספר אוניות, והאמין שאפשר לשוט ישר סביב העולם. כריסטופר קולומבוס למעשה לא התכוון לגלות את אמריקה, אבל זו היתה דעתו שהעולם הוא עגול. לפני כן, אנשים חשבו שהאדמה שטוחה. לדעתו האדמה היתה צריכה להיות עגולה. וכך הוא הפליג עם כמה אוניות. היתה התנגדות, אבל הוא השיג את האוניות הללו מהממשלה, התאים אותן, והאמין שהוא יכול לשוט סביב העולם. זה מה שהוא חשב. הוא אמר לעצמו: "אם נשוט מאירופה למזרח, נמצא שם את אסיה [מצביע על הציור], שם למטה זה חצי האי של הודו, ושם הודו סין." הוא ידע, שאם ילך בדרך זו ביבשה הוא יגיע להודו. הוא רצה עכשיו לשוט סביב האדמה מספרד ולהגיע להודו מצד שני. זו היתה כוונתו. הוא רצה לשוט מסביב לעולם, כי הוא קיווה לראות את השימוש הראשון שיעשה בטבע העגול של האדמה. הוא רצה לשוט מסביב ולגלות את הודו מן הצד השני. וכך הוא יצא לדרך והגיע לאמריקה והאמין לחלוטין שזהו הצד השני של הודו. לכן גם נקרא אזור זה הודו המערבית, שם שעדיין בשימוש בחלק ממנה היום.

ובכן, אתם רואים שהצורה העגולה של האדמה נהייתה ידועה בהדרגה לחשיבה האנושית, ואנשים גילו בהדרגה שהם הגיעו לצד השני של אמריקה ולא להודו אלא ליבשת חדשה. אם כן, זה היה ב-1492, לפני 431 שנים, שאמריקה התגלתה.

אבל גילוי אמריקה מציין גם משהו מאוד שונה. כדי להבין מה זה אומר, תארו לעצמכם בבקשה את הדבר הבא. אתם רואים, כפי שאמרתי לכם, זה היה ב-1493 כשכריסטופר קולומבוס יצא לדרך וגילה את אמריקה. ב-1543 קופרניקוס[3] הציג לראשונה את ההשקפה שהשמש עומדת והאדמה נעה סביב לשמש כמו גם כוכבי הלכת האחרים. משהו שכל ילד לומד בבית הספר כיום נהיה ידוע מהזמן ההוא. רק חישבו – כמה שנים זה יכול להיות? רק 380 שנים! ובכן רק מאז יש לאנשים מושג ראשון על מה שמלמדים בבית הספר היסודי היום. לפני כן, אנשים לא ידעו דבר על כך. אבל היו להם את כל המחשבות על השפעת הירח על האדם. הם ידעו שהירח מוביל את הדם לראש, כפי שאמרתי לכם. הם קיבלו את ההשפעה על האדם.

עכשיו עליכם לתאר מה באמת אומר גילוי אמריקה. אתם רואים, אנשים מדברים אודות דברים מבלי לחשוב עליהם הרבה ובהיסטוריה זה באמת מוצג כך: גילוי אמריקה. הברקה גאונית! כן רבותיי, אבל אתם צריכים לחשוב על זה גם בדרך שונה מאוד. איזה מין אנשים לדעתכם חיו באמריקה בזמן שבו קולומבוס הגיע לשם? לפני פחות מ-500 שנים, ילידים אמריקניים בצבע אדום נחושתי, ואינדיאנים אמריקניים אלה לא חשבו בדרך שאתם חושבים היום באירופה לדוגמא. הם ידעו הרבה מאוד על השפעת הכוכבים. ובכן היתה אוכלוסיה באמריקה בזמן ההוא שידעה באופן יוצא מהכלל אודות השפעת הכוכבים. הם חיו בשלמות על פי השפעת הכוכבים. ואז הגיעו האירופאים, אנשים בני ציביליזציה. עכשיו אתם רואים, אפילו במאה ה-19 אינדיאנים אמריקניים עדיין אמרו שהאירופאים תמיד מביאים עימם דברים כאלה מוזרים, משהו לבן עם רוחות קטנות עליו. אבל אלו, הם אמרו, הם רוחות מכאיבות מאוד, רוחות מכאיבות נורא, והאירופאים משתמשים בהן להטיל כישופים על האמריקאים. זה מה שחשבו האמריקאים האינדיאניים. ואתם יודעים מה זה היה שהם כה פחדו ממנו ושגרם להם לחשוב שהאירופאים היו אנשים כה נוראים, שמביאים הרס כזה עימם? אלה היו ספרים – עמודים לבנים של נייר עם אותיות עליהם. האינדיאנים האמריקאים ראו אותם, האמינו שהם מכילים קסם, ואמרו: "אנשים אלו משתמשים בהם להטיל עלינו כשפים."

כך אנשים פגשו אחד את השני. ואז בא החיסול של האינדיאנים האמריקניים. אבל מהיכן באו האנשים שחיסלו את האמריקנים האינדיאניים? הם באו מאירופה! ואם האנשים שחיו באירופה היו מגיעים לאירופה ב-1323, ההשקפות שלהם היו הרבה יותר דומות לאלו של האמריקנים האינדיאניים. כי ב-1323 אנשים באירופה עדיין ידעו על השפעת הכוכבים. זה היה הרבה יותר נפוץ אז. אבל האנשים שהלכו למעשה לאמריקה מאוחר יותר כבר לא היה להם דבר במשותף עם האמריקאים האינדיאניים. וכל מה שהם יכלו לעשות זה להשמיד אותם. ואנשי אירופה חיו והתפתחו במקום שבו היו אמריקנים אינדיאנים. ובכן עליכם להבין זאת. האמריקאים שהתפתחו שם הם באמת אירופאיים. אתם רואים, הרעיונות שאנשים לעיתים מקבלים ממה שהם לומדים בבית הספר הם לפעמים באמת קצת מטופשים.

אני רק רוצה למשוך את תשומת לבכם לדבר אחד. היום אנשים מדברים הרבה על הצרפתים. אבל האנשים שחיים סביב נירנברג היום עדיין נקראים צרפתים. הצרפתים הם פשוט גרמנים קדומים שהיגרו לשם ואימצו סוג של שפה לטינית. ובכן, כל הדברים שאנשים אומרים כשאינם יודעים מהיכן באו הדברים, והדברים הכועסים שהם אומרים בגלל הדרך שבה הדברים נלמדים בשיעורי היסטוריה הם לפעמים מטופשים בצורה קיצונית, מטופשים לאינסוף. ובמקרה כזה גם כן, יש טיפשות אינסופית. אנשים נכשלים מלהכיר את אנשי אירופה, אנשים שהתפתחו באירופה בשלוש מאות השנים האחרונות, הלכו לאמריקה. והגירה באמת גדולה באה לשם הרבה יותר מאוחר, במאות ה-18 וה-19. זה היה כאשר המתיישבים הלכו לאמריקה. ואיזה מין אנשים הלכו לשם? טוב, אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב גם כן הלכו, אבל לא היתה להם הרבה השפעה. האנשים שהלכו לשם והיו בעלי השפעה גדולה היו אנשים שהתחנכו באירופה, יותר מכל במדע, אנשים שלמדו את התיאוריות של קופרניקוס, והיו בעלי ראיה שונה לחלוטין של הכוכבים.

רק חישבו כיצד הכל מתאים יחדיו בהיסטורית העולם. מצד אחד האדמה נראתה ככדור, ואנשים מצאו שזה אפשרי ללכת מסביב לאדמה. ומצד שני מצאו שהשמש אינה עולה ויורדת שוב, אלא יש חלל בכל מקום והאדמה נעה סביב לשמש. שהאדמה איננה שטוחה, שהשמש אינה יורדת למטה לתוך המים בלילה, אלא האדמה נעה סביב לשמש.

אתם רואים, אנשים אינם מקדישים מחשבה לקשר שבין גילוי אמריקה ב-1492 והשקפתו החדשה של קופרניקוס על הכוכבים ב-1543. יש קשר הדוק. בבקשה אל תחשבו שמה שקרה יכול היה לקרות אם לכוכבים לא היתה השפעה על בני האדם. הכוכבים מילאו תפקיד כאשר קולומבוס חשב: "עכשיו אלך מערבה." אתם רק צריכים לחשוב כמה מעורפל היה הכל. הוא לא ידע שהוא הולך לגלות את אמריקה. הוא רק רצה לשוט סביב האדמה. זה כמו תרנגולת עיוורת שמוצאת גרעין. איננו יכולים לומר שהיתה זו דעתו ההגיונית שעשתה זאת, כי במצב שכזה אנשים נדחפים על ידי השפעות. וזו היתה השפעת הכוכבים שדחפה אותם. ובכן, אנו גם צריכים לומר לעצמנו כאשר אנו שואלים את עצמנו מדוע קופרניקוס חשב על הכוכבים: "אנו צריכים לחפש אחר הסיבות בהשפעה של הכוכבים."

היה זמן במשך ימי הביניים – אמרתי לכם שזה היה כך עדיין לפני 600 שנה – כאשר הרעיונות של האנשים השתייכו עדיין לעולם קטן מאוד. ואז לפתע היו להם רעיונות שהילכו ישר סביב האדמה וישר סביב השמיים. כל הרעיונות שלהם נפרדו לחלקים. כן, רבותיי, עלינו לחשוב קצת יותר לעומק על מה שקורה באדם. עלינו להיכנס לתוך דברים אלה באופן מדעי באמת. אמרתי לכם עד עכשיו הרבה דברים על האדם. אני אומר לכם עכשיו משהו שהוא באמת מאושר שוב, כדי שתראו כיצד מתרחשים הדברים.

משורר אוסטרי, רוברט המרלינג,[4] מונה ללמד בבית ספר תיכון, בטריאסטה בזמן מסוים, ב-1855. הוא מאוד התעניין בכל מה שקרה שם. רוברט המרלינג זה מאוד התעניין באותו זמן בכל מיני מעשי רמאות שתמיד עברו דרך טריאסטה, אנשים שייצרו דברים לא נורמליים ונקראו מדיומים. הוא אהב ללכת לפגישות שכאלה, הוא לא היה כלל שטחי, אבל הוא באמת ראה את מעשי הרמאות והנוכלות שהלכו שם ברוב המקרים. אבל פעם אחת, כאשר ראה משהו עם מדיום יוצאת דופן במיוחד, הוא חשב שהוא באמת הולך לבדוק זאת. לפני שהמרלינג הלך לטריאסטה הוא הכיר נערה צעירה בגרץ, ששם חי באותה תקופה, ונערה זו מתה מיד לאחר מכן. היה לו תלתל משערה. הוא עשה ממנו עיגול קטן, קשר אותו והתקין אותו בתוך חתיכת נייר קטנה ששם אותה בקופסא קטנה. הוא שמר אותה כמו מזכרת. היא נהייתה יקרה עבורו כשהנערה ההיא מתה. הוא לקח אותה עימו לטריאסטה בקרב דברים אחרים. אף אחד לא ידע על כך. הוא מעולם לא סיפר לאף אחד על כך – הוא זכר זאת בבהירות רבה – ולמעשה מעולם לא הראה קופסא קטנה זו לאף אחד. המצב היה כזה שהוא לא רצה להראות זאת לאף אחד. זה היה משהו שהוא חש מאוד נבוך בקשר אליו. ובכן היתה לו קופסא סודית קטנה, כפי שהיתה, עם המזכרת בתוכה. הוא שם אותה בכיסו כשהלך לפגישה עם המדיום. ומה שקרה שהאנשים נתנו למדיום כל מיני דברים, שמו אותם בתוך מעטפות או קופסאות. המדיום לקחה אותן בידיה, נגעה בקופסא או במעטפה ואמרה מה יש בפנים. הרבה רמאויות מתרחשות בדברים כאלה. צריך ראש מאוד פתוח במקרים שכאלה.

הייתי פעם בפגישה, לדוגמא, כאשר מדיום הובא פנימה, והאיש קרא למנהל שילך סביב הקהל ויבקש מהם לכתוב כל מיני דברים על חתיכת נייר. הוא לקח אותם, אבל נשאר איפה שהיה. המדיום לבש כיסוי עיניים. וכשהלך לשם ועמד הוא רק אמר: "מה יש לי ביד?" והמדיום אמר מיד מה שזה היה. ובכן, אם מישהו כתב את שמו ונתן אותו למנהל, הוא קרא אותו ואז מעך את חתיכת הנייר. המדיום לא יכולה היתה לראות דבר, אבל היא אמרה מה שנכתב על חתיכת הנייר. עכשיו, אתם רואים, האנשים מסביב לשולחן שבו ישבתי היו מסוקרנים מאוד – כי הם באמת השתוממו – והם החליטו לכתוב משהו שהמדיום לא תהיה חכמה מספיק כדי לדעת אותו. כי כולם חשבו שהוא מתקשר עם המדיום בסימנים מיוחדים. ובכן כתבתי את השם שפינוזה וכותרת של עבודה מאת שפינוזה, אתיקה, כי האנשים חשבו שהמנהל אינו יודע, כמובן, מי היה שפינוזה. אבל הוא קיבל את שפינוזה ואת האתיקה שלו באותה מידה, והמדיום נתנה ללא דיחוי את התשובה הנכונה. אנשים מאוד השתוממו על כך. אבל, אתם רואים, העניין היה פשוט למדי. המנהל היה מדבר מהבטן, והמדיום רק עשתה עצמה כעונה לו כשהמנהל דיבר מן הבטן שלו בקולה של המדיום. הדברים הם באמת כאלה ואדם באמת לא צריך לתת עצמו להיות מרומה. אני צריך להדגיש זאת שוב ושוב. אדם לא צריך להרשות לעצמו להיות מרומה. וזהו בדיוק ההבדל בין אנשים עם אמונות תפלות שמאמינים בקלות לכל דבר, ואנשים שמסוגלים ליצור דעה אודות דברים שכאלה.

אבל המרלינג לקח את קופסתו הקטנה ואף אחד לא ידע עליה דבר. הוא החזיק את קופסתו הקטנה, שאיש לא ידע עליה, ביחד עם כל הדברים האחרים. המדיום ישבה ליד השולחן והוא החזיק את הקופסא למעלה. כעת הדברים האחרים נידונו ראשונה. המדיום עשתה זאת במרץ ובעירנות. וברגע שהגיעה לקופסתו הקטנה, היא הרימה אותה והשליכה אותה הלאה. המרלינג חשב שיש להם לבטח איזה סוג של סידור עם כל הדברים האחרים, בעוד שבמקרה שלו לא היה יכול להיות שום סידור, המדיום לא היתה יכולה לגלות מה היה בתוך הקופסא ולכן השליכה אותה. הוא הלך ואמר שהוא רוצה בכל זאת לדעת מה יש בפנים. הקופסא הקטנה הורמה פעם נוספת. המדיום השליכה אותה שוב. הקופסא הורמה שוב. ואז המדיום אמרה, במין גמגום: "קווצת שיער וחתיכה קטנה של נייר." עכשיו הוא היה מופתע, כמובן. לא יכול היה להיות כאן שום סוג של רמאות. ולכן הוא שאל למה היא השליכה את הקופסא שוב ושוב. והיא אמרה: "בגלל שהיא באה מאישה מתה." הוא השתומם אפילו יותר. ובכן זה היה המקרה – אני מדבר על מקרים שמוצאים אותם בספרות, אחרת אני יכול לציין עוד מאות שכאלה – היכן שאין מקום לרמאות.

מה זה היה? היה זמן שבו המדיום לא ידעה מה יש שם, והיתה צריכה לחפש זאת מהבלתי מודע שלה. היתה מאחורי זה מין השפעה מיוחדת.

פעם אמרתי לכם שההשפעה של כוסמת מבושלת במרתף עשויה להראות עצמה בקומה השלישית. אתם זוכרים שאמרתי זאת לכם? השפעה שכזו מונחת כאן, שמשפיעה על הראש. והמדיום אמרה אז מה שבפנים – מדוע? בגלל שהמדיום היא מישהי שהדם שלה חשוף יותר להשפעה של הירח מאשר אנשים אחרים. ההשפעה איננה כה חזקה ששטף דם עלול להתרחש, אבל הדם זורם כלפי הראש, יותר מאצל אנשים אחרים. לזה יש השפעה כבירה. כך יכולה להיות שם השפעה שכזאת.

בהתחשב בזה, אתם יכולים לומר לעצמכם: "כן, ההשפעה הכבירה מהכוכבים משפיעה כמובן, כל הזמן על האדם." וכל מה שאירופה חוותה ביחס לאמריקה ולאדמה כולה היה תחת ההשפעה של הכוכבים. אבל מהו הטבע של השפעה זו? טוב, רבותיי, אתם צריכים לקחת בחשבון את הדבר הבא: דמיינו שזוהי האדמה [מצייר על הלוח]. היה שם חלק קטן של האדמה שכולם הכירו אותו בזמנים קדומים. מעליו היו הכוכבים – אני כמובן, רק מראה זאת באופן סכמטי. אנשים היו תחת השפעת כוכבים אלה. זה היה בזמן שלפני גילוי אמריקה. לאנשים היו רעיונות מאוד מוגדרים. אם אתם מביטים בתמונות ובפורטרטים של האנשים הזקנים מהזמנים ההם, אתם יכולים לראות כמה מוגדרים היו הרעיונות שלהם, באיזו תקיפות הם עמדו עם שתי הרגליים על האדמה. זה בגלל שהעמדות היחסיות של הכוכבים היו כאלו באותו זמן שהכוכבים היו סגורים יחדיו. מאז השתנו העמדות היחסיות של הכוכבים. אם זוהי האדמה, הכוכבים הרבה יותר בזווית, כפי שהיו, שוב משוכים בקווים כלליים מאוד. אם מישהו היה צריך לצייר זאת בפרטים, כל אחד מהם כמובן יעמוד בחוץ, כפי שהיה. אתם תאמרו: "אבל בטוח שהכוכבים הקבועים לא השתנו?" אבל הם השתנו, גם אם לא הרבה. אתם יכולים לראות מכך שהחללים ביניהם גדלו במשך המאות ה- 17,16,15 ו-18. הרעיונות התפוררו. ועכשיו מגיע זמן שבו החלל שבפנים קטן שוב, עם הכוכבים שמתקרבים יותר יחדיו. זה רק קצת עם כוכבי השבת, אבל זהו המקרה. אם מישהו משרטט את כוכבי השבת הוא יכול לראות שהם, גם כן, צריכים לשנות את עמדותיהם היחסיות. ואנשים חשופים לזה, ומשיגים רעיונות תחת ההשפעה של הכוכבים שנבדלו מאוד זה מזה. עכשיו עליהם להשיג רעיונות תחת ההשפעה של כוכבים שקרובים שוב ביחד. העמדות היחסיות של הכוכבים בעולם הן חדשות למדי עכשיו. הייתם יכולים לראות זאת אם הייתם ערים למדי בחיים מהמאה שעברה ועד למאה הנוכחית. אתם רואים, נולדתי ב-1861, ומכאן ידעתי את הזמנים של שנות ה-80,70 ו-90 ועכשיו המאה ה-20. כן, זה היה מאוד שונה כשהייתי נער מאשר היום. כשהייתי נער אנשים פשוט חשבו שונה מהדרך שבה הם חושבים היום. הכל השתנה, והשתנה במיוחד באיזור אחד. כשהייתי נער צעיר בן 12, לא היה לי הרבה כסף כדי לקנות ספרים, אבל קיבלנו תוכנית בית ספר כל שנה במתנה. זה נתן את הרעיונות החשובים ביותר ששימשו בפיזיקה של הזמן ההוא. עכשיו לראשונה אני צריך להירתם במרץ לזה. הם באמת היו קשים לתפיסה. הייתי צריך ללמוד חשבון דיפרנציאלי כדי להבין דברים אלה. אבל אני יודע את הרעיונות ששימשו אז בפיזיקה.

היום הדברים שונים לחלוטין. מישהו שלומד פיזיקה באוניברסיטה לומד משהו שונה לחלוטין ממה שלמדנו כשהיינו נערים. ואפשר לראות ממה שקרה שם שהבעיות ששימשו בפיזיקה נפתרו. היום פיזיקאים פשוט אינם יודעים על איזה בעיות לעבוד. בימים אלה אנו מדברים על חלל וזמן כשני דברים שונים. היום פיזיקאים מדברים על ארבעה ממדים, לוקחים את הראשון, השני והשלישי כממדים בחלל והמימד הרביעי כאקוויוולנטי לזמן. לרוב האנשים אין מושג על מה לומדים היום. אנשים מחוץ לאוניברסיטה עדיין חיים ברעיונות שאותם למדתי כשהייתי נער. אבל היום פיזיקאים מדברים על משהו שונה לחלוטין. זה מראה שהרעיונות הושלכו לתוך מבוכה. לפיזיקאי המודרני אין מושג מה הוא צריך לעשות. הכל נהיה מסובך ומבולבל.

טוב, רבותיי, הדברים שמתרחשים בראש האנושי מראים לכם שהעמדות היחסיות של הכוכבים שונות עכשיו. כי המצב הוא שלאנשים מודרניים ככלל יש יותר דם בראש משהיה לאנשים במשך מאות בשנים, הירח עכשיו נתמך על ידי כוכבים ששוב פעם התקרבו יחד. אם אנו לומדים את האבולוציה של האדם, אנו מוצאים שגל של דם עלה מעלה אל הראש בגלל המצב היחסי של הכוכבים. אבל גל זה קיים לא רק באדם, אלא בכל האדמה. וזו אותה ההשפעה שדרכה קור היה פעם נדחף מעלה מהדרום לצפון בעבר הרחוק, קובר את הממותות בסוג של מרתפי קרח ענקיים, כך שבשרן עדיין טרי בסיביר היום. ובדיוק כפי שקור זה נזרק פעם צפונה בזמנים הללו, בדיוק כפי שהדם נדחף מעלה לתוך הראש על ידי הירח, כך היום התפרצויות וולקניות נזרקות מעלה על ידי הכוכבים. יש לנו את ההשפעה של העמדה היחסית של הכוכבים היום שבאים מהצד האחר של האדמה. זה חוצה דרך צפון אמריקה, דרך גרינלנד, דוחף הלאה את האוויר הקר, כך שהמסות הגדולות של אוויר קר נזרקות היום ממערב למזרח בגלל העמדות היחסיות של הכוכבים.

וכפי שאמרתי לכם, בהליכה לאיטליה כל מה שמישהו צריך לעשות בכמה מקומות זה להדליק חתיכת נייר ואדים יתחילו לעלות מן האדמה. זו לא האדמה שזורקת מעלה את האדים, אבל הם עולים בגלל שאני מחמם את האוויר מעל ועושה אותו דק יותר. וכעת המצבים היחסיים של הכוכבים דוחפים מסות של אוויר מהמערב למזרח. אנו חשופים לכך כאן, וזה יוצר את האקלים שיש לנו עכשיו. זה הולך כך מהמערב למזרח. ובגלל זה האדמה למטה זורקת מעלה את מסותיה, את מסות האש שלה. תחילה הם נזרקים למעלה שם באמריקה, היכן שיש הרי געש עצומים, רעידות אדמה כבירות. עכשיו הם זזים יותר מזרחה. אתנה, ווזוב כולם מתחילים להיות פעילים, כי הגל הולך בדרך זו, והדברים נהיים אלסטיים שם למטה. זה לא נדחף למעלה מלמטה, אלא מובא אל פני השטח על ידי העמדות היחסיות של הכוכבים. בבני אדם הדם נדחף למעלה לתוך המוח, ועל האדמה מסות של אוויר נדחפות ומועברות למקומות אחרים. זה אותו הדבר. הכל בא מהכוכבים.

אם אנשים מבינים מדוע הם חושבים עכשיו באופן שונה, הם גם יבינו מדוע אתנה פולטת להבות אש. אבל אז אנשים צריכים תחילה לדעת גם שזה לא משהו שמישהו יכול לחשוב כשייך לו. צריך לחשוב עליו בקשר ליקום כולו. זה באמת כך. ואנשים שכחו לגמרי כיצד לתאר דברים בתוך היקום. זה באמת מעניין שהחיות הן הרבה יותר אינטליגנטיות במובן זה מבני אדם, כפי שאמרתי לכם לפני כן. בעלי חיים בדרך כלל מסתלקים לפני התפרצויות וולקניות או משהו דומה. אנשים נשארים במקומם. מדוע החיות מסתלקות? כן, כאשר באה השפעה שונה, השפעה שונה מהכוכבים, כך זה עם החיות. החיה ביסודה עשויה כך שיש לה את רגליה שם [תמונה הבאה], שם עמוד השדרה שלה, עמוד שדרה של בעל חוליות ושם הראש. כשהכוכבים נעים שם, חוט השדרה כולו תמיד חשוף לכוכבים, חוליה אחרי חוליה חשופות לכוכבים, והן שייכות יחדיו. הן שייכות יחדיו כל כך שיש לנו 28 או 31 חוליות בחוט השדרה ולירח לוקח 28 עד 31 יום להשלים את מסלולו. הקשר כה קרוב.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\016.bmp

ציור 15

אבל האדם הולך זקוף. ורק הראש, חתיכה קטנה זו של ראש, חשופה לשמיים המכוכבים. חוט השדרה שלהם הורם החוצה. בבני אדם רק הדם חשוף להשפעת הכוכבים ולא מערכת העצבים. בחיות, העצבים חשופים להשפעת הכוכבים. לכן בעלי החיים מבחינים בהשפעת הכוכבים הרבה לפני בני אדם ומסתלקים כשרעידת אדמה או התפרצות וולקנית עומדות להתרחש. האדם נשאר במקום. עצם העובדה שהחיה יכולה לזוז משם, מראה לנו שההשפעה של הכוכבים משפיעה עליה, זו הוכחה שאיננו עוסקים בגלים שעולים מהאדמה בדרך כל שהיא, אלא שהכוכבים מביאים את ההשפעה שלהם כדי לשאת אותה מבחוץ. האדם אינו רק יצור מהאדמה הזו, הוא יצור ששייך לכל העולם של הכוכבים.

זה גם גורם לנו להבין שהאנושות, שאיבדה את הידע הישן שלה של הכוכבים, צריכה לרכוש אותו מחדש. זה באמת המקרה שעם האנתרופוסופיה אנו צריכים לתת לגזע האנושי שוב משהו בדרך חדשה שהוא צריך, אחרת הוא ישאר במצב של מבוכה. כי הכוכבים שהם עכשיו קרובים יחדיו אינם מתאימים יותר לרעיונות שאחזו בהם בזמנים קדומים יותר. רק סוג הרעיונות שאנתרופוסופיה יכולה לתת יתאימו.

למעשה ניתנו לי ארבע שאלות היום. אני אנסה ואמשיך בזה הלאה בפעם הבאה שניפגש. לא אהיה כאן ביום רביעי ואבקש מאנשים למסור לכם מתי תהיה פגישתנו הבאה.

————————————————————————————————-

  1. ראה הרצאה בסדרה זו: 2.6.1923.
  2. כריסטופר קולומבוס (1506-1451).
  3. ניקולאס קופרניקוס (1543-1473). התיאוריה שלו, שפותחה לראשונה ב-1507 ופורסמה ב- 1543.
  4. רוברט המרלינג (1889-1830). המקרה שפורסם על ידי רודולף שטיינר פורסם במאמר מאת המרלינג שכותרתו:

    Was mir bei einer hellseherin begegnete (Hamerlings saEmtliche Werke in sechzehn Baenden, hg,v, Michael M. Rabenlechner, Leipzig O.J. , 16.BD,S. 67 FF, BES.S. 70-73)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.