חידות העולם והאנתרופוסופיה – 02

חידות העולם והאנתרופוסופיה – 02

חידות העולם והאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

GA54

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייעו: יוחנן מרגלית, דליה דיימל

הרצאה מספר 2

מצבנו הבינלאומי. מלחמה, שלום ומדע הרוח

ברלין  12.10.1905

מחקר רוחני לא יכול להתערב בבעיות המיידיות של היום. אך גם אסור שיתעורר הביטחון שהידע הרוחני צריך להיות משהו שצף מעל לכל המציאות ואין לו דבר עם מנהגי החיים. איננו רוצים לקבוע את האירועים המפעילים ישירות את העולם היום, במובן שמתייחסים לאירועים הנוכחיים, ואנחנו לא רוצים להיות שייכים לאלה שרוצים להיות עיוורים וחירשים למה שמניע את לבבות האנשים באופן מיידי ושמעסיק אותנו באופן ישיר. בין שני הצוקים הללו על חוקר הרוח למצוא תמיד את הדרך, כך שהוא לעולם לא יתמזג בדעות ובהשקפות חיי היומיום. מצד שני, הוא לעולם אינו רשאי להיות מעורב בהפשטות ריקות בלבד או להתמכר לסמכות. אמרתי את זה שוב ושוב מהמקום הזה: מדע הרוח צריך להפוך אותנו באופן ישיר למעשיים, הרבה יותר מעשיים ממה שבדרך כלל חושבים האנשים המעשיים. עם זאת, זה אמור לגרום לנו להיות מעשיים ולהוביל אותנו דרך הכוחות העמוקים של החיים ולהבהיר עבורנו את הדברים המכוונים את מעשינו בהרמוניה עם החוקים האוניברסליים הגדולים. אפשר להשיג משהו בעולם ולהתערב בפעילות העולם רק אם עושים זאת בהתאמה עם החוקים האוניברסליים הגדולים.

לאחר הנחת יסוד זו, הרשו לי להצביע בהתחלה על כמה עובדות אשר אמורות להראות לנו את החשיבות והאקטואליות של שאלותינו.

אולי אתם זוכרים את העובדה שב-24 באוגוסט 1898 שלח הנציג המורשה של הצאר (ניקולאס השני) מכתב לנציגים הזרים שהוסמכו בפטרבורג. במכתב זה תמצאו, בין היתר, את המילים הבאות: "שמירת השלום הכללי והנמכה אפשרית של החימוש המוגזם הלוחץ על כל העמים מהווים אידיאל במצב הנוכחי של כל העולם ואליו יש לכוון את כל מאמצי הממשלות.

חתירתו האנושית והאצילית ביותר של הוד מלכותו, הקיסר, אדוני הנעלה, מוקדשת לחלוטין למשימה זו. בשכנוע כי מטרה סופית נעלה זו מתאימה לאינטרסים החיוניים ביותר ולמשאלות הראויות של כל הממשלות, סבורה הממשלה האימפריאלית כי הרגע הנוכחי הוא חיובי ביותר לחיפוש אחר האמצעים היעילים ביותר בדרך להתייעצות בינלאומית, כדי להבטיח את היתרונות של שלום אמיתי ובר-קיימא ומעל לכל להגדיר יעד להתפתחות המתקדמת של החימוש הנוכחי."

ויותר מזה, אתם מוצאים גם את המילים הבאות במסמך זה: "מכיוון שהעומס הכספי גובר ופוגע ברווחה הלאומית, העבודה וההון מוּנעות במידה רבה מהנחישות הטבעית שלהן ונצרכות באופן לא יצרני. מאות מיליונים משמשים לרכישת מכונות הרס איומות שנחשבות כיום כמילה האחרונה של המדע ונידונות כבר מחר לאבד כל ערך כתוצאה מכל גילוי חדש בתחומים אלה… מכיוון שהחימוש של כל מעצמה גדל במידה כזו, שהם תואמים פחות ופחות למטרה שהממשלה הנוגעת בעניין הציבה לעצמה." המסמך נסגר עם ההצעה שהוועידה, בעזרת האל, צריכה להיות סימן מבטיח למאה הבאה.

אין ספק שגילוי דעת זה נבע מכוונה מסוימת. האירועים האחרונים מלמדים אותנו כיצד כוונה זו יכולה להתגשם. כוונה זו אינה ממש חדשה, מכיוון שנוכל לחזור לאחור אפילו מאות שנים, ושם נמצא נסיך, הנרי הרביעי הצרפתי, במאות ה-16 וה-17, שעורר את הרעיון של ועידת שלום כללית שכזו. שבע מתוך שש עשרה מדינות זכו כאשר נרצח היינריך הרביעי. איש לא המשיך את עבודתו. אם היינו מעוניינים בכך, כנראה שנוכל לאתר כוונות שכאלה עוד הרבה יותר מוקדם.

זה טווח אחד של עובדות. השני הוא זה: ועידת השלום בהאג התקיימה. כולכם מכירים את שמה של האישה הראויה לציון שרדפה אחר האידיאל שלה במסירות נדירה ובמיומנות נדירה, שמה הוא ברטה פון סוטנר.[1] שנה לאחר ועידת השלום בהאג, היא ניסתה לאגד את הקטעים לספר שבו רשמה את הנאומים הראויים והמופלאים בחלקם. היא כתבה הקדמה לספר. אני מבקש לקחת בחשבון שכבר חלפה שנה מאז שהיתה יכולה ברטה פון סוטנר לראות עבודה זו של ועידת השלום. היא כבר צפתה בתוצאות, לאחר שחלפה שנה. בינתיים, באופן מנוגד לכך, הייתה לנו את מלחמת טרנסוואל העקובה מדם[2] עם ניסיון תיווך שנכשל, והיום יש לנו שוב מלחמה.[3]

כאשר אנו מסתכלים כיום בעולם, אנו רואים את מאבקם של הרבה אנשים אצילים עבור הרעיון של השלום. האהבה לשלום עולמי כבר נמצאת בלבבות של אידיאליסטים יפי נפש, ובכל זאת, כל כך הרבה דם זורם על אדמתנו כעת כפי שלא היה אף פעם בעבר. זהו מאמץ רציני וחמור מאוד לכל מי שמתמודד גם עם הבעיות הנפשיות הגדולות. מצד אחד יש לנו את השליחים המסורים של השלום עם פעילותם. יש לנו את ההישגים המצוינים של ברטה פון סוטנר, שהצליחה לתאר את הפחד של מאבק ולחימה בגדלות רוח נדירה. עם זאת, אנחנו לא שוכחים שיש לנו גם את ההיפך. מצד שני גם לא נשכח שרבים מבין חברינו הנבונים מבטיחים לנו שוב ושוב, שהם רואים את המאבק כהכרחי עבור הקידמה, כמשהו המחשל את הכוחות. הכוחות יצמחו רק במאבק נגד ההתנגדות. החוקר שמשך אליו כל כך הרבה הוגים (ארנסט הקל), באיזו תדירות הוא הכריז שהוא שואף למלחמה רבת עוצמה וכי רק מלחמה חזקה יכולה לקדם את הכוחות בטבע. אולי הוא לא הביע זאת באופן כה קיצוני, אבל הרבה אנשים חושבים כך.

אפילו בתנועת מדע הרוח שלנו, עלו קולות שזו תהיה חולשה, כמעט חטא כנגד הרוח של הכוח הלאומי אם מתנגדים במשהו כנגד המלחמה שמובילה לכבוד לאומי, לכוח לאומי. כיום הדעות בתחום זה עדיין מתמודדות עם נוקשות, נוקשות רבה. עם זאת, ועידת השלום בהאג הביאה דבר אחד. היא הביאה את קולותיהם של מגוון אנשים שמובילים את הבעיות הציבוריות. באותם ימים נתנו את הסכמתם מגוון גדול של נציגי המדינות כדי שוועידת האג תוכל להתקיים. צריך להאמין שדבר שמצא אישור כזה ממקומות כאלה היה צריך להיות מבטיח במובן המכובד ביותר.

על מנת שנוכל להגיב על כך באופן מדעי רוחי, עלינו לבדוק קצת יותר לעומק את העניינים הללו. אם אנו רודפים אחר שאלת השלום כשאלה אידיאלית כפי שהתפתחה במהלך הזמן ועוסקים בעובדות של לחימה ומריבה, בכל זאת, עלינו כנראה לומר כיצד האידיאל הזה של שלום כללי מאתגר את תשומת לבנו ומחקרנו. רבים מאלה שעסקו באומנות המלחמה הם כאלה שבלבם כואבים ואולי אפילו סולדים מתוצאות המלחמה והשפעותיה. עניינים כאלה גורמים לנו לשאול, האם המלחמות בדרך כלל מגיעות ממשהו שניתן להסירו על ידי עקרונות והשקפות? מי שמתבונן עמוק יותר לתוך הנפשות האנושיות, יודע ששתי דרכים שונות לחלוטין גורמות למלחמה. האחת היא זו שאנו מכנים כוח שיפוט והיגיון שאנו מכנים אידיאליזם, והשני הוא הרצון האנושי, הנטיות האנושיות, הסימפטיות והאנטיפטיות האנושיות. יש דברים שהיו שונים בעולם אם ניתן היה לווסת את הרצונות, השאיפות והתשוקות על פי עקרונות הלב והנפש ללא מהומה נוספת. זה לא אפשרי, אבל ההיפך תמיד היה שם באנושות עד עכשיו. בשביל מה שהתשוקה רוצה, שהרצון דורש, ההיגיון ואפילו הלב יוצר מסכה עם האידיאליזם שלו.

אם תעקבו אחר ההיסטוריה של האבולוציה האנושית, תוכלו לשאול שוב ושוב, כאשר תראו עקרונות או אידיאליזם נדלקים פה ושם: אילו רצונות ותשוקות אורבים ברקע? אם נחשוב על כך, יתכן מאוד שאנשים עדיין לא מסוגלים להשתמש בעקרונות הנאים ביותר בשאלה זו, ואז יכול להיות שמשהו אחר נחוץ מכיוון שפשוט התשוקות, הדחפים והרצונות האנושיים עדיין לא התקדמו מספיק כדי לעקוב אחר האידיאליזם של יחידים. אתם רואים שהשאלה מונחת עמוק יותר, ועלינו לתפוס אותה באופן עמוק יותר. עלינו באמת להתבונן על נפש האדם וכוחותיה הבסיסיים אם אנו רוצים להעריך את כל העניין באופן נכון. האדם לא תמיד רואה מספיק את התפתחותו. לעיתים קרובות הוא בוחן פרק זמן קטן בלבד, ולכן על תפיסת עולם רחבה לפתוח את המבט עבורנו אשר מצד אחד מובילה להתעמקות ומאפשרת לנו מצד שני לסקור את התקופות הגדולות יותר, כך שנשיג שיפוט לגבי הכוחות אשר צריכים להוביל אותנו לתוך העתיד.

הבה נתבונן פעם אחת בנפש האנושית, היכן שאנו יכולים ללמוד אותה בנקודה עמוקה ויסודית יותר. היום יש לנו משהו שלפני שמונה ימים נגענו בו מצד אחר. שם היתה לנו תיאוריה מדעית, מה שמכונה דרוויניזם. במסגרת תפיסה מדעית זו, מושג מסוים ממלא תפקיד גדול. מכנים מושג זה המאבק לקיום. כל השקפות מדעי הטבע שלנו עמדו לחלוטין במשך מספר עשורים בסימן המאבק לקיום. הנטורליסטים אמרו, הטובות ביותר מבין הישויות בעולם ששרדו במאבק הקיום יישארו והאחרות יעברו מן העולם. כך שאל לנו להיות מופתעים אם הישויות שיש לנו סביבנו הן המתאימות ביותר, מכיוון שהן התפתחו במשך מיליוני שנים. היעילות ביותר שרדו; הלא כשירות הידרדרו.

מאבק הקיום הפך לסיסמת החוקרים. מהיכן הגיע מאבק זה? הוא לא הגיע מהטבע. דרווין עצמו, אף שהוא הביט על כך באופן רחב יותר מממשיכיו, לקח זאת מהשקפתו של מלתוס,[4] שהתפשטה בהיסטוריה האנושית. השקפה שטענה כי האדמה מייצרת מזון בהתקדמות נמוכה בהרבה מגידול האוכלוסייה. מי שעסק בעניינים אלה יודע שאומרים, שגידול המזון עולה באופן אריתמטי, גידול האוכלוסייה באופן גיאומטרי. זה גורם למאבק קיום, למלחמת הכל בכל.

אם נתחיל מזה, גם דרווין הניח את מאבק הקיום בטבע האורגני. השקפה זו לא התאימה רק לרעיון, אלא לאורחות החיים המודרניות. מאבק קיום זה הפך למציאות ממשית כללית כתחרות הכלכלית בתנאי האנשים האינדיבידואליים. האנשים ראו מאבק קיום זה בקרבתם; ראו בזה כתהליך טבעי בתחום האנושי ואז קיבלו אותו במדעי הטבע.

ארנסט הקל, שכמעט ראה במלחמה מנוף תרבותי, התחיל מדעות כאלה. המאבק מתחזק, על החלשים לשקוע. הציוויליזציה דורשת שהחלשים ייכחדו.

ואז הכלכלה העבירה את המאבק הזה לעולם האנושי. לפיכך, יש לנו תיאוריות נהדרות בכלכלה שלנו, בתוך התיאוריות החברתיות שלנו הרואות את המאבק לקיום כמוצדק לחלוטין וכדבר שלא ניתן להפרידו מהאבולוציה האנושית. המשיכו ללכת עוד לאחור עם הדברים הללו – לא מבלי דעות קדומות, אבל עם העקרונות הללו – לתקופות קדומות, ושם ניסו לחקור את חייהם של שבטי פרא ברברים. האמינו שניתן להקשיב להתפתחות התרבות האנושית והאמינו שימצאו שם את העיקרון הפראי ביותר של מלחמה.

האקסלי[5] אמר, שאם אנו מסתכלים על טבע בעלי החיים, המאבק לקיום מזכיר מאבק גלדיאטורים, וזהו עיקרון פיזי. אם אנו מביטים מבעלי החיים הגבוהים יותר אל הנמוכים ואם נכניס את עצמנו לדרך הקודמת של התפתחות העולם, עולם העובדות מלמד אותנו בכל מקום שאנחנו חיים במאבק כללי עבור הקיום.

אתם מבינים שזה יכול לבוא לידי ביטוי ויכול להיות מיוצג כעיקרון אוניברסלי. מישהו בעל תודעה בהירה יודע שלא מבטאים מילים שאינן מבוססות בעומקי נפש האדם והוא אומר לעצמו שגם היום כל הרכב הנפש של האנשים הטובים ביותר תמיד יתחיל מתוך התפיסה שמאבק במין האנושי, אפילו בכל הטבע, מוצדק.

עכשיו אתם יכולים לומר: אבל ייתכן שהחוקרים היו אנשים הומאניים למדי ששאפו לשלום ולאיזון באידיאליזם העמוק ביותר שלהם. עם זאת, המקצוע שלהם, המדע שלהם שכנע אותם שזה לא כך, ואולי הם רשמו את התיאוריה שלהם בלב שותת דם. תהיה כאן הסתייגות, אלא אם כן יכנס כאן משהו אחר. מותר לנו לומר כי בקרב כל אלה שמאמינים וחושבים באופן מדעי וכלכלי, התיאוריה המצוטטת הייתה מקובלת למדי בכל מערב אירופה ומרכז אירופה.

זו היתה ההשקפה הרווחת שמלחמה ומאבק הם עקרונות פיזיקליים מהם לא ניתן לברוח. נפטרו ביסודיות מההשקפה הישנה של רוסו[6] והאמינו שרק העיוות האנושי הביא למאבק ולמלחמה, להתנגדות וחוסר הרמוניה לשלום הכללי שבטבע. השקפה זו של רוסו הייתה עדיין נפוצה בסוף המאה ה-18 שאם מביטים על חיי הטבע ופעילותם, כשהם עדיין לא מושפעים מהציוויליזציה הכבירה של האדם, רואים אז הרמוניה ושלום בכל מקום. רק האדם עם העריצות והציוויליזציה שלו הביא מלחמה ומחלוקת לעולם.

השקפה זו של רוסו עדיין הייתה קיימת והחוקרים הבטיחו לנו בשליש האחרון של המאה ה-19: כן, זה יהיה נחמד אם זה היה בצורה כזו, אבל לא כך המקרה. העובדות מלמדות אותנו משהו אחר. עם זאת, אנו שואלים את עצמנו ברצינות, האם הרגשות מדברים או העובדות מדברות? אם אלו היו העובדות אזי לא יכולנו להתווכח איתן.

בשנת 1880 הופיע אדם מוזר שנאם במפגש של נטורליסטים בשנת 1880 בסנט פטרסבורג ברוסיה, נאום שיש לו חשיבות רבה למי שמאוד מתעניין בשאלה זו. האיש הזה הוא הזואולוג קסלר.[7] הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. נאומו עסק בעיקרון העזרה ההדדית בטבע. עבור כל אלה העוסקים בעניינים כאלה ברצינות, עלתה תכונה חדשה לגמרי מהבדיקה והמחקר המדעי שהתעורר מנאום זה. כאן לראשונה בעידן המודרני הורכבו עובדות של כל הטבע, שמוכיחות כי כל התיאוריות הקודמות של המאבק לקיום אינן תואמות את המציאות.

בנאום זה נידונה התופעה והוּכחה על ידי עובדות שמיני בעלי החיים אינם מפתחים מאבק לקיום, אלא שיש מאבק קיום בין שני מינים רק במקרים חריגים, אך לא בתוך המין עצמו. נהפוך הוא, אינדיבידואלים של אותו מין עוזרים זה לזה ושורד המין שלאינדיבידואלים שלו יש נטייה מסוימת של עזרה הדדית. לא מאבק, אלא עזרה הדדית מעניקה קיום ארוך. מקבלים מכך נקודת מבט חדשה. עם זאת, חיבור מוזר של נסיבות הביא לכך שהמחקר המודרני המשיך את העניין דרך אישיות העומדת בהווה בנקודת המבט שהכי לא תאומן, הנסיך קרופוטקין.[8] הוא יכול היה להראות עם בעלי חיים ושבטים עם מספר עצום של עובדות מוכחות, איזה חשיבות יש לעיקרון זה של עזרה הדדית בטבע ובחיי האדם. אני יכול להמליץ ​​לכולם ללמוד את התרגום הגרמני של ספר זה.[9] ספר זה מביא לבני האדם מספר מושגים ורעיונות שהם כמו בית ספר לגישה רוחנית. אולם כעת נבין נכונה עובדות אלה רק אם נאיר אותן באופן אזוטרי ואם נחדור לעובדות אלו עם הבסיס של מדע הרוח. יכולתי להביא דוגמאות המדברות בצורה די ברורה; עם זאת, תוכלו לקרוא אותם בספר שציינתי. עיקרון העזרה ההדדית בטבע פירושו: אלה המתקדמים יותר מכולם הם אלה שפיתחו עיקרון זה בצורה הטובה ביותר. העובדות מדברות באופן ברור וידברו יותר ויותר בצורה ברורה עבורנו.

אם אנו מדברים במדע הרוח על המין של בעל חיים יחיד, אנו מדברים עליו כמו על אדם אנושי יחיד. מיני בעלי חיים הם עבורנו דבר דומה בשדה נמוך יותר כמו שבשדות גבוהים יותר הוא האדם האנושי האינדיבידואלי. כבר אמרתי זאת כאן פעם אחת: עליכם להבהיר לעצמכם עובדה כדי להבין איזה ניגוד יש בין האדם לבין כל ממלכת בעלי-החיים. ניגוד זה מתבטא במשפט: לאדם יש ביוגרפיה; לחיה אין ביוגרפיה. עם החיה אנו מרוצים אם תיארנו את המין. עם האדם אנו אומרים: אבא, סבא, נכד ובן; עם האריה, זה לא שונה בצורה כזו שאנחנו צריכים לתאר במיוחד כל אחד מהם. אכן, אני יודע שאפשר להתווכח על כך רבות; אני יודע שמי שאוהב כלב או קוף מאמין שהוא מסוגל לכתוב ביוגרפיה של הכלב או הקוף. עם זאת, ביוגרפיה לא צריכה להכיל את מה שהאחר יכול לדעת על הישות, אלא את מה שהישות עצמה יודעת. תודעה עצמית שייכת לביוגרפיה, ובמובן זה, רק לאדם יש ביוגרפיה. זה תואם לתיאור של כל סוגי בעלי החיים או המינים. הביטוי החיצוני לעובדה זו הוא שלכל קבוצת חיות יש נפש קבוצתית ולכל אדם אינדיבידואלי יש נפש בתוך עצמו. אני גם רשאי לדון כאן כבר בכך שעולם נסתר קשור ישירות לעולם הפיזי שלנו, העולם האסטרלי שאינו מורכב מאובייקטים כאלה וישויות שאותם יכולים לתפוס בעזרת החושים, אלא הוא עשוי מהחומר שממנו עשויים התשוקות והתאוות. אם תבחנו את האדם, תוכלו לראות: הוא הוביל את נפשו מטה אל המישור הפיזי או אל העולם הפיזי. בעולם הפיזי הזה, אין נפש אינדיבידואלית של החיה. עם זאת, תמצאו שהנפש האינדיבידואלית של החיה נמצאת במישור האסטרלי, בעולם האסטרלי המוסתר מאחורי עולמנו הפיזי. לקבוצות בעלי החיים יש נפשות אינדיבידואליות בעולם האסטרלי.

כאן יש לנו את ההבדל בין האדם לבין ממלכת בעלי החיים. אם נשאל את עצמנו כעת, מה במציאות נלחם אם נחפש את מאבק הקיום בממלכת החיות? אז עלינו לומר: במציאות זהו המאבק האסטרלי של התשוקות והתאוות מאחורי המאבק בין המינים בממלכת החיות. זה מושרש במינים או בנפשות הקבוצתיות. עם זאת, אם היה מאבק קיום בתוך מין של בעל חיים, אז זה יהיה בצורה כזו כאילו נפש האדם נלחמת נגד עצמה בחלקיה השונים. זוהי אמת חשובה. זה לא יכול להיות הכלל שיש מאבק בתוך מין בעל חיים, אלא המאבק לקיום יכול להתרחש רק בין המינים. כי הנפש של כל המין היא אחידה, ומכיוון שהיא אחידה, עליה לשלוט בחלקים.

העזרה ההדדית בממלכת בעלי החיים שאותה אנו יכולים ללמוד בתוך המין היא פשוט ביטוי לפעילות האחידה של המין או הנפש הקבוצתית. אם תסתכלו על כל הדוגמאות שתמצאו בספר המעניין שהוזכר, אז תשיגו ידע טוב על האופן שבו הנפשות הקבוצתיות פועלות. לדוגמה, אם אינדיבידואל ממין סרטן מסוים מושלך במקרה על גבו, כך שהוא לא יכול להתרומם שוב בעצמו, אז מגיעים מספר גדול של סרטנים ועוזרים לו לקום. עזרה הדדית זו נובעת מאיבר נפש משותף של מין הסרטן.

תלמדו פעם את האופן שבו חיפושיות תומכות בעצמן בכדי לשמור או להגן על צאצאים משותפים, לשלוט בעכבר מת וכו', כיצד הן מתאגדות שם, תומכות בעצמן, מבצעות עבודה משותפת, אז תראו את הנפש הקבוצתית פועלת. אתם יכולים ללמוד זאת עד למיני בעלי החיים הגבוהים ביותר. זה נכון: מישהו שיש לו חוש לפעילות זו של עזרה הדדית אצל בעלי החיים מקבל תובנה, מושג, רעיון גם לגבי פעילותן של הנפשות הקבוצתיות. בדיוק שם הוא יכול לרכוש את החזון עם עיני הרוח. שם העין הופכת לכמו-שמש.

עם זאת, לאדם יש נפש קבוצתית שהפכה לאינדיבידואלית. בכל אדם יחיד חיה נפש קבוצתית כזו. לפיכך, האדם היחיד מסוגל להילחם נגד כל אדם אחר כמו שנפש קבוצתית של חיות נלחמת נגד נפש קבוצתית אחרת. הבה נבחן כעת את מטרת הקרב, האם באבולוציה העולמית המאבק קיים לצורך המאבק. מה עלה ממאבקם של המינים? נותרו המינים אשר בעיקר תומכים בעצמם באופן הדדי, ואלה הלוחמים בעיקר כנגד עצמם נעלמים. זהו עיקרון הטבע. לכן עלינו לומר שבטבע החיצוני ההתפתחות של ההתקדמות מורכבת מהעובדה ששלום תופס את מקום המאבק. האיזון קיים היכן שהטבע הגיע לנקודה מסוימת, לנקודת המפנה הגדולה; שם שולט השלום שאליו התפתח כל המאבק.

אחרי הכל, קחו בחשבון שצמחים כמינים נאבקים על קיומם זה כנגד זה. עם זאת, חישבו באיזה אופן יפה ומרהיב ממלכות הצמחים ובעלי החיים תומכים את עצמם באופן הדדי בתהליך ההתפתחות המשותף שלהם: בעל החיים שואף חמצן, הצמח נושף חמצן. כך אפשרי יקום מלא שלווה. מה שהטבע מייצר בדרך זו בכוחו, נקבע עבור האדם המייצר זאת במודע מטבעו האינדיבידואלי. צעד אחר צעד, האדם התקדם ושלב אחר שלב התגבש בו מה שאנו מכירים כתודעה העצמית של נפשנו האינדיבידואלית. עלינו להתבונן במצבנו הבינלאומי באופן שנדמיין את ההתפתחות הקודמת ונתחקה אחר המגמה העתידית. חיזרו לתקופות קודמות ואז תראו תחילה עדיין את שליטת הנפשות הקבוצתיות בממלכה האנושית. הן היו קיימות בשבטים קטנים ובמשפחות; שם אנו עוסקים גם בנפשות קבוצתיות של בני האדם. ככל שתסתכלו לאחור באבולוציה העולמית, כך מופיעים בני האדם המאוחדים בדרך זו באופן גושי ואחיד יותר. זה כמו רוח שחדרה לקהילה הכפרית הקדומה שהפכה אז למדינה הפרימיטיבית. תוכלו ללמוד שזה היה עניין אחר לגמרי כאשר אלכסנדר הגדול יצא למלחמה עם צבאותיו, מאשר יציאה למלחמה בימינו עם המוני בני אדם בעלי כוונות אינדיבידואליות מפותחות יותר. עלינו להאיר זאת באופן הנכון. שכן זו דרכה של התרבות המתקדמת שבני האדם הופכים יותר ויותר אינדיבידואליים, עצמאיים יותר ומודעים יותר, מודעים יותר לעצמם. הגזע האנושי התפתח מקבוצות, ממאפיינים משותפים. אפילו שיש לנו נפשות קבוצתיות המנחות ומכוונות את מיני בעלי החיים היחידים, הנפשות הקבוצתיות הגדולות מנחות ומכוונות אותן. האדם צומח יותר ויותר מהדרכתה של הנפש הקבוצתית והופך יותר ויותר לעצמאי על ידי חינוכו המתקדם. בעוד שהוא מתמודד עם חבריו בני האדם בקבוצות פחות או יותר עוינות, העצמאות הזו מרמזת שהוא באמת במאבק לקיום החודר לכל האנושות. זהו המצב הבינלאומי שלנו, זה הגורל של הגזע שלנו במיוחד, וזהו ההווה המיידי שלנו.

מדע הרוח מבחין תחילה בהתפתחות העולם הנוכחית בין חמישה גזעים עוקבים, המורכבים משבעה גזעי משנה. גזע המשנה הראשון שהתפתח בימי קדם, בהודו הרחוקה. גזע המשנה הזה היה חדור בתרבות כוהנים. תרבות כוהנים זו העניקה לגזע הנוכחי את דחפיו הראשונים. היא באה מהתרבות האטלנטית שהייתה על הקרקע שמהווה כעת את הקרקע של האוקיינוס ​​האטלנטי. גזע המשנה הזה נתן את הטון; ואז הגיעו גזעי משנה אחרים, וכעת אנחנו בחמישי. זו אינה חלוקה המושאלת מאנתרופולוגיה או מתורת גזע כלשהי אלא תפיסה שנדון בה יותר בהרצאה השישית בסדרה זו. גזע המשנה החמישי קידם באופן מובהק ובעיקר את הטבע של התודעה האינדיבידואלית של האדם. הכריסטיאניות באמת הכינה את האדם להגיע לתודעה אינדיבידואלית כזו: האדם היה צריך להשיג תודעה עצמית זו. אם נתבונן לאחור על התקופה שלפני הכריסטוס, כאשר במצרים העתיקה נבנו הפירמידות הענקיות, שם צבא של עבדים עשה את העבודה בקשיים ובמאמצים שכיום אין מושג נכון לגביהם. זה היה פשוט מובן מאליו לגבי עבדים אלה שהם יבנו בשלווה למשך רוב הזמן. הם בנו כי באותה תקופה הוראת ההתגשמות החוזרת והקארמה הייתה עובדה מובנת מאליה. שום ספר לא יספר לכם זאת, אך זה לאט לאט יתברר לכם אם תחדרו למדע הרוח. כל עבד שעבד בידיו החשופות וחי חיי סבל ידע כי מדובר בחיים מתוך חיים רבים, ושהוא סובל כעת כדי לשאת את התוצאה של מה שהוכן בחייו הקודמים. ואם זה לא המקרה, אזי הוא יתנסה בהשפעה של החיים הנוכחיים בחיים עתידיים; מי שמצווה עליו היום היה באותו מקום שהוא היום, או שהוא יהיה בו בעתיד.

עם זאת, עם גישה זו שתוארה כעת כל חיי התודעה העצמית על האדמה לעולם לא היו מתפתחים, והכוחות העליונים המנחים את גורלו של המין האנושי בקנה מידה גדול ידעו מה הם עשו כשניוונו את תודעת ההתגשמות החוזרת והקארמה לזמן של אלפי שנים. זו הייתה ההתפתחות הקודמת הגדולה של הכריסטיאניות שניוונה ונטרלה את הראיה של עולם אחר, והפנתה את תשומת הלב לחשיבות העצומה של החיים על פני האדמה.

זה אולי הרחיק לכת במימוש הקיצוני שלו, אבל זה היה צריך לקרות, כי ענייני העולם אינם מתפתחים על פי ההיגיון, אלא על פי עקרונות אחרים. מסיקים עונשים נצחיים מחיים אלה עלי אדמות; נטיית ההתפתחות הובילה לכך גם אם היא לא הגיונית. כך למדה האנושות להיות מודעת לקיום הארצי האחד הזה. בכך האדמה, המישור הפיזי הזה, הפכה חשובה לאין ערוך לאדם. זה היה צריך להתרחש בדרך זו. כל מה שהתרחש מבחינה חומרית היה יכול להתפתח רק מתוך גישה המבוססת על חינוך לאדמה זו, מלבד הרעיונות של התגשמות חוזרת וקארמה. אנו רואים את התוצאות של חינוך זה: האדם התיישב לגמרי במישור הפיזי. שכן הנפש האינדיבידואלית הייתה יכולה להתפתח רק שם, שם היא מופרדת, סגורה בגוף זה ויכולה כקיום מיוחד מבודד, להביט החוצה רק דרך חושיה. עם זה, יש לנו יותר ויותר יריבות אנושית, יותר ויותר מהשפעת הקיום המיוחד שהובא למין האנושי. אסור לנו לתהות על כך שהמין האנושי אינו בשל אפילו היום אחרי מאמץ רב, להסיר את תוצאות החינוך הזה.

ראינו שמיני בעלי החיים הנוכחיים התפתחו לידי שלמות בגלל עזרה הדדית וכי המאבק היה שם רק בין מינים שונים. עם זאת, אם האינדיבידואליות האנושית זהה לנפש הקבוצתית של בעלי החיים, נפש האדם מסוגלת להשיג רק תודעה עצמית העוברת דרך אותו מאבק כמו החיות בחוץ בטבע. המאבק יימשך כל עוד האדם עדיין לא פיתח עצמאות מוחלטת. עם זאת, האדם נועד להשיג באופן מודע את מה שיש שם בחוץ במישור הפיזי. מכאן, זה יוביל אותו לשלבי התודעה של עזרה ותמיכה הדדית מכיוון שהגזע האנושי הוא מין יחיד. רק לאחר שהאנושות כולה תהיה שוחרת שלום, כפי שהוא נמצא בממלכת בעלי החיים, יהיה שלום מלא וחובק-כל. המאבק לא קידם את מיני בעלי החיים היחידים, אלא עזרה ותמיכה הדדית. מה שחי כנפש קבוצתית במיני החיות כנפש יחידה חי בשלום עם עצמו, זוהי הנפש האחידה. רק נפש האדם האינדיבידואלית היא נפש ייחודית בישות הפיזית המיוחדת הפיזית הזו.

זהו ההישג הגדול של נפשנו שאנו משיגים מן ההתפתחות הרוחנית שאנו באמת מזהים את הנפש המשותפת החודרת לכל המין האנושי. אנו לא מקבלים אותה כמתנה לא מודעת, אלא עלינו לקבל אותה במודע. המשימה של מדע הרוח היא לפתח את הנפש האחידה הזו בכל המין האנושי. זה מבטא את עצמו בעיקרון הראשון שלנו: לייסד אחווה על פני האדמה כולה, מבלי לקחת בחשבון גזע, מין, צבע עור וכו'. זוהי ההכרה בנפש המשותפת לכלל האנושות. הטיהור צריך להתרחש עד לתשוקות, כך שכולם יבינו שאותה נפש חיה בכל אדם. בפיזיות אנו נפרדים, בנפש אנו אחדות כאני של האנושות. עם זאת, רק בחיים האמיתיים נוכל לתפוס ולהסתגל לזאת. לפיכך, זה יכול להיות רק טיפוח חיי הרוח החודרים אלינו עם הנשימה המשותפת של נפש אחידה זו. לא בני האדם הנוכחיים עם עקרונותיהם, אלא העתידיים המפתחים יותר ויותר את תודעת הנפש המשותפת הזו ייבנו את הבסיס של גזע חדש שמתמזג לחלוטין עם עזרה הדדית. לפיכך, העיקרון הראשון שלנו אומר דבר אחר לגמרי ממה שאומרים בדרך כלל. אנו לא נלחמים; אנו גם לא נלחמים נגד מלחמה או כנגד כל דבר אחר מכיוון שמאבק אינו מוביל כלל להתפתחות גבוהה יותר. מהמאבק כל מיני בעלי חיים התפתחו כגזע מיוחד. השאירו את כל המאבק סביבנו למרושעים שעדיין אינם בשלים מספיק כדי לחפש את מה שהנפש המשותפת של המין האנושי מוצאת בחיי הרוח.

חברה אמיתית של שלום שואפת לידע רוחני, ותנועה אמיתית של שלום היא תנועת מדע-הרוח. זוהי תנועת שלום כפי שתנועת שלום יכולה להיות למעשה מכיוון שהיא מכוונת למה שחי באדם ומתקדם לעתיד.

חיי הרוח התפתחו תמיד מהמזרח. המזרח היה האיזור בו טופחו חיי הרוח. כאן במערב היה האיזור בו התפתחה הציוויליזציה החומרית החיצונית. לפיכך, רואים במזרח איזור בו בני האדם חולמים וישנים. עם זאת, מי יודע מה מתרחש בנפשות של אלו שאנו מכנים חולמים או ישנים כאשר הם עולים לעולמות שאנשי המערב אינם מכירים? – עלינו לצאת מהציוויליזציה החומרית שלנו המתחשבת בכל מה שיש בעולם הפיזי סביבנו. עלינו לעלות לרוח עם כל מה שכבשנו במישור הפיזי. זה משמעותי ולא רק סמלי שהדרוויניזם עדיין מוצא את האקסלי כמייצג שאמור לומר מתוך השקפתו המערבית: הטבע מראה לנו שהקופים נאבקו זה בזה, וזה היה החזק ביותר ששרד, בעוד הסיסמה שיצאה מהמזרח היא: תמיכה ועזרה הדדית מחזקת את עתידנו. יש לנו משימה מסוימת כאן במרכז אירופה. זה לא יועיל לנו להיות באופן חד-צדדי מערביים או באופן חד-צדדי מזרחיים. עלינו לשלב את שחר המזרח ואת המדע הפיזי של המערב להרמוניה גדולה. אז נבין כיצד רעיון העתיד משולב עם רעיון המאבק לקיום מיוחד.

זה לא סתם במקרה שבאותו ספר בסיסי של התיאוסופיה שבו מי שרוצה להיות מעורב עמוק יותר בחיי הרוח, יכול למצוא ב'אור על השביל' שהפרק השני מסתיים באופן מלא משמעות במשפט שמתאים לרעיון הזה. אתם יכולים לקרוא זאת לא כמו פראזה ב'אור על השביל',[10] אלא מכיוון שההתפתחות הרוחנית מובילה את בני האדם אל הידע של הנפש המשותפת המתמקמת בנפש היחידה. יחד עם זאת, המילים היפות מסכימות עם מה ששני הפרקים של 'אור על השביל' מסכמים. מישהו שמתעמק לגמרי בספר הקטן והמופלא הזה אשר ממלא את הנפש לא רק עם התכנים אשר עושים אותנו מסורים באופן פנימי ומעניקים לבני האדם ראיה רוחית אמיתית בגלל שעוצמת המילים רואה את האיזון בפרטים אם הוא חי לפי מה שהוא קורא בכל פרק. אז המילים האחרונות מאירות את הנפש: השלום עימכם. זה יימסר לבסוף לאנושות כולה על ידי הכוח הנפשי, אותו אנו מחפשים ומטפחים. ואז הגאוניות האנושית פונה למין האנושי באופן רוחני במילים העיקריות: השלום עימכם. זה פותח את הפרספקטיבה הנכונה עבורנו. עלינו לדבר כאן לא רק על שלום, לא רק לייסד שלום כאידיאל, לסיים חוזים, להשתוקק להחלטות של צוות מומחים, עלינו לטפח כאן את חיי הרוח, ואז נגרום לכוח בתוכנו שיזרום החוצה אל האנושות כולה ככוח העזרה ההדדית.

אנחנו לא נלחמים; אנו עושים משהו אחר: אנו מטפחים אהבה, ואנחנו יודעים שבטיפוח אהבה זו המאבק חייב להיעלם. אנחנו לא מתמודדים עם מאבק על ידי מאבק. אנו מתעמתים עם מאבק באהבה, בעודנו מזינים ומטפחים אותה. זהו משהו חיובי. אנו עובדים על עצמנו כדי למזוג אהבה ולייסד חברה הבנויה על אהבה. זהו האידיאל שלנו. אנו נושאים אמירה קדומה באופן כריסטיאני אם אנו חודרים זאת באופן רגשי ובצורה חיונית. כריסטיאניות חדשה או יותר נכון הכריסטיאניות המקורית תתעורר עבור האנושות החדשה. בודהה נתן לאנשיו אמירה שטיפחה אהבה שכזו. אך גם לכריסטיאניות יש טיפוח כזה של אהבה במילים ראויות עוד יותר, אם מבינים אותן כמו שצריך: אתם לא מתגברים על מאבק על ידי מאבק, או על שנאה על ידי שנאה, אלא אתם באמת מתגברים על מאבק ושנאה רק בעזרת אהבה.

————————————————————————————-

  1. Bertha von Suttner 1853-1914, סופרת אוסטרלית פציפיסטית.
  2. מלחמת הבורים הראשונה, ידועה גם בשם המלחמה האנגלו-בורית, או מלחמת טרנסוואל, הייתה מלחמה אשר התנהלה בין האימפריה הבריטית לבין מתיישבים בורים בדרום אפריקה בתאריכים 1902-1899.
  3. מלחמת רוסיה-יפן התנהלה בין 8 בפברואר 1904 ל-5 בספטמבר 1905. המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה.
  4. Thomas Robert Malthus4 1834-1766, היה כומר, דמוגרף וכלכלן פוליטי אנגלי, אשר נודע בעיקר בשל תחזיותיו הקודרות, שהשפיעו רבות על חוקרי מדעי החברה בזמנו.
  5. Thomas Henry Huxley1895-1825, ביולוג אנגלי.
  6. Jean-Jaques Rousseau 1778-1712, היה פילוסוף, סופר, תאורטיקן פוליטי, מלחין ותיאורטיקן של החינוך מז'נבה שפעל בעיקר בצרפת.
  7. Karl Fedorovich Kessler 1881-1815, זואולוג גרמני-רוסי.
  8. Pyotr Alexeyevich Kropotkin 1921-1842, אנרכיסט רוסי, פילוסוף.
  9. עזרה הדדית; גורם באבולוציה, 1902.
  10. הספר יצא לאור בשנת 1885, מאת מייבל קולינס, 1927-1851 Mabel Collins, סופרת תיאוסופית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *