שיעורים אזוטריים – 02

שיעורים אזוטריים

1904-1909

E

רודולף שטיינר

 

חלק ראשון

התנאים המוקדמים הבסיסיים לרכישה בלתי תלויה של ידע עליון

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי

הרצאה 2

ברלין 15 בפברואר 1904

בתרבויות המערביות התפתחות רוחנית צריכה להתחיל בראש וראשונה עם מה שנקרא שליטה במחשבות. גם אם חשיבה מערבית, שהיא לחלוטין בלתי מסודרת ומאוד שרירותית, אינה מתאימה כלל להתפתחות מחשבות נשלטות, כלומר, חשיבה שעוקבת אחר רציפות הגיונית ישירה, אף על פי כן, זה מה שנחוץ כשלב ראשון. כאן אני רוצה לחזור למשהו שכבר דיברתי עליו: אנו צריכים לפתח רגישות לקבלת מחשבות לא הגיוניות ובשליטה גרועה. בני אדם רגילים יחוו סוג של כאב בכל פעם שחושיהם מעוררים בחוזקה. אנשים אלו אשר החושים שלהם רגישים למה שלא ניתן לשליטה הם נדירים מאוד, בלתי עקביים בחשיבתם וחווים זאת ככאב. ועדיין זהו הצעד שכל אחד צריך לקחת, ולא רק ביחס לחשיבה, אבל גם עם כבוד והוקרה לקריאה של ספרותנו המערבית. אני לא מתנגד למספר גדול של ספרים שנמצא בספרות התיאוסופית שלנו. אך שם תמצאו הרבה מחשבות חסרות שליטה.

רוב האנשים של הזמן הנוכחי חושבים בסגנון בלתי נשלט. כל מחשבה בלתי נשלטת מסמלת פיוס או איזון שלא נישא החוצה, חוסר יכולת למקם את עצמנו ביחס מתאים לדמות. זה כמו 'להישמט החוצה', והישמטות בעולם הפיזי היא גם התפייסות או איזון שלא נישא החוצה עם העולם הפיזי. אנו צריכים לפתח בתוכנו הרגשה רצינית עבור חשיבה טובה שנישאת עד הסוף, כך שאנו חשים סוג של כאב פיזי כאשר מחשבה בלתי נכונה מגיעה אלינו מאדם אחר.

בחיים הרגילים זה בלתי אפשרי לשלוט במחשבות באופן כזה. תארו לעצמכם כמה אתם מוכרחים לחשוב בהתמדה באופן בלתי הגיוני כאשר אתם עסוקים בחייכם המקצועיים. כי אנשים חושבים באופן בלתי הגיוני בכל מקום. בחיי היום יום, בעסקים, במקצועות הגבוהים יותר, במדע הטבע, בהיסטוריה, אתם פוגשים חשיבה בלתי הגיונית בכל מקום. והכי בלתי הגיוני מכל אתם מוצאים בתורת המשפט, שם אדם צריך לחשוב בצורה הכי בלתי הגיונית.

אלו שרוצים להגיע לידע גבוה בעצמם, ולא רק לשמוע על כך מאנשים אחרים שיש להם את זה, צריכים להתחיל לחיות את חייהם מבפנים. כדי לעשות זאת הם צריכים לסגור את עצמם לחלוטין משאר חייהם, לפחות לזמן קצר מאוד במשך היום. אפילו אם זה רק לחמש עד עשר דקות או רק לשלוש או ארבע דקות, הם צריכים להקדיש עצמם לחיים הפנימיים שלהם ולמחשבות שכאלה שאינן נובעות מתרבותנו המיידית, לא מחיי היום יום שלנו, אלא מוטב שיהיה להן מוצא גבוה יותר, מחשבות שבהן אדם יכול לשים את מבטחו.

הפסקה זו, חיים אלו ואריגה זו בעולם של מחשבות ושל סדר מפורש, מסירות זו לעולם של מחשבות, גם אם לזמן קצר, היא זו שמפצה על הסחת הדעת וההתפרקות לרסיסים שנגרמת על ידי הציביליזציה החיצונית. ואז, מחוזקים עם מרכז פנימי, אנו יכולים לעבור דרך עולם היומיום. אנו יכולים להוביל את עצמנו דרך עולם היומיום דרך יכולתנו להניע מחשבות משדה הראיה הפנימית שלנו אם אינן שייכות לחיינו הסדירים. אל תחשבו שתמיד תוכלו לעשות זאת! רק זיכרו שכאשר אתם חוצים את הרחוב אינכם אדונים למחשבות שלכם. מכל הצדדים, מבלי שתוכלו לעשות דבר בקשר לכך, מחשבות מהעולם הסובב מתקיפות אותכם, מתקיפות את תודעתכם, משתמשות בהן לפעולה כך שאתם כלי משחק של תודעתכם. בה במידה שאתם חסרים את הכוח לכרוך את מחשבותיכם כמו על חוטים, אינכם יכולים לצפות שהעולם הפנימי יפתח עצמו בפניכם. אתם רק יכולים לצפות להיות שליטים של מחשבות העולם שלנו כשאתם מצליחים לשחרר עצמכם מחיי היומיום לזמן קצר ולהרים עצמכם אל אידיאלים.

כאשר מישהו משיג אהבה עבור אידיאל אזי הוא זוכה בכוח פנימי. זה לא תלוי בתפיסת מחשבות על ידי הבנה אישית.

חישבו על המחשבה הראשונה ב-אור על השביל: "לפני שהעיניים יוכלו לראות הן צריכות להיות חסרות יכולת להזיל דמעות."[1] חישבו על כך היום, מחר ושוב ושוב – אז זה מתחיל להיות חי. ואם אתם מסיטים כל דבר אחר שמנסה לקרוא קריאת ביניים ומערבב מחשבה זו, אז זה נהיה לנקודת מרכז בהווייתכם. זה חי ואורג בתוככם. זה יראה לכם שזה גורם למחשבות אחרות לבוא ממנו, שהוא פורה לאין שיעור. ואתם תראו על מה שאתם צריכים להתגבר בפנימיותכם. רגישות למחשבות מוטעות צריכה להשתרש בתוככם. היא צריכה להגיע לנקודה שבה אתם מרגישים תקועים על ידי מחשבות מוטעות ומיותרות. אתם צריכים גם להרגיש זאת כאשר אתם קוראים ספרים. אם אינכם יכולים להרגיש כאב הנגרם על ידי מחשבות בלתי הגיוניות אז אינכם יכולים לפתח חשיבה נכונה.

עליכם לא רק להבין חשיבה נכונה, אתם צריכים גם לאהוב אותה. אתם צריכים לאהוב מחשבה כמו שמישהו אוהב ילד. ראיתם את ילדכם היום, אתמול וביום שלפני אתמול ואתם עדיין אוהבים אותו. אתם צריכים לעשות אותו הדבר עם עולם המחשבות שלכם. כשאתם חושבים שהבנתם מחשבה אתם לא צריכים לדחוף אותה החוצה ממחשבותיכם, אלא מוטב שתסובבו אותה שוב ושוב. כאשר אתם יכולים לעשות זאת אז אתם מצוידים בסוג של 'נשק מחשבתי' ושלב המעבר חדל, השלב שבו אתם צריכים להילחם במחשבות בלתי הגיוניות. הוא חדל כאשר המחשבות עובדות עבורכם בדיוק כמו כיסא, שולחן וכן הלאה. אתם נהיים חיוביים. אלו החיים בעולם הרוח יודעים זאת. הם גם יודעים שהם תמיד מוקפים במחשבות שהן כוחות ועוצמות העובדים עלינו. אלו אשר פותחים לקבל זאת, זה בגלל שהם יכולים להראות כיצד מחשבות של שנאה, כיצד מחשבות של רצון טוב נשלחות הלוך ושוב בין אנשים. הם רואים כיצד מחשבות נמשכות בין אנשים וכיצד הן קופצות בחזרה. יש אנשים העומדים לפנינו באופן מוזר. הם עומדים שם כמוקפים בגוף גבישי, באמצע של חייהם. כל המחשבות הבלתי מתאימות, מחשבות קפיציות בלתי מתאימות של נדן גבישי זה. אלו הם אנשים אשר מבינים כיצד להוביל חיים מדיטטיביים, אשר מבינים כיצד לכוון את חייהם מבפנים.

אתם יכולים לבחון אם השליטה במחשבותיכם הצליחה. אבל לא בפשטות באומרכם לעצמכם: "כעת אני חושב נכון," אלא מוטב על ידי שימוש בברומטר שיכול להראות לכם כיצד מחשבותיכם נשלטות מבפנים. ועבור אלו העוקבים אחר שביל הידע, זהו חלום חייו של מישהו. כי אצל אלו שבאמת מבינים דברים אלה, חלום חייו של מישהו מוערך מאוד, גם אם לא באותה דרך כמו אחרים בעלי אמונות תפלות. כי עבור אלה שמבינים, יש לזה משמעות אחרת לגמרי מאשר עבור אנשים שעדיין לא שולטים במחשבות חייהם.

עבור רוב האנשים חיי החלום הם פראיים, מבוכה מעורבבת. אבל זה חדל לחלוטין אחרי שהקדשנו עצמנו לחיים מדיטטיביים לתקופת זמן. אז חלומותינו משיגים משמעות עמוקה וסמלית. ברומטר עבור מידת המחשבות אפשר למצוא בסדירות, ביופי של חלומותינו.

כל עוד אנו מתנודדים דרך החיים החיצוניים חלומותינו יהיו השתקפויות נבוכות של החיים החיצוניים. ברגע שבו אנו מתחילים להניח בצד לפחות לתקופות קצרות של זמן כדי להיות חזקים ובעלי עוצמה בהתנגדותנו לכל שמסתער עלינו, אזי חלומותינו מקבלים משמעות סימבולית. אז, בדרך נשלטת, אנו צריכים לעשות את המאמץ ולשאול: מה זה מייצג עבורי, חלום זה שהופיע בדרך זו?

יש גם הבדל בין חלום גבוה לנמוך. זה לא נכון שחלום אחד שווה למשנהו. החיים שהאדם מגולל במצב שינה שונים לחלוטין עבור אלו המפתחים את גופם הרוחי מאשר עבור אלה שאינם מפתחים. מי שיש לו ניסיונות רוחיים יודע זאת. אלו שאינם יודעים דבר אחר מאשר מה שעיניהם, שאוזניהם ושלשונם אומרים להם, שנספגים לחלוטין בעולם החושים, יכולים לחוות במשך השינה רק את מה שהשיירים הנבוכים של רשמי החושים נותנים להם. מה שאתם משיגים בחמש דקות דרך עבודתכם הרוחית זה משהו שמעורר את הרוח ומניע אותה לידי תנועה, משהו שאתם לוקחים אתכם לכל מקום אם גופכם אתכם ואם לא. אז, כאשר חלומותינו מתחילים להיות רגילים ונהיים חלומות קטנים עם התפתחות ופעולות רגילות, אז מה שאנו קוראים חיינו הרוחיים האמיתיים נעשים פעילים.

אך זהו רק הצעד הנמוך ביותר. מה שצריך להתווסף לכך הוא זה: כשאתם מפנים מקום לרגעים הנפרדים משאר חייכם (אבל אינכם רשאים לקחת רגעים אלה מחיי העבודה שלכם, מהחיים המקצועיים שלכם, כי תיאוסופים אינם רשאים לקחת שום דבר מחיי העבודה שלהם) ואז משתמשים בהם להתקדמות פנימית, אז תבחינו במשהו שיתרחש מהר מאוד עבור אלו המבלים זמן מסוים במדיטציה, בחיים הרוחיים הפנימיים. אתם תבחינו שאתם זוכרים את החלומות שלכם בדרך שונה לחלוטין משהיה לולי כן. זוהי ההמשכיות של המודעות שגדלה בהתמדה ככל שהוא או היא מפתחים עצמם, ושגודלת בדרך כזו שאתם נהיים אובייקטיביים בתוך עצמכם. ככל שאתם מגדירים עצמכם בתוך גופכם, במידה שזו אינה הרוח שאיתה נהייתם לאחד, במידה ואינכם יכולים לפתח תודעה כשאתם מחוץ לגופכם, כלומר – כשאתם ישנים. מכאן המצב הבלתי מודע של רוב האנושות במשך השינה. המשך כזה של תודעה מופיע רק לאט מאוד, כך שלמעשה אתם ערים בשינה כפי שאתם ערים בגופכם הפיזי, ואז אתם נושאים תודעה ערה זו הלאה לתוך גופכם הפיזי ולתוך עירות התודעה היומיומית.

כאן יש לכם דרך להשיג סוג של ברומטר לצורך מדידה בחיים הפיזיים. היכולת להתנגד לתקיפות של החיים הרגילים מוגבהת. הגוף צריך להיות לסוג של כלי. אז אתם יכולים לראות את הגוף מחוץ לעצמכם, שוכב קרוב אליכם. אבל אתם חיים ברוח כאשר אתם מתחילים להסתלק ממה שקשור לגופכם. בדרך זו אינכם נהיים פחות מסוגלים לחיים, אלא יותר מסוגלים, כי אלה היודעים את הרוח הם תמיד מסוגלים יותר לחיים.

הכל תלוי בישיבה מהצד בחלק של היום כדי להקדיש עצמכם למחשבות גבוהות שאין להן דבר עם אנוכיות, אמביציה, נוחיות חושית רגילה – ואתם נותנים לאור של מחשבות כאלו לזרוח לתוך חיי היומיום.

כך אנו מבינים את השיעור הראשון של אור על השביל. הוא לא רוצה להוביל אנשים לסגפנות. הוא לא רוצה להרחיק אנשים מהעולם הזה. אלו הבאים כדי להתרחק אינם מתאימים לאידיאל התיאוסופי, אלא אלה אשר באים אל הרוח מתוך חייהם הרגילים.

כאשר אנו קוראים ב-אור על השביל:

  1. הרוג את כל האמביציות.
  2. הרוג את כל האהבה לחיים.
  3. הרוג את כל הרצון לנוחיות.

ומייד אחרי זה:

  1. עבוד כמו השאפתנים. הערך את החיים כמו אלה האוהבים אותם. היה שמח כמו אלה החיים רק לשם האושר.

והלאה:

חפש בלבך את שורש הרע וקרע אותו החוצה.

התיאוסוף צריך להרגיש שאנו חלק מהכל, שאנו אחראים לכל מה שיש. אלה שאינם במצב להבין שגם הם אשמים אם מישהו גונב מחר, אינם במצב לדעת כיצד הם קשורים עם הכלל, אנשים אלה אינם במצב של חיפוש אחרי שורשי הרוע. משום שאנו חסרים את האפשרות והיכולת להתחיל עם אנשים אחרים שקוראים: חפש בלב – בליבך שלך – את שורשי הרוע וקרע אותם החוצה.

כי הם חיים ומשגשגים בלב של התלמיד בעל השאיפות כמו בליבם של הילדים של העולם.

אף אחד אינו מורשה לדמיין שהוא או היא הם טובים – אפילו אם אנו יכולים לעשות זאת, אפילו אם אנו יכולים לעשות זאת רק לרגע – או שהוא או היא הרבה יותר טובים מאנשים אחרים. אנו צריכים להיות מלאים לחלוטין עם המחשבות שאיננו יכולים לעשות הרבה יותר טוב מאחרים. מה שאנו עושים, לדוגמא, אם אנחנו עושים אנשים שמחים בעוד שבאותו זמן, בגלל שאנו חיים בדרך שאנו חיים, אנו עושים רבים לבלתי שמחים? בערות היא שורש הסבל בחיים. אנו בורים, כפי שלעיתים כה קרובות זהו המקרה, שאנו משחיזים את הסכין עבור אלו המשתמשים בו לרעה.

רק החזק יכול להרוג את זה. החלש צריך לחכות לגדילתו, להתבגרותו, למותו.

עשב שוטה זה צומח באדם דרך תקופות העולם. הוא משגשג, הוא פורח רק כאשר הוא עובר דרך חיים לאינספור. לפעמים הוא רק מופיע בהתגשמויות מאוד מאוחרות: זה שכבר טיפס לגבהים נפל עמוקות מאוחר יותר. לא לעיתים רחוקות זה קורה שאלו עם הידע העמוק ביותר חברו לאלו שנפלו עמוק ביותר. נפשות הרפתקניות אלו לא היו ניתנות להבחנה מהנפשות הגדולות. אלו שרצו לדרוך על שביל העליונות היו צריכים לקרוע עשב רע זה מלבותיהם. אז הלב היה מדמם בכבדות. חיים שלמים נראו כנהרסים.

קבלו מילים אלו כמעט מילה במילה, אבל במובן רוחי. תארו את המשמעות הגבוהה ביותר של החיים והערך הגבוה ביותר שלהם. אימרו לעצמכם: "אין קץ לתועלת שאותה ראינו, וכמה חסרי קץ הם הדברים שבשבילם חיינו, ועדיין יתכן שהם לחלוטין חסרי ערך. אנו צריכים להתחיל חיים חדשים אם איננו רוצים יותר לחיות באופן שבו אנו רגילים, אם איננו רוצים אותו נוצר ונברא על ידי השפעה שזרה לנו אבל רוצים לעצב וליצור אותו דרך חיינו הפנימיים. אז לא נהיה שונים בהופעתנו החיצונית, אבל נוביל את חיינו בעוקבנו אחר אימפולס שונה. אנו נדריך את חיינו לא מתוך יהירות והבל, לא מתוך אמביציה. לא מתוך הנאה חושית, כי לא נוכל יותר לעשות זאת, אלא יותר מתוך חוש של חובה, כי זה צריך להתרחש מתוך ראיה פנימית גבוהה יותר.

המבחן צריך להתקיים. הוא יכול לבוא אליך בצעד הראשון של טיפוס מסוכן המוליך לשביל של חיים, אולי בסוף. אבל תאר לך היטב שזה צריך להיות בר-קיימא, ושיקשור את כל האנרגיות שלך למשימה. אתה לא מורשה לחיות ברגע הנוכחי ולא בעתיד, אלא רק בנצחי.

עשב רע ענקי זה אינו יכול לפרוח שם. כתם זה על קיומך נמחק על ידי משב קל של מחשבות נצחיות.

אז מגיע המבנה של הגוף האסטרלי. בדיוק כפי שאנו עובדים על הגוף המנטלי דרך שליטה במחשבות, כך גם אנו צריכים לעבוד על גופנו האסטרלי על ידי סידור זיכרוננו. גם הוא צריך להיות נשלט, צריך להיות אובייקט לבדיקה. זה מפעיל השפעה כבירה ומשמעותית על כל חייו של האדם. אתם צריכים לחדול מהמנהג של מחשבות אגואיסטיות של חרטה כשאתם מביטים לאחור על פעולותיכם. מה שאתם זוכרים צריך פשוט להיות שם עבורכם כדי ללמוד כיצד לעשות דברים טוב יותר. אנו צריכים ללמוד מהעבר ולהשתמש בזיכרוננו כדי לעשות את נפשותינו יותר מוכשרות. כאשר אנו מכוונים את זיכרוננו כך שאיננו מביטים לאחור באופן שרירותי, אלא יותר מביטים לאחור אפילו במה שמופיע בדברים הכי פחות משמעותיים כך שהם נהיים בית ספר ללמידה, אז אנו מחזקים את עמוד השדרה של נפשנו.

כאשר אנו מחזקים את זיכרוננו בדרך זו, אז נוצר חזון אסטרלי. זה משנה את גופנו האסטרלי לאיבר של הרצון שאנו יכולים להשתמש בו. אנו צריכים להשתחרר מההרגל לבכות, אנו צריכים להתגבר על סימפטיה ואנטיפטיה כך שנוכל להביא את הגישה הנכונה לתמונות שבזיכרוננו.

כאשר אנו נהיים שליטים על זיכרוננו, על יכולתנו לחשוב וליצור תמונות מנטליות, אז הגענו למטרתנו הראשונית. אנו מכירים בכך שאלו שאינם מתרגלים זאת צריכים להרגיש תמיד שהם תלויים בכל 'רוח פרצים' מסביב להם, כמו טלטול קנים שנזרקו פה ושם על ידי כל מחשבה עוברת. אין פירוש אחר לכניסה לתוך הגוף האסטרלי והעולם המנטלי מאשר ליצור ולתת צורה לעצמך מבפנים. אלו שמארגנים את הזיכרונות שלהם, אשר בערב יוצרים את הצורה דמויית הענן לתוך הצורות הקורנות הסימטריות, כלומר החלקים הגבוהים, אשר מתקדמים מהראש והלב, אנשים אלה יראו שהם חיים מבפנים לתוך העולם החיצון. כאשר האדם מגיע כה רחוק, אזי שום דבר רע לא יכול להגיע אליו יותר. בנוכחות שלו אנו יכולים לשלוח אליו מחשבות מהסוג הגרוע ביותר ומחשבות אלו יחזרו ישר לאחור כאילו כלל לא נגעו בהן. בעבודה המדיטטיבית שלהם הם בנו כיסוי רוחי שמקיף אותם.

[1] לקוח מספרה של התיאוסופית מייבל קולינס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *