מבוא לאנתרופוסופיה – 07

מבוא לאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בדורנאך 1924 GA234

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שביעית 8.2.1924

חיי החלום והוויית המציאות החיצונית

כבר בהרצאות האחרונות הסבתי את שימת לבכם לאורח בו צריך מדע ההתקדשות לדבר על מצבי החילופין של שינה ועירות הידועים לנו מהתודעה הרגילה ואשר דרכם עשויים אנו למצוא נתיב גישה אחד ויחיד אל הסוד של חיי אנוש. אלה הם החיים המוצאים את ביטויים בזמן השינה – חיי נפש, חיי חלום, חיים אשר התודעה הרגילה, אם היא משוחררת מנטיות מיסטיות וכיו"ב, אינה נוטלת אותם בהתחלה בכובד ראש. לגישה זו יש וודאי צידוק. אדם שדעתו שפויה עליו אינו נוטל את חיי החלימה בכובד ראש ובמידה מסוימת הוא צודק, כי הוא רואה שהללו מראים לו כל מיני תמונות ורסיסי זיכרונות מחייו הרגילים. בהשוותו את חיי החלום שלו לחויותיו הרגילות אזי בוודאי שעליו להיצמד בחוזקה לזו שנקרא לה מציאות. אך חיי החלום באים עם שחזור צירופי צירופים של חוויות רגילות. כשאדם שואל את עצמו מה מציינים הללו לסך כל ישותו, אין הוא מוצא לכך תשובה בתודעה הרגילה.

הבה וניתן כעת את דעתנו לחיי החלום הללו כפי שמציגים הם את עצמם בפנינו. אנו יכולים להבחין בין שני סוגי חלומות. הראשון מעלה לפני נפשנו תמונות מחוויות חיצוניות. לפני שנים או אולי לפני מספר ימים חווינו דבר זה או אחר בצורה מוגדרת. והנה מעלה החלום תמונה דומה פחות או יותר, לרוב בלתי דומה, לחוויה החיצונית. אם אנו מגלים את הקשר שבין תמונת חלום זו לבין החוויה החיצונית אנו מופתעים מיד מהטרנספורמציה שחלה בחוויה החיצונית. בדרך כלל אין אנו מייחסים את תמונת החלום לחוויה מוגדרת בעולם החיצוני ועל כן אין דמיון ביניהם שיפתיענו. אך כשאנו מתבוננים מקרוב יותר בסוג זה של חלום המעלה לפני הנפש חוויות חיצוניות בתמונות שעברו טרנספורמציה, אנו נוכחים לדעת שמשהו בנו מחזיק בחוויות אלה. אין אנו יכולים להחזיק בהן כפי שעושים אנו במצב העירות, כשמשתמשים אנו באיברי גופנו בשימוש מלא ובחוותנו את דימויי הזיכרון הדומים ככל האפשר לחיים החיצוניים. בזיכרון מצויות ברשותנו תמונות מהחיים החיצוניים שהן זהות פחות או יותר. לבטח ישנם אנשים החולמים בזיכרונותיהם אך דבר זה נחשב לבלתי נורמלי. בזיכרונותינו יש לנו תמונות זהות פחות או יותר. בחלומותינו – תמונות, לאחר טרנספורמציה, מהחיים החיצוניים. זהו הסוג האחד של חלומות. אולם קיים גם סוג נוסף והוא חשוב בעצם הרבה יותר לידע של חיי החלום. זהו הסוג שבו חולם האדם, למשל, שהוא רואה שורה של עמודים לבנים שאחד מהם פגום או מלוכלך. הוא מתעורר מחלום זה ונוכח לדעת שהוא סובל מכאב שיניים. הוא רואה בזה ששורת העמודים מסמלת, כביכול, טור שיניים. שן אחת דואבת ודבר זה מיוצג על ידי העמוד הניזוק או אולי המלוכלך. או קורה שאדם מתעורר מחלום בו ראה כיריים מבעבעים ונוכח לדעת שלבו פועם בחוזקה או שתוקפו דכדוך נפש בחלומו מצפרדע המתקרבת אל כף ידו. הוא מחזיק בצפרדע ומגלה שהיא רכה ולחה. הוא מזדעזע ומקיץ ומוצא שאחז את קצה השמיכה בתוך שנתו. ניתן להמשיך עוד עם דברים אלה. אדם עלול לחלום על כל מיני צורות דמויות נחשים ולהקיץ עם כאבים במעיים.

מזה אנו למדים שקיים סוג שני של חלומות המוסר ביטוי תיאורי, סימבולי, לאיברי האדם הפנימיים. כאשר תופסים אנו את הדבר הזה אנו לומדים לתת פירוש להרבה דימויי חלום בדרך זו עצמה. אנו עשויים לחלום למשל שאנו נכנסים למרתף מקומר. התקרה שחורה ומכוסה קורי עכביש: מראה מסליד. אנו מתעוררים ונוכחים לדעת שיש לנו כאב ראש. פנים הגולגולת מוצא ביטויו במרתף המקומר. אנו אפילו שמים לב לכך שפיתולי המוח מובעים בסמליות בתצורות המיוחדות המרכיבות את הקמרון. כשממשיכים אנו את מחקרנו בכיוון זה אנו נוכחים לדעת שכל איברינו עשויים להופיע בחלומות בדרך ציורית זו.

כאן מצוי משהו המצביע בבהירות מירבית, באמצעות החלום, אל כל חייו הפנימיים של האדם. ישנם אנשים, שישנים וחולמים ממש, המחברים נושאים לציורים טובים למדי. בלומדכם דברים אלה אתם יודעים איזה איבר מוגדר מתואר בזה, אפילו שבצורה משתנה, סימבולית. לציורים אלה יופי בלתי רגיל לעתים. וכאשר נאמר לאומן איזה איבר סימל למעשה ביופי כה הדור – הריהו משתומם מאוד כי אין לו אותה יראת כבוד לאיבריו כמו שיש לו לגבי ציוריו. שני סוגי חלומות אלה ניתנים בנקל לאבחנה על ידי אדם המוכן לחקור את עולם החלומות לפני ולפנים. בסוג החלומות האחד יש לנו תמונות מחוויות המתרחשות בעולם החיצוני. בסוג השני – ייצוגים ציוריים של איברינו הפנימיים. קל יחסית לצעוד במחקר החלומות שעד כאן. רוב בני האדם ששימת לבם מוסבת לקיומם של שני הסוגים הללו ייזכרו בחוויות משלהם שיצדיקו סיווג זה. אך אל מה מצביע סיווג זה? ובכן, כשבוחנים אתם את הסוג הראשון של החלומות ובחוקרכם את הסוג המיוחד של התמונות הכלולות בו תיווכחו לדעת שמגזר נרחב של חוויות חיצוניות שונות עשויות להיות מיוצגות על ידי אותו החלום. אותה חוויה אחת עשויה להיות מתוארת על ידי אנשים שונים בחלומות שונים.

טלו את מקרהו של האדם החולם שמתקרב הוא אל הר. מצוי שם פתח דמוי-מערה ולתוך פתח זה השמש עדיין נוגהת. הוא חולם שהוא נכנס פנימה. עד מהרה הולך ומחשיך שם עד ששוררת אפלה מוחלטת. הוא מגשש את דרכו לפניו, פוגש מכשול וחש שמצוי אגם קטן לפניו. הוא מצוי בסכנה גדולה והחלום נוטל נתיב דרמטי.

חלום כזה עשוי לייצג חוויות חיצוניות שונות למדי. התמונה שזה עתה תיארתי עשויה להתייחס לתאונת רכבת בה החולם היה פעם מעורב. מה שחווה אז בא לידי ביטוי עכשיו אולי שנים לאחר מכן, בחלום הזה. התמונות שונות לגמרי ממה שחווה אז. ייתכן שהיה בשבר אוניה או שרעהו מעל באמונו. וכיו"ב. בהשוותכם את תמונת החלום לחוויה הממשית ובבוחנכם אותם באורח מעמיק זה, תיווכחו לדעת שלתוכן התמונות אין בעצם חשיבות רבה. החשיבות מתמקדת בעקביות הדרמטית: האם מצויה היתה תחושת ציפייה, האם רווח לה או שהדברים התגלגלו למשבר. ניתן לומר שמערך הרגשות כולם מתורגם לחיי החלום.

ועתה, אם אנו מתחילים בנקודה זו ובוחנים חלומות מהסוג הראשון, אנו נוכחים לדעת שהתמונות שואבות את כל אופיין בעיקר מטבעו של האדם עצמו, מהאינדיבידואליות של האגו שלו. אלא שאל לנו לחקור את החלומות כאותם פסיכולוגים מקצועיים השופטים כל דבר לפי קנה מידה אחד ויחיד.

אם מצויה ברשותנו הבנה לגבי חלומות – אני אומר: חלומות ולא מתן פירוש לחלומות – אנו יכולים לעיתים קרובות להיטיב להכיר את האדם מחלומותיו מאשר מהתבוננות בחייו החיצוניים. בלומדנו כל מה שחווה האדם בחלומות אלה אנו מגלים שמצביע הדבר לאחור להתנסות האגו בעולם החיצוני.

לעומת זאת כשאנו בוחנים את סוג החלום השני, אנו מגלים שמה שמופיע לפני הנפש בתמונות חלום נחווה אך ורק בחלום. כי כשהאדם ער הוא חווה את תבנית איבריו בלמידה של האנטומיה והפיסיולוגיה המדעיות, לכל היותר. זו אינה מהווה חוויה של ממש, זוהי הסתכלות חיצונית בהם ותו לא, כפי שמביט אדם באבנים ובצמחים. כך עלינו להתעלם מזה ולומר שבתודעה הרגילה של חיי יום יום חווה האדם מעט מאוד או דבר לא, מגופו הפנימי. סוג החלום השני שוטח זאת לפניו בתמונות אם גם מהוות הללו תמונות שעברו טרנספורמציה.

כעת, כשאנו בוחנים את חייו של אדם אנו מוצאים שנשלטים הם על ידי האגו שלו – פחות או יותר בחופפות לכוח הרצון שלו ולאופיו. אך פעילות האגו שבחיי אנוש דומה מאוד לסוג הראשון של חוויות החלום. נסו אך לבחון מקרוב אם חלומותיו של אדם כאלה הם שחוויותיו משתנות בהם בתוקפנות. בכל אדם שלוֹ חלומות כאלה תמצאו אדם בעל אופי רצון עז. ולעומת זאת אדם, החולם את חייו כמעט כפי שהם במציאות ואינו משנה אותם בחלומותיו יתגלה כאדם בעל רצון חלש.

וכך רואים אתם שפעילות האגו בתוך חייו של האדם באה לביטויה בדרך בה צר הוא את חלומותיו. ידע כזה מראה לנו שעלינו לייחס את החלומות מהסוג הראשון לאגו אנוש. והנה למדנו בהרצאות האחרונות שהאגו והגוף האסטרלי מצויים מחוץ לגופים הפיזי והאתרי לעת השינה. כשאנו זוכרים זאת לא נופתע ללמוד שהמדע הרוחי מראה לנו שהאגו מחזיק לעת השינה בתמונות של חיי העירות – אותן תמונות המוחזקות בהווית המציאות הרגילה על ידי הגופים הפיזי והאתרי. הסוג הראשון של החלום מהווה את פעילותו של האגו מחוץ לגופים הפיזי והאתרי. מה מהווה אם כן, סוג החלום השני?

גם לו כמובן, התייחסות כלשהי למצוי מחוץ לגופים הפיזי והאתרי במהלך השינה. זה לא יכול להיות האגו כי האגו אינו יודע דבר על צורות האיברים הסימבוליות המוגשות על ידי החלום. המסקנה היא בהכרח שזהו גופו האסטרלי של האדם שמעצב לעת השינה תמונות סימבוליות אלה של האיברים הפנימיים כפי שעושה האגו לגבי התמונות של החוויה החיצונית. אם כן, שני סוגי החלומות מצביעים אל פעילות האגו והגוף האסטרלי בין ההירדמות לבין היקיצה.

אנו יכולים להתקדם הלאה. ראינו מה עושים אדם רפה רצון ועז רצון בחלומותיהם. ראינו שאדם רפה רצון חולם על הדברים כמעט כפי שהוא חווה אותם, בה בשעה שעז הרצון משנה אותם בטרנספורמציה, מרכיבם מחדש וצובע אותם באופיו שלו. בלכתנו בקו זה עד תומו אנו יכולים להשוות את התוצאות עם התנהגותו של האדם בחיי העירות. אנו מגלים אז את העובדה הבאה המעניינת מאוד. הניחו לאדם לספר לכם את חלומותיו. שימו לב כיצד מתקשרת תמונת החלום האחת לרעותה. בחנו את סגנון חלומותיו. ולאחר מכן, כשקיבלתם מושג מאורח חלימתו הביטו באדם עצמו. כשאתם מודרכים על ידי המושג שיצרתם לעצמכם מאורח חלימתו, יהא לאל ידכם לצור תמונה כנה מדרך פעולתו בחיים. דבר זה מוליכנו לסודות חשובים בטבע אנוש.

כשאתם בוחנים אדם, ורואים כיצד הוא פועל בחיים ולומדים להכיר את אופיו האינדיבידואלי – אתם נוכחים לדעת שרק חלק מפעולותיו נובע מישותו שלו, מהאגו שלו. אילו היה הכל תלוי באגו היה האדם עושה למעשה את מה שהוא חולם. בעל האופי התוקפני בחלומותיו היה תוקפני גם בחייו. בה בשעה שזה שכמעט ואינו משנה דבר מחייו בחלומותיו היה כמרחף מעל החיים על כל מישוריהם בהניחו להם להתנהל מאליהם, מניח לעניינים להתרחש, בעצבו את חייו כה במעט כפי שמעצב הוא את חלומותיו. ומה עושה האדם על פני הדברים ומעליהם? כיצד מתחולל כל זה?

ידידיי היקרים, אנו רשאים לומר שהדבר נעשה על ידי אלוהים, על ידי הישויות הרוחיות העילאיות של העולם. מה שעושה האדם אין הוא עושה זאת בעצמו. למעשה שווה מידת מעשיו למידת חלומותיו. השאר נעשה דרכו, אלא שבחיינו הרגילים אין אנו מאמנים עצמנו לסקור דברים אלה. אילו היינו סוקרים אותם היינו מגלים שלמעשה אנו נוטלים חלק בחיים כפי שמשתתפים אנו באורח פעיל בחלומותינו. העולם עוצר בעד התקיף מהיות תקיף בחיים כפי שהוא בחלומות ובאדם החלש פועלים אינסטינקטים והחיים עצמם מוסיפים משלהם את מה שיתרחש דרכו שאודותיו אין הוא חולם.

מעניין להשקיף על אדם בפעולה כלשהי בחייו ולשאול: מה נובע ממנו עצמו ומה בא מהעולם? ממנו נובע אך ורק ככל שעשוי הוא לחלום. לא פחות ולא יותר. העולם מוסיף משהו במקרהו של האדם החלש ומוציא משהו במקרהו של התקיף. כשהחלומות נראים באור זה הם נעשים מעניינים באורח יוצא מגדר הרגיל והם נותנים לנו ראיה פנימית עמוקה לתוך ישותו של האדם. דברים רבים ממה שאני אומר לובשים אכן צורה מעוותת ומגוחכת אצל הפסיכואנליסטים. אין הם מסוגלים לראות מה חי ושוזר בטבע אנוש – כה מעוות נראה להם הכל. ממה שפרשתי לפניכם היום בדרך חיצונית לגמרי יכולים אתם לראות את הצורך לרכישת ידע עדין ומדויק של הנפש כשברצונו של אדם לעסוק בדברים אלה. שאם לא כן לא יהא לאל ידו לדעת דבר אודות ההתייחסות שבין חלומות לבין המציאות החיצונית כפי שמתממשת על ידי האדם בחייו. עקב זה תיארתי פעם את הפסיכואנליזה כדילטנטית. היות ואין היא יודעת ולא כלום על חייו הפנימיים של האדם. שתי דילטנטיות אלה מהוות לא רק חיבור כי אם כפל. כי בורות לגבי החיים הפנימיים פוגעת בחיצונים ובורות לגבי החיים החיצוניים פוגעת בחיים הפנימיים. בהכפילנו 3 כפול 3 אנו מקבלים 3 בריבוע. פסיכואנליזה היא דילטנטיות בריבוע.

כשבוחנים אנו את מצבי החילופין של עירות ושינה באורח מעמיק עשויים אנו להשיג בעליל ולהבין כה רבות ביחס לטבע מהותו של האדם, עד כי מובאים אנו למעשה אל שער מדע ההתקדשות. ועתה תנו דעתכם לדבר נוסף שאמרתי לכם בהרצאות אלה: העובדה שאדם יכול לחזק את כוחות נפשו על ידי אימונים, על ידי מדיטציות. או אז יתקדם מעבר לחשיבה הרגילה המופשטת, שרֵיקה היא פחות או יותר, אל חשיבה שמטבעה היא ציורית, הקרויה אימגינציה. לאחר מכן נחוץ היה להסביר שאדם המתקדם באימגינציה מגיע לתפיסת כל חייו כאימפולס אתרי הנכנס לחיים הארציים דרך ההריון והלידה – ואם לדבר יותר בדיוק – מלפני ההריון והלידה. דרך החלומות הוא קולט שברירי זיכרונות של מה שחווה הוא באורח חיצוני מאז רדתו אל האדמה אל חייו הנוכחיים. האימגינציה מוסרת לנו תמונות שבאורח שהן נחוות יכולות להידמות מאוד לתמונות חלום, אך אין הן מכילות שברירי זיכרונות מחיים ארציים אלה, אלא ממה שקדם להם.

מגוחך למדי שאנשים שאינם מודעים למדע הרוח אומרים שהאימגינציות מהוות חלומות גרידא. הם צריכים אך להתבונן מהו זה אודותיו חולמים אנו באימגינציות. אין אנו חולמים על מה שמגישים לנו החושים. התוכן מבהיר בייצוגו את חווית האדם מלפני היות לו חושים. האימגינציה מובילה את האדם אל עולם חדש.

אולם קיים דמיון עצום בין הסוג השני של החלומות לבין החוויות האימגינטיביות הנרכשות בתחילה על ידי אימוני הנפש. אנו חווים תמונות, תמונות כבירות וכל זה בבהירות רבה. בדייקנות, אנו רשאים לומר, אנו חווים יקום של תמונות כה נפלאות כה עשירות בגוון. כה נאדרות תפארת שמלבדן אין לנו דבר בתודעתנו. אילו חפצנו לצייר תמונות אלה כי אז צריכים היינו לצייר לוח עצום. אך יכולים היינו לתפוס הופעתו של הרף עין אחד – כשם שאין אנו יכולים לצייר הבזק של ברק אלא את הופעתו הרגעית, כי כל זה מתנהל בזמן, ועם זאת כשעולה בידינו להקיף הרף עין אחד אנו משיגים תמונה כבירה.

הבה ונבהיר זאת באורח שרטוטי. כמובן שזה לא ידמה מאוד למה שאנו רואים, אך שרטוט זה ידגים את מה שמתכוון אני לו. הביטו בשרטוט זה שציירתי. יש לו תוואי פנימי וכולל הוא צורות רבות שוני ביותר. עצום מידות הוא הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. כעת, אם אנו מתעצמים ומתחזקים יותר ויותר בהתרכזותנו, באחיזה רבת אונים של התמונה כי אז ניצבת היא בפנינו, אך לא רק למשך רגע אחד בלבד. עלינו לאחוז בה במלוא נוכחות התודעה, אחרת היא חומקת מאיתנו לפני שנוכל להביאה אל הרגע העכשווי. נדרשת מלוא נוכחות התודעה בהתבוננות רוחית. אם עולה בידינו לא רק לספק די הצורך מודעות זו על מנת לאחוז בה ולהיות מודעים לה בעת ובעונה אחת, אלא אף להמשיך בכך – היא מצטמצמת ותחת היותה משהו חבוק-כל היא נעשית קטנה יותר ויותר בנועה הלאה בזמן. לפתע היא מתכווצת להיות דבר מה – חלק אחד הופך להיות ראש אנוש, חלק שני ריאת אנוש, השלישי כבד אנוש. החומר הפיזי הניתן על ידי גוף האם אך ורק ממלא את מה שנכנס מהעולם הרוחי ונהיה לאדם. לבסוף אנו אומרים: את מהות הכבד אנו רואים עתה רוחית בתמונה כבירה מחיים קדם-ארציים. אותו הדבר נכון ביחס לריאה. ועתה אנו יכולים להשוות זאת עם תכנו של סוג החלום השני. אף כאן עשוי איבר אנוש להיראות לנו בתמונה יפיפייה, כפי שאמרתי זאת לפני כן. אלא שתמונה זו היא דלה בהשוואה למה שמגלה האימגינציה.

 Diagram 8

כך מתרשמים אנו שהאימגינציה מעניקה לנו דבר שנברא בידי יוצר עליון בה בשעה שהחלום מהווה משהו מגושם. אולם שניהם מצביעים לאותו כיוון ומבהירים רוחית את מערכו הגופי הפנימי של האדם.

ומכאן רק צעד אחד להשגה נוספת ואמיתית מאוד. כשמבחינים אנו דרך האימגינציה בישותנו הקדם-ארצית כתמונה אתרית כבירה ורואים אנו תמונה אתרית כבירה זו כמו מתגבשת לאדם פיזי, אנו מובאים לשאול מה יארע אם תמונות החלום הללו, המתייחסות לאיברים הפנימיים, תתחלנה לפתח את אותה הפעילות. ניווכח לדעת שתצמח מזה קריקטורה של האיברים הפנימיים. הכבד האנושי, הכה מושלם בדרכו שלו מתהווה מתמונה אימגינטיבית המצביעה אל החיים הקדם-ארציים. אילו היו הופכות תמונות החלום ונעשות לכבד כי אז לא היה זה כבד אנוש ואף לא כבד ברווז אלא קריקטורה של כבד. דבר זה מעניק לנו התבוננות פנימית עמוקה לכל ישותו של האדם.

קיים באמת דמיון-מה בין תמונת החלום לבין התמונה האימגינטיבית כפי שאנו רואים עתה בבהירות רבה. ואיננו יכולים להתאפק מלשאול כיצד נסב הדבר הזה.

ובכן, אנו יכולים להוסיף ולהתקדם. טלו את תמונות החלום מהסוג הראשון, הללו הצמודות לחוויות החיצוניות. ראשית, לא קיים שום דמיון להללו בתודעה האימגינטיבית. אך התודעה האימגינטיבית מגעת לאחור להתנסותו הקדם-ארצית של האדם בה לא היה לו שום שיג ושיח עם ישויות אנושיות פיזיות זולתו. ראיה רוחית אימגינטיבית מובילה להשתקפות התנסויותיה הקדם-ארציות של הרוח. חישבו למה מתכוון דבר זה.

כשאנו מתבוננים בחייו הפנימיים של האדם, אנו מקבלים את הרושם שתמונות סימבוליות מסוימות אם הן עולות על ידי האימגינציה ואם בחלומות מהסוג השני – מתייחסות למצוי בפנימו של האדם, למערך גופו הפנימי של האדם. ולעומת זאת אין האימגינציות המתייחסות לחוויות החיצוניות קשורות אל מערך גופו הפנימי של האדם ולא אל החיים החיצוניים, אלא להתנסויות של מעמדו הקדם-ארצי. מצד אימגינציות אלה ניתן להניח חוויות חלום מהסוג הראשון בלבד. הללו המתייחסות לחוויות חיצוניות של החיים הארציים. אולם לא קיימת שום זיקה פנימית כאן בין אימגינציות אלה לבין חלומות אלה. זיקה כזאת קיימת אך ורק לגבי החלומות מהסוג השני.

ובכן, מהי כוונתי בכל התיאורים הללו? ברצוני להסב את שימת לבכם לאורח מעמיק של מחקר בחיי אנוש, אורח המגיש חידות של ממש. האדם בימינו סוקר לאמיתו של דבר את החיים באופן שטחי ביותר. אילו היה חוקר אותם יותר בדייקנות, באורח מעמיק יותר, כי אז היה נותן דעתו לדברים שאני מדבר אודותיהם בהרצאה זו. במשמעות מסוימת הוא אכן, נותן דעתו אליהם, אלא שאין הוא יודע זאת בעצם. אין הוא מודע לכך למעשה באיזו מידה עצומה משפיעים חלומותיו על חייו. הוא רואה את החלום כצללית חולפת ואין הוא יודע שהאגו שלו פעיל בסוג אחד של חלום וגופו האסטרלי בסוג השני. אך אם אנו מתעקשים לתפוס תופעות חיים עמוקות יותר, נעשות החידות שאליהן התייחסתי בעלות תוקף יותר. הללו הנמצאים כאן מכבר שמעו אותי מספֵּר עובדות אלה כך: קיים מצב פתולוגי בו מאבד האדם את זיקתו לחייו באשר לזיכרון. הזכרתי את המקרה במכר שלי אשר ביום מהימים, ללא הכרה מודעת, עזב את ביתו ואת משפחתו, הלך לתחנת הרכבת, קנה כרטיס ויצא למסע, כמו סהרורי, אל תחנה אחרת. בזו שינה מסלולו, קנה כרטיס אחר והמשיך הלאה. הוא עשה כך למשך זמן רב. הוא החל מסעו בעיר בדרום גרמניה. כשנחקר העניין הוא נתגלה מאוחר יותר כשהוא היה בבודפסט, לבוב (פולניה) וכיו"ב. ולבסוף, כשהכרתו שבה אליו מצא את עצמו באגף למקרים מיוחדים בברלין אליו הגיע בסוף מסעו. מספר שבועות עברו לפני שהגיע למקלט זה והללו נמחקו כליל מתודעתו. הוא זכר את הדבר האחרון שעשה בביתו. השאר נמחה כליל. היה צורך לעקוב אחר מסעו בחקירות חיצוניות.

אתם רואים שהאגו שלו לא היה נוכח במה שעשה. אם תחקרו את הספרות העוסקת בנושא זה תמצאו מאות על מאות מקרים של תודעת אגו מתחלפת כזאת. מה יש לפנינו כאן? אם הייתם מטריחים את עצמכם לחקור את עולם החלומות של פציינט כזה כי אז הייתם מגלים משהו מיוחד במינו. ראשית דבר הייתם מגלים שלפחות בתקופות מסוימות בחייו היו לפאציינט זה חלומות ססגוניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. חלומות שאופיים היה במיוחד בהסבם לו לגמור אומר לעשות משהו, ביוצרם בו כוונות מיוחדות.

והנה, כשבוחנים אתם את חלומותיו של איש נורמלי, תמצאו שהכוונות ממלאות בו תפקיד קטן מאוד או שכלל לא. אנשים חולמים על כל מיני דברים מופלאים. אך בדרך כלל לא מופיעות בהם כוונות כלשהן. כשמצויות כוונות כאלה לפעולה אנו צוחקים לעצמנו בהקיצנו על שנתַנו את דעתנו להן בחלומנו. אך כשבוחנים אתם את חיי החלום של אנשים כאלה, שלהם הכרה מתחלפת, תיווכחו לדעת שהם מוצאים כוונות בחלומותיהם וביקיצה הם נוטלים את הללו בכובד ראש מירבי. לאמיתו של דבר הם נוטלים כוונות אלה כה ברצינות עד שחשים הם נקיפות מצפון אם לא עולה בידם להוציאן לפועל. לעתים קרובות מלאות כוונות אלה הבל וריק נוכח העולם הגשמי החיצוני עד שאין כל אפשרות לבצען. דבר זה פוגע באנשים כאלה ומסב להם להתרגשות רבה. ליטול חלומות בכובד ראש ובמיוחד לגבי כוונותיהם, ולא משאלותיהם, מהווה חלקו המשלים של מצב זה של תודעה נמחית.

אדם המסוגל להתבונן בישויות אנוש, יכול לומר בנסיבות מסוימות, אם לאדם זה או אחר נטיה לסבול מכך. לבני אדם כאלה יש משהו המראה שאין הם מתעוררים לגמרי באשר להתנסויות פנימיות וחיצוניות. ניתן לגלות בהדרגה שאדם כזה מרחיק מידי עם האגו שלו בשינה מגופיו הפיזי והאתרי. מדי לילה בלילה מרחיק הוא מידי אל הרוחי ואינו יכול לשאת חזרה את מה שחווה אל גופיו הפיזי והאתרי. ולבסוף, כאשר כה לעתים קרובות קורה שהוא לא מחזיק זאת בשלמות – מחזיק אותו דבר זה מחוץ – כלומר מה שהאגו חווה כה עמוקות בתחומי הרוחי מחזיקו שם והוא מגיע למצב בו לא מצוי האגו בגוף הפיזי.

במקרה קיצוני כזה מעניין במיוחד לסקור את חיי החלום. זה שונה מחיי החלום של בני דורנו הנורמליים. דבר זה מעניין הרבה יותר. אך לדבר זה כמובן גם צידו הקוטבי. כשמתבוננים בדברים אובייקטיבית, מעניין יותר החולי מאשר הבריאות. אך מהצד הסובייקטיבי, כלומר, באשר לאדם הנוגע בדבר וכן מנקודת הראות של החיים הרגילים זהו עניין שונה. עבור ידע הישות האנושית, הרבה יותר מעניינים חיי החלום של פציינט כזה מאשר חיי החלום של איש רגיל מבני דורנו.

במקרה כזה אתם רואים למעשה, מעין זיקה בין האגו לבין כלל עולם החלומות. ניתן לומר שהדבר כמעט מובן מאליו. ואנו מובאים לשאול את השאלות הבאות: מהי זיקתן של תמונות החלום, המתייחסות לאיברים פנימיים, אל האימגינציות שאף הן מתייחסות לאיברים פנימיים? ובכן, כשמשקיפים אנו באורח חיצוני על התמונות של מערך גופו הפנימי של האדם כפי שנמסרות הן באימגינציה, הרי שהן מצביעות אל מה שהיה בתוכו של האדם לפני שהיה לו גופו הארצי. לפני שהיה על האדמה. תמונות החלום עולות מיד עם בואו לכאן. האימגינציות מצביעות לעבר העבר ותמונות החלום אל ההווה. אך על אף פי שתמונת חלום רגילה, המתייחסת לאיבר פנימי, מוסרת קריקטורה של אותו איבר בה בשעה שהאימגינציה מוסרת את האיבר המושלם הרי שלקריקטורה אפשרות הטבועה בה להתהוותו לאיבר מושלם.

דבר זה מוליכנו למחקרים שנעסוק בהם מחר. הם מתמקדים בשאלה: האם תוכנה של אימגינציה כזאת מתייחס לחיי העבר של האדם, והאם מהווה החלום תחילת אימגינציה של העתיד? האם תמונת חלום של ימינו תתפתח לאימגינציה אליה יהא לאל ידינו להתבונן לאחור בחיים העתידיים על האדמה? האם מהווה, אולי, תכולת החלום זרע לתכולת האימגינציה?

שאלה חשובה זו מציגה עצמה בפנינו. זה שהגענו אליו במחקר החלומות נראה כאן בצמידותו לשאלת חייו החוזרים ונשנים של האדם על האדמה. יתר על כן, אתם רואים שעלינו להתבונן, למעשה, יותר עמוק בחייו של האדם מאשר נוח לנו בדרך כלל לעשות. אם לא נעשה כזאת לא נמצא את נקודת המגע אל מה שאומר המדע הרוחי אודות ישות האדם.

בהרצאה זו היה ברצוני לעורר בכם מושג מה על הדרך השטחית בה נלמד האדם בציביליזציה של ימינו ועל הצורך להתבונן באורח מעמיק בכל הכיוונים. התבוננות מעמיקה כזאת מוליכה מיד אל המדע הרוחי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *