רודולף שטיינר

סדרת ההרצאות האחרונה

שמונה-עשרה הרצאות מיוחדות אשר ניתנו בדורנאך בחוג סגור על נושא 'ספר ההתגלות-חזון יוחנן (האפוקליפסה) ועבודת הכומר' בגתאנום, דורנאך

בין 5 ל-25 בספטמבר 1924

GA346

תרגום מאנגלית: בנציון פורת

בדיקה מול המקור בגרמנית והתרגום לאנגלית: מרים פטרי

סייעו: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

להקדמה לספר ההתגלות – חזון יוחנן: מאת רנה קורידו – ראו כאן

למאמר מאת אדריאנה קוליאס: ספר ההתגלות והגביע הקדוש – ראו כאן

לסקירת הספר מאת בובי מתרנה – ראו כאן

הרצאה מספר 1

5 בספטמבר 1924

מעשה התקדשות האדם והאפוקליפסה. משמעות המושג "אפוקליפסה": אמיתות אוקולטיות, שניתנו כדי להוביל את האנושות לאימפולס הדתי הנכון. ארבעת שלבי המיסטריות.

ידידיי היקרים, כתשובה למילותיכם החמות, ברצוני לומר: זה מוצדק לחלוטין שאמרתם בדיוק מילים אלו בשם מעגל הכמרים. לא תמיד אפשר לתאר כמוצדק לחלוטין דבר הנאמר על-ידי בני אדם מתוך הכוונות הטובות ביותר, אבל במקרה זה אפשר לעשות זאת. אני אומר דברים אלה כי הדחף הרוחני הפנימי אשר נועד לזרום מן הגתאנום דרך התנועה האנתרופוסופית מכיל תמיד היבט שמתעלה גבוה לא רק מעבר לכל הבנה תיאורטית, אלא גם מעבר לכל הבנה בכלל. אפשר להביע זאת בערך במילים אלה: המשימות העומדות בפני בני האדם כיום הולכות וגדלות שוב. הן הולכות וגדלות מפני שמותשים כבר הכוחות שהיו זמינים לבני האדם באותן תקופות שבהן התאפשר לאנושות להתרחק פחות או יותר מן האימפולסים של המיסטריות הקדומות.

האימפולסים, הכוחות המניעים של המיסטריות הקדומות הביאו לכך שמהויות אלוהיות וכוחות אלוהיים התגלו על האדמה במציאותם המלאה. האנושות הייתה צריכה להתפתח באופן כזה שיבוא זמן שבו היא תישאר פחות או יותר לבד, תקופה שבה המהויות האלוהיות והכוחות האלוהיים לא יוכלו עוד לפעול ישירות על האדמה באמצעות בני האדם. הכוחות אשר עברו דרך האנושות על האדמה במהלך אותה תקופת ביניים של האבולוציה האנושית מותשים כעת. ואולי זוהי האמת המשמעותית ביותר, גם אם לא הגבוהה ביותר, האמת האוקולטית החשובה, העמוקה ומרחיקת-הלכת ביותר, שהכוחות אשר הצליחו להשפיע באבולוציה האנושית ללא המיסטריות מותשים עכשיו, כך שהאבולוציה האנושית לא יכולה להתקדם הלאה, אלא אם האנושות תשאב לתוך עצמה כוחות מן המיסטריות.

תחת ההשפעה של האמת הזו חייבים להרגיש שכל מי שרוצה לעבוד מתוך רוחניות אמיתית בענף כלשהו של התנועה האנתרופוסופית זקוק למשהו נוסף, מעבר להבנה בלבד. חייב להתקיים מחדש משהו הדומה לפעולת המיסטריות הקדומות, ​​משהו המתואר כהקרבה ומסירות של כלל הישות האנושית, פתיחה של הישות האנושית כולה בתוך המשימה שלה.

המילים שאמרתם לא היו מכילות את האמת העמוקה אילו לא היה ניתן לראות באופן ברור – ואכן ניתן לראות זאת ברור מעל לכל צל של ספק – שבמעגל הכמרים שלכם קיים ופועל בפנימיות טהורה האימפולס הזה, האימפולס לתת את עצמכם כאדם שלם כמנחה לעבודה שאותה זיהיתם כעבודה קדושה. בפני כל הכוחות האלוהיים המקרינים את אורם על משימתנו, אני יכול לומר: המילים שאמרתם על התלהבותכם ומסירותכם למשימה מבטאות את האמת המלאה, הטהורה והברורה. היה ניתן לראות באופן ברור שכל מעגל הכמרים מלא בשאיפה הנאצלת והפנימית ביותר להביא לידי כך, עם כל הרוחניות הפנימית אשר יש לבני אדם, שהקורבנות שחייבים להקריב היום יישאו פרי במלואם. כבר עכשיו אפשר לומר שמה שעשיתם הוא ההתחלה של משהו שיכול לגרום לשביעות רצונה של ההוויה האלוהית של היקום. אני אומר לכם בכך דבר חשוב מאוד.

אמנם השפעת העבודה שלכם נשארה בין גבולות גרמניה, אך זה קרה עקב סיבות, שככל הנראה יהיה ניתן להתגבר עליהן בעתיד הלא כל כך רחוק. כשזה יקרה, העניין בהתחדשות דתית שבער בלבכם כאשר באתם אלי לכאן כדי לייסד את עבודת הכמורה שלכם יחדור לנפשות באזורים נרחבים גם מחוץ לגרמניה. עד כמה תתרחב האפשרות שהשפעת עבודתכם תגיע אל מעבר לגבולות גרמניה יהיה תלוי בכוח הפנימי שתוכלו להכיל בתוככם.

כמובן, ליבנו אינו יכול שלא להתמלא ברגש עמוק כאשר אנו חושבים על כך שהתנועה שלכם נוסדה ונחנכה כאן לפני שנתיים עם המעשה הקדוש של התקדשות האדם, באותו המקום בדיוק שבו נראו לראשונה הלהבות, שלאחר מכן כילו את הגתאנום^[1] היקר שלנו. כפי שאתם מבינים, זהו מקום שבו נותרה צלקת עמוקה ביותר. אבל דרך מסירותכם הנפלאה, התחילה טרנספורמציה של מה שהתרחש בחדר הזה – הראשון שנשרף בלהבות – למעשה באמת קדוש באדמה. אם תמשיכו באותו להט קדוש שנקלט בכם בהתחלה, האימפולסים בתוך מעגל הכמרים שלכם ימשיכו להתפתח בדרך הנכונה.

בפעם הזו, כאשר אנו נפגשים שוב במקום הזה, יהיו שאלות חשובות שנצטרך להתייחס אליהן באותו אור וחום שהגיעו אלינו מעולם הרוח דרך כנס חג המולד כמעין פיצוי על האובדן הארצי בעקבות הלהבות. יהיה עלינו לדון במה שיכול להיות לכם לעזר אמיתי כדי לקדם את האימפולסים בנפשותיכם.

הפעם ננסה לתת לתוכן העמוק של ספר ההתגלות להתקרב אלינו, אך מנקודת המוצא הזאת של התבוננות בספר ההתגלות, נשתדל להביא בפני נפשותינו את כל מה שחשוב במיוחד עבור עבודתכם ככמרים בנקודה זו בזמן. עצם ההתבוננות בספר ההתגלות כבר מאפשרת לנו להציב במרכז כל עבודתנו כאן את מה שנותן לעבודתכם ככמרים את משמעותה: התקדשות האדם. לכן, יעמדו בפנינו מצד אחד מעשה ההתקדשות של האדם, ומהצד השני ספר ההתגלות.

כבר היום נרמוז במספר מילים על האופן שבו אנחנו רוצים להתחיל או איך אנחנו רוצים לחנוך דרך עבודה זו את תנועתכם ככמרים. את מה שיהיה עלינו לומר על הצרכים של עבודתכם ככמרים במהלך הזמן ועל הצרכים המידיים של עבודתכם, על מה שיושג דרך עבודה מעשית זו, תוך כדי התייחסות לעבר ולאפשרויות בעתיד – את כל הדברים האלה נשמור לרגעים אשר בהם הם ישתלבו באופן טבעי בתוך ההיבט הפנימי של שיקולינו. היום אתחיל בכך שאתאר כיצד נארגן את עבודתנו הלאה במהלך הימים הקרובים.

ראשית הרשו לי לברך את כולכם מכל הלב בשם כל הכוחות שהביאו אתכם ביחד לכאן. כפי שאתם יודעים, אותם כוחות הם המוני הכוחות ההולכים אחרי עמנואל [כריסטוס], וביכולתם לתת את הדחף הדתי הנכון, את התובנה התיאולוגית הנכונה ואת האימפולסים המתאימים לימינו בעבודה עם פולחן, שאתם רוצים לאמץ במובן הכריסטיאני העמוק ביותר, מבחינה דתית ותיאולוגית ומבחינת הטקסים. במובן הזה אנו רוצים להיות ביחד, ומנקודת המבט הזו אנו רוצים ליצור ולעצב את העבודה שאנו מבצעים אותה ביחד.

נתחיל בכך שנסב את תשומת לבנו לדבר גדול שקשור לזמננו, לדבר גדול שחייב להביא לנפש האדם התייחסות חדשה לגמרי כלפי מה שמתרחש דרך עבודת הכומר. מה שנוכח בעבודת הכומר כאשר מתקיים מעשה ההתקדשות של האדם הוא משהו שבני האדם חיפשו וביקשו תמיד, מאז שקיימת האנושות על פני האדמה.

אך אם ברצוננו להבין באיזה אור חייב להופיע כיום המעשה של התקדשות האדם עבור הכומר המקיים אותו ועבור האדם שמשתתף בו, אדם שאינו כומר, עלינו להתבונן תחילה במשמעותו של מעשה התקדשות האדם במהלך הזמן בהתפתחות האנושות על האדמה, במשמעותו כיום, ובמה חייבת להיות משמעותו בעתיד.

אך למהותו של מעשה התקדשות האדם כיום, בזמן שהוא מתקיים, עלינו להוסיף, מזווית אחרת, את היותנו חדורים לגמרי בתוכן האמיתי של מה שיוחנן, אשר נחנך על ידי עמנואל עצמו, רצה לתת לדורות הכריסטיאניים הבאים באמצעות ספר ההתגלות. למעשה, שני הדברים אמורים להיות ביחד – הלך נפש נכון בעת קיום מעשה התקדשות האדם, והלך נפש נכון בהיותנו חדורים במהותו של ספר ההתגלות.

כרגע נניח בצד את הצורה הייחודית שבה הופיעה פעם ההתגלות של יוחנן לכריסטיאנים, ונשתמש במונח "התגלות" או "אפוקליפסה" כדי להתכוון לאמיתות הנסתרות, האוקולטיות, שנמסרו לאנושות כדי לתת לה אימפולס כּוֹהֲנִי נכון להמשך התפתחותה. במושג התגלות או אפוקליפסה נכלל תוכן רב אשר מרוכז בספר ההתגלות של יוחנן בצורה המותאמת ומכווננת לעמנואל. בני האדם שחיפשו אחר התגלות או אפוקליפסה, היו תמיד מודעים לכך שניתן להגיע למשמעות העמוקה והמלאה של קבלת דברי ההתגלות רק דרך התמסרות למעשה ההתקדשות של האדם.

דברים רבים יתבהרו אם נתחיל באמירה: בעבר היו מיסטריות, אשר אכנה בשם המיסטריות הקדומות. בהקדמה הזו לא ניכנס כעת לפרטים לגבי הזמנים המדויקים, אלא נתאר את ארבעת השלבים הרצופים של המיסטריות. היו מיסטריות קדומות, מיסטריות קדומות-למחצה, מיסטריות חדשות-למחצה, וכעת אנחנו נמצאים בנקודה ההתחלה של מיסטריות חדשות. אם כן, יש לנו ארבעה שלבים בהתפתחות ההבנה האנושית לגבי ההתגלות ולגבי המעשה של התקדשות האדם.

כאשר אנו מתבוננים במיסטריות הקדומות הקיימות בקרב בני האדם בשחר הרחוק של ההתפתחות האנושית על האדמה, ושמשימתן הייתה להביא לבני האדם את כל מה שקדוש, אמיתי ויפה, אנו יכולים לומר: מהות המיסטריות הקדומות הייתה שהן היו הנתיב שדרכו האלים ירדו מהכס האלוהי שלהם אל בני האדם, ובני האדם שנשאו בתפקיד הכוהן בתוך המיסטריות קיימו קשר ישיר עם האלים, מישות לישות. בדיוק כפי שבני אדם כיום מתרועעים זה עם זה, כישות עם ישות, כך במיסטריות באותם זמנים קדומים התרועעו האלים עם בני אדם ובני אדם עם האלים.

אך כפי שישנם חוקי טבע התקפים בתקופות זמן מסוימות, כך ישנם גם חוקים בראשיתיים, נצחיים, ולמרות שהחוקים האלה קיימים, הם אינם מפרים את חירות האדם. בין החוקים הנצחיים האלה, יש חוקים המתייחסים לאופן ההתקשרות של האלים עם בני האדם. חוקים בראשיתיים, נצחיים אלה באו לידי ביטוי במיוחד כאשר במיסטריות הקדושות הקדומות בעידנים הבראשיתיים, האלים עצמם שוחחו עם בני אדם, וכל ההדרכה של בני האדם התרחשה בין המורים האלוהיים לבני האדם עצמם. כאשר ההתרחשויות בפולחן הביאו לכך שאלים בעלי כוחות על-חושיים עוצמתיים נמצאו בקרב הקהל במהלך הטקס הקדוש, אז התרחש במיסטריות הקדומות האלה משהו שתמיד נתן למעשה התקדשות האדם את משמעותו: הטְרַנְסוּבְּסְטַנְצִיאַצְיָה או בשם אחר, ההוֹחָדָה או ההמרה של החומר.^[2] אך מה היא הטרנסובסטנציאציה במיסטריות הקדומות?

במיסטריות הקדומות, הטְרַנְסוּבְּסְטַנְצִיאַצְיָה הייתה בעיני האלים האמצעי האחרון שדרכו הם נכנסו לקשר עם בני האדם. הטקסים נקבעו בהתאם לחוקים הבראשיתיים, הנצחיים שדיברתי עליהם. מתוך קבוצות כוכבים מסוימות, שהיו ידועות באסטרולוגיה הקדומה האמיתית, ומתוך ההתאמה בין קבוצות הכוכבים האלה לבין התנאים שאותם בני האדם יכולים לקבוע, נסללה הדרך מן האלים לבני האדם ומבני האדם אל האלים.

אם תבחנו את חישוב הזמן בעידנים קדומים, תגלו שקיימות שיטות שונות לחלוקת הזמן. חלקן, למשל, סופרות 354 ימים בשנה, ואחרות סופרות 365 ימים. בשיטות האלו נוספו לחישוב ימים או שבועות כדי לפצות על אי-ההתאמות בין החישובים האנושיים לבין מהלך האמיתי של הקוסמוס. החישובים של בני האדם לעולם לא יכלו להתאים לגמרי למהלך האמיתי של היקום. במקום זה או אחר נותרה תמיד שארית קטנה. כוהני המיסטריות הקדומות הקדישו תשומת לב מיוחדת לשאריות הקטנות האלה שהופיעו כאשר חישוב הזמן של בני האדם לא תאם את מהלך הקוסמוס. בחלוקת השנה לחודשים ושבועות, הם ציינו את הזמנים המסוימים שבהם אי-ההתאמה הזאת הייתה מודגשת במיוחד, כך שלאחר החודשים הירחיים נותרו מספר מסוים של ימים לפני שהחלה השנה החדשה.

מי שרוצה להשיג הבנה אודות מהלך האבולוציה האנושית ייטיב לעשות אם יפנה את תשומת ליבו לאותן תקופות שבהן, דרך הוספת ימים או שבועות, בני האדם נתנו ביטוי לאי-ההתאמה בין החישובים האנושיים לבין מהלך הקוסמוס – אותן תקופות שהכוהנים ראו בהן שבועות קדושים. באותם השבועות הקדושים, אשר הבהירו מעבר לכל צל של ספק שחשיבת האלים שונה מחשיבת בני האדם, באותם הזמנים שבהם אי-ההתאמה זו הייתה בולטת במיוחד, אך ליבם של האלים היה בהרמוניה עם ליבם של בני האדם, ניתן היה למצוא את הנתיב המוביל מן האלים לבני האדם ומבני האדם לאלים.

בני האדם הצליחו לזהות את הזמנים שבהם האלים נכנסו למיסטריות ולפרש אותם בדרך הנכונה באמצעות האסטרולוגיה הקדומה. בסוף כל שנה, או בסוף מחזור ירח של 18 שנים, או בסוף תקופות אחרות, היו תמיד מועדים קדושים אשר ציינו את ההבדל, את קו הגבול, בין האינטליגנציה האנושית לאינטליגנציה האלוהית, מועדים קדושים שבהם כוהני המיסטריות ידעו להבחין בכך שהאלים יכולים למצוא את דרכם אליהם ובני האדם יכולים למצוא את דרכם אל האלים.

המועדים האלה היו גם הזמנים שבהם הכוהנים הקדומים ביקשו לשמר את כוחות ההשפעה של השמש והירח בתוך החומרים שבאמצעותם הם קיימו את מעשה התקדשות האדם. בדרך הזו, מה שהם קיבלו במועדים הקדושים יכול היה להתרחב ולהתפשט על פני כל הזמנים האחרים של השנה בעת שהיה עליהם לקיים פולחן. כך הם שימרו גם את מה שהאלים עשו מן החומרים והכוחות הארציים במועדים הקדושים. הם שימרו את המים מהמועדים האלה, יסוד נזיל ומשתנה, כדי שבזמנים אחרים של השנה הם יוכלו לקיים את מעשה התקדשות האדם באופן כזה שהוא יכיל את הטרנסובסטנציאציה באופן שבו האלים עצמם עשו זאת באותם מעשים של התקדשות האדם שחלו במה שנקרא אז 'זמנים מתים', הזמנים שהיו למעשה זמנים קדושים.

במיסטריות הקדומות האלה, בזמנים שבהם השפה הקוסמית נחשבה לחשובה יותר מאשר השפה האנושית, אנשים ביקשו להיות בקשר עם האלים, אשר ירדו אז לתוך המיסטריות, ובכל פעם העניקו מחדש קדושה למעשה התקדשות האדם. אבל בכל פעם, הם גם השאירו לאנשים אשר קיימו את מעשה התקדשות האדם או השתתפו בו הבנה לגבי התגלויות. כך נלמדו אמיתות גדולות באותם הזמנים הקדומים שבהם הימצאות והתמסרות במעשה התקדשות האדם פירושה היה להיות חדור בתוכן אפוקליפטי. מעשה התקדשות האדם הוא הנתיב של הידע; ההתגלות או האפוקליפסה היא התוכן, האובייקט, של הידע הקדוש.

לאחר מכן, אנו מגיעים אל המיסטריות הקדומות-למחצה, למיסטריות שמהן עדיין נותרה בהיסטוריה לפחות השתקפות קלושה, בעוד שמהמיסטריות שתיארתי כמיסטריות קדומות לא נותר כל שריד היסטורי, וניתן לחקור אותן רק דרך מדע הנסתר. מדובר כבר בתקופה שבה האלים נסוגו מבני האדם ולא ירדו יותר עם ישותם לתוך המיסטריות, אך הם המשיכו לשלוח אל המיסטריות את כוחותיהם. זה היה הזמן שבו מעשה התקדשות האדם קיבל באמצעות הטרנסובסטנציאציה את אותו אור או זוהר אלוהי שתמיד אמור להבהיק מעל מעשה התקדשות האדם.

כעת, בני האדם חיפשו את הסוד מאחורי הטרנסובסטנציאציה בדרך אחרת. החומרים והכוחות האמורים לזרום לתוך טקס הטרנסובסטנציאציה כבר לא נקבעו באמצעות התבוננות אסטרולוגית בתהליכים קוסמיים. כעת בני האדם ניסו להגיע להבנה לגבי הטבע הפנימי של מה שבאלכימיה הקדומה נקרא 'מתסיסים'. גורם תסיסה הוא חומר שהגיע לגיל מסוים, כלומר עבר דרך שלבים שונים, שבהם גרם לשינוי צורה בחומרים אחרים, מבלי לשנות את מהותו שלו עצמו. כהשוואה פשוטה נוכל לחשוב על האופן שבו נאפה הלחם. העיקרון זהה. שומרים חלק קטן מהעיסה שממנה נאפה הלחם הקודם, ומוסיפים אותו לעיסה החדשה כגורם מתסיס ומתפיח. תארו לעצמכם איך, במיסטריות הקדומות-למחצה, חומרים עתיקי-יומין אשר שימרו את מהותם הפנימית לאורך זמן, בעוד חומרים אחרים עברו התמרה, אוחסנו בכלי קודש, כלים שהם בעצמם היו במיסטריות חפצים קדושים עתיקים ונערצים.

מהכלים הקדושים האלה נלקחו החומרים המתסיסים, אשר באמצעותם בוצעה הטרנסובסטנציאציה של האלכימיה הקדומה, הקדושה עדיין. באותם הימים, האנשים ידעו שהכוהן הוא מקודש, שמבין את ההתמרה, את הטרנסובסטנציאציה המתרחשת באמצעות הכוחות שהשתמרו בחומרים; הם ידעו שהחומרים מקרינים את זוהר-השמש בכלי הקריסטל הקדושים. הסיבה שבגללה האדם היה זקוק לכלים הקדושים האלה הייתה שהוא ראה בהם איבר לקליטת האפוקליפסה, איבר לקליטת ההתגלות, עבור אלה שקיימו את הטקס.

זה מה שאירע במיסטריות הקדומות-למחצה האלה: הכוהן עבר את המבחן ברגע שעמד בפני המקום הקדוש, והחומרים המתסיסים הקדומים החלו לשנות את החומרים בתוך כלי הקריסטל הקדוש בצורה כזאת שהכוהן היה יכול לראות בכלי כיצד החומרים מקרינים את זוהר השמש. הכלי, שהכיל שמש קטנה, היה 'מונסטראנס'^[3] (monstrance). זה היה 'סנקטיסימום' (Sanctissimum),^[4] שכמותו ניתן ליצור בימינו רק כחיקוי חיצוני. הרגע שבו הכוהן ראה את זיו השמש על ה'סנקטיסימום' היה הרגע שבו הוא הפך לכוהן בהווייתו הפנימית (איור 1).

איור מס' 1

כיום כל מי שנכנס לכנסייה קתולית רואה את ה'סנקטיסימום', אבל זה רק סמל המייצג את מה שהוא היה פעם. בימים ההם, היה זה רק כוהן האמיתי אשר ראה את ה'סנקטיסימום' כשהוא ראה את זוהר-השמש בחומרים שנשתמרו. באותו הרגע, התודעה שלו נפתחה לקבל דברים אפוקליפטיים, דברי התגלות.

אחר כך הגיעו המיסטריות אשר השתקפותן מופיעה במיסה של הזמנים המודרניים יותר. המיסה הקתולית, המיסה הארמנית ומיסות אחרות התפתחו בצורה מסובכת מאוד מתוך המיסטריות החדשות-למחצה. למרות שכעת הן הפכו להיות חיצוניות, המיסות האלו עדיין נושאות בתוכן את עיקרון החניכה המלא. במיסטריות הקדומות נכחו האלים; במיסטריות הקדומות-למחצה נכחו הכוחות של האלים. במקומם, במיסטריות החדשות-למחצה נוכח מה שהאדם יכול לקלוט כאשר מתעוררת בו המילה המאגית, המילה שבה מהדהדת פנימיות, המילה שדרכה האדם רוכש הבנה עמוקה ביותר של מהותו הפנימית של הצליל.

בעידן המיסטריות החדשות-למחצה השפה האנושית הייתה קיימת לצד השפה הפולחנית, השפה הפולחנית שבזרמי דת מסוימים עדיין נשאר ממנה שריד אחרון. בשפה הפולחנית, הכול תלוי במקצב, בהבנה הפנימית העמוקה של הצלילים, בהבנה של האופן שבו צלילי הדיבור הבוקעים מפיו של הכוהן חודרים פנימה לתוך לב האדם. המילה המאגית, המילה הפולחנית, הנאמרת במקום קדוש הייתה הדרך הראשונה לעלות אל האלים או אל כוחות האלים.

• העידן הראשון של האנושות: המיסטריות הקדומות – האלים יורדים.
• העידן השני של האנושות: המיסטריות הקדומות-למחצה – האלים שולחים למטה את כוחותיהם.
• העידן השלישי של האנושות: המיסטריות החדשות-למחצה – האדם לומד את השפה המאגית ודרך האינטונציה של מלים מאגיות, דרך האופן המיוחד שבו הן נהגו, הוא מתחיל לעלות לכוחות של העולם האלוהי.

זאת הייתה המשמעות של כל מה שנאמר באינטונציה מסוימת במעשה התקדשות האדם בעידן השלישי של המיסטריות.

זה היה הזמן שבו במיסטריות של התקופה נכח הכוח של הקבירים.^[5] הטקסים, הקורבנות לקבירים, אשר התקיימו בסמותראקי, הם חלק מכל מה שקשור בטקסים במיסטריות החדשות-למחצה, חלק השייך לכל הטקסים שהכוהן ביצע.

דמיינו לעצמכם את המזבח של הקבירים בסמותראקי. הקבירים שעמדו על המזבח כתזכורות חיצוניות היו כלי מנחה, כדים שכעת הכילו לא חומרים מתסיסים, אלא את החומרים אשר ההכרה האנושית הצליחה למצוא כאשר היא חדרה למהות הרוחנית הפנימית של החומר. החומרים האלה שהיו בתוך כדי המנחה הוצתו, העשן היתמר למעלה, והדיבור המאגי פעל כך שבעשן העולה הופיעה האימגינציה של המילה הנאמרת באינטונציה מסוימת. כך נתיב העלייה אל הכוחות האלוהיים הפך בעשן לנראה לעין כלפי חוץ. הכוהנים ידעו שהם מוקפים באטמוספירה הנכונה כדי שתתרחש הטרנסובסטנציאציה.

החומרים^[6] עורבבו באופן שאותו אריסטו עדיין מסר לאלכסנדר, למשל, בזמנים הקדומים, כך שהאימגינציה הקדושה המצביעה על הנתיב אל האלים הופיעה מתוך העשן העולה. במצב הזה, הטרנסובסטנציאציה, הפעולה של הכוהן, הייתה הפעולה הנכונה. מעשה התקדשות האדם אכן הושג. הכוהן המנהל את הטקס ומי שהשתתף בו ידעו שזהו איבר לקליטת ידע; כי כאשר זורם למעלה אל האלים זה אשר הופיע מואר בעשן ובתפילה, שמעוצבת באופן טקסי ברצפים מאגיים של מילים, אז, כמתנת חסד מלמעלה, יורדת ההתגלות, ההתגלות האפוקליפטית.

זה היה השלב השלישי באבולוציה של המיסטריות ובכל הקשור למעשה התקדשות האדם.

למרות שהשלבים הראשונים האלה התנוונו, חלק גדול מההיבטים החיצוניים שלהם השתמר עד היום. באותו הרגע שבו חנכתם את הכְּמוּרָה החדשה בתנועה להתחדשות כריסטיאנית, באותו המקום שבו נהרס הגתאנום בשריפה, החל עידן חדש של מיסטריות, עידן חדש להתקדשות האדם ולהבנת ההתגלות, להבנת האפוקליפסה. מחר נתחיל לדבר על מה שחייב לזרום כעת דרך ליבכם כדי להגשים כראוי את התקדשות האדם בשלב הרביעי של המיסטריות.

———————————————————————————————–

1. השריפה שהרסה את הגתאנום הראשון בערב ראש השנה 1922-1923, הובחנה ראשית ב'האולם הלבן', אשר בו התקיימו המפגשים של מייסדי הקהילה הכריסטיאנית בחודש ספטמבר 1922. ↑
2. הערת המתרגם: השינוי של הלחם והיין לבשרו ודמו של ישוע על פי הכנסייה הקתולית. ↑
3. כלי פתוח או שקוף שבו הוצג לחם הקודש בכנסייה הקתולית. מקור המילה בשפה לטינית monstrare, להראות. ↑
4. בלטינית, "משהו קדוש ביותר". במקור, שטיינר משתמש במילה בלטינית. באנגלית, התרגום הוא "לחם קודש". ↑
5. על פי הוויקיפדיה, במיתלוגיה היוונית הקבירי היו קבוצה של אלים כתוניים (אלים הקשורים לאדמה או לעולם שמתחת לאדמה). ↑
6. המשפטים בפסקה זו באים מהרישומים של הקהילה הכריסטיאנית. הם לא מופיעים בטקסט הגרמני הרשמי, אלא רק בהערות. באחד התרגומים לאנגלית, הם כן הוכנסו לטקסט עצמו. התוכן שרק נרמז כאן מתואר במחזור ההרצאות 'ידע מסתורין ומרכזי המיסתורין', 14 הרצאות שנתן רודולף שטיינר בדורנאך מן העשרים-ושלישי בנובמבר עד העשרים-ושלישי בדצמבר 1923, בהרצאה בעשרים-ושניים בדצמבר 1922. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת בדולח .GA232 ↑