שנת 2016 עת ההכרעה
ובית הספר של מיכאל בשנים 2013-2024
אדריאנה קוליאס
Adriana Koulias ©
תרגום מאנגלית לעברית על-ידי בן-ציון פורת,
בהסכמת ובברכת המחברת.
תיקונים: דניאל זהבי
הרצאה שניתנה בשביעי ביוני 2016
ההרצאה ניתנה בבית שטיינר ברחוב סאסקס, סידני, אוסטרליה.
חברים יקרים,
אנחנו חיים בתקופה של החלטה. מלחמה, טרור ו'רוח הרפאים' של האסלאם, אסונות טבע, שינויי אקלים, הגירה המונית של עמים, מהפכות והתפרצויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ואפילו הפילוג אשר נחווה בחברה האנתרופוסופית, סיבתם נמצאת במה רודולף שטיינר מכנה – הצרעת של המטריאליזם.
ההרצאה הזו תבחן את המשמעות של זמננו וכיצד אנחנו יכולים באופן הטוב ביותר, לצעוד את הצעד הראשון לקראת הבנת אירועי העולם לאור מדע הרוח. נדון בכלי החשוב והפשוט האחד להעצמת התודעה שיכול לעזור לכול אדם להחליט את ה'החלטה', בשבילו או בשבילה.
ראשית, מהי משמעות האמירה שזהו זמנן של החלטות?
רודולף שטיינר מאפיין את הזמן שבו אנחנו חיים, כעידן נפש התודעה. זהו זמן שבו בני האדם חייבים לשאוף וליזום תודעה של כול נפשם, כך שהפעולות וההחלטות שלהם נעשות לאור התודעה הזאת, בחירות.
בואו ונתבונן לרגע במהות נפש התודעה.
הנפש, על-פי רודולף שטיינר, התפתחה במשך עידן ועידנים ואחראית ליכולת האנושית להתנסות פנימית בעולם החיצוני, באמצעות רגשות, מחשבות ומעשים.
ההיבט הבסיסי ביותר של הנפש נקרא נפש התחושה, אשר על-פי רודולף שטיינר, הוא שלוחה של יסוד החישה. תחושות נכנסות לתוכנו ויוצרות בנו רושם והרשמים האלה בתורם, אחראים על יצירת נפש התחושה. דרך נפש התחושה אנו קולטים פנימה את מה שאנו תופשים מהעולם, העולם מטביע בנו את חותמו ואנחנו מרגישים משהו. למשל, אנחנו נוגעים בברזל לוהט, אנו חשים את החום וזה יוצר בנו רושם, אשר גורם לנו לחוש כאב.
ההיבט השני של הנפש הוא הנפש השכלית. ההיבט הזה של הנפש נוצר כאשר הרשמים שלנו חדרו עמוק יותר והשאירו בנו את ה'סימן' שלהם זמן ממושך יותר. אנו מכנים את הסימנים המתמשכים הללו, זיכרון. הזיכרון מתיר לנו להרהר שוב בתחושותינו וברגשותינו ולשפוט אותם בדיעבד. השכל מבדיל בינינו לבין 'ההרגשה' ומאפשר לנו בפעם הראשונה לפתח חיים פנימיים החווים את עצמם לא רק דרך התחושות הנוכחיות של העולם החיצוני, אלא גם דרך הזיכרון של התחושות האלה. זה מתרחש משום שהשכל באמצעות הזיכרון יוצר מושגים מתוך התחושות והרשמים האלה – חם, קר, נעים וכו'. נובעת מכך גם התוצאה של הפרדתנו מן העולם, כי באמצעות המושגים האלה אנחנו יכולים ליצור בתוכנו עולם שונה לחלוטין מזה החיצוני, כלומר, אנו יכולים לראות דברים אחרת מהאופן שבו תפשנו או חשנו אותם. זה מה שנותן לנו חופש מהעולם החיצוני והרשמים שלו. בלי הסגולה הזאת היינו נאלצים לראות את אותו הדבר כלפי פנים כפי שאנו חווים כלפי חוץ.
נפש התודעה היא ההיבט של הנפש אשר מתפתח כאשר אנו יוצרים תחושות ורשמים משלנו. כאשר אנו עושים זאת אנו יכולים להביא לידי הרמוניה בין הפנימי לחיצוני, מבלי לוותר על החופש. כיצד? אנו לוקחים את הרגשות והרשמים הפנימיים שנוצרו בנו על-ידי העולם החיצוני ומחשבותינו עליהם, שאנחנו מחזירים שוב לעולם. בעשותנו כך אנו יכולים לראות איך מעשינו משנים את העולם, באמצעות הטבעת חותמם על העולם הזה, וכיצד באמצעות המעשים האלה אנחנו יכול לחוות את נפשנו מחוץ לנו כעובדה בפני עצמה – נפרדת מהגוף הפיזי.
אתן לכם דוגמא.
אני יוצרת בדמיוני צלב מוקף ורדים. אני לוקחת את המושגים פרח וצלב ויוצרת משהו חדש. זה מעצים את הרצון שלי, זה הופך לסגולת תפישה חדשה. סגולת הרצון הזאת היא מה שמאפשר לנפש להיות מודעת לעצמה – להפוך למושא.
כאשר הנפש הופכת למודעת למה שחי ברצון, האנתרופוסופיה קוראת לזה הנפש הרוחנית (רוח העצמות) כי היא מסוגלת לחוות אחדות עם הרוח בעולם, וכן נפרדות מהגוף הפיזי.
המטרה המוחלטת של נפש התודעה היא להיות כלי עבור הרוח. כאשר היא הופכת להיות הכלי, היא נקראת הנפש הרוחנית. אולם כדי שזה יעשה, היא חייבת לעבור דרך תהליך היעשות לייחודית-אינדיבידואלית שמגיע עם השכל ועם ההצטמצמות הפנימית המדוברת לעיל.
הארכנגל מיכאל הוא הלוחם הכביר למען התפתחות נפש התודעה.
עידן נפש התודעה החל בשנת 1413 ועידן מיכאל החל בשנת 1879. עידן מיכאל הוא השביעי משבעה מחזורים קטנים יותר. זה מציין את השלב הסופי של המחזורים האלה, כי מחזורים נשלטים על-ידי המספר 7, על-פי רודולף שטיינר ומסורת עתיקה. לכן אפשר לומר שמשנת 1879 ואילך, חיינו בשלבים הסופיים של התפתחות נפש התודעה. וכפי שנפש התודעה קשורה עם רצון ופעולה, זהו זמן של יוזמה – יוזמה מהווה את הדחפים לפעולה העולים מן הרצון.
כעת הבה ונתבונן בספר ההתגלות/האפוקליפסה/חזון-יוחנן ובמיוחד בהרצאות שנתן רודולף שטיינר על ספר ההתגלות ועבודת הכומר.[1]
בהרצאות האלה רודולף שטיינר אומר שביחס לנפש התודעה, אנו חיים בזמן שבעת השופרות (חזון יוחנן, פרקים ח'-י'). למרות שעידן נפש התודעה החל בשנת 1413, האותות המבשרים שלו הורגשו כבר בערך בימי הצלבנים. אחר כך נשמעה תרועת השופר שוב בערך כל 150 שנה.
רודולף שטיינר ממשיך ואומר כי שנת 1843 הייתה נקודת מפנה עבור אנושות. בזמן ההוא היא התנסתה בשיאו של המטריאליזם כתוצאה מעבודת הכוחות האהרימניים מן העולמות הרוחניים אל תוך ענייני האנושות, עם עוצמה רבה יותר מאשר אי-פעם. זה היה בעת ההיא שנאמר שהחלה המלחמה ברקיע.
לדברי רודולף שטיינר שנות ה-1840 תואמות לתרועת השופר השישית. אפשר לומר שמה שהחל עם האינדיבידואליזציה של האדם דרך הצלבנים נמשך דרך התקופה האפלה באמצע המאה השלוש-עשרה עד לימי ניקולאוס קופרניקוס (1543-1473); ההשקפה החומרנית שלו על היחסים בין השמש לאדמה נמשכה על-ידי צ'ארלס דארווין (1809- 1882) עם המבט החומרני שלו על האדם.
החל מימיו של קופרניקוס חלק גדול של האנושות לא היה מסוגל להתקדם רוחנית – הם 'נהרגו' או הושפעו כל-כך בנפשם, אומר לנו ספר ההתגלות, שבחייהם הבאים ההתגשמות של אגו לא הייתה אפשרית.
יוחנן אשר כתב את ספר ההתגלות מכנה את בני האדם האלה שאין להם שום אגו או 'אני' – 'ארבה'. המילה שהוא משתמש בה – 'נהרגו' – מתייחסת לאלו שחסרים אני או אגו. זה מביא אותנו לעבודת מיכאל, שהחלה בסוף המלחמה הזאת ברקיע, כאשר הוא נחל ניצחון על המלאכים האהרימניים בשנת 1879 והצליח להשליך אותם לאדמה.
מאז, מטרתו של מיכאל היא לעודד כול נפש אדם להיות בהכרה של הרוח, כהגנה מפני הסכנה שתהפוך למנוכרת מהרוח ולכן תיפול טרף לכוחות היריבים. אם אדם נהרג רוחנית, הוא או היא אינם מסוגלים להתעלות לתודעה הזאת. קארמה וגורל לא יכולים לעזור להם כי חסרה להם האינדיבידואליות כדי לקחת אותם מהתגשמות להתגשמות.
אלו אשר 'נגאלים' על-פי יוחנן הם אלה שיש להם את 'חותם' האל על מצחם. במילים אחרות, מי שנמצאים ברשותם אגו, או אני, שנכנסו לנפש ועשו אותה לרוחנית – האירו אותה עם תודעה של עצמם. זאת היא 'העין השלישית' או הצ'אקרה בעלת שני עלי הכותרת.
להלן תאריכי תרועות השופרות בקירוב, כפי שלוקטו מההרצאות שניתנו על-ידי רודולף שטיינר לכמרים על ספר ההתגלות:
| מספר השופר | תרועה סביב השנים | אירועים מכוננים |
| הראשון | 1090 – 1240 | הצלבנים. |
| השני | 1240 – 1390 | חורבן הקתריות ודחף הטמפלרים. |
| השלישי | 1390- 1540 | קופרניקוס – המבט החומרני על האדמה ביחס לשמש. |
| הרביעי | 1540 – 1690 | מלחמת שלושים השנים. |
| החמישי | 1690 – 1840 | 'מוצא המינים' מאת צ'ארלס דארווין. |
| השישי | 1840 – 1990 | המיכון של הנפש. |
| השביעי | 1990 – 2140 | התגלמותו של אהרימן והשפעותיה. |
אם נעקוב אחרי ההתוויות של רודולף שטיינר לגבי נפש התודעה ביחס לספר ההתגלות, אנו חיים בעידן של השופר השביעי וככזה בדור של שלושת האסונות האחרונים; בהם אנו מתנסים, במחזור הקטן הזה, בטעם של מה שיבוא במחזורים הגדולים יותר – אנו חווים את "שֶׁבַע קַעֲרֹת זָהָב מְלֵאוֹת חֲמַת הָאֱלֹהִים הַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (חזון יוחנן, פרקים ט"ו-י"ז).
אנו רואים היום את הזעם הזה נשפך על האנושות באופן שמעולם לא אירע קודם לכן, אני אומרת את זה ביחס לתודעה האנושית: רעידות אדמה, מלחמות, רעב, אסונות, טרור, מגפות, מאבקים ומחלוקות פוליטיים וכלכליים ומהפכות תרבות. אלו הם 'הנשורת' של החשיבה החומרנית שקדמה לזמננו.
רודולף שטיינר אומר לנו שעידן מיכאל, ובמיוחד בזמן השופר השביעי, הוא זמן של החלטה. אבל למה הוא מתכוון באומרו החלטה ומהי ההחלטה שעלינו להחליט?
במובן מסוים, בדרך כלל יוזמה קודמת להחלטה – אנו חייבים להיות מודעים וערניים לדחף שיעלה בנפש לפעול, או להחליט החלטה. נראה שזה חשוב במיוחד עבור אנתרופוסופים. לדברי רודולף שטיינר, זה צריך לעמוד לפני הנפש כאשר הופכים לאנתרופוסופים:
"עכשיו כאשר הפכתי לאנתרופוסוף דרך הקארמה שלי, הדחפים אשר הצליחו למשוך אותי לאנתרופוסופיה מחייבים אותי להיות קשוב וערני. כי בדרך כלשהי או במקום כלשהו, פחות או יותר עמוק בנפשי, יעלה הצורך עבורי למצוא יוזמה פנימית בחיים – יוזמה של הנפש אשר תאפשר לי לבצע משהו או לבצע שיפוט או החלטה מתוך ישותי הפנימית ביותר."[2]
הישארותנו ערניים ודרוכים משמעותה שעלינו להיות גברים ונשים בני זמננו. אנחנו חייבים להיות בהכרה מלאה של כל מה שקורה סביבנו כך שאנחנו יכולים או לפעול או להחליט החלטות לגבי מה שאנחנו רואים סביבנו – ביודעין. באותו הזמן, למה שאנו חווים בעולם כיום, יש השפעה של שחיקת התודעה שלנו והיוזמה שלנו – יכולתנו להחליט החלטות.
מאז תרועת השופר השישי ואפילו יותר למשמע השביעי, המכשולים החשובים ביותר בדרכנו היום הם המטריאליזם-החומרנות והשכלתנות-האינטלקטואליזם.
השכלתנות מאופיינת על-ידי כל דבר שאנחנו מוצאים בתקשורת, במחזור החדשות 24 שעות ביממה, בסקרי דעת קהל, באינטרנט, בראיית ההיסטוריה החומרנית לחלוטין, ובעיבוד השפה המבוססת על עובדות פיזיות.
המטריאליזם הוא מה שמלמדים אותנו בבית הספר ומאוחר יותר באוניברסיטאות, זה חי במבט המטריאליסטי הטהור על העולם והאדם.
שתיהן, החומרנות והשכלתנות, מהוות סטייה של האינטליגנציה של מיכאל. הן עובדות באמצעות פיצול מחד ומיזוג מאידך גיסא. במונחים אלכימיים אנו יכולים לאפיין את אלה כתמיסה וקרישה (Solve & Coagula).
בדרך השכלתנות והחומרנות, במקום תודעה של הרוח בנפש, של אני בנפש, מה שנחווה זה מצד אחד דילול של הנפש – תמיסה; מהצד השני התמצקות-התגבשות של הנפש – קרישה. שתיהן, בדרכיהן המקוטבות, גורמות ליצירת חיבור של הנפש לא לרוח באמצעות שחרור מן הגוף, אלא לגוף באמצעות ניכור מן הרוח. הן גורמות להיתוך של הגוף עם הנפש ובכך למוות של הנפש היחידה עצמה.
עלינו לזכור כי:
המטריאליזם תקף אך ורק לגבי הגוף הפיזי החיצוני והעולם הפיזי.
השכלתנות היא אך ורק צעד לקראת הכרה של הרוח ואינה מטרה בפני עצמה.
חומרנות ושכלתנות בשימוש נכון מובילות אותנו לנקודת מבט שלמה-הוליסטית. בשימוש שגוי הן מונעות מאתנו למצוא את יוזמתנו על-ידי חסימת הקשר שלנו לרוח, אשר מסייעת לנו להיות מודעים ליוזמה.
אז מה יכול להביא אותנו לשיפוט בהיר על הדברים שאנחנו מתנסים בהם בחיים? איך אנחנו יכולים להגיע לבהירות בטוחה של שיפוט בעולם כיום? זה אפשרי על-ידי למידה כיצד לנקות את הנתיב עבור הרוח בנפש באמצעות העלאת התודעה הרגילה לרוח הזו.
העובדה היא שהתודעה הרגילה ממלאת רק חלק קטן של הנפש. רוב מה שאנו חווים סביבנו בחיי היום-יום נחווה באופן בלתי מודע. רק תארו לעצמכם שכול-כך הרבה נכנס לתוככם דרך החושים ויוצר רשמים על נפשכם, רשמים אשר אינכם מודעים להם בעת שאתם הולכים ברחוב סאסקס, למשל. ועדיין כול מה שאנו לא מודעים לו נכנס בכל זאת, בין אם אנחנו מודעים לכך או לא. מה שנכנס לתוכנו באופן לא מודע לא רק שמערפל את הנפש ומונע ממנה למצוא דרך ברורה לרוח, אלא שגם הופך למנותק מאתנו, לוקח חלק מהנפשות שלנו עמו ומותיר פחות ופחות נפש להתנסות ברוח, כך שבחיים הבאים נפשנו מתקשה יותר ויותר למצוא את הרוח.
רודולף שטיינר אומר את הדברים הללו:
"כי אחרי הכול לא יכול להיות ספק כלשהו בדבר, שאלו אשר בתקופה הזו של החלטות גדולות לא מוצאים את דרכם אל הרוח, יסבלו נזק בחיי הנפש שלהם בהתגשמותם הבאה."[3]
הכוח להבחין מגיע מהיוזמה שלנו ומתוך הכוח הזה של היוזמה מגיעה היכולת שלנו להחליט החלטות. אנו מוצאים את ההבחנה הזאת רק אם אנחנו ערניים – אבל הערנות מכאיבה כי אנחנו צריכים לפגוש את מה שהרשינו לו להיכנס לתוך החיים הלא מודעים שלנו!
מאז זמנו של השופר השישי, על-פי רודולף שטיינר, האנושות כבר חצתה את הסף לתוך עולם הרוח באופן לא מודע; כך היא עוברת בצוותא את שומר סף מבלי להבחין בו. זהו מקורם של כל האירועים שאנחנו רואים כיום בעולם. אבל מה זה אומר למעשה?
רודולף שטיינר אומר לנו שהפחד שלנו מהרוח נובע מביטול הרוח על-ידי המועצה האקומנית של קונסטנטינופול בשנת 869 לספירה. לפני-כן בני האדם היו יכולים לדבר כחוק על היות האדם מורכב מרוח, נפש וגוף. בני האדם יכלו לחוות את הרוח בעולם בנפשם מבלי לחשוש ממשפט. המועצה בשנת 869 לספירה הייתה השתקפות של ההפרדה ההדרגתית של האנושות מן הרוח. מי שבכל זאת דיברו על גישה לרוח לאחר הזמן הזה נודעו ככופרים. זה מביא אותנו לסביבות אמצע המאה השלוש-עשרה כאשר תקופת החושך – הניכור המוחלט מן הרוח – נפלה על האנושות; על-פי רודולף שטיינר, משנת 1250 ואילך. זה בערך באותה התקופה שבה אנו רואים את קץ הקתרים ואת סופו של דחף הטמפלרים, כי הדחף שלהם היה יכול עדיין לזכור שיתוף עם הרוח.
הטמפלרים חוו את השיתוף הזה יותר כלפי חוץ והקתרים יותר כלפי פנים. האנשים והנשים הללו, היו האחרונים שהייתה ברשותם היכולת, אפשר לומר, להתבונן במה שבזמננו אנו מכנים צבע משלים ובבואת-גרר. היה להם השריד האחרון של ראיה על-חושית שהבינה שכל מה שאנחנו רואים מטביע חותם בנפשנו – שבכל מה שאנו רואים יש מהות רוחנית שנכנסה לתוכנו. הקתרים העסיקו את עצמם יותר במה שחי בתוך הנפש באופן מיסטי והטמפלרים עם מה שחי מחוצה לה בהתלהבות-אקסטטית.
תארו לעצמכם אם תרצו, איך זה היה עבור הנפשות של הזמנים ההם, מוקפות כפי שהן היו על-ידי הטבע. כל מה שנכנס לנפש היה עדיין קשור לישויות יסוד-אלמנטליות שהיו הצאצאים של האלים הגבוהים. כול יוזמה שלהם 'נשלטה' על-ידי דחפים שהתקבלו מישויות רוחניות, אבל זה היה צריך להסתיים. אפילו כך חורבנם של הקתרים ובאופן יותר משמעותי של הטמפלרים – המעשה עצמו ואכזריותו פתחו את התהום ושחררו ישויות יסוד הקשורות לישויות נמוכות ומפגרות. זה הביא להשתפכות מלמטה כלפי מעלה של החומרנות על-פני האדמה, אשר גרמה בסופו של דבר למלחמה ברקיע, אשר החלה בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה.
אולם זה קיבל מענה שכנגד מכוח מה שהומטר למטה מרוח הקתרים והטמפלרים שחצו את סף, לעורר השראה באנשים כמו גתה, כדי להתכונן למלחמה בשמיים.
באמצעות הדחף המיטיב של הטמפלרים, גתה גילה מחדש את הצבעים המשלימים, והיה מסוגל לכתוב את אגדת הנחשה הירוקה והחבצלת היפה. הוא היה יכול כך, בתורו, להעניק השראה למה שתהיה אנתרופוסופיה.
התוצאה של ממטרי הדחפים האלה הייתה שמאז שנת 1840 והעשור אשר לאחריה, כל בני האדם היו מסוגלים לחוות את הרוח שוב – זה בא לידי ביטוי ביכולתם לראות את בבואות-הגרר והצבעים-משלימים שוב, משהו שהם היו יכולים לעשות לפני שאיבדו את החיבור לרוח. אבל הם עברו, וממשיכים לחלוף ליד התופעות האלה, באופן לא מודע. הם לא משתמשים בהן כאמצעי לגלות מחדש את הנפש, להיות מודעים לנפש, ולמצוא את רוח 'אני' שחיה בה. זוהי טרגדיה גדולה, כי בעבר, בעת שהאנושות לא הייתה מסוגלת לחוות את התופעות האלה כאשר היא התנסתה באפלה, הנפש הייתה מוגנת מפני התקפות על-ידי המעצמות היריבות.
למה?
מכיוון שהישויות הרוחניות התואמות את בבואות-הגרר והצבעים-המשלימים, מאז שנות הארבעים של המאה התשע-עשרה כבר אינן ישויות הקשורות אך ורק לטבע וישויות גבוהות כמו בעבר, אלא לתת-הטבע ולישויות ירודות. טמונה בזה הסכנה הגדולה של זמננו, כי הישויות האלה אשר נכנסות אלינו ממנורות החשמל הזוהרות, מפנסי הערים הקורצים ומאורם של מסכי המחשבים שלנו, קשורות למה שמגיע, לא מן הספירות הגבוהות אלא מהבור ללא תחתית – מהחשמל והמגנטיות אשר הפכו לחיוניים בעולמנו הממוכן מעשה ידי אדם. הישויות האלה הן צאצאיהן של ישויות יריבות מפגרות אשר רוצות לחטוף בכוח לא רק את ה'אני' או הרוח מן האנושות אלא גם את נפש האדם עצמה.
המשימה שלנו, אם כן, היא להיות מודעים לתופעות האלה בנפש וכך להגדיל את לשכת התודעה; את אותה "הבקתה", שממנה אנחנו יכולים להתחיל לתפוס את הרוח בבטחה ובאופן שקול. משמעות הדבר היא שאנחנו לא חולפים על-פני שומר הסף באופן לא מודע, אנו לומדים לדעת את מה שהוא מראה לנו: נפשנו צבועה כביכול על-ידי הרשמים שנעשו עלינו על-ידי ישויות התואמות לכול תחושותינו ותפיסותינו של העולם. רק על-ידי עבודה במודעות עם השומר שלנו אנחנו יכולים לרומם את הישויות הללו, לנקות נתיב לרוח. רק נפשות שהופכות ל'ניטראליות', או ברורות ושקופות עבור ראיה של הרוח, מסוגלת למצוא בחירות את יוזמתן.
"כך אנחנו ניצבים היום בשעה הרת גורל זו החשובה לאין שיעור באבולוציה של בני אדם, אשר בה מצד אחד העולם הרוחני רוצה לגלות את עצמו בעוצמה רבה, ואילו מהצד השני האדם חייב למצוא את הכוח כדי להשתחרר מן ההסתבכות הגדולה ביותר שלו במה שהוא חומרי ולהגיע לקליטה חדשה של התגלויות רוחניות."[4]
כאשר רודולף שטיינר אומר שאנחנו חייבים להיות גברים ונשים בעלי יוזמה, כשהוא אומר שעלינו להיזהר לבל באמצעות מכשולים של גופנו, או מכשולים אחרים שנקרו בדרכנו, ימנע מאתנו למצוא את מרכז הווייתנו – עכשיו אנחנו יודעים למה הוא מתכוון. כי זה במרכז ישותנו שאנו מוצאים את מקור היוזמה שלנו, זה חי ברצוננו, אותו החלק ממנו, אשר קשור למעשים מוסריים: המקור של כל הפעולות המוסריות הוא עמנואל עצמו (כריסטוס) – הנציג הגדול ביותר של התודעה, זה שהביא את 'אני הווה' לעולם והפך אותו לאפשרי עבורנו כדי להתגבר על מה שמת בתוכנו עם כל תפישה ותחושה.
בחיים שלנו כל שמחה ועצב, כל אושר וכאב יהיו תלויים, על-פי רודולף שטיינר, במציאת או אי מציאת היוזמה האישית שלנו, כלומר הרצון הטוב שמקבל השראה מעמנואל בעצמו.
"זה צריך להתנוסס כאילו כתוב באותיות זהב, בקביעות לפני נפש האנתרופוסוף. יוזמה טמונה בקארמה שלו, וחלק ניכר ממה שפוגש אותו בחיים האלה יהיה תלוי במידה שהוא יעשה מודע לכך מתוך רצון, באופן פעיל."[5]
כאשר אנו לוקחים את מדע הרוח לתוך עצמנו בדרך חיה, כך שאנו לומדים להכיר את עצמנו כישויות של נפש ורוח ומיישמים את הידע הזה בעולם כדי להבין זאת, כישות של נפש ורוח, אנו פועלים לעדן ולרומם לא רק את עצמנו אלא גם את העולם.
ככול שאנחנו נעשים מודעים יותר למה שאנו חווים בעולם במודע (גם גשמי וגם רוחני), אנו יכולים לקחת במודע יותר לתוך השינה שלנו. ניווכח יותר שבבוקר פוגשים אותנו דחפים חשובים מהלילה. דחפים שיעזרו לנו עם מעשינו והחלטותינו. אנו לומדים לקרוא את הכתב הקוסמי, מה שהעולם הרוחני כתב על נפשותינו, הטביע רשמים על נפשותינו בלילה – באותו האופן שהעולם מטביע חותם על נפשותינו ביום.
עלינו ראשית ליידע את העולם הרוחני על אירועים בעולם. רק אז הם יכולים לעזור לנו להחליט החלטות 'נבונות' לגבי האירועים האלה על-ידי הצגה עבורנו של ההשלמה הרוחנית שלהם. לעתים קרובות נגלה תגלית מעניינת – אותם הדחפים המעוררים השראה לאירועים היום, מוצאים את הדחפים שלהם בעבר.
מה שהתרחש בעבר – כאשר היינו חיים – משפיע כעת על ההווה.
אנו רואים שאם אנחנו חווים את אירועי מזג אוויר, התחממות כדור הארץ למשל, זה כתוצאה של החשיבה החומרנית שיצרה את רוח הרפאים של הקומוניזם. אם אנו חווים רעידות אדמה, אנחנו יודעים שזה מגיע מפעולות חומרניות במלחמה. אם אנו חווים מגיפות, זה מגיע מרגשות אנושיים של פחד ואימה שחוו ישויות אנושיות בעבר.
חשיבה חומרנית – תגרום לאירועי מזג אוויר בעתיד.
תחושות של פחד – יגרמו למגפות בעתיד.
פעולות אלימות – יגרמו לרעידות אדמה בעתיד.
זה כך מפני שהרשמים אשר חיים בתחושה, בחשיבה וברצון שלנו, אלה אשר כבר נצברו באמצעות החומרנות והשכלתנות נהיים 'מנותקים' מאתנו בלילה ומפתחים חיים עצמאיים – רודולף שטיינר קורא למה שבא מן הגוף הפיזי שד או רוח רפאים (Phantom or Spectre), למה שבא מן הגוף האתרי צל (Ghost), למה שמקורו הגוף האסטרלי שד מזיק (Demon) – אלה עולים מהתנסויות הנפש בסביבתה, יהיו אלה חוסר מוסריות, תנאים חברתיים פוליטיים או סטיות דתיות. הפחד שלנו מרוחות במאה התשע-עשרה, למשל, הוא עכשיו הפחד שלנו מהחיידקים, החרדה שלנו, הטרור שלנו יהפוך יום אחד לחיידקים והמחלות של העתיד. סוג כזה של חשיבה מביא עמו תחושת אחריות חדשה על מה שאנו יוצרים עם המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו להתגשמותנו הבאה – זה מראה לנו את האותות המבשרים של מה שנגלה בעתיד, אבל גם מעורר בנו השראה לפעולות שאנחנו יכולים ליזום בהווה, בתיאום עם ישויות מתקדמות, כדי להתמודד עם זה.
האסונות וקערות הזעם המתוארים בספר ההתגלות הם פעולות-נגד על-ידי ישויות רוחניות – כי אנחנו לא עושים מספיק. הצרות הנכפות על האנושות לטובתה, הן המחלות, המגפות, והאסונות שחובה להתנסות בהם על-ידי אלו שלא יתעוררו בכל דרך אחרת, אשר לעולם לא יהיו מסוגלים למצוא את היוזמה שלהם ואת תודעת הרוח.
לכן, במובן הרוחני, האסונות והזוועות שאנו רואים היום, נובעים מפעולה אוהבת, כי בלעדיה האנושות תיפול לתהום ולא תהיה מסוגלת להתאושש. קארמה היא המעוררת הגדולה והמנקה הגדולה. אבל יש הרבה שכל אדם יכול לעשות כדי לשפר את האירועים הללו לעתיד. בראש ובראשונה להיות ערים לדחפים הרוחניים המבקשים להיכנס לעולם. השעה הטובה ביותר לכך היא בבקרים, לפי רודולף שטיינר … אבל הדחפים האלה עובדים בנו גם ביום. אלו הם רגעים שבהם אנחנו עוצרים בגלל משהו בלתי צפוי לחלוטין שנכנס לתודעה שלנו, זאת בדרך כלל תשובה לשאלה ששאלנו.
אם אדם רוצה לדעת את האמת על הנעשה בעולם כיום, אם הוא רוצה להבין מהן מטרותיהן של מפלגות פוליטיות מסוימות או עבור מי להצביע, או כול דבר בכלל, אפשר להתייעץ עם עולם הרוח ולהמתין לתשובה. רודולף שטיינר אומר לנו:
"רגע היקיצה צריך להיות קדוש עבור האדם המודרני. הוא צריך להרגיש: אני בא מהעולם הרוחני ונכנס לפיזי; כול מה שטוב, כל מה שעושה אותי מסוגל להיות אדם הגיוני, חוויתי בין הירדמות ליקיצה, באמצעות יחסים עם העולם הרוחני, באמצעות יחסים עם המתים שהכרתי בחיים אשר מתו לפני – בקיצור, דרך יחסים עם מי שהם כבר לא בתוך גוף פיזי. אני מתנסה בזה כשאני עימם בעולם הרוחני לחלוטין. מתוך החוויה הזו אני צריך למשוך את מצב הרוח היסודי של הוקרה מקודשת לרגע היקיצה; התחושה הבסיסית הזאת תעשה זאת אז לאפשרי עבורי לאורך כל היום לומר במקרה אחד 'כאן אני נעזר עם דחף רוחני' ובמקרה אחר 'כאן אינני מקבל עזרה; אין להכריע על כך עד מחר'."[6]
לכן אנחנו עושים את צעדי החניכה הראשונים לקראת נקודת מבט הוליסטית של חיים – השקפה כוללת הרואה חומרי ורוחני כהיבטים משלימים של אותה האמת.
"הגיע הזמן שהאדם חייב לקבל את האור של הרוח דרך מעשה חופשי, פנימי. כל הבלבול והמחסור בבהירות שבהם אנשים חיים כיום באים מן העובדה שהאנשים חייבים לקבל משהו שהם עדיין לא רוצים לקבל: הבנה חדשה לגמרי של דברים."[7]
כך אנו מחליטים את ההחלטה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להחליט בימינו. ההחלטה להיעשות מודעים לחלוטין כדי לקבל את האור של הרוח במודע ולא לעבור על-יד שומר הסף בלי מודעות.
החיה של האפוקליפסה היא באמת אותו הדחף שיהפוך את בן האדם לחיה, לישות ללא רוח, אלא רק גוף עם נפש שהתממשה. היא סוללת את הדרך לישות אחרת שהייתה עד-כה כבולה, אבל תשוחרר מכבליה בעתיד. לפי האפוקליפסה הישות הזאת נקראת שטן. באנתרופוסופיה אנחנו קוראים לה סורת.
החיה או אהרימן, הוכרעה במידה מסוימת באמצעות השקפת העולם הרוחנית שמספקת האנתרופוסופיה. אבל אפשר לראות שמאז שנת 1933 הישות השנייה, נהיית יותר ויותר משוחררת. מה שיבוא אלינו בהשפעתה יגרום למחלות המחרידות הנוראות ביותר של הנפש, אבל גם של הגוף הפיזי – את זה רודולף שטיינר מכנה צרעת המטריאליזם. אנו רואים עדות להתחלה של זה בשגשוג הפדופיליה במוסדות דתיים ולא-דתיים שבהם מתחנכים ילדים.[8]
אנו מועצמים עם זאת, ומוגנים באמצעות יכולתנו לראות במודע שאנחנו חוצים את הסף. הכרה בחשיבותם של הצבע המשלים ובבואת-הגרר כמשהו רוחני חייבת להיות נפוצה באופן נרחב יותר. זאת היא ההתחלה – מה שחונך הבנה של כל מה יבוא אחרי זה.[9]
אני רוצה להסב את תשומת לבכם לשלושה תאריכים: השנים 2016, 2017, 2018.[10]
2016 היא שנת שינויים פוליטיים. ההחלטות שהתקבלו השנה ישפיעו על שנת 2017. ההצבעה על היציאה מן האיחוד האירופי, הבחירות האמריקאיות והאוסטרליות, אלה ישפיעו על השנה שלאחר מכן.
2017 היא שנה של תהפוכות כלכליות בשל ההחלטות שנעשו בשנת 2016; זוהי שנת הציר ואת השפעותיה ניתן יהיה לראות בשנת 2018.
2018 היא שנת ההתערבות הצבאית. המהפכה הכלכלית בהשראה פוליטית תראה את השפעותיה בהתערבות צבאית בשנת 2018. שנת 2018 תהיה השיא של מה שהחל בשנת 2016.
אבל אם בוחנים זאת כהשתקפויות בנות מאה שנים של השנים 1916, 1917 ו-1918, מתחילים לראות תמונה גדולה יותר. בהרצאות בעתיד נחקור את התגשמותו של אהרימן ביחס לתודעה.
———————————————————————————————-
- . מחזור ההרצאות שנתן רודולף שטיינר זמן קצר לפני פטירתו, 'ספר ההתגלות ועבודת הכומר', דורנאך, ספטמבר 1924, 346GA. יצא בקרוב בהוצאת חירות.↑
- .הרצאת רודולף שטיינר העשירית במחזור ההרצאות 'היחסים הקארמתיים', בכרך השלישי, דורנאך, ברביעי באוגוסט 1924, 237GA; הספר יחסי קרמה חלק ג – מאת רודולף שטיינר יצא לאור בעברית בתרגום עלי אלון, בהוצאת מיקרוקוסמוס. ↑
- . שם. ↑
- . הרצאת רודולף שטיינר 'כמה מאפיינים של היום', היידנהיים, בשניים עשרה ביוני 1919, 193GA. ההרצאה זמינה לקריאה בעברית בארכיב האינטרנט החינמי העברי לכתבי רודולף שטיינר. ↑
- . הרצאת רודולף שטיינר העשירית במחזור ההרצאות 'היחסים הקארמתיים', בכרך השלישי, דורנאך, ברביעי באוגוסט 1924, 237GA; הספר 'קארמה – חלק ג' מאת רודולף שטיינר יצא לאור בעברית בתרגום עלי אלון, בהוצאת מיקרוקוסמוס. ↑
- .הרצאת רודולף שטיינר 'כמה מאפיינים של היום', היידנהיים, בשניים עשרה ביוני 1919, 193GA. ↑
- . שם. ↑
- . מחזור הרצאות שנתן רודולף שטיינר לכמרים של הקהילה הכריסטיאנית, דורנאך, בספטמבר 1924, 346GA. ↑
- . ראה סדנאות של המחברת אדריאנה קוליאס באתר האינטרנט שלה: www.adrianakoulias.com ↑
- . תוספת מאז מתן ההרצאות האלה. ↑