קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית

רודולף שטיינר

סידרה של 4 הרצאות שניתנו בדורנאך:

  3-6.10.1914

GA 156

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה ראשונה: 3.10.1914

ישות אנוש וזיקתה אל העולם

אל לכם לצפות שארבע הרצאות אלה תהווינה תחליף לאותן הרצאות שתוכננו עבור מינכן.[1] אשתדל לתת שרטוט קצר ממה שנועד להיות התוכן של הרצאות מינכן, אך על האינפורמציה רבת החשיבות והערך שנועדה להימסר שם, להישמר עבור זמנים סוערים פחות. אני מופתע למצוא מספר אנשים הסבורים שהמאמצים הקשים הנדרשים למסירת הנחיות חשובות מאוד של המדע הרוחי, כמו אלה שנועדו להימסר במינכן, שניתן לעשות בהם שימוש בזמנים כאלה בהם אנו חיים. אך ביום מן הימים יוכר שפשוט בלתי אפשרי הדבר, שהאמיתות העילאיות ביותר ימסרו בהתגעש סערות. בכל הנוגע לנושא זה, אתן סדרת הרצאות על כך מאוחר יותר, בהרשות זאת הקרמה, במקום מה שנועד להימסר במינכן. אך למראה השוקקות לשמוע דבר בנושא זה אשתדל לפגוש רצון זה ככל שניתן בעת הנוכחית.

הממצאים העיקריים של מדע-הרוח נרכשים דרך 'קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית'. שומעים אנו דבר-מה על השיטות שבאמצעותן מגיע החוקר הרוחי אל חוויותיו, בדברו על תהליכים ממשיים של קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית. תיאוריות אבסורדיות שוררות עדיין בעת הנוכחית לגבי הדרך בה מושגות תוצאות במדע-הרוח. לפני שאעבור אל הנושא המרכזי אדבר בעניין קל ערך בהשוואה למה שברצונו של זרם החיים הרוחיים להשיג. פרופסור מודרני מסוים כתב סקירה על ספרי 'תאוסופיה'.[2] הסקירה ראתה אור בדפוס לפני שנים אחדות ומחברה התרעם כנראה יותר מכל על מה שנאמר בספר על הילת אנוש, על עיצובי מחשבה וכיו"ב. בין דברים רבים שלא אזכירם כאן, מכילה סקירה זו דבר מה שהינו מובן בהחלט מנקודת ראותו של חושב האופייני לתקופתנו הנוכחית. נאמר, שאם יש משהו בגילויי דעת אלה על ההילה ועל עיצובי המחשבה, הרי שחייבים כמה מן הללו היכולים לראות צורות מחשבה, למסור עצמם לניסוי. צריך להתקיים ניסוי, בו יעמדו כמה מן הללו, הטוענים שמסוגלים הם לראות דברים כאלה, לפני אנשים אחרים שלהם מחשבות ורגשות מסוימים ואז יישאלו הראשונים: "מה אתם רואים באנשים אלה העומדים או יושבים לפניכם? ואז, לפי בעל המאמר, צריכים הללו הקרויים אוקולטיסטים, להכריז מה שראו ועל האחרים לאשר שאכן ברשותם מחשבות ורגשות אלה. אם יחפפו הכרזותיהם של הרואים הרוחיים אלה לאלה כי אז ניתן יהיה להאמין להם.

הרשו לי לומר כאן שאין דבר טבעי יותר מאשר טענה זו. כל הוגה דעות שהתחנך במדע הטבע המודרני חייב להשתמש בה כי נראית היא, לכל הדעות, הגיונית בהחלט. אך דבר אחד הוא בר-תוקף, הפרופסור שאמר זאת קרא בוודאי את הספר לפני שכתב את הסקירה. אנו חייבים להניח זאת. הואיל והסקירה עושה רושם שהיא אמיתית יכולים אנו לבטח להניח כך. אך הוא לא היה יכול לקרוא זאת במשמעות האמיתית, כי עד כמה שמובן הדבר, צריכות להתהוות טענות שכנגד כל עוד לא מצוי ידע האמיתות הכלולות בספר, כך אף צריך להיות מובן שטענות כאלה לא היו מובאות אילו נקרא הספר בהבנה. במילים אלה אני אומר דבר שייחשב כמזעזע על ידי כל הוגה דעות הקשור למדע הרגיל של ימינו, הוא יחשוב זאת למזעזע כי מן הנמנע שיבין זאת, פשוט אינו עשוי להבין זאת. בין הדברים שניתן למוצאם בספר מצוי אף הבא להלן – נאמר שם שאם הרואה הרוחי רוצה באמת ובתמים להסתכל בתוך העולם הרוחי ולראות את האמת, הוא חייב יותר מכל לתרגל אימון עצמי שיאפשר לו לחדור לדברים בחוסר עצמיות מוחלט, להדמים את רצונותיו ואת מאווייו בפני העולם הרוחי. אך אם מובאים יחדיו חמישה או שישה אנשים על מנת לערוך ניסוי לפי שיטותיו של מדע הטבע, יפעלו כנדרש האנשים הללו כשבחפצם להגיע לתוצאה מסוימת. לאמיתו של דבר תהיה זו תוצאה הנדרשת על ידי המדע עצמו. כל העניין נערך כך כפי שקורה כשקיימים רצונות ומאוויים בחיים הרגילים, וזהו בדיוק הדבר שיש להימנע ממנו. ברור שכל התרשמות אמיתית מן העולם הרוחי תימחק על ידי ניסוי כזה. כי ניסוי זה נערך כולו לפי החשיבה המתייחסת למישור הפיזי ודווקא על מחשבות אלה של המישור הפיזי צריך להתגבר, ועמן – על כל התשוקות והמאוויים הכרוכים בהן. ניתן לומר שזוהי שאלה של היות פאסיבי. וכמובן שמצבים כאלה לא ניתנים להיערך מעמדתו של המישור הפיזי ובשיטות של המישור הפיזי. עליהן להיערך אך ורק מעמדתו של העולם הרוחי ובשיטות של העולם הרוחי. ראשית כל, חייב העניין הנדון לשכון בעולם הרוחי עצמו ולא במוחו של פרופסור סקרן. הכוונה צריכה לבוא מן העולם הרוחי – שישויות אנוש שהן רואים רוחיים כאן על המישור הפיזי – עליהן לחוות משהו מן המחשבות ומן הרגשות של ישויות אנוש זולתן, באמצעות הקרמה, יתקבצו מהעולם הרוחי מספר בני אדם יחדיו ולא על ידי פרופסור כי אם כמו על ידי קשר-גורל. ואז, מן הצד השני יקובצו אף רואים רוחיים על ידי הקרמה. נוסף לכך הרי שהרגשות וכיו"ב שבתוך האינדיבידואלים יתגלו דרך העולם הרוחי לרואים הרוחיים השונים. אם ניתן היה שהניסוי ייערך כך – ללא ספק היה מצליח.

אם קורא מישהו את ספרי 'גוף נפש רוח' בהבנה של ממש כי אז ידע שמה שאמרתי זה עתה מהווה אמת המעידה על עצמה אודות העולם הרוחי אולם תהליכים אלה אינם ברי ביצוע בתקופתנו. וצריך ככלות הכל, להתחשב בעובדה זו. הואיל והסקירה הנדונה הראתה לי שאנשים אינם יכולים לקרוא את הספר בהבנה מספקת עד כדי לגלות בעצמם מחשבה כזאת, שאת ההוכחות לה הצבתי כעת, הוספתי בהוצאה השישית את מה שזה עתה סיפרתי לכם. אחד העקרונות בספר הנובע מן המדע הרוחי הוא, שאדם לא רק קולט את תוכנו האקטואלי, דבר זה הוא בעל חשיבות יסודית מינימלית, אלא שבשעת קריאתו יחול שינוי בחשיבתו וברגישתו – קני-מידה וחוות-דעת שבשימוש שגרתי בחיי יום יום חייבים להתקדם. הקושי הנעוץ עדיין באורח הבנת ספרים הדנים במדע-הרוח הוא שבני אדם קוראים בהם כמו שקוראים הם כתבים אחרים ומדמים לעצמם שניתן לקלוט את תוכנם באותו אופן, בה בשעה שהאמת היא שמשהו חייב להשתנות כמו כשמבינים אנו ספר אוקולטי אמיתי. לכן מובן הדבר לגמרי שספרים אוקולטיים אמיתיים נידחים הצידה על ידי רוב ישויות אנוש כיום, כי מה מצפה בן אדם שיחול בו בקוראו ספר כזה בעת הנוכחית? הוא לוקח את הספר, והנה כבר החכים, כפי שכל אדם חכם הוא בימינו. הוא סבור שמסוגל הוא למתוח ביקורת על תוכנו של הספר ומשוכנע מההתחלה שלא ייתכן שיהיה שופט טוב יותר ממנו עצמו ביחס לספר. וכעת, לאחר שקרא בו, האם ניתן לשער שלמד לשפוט באורח שונה? בוודאי שאינו מסוגל לעשות זאת, הוא החכים כבר ושיפוטו אינו עלול לשגות! הוא אינו מודה שמשהו עשוי להשתנות בכושר שיפוטו. אין צורך לומר שלא ישיג דבר מן הנטייה והכוונה הבסיסיות של הספר. לכל היותר יגיע למסקנה שלא למד דבר מתוכנו ושכל המצוי בו מהווה משחק מילים ומושגים. כך יהיה הדבר בהכרח אם לא מצוי בדעתו כל העת העיקרון היסודי של המדע הרוחי האומר שבכל הנסיבות, תהיינה אשר תהיינה, לאחר קריאת ספר אמיתי על מדע-הרוח – חייב להתהוות סוג תפיסה שונה, סוג שיפוט שונה לגבי העולם.

יש לזכור דבר אחד חשוב אם למילים 'קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית' משמעות כלשהי עבורנו. חייבים אנו להיפרד מסוג החשיבה הרגיל, ומחוות הדעת השגרתית שבשימושנו לגבי העולם הפיזי. לעתים קרובות מדגיש אני שחייב אדם, כמובן, להישאר ישות אנוש בעלת הגיון. אלא שסוג חדש של שיפוט, של חשיבה ושל תחושה חייב להירכש עבור העולם הרוחי עם שיפוט בריא בהתייחס להתרחשויות ולישויות של המישור הפיזי שבו צריך להחזיק לאורך הדרך. דבר זה ברור ללא מילים. אך קיים דבר-מה הנדרש עבור העולמות העליונים ואינו בר-תוקף לגבי המישור הפיזי. אתחיל מחוויה שלבטח מוכרת. במישור הפיזי מורגלים אנו, דרך חשיבתנו ורצייתנו, לייחס עצמנו למישור זה. כשאנו חושבים, יוצרים אנו דימויים שכליים לגבי העצמים והישויות של המישור הפיזי ולגבי התהליכים הקשורים בהם. כל דבר שלפי חוות דעתנו נוכח הוא במרחב או מתרחש בזמן – עושים אנו אותו לקנייננו הרוחני. לומדים אנו, דרך דימויינו השכליים לרכוש ידע. וכך הדבר באשר לתחושה. עצם כלשהו ניצב בפנינו, למשל, נהנים אנו מוֶרֶד, קולטים אנו את הוורד לעולמנו, לתחושתנו ולנפשנו. עושים אנו משהו המתרחש מחוצה לנו כהתרשמות מן הוורד, הפועלת על נפשנו – לקנייננו הפנימי. ברצייתנו שותלים אנו בעולם החיצוני משהו שתכולתו בכוונתנו. יחסים שבינינו לבין העולם החיצוני ניכרים בבירור כשסוקרים אנו את התנהגותנו ואת אורח חיינו על המישור הפיזי. שום דבר ממה שפועלים אנו בפעילויות חשיבה, רגישה ורצייה – שום דבר ממה שעושים אנו כשנכנסים אנו לזיקה עם העולם החיצוני דרך הגוף הפיזי אינו משמשנו, ולו בדרגה רחוקה ביותר, בצורה בה אנו משתמשים בו במישור הפיזי – להגיע לשמץ ידע אודות משהו מן העולם העליון. כל מה שמסייע בידנו לדעת משהו על העולם הגשמי – כל מה שמשתמשים אנו בו באורח רגישה או חשיבה על מנת לדעת אודות הדברים של העולם הפיזי – דבר זה עשוי להוות הכנה בלבד עבור מחקר-מדעי-רוחי.

הבה ונזכור שבעולם הגשמי – מה שאנו עושים בחשיבה, ברגישה וברציה על מנת שיהיה ברשותנו ידע כלשהו ביחס לעולם זה או כדי שנעשה משהו בשבילו – כל זה משמש כהכנה בלבד עבור ידע העולמות העליונים. כל מה שעשויים אנו לחשוב לגבי משהו המשתייך לעולם הפיזי, ויהיה זה באורח שנון ביותר, אינו נותן לנו כל ידע לגבי העולמות העליונים.

דרך החשיבה נפשנו אך מתכוננת, אך מתאמנת באורח כזה שנעשית היא בהדרגה מסוגלת לחדירה לעולמות הרוחיים. דבר זה מתייחס גם לרציה ולרגישה בהקשר לענייני העולם הפיזי. על מנת שהדברים יהיו ברורים היטב הבה ואומר זאת: חוקר מלומד, דרך שיטותיו המדעיות, מגיע לידע של משהו המשתייך לעולם החיצוני. בחוקרו זאת מורגל הוא לומר: אני יודע את הדבר הזה ומשתייך הוא לעולם החיצוני. סוג מחקר זה, סוג זה של חשיבה אינו עוזר לו ולוּ במידה מועטת ביותר לחדור אל העולם הרוחי. לחשיבתו ולפעילות מחקרו חשיבות, כי מאמנים הם, וזו בלבד, את כושרות נפשו. האפקט יהיה, ככל שנוגע הדבר לחדירה אל העולמות הרוחיים, שבאמצעות חשיבה זו ופעילות מחקר זו נעשית הנפש מסוגלת יותר לחיות את חייה שלה, לתפעל את כוחותיה שלה. הפעילויות שמתבצעות כרגיל בעולם הפיזי שימוש להן במחקר המדעי הרוחי אך ורק כהתאמנות לגבי נפש האדם עצמו.

אבחר דוגמא אחת נוספת כדי להבהיר יותר את העניין. נשער שמישהו הוא נגר. הוא למד נגרות ובכוונתו לבנות רהיטים. בעבודתו כנגר הוא מכין כל מיני רהיטים וממשיך לעשות זאת במשך שנים רבות. זוהי מלאכתו. אך משהו נוסף קורה גם כן. הוא נעשה מיומן יותר, מלאכת ידו נעשית אפקטיבית יותר, הוא רוכש משהו נוסף ככל שהאורגניזם שלו נעשה מיומן יותר. זהו מעין שכלול הביצוע. כך הדבר ביחס לפעילות רוחית. אם כבוטנאי, אני חושב ועושה מאמצים במשך שנים בספירת הבוטניקה, הרי כל זה לטובת העניין ויחד עם זה נעשה שכלי גמיש יותר. אף לזה סיועו שלו, 'מתורגל' אני כעת יותר מאשר הייתי לפני כמה שנים.

בבקשה מכם, אל תיטלו את הביטוי במשמעותו השגרתית הנדושה אם אומר אני שהמדען הרוחי חייב להיות 'מתורגל' קודם כל. הוא חייב להשתמש בכוח אימוניו כדי לעשות את כושרותיו הרוחיים ברי-תנועה יותר, גמישים יותר, ואז, כשכל דבר שמתאמנים בו בעולם בדרך כלל, ממוקם הישר בשירות ההתאמנות העצמית – כפי שמתהווה במדיטציה ובהתרכזות – בתרגילים הניתנים למגמת החדירה לעולם הרוחי, מתכוננים אנו לכך בזמן הנאות. טלו בבקשה מכם את המילים 'מתכוננים אנו' כמשהו בעל חשיבות רבה ללא גבול, כי לאמיתו של דבר לעולם איננו יכולים לעשות יותר מאשר להכין עצמנו לכניסה אל העולם הרוחי: השאר, עניינו של אותו עולם עצמו הוא, על העולם לבוא אז אלינו. הוא לא יעשה זאת אם נישאר במצב הרגיל של ישויות אנוש על המישור הפיזי. אך ורק בשנותנו בטרנספורמציה את כוחות הנפש בדרך שצוינה, נוכל לקוות שהעולם הרוחי יבוא אלינו. לא יוכל דבר זה להיות כמחקר בעולם הפיזי, כי בו צועדים אנו לעבר הדברים שחוקרים אנו. עשויים אנו להתכונן בלבד כך שכאשר העולם הרוחי יבוא אלינו – הוא לא יחמוק מאיתנו, אלא יחקוק בנו רושם של ממש.

על כן יש לומר: כל מה שיכולים אנו לעשות על מנת לפתח את הכושר עבור מחקר רוחי הוא להכין עצמנו באורח ראוי. כך כאשר תחפוץ הקרמה שהעולם הרוחי יתייצב בפנינו לא נהיה עיוורים וחרשים כלפיו. יכולים אנו להכין עצמנו כך, אך התגלותו של העולם הרוחי מהווה פעילות חסד מצידו של אותו עולם ויש לחשוב עליה ככזאת.

וכעת אל השאלה: כיצד יוכל אדם להצליח בחדירה אל העולם הרוחי? ועל התשובה להיות: עלינו להכין עצמנו באמצנו כל אמצעי ואמצעי שייעשה את פעולותינו מיומנויות יותר. ברות-תנועה יותר, שמאמן את חשיבתנו ומעדן ומחדד את רגישתנו וחישתנו. שממלא אותן במסירות. ולאחר מכן: המתן המתן המתן! – זהו כלל הזהב – להיות מסוגל להמתין בשלוות נפש. העולם הרוחי אינו מניח לעצמו להיעשות בר-גישה בשום דרך אחרת מאשר זו. על האינדיבידואלים לעשות עצמם ראויים לכך ולפתח בעצמם הלך-צפייה בשלוות נפש. זהו העיקר. רוכשים אנו זאת בדרך שתארתי אותה בפרטים בספריי, כשמכינים אנו את עצמנו לקלוט את העולם הרוחי. אך חייבים אנו אף לרכוש אותה שלוות נפש מוחלטת שרק היא לבדה מאפשרת לעולם הרוחי להתקרב אלינו.

בהרצאות נוהג אני להשתמש בדוגמה הבאה: בעולם הגשמי כשברצוננו לראות משהו – עלינו לצעוד אליו. הללו שברצונם לראות את רומא צריכים לנסוע אל רומא. טבעי הדבר לחלוטין בעולם הפיזי כי רומא לא תבוא אליהם. בעולם הרוחי הדבר בדיוק להיפך. אין אנו יכולים לעשות דבר בלתי אם להכין עצמנו דרך השיטות שתוארו, על מנת להיות ראויים לקליטת העולם הרוחי. עלינו לרכוש מלוא שלוות נפש, איזון באשר אנו עומדים, ואז יבוא אלינו העולם הרוחי. עלינו להמתין לו במלוא-שלוות הנפש – זהו העיקר. וזהו הבא אלינו – היכן הוא? אף על כך מדבר אני תכופות. ואדבר על כך בדרך של הצגת עניינים גרידא, כך שיהיה לנו בסיס נאות שממנו נוכל להמשיך.

כולכם מודעים לספרות האנתרופוסופית שלנו. איפה הן הישויות האלמנטריות? איפה הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות? הן כאן, בכל מקום, במקום בו השולחן, במקום בו הכיסאות, במקום בו נמצאים אתם בעצמכם – מצויות הן בכל מקום מסביבנו. אך בהשוואה לעצמים ולתהליכים של העולם הגשמי, כה מרפרפות הן, כה רוטטות הן, עד כי חומקות הן משימת לבם של בני האדם. בני האדם עוברים ללא הרף דרך כל העולם הרוחי ואינם רואים אותו. בשל המבנה שלהם עדיין אין הם מוכנים כלפיו. אילו היה לאל ידכם להיכנס לעולם הרוחי, כפי שקורה בלילה, לעת שנתכם, כי אז הייתם מכירים בדבר שהתודעה היא כה חלשה עד כי למרות העובדה שהאדם מצוי בעולם הרוחי מעת לכתו לישון ועד הקיצו – תודעתו עמומה מדי מכדי לראות את הישויות הרוחיות שמסביבו. מצוי הוא בעולם הרוחי משך כל הלילה, הוא מצוי בעולם ענוג ומרפרף זה, אך אין הוא מודע לו כי תודעתו עמומה מדי.

מה חייב לקרות כדי שהאדם יוכל ללמוד להיות מודע ביחס לעולם זה בו הוא חי למעשה כל הזמן? כאן עלינו לקחת בחשבון משהו חשוב מאוד. יותר מכל – עלינו לנצור בדעתנו את הבא להלן: ניסיתי לתאר זאת יותר בדייקנות, גם בשביל הציבור, בפרק האחרון של הספר 'חידות הפילוסופיה'. ברצוני לראות אם מספר אינדיבידואלים שאינם בתנועה האנתרופוסופית מסוגלים להבין זאת.

כיצד מתהווה תפיסה חיצונית כזאת? כפי שאתם יודעים, חושבים האנשים בדרך כלל, ובייחוד הללו המדמים עצמם חכמים מאוד, שתפיסה חיצונית מתהווה הואיל והעצמים שם מנגד, והאדם כבפנים עורו, קולט רשמים מן העצמים. משערים הם שמוחו (אם חושבים הם באורח חומרני) יוצר תמונות פנימיות מן העצמים והצורות החיצוניים. אך הדבר פשוט אינו כך, העובדות שונות הן לחלוטין. האמת היא שהישות האנושית אינה תחומה כל עיקר בפנים עורה. כשמישהו מביט בצרור פרחים כי אז הוא מצוי למעשה באגו שלו ובגופו האסטרלי בפנימו של הצרור והאורגניזם שלו מהווה מנגנון השתקפות המשקף אליו אותו. לאמיתו של דבר אתם משתרעים לאופק אליו אתם צופים. בתודעה ערה אתם אף מושרשים בחלק הארי של האגו שלכם ושל גופכם האסטרלי, בגופיכם הפיזיים והאתריים. התהליך הוא כפי שמתאר אני אותו תכופות בהרצאות. נניח שמצויות כאן מספר מראות. כל עוד אתם פוסעים במרחב ואין לכם ראי – אינכם רואים את עצמכם. אך מיד בהגיעכם אל ראי – רואים אתם. האורגניזם האנושי אינו היוצר של מה שאתם חווים בנפשכם, מהווה הוא מנגנון השתקפות בלבד. הנפש מלוכדת בצרור הפרחים שמחוצה לנו. דבר היות הנפש מסוגלת לראות את הפרחים באורח מודע – תלוי בעין, בזיקתה אל מנגנון המוח. כשהם משקפים חזרה אל הנפש את מה שחיה הנפש. האדם אינו רואה בלילה, היות וכאשר הוא ישן מוציא הוא החוצה את מה ששוכן בו במשך כל היום – את האגו שלו ואת גופו האסטרלי, ועל כן חדלים העיניים והמוח לשקף. הליכה לישון דומה למצב שיש לכם ראי לפניכם. אתם מסתכלים בראי בו רואים אתם את פניכם, הסירו את הראי ותכף ומיד אין פניכם מצויים שם עוד!

כך, לאמיתו של דבר, מצוי האדם בישות הנפש והרוח שלו, בפנים אותו חלק מן העולם אותו הוא סוקר, והוא רואה אותו במודעות, כי האורגניזם שלו משקפו חזרה אליו. בלילה לא מצוי עמו מנגנון השתקפות זה ואין הוא רואה דבר. אנו עצמנו מהווים אותו חלק מן העולם אותו רואים אנו; במהלך הלילה פורש אותו חלק מן העולם.

אחת מהצורות הגרועות ביותר של מאיה מהווה הסברה שהאדם נשאר בקביעות בפנים עורו, אך לא כן הדבר. לאמיתו של דבר הוא מצוי בפנים הדברים שאותם רואה הוא. כשניצב אני מול ישות אנושית אני שוכן בפנימו בגופי האסטרלי ובאגו שלי. אילו לא הייתי ניצב מולו באורגניזם שלי כי אז לא הייתי רואה אותו. עובדת היותי יכול לראותו קיימת הודות לאורגניזם שלי, אולם בגופי האסטרלי ובאגו שלי אני מצוי בפנימו. המחדל להכיר בדבר מהווה אחת התוצאות המסוכנות ביותר של המאיה. באורח זה אנו עשויים לעצב מושג על טבען של החישה והחוויה על המישור הפיזי.

ומה בנוגע לעולם הרוחי? אם ברצוננו לחוות את זה שאודותיו אמרתי שכה מרפרף הוא, כה בר-תנועה בהשוואה לתהליך ולעצמים של העולם הגשמי עד כי על אף ששוכנים אנו בפנימו כבעצמים המגושמים של העולם הגשמי, אין אנו חווים חוויה מרפרפת קלושה זו – או אז על האגו שלנו הרגיל, הנושא את האינדיבידואליות שלנו, את עצמיותנו, עליו לדעוך, להצטמצם. במדיטציה אמיתית עושים אנו זאת. מהי מדיטציה? נוטלים אנו תכולה כלשהי, או דימוי שכלי ומוסרים עצמנו להם כליל. שוכחים אנו את עצמנו ומצמצמים את העצמיות של התודעה הערה הרגילה. מרחיקים אנו כל דבר הקשור לעצמיות התודעה הערה. בה בשעה שעד עתה רגילים היינו להשתמש בעצמיות במישור הפיזי – כובשים אנו אותה כעת. במקום לחיות בגופינו הפיזי והאתרי עולה בידנו, בהדרגה, על ידי דחיקת העצמיות, לשכון בגוף האסטרלי לבדו. שימו לב בבקשה מכם לנקודה העיקרית. כשאנו במדיטציה או בהתרכזות מגמתנו הראשונית תהיה תמיד לדחוק את העצמיות שלנו. אל לה לעצמיות זו לשדר חוויות פיזיות. משתדלים אנו לדחוק בה, לדחקה אל הגוף האסטרלי. כשמצויה היא בגוף האסטרלי אין היא משתקפת בגוף הפיזי.

לאמיתו של דבר, כשאתם מסתכלים בצרור פרחים זה אתם מצויים בו. הגוף הפיזי מהווה מנגנון השתקפות ואתם רואים את צרור הפרחים היות והגוף הפיזי משקף אותו אליכם. אם תדחקו את האגו על עצמיותו כי אז שוכנים תהיו בתוך הגוף האסטרלי. והגוף האסטרלי כה ענוג הוא עד כי תוכלו לראות במודעות את המהויות המרחפות בעולם שמחוצה לכם, אך גם עליהן להשתקף תחילה אם עליכם לראותן ממש. ישנם רבים מביניכם המתמסרים במלוא אמונה וענווה למדיטציה. בכך עולה בידכם לדחוק את העצמיות היום-יומית ומתחילה החוויה בגוף האסטרלי. רבים מביניכם הגיעו כבר באמצעות מדיטציה לשלב חיים-בגוף-האסטרלי. אך כעת זהו עניין של השתקפות, של בבואתיות. וכשם שבחיים הרגילים חייב הגוף הפיזי לשקף את מה שחווים אנו, כך חייבות – אם ברצוננו לראות באורח מודע בעולם הרוחי – החוויות של הגוף האסטרלי להשתקף על ידי הגוף האתרי.

אך מה קורה כשחוויותיו של האדם בגוף האסטרלי משתקפות למעשה על ידי הגוף האתרי? משהו מתרחש שלגביו עלינו להכיר בדבר, יותר מכל, ששונה הוא בתכלית שינוי, מראיה בעולם הפיזי. הדברים בעולם הרוחי אינם כה נוחים כהללו שבעולם הפיזי. אפילו צרור של פרחים קטופים מהווה דבר בעל תכולה עצמית. הוא נשאר כמו שהוא. יכולים אנו ליטול צרור פרחים הביתה ולהתענג עליו, לשימו באגרטל וכן הלאה. איננו מצפים לשום דבר נוסף כשצרור הפרחים מצוי שם לפנינו. אין הדבר כך כלל ביחס לחוויות האסטרליות המשתקפות אלינו על ידי הגוף האתרי. הכל שם חי ושוזר. שום דבר אינו רוגע ולו להרף עין. אך הדבר העיקרי בו אינו כיצד מופיע הוא בהשתקפות. הדבר העיקרי ביחס לצרור הפרחים הוא – מהו מהווה אז לאמיתו של דבר. אני נוטל את הפרחים והם ברשותי. כשמשהו נשקף אלי על ידי הגוף האתרי, אינני יכול לקחת אותו כמו שהוא ולהיות מרוצה ממנו, כי אין הוא כך פשוט כפי שנדמה שהוא.

הבינו אותי היטב ידידיי. גם לגבי זה משתמש אני תכופות בדוגמא הבאה: שערו שישנם כאן (על הלוח) מספר קווים, הבה ונאמר ב. י. ת. והנה – אילו לא הייתי יכול לקרוא כשסימנים אלה לפני, כי אז הייתי אומר פשוט כך: "רואה אני מספר קווים שבהתחברם יוצרים מדגם מוזר". אינני יכול ליטול זאת הביתה כצרור פרחים ולשים באגרטל! אילו נוטל הייתי את המצוי שם, את המילה ב.י.ת ושם אותה במסגרת, כי אז לא היה ברשותי דבר כהווייתו. והנה – הבניין הממשי מצוי באיזה שהוא מקום בחוץ. אני מביע את הבניין באמצעות סימנים אלה. ובסימנים אני אך קורא את הדבר במהותו. במישור הפיזי מצויים למעשה הדברים כהווייתם מנגד – לפני. בקריאה רגילה מהות הדברים אינה ברשותי, ברשותי סימנים עבורם. כך הדבר כשחווה אני בגוף האסטרלי את אשר משתקף אז בגוף האתרי. נכון יהיה הדבר אך ורק בנוטלי והכירי אותו בתור סימנים כה רבים, בהכירי בדבר שסימנים אלה משמעותם משהו אחר ואין זה מספיק להסתכל כך פשוט במה שמשתקף ולהניח שזהו הדבר כהווייתו. אין זה הדבר כהווייתו, כמוהו כמילה ב.י.ת שאיננה הבית בעצם מהותו. עצם מהות הדבר הוא משמעותם של סימנים אלה. בראש ובראשונה חייב אני ללמוד לקרוא בהם. כך עלי ללמוד לקרוא, קודם כל, את מה שרואה אני בעולם הרוחי, כלומר, מספר סמלים המביעים את הממשות.

יכולים אנו לרכוש את ידע עולם הרוח אך ורק כשקולטים אנו את מה שהוא מציג בפנינו כאותיות וכמילים אותן לומדים אנו לקרוא. אם אין אנו לומדים זאת, אם אנו סבורים שיכולים אנו לחסוך מעצמנו את הטרדה של למידה אוקולטית זו לקרוא, יהיה בזה מן התבונה כאותו אדם הנוטל ספר ואומר: "ישנם כסילים הטוענים שמשהו מובע בספר זה, אך אין זה מענייני. אני יכול לדפדף בו, וזו בלבד, ולראות בדפיו תגים מקסימים." אדם כזה נוטל את מה שמוגש לו ואינו טורח לגלות מה מובע בזה.

אם מתעלמים ממה שאמרתי זה עתה, כי אז מגיעים לזיקה מוטעית לחלוטין לעולם הרוחי. הנקודה העיקרית היא ללמוד לקרוא ולפרש את מה שנראה. אנו נראה בהרצאות הבאות מה משמעותה של קריאה זו והפירוש הנובע ממנה. וכך ברשותנו ציוני דרך המסייעים בידינו להבין את השאלה: מהי קריאה אוקולטית? קריאה אוקולטית מתחילה כשחווה אדם עצמו בגוף האסטרלי – כשם שבעולם הפיזי חווה הוא את עצמו באגו – וכאשר חוויותיו של הגוף האסטרלי משתקפות בגוף האתרי. שלא כבעולם הפיזי, כשחוויותיו של האגו משתקפות בגוף הפיזי.

יש לזכור דבר נוסף. איננו מצויים, כפי שכבר אמרתי לכם גם היום, בכל כולנו בעצמים שמחוצה לנו, איננו מצויים אך בהם באגו שלנו ובגופנו האסטרלי. בתודעה ערה שולח האגו חלק מעצמו אל הגוף הפיזי גם כן. אך ורק במהלך השינה פורש האגו מן הגוף הפיזי. פירושו של דבר, שעל מנת לחיות בעולם הפיזי חייבים אנו להיות מסוגלים לצלול לתוך גופנו הפיזי. באשר לראיה ולקריאה בעולם הרוחי נוכחים אנו לדעת בראש וראשונה שעשויים אנו לשכון בגופנו האסטרלי ושהדברים נשקפים אלינו על ידי הגוף האתרי. אך עלינו להתקדם אל השלב הבא של היותנו יכולים לשכון בגוף האתרי עצמו, להגיע מטה אל הגוף האתרי כפי שבהקיצנו משינה מגיעים אנו מטה אל הגוף הפיזי. ובבקשה מכם, שימו לב היטב שנדרש להגיע עם הגוף האסטרלי אל הגוף האתרי. כשלומדים אנו לקרוא, לומדים אנו לחיות מחוץ לגוף הפיזי. כפי שמגיעים אנו ביקיצה מטה אל הגוף הפיזי כך חייב האוקולטיסט, מבלי לשקוע בגוף הפיזי, להגיע מטה אל הגוף האתרי. האוקולטיסטים קוראים לכך, ונימוקם עימהם, 'להיות נזרק לתהום'. נדרש שלא נאבד את העשתונות כשקורה דבר זה ושנרד מטה בתודעה כשאנו מחזיקים עצמנו באיזון כי ירידה זו אל הגוף האתרי אינה כה קלה כירידה אל הגוף הפיזי. באמת ובתמים דומה זו להיזרקות לתהום. ישותו של האדם מתפצלת אז לשלושה. דיברתי על כך בספר: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?' האדם נעשה לישות משולשת. אין הוא יכול לרדת במודעות אל גופו האתרי מבלי להתפצל באורח שצוין.

כשחיה ישות אנוש בעולם הפיזי לבדו והולכת לישון, מצויים האגו שלה והגוף האסטרלי שלה מחוץ לגופים הפיזי והאתרי. תודעתה אז עמומה מדי מכדי שתאפשר לה לראות את העולם הרוחי. ברדת האדם אל הגוף הפיזי המשקף עבורו את העולם הפיזי כך שרואה הוא אותו, מהווה אף דבר זה מעין היזרקות לתהום, אלא שהדבר נעשה בשבילנו כה קל עד שאיננו מתנסים בכך כבהלם. אם מדי בוקר, אם דרך התנסויותינו מתקדמים אנו עד לאותו שלב בו עשויים אנו לראות משהו בעולם הרוחי, אם לומדים אנו לקרוא במצב קיום זה הדומה לשינה שנעשתה מודעת, מתנסים אנו אף בכך – מה משמעותו של הדבר להיזרק מטה, להתפצל לשלושה. אם מחזיקים אנו בתודעתנו כעת, מסוגלים אנו אף לחדור במודעות אל המהויות ואל ההתרחשויות של העולם הרוחי, המצויות מחוץ לנו.

כך לומדים אנו לחיות בגוף האסטרלי ושחוויותינו תשתקפנה על ידי הגוף האתרי. קוראים אנו כפי שקוראים אנו ספר. מיד ברדתנו אל הגוף האתרי אנו מתפצלים לשלושה. יכולים אנו לשגר החוצה שלושה מרכיבים אלה של ישותנו והם משוטטים אז במודעות בעולם הרוחי. בשוטטם הם חווים האת מה שקוראים אנו לו: "שמיעה אוקולטית". בו בזמן שנזרקים אנו מטה במודעות אל גופנו האתרי – מתחילה 'שמיעה אוקולטית'. כעת חודרים אנו אל המהויות במשמעות ממשית. כעת נותנים אנו את הדעת לכך שמה שלמדנו קודם לכן לקרוא – יכולים אנו כעת לחוות למעשה.

הבה ונחזור כעת על מה שנאמר. באמצעות התאמנויותיו האוקולטיות מסוגל האדם לדחוק את עצמיותו במידה כזאת עד כי לומד הוא לחיות במודעות בגופו האסטרלי. ואז, בהדרגה, משתקפות הישויות וההתרחשויות של העולם הרוחי על ידי גופו האתרי. כשמסוגל הוא לפרש נכונה עולם משתקף זה לומד הוא את אמנות ה'קריאה האוקולטית'. בשלב נוסף, כשמסוגל הוא לא רק לקרוא בזמן היותו מחוץ לגופו האתרי, אלא אף להיות ער במלוא המשמעות לגוף האתרי, או אז משגר הוא את שלושת מרכיביה של ישותו אל העולם ושומע הוא את אריגתו ופעילותו הפנימיות. בשלב זה שומע הוא זאת. בהדרגה מפתח הוא את כושר הקריאה האוקולטית והשמיעה האוקולטית באורח כזה עד כי משהו מוגדר למדי מתלווה להתנסות. עולה בידו באמת ובתמים לחדור לממשותם של הדברים, כי המופיע על פני המישור הפיזי איננו המציאות, באמת איננו!

התבוננות פשוטה מראה לנו בכל סביבה ובכל פינה של העולם שמה שחווים אנו בסביבתנו אינו המציאות ושמצמידים אנו לכל דבר משמעות כוזבת.

מישהו אמר לי פעם על גדות הריין: "הנה הריין עתיק היומין!" – זו היתה אימרה מופלאה שנאמרה ברגש עמוק. אולם מהו בעצם שעתיק יומין הוא בריין? בוודאי שלא המים אותם רואה אדם כשזורמים הם ועוברים להם. כי בחלוף הרגע אין אלה אותם המים באותו המקום. המים מעידים על עצמם שאין הם המהות העתיקה. עתיק יומין הוא לכל היותר הערוץ שנחפר בקרקע, אך לא לכך מתכוונים כשאדם מדבר על הריין עתיק היומין. מהו זה המובע במשפט: "הריין עתיק היומין?" – אם אומר אדם 'הערוץ', ובכן – ישנם אף ערוצים בקרקעית הים וגם זרמים. כשזרם הגולף זורם דרך האוקיינוס, לא רק שהמים משתנים בכל רגע אלא גם הערוץ בו זורמים הם. שום דבר אינו קבוע בפיזי, שום דבר, יהא אשר יהיה. כך הדבר באשר לכל העולם הפיזי. האורגניזם שלכם מהווה זרימה בלבד: הבשר והדם שברשותכם היום לא היו שלכם לפני שמונה שנים. שום דבר אינו בר-ממשות בפיזי. הכל בזרימה. לדיבור אודות הריין עתיק היומין משמעות אך ורק כשחושבים אנו על אותן ישויות אלמנטליות שמשכנן, לאמיתו של דבר בריין, כשחושבים אנו על האל האלמנטלי של הנהר ריין – ישות רוחית שעתיקת יומין היא באמת. חייבים אנו לפרש את המילים "ריין עתיק היומין" במשמעות רוחית ואם לא, הרי שדוברים אנו ללא מחשבה. אמת הדבר במובן עמוק ביותר שחודרים אנו להוויות מציאות רוחיות אך ורק כשמונחים אנו על ידי העולם הרוחי. או אז חודרים אנו אל הוויות מציאות אמיתיות. דבר היותנו חודרים באמת אל הוויות מציאות אלה יתבהר לנו כשנתאר את הפרטים של קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית – ככל שניתן הדבר – בהרצאה מחר.

———————————————————————————–

[1]  היה בכוונתו של ד'ר שטיינר לתת סדרת הרצאות בנושא: קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית באוגוסט 1914 לאחר יצירת מחזה מיסטריה חדש, אך דבר זה נמנע ממנו עקב התפרצות המלחמה.

[2]   יצא בעברית בהוצאת מיכאל, בשם: 'גוף נפש רוח'.