מאת רודולף שטיינר

Architecture as a Synthesis of the Arts

שמונה הרצאות שניתנו בברלין ובדורנאך בין ה-12 בדצמבר 1911 לבין ה-26 ביולי 1914 GA286

עם נספח הכולל רישומי שיחות במינכן ובשטוטגרט ב-7 וב-30 במרץ 1914,

תמצית מתוך הרצאות שניתנו בדורנאך ב-31 בדצמבר 1923 ב-1 בינואר 1924, ושתי כתבות עיתונים.

תרגמה מאנגלית: תומר רוזן גרייס, הרדוף 2011

התרגום האנגלי נעשה בידי יוהנה קוליס, דורותי אוסמונד, רקס ראב וז’אן שמיד-ביילי, ונערך בידי כריסטיאן טאל-יאנטסן, שגם הוסיף את המבוא.

 לספר המלא: ראה כאן

הצעות כלליות לאדריכלות של קהילה אנתרופוסופית לדוגמא בדורנאך

הרצאה מס’ 3, ברלין, 23 בינואר 1914

חירות היוזמה – תנאי מוקדם

כעת, שהקמת הגיתאנום^[1] מתבצעת בדורנאך, כמה מחברינו מקווים להקים בית בקרבת מקום, וכמה מהם כבר שאלו על אתרים, מתוך כוונה לבנות בתים פרטיים שבהם יוכלו לגור כל השנה, או לפחות חלק מן השנה.

מה שאני רוצה כעת לומר בהקשר זה, אסור כמובן שיפורש כמשאלה מצדי להפריע בכל דרך שהיא למה שמתכוונים אנשים אלה לעשות בקרבת הגיתאנום. צריך להבין בצורה ברורה, בהתאם לדרך שבה אנו מפרשים את התנועה האנתרופוסופית שלנו, שצריך לכבד בצורה מירבית את החופש של כל חבר בתנועה. לפיכך, אין לי כל כוונה אפילו לרמוז על סוג כלשהו של כפייה, אולם אולי יורשה לי לתת ביטוי לדבר שיהיה רצוי ביותר.

קודם כל, בדורנאך יהיה הגיתאנום עצמו. ניסינו למצוא דרך בנייה שתנבע מתוך גישה חדשה באמת שתוכל לבטא, בצורות אדריכליות, את מה שאנו חותרים אליו. כדי שנוכל, סוף סוף, ליצור משהו שייצג בית שאינו רק מכובד אלא גם הולם ומתאים לעבודתנו.

המבנה הראשון החדש מצביע על הדרך קדימה

ד”ר גרוסהיינץ^[2] הראה לכם תרשימים הממחישים את המאמצים שכבר נעשו כדי להשיג מטרה זו. אם הכספים יספיקו לכך, אזי כפי שכבר ראיתם, גם בניינים אחרים יקומו בקרבה מיידית לגיתאנום. ייעשה ניסיון להקים בניינים אלה באופן כזה, שהם יהוו אחדות אמנותית עם התכניות לגיתאנום עצמו.

לפני ש”שלמות” כזו תוכל להיווצר, יש לבחון מספר גורמים. עד כה הצלחנו ליישם רעיון זה רק במקרה של בניין קטן אחד שתוכלו לראות כאן במודל.^[3] בהתחלה היה בניין זה אמור לשמש לחריטת חלונות הזכוכית הצבעונית. הוא יהיה גדול מספיק גם כדי לשמש משכן למר ריכטר^[4] ואולי לאדם אחד נוסף.

בית חימום המים (boiler house), תכנון: רודולף שטיינר

הגלאס-האוס מכיוון מערב, תכנון ע”י רודולף שטיינר ב-1914

בית חימום המים, 1914

קודם כל התפקיד, לאחר מכן – הצורה

בית חימום המים,^[5] אשר כבר נטל צורה מוגדרת למדי, הוא עוד יוזמה בתוכנית זו. הבעיה הייתה לתכנן את הארובה הגדולה הזו כך שתהיה גם תואמת את בניין הגיתאנום העיקרי, והן שתהיה בנויה בטון מזוין. ברור שזה יהיה לא מתאים אילו היה בניין זה דומה לאלה שמוקמים בדרך כלל.

מן המודל הקטן ומן התרשימים שהראה לכם ד”ר גרוסהיינץ, תראו שנעשה ניסיון לפתור את אופיו האדריכלי של מבנה זה. כאשר הוא יושלם, ובמיוחד כאשר מפעל ההסקה יפעל – את העשן החשבתי כחלק מן האדריכלות – יהיה אפשרי להרגיש שהארובה הזו, יש לה יופי משל עצמה. זה יהיה כך למרות תפקידה הפרוזאי, בשל העובדה שמשימתה מתבטאת בצורתה – אף שצורה זו לא נבעה בהתאם לאדריכלות השימושית/תועלתית ככזו שנחשבה קודם לכן, אלא כתוצאה של תהליך עיצוב אסתטי. שתי הכיפות הקטנות מתחברות עם שאר המבנה ועם הארובה. הצורות העולות כלפי מעלה של הארובה – יש שחשבו אותן לצורות של עלים, ואחרים – לאוזניים. אך אין צורך להגדיר אותן, כל עוד הן נאותות. כאן תהיה ההסקה המרכזית עבור הגיתאנום והמבנים הסמוכים אליו, והצורות תראינה כי מבנה המשרת את הדרישות המודרניות להסקה מרכזית, יכול להיות גם משביע רצון מבחינה אסתטית.

בית חימום המים – תוכנית, מבט מן הצד, חתך אנכי

במשימה מסוג זה, נחוץ קודם כל שיהיו לנו פרטים מדויקים הן ביחס לתכלית המבנה המוצע והן ביחס למה צריך להתרחש בתוכו. אם תדעו כמה חדרים נדרשים ולאיזו תכלית הם אמורים לשמש, כמה סוגי תקשורת אנכית אמורים להיות במבנה, וכן איזה כיוון רוצה הלקוח ומה הנוף שעל הבית לצפות אליו, ואם ידוע לכם מהו האתר המדויק לבנייה וכיצד מתייחס המבנה לגיתאנום, לצפונו או לדרומו, אזי אני טוען שאפשר למצוא פתרון אדריכלי הולם לכל תוכנית שכזו.

אחדות חזותית של הקהילה

לפיכך, שיקול חיוני אחד, אם איננו רוצים להקריב את עקרונותינו, הוא שבאמת יהיה הכרחי שאותם חברים, הרוצים להצטרף אל הקהילה ולבנות בשכנות לגיתאנום, צריך שמטרתם תהיה תואמת, לפחות במובן הרחב, את מה שצריך לעשות עם המבנים הסמוכים מיידית לגיתאנום. באמצעות ההופעה החיצונית, באמצעות כל סגנון המבנים, צריך להיעשות ברור לעולם בכללותו, שכל הבתים הללו שייכים ומחוברים זה לזה ויוצרים שלמות אחת. אפילו אם יש ביניהם בתים אחרים, עדיין יהיה רצוי שהבתים שיקימו חברים בקהילה האנתרופוסופית ייבנו באופן כזה, שאפשר יהיה לומר מתוך הסתכלות עליהם, שהם מהווים חלק משלמות גדולה יותר. העולם החיצון עשוי אפילו לומר, “איזה אנשים משונים”. הניחו להם לומר זאת! מה שחשוב הוא, שהם יוכלו להבחין בכך – בין שמתוך שביעות רצון או בחוסר שביעות רצון! אפילו אם בקרב חבורת בניינים זו השייכת לגיתאנום יהיו פזורים בתים אחרים, אנו רוצים לתת לאנשים סיבה להבחין בכך שקבוצת המבנים הללו מהווה שלמות ברמת האידיאה.

משכן למדע הרוח מוכרח לחשוף את מהותו

שיקול נוסף הוא, שאכן אנו רוצים ליצור דבר-מה שיש לו השלכה ממשית על ההתפתחות התרבותית של התקופה הנוכחית. מן הצורות של הגיתאנום עצמו תוכלו לומר שאנו רוצים שגישתנו המדעית-רוחית תחדור לסגנון האדריכלי וכן לעשייה האמנותית בכל תחום של פעילות. אם ישאלו אותנו, לדוגמא, אודות הדרך הטובה ביותר לתרגל את אמנות המחול, עלינו לחפש את תרומתנו שלנו ונגיע לאוריתמיה.⁵ הוא הדבר באשר לצורות אמנות אחרות. אנו זקוקים למצוא את התרומה האמנותית שאנו מסוגלים להעניק, וכך ליצור בעולם משהו עבור אותם אנשים הרוצים להבין. יתכן כי דבר זה אפשרי אך ורק לזרם רוחני פורה כמו מדע הרוח.

תכופות הזכרתי הרצאה שנתן היינריך פרסטל,^[6] אדריכל של כנסיית ווטיב [ווֹטיבקירכֵה – Votivkirche] בווינה ודיקן האוניברסיטה הטכנית שם. הוא טען שסגנונות אדריכליים אינם מומצאים. אפשר להתווכח הרבה נגד טענה זו, אך אפשר גם להוכיח שהיא נכונה. יש היגיון בשני הטיעונים. אולי סגנונות אדריכליים אכן לא מומצאים, אך מצדקתה של טענה זו לא נובע שאפשר פשוט לקחת את הסגנון הגותי, כפי שעשה פֶרסטֶל, ולהקים את כנסיית הווטיב בצורה של דוגמא מוגדלת קמעה של אמנות הקונדיטוריה. אף לא נובע מכך, שסגנונות אדריכליים כיום עשויים להיווצר רק מתוך שילובים אקלקטיים ושינויים של סגנונות מן העבר.

בדיוק הגישה לבעיה זו, גישה המבוססת על מדע הרוח, צריכה להראות שאפשרי למלא את העיצוב האדריכלי בצורות אמנותיות אמיתיות שהן תולדה של חיים פנימיים רוחניים. עלינו להוכיח לעולם שדבר זה אפשרי גם במקרה של בתים פרטיים. זוהי זווית מבט שצריכה לזכות להבנה מסוימת כלפי העבודה שלנו, ובכך שנראה שאנו מסוגלים לגשת למשימות כאלה מנקודת מבט כזו, ניצור ערכים בעלי משמעות עבור התרבות של זמננו.

טרסת הגיתאנום – מבט מערבה על בית גרוסהיינץ (בית דולדק)

הגיתאנום הראשון – מבט מדרום-מערב

שיתוף פעולה ויוזמה חברתית

על כן, אף שלא יהיה זה נאות להשפיע על חירותו של אדם כלשהו, יהיה טוב אילו חברים בקהילה כאן, מתוך רצונם החופשי וכשהם מלאים בהכרה לעקרונותינו הבסיסיים, יחברו יחדיו וייצרו שלמות הומוגנית. עלינו לקבל את העובדה שבית קיים,^[7] אשר לא ניתן כרגע לסלקו, ממוקם קרוב למדי לגיתאנום ולא בדיוק יעצים את יופיו של האתר. אך למרות שאיננו יכולים לשים לנו למטרה לעשות כל דבר ליפה לחלוטין, עלינו לוודא שמה שאנו עצמנו עושים הוא יפה, בהתאם להבנתנו.

איננו יכול שלא להודות בכך, שלאחרונה חשתי ממש מדוכא, לאחר שהגיעו לידיעתי כמה תוכניות לבניינים, אשר מציעות בתים עבור חברים בקהילה. אין ספק שהתוכניות הללו נבעו מכוונות טובות, אך אף על פי כן ניכרו בהן כל המאפיינים של סגנון אדריכלי שאינו מתאים. לאור הרצון הטוב, לבטח מוכרחות להיות דרכים אחרות לעשות דברים. כמובן שיהיו עיכובים וקשיים, אך איזו יוזמה חדשה השואפת לעשות את דרכה בעולם לא נתקלת במכשולים ובקשיים?

בית גרוסהיינץ 1914 מן המערב, עיצוב: רודולף שטיינר

אף שאיני מתכוון להתערב מחר, בעת שחברי הקהילה ייסדו את העמותה שלהם,^[8] בכל זאת אני מרגיש שהסיכויים יהיו קלושים אם הדבר יוביל למשהו שמנוגד לדברים שהובעו קודם לכן. אם כולנו נקפיד מאוד, יהיה אפשרי להשיג את המטרה שתוארה. אולם, אם לחברים בקהילה אין את הסבלנות לחכות עד שיימצא פיתרון מתאים, אזי לא יוכל להתרחש שום דבר טוב.

בית גרוסהיינץ מצד מזרח

עד כמה שעשוי להיות קל להבין, שיש אנשים הממהרים להתחיל בפרויקט הבנייה הזה, עדיין יהיה רצוי אם אלה שרציניים ביחס למטרותינו יוכלו להתאזר בסבלנות, כדי שאפשר יהיה לעשות דברים בהתאם לכוונותינו, דברים שיש להם יסוד ברצוננו שלנו, דברים שיש לקרוא להם – לזמן אותם – דרך מדע הרוח.^[9] בהחלט אפשרי שדבר-מה יתרחש אשר ייראה מצחיק בעיני העולם. הניחו להם לצחוק! זה יפסיק בסופו של דבר. אילו אף פעם לא היינו עושים משהו מסוג זה, אזי לעולם לא היה מתרחשת כל התקדמות באבולוציה האנושית.

ההרמוניה של הצורות החיצוניות כהשתקפות של ההרמוניה שבתוך הקהילה הגרה שם

אין צורך לדאוג שמישהו יצטרך לסבול אי-נוחות ולו המזערית ביותר בביתו, אם נציית לעקרונות שאותם התוויתי כאן. עם זאת, דבר אחד יהיה חיוני, והוא שחברים בקהילה לא ילכו בכמה כיוונים שונים, אלא שמה שעושים ייעשה בהרמוניה, בהתאמה זה לזה. שאפשר יהיה לדבר על הדברים ולסמוך איש על רעהו. המאפיינים האדריכליים אשר יגרמו לכל הקהילה להיראות כאחדות אידיאלית יהוו חותם חיצוני להרמוניה פנימית. אני רוצה כעת לומר משהו שהוא בחלקו משאלה ובחלקו היפותזה: כל הצורות הבנויות של הקהילה יהוו ביטוי להרמוניה הפנימית של האנשים שיגורו בהן.

ככל שהדבר נוגע למטרותיה של החברה האנתרופוסופית, יהיה בלתי אפשרי לכל סימן ולו קלוש ביותר של חוסר שביעות רצון או חוסר התאמה הדדית או אפילו מילה לא ידידותית לעבור מחבר קהילה אחד לשני – שלא לדבר על מבטים ציניים. יהיה נהדר כאשר עצם ההרמוניה של הצורות החיצוניות תרווה את הכל כמו התגלמות השלום ותחושת השלווה. צורות מעוררות מחשבות, כך שאפילו אם יהיו כאלה שיתפתו לעשות פרצוף או לאמץ לעצמם פרצוף קודר, הם ישובו ויזכו בחיוכם המרוצה ברגע שעיניהם יביטו בצורות החברתיות והשלוות הללו.

פתרונות אורגניים באמת צריכים להיות מובחנים

בוודאי שכל הגורמים הללו יחדיו נותנים לנו סיבה לשאוף לתוצאה הומוגנית. עם זאת, אל תאמינו אף לרגע, שהאחדות תחייב שכל בית יהיה בדיוק כמו האחרים. להפך, על הבתים להיות שונים ומגוונים, ויהיה עליהם להיות מאוד אינדיבידואליים באופיים. בדיוק כפי שלא יהיה זה אורגני כלל לשים זרוע או יד במקום שבו צריך להופיע הראש בגוף האדם, כך בית שיהיה נכון לאתר אחד יהיה לא נכון למקום אחר. את כל זה נצטרך לשקול ולחשוב היטב למען מטרתנו.

בית האוריתמיסטים, מצפון מערב, עוצב בשנת 1920 על ידי אדית מריון ורודולף שטיינר

שליטה בעיסוק בתוך הקהילה

מלבד מתן התנופה לכל זה, עדיין תהיינה כמה נקודות אחרות שיש להביא בחשבון. חישבו על כך, שבעוד אנו מתכנסים כך כאן השבוע, חברה מלאה בתיאוסופים נפגשה בחדר הסמוך ביום שני, וחברה אחרת נפגשה כאן באחד הימים האחרים.^[10] כל זה בסדר גמור. אך כעת, תארו לכם שבנו או בתו או נכדו של אחד החברים היה מצטרף לחברה אחרת ולאחר מכן יורש את אחד הבתים בקהילתנו. כעת לא עוד נהיה חולקים בניין משותף להרצאות כשכנים טובים, אלא עכשיו, הדעות והגישות השונות של אותה חברה יהיו נוכחים ממש בתוכנו.

בית דה-יגר ממערב, עיצוב 1921 ע”י רודולף שטיינר

בית דה-יגר מצד צפון מערב.

עלינו להתחיל להביא בחשבון את הקשיים העשויים להתעורר במרוצת הזמן, וכיצד אפשר להתמודד עם קשיים כאלה. דבר זה ניתן להשיג אך ורק אם עמותת חברים מן הקהילה הייתה מצליחה למצוא דרכים ואמצעים לשמור על נכסים של חברים בחברה האנתרופוסופית עבור חברים אחרים בחברה. במהלך הדיון בעקרונות מעשיים מחר, יתברר לכם שדבר זה ניתן להשגה אך ורק באמצעות נקיטת צעדים מאוד מסוימים. ברור שיורשים לא צריכים לסבול, אך אף על פי כן, אפשרי שאדם יוודא מראש – בלי לגרום ליורשים לדעות קדומות בנושא – שנכס שלו ששייך לקהילה לא יוכל לעבור בירושה לכל יורש שאינו חבר בחברה האנתרופוסופית.

יהיה זה רצוי ביותר לשמור על הקהילה הזו עד לעתיד ועד בכלל, כעל קהילה עבור חברים בחברה האנתרופוסופית. אלא שכלל לא יעלה בקנה אחד עם תנועתנו הרוחנית, לחשוב רק על כמה נעים יהיה לחיות שם בעצמנו, כמה נחמד יהיה לא ללכת רחוק מדי להופעות ולהרצאות בגיתאנום, וכמה מענג יהיה לשהות בקרב חברים אנתרופוסופיים. העובדה שהתנועה הרוחנית שלנו עדיין דורשת מידה מסוימת של הקרבה, נעשית ברורה כפל כפליים ברגע שמתעורר הצורך לתרגם את עקרונותיה ואת האימפולסים שלה למציאות מעשית. פחות או יותר ברור מאליו שאיננו יכולים לבנות את בתינו על ידי אדריכלים אקראיים; וצריך להיות ברור לא פחות, שננסה לשמר את אופייה האנתרופוסופי של הקהילה.

אלה הם היבטים של העניין שאותם רציתי להציג בפניכם, לא על מנת להפעיל לחץ, אלא כדבר-מה אשר בבחינה מקרוב, תודו שלא ניתן להימנע ממנו, אם ברצוננו להשיג תוצאות משמעותיות בשירות בניין הגיתאנום ולפיכך בשירות תכליתנו האנתרופוסופית.

הזדמנות ליצור קהילה לדוגמא

כידוע לכם, נאלצנו לנטוש את מינכן, כיוון שבמקרה הראשון פגשנו בחוסר הבנה מוחלט למטרותינו האמנותיות. בדורנאך, שם מותר לנו להתיישב, נוכל לשים עצמנו בעמדה שבה נוכל ליצור מודל למה שהזרם הרוחני שלנו יכול להציע לעתיד. אילו לא היינו רוצים לעשות זאת, – אילו היינו מרשים לשיקולים קטנוניים למנוע בעדנו מלדבוק בהשקפות שבהן דנו זה עתה – אזי הייתה לנו אי-הבנה לגבי התנועה [האנתרופוסופית] שלנו. כל אחד הרוצה לבנות שם צריך לראות את הנחיצות שבהצטרפות לעמותת הדיירים בקהילה החדשה שלנו בדורנאך. אולי הדבר הטוב מכולם יהיה, אם הצד האמנותי של העניין, באופן מיוחד, היה ניתן בידי מעין ועדה. אין צורך לדחוף את העניין הזה בכוח, אך כמה נפלא יהיה, אילו כל החברים בקהילה החדשה שלנו היו מסכימים לשים את כל מה שנועד להתעורר שם בידיה של קבוצה מנווטת שכזו.

חברים בקהילה שלנו יהיו אז באמת מסוגלים לבצע את כוונתנו למלא קבוצה שלמה ברצון ובתכלית משותפים, להיות מונחים בכיוון שהותווה על ידי גישתנו האנתרופוסופית. באופן זה עשוי לצמוח בדורנאך משהו שבאמת יוכל לשמש דוגמא, והתוצאה תראה עד כמה הובנה מטרתנו או לחילופין, בכמה חוסר-הבנה היא פוגשת. כל בית בסגנון שונה אשר ייבנה על ידי אדריכל כזה או אחר יהווה הוכחה נוספת להבנה המועטה ביותר שקיימת עדיין ביחס לתנועה האנתרופוסופית, ואילו כל בית שמבטא בצורותיו את דרך החשיבה האנתרופוסופית שלנו, יגרום לנו לעונג נוכח הוכחה זו, שלפחות כמה אינדיבידואלים כן מבינים את מה שאנו רוצים להשיג!

בית שוּרמן מן המערב, תכנון: רודולף שטיינר, 1924

תרומה לעולם בכללותו

משאלה גדולה היא לי, לראות את הגשמת כוונותיי עבור האסיפה הכללית הזו, ואני עדיין מקווה, שנוכל להתקדם מחר בשאלות בנוגע לאופן שבו כל אחד מאתנו עשוי לעבוד בקרב אחינו האזרחים בדרך אנתרופוסופית, וכיצד נוכל להראות בצורה הטובה ביותר את גישתנו ולהציג את ניסיוננו בשירות החברה בכללותה. אולי עדיין נוכל לקיים על כך דיון באמת מלהיב ומעורר-מחשבה. אם אנו מתכוונים לקנות אחיזה בעולם עבור תנועתנו, אין זה מספיק רק להראות את החוכמה המצויה באנתרופוסופיה בפני עצמה. במה שאנו יוצרים בדורנאך, עלינו להתאמץ לגלם, כך שהעולם יוכל לראות זאת, את מה שניתן לנו בצורת ידע רוחי לצורות אדריכליות כך שהעולם יוכל לראות זאת, בדיוק כפי שסגנונות אדריכלות עתיקים יותר גילמו את אופיין של תרבויות קדומות.

אם נצליח ליצור משהו הומוגני באמת בדורנאך, וגם לתת לכך ביטחון משפטי מלא כשמורה של החברה האנתרופוסופית, אזי ניתן בכך הוכחה לעובדה, שהבנו את מטרות התנועה שלנו. הבה נקווה שצורות אדריכליות וצורות אמנותיות אחרות מסוגים רבים יתחילו להוכיח לנו, שאנשים מבינים בצורה נכונה את האנתרופוסופיה לכשעצמה.

יש להדגיש בצורה החזקה ביותר, שאיננו רוצים להפוך לכת או למין קבוצה כזו או אחרת המכריזה על הדוֹגמות שלה. אנו רוצים להיות דבר-מה שלוקח ברצינות משימות תרבותיות. ככל שהדבר נוגע לגיתאנום ולמבנים שסביבו, נוכל לעשות זאת רק אם נפעל בהתאם לדברים שנאמרו כאן היום.

תחנת הממסר מן המזרח, תכנון: רודולף שטיינר, 1921

גגות בית דה-יגר והגיתאנום השני, מבט מצד דרום.

——————————————————————————————————————

1. הבניין בדורנאך נודע בהתחלה בשם “יוהאנס-באו” (בניין יוהנס), על שם אחת הדמויות העיקריות, יוהנס תומסיוס, במחזה המסתורין של שטיינר “שער ההתקדשות”. השם היה עדיין בשימוש בהרצאה זו, אך למטרת התרגום הנוכחי (האנגלי) נקרא הבניין בשם “גיתאנום” (הערת המתרגמים לאנגלית). ↑
2. אמיל גרוסהיינץ (1867 – 1946), רופא שיניים בבאזל, חבר בכיר בחברה האנתרופוסופית, אשר נתן לפרויקט הבנייה חלקת קרקע שהייתה בבעלותו בדורנאך והפך לסגן יושב הראש ולאחר מכן אף ליושב הראש של עמותת הבנייה. ↑
3. המבנה ידוע בשם “גלאס-האוס” (glass house) “בית הזכוכית” – והוא קיים עד היום. ↑
4. תדיאוס ריכטר היה האמן האחראי לאינטרפרטציה של הסקיצות של שטיינר לחלונות הזכוכית הצבעונית ולהכנתם בפועל. שמונה חלונות כאלה הכניסו אור לאודיטוריום ואחד לחדר המבואה המערבי. ריכטר גויס למלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן חי בירושלים, שם הלך לעולמו בתחילת מלחמת העולם השנייה. ↑
5. צורת התנועה החדשה במרחב התפתחה בהתאם לאינדיקציות שנתן שטיינר. ראה “מבוא לאוריתמיה” (בתוך GA-277a). יצא בעברית בשם: דברי הקדמה לאוריתמיה – הוצאת חירות. ↑
6. ראו הרצאה 1 הערה 12 בספר זה. ↑
7. בית זה, שמאוחר יותר נודע בשם “Rudolf Steiner Halde” (הַאלדֵה) היה בית הכפר של משפחת גרוסהיינץ. הוא נרכש בשנת 1921 ועוצב מחדש והורחב על ידי שטיינר ב-1923. ראו אריך צימר, “רודולף שטיינר כמעצב מבנים למטרות מגורים ומטרות אחרות”, שטוטגרט 1971. ↑
8. בחג המולד 1923 עברו משימות העמותה הזו ל”עמותת הגיתאנום”. ↑
9. שטיינר השתתף מאוחר יותר בעיצוב שמונה בתי מגורים בשכנות לבניין הגיתאנום, שאת כולם ניתן לראות כיום. ראו: אריך צימר, “רודולף שטיינר כמעצב מבנים למטרות מגורים ומטרות אחרות”, שטוטגרט 1971, בציטוט לעיל. ↑
10. אסיפה כללית זו של החברה האנתרופוסופית התרחשה במה שהיה ידוע בשם “בית האדריכלים” בברלין, שם אפשר היה לשכור חדרים לאירועים כאלה. ↑