שנים-עשר הלילות הקדושים 2015-2014

שנים-עשר הלילות הקדושים

התבוננויות מאת: קריסטינה קיין

2014-2015

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי

לאתר עם ספריה של קריסטינה קיין:

https://www.facebook.com/EsotericConnection/app_191387770912394

הלילה הקדוש הראשון – 24-25 לדצמבר, גדי

זה הלילה בו מראים לנו את הסוד של מי אנחנו באמת. האם אנו מעיזים להתבונן בטוהר הבוהק של הילד כריסטוס? המלאכים נמצאים סביבנו כדי לתת לנו את האומץ, ואנו מבינים מייד עד כמה אנו רחוקים מהשלמות הזאת. ואם זאת, דווקא החוויה של חוסר האונים היא זו שמעירה אותנו כדי שנוכל לשמוע את הקול המרגיע של השקט.

לא משנה עד כמה אנו מרגישים קטנים ולא חשובים, אנו יכולים לדעת בביטחון מלא שכריסטוס חי בנפשנו. כאשר אנו מתבוננים בתינוק באורווה, אנו מתבוננים בנפש שלנו בכל תפארתה והדרה.

התינוק מחכה שנכיר בנוכחותו בתוכנו. למעשה, יכולנו לשאול האם הוא בכלל נולד אם אנחנו לא מכירים בו בנפשנו בכל רגע בחיינו. לא משנה מול מה אנחנו מתמודדים בחיים, או איזה מפגשים יש לנו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שכריסטוס נמצא בתוכנו ובכל אחד שאנו פוגשים. רוח אלוהי זה נולד בחומר ושוכן כאן כמו זרע; האלפה והאומגה, הראשון והאחרון.

באמצעות 12 הלילות הקדושים, אנו שותלים את הזרעים לשנה שתבוא. הלוואי ולידה קדושה זו תהיה מציאות בתוך כל אחד מאיתנו, ואם זה יהיה כך, אנו נשנה את העולם כמו שהוא עשה לפני 2000 שנה.

הלילה הקדוש השני – 25-26 לדצמבר – דלי

הלילה של יוחנן היא הלילה של אהבה, כי יוחנן הינו האהבה. האם יש אהבה גדולה יותר מאשר האהבה לילד שבתוך הנפש שלנו? יוחנן ראה זאת, הוא לא ראה את הפגמים הארציים שלו. לראות את הפגמים שלנו – משמעותו לתת לקרמה שלנו להתגבר עלינו, וזה בניגוד למטרתה.

איך אנו רואים את הרוח בתוכנו, באחרים ובכל דבר? האמן סיגמונד גלייסמולר זכה להבנה עמוקה כאשר הוא צייר את יוחנן מביט במריה-סופיה בעוד הוא מקורקע בעולם הפיזי מלווה בסמל שלו, הנשר. אימגינציה זו מלמדת אותנו כיצד להפוך לאימגינציה את המציאות הרוחית בתוכנו וסביבנו.

באמצעות האימגינציה שלנו אנו יכולים להגיע לפרספקטיבה של הנשר, ואז נוכל להתבונן בחיים שלנו כאילו שאנו מתבוננים בחיים של מישהו אחר. אנו נעשים אובייקטיבים, אוהבים וחומלים. זה מזכיר לנו את הישויות הרוחיות שמלוות אותנו בכל צעד של הדרך. אם איננו עושים זאת, אנו נולדים מהבשר. הבשר הופך למציאות ומסתיר את הרוח. אנו שוכחים שאנו ישוית של רוח ונפש – והבשר שלנו הוא פשוט הגלימה שלנו.

כאשר אנו נכנסים לאימגינציה החיה שמגלה לנו שאנחנו ישויות של נפש ורוח, אנו נכנסים למציאות חדשה. אנו מעריכים כל אדם שאנו פוגשים. אנו מפסיקים להסתכל על המראה הפיזי שלהם, על בגדיהם ועל ההבעות הפיזיות שלהם – שהם פשוט הגלימה של הקרמה שלהם, ואנו מתחילים לראות את הרוח שלהם. כאשר אנו רואים את הרוח של אדם, הוא משתנה. הוא מרגיש שזיהו את מי שהוא באמת. ניתן אף לומר שאם איננו רואים את הרוח, הוא נשאר חבוי. לראות את הרוח אחד בשני, זה אומר שאנו מתמסרים לאנושות בכל הפוטנציאל שלה.

הלילה הקדוש השלישי – 26-27 לדצמבר – דגים

איזה ערך אנו מייחסים למזון שלנו? האם אנו אוכלים כדי לספק את הכמיהה לאכילה? או שאנו אוכלים ביראת כבוד כדי שנבנה את הכלי, את הצורה, שמהווה בית עבור הנפש והרוח שלנו, ומאפשר לנו לחיות על הארץ? אם אנו חושבים על כך, כל הדברים החיצוניים אינם אלא גוף האדם, מפני שאנו לוקחים אותם פנימה לתוכנו, ודרך תהליך אלכימי אנו מתמירים והופכים אותם לגוף שלנו. דרך תהליך זה אנו ממיתים את הטבע ומקימים לתחייה את כוח-החיים שלו כדי לבנות ולתחזק את צורתנו הפיזית. זה, ורק זה, מאפשר לנו לחוות את האני העליון, ה- I Am, שלנו. זוהי מטרת חיינו הפיזיים; אנו מתגשמים בבשר, ודרך המאמץ האינדיבידואלי שלנו חווים את האלמנט הרביעי של האדם, האני העליון.

משמעות הדבר היא שאנו יכולים להיות ישויות פיזיות רק מפני שאנו לוקחים פנימה לתוכנו את מה שהטבע נותן. הלחם שאנו אוכלים ומתמירים הופך לבשר שלנו; אם אין לנו לחם, אין לנו בשר. אם יש לנו כיכר לחם ואנו מתחלקים בו עם חבר, אז אנו מתחלקים איתו בבשר שלנו. לו היינו אוכלים אותו, הוא היה הופך לבשר שלנו. האם זה מה שכריסטוס הראה לנו כשהוא אמר "אני הלחם?" האם זה מה שהוא גילה בסעודה האחרונה – קחו ואכלו מפני שזה גופי, קחו את היין, הוא דמי?

אילו כריסטוס היה אוכל את אותו פת לחם או שותה את אותה לגימה של יין, הם היו הופכים לגופו, אך במעשה של אהבה הוא נתן אותם לנו כדי שיהפכו לגוף שלנו ובכך יבנו חיבור. אולי הוא גם הראה את ההכרת התודה ויראת הכבוד שלו, על כך שיכל להיכנס כולו לגוף של בשר, והפך את הלחם והיין לסמל של מותו בגוף ותחייתו ברוח כשהוא עזב את המימד הארצי.

מחשבות שנלקחו מתוך "לראות את כריסטוס בחולי וריפוי" מאת פטר סלג המצטט את פרצלסוס.

הלילה הקדוש הרביעי – 27-28 לדצמבר – טלה

האם אנו באמת יודעים מהי אהבה? רוב הזמן אנו אוהבים מפני שזה מתאים לנו, ואנו שונאים מפני שזה מתאים לנו. אהבה זו משוחדת, אינה חסרת פניות, ונובעת מהתנסויות קרמתיות מחיים קודמים. אהבת אמת ניתן לחוות רק כשאנו אוהבים אדם למרות הכול.

כדי לחוות אהבת אמת זו, אנו מתחילים בכך שאנו חושבים אהבה, במקום להרגיש אותה. אהבה שמרגישים אותה עולה בגוף האסטרלי, אהבה שחושבים אותה הינה פעולה רוחנית העולה מתמונות מנטליות. באמצעות כוח התמונות המנטליות שלנו אנו יכולים באמת לאהוב את כריסטוס ובאותו האופן לאהוב אחד את השני.

כשאנו מסוגלים לאהוב בני אדם אחרים באופן טהור זה, ללא מניעים נסתרים, הם משתנים ומגיבים בהיותם יותר אוהבים. זה הסוד המסתתר במצווה החדשה בבשורה על פי יוחנן. "זאת מצוותי, אהבו אחד את השני כמו שאני אהבתי אתכם." יוחנן טו:12

כמה שזה מוזר, לעתים קרובות, אהבה יכולה להופיע מתוך שנאה. כשיש לנו התנגדות חזקה למשהו או למישהו, אנו מאחדים כוחות עם אלה ששותפים להתנגדות שלנו. אנו מרגישים מאוחדים איתנו ב"מטרה" שלנו כשאנו מתנגדים לרעיונות או מעשים של האדם השני. קל לחשוב שאנו צודקים ושהם טועים, שאנו מאוחדים באהבה אחד לשני, אבל, למעשה, חוסר אהבה הוא זה שגורם למחלוקת זו.

אחת הסיבות שבגללה כל כך קשה לנו לאהוב אחרים בצורה טהורה היא שאהבה טהורה היא כל כך עוצמתית שאנו יכולים לחשוש ממנה. לכן כל כך חשוב שנלמד לאהוב את כריסטוס דרך התהליך של תמונות מנטליות. אז הוא נותן לנו את הכוח ואת האומץ לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, ולאהוב אחרים כמו שהם.

הלילה הקדוש החמישי – 28-29 לדצמבר – שור

מדוע כל כך חשוב שנחדיר משמעת לחשיבה ונטהר אותה? אם אנו מבינים מהי חשיבה ומדוע יש לנו את היכולת לחשוב, נוכל לענות לשאלה זו. החשיבה היא היכולת ליצור תמונות מנטליות אותן אנו מכנים מושגים. בתהליך החשיבה אנו מחברים ביחד את המושגים או הרעיונות האלה, כך שאנו יכולים להסיק מסקנות לגבי דברים.

כמובן, אנו יודעים מהניסיון שלנו שהמסקנות שלנו לא תמיד מובילות אותנו להבנה מלאה של דברים. זה אומר לנו שהחשיבה האנושית הינה פעילות שעוברת אבולוציה. אם אנו מבינים את זה, אז אנו יכולים לשתף פעולה באבולוציה זו. המטרה האמיתית של החשיבה היא לתפוס את עצמנו כישויות רוחיות ששוכנות מדי פעם בגופים פיזיים.

כשאנו תופסים את עצמנו כישויות רוחיות, אנו מתחילים לראות את הערך של כל אדם. מודעות זו עוזרת לנו להתעלות מעבר להבדלים בינינו. מתוך חוויה זו עולה כבוד עצום אחד כלפי השני. אנו רואים שכל אחד מאיתנו נאבק להיות מודע למקומנו בתוכנית הגדולה. אם זו חוויה אמיתית עבורנו, עולה מתוכנו נביעה של אהבה למאבקים שכל מאחד מאיתנו מתמודד איתם. ואז אנו עושים מאמץ מיוחד כדי להימנע מלהוסיף לנטל של הזולת.

הלילה השלישי של השושן הופך לבשורה אודות נוכחותו של כריסטוס בכל אדם. אז אנו מבינים את הנזק שאנו עלולים לגרום אם אנו חושבים מחשבות שליליות על אחרים. אנו מתמלאים באותו הסוג של אחריות שאמא חשה עבור התינוק שלה שטרם נולד. כל אדם בחיינו הופך לתינוק הזה ואנו יכולים לעזור לטפח אותו ככל שאנו מתקדמים על השביל כדי להבין את טבענו האמיתי.

הלילה הקדוש השישי – 29-30 לדצמבר – תאומים

כיצד אנחנו חווים את הנצחי, את האלמותי, ואת מה שלעולם לא מתכלה? זה קשה בעולם שמתמקד בהווה, ומעריך סיפוק מידי. כדי להבין מושגים כמו הנצחי, האלמותי, והלא מתכלה לעולם, עלינו קודם להבין שאנחנו עוברים גלגולים ארציים חוזרים ונשנים. להבין לא רק בתיאוריה, אלא להיות בעלי יכולת ליישם רעיונות על גלגולים חוזרים בחיינו היום-יומיים.

למשל, אם אנחנו נמצאים בקונפליקט עם מישהו, והתגובה הראשונה שלנו היא לשאול את עצמנו מה היו היחסים בינינו בחיים קודמים, אנחנו מיד יוצרים קשר עם הנצחי. אנו מסוגלים לעמוד בהווה, לשקול את העבר, ולהחליט על פעולה שתשפיע על העתיד.

באופן דומה אנו חווים את האלמותי ואת הלא מתכלה לעולם. זה דורש שנעמוד באני העליון שלנו, ב-I Am. החרב הוא האני העליון שנח במעטה של הגוף שלנו. אנו יצרנו את החרב בגלגולים קודמים, וממשיכים ליצור אותו בגלגול הנוכחי. העבודה שלנו היא ללמוד כיצד להשתמש בו, אך קודם עלינו להיות מודעים לו.

אנו מניחים את היד על ידית החרב, אבל עד שלא נטהר את הרצון שלנו, את המניעים שלנו, יהיה זה יותר נבון לא להשתמש בו. בהדרגה, עם הזמן, ככל שנהיה ערים יותר למפגשים שלנו עם אחרים, אנו נוכל להגיב אליהם בצורה אובייקטיבית יותר. אם מישהו עושה לנו עוול ואנחנו נשארים רגועים בתוכנו, אנחנו מגיבים אליהם בצורה שמחוברת לנצח. אז אנו מתירים את הקרמה שלנו, את התוצאות של מעשינו בגלגול קודם. אנו עושים זאת על ידי הכרה באמת של המצב, ואנו משחררים את עצמנו מהקשר באופן מודע.

הלילה הקדוש השביעי -30-31 לדצמבר – סרטן

האם אנו מבינים נכון מהו חופש? אנו רוצים להיות חופשיים, אבל איך אנו יכולים להיות חופשיים? החופש לא ניתן לנו, החופש הוא שלנו אם אנו יוצרים אותו. אחת המטרות העיקריות שלמענה אנו מתגשמים על הארץ היא שנהפוך לחופשיים. המידה בה אנו טובעים את החופש שלנו כאן היא המידה בה נוכל להיות חופשיים בעולמות הרוח בין הגלגולים שלנו. אם אנו מבינים זאת, ועובדים לכיוון זה, תהיה לנו גם חוכמה.

כישויות של גוף, נפש ורוח, עלינו להבין שהחופש הינו פעילות רוחית. בגוף שלנו, איננו יכולים להיות חופשיים מפני שאנו עדיין לא מספיק חכמים כדי לכוון את הפעילות הפיזית של הגוף ששומרת אותנו בחיים בהתגשמות הזו. הנפש שלנו נוטה לרוב לקיום הפיזי שלנו, אך אם אנו יכולים לאפשר לרוח שלנו להשפיע יותר על הנפש, אז נחווה את האמת לגבי החופש.

אז איך אנו זוכים לחופש? קודם כול, דרך מודעות עצמית. מודעות עצמית היא זו שבאמצעותה אנו יכולים לשלוט בדעות הקדומות שלנו, ולהביא איזון והבנה לסימפתיות ולאנטיפתיות שלנו. לאהוב דבר אחד ולא לאהוב דבר אחר שייך לאינסטינקט נמוך יותר; איננו יכולים לחוות חופש אם אנו משוחדים. החופש האמיתי בא כאשר אנו מוצאים משהו שאנו יכולים לאהוב בדבר שאיננו אוהבים.

בעיקרו של דבר, החופש קורה כאשר אנו מחדירים רצון בחשיבה שלנו. האהבה, המצווה הגדולה, מתרחשת כאשר אנו מחדירים חשיבה לרצון שלנו.

הלילה הקדוש השמיני 31 לדצמבר-1 בינואר-אריה

מדוע לעתים קרובות אנו פוחדים שנעשה צעד לא נכון? אולי מפני שאנו יודעים שהטעות הקטנה ביותר תביא לצורה כלשהי של ביקורת – ביקורת עצמית או ביקורת מצד אחרים. אולי זה דבר טוב, מפני שהוא מכין אותנו לאותו זמן בעתיד שבו נגיע לרמה מסוימת של ידע, ולטעויות עלולות להיות השלכות חמורות. אך אל לנו להיות משותקים מפחד. הכרחי שנרכוש ידע אזוטרי, ובו בזמן ניקח את האחריות ברצינות. המחויבות שלנו להתפתחות הרוחנית שלנו יכולה להיות רק 100 אחוז, אין להסתפק במשהו חלקי בלבד.

כשאנו עומדים בסף של שנת 2015, אנו יכולים להבטיח לעצמנו שניקח את ההבנה הרוחנית שלנו לרמה חדשה. בהקשר של ידע רוחני, אם המחויבות שלנו אמיתית, הידע נפתח בפנינו. אם לא, האמת הרוחנית לא תהיה מובנת לנו. אולי זו הסיבה שבגללה זהו לילה של פחד ואימה: נפתח חלון ואנו מתבוננים בתוצאות של מאמצינו בשנה שעברה, ואז אנו רואים כיצד תתפתח השנה החדשה אם לא נקבל החלטה חדשה ונחושה.

עלינו להפוך להיות דומים לאותו אביר שחידד את רצונו, רכש ידע, ומלווה בצייתנות. הוא נפגש עם המוות והשטן, ומשאיר אותם מאחור.

הניצחון שלנו תלוי ביכולתנו לראות שאנו למעשה ישויות אלוהיות. מכל הישויות בקוסמוס, אנחנו אלה שמסוגלות לקחת פנימה את הנוכחות של הכריסטוס הקוסמי רב-העוצמה שנכנס לגופו של ישוע והפך לאנושי לזמן קצר. מדוע הוא עשה זאת? כדי שאנו נוכל לתבוע את החופש שלנו ולהתגבר על הקרמה. אם אנו ממשיכים לפעול מתוך הקרמה שלנו ומתייחסים לאחרים רק דרך הקרמה שלהם, שנת 2015 תהיה יותר קשה ממה שהיא צריכה להיות – לא רק עבורנו, אלא עבור העולם. בואו לא נסחב את המוות ואת השטן איתנו; הם מתבטאים דרך המודעות המתה שלנו, ועל ידי בלבול בקרמה שלנו. אנו יכולים למנוע זאת רק על ידי טיפוח הקשר שלנו עם כריסטוס, כשאנו יודעים שדרכו אנו יכולים להשיג כל ידע.

ברכות לשנה החדשה.

הלילה הקדוש התשיעי – 1-2 בינואר – בתולה

משמעות היכולת לשאת את הכתר על ראשנו היא שיש לנו שליטה מסוימת בישותנו. אנו יכולים לזכות בשליטה זו רק אם נשיג רמה מסוימת של אובייקטיביות. הדבר שעובד נגדנו כשאנו מנסים להיות אובייקטיביים הוא הקרמה שלנו.

הדאגות הארציות והפרקטיות שלנו נובעות מהקרמה האינדיבידואלית שבחרנו לעבוד עליה בגלגול הזה. האנשים שאנו פוגשים בחיים הם אלה שיכולים לעזור לנו לבצע את ההתאמות והתיקונים ההכרחיים בקרמה שלנו. זה התפקיד שלהם, אפשר לומר. ניתן להגיע לתיקונים אלה רק באמצעות אי-היצמדות/התנתקות detachment. אם לא נתבונן ונהרהר בכך לעומק, לעולם לא נבין מדוע אנו צריכים להתמודד עם קשיים בחיינו, ולרוב ננסה להאשים את האדם השני.

ברגע שזה ברור לנו, ובדרך כלל זה אומר שהתחייבנו לצעוד על שביל של התפתחות רוחנית, אנו מתחילים לשאת את הכתר על ראשנו. ואז עלינו לשאול את עצמנו את השאלה: האם אנו שמים את הכתר על הראש בגלל הערך שאנו מייחסים לעצמנו? או האם זכינו בכתר מפני שהאני הנמוך שלנו נכנע?

אחד הקשיים שעולים כשאנו חוקרים אמת רוחנית הוא שאנו יכולים להעריך את עצמנו יתר על המידה; אנו מפרידים את עצמנו מהחיים שאותם אנו מנהלים, ואנו מכתירים את עצמנו כקדושים. כתוצאה, אנו יותר אנוכיים מאי פעם. לכן עלינו לעבוד על רצוננו לשרת ולהיות משולבים בעולם סביבנו.

להתבדל ולחשוב שאנו יותר טובים מאחרים היא לא הדרך אל העתיד. ישוע, המודל לחיקוי שלנו, קיבל ביקורת מתמדת על כך שהוא התערבב עם האנשים הלא ראויים. כשאנו עוטים את הכתר הבלתי נראה שאנו זכינו לו, וממשיכים בעניינינו היומיומיים, אנו מהווים דוגמא שקטה עבור כל אלה שאנו בקשר איתם. כשהם שמים לב שאנו שונים, הם משתנים. זוהי ברכה ללא מילים שזורמת מהלב שלנו אל הלב שלהם.

הלילה הקדוש העשירי – 2-3 בינואר, מאזניים

הלילה השני של הכתר מתמקד בשרות ובהקרבה. אפשר לומר שלכתר הראשון אנו זוכים כשאנו משתמשים ברצון-רגש, על ידי שילובו של הרצון ברגש שלנו. הכתר השני קשור יותר להחדרת הרצון לתוך החשיבה. משמעות הדבר היא שאנו נעשים מודעים למחשבותינו, אנו שולטים במחשבותינו, ומוודאים שאנו חושבים באופן פעיל. כמה פעמים במשך היום אנו מבינים שלא חשבנו; לא לקחנו בחשבון את כל הגורמים לפני שפעלנו?

כשאנו מתחילים לחשוב באופן מודע, אנו מעמידים את עצמנו לשרות היקום. המילה "לשרת" serve ביוונית היא diakoneo, ומשמעותה המילולית היא "להעלות ענני אבק." באמצעות החשיבה שלנו, אנו מפריעים לאדמה שהתיישבה. אנו מתחילים לראות בנו אותות של התוכנית האלוהית. אנו שולחים אות שאנו מוכנים להבין מדוע היקום נברא כפי שהוא נברא. אנו מבינים גם שהוא נברא כך כדי לשרת אותנו. כל עץ מספק לנו את החמצן ההכרחי לחיים, וכל מינרל, צמח ובעל חיים פועל כדי להזין אותנו. אנו מתחילים לקחת בחשבון את הישויות של ההיררכיות הרוחיות שפועלות כדי שיישמר האיזון בכל דבר, כדי שנוכל לשלב את ה'אני הווה' שלנו בתוך ישותנו. כמה פעמים אנחנו לוקחים את כל זה כמובן מאליו?

השרות וההקרבה הולכים יד ביד. המילה "קורבן/הקרבה" sacrifice ביוונית היא thusia, שפרושה "מעשה של נתינה." היא מתארת את האופן בו אנו מעלים קורבן את רצוננו הארצי, המרוכז בעצמו, למען הטוב האוניברסלי. כשאנו מצליחים לעשות זאת, אנו רואים את המידה בה אנו יכולים לתרום לטובת הכלל. בשרות ובהקרבה אנו הופכים לשותפים בבריאה, והכתר השני מונח על ראשנו.

הלילה הקדוש האחד-עשר – 3-4 לינואר – עקרב

הכתר השלישי מגלה את הרצון הטהור שלנו – אפשר לקרוא לו רצון מלא ברצון. המשמעות היא שאנו מחדירים רצון רוחי לתוך הרצון הארצי שלנו. הרצון הוא כוח מכוון; בצורתו הטהורה ביותר הוא בורא. זה הרצון שאנו זקוקים לו כדי לפגוש את שומר הסף ולהישאר בחיים לאחר המאבק. מי הוא השומר הזה? הוא העצמי האמיתי שלנו, הביטוי הגבוה ביותר של ה-'אני הווה' שלנו. אם אנו חושבים שאנו לא אוהבים היבטים מסוימים באישיות שלנו, כאשר אנו פוגשים את העצמי האמיתי שלנו נראה את כל ההיבטים הללו במלוא מציאותם. אולי יסתבר שהדברים שאיננו אוהבים בעצמנו הם למעשה העוצמות שלנו, וההיפך.

התפקיד של השומר הוא למנוע מאיתנו להיכנס לעולמות הרוח בטרם עת. חיינו הם הכנה למעבר זה. ההכנה הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות היא לעבוד במודעות עד כמה שאפשר עם הרגש, החשיבה והרצון. לא רק זה, אלא גם להפסיק להיות מושפעים מדעות קדומות לגבי מה שאנו אוהבים ולא אוהבים. אז אנו מפסיקים להיות ביקורתיים כלפי אחרים, אנו מאפשרים להם להיות הם עצמם כשם שאנו מקבלים גם את עצמנו כמו שאנחנו. זאת המשמעות של טיהור הרצון שלנו. זהו כלי רב-עוצמה שמעניק לנו שליטה אין סופית על עצמנו.

בשלב זה של האבולוציה האנושית יש חשיבות עליונה לכך שנעבוד עם הרצון שלנו, כאשר אנו כופים אותו על עצמנו ולא על אחרים. זו משימה לא קלה ומאתגרת, אך מסייעים לנו כוחות הגביע הקדוש הפנימיים inner Grail Forces. אנו מקבלים את הכוחות הללו ככל שהדם שלנו הופך לדם של כריסטוס. הסימן המראה שזה קורה הוא כאשר אנו נעזוב את הכול… בית, אחים, אחיות, אימהות, אבות, ילדים ורכוש למענו ("כל מי שוויתר למעני על ביתו, אחיו, אחיותיו, אביו, אמו, אשתו, ילדיו או רכושו" הבשורה על פי מתי 19:29-30). אין זה אומר שאנחנו באמת נעזוב אותם, אלא שכוח כריסטוס יתפוס מקום ראשון בישותנו. איך נדע שזה אכן מתרחש? כשאנו אוהבים, אוהבים באמת, אחד את השני. אנו רואים את היופי בכל אחד שאנו פוגשים, מפני שאנו רואים את כריסטוס בהם לפני שאנו רואים את הפגמים שלהם. אז אנו עוטים את הכתר השלישי.

הלילה הקדוש השנים-עשר – 4-5 לינואר – קשת

מהו אותו "מקור או מעיין באדם שהכוח האנושי אינו מסוגל להגיע אליו"? בוודאי הוא האני העליון שלנו, ה'אני הווה' שלנו, שמתעורר בנוכחותו של כריסטוס בליבנו. זה הלב החושב, הלב ששוקל את חשיבותה של כל מחשבה כי הוא יודע את ההשפעה שתהיה לה עלינו, על אחרים ועל היקום.

המסע שלנו במהלך הלילות הקדושים של 2014-15 הוביל אותנו להבין כמה כוח לשנות את העולם יש לכל אחד מאיתנו. בכוחנו להפוך את החומר לרוח ולכוון את תשומת הלב של הנפש לכל מה שנצחי. כאשר אנו משנים את עצמנו, כל דבר אחר משתנה.

אם אנו בוחרים לעשות רק דבר אחד במשך השנה העומדת בפנינו, הדבר האחד שתהיה לו ההשפעה הגדולה ביותר הוא להשתיק את הדעות שלנו. בכיתות האזוטריות שרודולף שטיינר העביר בשנים 1904-1909, הוא אמר מילים עוצמתיות מאד לגבי הנזק אותו אנו גורמים כאשר אנו מביעים את דעותינו – לא רק לאחרים אלא גם לעצמנו.

"כשאנו מצליחים לרסן את הדעה שלנו, אז אנו מתרגלים משהו שהוא בעל משמעות גדולה מאד, ובו בזמן אנו זוכים לכוח עצום… ככל שאנו מסוגלים יותר להקשיב ולא להביע את דעתנו, אנו נעלה תוך זמן קצר יותר לתובנה מיידית וראייה רוחית ישירה… אך באותו אופן בו מצטבר כוח בסוללה, אנו יכולים לצבור כוחות בנפש כאשר אנו משתיקים את הדעות שלנו. התוצאה תהיה עוצמה וכוח פנימי."

אולי נוכל להקדיש את שנת 2015 כשנה לבלי דעות. אז נזכה בכתר שמעניק לנו את הרצון הטהור להניח אותו לרגלי האלוהות בתוכנו ובכל מקום אחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *