רודולף שטיינר

GA284

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

הרצאה שניתנה בברלין 5.5.1909

להרחבה ראו את הספר: רפאל הצייר

… לימוד של שתיים מהתמונות החשובות ביותר בעולם יכול לעזור לנו לראות את הדרך שבה האנתרופוסוף צריך להפוך את האידיאל של חייו לתוכן של חיי נפשו. באמצעות שתי תמונות אלו רפאל היה יכול, בתקופה של התפתחות אמנותית גדולה, להביע את הרשמים והרגשות שעברו דרך נפשו בנוגע לאבולוציה של המין האנושי דרך מאות שנים רבות. התמונה שמכונה 'בית הספר של אתונה' (כך היא מכונה בבדקר,^[1] אבל זה יהיה טוב יותר אם ימחקו את זה שם), והתמונה שמכונה 'דיספוטה' – מה תמונות אלו מייצגות כאשר אנו לומדים אותן כדי לגלות את המחשבות הגדולות המונחות ביסודן, כמו גם את הרושם האמנותי שהן עושות עלינו?

היתה לי ההזדמנות לראות תמונות אלו מספר פעמים. כידוע לכם הן נמצאות ברומא, בוותיקן, בחדר המפורסם של רפאל… אתם תמיד יכולים לראות אנשים עומדים שם עם ספרי ההדרכה שלהם והם קוראים: זהו סוקרטס, זהו אפלטון, זהו אריסטו וכן הלאה. הם מאוד מרוצים כאשר בדקר מאפשר להם לגלות את מי מייצגת דמות זו או אחרת, האם דמות זו היא בישוף או אב קדום של הכנסיה, והאם השניה היא פאולוס או פטרוס או משה… אבל כמה מעט קשור כל זה עם הערך האמנותי של התמונה! אני רוצה להציע איך אפשר להתקרב לתמונה שכזו בדרך אמנותית. במקרה זה השיטות האמנותית והאנתרופוסופית זהות.

אנו יודעים שעל מאדים ישנם תושבים ושהם מאוד שונים בהופעתם מתושבי האדמה. עבורנו כמובן הם ישויות מאוד ממשיות. מה שבטוח, איננו מתעניינים ברעיון פראי זה של כמה הוזי הזיות מודרניים שזה אפשרי להניח את ההנחה של פיתגורס על קווים של אור חשמלי מעל מרחבי סיביר ובדרך זו ליצור קשר עם תושבי מאדים. אנו נשאיר חלומות שכאלה להוזים המטריאליסטים של ימינו. כל מי שעומד על קרקע המציאות יודע שתושבי מאדים הם בעלי טבע שונה למדי מאלו של האדמה. אבל כעת בואו ונשער שאחד מאותם תושבי מאדים צריך לרדת לאדמה ונדמיין שהוא מבקר את גלריית התמונות של הוותיקן ורואה שם את שתי התמונות של רפאל. איננו יכולים לצפות שבבת אחת הוא ילמד את כל ההיסטוריה של הפילוסופיה היוונית וכל ההתפתחות הרוחית של ימי הביניים, כדי שנוכל לשוחח עימו בדרכנו שלנו. אתם יודעים, זה יהיה קצת מגוחך עבורו אם נתחיל להסביר: "כאן זה אוגוסטין, שם זה אמברוז," וכן הלאה. אם הוא יוכל בכלל לדבר בשפה ארצית, הוא בוודאי יענה: "אני לא מכיר את הג'נטלמנים הללו!" יש לנו ידיעה כללית אודותם ולא צריך להעסיק אותנו כעת אם היא רעה או טובה. הרושם האמנותי שנוצר על ידי תמונות אלו אינו משתנה כלל בגלל שהמתבונן הוא תושב מאדים שאינו יודע דבר על אריסטו, אפלטון או סוקרטס. הרושם האמנותי תלוי רק במה שפוגש אותנו בתמונה, ונרגיש אותו בצורה הטובה ביותר כאשר איננו שמים לב לדבר מלבד מה שמדבר אלינו מהתמונה עצמה. לכן לצורך העניין, התושב ממאדים יהיה הצופה הטוב ביותר מנקודת ראות אמנותית טהורה.

בואו וננסה להיכנס לרגשות של תושב מאדים בביקורו הראשון בכדור הארץ כאשר לא ניתן לו שום ספר עזר על יוון ועל פילוסופיה של ימי הביניים. הוא יאמר לעצמו: "אני רואה בתמונות אלו דמויות אנושיות – אבל אני לא רואה דמויות כאלו בקרב בני האדם היום." כי באמת קשה מאוד למצוא בקרב בני האדם שעומדים עימו היום ומביטים בתמונות מישהו עם מכובדות וחשיבות כזו.

תושב המאדים יהיה מודע בתמונות למשהו שצריך לצמוח מתוך חיי האדמה עצמה. הוא יקרא בהם שתושבי האדמה משתוקקים לומר משהו שאינו קשור לרגע מסוים בזמן אלא לכל תקופת האדמה. הוא יכול להתבונן בתמונה אחת ולומר: "כאן אני רואה צורות יוצאות מהכלל: שתי דמויות במרכז, ומימינן ומשמאלן דמויות אחרות. אני מבחין בביטויים מסוימים – היד המורמת של אחד מהם, ידו של השני מצביעה לאדמה," – וכן הלאה. (כל זאת הוא יראה מבלי לדעת דבר על אפלטון או אריסטו). "יש גם דמויות שעושות דבר זה או אחר בחלקים שונים של התמונה. וסביב בני האדם אלה אין דבר מלבד צורות ארכיטקטוניות פשוטות. אפשר גם לראות שבלבבות ובנפשות אנשים אלה יש משהו חי שאפשר להשגיח בו בבירור!"

כעת שערו שתושב המאדים מפנה את תשומת לבו לתמונה האחרת. יש לה הופעה אחרת למדי. שם הוא רואה, מכיוון מטה, עולם שנראה דומה מאוד לעולם החיצוני בן ימינו. למעלה הוא מוצא מראה שאפשר לציינו על ידי הבאת דברים יחדיו שאינם שייכים זה לזה בעולם החיצוני. אנו צופים שם בצורות אנושיות בתוך העננים – ועדיין באופן כזה שנזכור משהו מאוד מציאותי ואמיתי. גבוה למעלה, מעל לצורות השזורות של העננים ובני האדם, נראות דמויות על רקע מוזהב שלא מזכירות צורות אנושיות. מה יאמר אחד מהמבקרים ממאדים – שאינו יודע דבר על החיים הרוחיים של האדמה ושופט את התמונות רק על ידי מה שהן עצמן מספרות לו?

הוא יאלץ לומר: "לאנשים אלה יש אדמה סביבם. אבל יש זמנים שבהם הם מרגישים צורך לבטא עולם שהעיניים הפיזיות אינן רואות, עולם רחוק לגמרי מהחושים שניתן לבטאו על ידי עננים וצורות אנושיות השזורים יחדיו, ועל ידי צורות על רקע מוזהב שאין להן כל דימיון לאדם. צריך להיות משהו שבעזרתו אנשים אלה יכולים לרומם את עצמם. צריכים להיות להם כוחות פנימיים, יותר חזקים מאלה שהם פוגשים בעולם החושים. עולם אחר זה צריך להיות לו יחס מסוים עימם." והוא ישאל את עצמו את השאלה: "כיצד אנשים אלו באו במגע עם עולם אחר זה?"

הוא יראה אז את הקבוצה הנפלאה שאנו מכנים אותה 'האל האב', 'האל הבן' ו'היונה' כביטוי של הרוח. מתחת, מזבח, ועל גביו לחם הקודש, הסמן של ארוחת האדון. מכיוון שהאבולוציה של מאדים עדיין לא כה מפותחת כמו האבולוציה של האדמה, אין שום דבר על מאדים כמו שיש לנו על האדמה באלפיים שנות מסורת של הכריסטיאניות. המבקר ממאדים לא ידע מה תמונות אלו מייצגות. אבל מהיחסים של הקבוצות בימין ובשמאל לקבוצה המרכזית הוא יראה שדרך הכוח של הסמל משהו ניתן לנפשות אשר פותח בפניהם את העולמות העליונים.

המבקרים שלנו יבחנו את התמונות יותר מקרוב ויגלו שבתמונה הראשונה יש כל מיני דמויות, אבל יש ביניהן במיוחד שתי דמויות של נשים, אחת מימין ואחת משמאל. דמויות ראויות לציון! כשמסתכלים בהן זה ברור שהן שונות לגמרי בביטוי שלהן ואפילו בבגדיהן. בואו ונלמד אותן קצת.

אם נביט בזו שבצד שמאל (אנו עומדים לפני התמונה שנקראת 'בית הספר של אתונה'), אנו רואים בכל הביטוי שלה משהו שמציין את ממלכת החושים הארצית כאן למטה, את מה שהחושים נותנים לנו ישירות. דמויות גבריות עומדות מסביב שבקושי אפשר לחוש שמה ששוכן בראשם שייך לעולם החושים. מה מציג את עצמו אלינו בדמות הנשית? הביטוי שלה מוסר לנו את מה שחי בראשים ובנפשות של הגברים, עד שאנו מגיעים לבגד הלבן שלה, הבגד הוא תמים, הוא מראה לנו מהו הכוח אשר בא רק מעבודה על הדברים של החושים שעדיין לא פעילים בה. אנו מבינים את מבע הפנים של הגברים כאשר אנו מבינים את מה שמבטאת דמות נשית זו.

כעת הרשו לי לעבור לדמות הנשית האחרת מצד ימין של אותה תמונה. היא שונה למדי וכבר מתחילה להבחין במה שעושים הגברים. בעוד הדמות השמאלית מציינת רק את הסביבה הפיזית, הדמות הימנית עוקבת אחר מה שעושים הגברים, מבטה עוקב אחר מה שמביאה הרוח האנושית. אפילו אם איננו יודעים דבר על הפילוסופיה היוונית, אנו יכולים לראות בבירור שיש התקדמות מצד שמאל לצד ימין של התמונה. מצד ימין אנו רואים את מה שהגברים עושים מסביבתם. (זה באמת הולך הרבה יותר רחוק. זה מתבטא גם בצבע).

שתי נשים אלו מופיעות גם בתמונה השניה, שנקראת 'דיספוטה'. כאן אנו רואים שוב את הדמות תחילה בצד שמאל, היכן שהאנשים עומדים, מתבוננים באקסטזה בסמל שבמרכז. אנו מתבוננים לתוך הזמנים הקדומים כאשר הדת הכריסטיאנית היתה עדיין כולה דת של רגש, כאשר החכמה עצמה היתה עדיין רק רגש. בכל מבע פנים אנו יכולים לראות סוג של התלהבות מהכריסטיאניות, וכל הלבבות מלאים ברגשות חמים. זה גם משתקף בדמות הנשית. כאשר אנו עוברים לצד שני של התמונה אנו שוב רואים התקדמות. כאן יש לנו את הפילוסופים הכריסטיאניים המביאים את הידע שלהם לכל התכולה של החכמה הכריסטיאנית.

האישה למטה כותבת את מה שאוגוסטין הקדוש מכתיב לה. אנו יכולים באמת לשחזר חלק גדול מהיסטוריית האדם מכל הדרך שבה רפאל עבד על מוטיב זה, עם הידע העצום, ההבנה והכוחות האמנותיים הנפלאים שלו. כל מה שחי בנפשות של האנשים מובא לידי ביטוי בדמות נשית זו, אשר אנו מוצאים חוזרת ארבע פעמים בתמונות אלו.

מה שאמרתי קודם זה לא יותר מאשר סקיצה גסה עבור שיקול דעת בתמונות אלו. את שתי התמונות צריך ללמוד ביחד אחת אחר השניה. הן ביטוי למה שהתרחש מהתקופה שקדמה לכריסטיאניות עד לחלק המאוחר של ימי הביניים, והן מבטאות אותה בצורה אמנותית. רק תדמיינו כמה גדול ועצום צריך להיות הרושם שנעשה על נפש רגישה באמת שרואה את התמונות הללו, קודם את הראשונה ולאחריה את השניה, ואחר כך היא אומרת לעצמה: "אני בעצמי ארוגה בתוך שביל זה של חכמה, אשר המין האנושי עוקב אחריו במהלך האבולוציה. אני חלק מזה, אני שייכת לסדר האירועים כפי שהוא נראה בתמונות אלו." בימים אלו האדם שמבין את ההיגיון של האבולוציה באמת מרגיש זאת. הוא מביט בחזרה לתקופה הטרום-כריסטיאנית כאשר האדם היה מוקף רק בעולם החושים, בדיוק כמו שהארכיטקטורה מקיפה את האנשים שבתמונה. והוא גם הביט בזמן כאשר דרך כניסתו של ישוע כריסטוס לתוך האבולוציה האנושית, התגלה הרוחי למין האנושי. הוא חש שהוא שייך לכל זה. הוא הרגיש כיצד קיומו לוקח חלק בחיים של אלפי אלפים של שנים. מה שחי בנפשות האנושיות נולד לאורך הזרם של הפנטזיה וזרם לתוך ידיו של הצייר שצייר תמונות אלו כדי שאנשים יפגשו בעולם החיצון השוכן בעולם הפנימי. עבור האנתרופוסוף שיכול לקרוא תמונות אלו ברצינות זאת יכולה להיות קריאה רצינית וזימון לחקוק אידיאל גדול זה בתוך נפשו.

הבה ונתבונן בעין הרוחית ב'דיספוטה'. במרכז אנו רואים "האל האב' ואז 'האל הבן', ומתחת היונה או רוח הקודש. הבה וניזכר בתמונות רבות אחרות שנמצאות בגלריות שונות. בכל פעם שיש לכם הזדמנות לבקר בגלריית תמונות, אתם תמצאו תמונות מסוג זה, שנוצרו מתוך מסורות גדולות וטובות. לעיתים קרובות תפגשו את המוטיב הבא – כריסטוס עולה מדמות הדומה לציפור, כריסטוס נהיה לרוח צפונית-מזרחית מתוך ישות מכונפת. כל המיסטריה של הכריסטוס, כל הירידה שלו מהעולמות העליונים הורגשה קודם כל כסוג של שבירת קשר מהטבע שבעצמו נולד בעולם גבוה יותר – גבוה יותר אפילו במובן מרחבי. מכאן הירידה בצורת ציפור. כריסטוס נולד מתוך ציפור – בואו ונחזיק את המוטיב הזה לפני נפשנו, ועם לימוד זה את ה'דיספוטה'.

כאן אנו מוצאים 'ישות ציפור' אחרת – היונה של הרוח. היונה של הרוח היא חידה גדולה בקרב כל הסמלים הכריסטיאניים! הרבה, הרבה מאוד נכלל בתוכה. הציירים של העתיד יצטרכו לצייר את מה שנולד מתוך יונה זו של הרוח. יונה זו של הרוח היא סמל חולף. משהו אחר יתפוס את מקומה בשילוש הקדוש. יבוא יום כאשר מתוך היונה של הרוח תיוולד הנפש האנושית המשוחררת על ידי החכמה של האנתרופוסופיה. כל נפש אנושית שיש בה רצון לקבל את הרוח של האנתרופוסופיה תיוולד שוב בצורה חדשה באופן רוחי בשלב גבוה יותר. יונה זו של הרוח תשבור את צורתה, וממנה תבוא הנפש האנושית אשר תהיה לה את התפיסה הרוחית עבור דם-החיים שלה ואשר פוגשת אותנו היום בצורתה הראשונה כאנתרופוסופיה. דמויות אחרות, דמויות חדשות, יהיו סביב לסמל. ואלו החופשיות יראו במבע פניהם את מה שחי בנפשם – כיצד דרך המאורעות של עולם הרוח כפי שהם מגלים עצמם למי שיכול לעלות מעל לעולם החושים, הנפש משתחררת, וכיצד נפשות משוחררות אלו פוגשות אז זו את זו עם אהבת אחים אמיתית.

זה נראה לי טוב שאנו צריכים לפעמים לראות תמונות אלו לפנינו, הואיל ויעלה באותו זמן סימן מבשר נבואי של התמונה השלישית. תפיסה טרום-כריסטיאנית של העולם באה לידי ביטוי בתמונה הראשונה. השניה מבטאת את מה שבא דרך כריסטוס בעולם הצורות. ואת מה שיבוא דרך הרוח, שנשלחה על ידי כריסטוס ותפשיט מעצמה את כיסויה, תתבטא בתמונה השלישית שתעמוד בפני הנפש של כל אנתרופוסוף כאידיאל גדול ועצום. תמונה זו עדיין לא צוירה, כי המודלים עדיין אינם מצויים כאן. אבל בנפשנו שלנו שתי התמונות צריכות כבר למצוא את השלמתן בשלישית.

דיספוטה

בית הספר של אתונה

————————————————————-

1. Baedeker – בדקר – מדריך תיירים שהיה מפורסם בזמנו. [המתרגם] ↑