התבוננויות מאת: קריסטינה קיין

2014-2015

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי

לספר המלא ראו כאן

לאתר עם ספריה של קריסטינה קיין:

https://www.facebook.com/EsotericConnection/app_191387770912394

הלילה הקדוש הראשון – 24-25 לדצמבר

גדי

*****

 כיצד אנו מקשיבים לקול של השקט? ההקשבה היא מתנה מיוחדת שהולכת ומתעדנת גלגול אחרי גלגול במידה בה אנו מסוגלים לשמוע את הקול של השקט. אם בגלגול הזה קשה לנו פיזית לשמוע את הרעשים בעולם, הדבר יכול להצביע על האופן בו הקשבנו בגלגולים קודמים. אותו הדבר נכון לגבי כל חוסר יכולת לשמוע את האמת היום.

אנו אף פעם לא יכולים להקשיב כל עוד אנו ממעטים בערך של מי שאנחנו. זה קורה כשהפטפוט של החולשות, הפגמים והתשוקות שלנו מתגבר ועולה על הקול של השקט. מהו הקול של השקט הזה? הוא הלוגוס -Logos, המילה הבוראת שמדברת בעוצמה ובשקט, יוצרת בלי הרף את היקום הזה. אם אנו מקשיבים לה, אנו יכולים לברוא ביחד איתה.

המשימה של המילה הבוראת הייתה "להעביר את עתיד האנושות והאדמה לידי בני האדם, ולא להתערב דרך מילת ציווי אלוהית – איזה אמון באדם ניתן בכך!"

הילד ישוע נולד הערב כדי להזכיר לנו את מתנת החופש הזו. הודות למתנה זו, אנו נהיים יוצרים – קודם כול היוצרים של האני שלנו דרך היכולת שלנו להקשיב לקול של השקט.

הלילה הקדוש השני – 25-26 לדצמבר

דלי

*****

הלילה אנו חוגגים את יוחנן שהתקדש על ידי כריסטוס עצמו. הוא מבשר את התפתחותנו האבולוציונית. הסמל שלו הוא העיט, זה שלא נכנס במלואו לחומר ושמרקיע בספירות האתריות של האדמה הזאת. כאן יש לנו את הדימוי של החשיבה החופשיה מחושים; חשיבה שמרקיעה מעל למגבלות הארציות כדי לחשוף אמת רוחית. אם יש לנו את האהבה של יוחנן ויכולת התנועה באתרי של העיט, אנו רואים את המטרה האמיתית של הקרמה.

הקרמה שלנו היא מתנה; רק באמצעות הקרמה אנו יכולים לחוות חופש. העיט הוא זה שמזכיר לנו שאנו יכולים להיות חופשיים. אך עם זאת, רובנו חושבים על הקרמה כעונש בגלל הכאב הגדול שהיא גורמת בנפשנו. אם הבחירה שלנו היא לחוות את הקרמה ככאב, היא מכווצת את ישותנו אל השביל הצר והקשה. אם אנו חווים אותה כשמחה, אנו מזהים שדרכה האדם גואל את עצמו.

כשאנו משחררים את עצמנו מהקושי של הקרמה שלנו, אז הקרמה הופכת לטקס קדוש (סקרמנט). פעולה זו של שחרור עצמנו יוצרת סובסטנציה שזורמת מליבנו אל הלבבות של אחרים. אי-האנוכיות שלנו היא זו שיוצרת סובסטנציה זאת. היא נולדת מהרמוניה; הרמוניה שאנו בוחרים להשיב בכך שאנו מסרבים לחוות את הקרמה שלנו ברמה שיכולה ליצור דיסהרמוניה גדולה עבור עצמנו ואחרים. אז דרך העיניים של אהבה אנו רואים את התינוק שיהפוך לאדון הקרמה.

הלילה הקדוש השלישי – 26-27 לדצמבר

דגים

*****

הילד כריסטוס יכול להיוולד רק בטהור שבטהור. אנו באים מטוהר, טוהר אותו העניקו לנו הכוחות הרוחיים הטובים ביותר. השושן הוא סמל של טוהר זה. השושן עומד שם כדי להזכיר לנו את המקור שלנו ולהבטיח לנו שביכולתנו לחזור אליו. כל דבר בעולם הזה מדבר אלינו על אמת רוחית. כל דבר נוגע בחושים שלנו כך שאנו יודעים באופן בלתי מודע את התעלומות של היקום. זה כמו הנחמה והעידוד של אם ממנה נולדנו.

כשאנו מתבוננים בשושן, אנו חווים את עצמנו כמשהו מופרד ממנו. אנו כאן, הוא שם. זו החוויה שהופכת אותנו למודעים לעצמנו. אחרת, איננו מודעים לעצמנו ולפוטנציאל שבנו.

משימתנו היא להבין מדוע אנו מופרדים מכול מה שאנו רואים, ואז מתוך הבנתנו, לראות שאיננו מופרדים כלל. בינתיים, החוויה של מופרדות כרוכה באופן טבעי בחוויית הפחד. כדי לפגוש את הפחד הזה באומץ, אנו זקוקים לאני (I Am) שלנו, אותו אלמנט אנושי גבוה ביותר שיחבר אותנו שוב לטוהר שלנו. המטרה של לידת התינוק כריסטוס הייתה להעניק לנו את הקשר האישי עם האני שלנו.

הלילה הקדוש הרביעי – 27-28 לדצמבר

טלה

*****

איך אנו מוצאים את כריסטוס בתוכנו? איך אנו חווים את הנוכחות של ישות קוסמית זו שבאה להראות לנו אהבה טוטאלית? אהבה שמאירה ומחזקת אותנו. איך אנו מתגברים על כל הרעיונות הדתיים שחלחלו לתוך ישותנו במשך אלפיים השנים האחרונות, כדי למצוא את כריסטוס האמיתי? אחד הרעיונות העוצמתיים ביותר שרודולף שטיינר מדבר עליהם הוא לחוות חוסר אונים.

מה זה בתוכנו ששונא להרגיש חסר אונים? הרבדים האסטרלים הנמוכים יותר בנפשנו, אינסטינקט ההישרדות שלנו, הם שרוצים לנצח. בישות האסטרלית שלנו אנו חיים בין שני הקטבים של מה שאנו אוהבים ומה שלא. אזור זה של ישותנו נשלט על ידי רגשות שאינם מאוזנים על ידי החשיבה, רגשות שפועלים כמו כוחות רצון. ממצב זו אנו יכולים להגיב לדברים שאיננו אוהבים. אז איך אנו מתגברים על כך? דרך אחת לטהר את הגוף האסטרלי שלנו היא כשאנו מסוגלים להקשיב לנקודת הראות של אחרים, כשאנו הופכים עצמנו לחסרי אונים להתנגד למה שהם אומרים.

בדרך זו, אנו מחזיקים את המראה של אוריאל, והאדם השני יראה בעצמו מי הוא. הוא יראה האם הוא מדבר אמת או לא. זוהי אהבה, אהבה טהורה, חסרת אנוכיות, שבאה מהאני הגבוה שלנו, האני הווה [I Am] שלנו. באמצעות כוחות האני האלה, כריסטוס מתגלה בנפשנו. לאחר שאנו חווים באמת את חוסר האונים, אז אנו חווים את התחייה מחוסר האונים, וזה הרגע בו אנו מוצאים את כריסטוס בתוכנו. זה הרגע בו יש לנו חוויה אמיתית של נוכחות בתוכנו.

הלילה הקדוש החמישי – 28-29 לדצמבר

שור

*****

אנחנו המקדש של כריסטוס. מכל הישויות בקוסמוס, אנחנו ראויים להיות המקדש של כריסטוס. הדרך היחידה שאנו יכולים לדעת אותו היא החשיבה שלנו. הדרך היחידה שאנו יכולים לעשות זאת היא אם אנו מבינים מהי בעצם החשיבה. בני האדם חושבים רק מאז שנת 600 לפני הספירה בערך. לפני כן הייתה לנו ראייה רוחית. קיבלנו מידע מעולמות הרוח באופן בלתי מודע.

ראייה רוחית עתיקה זו עדיין זמינה לנו עכשיו, אך עלינו לסרב לה. באמצעות חשיבה מודעת עלינו להגיע לראייה הרוחית החדשה. המשימה שלנו היא לזהות את היונים השחורות העתיקות ולהפוך אותם ליונים חדשות לבנות וטהורות. כדי להגיע לראייה רוחית חדשה זו, עלינו להתנגד גם למשיכה של החשיבה המודרנית עם מושגיה הלוגיים התלויים בגוף שלנו ובפעילות מערכת העצבים שלנו.

החשיבה עברה מסע מהראייה הרוחית העתיקה לחשיבה הקונצפטואלית, וכעת עלינו לשחרר אותה ממערכת העצבים כדי שהיא תהפוך ליכולת הרוחית של אימגינציה. הסמל של האימגינציה הרוחית הוא היונה. כשהאני, ה-I Am, שלנו חדור בכריסטוס הקוסמי, יש לנו את היכולת לקלוט את מה שנמצא מעבר לעולם החושי ולראות שם את הצורות החיצוניות של הרוח. זה יכול לבלבל ואנו זקוקים לקשר חזק עם האני שלנו כדי שהוא ידריך אותנו. אנו הופכים את החושים שלנו לרוחיים על ידי השתקת האינטלקט שלנו, ואנו אורגים בעולם האתרי תמונות מנטליות שמקבלות חיים משלהן. בדרך זו, אנו יכולים לדעת את האמת, אם אנו נשארים פתוחים אליה, ואם אנו נשארים מודעים.

הלילה הקדוש השישי – 29-30 לדצמבר

תאומים

*****

הקדשת החרב פירושה לקדש את הרצון האנושי שלנו. מכל הישויות ביקום, לנו יש את הזכות הקדושה והברוכה להשתמש ברצון שלנו על פי שיקול דעתנו. האם היינו משתמשים בחרב כהגנה אילו לא היינו מכירים אותו היטב? לעשות כך היה יכול לגרום לנו לחתוך את עצמנו, או לכך שישתמשו בחרב נגדנו.

מהו הרצון הזה? אנו מפעילים את האימפולס של הרצון שלנו במעשים ובפעולות שלנו. אנו לא מודעים לכך עד שאנו לא רואים את תוצאות הפעולה. לא נהיה מודעים לגמרי לרצוננו עד שלא נוכל לקדש אותו – זהו מנגנון ביטחון. לקדש את רצוננו משמעותו להפריד אותו, להפוך אותו לקדוש, להקדיש אותו לפעילות שהיא נצחית, בת-אלמוות, לא מתכלה – אמיתית! כשעושים זאת, אנו נהפוך לבן האדם Son of Manוהאנושות כולה לאחים ולאחיות שלנו. אז לא נשתמש ברצוננו באופן שיפגע באדם אחר או יביא לנו יתרון עליו.

הרצון שלנו אינדיבידואלי מאד; אנו יכולים לחשוב את אותן המחשבות, אנו יכולים להיפגש ולהרגיש את אותו הרגש, אך שני אנשים אינם יכולים לעשות את אותו הדבר בו זמנית. להשתמש בחרב הוא פעולה אינדיבידואלית מאד.

הלילה הקדוש השביעי -30-31 לדצמבר

סרטן

*****

העיסוק באמת הרוחנית הוא משימה חשובה, היום יותר מאי פעם. הידע האזוטרי היה סוד שמור היטב לאורך תקופה ארוכה והפך להיות נגיש לאנשים בצורה חופשיה רק במאה השנים האחרונות. למרות שהיום יש לנו גישה לכל כך הרבה ידע אזוטרי, זה לא אומר שהוא קל להבנה. עלינו גם להתמודד עם פרשנויות לא נכונות של ידע זה. לכן כל כך חשוב לעסוק בו. משמעות הדבר היא לאחוז בו, לתפוס אותו, ולהפוך אותו לחלק מאיתנו.

הנפש תפיק תועלת רבה מכך שנקדיש זמן לקריאת הרצאות נשגבות, אפילו במשך עשר דקות, ואז, עם רצון מחוזק, נחשוב על מה שקראנו. באופן זה, אנו מעוררים מחדש ידע רוחי שנשאר נסתר מבחינת התודעה של היום. לאדון הנפש שלנו, ל'אני הווה' שלנו, יש גישה לכל ידע. כאשר אנו מתחילים להתחבר ל'אני הווה' שלנו, אנו גם זוכים לגישה לידע זה. אנו גם מתחילים להבין שהגישה לידע רוחי היא על בסיס של צורך לדעת. למעשה, אנו לפעמים שוכחים את מה שאנו יודעים, עד שיש סיבה שהדבר יעלה למודעות שלנו.

הדבר השני שחשוב להבין הוא שאת הידע האזוטרי יש ליישם באופן מעשי בחיינו. ברגע שהוא שלנו, איננו יכולים לשים אותו בצד ולחזור לדרך החשיבה הישנה שלנו. המשימה להגיב למצבי חיים מתוך הבנה רוחנית יכולה להיות מאתגרת מאד. עלינו להשתדל להבין כיצד יש לעשות זאת. ברגע שמתגלה לנו אמת רוחנית, עליה להפוך לחלק מהאופן בו אנו חושבים, מרגישים ופועלים. איננו יכולים לומר שאנו מבינים מהי אהבה ואז לא לאהוב מישהו שהרגיז אותנו. אנו גם לא יכולים להעמיד פנים שאנו אוהבים אותו. האהבה חייבת להיות אמיתית. באופן זה אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לחזק את הרצון הטוב שלנו.

הלילה הקדוש השמיני 31 לדצמבר-1 בינואר

אריה

*****

מדוע לעתים קרובות אנו פוחדים שנעשה צעד לא נכון? אולי מפני שאנו יודעים שהטעות הקטנה ביותר תביא לצורה כלשהיא של ביקורת – ביקורת עצמית או ביקורת מצד אחרים. אולי זה דבר טוב, מפני שהוא מכין אותנו לאותו זמן בעתיד שבו נגיע לרמה מסוימת של ידע, ולטעויות עלולות להיות השלכות חמורות. אך אל לנו להיות משותקים מפחד. הכרחי שנרכוש ידע אזוטרי, ובו בזמן ניקח את האחריות ברצינות. המחויבות שלנו להתפתחות הרוחנית שלנו יכולה להיות רק 100 אחוז, אין להסתפק במשהו חלקי בלבד.

כשאנו עומדים בסף של שנת 2015, אנו יכולים להבטיח לעצמנו שניקח את ההבנה הרוחנית שלנו לרמה חדשה. בהקשר של ידע רוחני, אם המחויבות שלנו אמיתית, הידע נפתח בפנינו. אם לא, האמת הרוחנית לא תהיה מובנת לנו. אולי זו הסיבה שבגללה זהו לילה של פחד ואימה: נפתח חלון ואנו מתבוננים בתוצאות של מאמצינו בשנה שעברה, ואז אנו רואים כיצד תתפתח השנה החדשה אם לא נקבל החלטה חדשה ונחושה.

עלינו להפוך להיות דומים לאותו אביר שחידד את רצונו, רכש ידע, ומלווה בצייתנות. הוא נפגש עם המוות והשטן, ומשאיר אותם מאחור.

הניצחון שלנו תלוי ביכולתנו לראות שאנו למעשה ישויות אלוהיות. מכל הישויות בקוסמוס, אנחנו אלה שמסוגלות לקחת פנימה את הנוכחות של הכריסטוס הקוסמי רב-העוצמה שנכנס לגופו של ישוע והפך לאנושי לזמן קצר. מדוע הוא עשה זאת? כדי שאנו נוכל לתבוע את החופש שלנו ולהתגבר על הקרמה. אם אנו ממשיכים לפעול מתוך הקרמה שלנו ומתייחסים לאחרים רק דרך הקרמה שלהם, שנת 2015 תהיה יותר קשה ממה שהיא צריכה להיות – לא רק עבורנו, אלא עבור העולם. בואו לא נסחוב את המוות ואת השטן איתנו; הם מתבטאים דרך המודעות המתה שלנו, ועל ידי בלבול בקרמה שלנו. אנו יכולים למנוע זאת רק על ידי טיפוח הקשר שלנו עם כריסטוס, כשאנו יודעים שדרכו אנו יכולים להשיג כל ידע.

ברכות לשנה החדשה.

הלילה הקדוש התשיעי – 1-2 בינואר

בתולה

*****

משמעות היכולת לשאת את הכתר על ראשנו היא שיש לנו שליטה מסוימת בישותנו. אנו יכולים לזכות בשליטה זו רק אם נשיג רמה מסוימת של אובייקטיביות. הדבר שעובד נגדנו כשאנו מנסים להיות אובייקטיביים הוא הקרמה שלנו.

הדאגות הארציות והפרקטיות שלנו נובעות מהקרמה האינדיבידואלית שבחרנו לעבוד עליה בגלגול הזה. האנשים שאנו פוגשים בחיים הם אלה שיכולים לעזור לנו לבצע את ההתאמות והתיקונים ההכרחיים בקרמה שלנו. זה התפקיד שלהם, אפשר לומר. ניתן להגיע לתיקונים אלה רק באמצעות אי היצמדות / התנתקות detachment. אם לא נתבונן ונהרהר בכך לעומק, לעולם לא נבין מדוע אנו צריכים להתמודד עם קשיים בחיינו, ולרוב ננסה להאשים את האדם השני.

ברגע שזה ברור לנו, ובדרך כלל זה אומר שהתחייבנו לצעוד על שביל של התפתחות רוחנית, אנו מתחילים לשאת את הכתר על ראשנו. ואז עלינו לשאול את עצמנו את השאלה: האם אנו שמים את הכתר על הראש בגלל הערך שאנו מייחסים לעצמנו? או האם זכינו בכתר מפני שהאני הנמוך שלנו נכנע?

אחד הקשיים שעולים כשאנו חוקרים אמת רוחנית הוא שאנו יכולים להעריך את עצמנו יתר על המידה; אנו מפרידים את עצמנו מהחיים שאותם אנו מנהלים, ואנו מכתירים את עצמנו כקדושים. כתוצאה, אנו יותר אנוכיים מאי פעם. לכן עלינו לעבוד על רצוננו לשרת ולהיות משולבים בעולם סביבנו.

להתבדל ולחשוב שאנו יותר טובים מאחרים היא לא הדרך אל העתיד. ישוע, המודל לחיקוי שלנו, קיבל ביקורת מתמדת על כך שהוא התערבב עם האנשים הלא ראויים. כשאנו עוטים את הכתר הבלתי נראה שאנו זכינו לו, וממשיכים בעניינינו היומיומיים, אנו מהווים דוגמא שקטה עבור כל אלה שאנו בקשר איתם. כשהם שמים לב שאנו שונים, הם משתנים. זוהי ברכה ללא מילים שזורמת מהלב שלנו אל הלב שלהם.

הלילה הקדוש העשירי – 2-3 בינואר

מאזניים

*****

הלילה השני של הכתר מתמקד בשרות ובהקרבה. אפשר לומר שלכתר הראשון אנו זוכים כשאנו משתמשים ברצון-רגש, על ידי שילובו של הרצון ברגש שלנו. הכתר השני קשור יותר להחדרת הרצון לתוך החשיבה. משמעות הדבר היא שאנו נעשים מודעים למחשבותינו, אנו שולטים במחשבותינו, ומוודאים שאנו חושבים באופן פעיל. כמה פעמים במשך היום אנו מבינים שלא חשבנו; לא לקחנו בחשבון את כל הגורמים לפני שפעלנו?

כשאנו מתחילים לחשוב באופן מודע, אנו מעמידים את עצמנו לשרות היקום. המילה "לשרת" serve ביוונית היא diakoneo, ומשמעותה המילולית היא "להעלות ענני אבק." באמצעות החשיבה שלנו, אנו מפריעים לאדמה שהתיישבה. אנו מתחילים לראות בנו אותות של התוכנית האלוהית. אנו שולחים אות שאנו מוכנים להבין מדוע היקום נברא כפי שהוא נברא. אנו מבינים גם שהוא נברא כך כדי לשרת אותנו. כל עץ מספק לנו את החמצן ההכרחי לחיים, וכל מינרל, צמח ובעל חיים פועל כדי להזין אותנו. אנו מתחילים לקחת בחשבון את הישויות של ההיררכיות הרוחיות שפועלות כדי שיישמר האיזון בכל דבר, כדי שנוכל לשלב את ה'אני הווה' שלנו בתוך ישותנו. כמה פעמים אנחנו לוקחים את כל זה כמובן מאליו?

השרות וההקרבה הולכים יד ביד. המילה "קורבן/הקרבה" sacrifice ביוונית היא thusia, שפרושה "מעשה של נתינה." היא מתארת את האופן בו אנו מעלים קורבן את רצוננו הארצי, המרוכז בעצמו, למען הטוב האוניברסלי. כשאנו מצליחים לעשות זאת, אנו רואים את המידה בה אנו יכולים לתרום לטובת הכלל. בשרות ובהקרבה אנו הופכים לשותפים בבריאה, והכתר השני מונח על ראשנו.

הלילה הקדוש האחד-עשר – 3-4 לינואר

עקרב

*****

הכתר השלישי מגלה את הרצון הטהור שלנו – אפשר לקרוא לו רצון מלא ברצון. המשמעות היא שאנו מחדירים רצון רוחי לתוך הרצון הארצי שלנו. הרצון הוא כוח מכוון; בצורתו הטהורה ביותר הוא בורא. זה הרצון שאנו זקוקים לו כדי לפגוש את שומר הסף ולהישאר בחיים לאחר המאבק. מי הוא השומר הזה? הוא העצמי האמיתי שלנו, הביטוי הגבוה ביותר של ה-'אני הווה' שלנו. אם אנו חושבים שאנו לא אוהבים היבטים מסוימים באישיות שלנו, כאשר אנו פוגשים את העצמי האמיתי שלנו נראה את כל ההיבטים הללו במלוא מציאותם. אולי יסתבר שהדברים שאיננו אוהבים בעצמנו הם למעשה העוצמות שלנו, וההיפך.

התפקיד של השומר הוא למנוע מאיתנו להיכנס לעולמות הרוח בטרם עת. חיינו הם הכנה למעבר זה. ההכנה הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות היא לעבוד במודעות עד כמה שאפשר עם הרגש, החשיבה והרצון. לא רק זה, אלא גם להפסיק להיות מושפעים מדעות קדומות לגבי מה שאנו אוהבים ולא אוהבים. אז אנו מפסיקים להיות ביקורתיים כלפי אחרים, אנו מאפשרים להם להיות הם עצמם כשם שאנו מקבלים גם את עצמנו כמו שאנחנו. זאת המשמעות של טיהור הרצון שלנו. זהו כלי רב-עוצמה שמעניק לנו שליטה אין סופית על עצמנו.

בשלב זה של האבולוציה האנושית יש חשיבות עליונה לכך שנעבוד עם הרצון שלנו, כאשר אנו כופים אותו על עצמנו ולא על אחרים. זו משימה לא קלה ומאתגרת, אך מסייעים לנו כוחות הגביע הקדוש הפנימיים inner Grail Forces. אנו מקבלים את הכוחות הללו ככל שהדם שלנו הופך לדם של כריסטוס. הסימן המראה שזה קורה הוא כאשר אנו נעזוב את הכול… בית, אחים, אחיות, אימהות, אבות, ילדים ורכוש למענו ("כל מי שוויתר למעני על ביתו, אחיו, אחיותיו, אביו, אמו, אשתו, ילדיו או רכושו" הבשורה על פי מתי 19:29-30). אין זה אומר שאנחנו באמת נעזוב אותם, אלא שכוח כריסטוס יתפוס מקום ראשון בישותנו. איך נדע שזה אכן מתרחש? כשאנו אוהבים, אוהבים באמת, אחד את השני. אנו רואים את היופי בכל אחד שאנו פוגשים, מפני שאנו רואים את כריסטוס בהם לפני שאנו רואים את הפגמים שלהם. אז אנו עוטים את הכתר השלישי.

הלילה הקדוש השנים-עשר – 4-5 לינואר

קשת

*****

מהו אותו "מקור או מעיין באדם שהכוח האנושי אינו מסוגל להגיע אליו"? בוודאי הוא האני העליון שלנו, ה'אני הווה' שלנו, שמתעורר בנוכחותו של כריסטוס בליבנו. זה הלב החושב, הלב ששוקל את חשיבותה של כל מחשבה כי הוא יודע את ההשפעה שתהיה לה עלינו, על אחרים ועל היקום.

המסע שלנו במהלך הלילות הקדושים של 2014-15 הוביל אותנו להבין כמה כוח לשנות את העולם יש לכל אחד מאיתנו. בכוחנו להפוך את החומר לרוח ולכוון את תשומת הלב של הנפש לכל מה שנצחי. כאשר אנו משנים את עצמנו, כל דבר אחר משתנה.

אם אנו בוחרים לעשות רק דבר אחד במשך השנה העומדת בפנינו, הדבר האחד שתהיה לו ההשפעה הגדולה ביותר הוא להשתיק את הדעות שלנו. בכיתות האזוטריות שרודולף שטיינר העביר בשנים 1904-1909, הוא אמר מילים עוצמתיות מאד לגבי הנזק אותו אנו גורמים כאשר אנו מביעים את דעותינו – לא רק לאחרים אלא גם לעצמנו.

"כשאנו מצליחים לרסן את הדעה שלנו, אז אנו מתרגלים משהו שהוא בעל משמעות גדולה מאד, ובו בזמן אנו זוכים לכוח עצום… ככל שאנו מסוגלים יותר להקשיב ולא להביע את דעתנו, אנו נעלה תוך זמן קצר יותר לתובנה מיידית וראייה רוחית ישירה… אך באותו אופן בו מצטבר כוח בסוללה, אנו יכולים לצבור כוחות בנפש כאשר אנו משתיקים את הדעות שלנו. התוצאה תהיה עוצמה וכוח פנימי."

אולי נוכל להקדיש את שנת 2015 כשנה לבלי דעות. אז נזכה בכתר שמעניק לנו את הרצון הטהור להניח אותו לרגלי האלוהות בתוכנו ובכל מקום אחר.