רודולף שטיינר

GA127

באזל, 23 בפברואר 1911

תרגמה מגרמנית: תומר רוזן גרייס

תודה ליעל קליין על תרומת ההרצאה לארכיב

הרצאה מספר 5

חוכמה, דתיוּת^[1] וביטחון בחיים

אם מכירים את מדע הרוח באופן הנכון, אזי יש בו כדי להעניק כוחות וביטחון בחיים. כיצד יכול מדע הרוח להיכנס לחיים בצורה שתומכת בהם? אנשים רבים מאמינים, שללמוד משהו בתחום הזה ולאסוף הכרות רוחיות, זה משהו אשר מפריע לחיים אנושיים טובים באמת, ולא תומך בהם. בשביל מה זקוק האדם בעצם לכל כך הרבה מדע רוחי? בשביל מה הוא צריך ללמוד כל כך הרבה על התפתחות כדור הארץ וכל מערכת כוכבי הלכת? אם אדם פשוט ינסה לחפש בתוך עצמו את עצמיותו הגבוהה, ודרך כך יהפוך לאדם טוב יותר, אזי בבסיסו של דבר הוא יהפוך גם לתיאוסוף מצוין. – ישנם אחרים, בעלי רוח המתלהבת מדברים שבתיאוריה, האוהבים לשמוע מאילו חלקים מורכב האדם, לאמן את שכלם בלימוד האופן שבו התפתחה האנושות במהלך תקופות התרבות השונות, ולשלוט בידיעת התקופות החוזרות על עצמן מבחינה מספרית, והם רוצים ללמוד דברים כאלה כמה שיותר מהר, ומעדיפים לרשום בקצרה את התורות העיקריות, על מנת להפיצן כמו מעין קתכיזם.^[2]

שתי הדעות הללו גם יחד אינן תואמות כלל את מה שמסוגל מדע הרוח להוות עבור האדם, ואת מה שמדע הרוח יהפוך להיות, עבור מי שהודות לו משכיל להציב את עצמו בתוך החיים בצורה נכונה. ראשית כל, אין ספק שנכון הוא, שאנו מורכבים מגוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ו"אני". אולם, אם אדם מאמין, שעשה משהו בכך שהצליח למנות את הגופים הללו, אזי טעות בידו. האדם לא יודע שום דבר בצורה סכמטית. אנו יודעים משהו אודות האדם, רק כאשר יש ביכולתנו להשתמש בידע כזה בתוך החיים. אולם לא נוכל לעשות זאת, אם לא תהיה לנו בהירות ביחס לעובדה, שאין די בכך שסתם נדע את שמותיהם של ארבעת האיברים הללו, אלא עלינו לדעת, כיצד קשורים ארבעת האיברים הללו זה לזה בתוך ישותו של האדם. השאלה, אם באדם קשור הגוף האתרי יותר או פחות לגוף הפיזי, או אם הגוף האתרי והגוף האסטרלי שואפים זה לקראת זה, ומחפשים ליצור קשר קרוב זה עם זה, או שהם קשורים באופן רופף יותר – זוהי השאלה העיקרית.

כאשר אנו מכוונים את מבטנו לשאלה זו, אזי מתברר, שבמהלך התפתחות האנושות עלי אדמות מתחוללים שינויים בקשר זה שבין איברי ישותנו. בעבר היה זה אחרת, ובעתיד שוב ישתנה קשר זה ויהיה אחר מכפי שהוא כיום. כאשר אנו מתבוננים באדם המצרי הקדמון, באלפי השנים המוקדמות מאוד של התרבות המצרית, כלומר, כשאנו מסתכלים על עצמנו בהתגשמויות מוקדמות יותר, אזי אנו מוצאים באותו מצרי קדמון אדם, אשר אצלו הקשר שבין הגוף הפיזי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי הוא קשר רופף. אם נביט על האדם כיום, אזי נגלה קשר הרבה יותר פנימי וצמוד בין הגופים הללו; ובעתיד יהיה זה כך, שקשר זה יהפוך ליותר ויותר צמוד. בכך מתחיל המעבר דרך תקופות התרבות השונות לקבל משמעות עבורנו. כאשר אנו מדברים על כך, שהאדם מתגשם כל פרק זמן מסוים, אזי ניתן גם לשאול: מדוע הוא בכלל מתגשם מחדש? – למעשה, הודות לכך שהקשר בין איברי המעטפת שלנו מצוי בהשתנות מתמדת, אנו פוגשים תמיד אדם שונה מבחינה חיצונית. בתקופת שבה היינו כַּשְֹדִים,^[3] למעשה היה לנו מבנה גופני שונה לגמרי מאשר היום, ובעתיד שוב יהיה לנו מבנה אחר. לפיכך, אנו עוברים התנסויות שונות, כיוון שהמעטפות האנושיות שלנו אחרות מכפי שהיו.

כעת, הדבר החשוב הוא, שאנו ניצור לעצמנו בצורה נכונה דימויים לגבי האופן שבו הגרעין האנושי הפנימי הזה, העובר מהתגשמות אחת לשנייה, מתייחס למעשה למעטפות שאנו לובשים, כלומר, לגוף האסטרלי, לגוף האתרי ולגוף הפיזי. המדע החיצוני חוקר למעשה רק את המעטפת החיצונית. אין הוא יודע דבר אודות החוקים העמוקים יותר, אשר שוררים מאינקרנציה לאינקרנציה. אולם גם משמעותם העמוקה של חוקי המעטפת החיצונית מובנת בצורה לא נכונה על ידי המדע החיצוני. נוכל להשתכנע בכך, אם נתבונן בהקשרים כאלה שבהם מאמין המדע החיצוני, וגם באחרים, שבהן המדע החיצוני אינו מאמין. מעניין למדי להבחין בכך, שהמדע נטה זמן רב לייחס לאדם רצון חופשי. אולם כבר הצבעתי על כך, שהמדע החדש פשוט מכחיש רצון חופשי זה. הוא מסתמך על המחקר החיצוני, אשר אומר לנו: הביטו במהלך החיים החיצוניים. ניתן לדוגמא לקבוע על פי הסטטיסטיקה, כמה התאבדויות מתרחשות בסביבה מסוימת. ניתן לקבוע כי קיימת תדירות מסוימת של התאבדויות. התוצאה של הנתונים הסטטיסטיים היא, שדבר מעין זה מתרחש בתדירות מסוימת. פשוט, כך וכך אנשים נידונו להתאבד. איך ניתן לדבר כאן עוד על רצון חופשי? – ניתן היה להרחיק לכת עוד הרבה יותר ולהצביע על טכניקת הביטוח, אשר מתבססת על חישוב ועריכת נוסחאות בנוגע לשאלה, כמה אנשים ממשיכים לחיות אחרי גיל שלושים. כלומר, נקבע מבחינה מספרית, כמה אנשים מאלה שנולדים היום, יהיו קיימים עדיין אחרי שלושים שנה. המוות והחיים נכבלים בחוקי טבע חיצוניים נוקשים.

בזאת הכיר המדע החיצוני. אולם הוא נאלץ להכיר גם בדברים אחרים. ברור מיד, שיופיעו דברים אשר יאלצו את בני האדם לחשוב באופן מדע-רוחי. המדע באופן כללי אינו נוטה למהר לקלוט משהו חדש. הוא נוהג בהתאם להרגל מיוחד משלו. אפשר לצאת בהכרזות גדולות על כך שבתקופת "ימי הביניים החשוכים" היו אנשים אשר התייצבו נגד תגליותיו של קופרניקוס, וכי תורתו הייתה צריכה להתאמץ ביותר כדי לצאת נגד הקנאים הקיצוניים, אויבי הקידמה באותה תקופה. אולם אלה המרבים ביותר לדבר על כך, מתנהגים בדיוק באותו אופן לא רק נגד מדע הרוח, אלא גם נגד עובדות מדעיות המאלצות את תקופתנו לחפש חוקים רוחיים. רופא מברלין, לדוגמא, מגלה יחסים מספריים מסוימים במרוצת החיים. רופא זה, וילהלם פלִיס, מתחיל לחקור את העובדה שבמשפחות מסוימות, הלידות קשורות למקרי המוות. ביום מסוים אחד, לדוגמא, מתה במשפחה אחת אישיות ממין נקבה. 1428 ימים קודם לכן נולד הנכד הראשון של האדם הזה, 1428 ימים אחרי מותו של הנכד השני, כך שיש לנו כאן מוות של הסבתא, ושני נכדים הנולדים באופן סימטרי לפני ואחרי מות הסבתא. אך לא די בכך. תוך תקופה של 7 פעמים 1428 ימים לאחר מותו של אדם זה, נולד נכד. כך שאם עוקבים אחרי העניין הזה, מגיעים תמיד ליחסים מספריים מסוימים מאוד, אשר בסופו של דבר קובעים באופן מופלא את הקשר שבין מקרי המוות לבין אירועי הלידות. פליס גילה זאת במקרים אינספור.

אולם המדע כנראה עדיין לא רוצה כיום להכיר בכך, זה הולך כיום עדיין יותר מדי נגד הכיוון שלו. אפילו שיפור מצב הבריאות מציית ליחס מספרי זה. אנו מוצאים כי מספר מקרי המוות בגלל שחפת בתקופה מסוימת, בהשוואה למספר מקרי המוות בעשורים קודמים, מוסדר על ידי יחס מספרי מסוים. הרופאים אומרים, שהרופאים צמצמו את מספר המקרים הודות לאמצעים היגייניים. אולם פליס הוכיח, שניתן לחשב זאת לפי יחסים אריתמטיים. למדע של היום מאוד לא נוח הדבר, אולם הוא ייאלץ להכיר בעובדה שדברים מסוימים נשלטים על ידי יחסים מספריים אובייקטיביים. הוא יצטרך גם להגיע שוב למשפטו העתיק של פיתגורס: המספר הוא משהו חי, זורם ושולט בכול. – כעת, בעוד אנו מחשבים חישובים שונים בתוך נפשנו, הרוחות הגבוהות כבר מזמן עשו חישובים מספריים, במטרה להכניס אל החיים דבר-מה התואם את אותם מספרים. משפטו של פיתגורס, "אלוהים עוסק במתמטיקה, בכך שהוא מאפשר לחיים להתרחש", בא כאן שוב לידי ביטוי. אולם בכך הייתה מתחזקת אותה גישה של המדע החיצוני, המניחה לפנימיות האדם להישאר ללא מעורבות בגורלות חייו. כאשר קבוע מבחינה אריתמטית, מתי אנו מוכרחים למות, וכאשר מקרי הלידה והמוות קשורים אלו לאלו בצורה כזאת, שהם מרוחקים זה מזה 7 כפול 1428 ימים, אזי דומה כי פנימיותנו נקבעת על ידי יחסים חיצוניים רבי עוצמה.

לכאורה, עלינו להימנע מלדבר על חוקים מיוחדים השולטים בפנימיותנו. אולם ניתן דווקא להביא סיבות חיצוניות, המראות לנו, שהעניין בכל זאת אינו נכון לגמרי. כאשר מחשבים בצורה כה מדויקת, שבמקום מסוים התבצע מספר כזה וכזה של התאבדויות, או כך וכך גניבות, האם מוכיח הדבר, שהאדם מוכרח לבצע גניבה? לפי נוסחאות ההסתברות ניתן לחשב, כמה זמן הוא אורך חייו המשוער של האדם. אולם, אני לא מאמין, שאדם כלשהו יודה בכך, שהוא מוכרח למות בדיוק ביום שחושב עבורו. שכן, החוכמה הפנימית כלל לא משיגה שום דבר באמצעות חוקיות זו של נוסחאות מתמטיות.

כעת, מה בקשר לכך, שפליס מוכיח שעוברים 1428 ימים בין מקרה מוות לבין שתי לידות? האם זה מוכיח משהו לגבי החוקיות הפנימית של עצמיותנו? שהרי לא בנקל ניתן לראות, מהו היחס שבין גרעין ישותנו הפנימי לבין מהלכם החיצוני של החיים. כיצד זה מראה שאנו הולכים אחרי הקארמה שלנו, שעלינו ללכת בעקבות ישות האני הפנימית שלנו? לא לגמרי קל לראות זאת, אולם ניתן להמחיש זאת באמצעות תמונה. בהחלט אפשרי, ששני אירועים, שני זרמים, שתי עובדות, אשר באמת עומדות בקשר זו לזו, תתרחשנה ללא תלות זו בזו. חישבו על המקרה הבא: כאשר אתם רוצים להגיע מכאן לציריך, אתם נוסעים ברכבת. על לוח הזמנים של הנסיעות, אתם רואים מתי יוצאת הרכבת – ועל לוח זמנים זה מופיעים עוד הרבה מספרים. כלומר, במובן מסוים, אתם אכן קשורים למספרים בקשר הדוק. מבחינת מה שאתם חושבים, שואפים, חווים פנימית, אתם מרגישים תלויים במספרים המופיעים על לוח הזמנים של הרכבת. אולם, האין זה נכון גם, שלסדרת העובדות הזאת, שאודותיה אתם יכולים ללמוד מלוח הזמנים של הרכבת, קשורה עובדה אחרת, הקשורה בהתפתחותכם הנפשית, והיא – שאתם רוצים לעלות על הרכבת? אם אדם בודק את לוח הזמנים, הוא לעולם לא יוכל להבין מן המספרים הרשומים בלוח הזמנים הזה, אם אתם טובים או רעים, חכמים או טיפשים. באותה מידה שבה אין הדבר מהותי כלל עבור נפשנו הפנימית, מהו לוח הזמנים הקיים, כך בלתי מהותי לקארמה של חיינו, איזה מספרים יוצאים לפי חישוביו של פליס. אנו נכנסים אל זרם החיים, המוסדר על ידי חוקים שאין להם קשר עם החוקיות הפנימית שלנו, יותר מאשר הקֶשר שאותו אנו עצמנו יוצרים. עלינו להחליט לעלות על הרכבת. באותה מידה, נכון הדבר, שבאמצעות חוקי הקארמה הפנימיים, עלינו להחליט לעלות על אחד מזרמי החיים, אשר הוא עצמו מוסדר על ידי חוקי החשבון.

מדוע נאמרים כל הדברים הללו? – כיוון שמחפש הרוח צריך תמיד לאמץ לעצמו את התחושה, שהחיים הם מורכבים, שהחיים אינם משהו שביכולתו להאמין כי הוא מסוגל להקיפו בעזרת המחשבות הנוחות ביותר. אותם אנשים הסבורים, שניתן להבין את כל החיים בקלות, אם יודעים כמה משפטים מתוך מדע הרוח, טועים מאוד. צריך שיהיה לו לאדם הרצון לחדור עמוק יותר ויותר אל ההקשרים הללו. האדם צריך לקבל תחושה ביחס לכך, שהמחשבות שבהתאם להן מחולק העולם, תופסות גם ביחס לאדם. אילולא היה קיים הקשר כלשהו, בין החוקים החיצוניים לבין הקארמה האנושית, אזי החיים היו מתפרקים לגמרי.

ניתן להוכיח זאת באמצעות שתי עובדות. במדע הרוח אנו משתדלים להביא השוואות טובות ככל האפשר. ובכן, במובן מסוים, המספרים של לוח הזמנים כן קשורים לחיים המעשיים. גם אם אין לכך כל קשר ללוח הזמנים, אם אנו רוצים בכלל לנסוע לציריך או לא, וגם אם אין אנו מבינים כלום מתוך הקשר מסוים, עדיין ניתן לראות כי לוח הזמנים דווקא קשור מבחינה מסוימת לתנאים האנושיים. שכן בני האדם יצרו את לוח הזמנים באופן כזה, שהוא תואם את נסיבות החיים האמיתיות באופן הולם למדי. כלומר, במקורו הותאם לוח הזמנים בכל זאת לנסיבות החיים האנושיים בכללותם. משהו דומה קורה ביחס לקארמה שלנו ולזרם חיינו המוסדר דרכה. שכן, גם ישויות ההירארכיות הגבוהות קבעו את "לוח הזמנים" לפי היחסים המספריים, שאותם מגלה הסטטיסטיקה, כאשר היא בודקת ומוצאת מספרים קבועים, כך שיחסים מספריים אלה יתאימו מבחינה חיצונית לתנאים האנושיים בכללותם. האחד מוצא, אם הוא מתגשם שוב, מהלך חיים נוח, ואילו האחר מוצא מהלך חיים לא נוח. לא בכל המשפחות מתרחש החוק הזה בצורה כזאת, שנכד תמיד נולד 1428 ימים ממות הסבתא. אולם אם נזכור, שהמספר 1428 ניתן לחילוק גם במספר 28 – זה 51 כפול 28 – אזי נבין קצת טוב יותר את היחס המספרי הזה. לא תמיד תקבלו בחישובים הללו את המספר 1428, אבל בכל זאת תגלו, שבין המוות של מישהו במשפחה לבין לידה כלשהי, מתקבלת לרוב כפולה של 28. הכפולה עשויה להיות 13 או 17, או כפולה אחרת כלשהי, אולם המספר 28 יימצא שם. יש לזה סדר קבוע. לפיכך, לפי לוח הזמנים, יש לנו אפשרות לעלות על רכבות שונות. וכך, לפי הקארמה שלנו, יש לנו האפשרות לארגן את חיינו באופן נוח או בלתי-נוח. אני אומר זאת לא רק כדי לרמוז על המורכבות הרבה של היחסים החיצוניים הללו, אלא בה-בעת ברצוני להצביע על כך, שאנו בני האדם מסוגלים להפיק תוצאה מוסרית מכל ההכָּרוֹת מן הסוג הזה. וזה הדבר החשוב כל כך שנותן לנו מדע הרוח.

ביכולתנו לומר אם כן: אני עומד בעולם הזה, אני מוצא בעולם הזה את היחסים המספריים אשר מראים, כיצד מוסדרים חיינו החיצוניים. היה צורך בתקופות ארוכות של התפתחות התרבות האנושית, כדי לגלות זאת. אולם כמה אנו יודעים בעצם אודות היחס הקבוע הזה? – וכאן עלינו לומר: אנו יודעים מעט מאוד. לאט ובהדרגה, למדנו משהו אודות החוכמה האלוהית. אולם בדיוק כאשר אנו קולטים את הדברים היפים והחשובים ביותר של החוכמה, היא מזהירה אותנו שנישאר ענווים. היא מראה, עד כמה מועטה יכולתנו להקיף את החיים בעזרת מחשבותינו. התבוננות זו רק מדרבנת אותנו לשאוף שוב ושוב אל האור.

רגש מוסרי זה, יראת כבוד זו כלפי חוכמת העולמות, הוא הדבר שאותו ביכולתנו להשיג, והעושה אותנו לאנשים טובים יותר. ואת הרגש הזה כלפי החוכמה אנו משיגים – הוא ממלא אותנו – כאשר אנו מכירים בכך, שהחוכמה הזאת עמדה לצידנו בתקופת הביניים שבה חיינו בין המוות ללידה מחדש. כאשר נוצרת עבורנו הנחיצות לרדת להוויה ארצית חדשה, אזי אנו בוחרים על איזו רכבת עלינו לעלות כדי לממש את הקארמה שלנו. אנו ניצבים כאן בפני ההחלטה הזאת, ואנו מחליטים, אם לבחור במשפחה כזו או אחרת, בהורים כאלה או אחרים. אולם אילו היו שואלים אותנו עכשיו, איזוהי האינקרנציה הטובה יותר עבורנו, האם במשפחה זאת או אחרת, לא היינו מוצאים כל תשובה לשאלות הללו. כלומר, לפני התגשמותנו אנו חכמים יותר מאשר בהיותנו שרויים בהוויה הפיזית, שכן אז, בטרם התגשמותנו לתוך גוף, עשינו את הבחירה הנכונה. מתוך הרגשה זו, שאחרי התגשמותנו איננו חכמים יותר מאשר היינו לפני כן, לא יכולה לצמוח גאווה על הישגינו.

מדוע אם כן אנו כל כך הרבה יותר חכמים לפני הלידה, שם אנו יכולים באמת לבחור בצורה נכונה? אילו היינו לבדנו, לא היינו חכמים כל כך, אלא שבחיינו בין המוות ללידה חדשה, אנו נחדרים בכוחות אחרים מאשר ברגע שבו אנו נכנסים לתוך הוויה פיזית. בעת הכניסה לתוך הוויה פיזית, אנו נחדרים בחומרים של ממלכות האדמה המצויות סביבנו – בחמצן, בחנקן וכולי. חומרים אלה אנו קולטים אל תוכנו, ולאחר מכן, הם נמצאים במעטפות הגופניות שלנו. כאשר אנו מניחים את הגוף, עוברים דרך שערי המוות וחיים בין המוות ללידה חדשה, אזי אנו מתקבלים על ידי ישויות ההירארכיות הגבוהות. כפי שאנו חיים כאן במישורים השונים, עם בעלי החיים, עם הצמחים ועם המינרלים, שם אנו חיים עם הארכאי, עם הארכי-מלאכים ועם המלאכים. אנו נטמעים שם בישויותיהם, כפי שכאן עלי אדמות אנו נטמעים בחומרים הפיזיים. כפי שחומרים אלה מבטאים כאן את חוקיהם, כפי שהברזל זורם עם פעימת הלב לפי חוקיו, כך אף ישויות ההירארכיות הגבוהות פעילות בתוכנו בין מוות ללידה חדשה, וחוכמתן דוחפת אותנו לתוך הרַכֶּבֶת הנכונה של ההוויה.

ישויות ההירארכיות הגבוהות מכילות בתוכן את החוכמה, כפי שאנחנו מכילים בתוכנו את החומרים הפיזיים. כאשר התוצאה המוסרית שמתקבלת אצלנו עקב כך היא הענווה, הרי אם נתאר לעצמנו בצורה נכונה, איזה חלק קטן מן החוכמה העילאית של הישויות הללו של ההירארכיות לקחנו אל תוכנו עד עכשיו בחיים הפיזיים, נגלה שיש לכך הצדקה מלאה. בין המוות ללידה, אנו נישאים בחיק ישויות ההירארכיות הגבוהות, ועלינו להתמסר אליהן. לא לרצות בכך, זה כמו לרצות לחיות מבלי לקלוט אל תוכנו את החומרים הפיזיים חמצן, חנקן ומים וכולי. זה היה אבסורדי, לרצות לחיות בלי להתמסר באופן מלא לישויות ההירארכיות הגבוהות.

מי שחושב על כך, שבזמן הזה שבין המוות ללידה חדשה, עליו להתמסר לישויות ההירארכיות הגבוהות, ישאל את עצמו: מהי ההכנה הטובה ביותר לזמן הזה? – והוא ייתן לעצמו את התשובה: ההכנה הטובה ביותר היא, לטפח כבר עכשיו, בין הלידה למוות, את רגש ההתמסרות הזה לעולם הרוחי-אלוהי. – יראת כבוד והתמסרות הן הדברים שאותם נקלוט כאשר נמלא את עצמנו בצורה הנכונה ברגשות הנכונים. כל תחושותינו יהיו חדורות בענווה ובהתמסרות לעולם הרוח.

כאשר האדם מתחיל לחשוב ולחיות ככה, אזי הוא מוצא גם את המידה הנכונה אל מול העולם הסובב אותו. מחשבות אלה מסדירות ומכניסות הרמוניה גם בשאר תחושותיו. אל תוך התיאוסופיה מובאות כל מיני מידות רעות של העולם החיצון. הן לא מגיעות מן התיאוסופיה עצמה, אלא מכך, שהאנשים מביאים אותן מבחוץ. נתאר לעצמנו אדם, אשר בעולם בחוץ הוא חרוץ ושקדן, אולם באופן כזה, שהאנשים החיים בסביבתו אומרים: מה שעושה אותו לשקדן זו שאפתנות, הוא מגזים במה שהוא לוקח על עצמו והורס את כוחותיו, הוא לא שם לב שלעבודה הזאת צריך להיות גבול. – כעת, הוא מגיע לתיאוסופיה. שם הוא פוגש רעיונות שונים לחלוטין מאלה שהיו לו קודם לכן. אולם את התכונה הכללית הזאת שהייתה לו שם בחוץ, הוא יכול להביא גם לתוך התיאוסופיה. והנה הוא שומע, שנחוץ לימוד מסוים, על מנת להביא להתקדמות של הנפש.

לפיכך, הוא לומד עכשיו, אולם הוא לומד כמו סטודנט הרוצה להשיג את חבריו ולהשאירם מאחור. עליו ללמוד להתאמן להשתמש בכוחותיו במידה הנכונה; הוא צריך ללמוד להבחין, כמה הוא מסוגל להספיק, לפי הכוחות שניתנו לו מבחינה קרמתית. עליו להימנע מללמוד תיאוסופיה במידה מוגזמת. לפיכך, הוא שמע אולי, שאמור להיות טוב להתפתחות הרוחנית לא לאכול בשר, והוא לא שואל את עצמו: האם זה טוב גם לגוף שלי? – הוא נמנע מאכילת בשר, כדי לזרז את התפתחותו. אולם דרך התיאוסופיה עלינו ללמוד את הדבר הבא: עלי לחקור קודם כל, אם הקארמה שלי מרשה לי להשתמש מיד בכללים הגבוהים ביותר. – אנו נטפח בתוך עצמנו התבוננות רגועה וחדורת ענווה בקארמה האישית, ביכולות האישיות ובכוחות העצמיים, כאשר נתמסר בצורה הנכונה למה שמדע הרוח מסוגל להעניק לנו. דווקא אותם אנשים שהם מתקדמים ביותר מבחינה אוקולטית, פועלים לפי כלל המידה הנכונה בצורה המדויקת ביותר.

אולם, לפעמים קורה ההיפך מזה: כאשר הנסיבות החיצוניות אינן עולות בקנה אחד עם דרך לימוד נכונה, אזי האדם רוצה להכריח את עצמו, הוא נחפז להגיע למטרות שהציב לעצמו ומעביד את עצמו בפרך מבחינה רוחנית, על מנת לקבל מיד תשובה לשאלה המופיעה בתהליך הלימוד שלו. האדם המתקדם לא יעשה זאת לעולם. הוא קודם כל יבהיר לעצמו: יש כאן שאלה כזאת. לאחר מכן הוא בוחן את עצמו: האם אתה מסוגל ברגע זה, להגיע לתשובה מלאה על השאלה הזאת? חכה רגע – כך הוא אומר לעצמו – חכה וראה אם ישויות העולם הרוחי יעניקו לך את התשובה הזאת. – אם עליו להתפתל מרוב מאמץ, הוא נמנע בינתיים מלעסוק בשאלה הזאת. הוא יודע, שעליו לחכות. הוא יכול לחכות, כיוון שהוא חדור במשכם הנצחי של החיים, וכיוון שהוא יודע, שהקארמה, שהוא לא שוכח את קיומה, נותנת לכל אחד את מה שצריך להתהוות אצלו. או-אז מגיע זמן כלשהו, שבו הוא מקבל רמיזה פנימית כלשהי, וכוחות עולם הרוח מגלים בפניו את התשובה. אולי זה קורה אחרי שנים, ואולי אף כעבור כמה אינקרנציות. זה מאפיין את הגישה הנכונה: לדעת לחכות, סבלנות, לפתח חוש מידה נכונה, לעולם לא להיחפז יתר על המידה.

מי שנותן לתורותיו של מדע הרוח לפעול עליו בצורה נכונה, יהיה מסוגל באמצעותן לשלוט ברגשותיו ובתחושותיו במידה כזאת, שהן יאפשרו לו לפתח חוש מידה נכונה כזה, הרמוניה כזאת. בגישה זו אנו חודרים את הגוף האסטרלי מן האני באופן כזה, שהגוף האסטרלי הזה קולט אל תוכו את האמיתות מעולם הרוח – אם יורשה לי להשתמש בהשוואה טריוויאלית – כמו שספוג קולט את המים שבהם הוא שקוע. הכרת-הרוח הולכת וחודרת אל תוך הגוף האסטרלי, והגוף האסטרלי נחדר על ידה. אנו חיים כיום בתקופה, שבה נחוץ וילך וייעשה נחוץ יותר ויותר שנחדור את הגוף האסטרלי בחוכמה רוחנית. הזמנים הולכים ומשתנים יותר ויותר במידה כה רבה, עד כי הגוף האסטרלי של האדם העובר את שער המוות, ולאחר מכן נכנס לאינקרנציות עתידיות, ישקע בחשיכה, כך שהוא לא יצליח עוד להתמצא בעולם הרוח, אם הוא לא יהיה חדור כבר עכשיו בהכרה רוחית. אולם, אם הוא יהיה חדור בהכרה הרוחית שבה אנו נחדרים עכשיו, אזי הוא יהפוך למקור אור, הוא יאיר את הסביבה. החוכמה שאותה אנו קולטים כאן אל תוכנו תהפוך לאור בעולם הרוח.

אם נשאל כעת את עצמנו, מדוע התיאוסופיה הגיעה רק היום, מדוע היא לא הייתה קיימת כבר קודם לכן, אזי עלינו לומר: היא לא הגיעה קודם, כיוון שקודם לכן הייתה קיימת חוכמה עתיקה, אשר הייתה מוטבעת באדם מבלי שהיה עליו לעשות משהו לשם כך. היא נמצאה שם כמו מעין ירושה שאותה קיבלו בני האדם מן הירח הקדמון. בעזרת ירושה זו הם יכלו לחדור אל עולם הרוח. היא החזיקה מעמד עד לתקופה הכריסטיאנית. אולם אז לא יכול היה עוד האדם לקלוט באופן ישיר את החוכמה הרוחית. עליו קודם כל להחדיר את נפשו בהכרה המדע-רוחית, וזו תהפוך אז לכוח הגורם לכך, שבעתיד יוכל האדם להיכנס לעולם הרוח עם האור של נפשו. אם-כן, הנסיבות האנושיות משתנות מתקופה לתקופה.

כל מדע אוקולטי יודע, שקיימת חוכמה אשר מגיעה מן הירח הקדמון, ואשר שייריה השפיעו עדיין עד המאות ה-15-16 לספירה, כך שכאשר הגיעו בני האדם אל עולם הרוח, הם ראו את האור שהאיר שם, בלי שהם עשו משהו לשם כך. אולם כיום, ככל שלא נקלוט בנפשנו את אותה חוכמה עתיקה, אשר נמסרה לאנושות כירושה קדמונית – היא לא תאיר עוד, אחרי שבני האדם יעברו דרך שער המוות. רק החוכמה אשר בני האדם יקלטו אל תוכם דרך הכריסטוס, בכך שהם יאמרו: לא אני, אלא הכריסטוס שבתוכי – רק חוכמה זו תהפוך לאור זוהר עבור המעבר העתידי של האדם דרך שער המוות. כך נקלוט אל תוכנו את מדע הרוח החדור בכריסטוס, על מנת שיהיה לנו מקור של אור בגופנו האסטרלי, כאשר נעבור דרך שער המוות.

אולם, כאשר ברצוננו לקלוט אל תוכנו את הכרת-הרוח הזו, כאשר אנו מחדירים בהכרה זו את גופנו האסטרלי, אזי היא לא נותרת כחוכמה בלבד, אלא היא חודרת את רגשותינו. אנו לומדים את מה שהתרחש על שבתאי הקדמון, על השמש הקדמונית ועל הירח הקדמון, ומהי שליחותו של כדור הארץ. כאשר תתעמקו בתיאורים שנתתי בספרי "מדע הנסתר בקוויו העיקריים",^[4] אזי תחושו, שהתיאורים של שבתאי הקדמון ניחנו בנימה בסיסית שונה לגמרי מזו המאפיינת את תיאורי המצבים הפלנטאריים האחרים. בתיאור המצב על שבתאי קדמון אתם יכולים לחוש, כיצד התנאים בו מתוארים בחריפות^[5] מסוימת. תוכלו לחוש זאת בנפשכם, ואף הכרחי שתחושו זאת. את הוויית השמש תוכלו לחוש כאילו היו קיימים שם חיים פורחים ומשגשגים. את תיאור הירח הקדמון תוכלו לחוש, כאילו רוב המושגים הניתנים בו חדורים במעין צעיף מלנכולי קודר. אדם רגיש יוכל להרגיש זאת עד לחוש הטעם שלו, עד ללשון.

יאמרו הכסילים: התיאורים אינם זהים, הסגנון בהם אינו עקבי. אבל עלינו לדעת, שדבר זה הכרחי הוא, ומהן הסיבות לכך. אנו צריכים לדעת, מדוע נחוצה מנגינה המורכבת משלושה צלילים מסוימים שתהדהד מתוך המילים, וכאשר נדע זאת, אזי נוכל גם להתמיר זאת ולהפוך זאת לרגשות, ואת הרגשות הללו נוכל לשלוח החוצה לתוך העולם. הרגשות שאותם אנו מציתים כך בתוכנו משתנים. הדבר שאותו קלטנו כחוכמה לתוך גופנו האסטרלי, משתנה והופך להתמסרות מתוך רצון חופשי לתנאים השוררים בעולם, והתמסרות זו אוחזת אז בגופנו האתרי. אם נהיה חכמים, אזי נכין את הדרך מבעוד מועד. הכוחות, שבעזרתם אנו יורדים למטה אל האינקרנציות הבאות, מעצבים את הגוף האתרי וחודרים אותו. אם חדרנו כך את הגוף האתרי ברגש דתי אמיתי ונכון, ורגש זה משתחרר אז אל תוך אתר העולם הכללי, אזי שחררנו אל תוך היקום גוף אתרי אשר חדור ברגש דתי ומביא טוב לעולם כולו. אולם, אם אין לנו רגש דתי, אם אנו מטריאליסטים, אזי נשחרר גוף אתרי הפועל בצורה הרסנית ומפרקת כאשר הוא משתחרר אל האתר העולמי הכללי. ככל שנהיה חכמים, כן נשרת ישירות את עצמנו, אולם בעקיפין – גם את העולם. במידה שבה נהיה חדורים רגש דתי, נשרת ישירות את העולם, שכן רגש זה יינתן לעולם כולו. אולם בנוסף לרגש הדתי ולחוכמה, ביכולתו של מדע הרוח להעניק משהו נוסף, והוא ביטחון ומודעות לכוחות החיים של הגוף. כבר ההקשר המודע לעולם הרוח מעניק כוחות חיים שכאלה.

תכופות הזכרתי כבר, שפיכטה, אשר עמד בפתח התיאוסופיה, ידע משהו על ההקשרים הללו. שכן חי בתוכו מעין ביטחון שכזה בחיים, שהוא יכול היה לומר, כאשר דיבר על ישות האדם: "אני מרים את ראשי באומץ אל הרי הסלע ואל מפלי המים השוצפים ואל העננים המתנפצים ושוחים בים האש, ואומר: אני נצחי, וקורא תיגר על עוצמתכם! בואו עלי כולכם, ואת אדמה ואתה רקיע – התערבבו בסערה פראית, ויסודותיהם קצפו כולכם וסערו ושצפו במלחמה פראית את גרגר אבק השמש האחרון של הגוף, שאותו אני מכנה שלי – רצוני שלי, עם תוכניתו המוצקה, ירחף באומץ ובקור על פני חורבות היקום. שכן, אני יודע את ייעודי, והוא נצחי יותר ממנו. הוא נצחי, ואני נצחי כמותו."^[6] – ביטחון בחיים נובע מן התודעה, שהאדם משתנה בנצחיות הרוח. האם אדם המושרש כך בנצחיות הרוח יכול להיות חלש? הכרת-הרוח היא הדבר אשר יוצק אל תוכנו יותר ויותר כוח כזה.

ומה צומח בתוכנו מתוך הכוח הזה? החוכמה נותנת לגוף האסטרלי את הדבר שבאמצעותו אנו מצליחים יותר ויותר להתגבר על הכוחות המעכבים אותנו. הרגש הדתי, יראת השמיים, הוא מה שמווסת את הכוחות ואת החלוקה הנכונה של הגוף האתרי. אולם הדבר אשר זורם כך לתוך גופנו דרך כך, שאנו יודעים על הקשר שלנו אל הנצחי – זהו ביטחון בחיים, וביטחון זה מתגלה לנו ומגיע עד לכוחות הגוף הפיזי. אם יש לנו ביטחון כזה, אזי המאיה, האשליה והתעתוע חומקים מאיתנו. אשליה היא, כאשר מישהו אומר: גופנו הפיזי מתפרק במותנו רק לאבק אדמה. – לא. אין זה היינו-הך, כיצד היה הגוף הפיזי מורכב, וכיצד האדם עיצב אותו. כאשר גוף פיזי זה חדור בביטחון שכזה בנצח, אזי אנו מעניקים לאדמה בחזרה את הביטחון בחיים שהצלחנו לפתח לעצמנו. אנו מחזקים את כדור הארץ שלנו במה שהשגנו במהלך חיינו. את ביטחוננו בחיים אנו מעניקים דרך הגוף הפיזי לעולם. בגוף הפיזי המתפורר, החלק המתפורר הוא מאיה בלבד. מי שעוקב אחרי הגוף הפיזי דרך המוות, רואה שמידת הביטחון בחיים, שאותה רכש האדם במהלך החיים, זורמת אל תוך האדמה שלנו.

וכך, אנו מחזקים בגוף האסטרלי, בגוף האתרי ובגוף הפיזי דרך חוכמה, דתיוּת וביטחון בחיים, את הטוב ביותר שאנו כבני אדם הצלחנו לפתח עבור כל האבולוציה של האדמה. כך אנו עובדים על כוכב הלכת ארץ שלנו, אולם גם מפתחים בתוך עצמנו תחושה לכך, שהאדם לא עומד בודד ומבודד, אלא שמה שהוא פיתח בנפשו, יש לו ערך ומשמעות עבור המכלול כולו. וכפי שאין אף גרגר שמש שאינו נושא בחובו את חוקי היקום כולו, כך אין אף אדם, שלא בונה והורס את היקום כולו באמצעות מה שהוא עושה ומה שהוא מזניח. בדיוק כפי שאנו יכולים לגזול מן התהליך העולמי ולגרוע ממנו, באמצעות כך, שלא נדאג לתהליך ההתהוות, שלא נחדיר את עצמנו ברגש דתי של יראת שמיים, ובכך שלא נטפח בתוכנו רגש של ביטחון בחיים, כך ביכולתנו גם להעניק לתהליך העולמי ולתרום לקידומו. שלושת הדברים הללו – חוכמה, רגש דתי וביטחון בחיים אם נזניח אותם, אזי נתרום בכך להרס העולמי של כוכב הלכת שלנו, ובה-במידה אנו נתרום לבנייתו, אם נדאג לפתחם ולטפחם בתוכנו.

כך אנו מקבלים בהדרגה מושג לגבי מה שמדע הרוח מסוגל להפוך בעבורנו מבחינה רגשית, כאשר הוא חודר את האדם כולו.

————————————————————————————————————-

1. הערת המתרגמת: המונח במקור הגרמני הוא Frömmigkeit, באנגלית devoutness או Piety. מונח זה ניתן לתרגום באופנים שונים, שאף אחד מהם לא תואם לגמרי את כוונת אומר הדברים, כיוון שאלה מונחים טעונים מאוד מהקשרים אחרים. ניתן לומר אדיקות, יראת שמים, דתיות… אולם אין זה דתי במובן של המילה religious, הקשור לרוב בדת מסוימת, אלא מדובר יותר בהלך נפש דתי. הוא הדבר באשר למילה "אדיקות" – אין הכוונה לסוג של קיום מצוות אדוק, אלא להלך נפש של התמסרות פנימית לדבר הגבוה מאיתנו. כיוון שהבעיה לא ניתנה לפתרון לגמרי משביע רצון, בחרתי להשתמש בכמה מונחים לפי ההקשר – וכך תמצאו לחילופין את המונחים דתיות, רגש דתי ויראת שמים במהלך ההרצאה, תוך תקווה שהכוונה האמיתית תצליח לעבור מבין המילים. ↑
2. מקראה דתית, המכילה שאלות ותשובות המסבירות את עיקרי הכריסטיאניות – המתר'. ↑
3. כַּשֹדים, בני העם הארמי הקדום, בלועזית "כַלדֵאים" Chaldean – המתר'. ↑
4. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
5. מונח קשה לתרגום – המונח המקורי herbigkeit מצביע על טעם חריף-מריר-חמצמץ כשל צמחים מסוימים. יודגש כי הכוונה כאן היא לסוג של טעם מריר/חריף ולא לחריפות השכל וכיוב'. – המתר'. ↑
6. כאן בתרגום חופשי שלי, אין כאן מראה מקום מהיכן לקוח הקטע, גם לא מצאתי ברור מה המקור באינטרנט ואף לא תרגום לעברית – ת.ר.ג. ↑