רודולף שטיינר

GA127

מינכן, 11 בפברואר 1911

קישור למיקום בארכיב הגרמני

תרגמה מגרמנית: תומר רוזן גרייס

תודה ליעל קליין על תרומת ההרצאה לארכיב

הרצאה מספר 4

הקשר בין איברי הישות האנושית לבין התפתחות האנושות
ולמהלך חייו של בן האלוהים ושל בן האדם

כשאנו לומדים את מדע הרוח, אנו לומדים קודם כול להכיר את מה שנקרא איברי הישות האנושית, ולאחר מכן אנו לומדים להבחין אצל האדם בין גופו הפיזי, האתרי, האסטרלי והאני, וכן הלאה. כעת, לרבים עשוי להיראות, כאילו, אם אך נדע שהאדם מורכב מאיברי הישות הללו, אזי במובן מסוים כבר רכשנו הבנה גם לגבי ישות האדם עצמה. ורבים מאמינים למעשה, שהם יכירו את מהותו של האדם, אם רק ידעו לִמנות את איבריה השונים של הישות האנושית, או לכל היותר, אם ידעו לומר, כיצד מתנהג חלק זה או אחר בעת המעבר דרך התגשמויות שונות. אולם במציאות, חיוני, מצד אחד, שנתחיל באיברי הישות האנושית הללו, בעת שאנו מתבוננים באדם; אולם חיוני שנבהיר אז לעצמנו, שבבסיסו של עניין, יש בהכרת חלקי הישות הללו משהו זמני בלבד. שכן בפירוש ייאמר, שהדבר החשוב כאן אינו העובדה, שהאדם מורכב משבעת החלקים או מתשעת החלקים הללו, אלא מה שחשוב הוא היחס שבין איברי ישות האדם הללו לבין עצמם, כלומר, כיצד מתייחס איבר אחד למשנהו.

ברם, יחס זה לחלוטין אינו זהה אצל כל האנשים ובכל הזמנים, אלא הוא שונה, ובמיוחד משתנה יחס זה שבין איברי ישות האדם, במרוצת תקופות ההתפתחות האנושית, כך שביכולתנו לומר: כאשר אנו מביטים באנושות בתקופה שנמצאת בערך ארבעת או חמשת אלפי שנים מאחורינו, אזי חלקי הישות הללו היו מחוברים זה לזה באופן שונה מאשר כיום. ובעתיד, הם שוב יהיו מחוברים זה עם זה באופן שונה לחלוטין. הדרך שבה הם מחוברים, הקשר שבין איברי הישות האנושית, משתנה במהלך הזמן.

ההופעה של האדם שוב ושוב במהלך התגשמויותיו החוזרות, משמעותה וחשיבותה טמונות בכך, שבעוד האדם, כביכול, עובר את התפתחותו האינדיבידואלית מהתגשמות אחת לשנייה, הרי שבמרוצת התפתחות האדמה, עובר המבנה המורכב זה של גוף פיזי, גוף אתרי וגוף אסטרלי התפתחות משל עצמו, מבחינת היחס שבין איברים אלה לבין עצמם; כך שבכל התגשמות חדשה, האדם במובן מסוים פוגש בהרכב שונה. – לפיכך, כיוון שהאדם פוגש תמיד בהרכב שונה, הוא תמיד חווה משהו חדש. כדי לזכות בתובנה ביחס לנקודה זו וביחס לכוונתם של דברים אלה, עלינו רק להשוות, קודם כול, בין התקופות הקדומות לבין התקופה שלנו.

אם נביט לאחור על האלף הרביעי עד החמישי, על התרבות המצרית, ונתבונן באנשים שם, אזי נראה, שאצל האנשים הללו שרר יחס הרבה יותר משוחרר בין הגוף הפיזי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי, לעומת היחס השורר בין גופים אלה כיום. באותם זמנים, הגוף האסטרלי והגוף האתרי היו קשורים לגוף הפיזי באופן רופף יותר, כביכול, מאשר כיום. וזוהי בדיוק המגמה של ההתפתחות בימינו, כלומר, שהגוף האסטרלי והגוף האתרי רוצים להתחבר אל הגוף הפיזי של האדם באופן יותר ויותר צמוד והדוק. זה משמעותי מאוד, שכן בשל העובדה, שעם ההתפתחות האנושית המתקדמת אל תוך העתיד, הגוף האסטרלי והאתרי נוטים יותר ויותר להתחבר אל הגוף הפיזי, כבר אין לנפש האדם אותה אפשרות להשפיע על גופו הפיזי, כפי שהייתה לה בימי קדם. בתקופות קדומות, היו הגוף האסטרלי והגוף האתרי חופשיים יותר, חוקי הגוף הפיזי לא פעלו אל תוכם בעוצמה גדולה כל כך כמו היום. בימי קדם, אם האדם הרגיש רגש כלשהו, או היה לו רעיון כלשהו, אזי הכוח שברגש או ברעיון הללו היה חודר במהירות אל תוך הגוף האסטרלי והאתרי, והודות לכך היה האדם מסוגל שוב לשלוט באמצעות נפשו על הגוף הפיזי, כיוון שהוא היה אדון לגופו האתרי ולגופו האסטרלי.

אפשרות זו, לשלוט מתוך הנפש על הגוף הפיזי, הולכת ופוחתת, כיוון שהגוף האסטרלי והגוף האתרי חודרים יותר ויותר לתוך הגוף הפיזי. אולם לכך יש תוצאה נוספת, והיא, שבמרוצת הזמן, האדם הופך, הודות למבנהו הטבעי, יותר ויותר בלתי חדיר לאותם כוחות ועוצמות, אשר פועלים עליו מעולם הרוח. לכן אנו מוצאים שבתקופות קדומות היו קיימות אינספירציה ואימגינציה טבעיות לכאורה, ראייה רוחית עתיקה, כיוון שהגוף האתרי והגוף האסטרלי היו חופשיים יותר אצל האנשים באותם ימים. כוחותיהן של ההיררכיות העל-אנושיות זרמו אל אותם גוף אתרי וגוף אסטרלי משוחררים יותר, ויכלו לפעול אל תוכם. כעת, במהלך התהוותה של האנושות, הגוף הפיזי קורע למעשה את הגוף האתרי ואת הגוף האסטרלי מפנימיות האדם, לוקח אותם לעצמו, והתוצאה היא, שההשפעה הישירה מעולמות הרוח הולכת ופוחתת, ופחות ופחות מסוגלת להיכנס אז אל הגוף האתרי והגוף האסטרלי של האדם.

אנו יכולים להיווכח בכך בעצמנו, מתוך התבוננות בצורתו החיצונית של האדם. אם נלך רחוק-רחוק אחורנית, אל האנושות בתקופה המצרית, למשל, אזי נגלה את הדבר הבא: האדם היה בנוי בנפשו כך, שכאשר היו לו תשוקה או דחף כלשהם, פעלו דחף או תשוקה אלה אל תוך הגוף האסטרלי והאתרי, וגוף אסטרלי ואתרי אלה הטביעו אז את הדחפים והתשוקות בגוף הפיזי. על כן, אנו נמצא, שבתקופות קדומות מאוד של התרבות המצרית, אולם גם בתקופות של התרבויות העתיקות בכלל, האדם היה מעֵין חותם של נפשו. אפשר היה לקרוא במצח, בפיזיוגנומיה, מה חי בנפש. הייתה קיימת מעין אנלוגיה מלאה בין הפיזי החיצוני לבין הנפשי. לאחר מכן באה תקופת התרבות היוונית-לטינית, והגיע אותו עַם יווני משונה, שחי באמצע התקופה הפוסט-אטלנטית. עם זה עומד אם כן באמצע, כך שבאופן כללי, כוחות העולם הרוחי עדיין זורמים אצלו אל תוך ההוויה הגופנית ומתבטאים דרכה. מכאן נובע אותו תואַם מוזר השורר אצל היוונים, בין הווייתם הגופנית החיצונית בין יופיה של הגופניות החיצונית לבין יופיה של הנפש. כיוון שהייתה נפש יפה זו חופשייה מן הגוף הפיזי, היא הייתה מסוגלת להיפתח כלפי מעלה, כלפי ההיררכיות. ההיררכיות שלחו את כוחותיהן פנימה. דבר זה התבטא בגוף הפיזי, והודות לכך הפך כל הגוף הפיזי של היוונים לביטוי לנפש היפה. כך אנו מוצאים, כי בגוף האנושי בתקופה היוונית התבטא חזק מאוד יסוד על-אנושי, כלל-אנושי.

כעת, בעתיד – וחשוב שנחקוק זאת בנפשנו בעתיד יהיה הכל אחרת. בעתיד, הגוף הפיזי של האדם ייעשה תובעני יותר, יחבר אל עצמו את האסטרלי והאתרי, ורק על ידי כך שהאדם ייכנס באופן מודע לעולם הרוח, ויקלוט את הרעיונות, המושגים והרגשות של עולם הרוח, כפי שאנו מתחילים לעשות כעת בתנועות הרוחניות שלנו – רק על ידי כך הוא יוכל לפתח בעצמו את אותם כוחות חזקים, שאותם יצקו ההיררכיות פנימה אל תוך הגוף הפיזי והאתרי בזמנים קדומים יותר.

בעתיד יוכל האדם, אם ירצה להישאר אדון לגופו הפיזי, למשוך באופן מודע כוחות פיזיים מעולם הרוח, על מנת להתגבר על מַסת הכוחות המתנגדים של הגוף האתרי, הכבול אל הגוף הפיזי.

ביכולתנו לומר, אם כן: בתקופות קדומות שלפני עליית הכריסטיאניות, לאדם ניתנה מאליה האפשרות לפעול אל תוך הגוף הפיזי. בעתיד, תהיה אפשרות זו נתונה לבני האדם, רק אם הם יעשו משהו לשם כך. – אולם, הודות לכך, ילך ויתגלה בעתיד האנושות הבדל ברור בין האנשים שחותרים נגד התורות וההכרות הרוחניות, לבין אלה שבאופן אינסטינקטיבי ניגשים לידע הרוחי מתוך רצון ונכונות. אנו יודעים, שאלה האחרונים עדיין מהווים כיום קומץ קטן בלבד. אף על פי כן, אכן עתידה להיווצר הפרדה כזו, בין אותם אנשים המתנגדים יותר ויותר ליסוד הרוחני ורוחשים לו שנאה ודחייה, לבין האנשים שיגיעו אל התנועה הרוחנית ברצון, כשהם מוּנָעים, בתחילה, על ידי אינסטינקט מסוים. אותם אנשים שמתנגדים לכך – הדבר יתבטא יותר ויותר בפניהם. ניתן יהיה לראות, שאין להם שליטה במחוותיהם, ביסוד הפיזי שלהם, כך שהווייתם הפיזית תהפוך יותר חזקה מהם-עצמם. אצל אלה שיגיעו אל התורות הרוחניות, לעומת זאת – ניתן יהיה לראות שהם מקבלים כוחות חזקים, שבאמצעותם הם יוכלו להתגבר על התנגדותו של היסוד הפיזי.

דבר זה יתבטא בצורה כזאת, שניתן יהיה לראות דברים שונים לחלוטין אצל האנשים הללו מבחינת המבנה החיצוני שלהם, מאשר בזמנים קדומים. אם נחזור פעם נוספת אל ימי קדם, נוכל לומר: אם נתבונן במצרים, כפי שהם היו ארבעת אלפים עד חמשת אלפים שנה לפני הספירה, אזי נוכל לראות שהילדים לאחר לידתם התפתחו באופן כזה, שהם בכלל לא נראו אנושיים ממש. הילד נראה כאילו הגיע מלאך משמיים, כאילו הוא קיבל את צורות גופו הרכות, שבהן היסוד הרוחי התבטא ישירות בגוף הפיזי, היישר מתוך עולם הרוח. וככל שהילד גדל, כך הוא נעשה אנושי יותר. הוא התפתח כלפי מטה, אל ההוויה האנושית. אצל היוונים היה דמיון רב בין אנשים כפי שהיו בתחילת החיים, לבין דמותם בבגרותם. בתקופה זו, היסוד הכלל-אנושי התבטא כבר בגיל הילדות, והוא נשאר אז גם הלאה. לפיכך נחשב העם היווני בצדק לעם ילדותי כלשהו. ברם, בעתיד תתגלה יותר ויותר העובדה, שהאדם, ודווקא האדם בשלב המשמעותי ביותר, בהיותו ילד קטן, ייראה מכוער אחרי הלידה, ממש מכוער, במונחים של היופי היווני. אולם ככל שהאדם יתוודע לרעיונות רוחניים, כך תקבל דמותו וצורתו דבר-מה אופייני, ותתמיר את תווי הפנים המטושטשים, הבלתי מוגדרים ואף המכוערים ממש אצל הילד, כך שאפשר יהיה לראות בתווי פניו, שהם מהווים ביטוי לרעיונות ולמושגים מתוך עולם הרוח. זה ילך וייעשה המצב הרגיל והנפוץ.

מה שמופיע באנושות החיצונית, מתגלה לפעמים כמו מקופל בתוך האמנות. למעשה, החומר לאותה אנושות אשר אמורה ללכת לקראת העתיד, לקוח כביכול מתוך עמי אירופה, בעוד החומר לאנושות שהייתה לה השליטה הקדומה בגוף הפיזי, באה מן הדרום. כך אנו רואים גם באמנות, באמנות היוונית, את הביטוי לאנשים היפים באופן כללי. אפילו בדמויות האֵלים שיצר, מטביע היווני את הביטוי לאדם היפה, וזה ממשיך עד לתוך הרנסאנס של דרום אירופה. השוו את המדונה של רפאל עם מדונה של הצפון, ותראו, שהאמנות מקדימה את מה שמתרחש בפועל. אתם רואים כאן את הצורה האופיינית יותר, היסוד האופייני גובר. הדיה של אמנות יוון השפיעו עליו באופן כזה, כאילו היופי התרחש אצלו ללא כל עזרה מצדו.

פנימיות חזקה, פנימיות נפשית רבת עוצמה, היא הדבר שאליו מונחית האנושות בעתיד. אנו הולכים לקראת תקופה כזאת, ודווקא עובדה זו עלינו לקשר עם העובדה האחרת, שאיברי הישות הללו של האדם קשורים לתקופות השונות של התפתחות האנושות באופן שונה. בעבר, הם היו משוחררים יותר, אולם כעת שואפים חלקי הישות התחתונים להפוך יותר ויותר קרובים זה לזה.

כעת, עובדה כזאת קשורה להרבה ממה שעשוי להתגלות באופן מוחשי מאוד בפני מי שמתבונן בתשומת לב בחיים. לדוגמא, העובדה שאנשים מסוימים אינם מסוגלים בשום אופן לתפוס אפילו את עובדות העולם במושגים מתאימים. כיום ישנם כבר אנשים רבים, אשר המושגים שהוטבעו לתוכם קבועים בהם כל כך חזק, עד שפשוט בלתי אפשרי עבורם לקלוט מאוחר יותר מושג חדש נוסף כלשהו. ממה זה נובע? גוף אתרי, אשר קשור לגוף הפיזי פחות חזק, לומד מספר מושגים מסוים, ולאחר מכן מקבל הגוף הפיזי צורה מסוימת, אשר כופה את עצמה על הגוף האתרי. וכך קורה, שאישים רבים בחוגי המשכילים שלנו לא מסוגלים יותר לשנות בגילאים מאוחרים יותר, את מה שנטבע במוחם, והם נוקשים וחסרי-גמישות מבחינת המושגים שלהם. גופם האתרי לא יכול לצאת יותר, לא יכול להשתחרר מן הגוף הפיזי. רק כוחם, עוצמתם וחודרניותם של המושגים והרעיונות הרוחניים עשויה לאפשר לאדם להתגבר על נטייה זו. שכן, האדם צריך להתגבר כאן בעצמו על מגמה קוסמית. ההתגברות על מגמה קוסמית בכוחות עצמה – זוהי בדיוק שליחותה של האנושות.

במהותו של דבר, ניתן להבהיר את העניין באמצעות השוואה. תארו לעצמכם פשוט צמח, אשר חדור בנוזלים, ולכן הוא ירוק ורענן. תארו לעצמכם את הגוף האתרי המצוי מתחת ללחוּת, ותחת גוף זה – את הגוף הפיזי של האדם. גוף פיזי זה של האדם מתחזק, כפי שאמרתי, דרך כך שהוא מושך אליו את הגוף האתרי וגם את הגוף האסטרלי. הוא נעשה החזק מכולם. עקב כך, הגוף האתרי והגוף האסטרלי נעשים חסרי אונים, כמו במצב שבו נגזלת הלחות מן הצמח והוא מתייבש, מתעצה. הגוף הפיזי של האדם מתחיל להתעצות יותר ויותר, כיוון שכוחות הגוף האתרי והגוף האסטרלי מידלדלים. מוח שמתעצה, אם כן, מסוגל לקלוט רק מעט מושגים, כיוון שהוא רוצה להישאר במושגים שכבר יש לו. עלינו להחיות את הגוף האסטרלי והאתרי שלנו דרך קליטת רעיונות ומושגים רוחניים.

אם כן, אנו רואים שבקיומה של התנועה הרוחנית בהווה טמונה נחיצות עבור העתיד, נחיצות הנובעת משליחותו של האדם. טמון בה משהו, שנחוץ ממש כמו אירועים כלשהם שהתרחשו בקרב המין האנושי ללא השתתפותה של עשייה אנושית. יהיו רבים אמנם, שימשיכו להתנגד בתוקף עוד זמן רב לאמיתות כאלה, אולם כל ההתנגדות הזאת לא תעזור במאומה. בני האדם יראו, מתוך אופן ומהלך התפתחותה של התרבות, כיצד מהלך התרבות הזה ילך ויתהווה בזמנים הבאים, והם ייווכחו, כי אכן כאלה הם פני הדברים. עובדות, הן שיוכיחו זאת לאנשים.

כעת, קשר זה, השורר בין איברי ישותו הבודדים של האדם, אינו משתנה רק בהתפתחות האנושית כולה, אלא גם בחייו של האדם הבודד. בשום אופן אין קשר זה בין הגוף האתרי לגוף האסטרלי והאני זהה בגיל הילדות ובחייו של האדם המבוגר. גם אצל האדם עצמו, בהתפתחות האדם הבודד, עלינו לשים לב, שהקשר הזה משתנה. שכן, ישנה תקופה חשובה מאוד במהלך חייו של האדם היחיד, והיא התקופה הכוללת את שלוש שנות החיים הראשונות, בערך. בבסיסו של דבר, כל אדם הוא ישות שונה לחלוטין בשנים אלה, מכפי שהוא מאוחר יותר. אנו יודעים, שתקופת שלוש השנים הראשונות הזו, והתקופה המאוחרת יותר, מופרדות באופן חד זו מזו על ידי שתי עובדות. העובדה האחת היא, שרק לאחר שלוש השנים הראשונות בחייו, לומד האדם לתפוס את האני, לומר “אני” לעצמו, להבין את היותו ישות של אני. העובדה האחרת היא, שהאדם, אם הוא נזכר בכך מאוחר יותר, נזכר לכל היותר רק עד לנקודה זו, שכן זו נקודה המפרידה את התקופה הזאת מן החיים המאוחרים יותר. במצב הרגיל, אין אדם היודע משהו ממה שמתרחש לפני נקודה זו בזמן. מבחינה מסוימת, האדם בתקופה זו הוא ישות אחרת לחלוטין. ואם גם פסיכולוגים כיום אומרים דברים ילדותיים שלא יאומנו, עדיין עלינו להחזיק בידיעה זו, שלמעשה, האדם מגיע לתודעה של ישותו העצמית רק לאחר שחולפת תקופה זו. ישנן כיום אפילו תורות פסיכולוגיות, שבהן ניתן לקרוא, שהאדם למד קודם כול לחשוב ולאחר מכן לדבר, כעת, שטויות כמו אלה הנכתבות כיום במגזינים פסיכולוגיים פופולריים, אפשריות רק בתקופה, שבה אותם אנשים העוסקים כיום בפסיכולוגיה במשרות רשמיות, נחשבים למדענים רציניים. העובדה, שאנו רואים את ההפרדה בין שנות החיים הראשונות הללו לבין השנים המאוחרות יותר, ורואים את האדם בשנות חייו הראשונות כישות אחרת לחלוטין מאשר לאחר מכן, היא אחת העובדות החשובות ביותר. רק מאוחר יותר מופיע האני של האדם, שאליו קשור כל השאר. אולם אף אדם, אל לו לטעון, שהאני הזה היה בלתי פעיל קודם לכן. כמובן שהוא לא היה בלתי פעיל. הוא לא נולד לראשונה בשנה השלישית לחיים, אלא הוא היה שם, אך הייתה לו משימה אחרת מאשר לחדור אל פעילות התודעה.

איזו משימה הייתה לו? זהו הגורם הרוחני החשוב ביותר בעת בניית שלוש המעטפות של הילד – הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיזי. המעטפת הפיזית של המוח משתנה ללא הרף. שם מצוי האני בעבודה בלתי פוסקת. הוא לא יכול להפוך למודע, שכן יש לו משימה אחרת לחלוטין: עליו, קודם כול, ליצור את כלי העבודה עבור התודעה. אותו הדבר, אשר מאוחר יותר ניעשה מודעים לו, פועל כעת על המוח הפיזי שלנו בשנות חיינו הראשונות. מתרחש כאן רק שינוי במשימתו של האני. קודם כול הוא משפיע עלינו, לאחר מכן – הוא פועל בתוכנו. אכן, האני הזה הוא בהתחלה באמת פָּסָל, ולא יאומן מה האני הזה מצליח לעשות, אפילו בעיצובו של המוח הפיזי הזה. האני הזה הוא אמן כביר. אבל מי נותן לו את הכוחות לכך? הסיבה לכך שכוחות אלה נמצאים ברשותו, היא שבשלוש שנות החיים הראשונות, זורמים פנימה כוחות ההיררכיה הבאה, ההיררכיה של המלאכים. למעשה, פועל דרך האני של האדם מלאך – אין זו תמונה, אין זו השוואה, אלא אמת לאמיתה – כלומר, ישות מן ההיררכיה הבאה, הנמצאת מעלינו. ישות זו פועלת בתוך האני, ודרך האני, פועלת על האדם ומעצבת את דמותו. דומה הדבר, כאילו כל זרם החיים הרוחניים נתון בידי האדם, וכאילו הוא זורם למעלה אל ההיררכיות הגבוהות יותר, וכוחות ההיררכיות הגבוהות זורמים אליו. וברגע שבו הוא לומד לומר “אני”, אזי דומה הדבר, כאילו משהו מן הכוח נפרד, כאילו הוא נקרא לעשות משהו ממה שהמלאך עשה קודם לכן.

אולם, בכך נתון לנו למעשה בשנות החיים הראשונות משהו, אשר נראה כמו הדהוד אחרון ממה שהיה קיים עדיין, במידה מסוימת, גם לאורך כל חייו של האדם בתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה. מיד אחרי האסון האטלנטי הגדול, היה האדם לאורך כל חייו, ולפחות במחצית הראשונה של חייו, דומה בערך לאדם כיום, במהלך שנות חייו הראשונות. אנו יכולים להיווכח בכך בבירור, אם נתבונן בתרבות ההודית הקדומה. המורים הגדולים של העם ההודי, הרישים הקדושים, היו האנשים הילדותיים ביותר בתרבות ההודית העתיקה. זוהי עובדה שעליה הצבעתי לעתים קרובות. אם היינו מתארים אותם לעצמנו לפי דוגמת המשכילים של היום, אזי היינו טועים מאוד. אם אדם של היום היה פוגש אותם, הוא לא היה רואה בהם אנשים נעלים כלל. הם היו נראים לו פשוט כמו איכרים נאיביים וילדותיים. כיום אולי לא קיימת כלל ילדותיות כמו זו שהייתה קיימת אצל הרישים. אולם אז, בתקופתם, דיבר דרכם מה שזרם פנימה כזרם של אינספירציה, והם אמרו אז דברים, שהיו סודות העולמות העליונים, כיוון שבמשך כל חייהם, המילה “אני” במובן של האדם של היום מעולם לא עלתה, למעשה, על שפתיהם. הם מעולם לא אמרו “אני”. הם נבדלו לכן מן הילד, בכך שלילד היה כושר דימוי פרימיטיבי. אולם אוצרות החוכמה הגבוהים ביותר זרמו פנימה אל אותה צורה של חיי הנפש, כאילו היה ילד בימינו אומר דברי חוכמה כבירים בשלוש שנות חייו הראשונות.

יתכן שהוא לא אומר דברי חוכמה כאלה – אבל אולי זה נכון בכל זאת רק לגבי חלק מבני האדם. יורשה לי להזכיר לכם, שתכופות אמרתי את המשפט: האיש החכם ביותר יכול אולי ללמוד הכי הרבה מן הילד. – ואם, למעשה, אותו אחד המסוגל בעצמו לראות בעולמות הרוח, פוגש בילד, הניצב בתוך הזרם העולה אל עולם הרוח, אזי נוצר מצב, שבעבור מי שמסוגל לראות בעולם הרוח, הילד מהווה – סילחו לי על הביטוי הטריוויאלי – כמו חיבור טלפוני אל עולמות הרוח. עולם הרוח מדבר דרך הילד, רק שאנשים לא יודעים זאת. האדם החכם ביותר יכול ללמוד הכי הרבה מן הילד. אין זה הילד שמדבר, אלא המלאך הוא שמדבר מתוך הילד.

כעת, נשאלת השאלה: מהו הקשר בין כל הקונסטיטוציה של האדם לבין חייו המאוחרים יותר, אם האני שלו אינו סתם האיבר הרביעי של ישותו, אלא בה-בעת מהווה את האיבר הנמוך ביותר של מלאך? יכולנו למעשה להזכיר את איבריהם של המלאכים בתקופה זו, ולמנות את האני של הילד כאיבר הנמוך ביותר של המלאך. היחסים בין איברי הישות האנושית בגיל זה הם שונים לגמרי מאשר מאוחר יותר. נשאלת אם כן השאלה: כיצד זה משתנה מאוחר יותר, אצל האדם? מה מתרחש שם, מאוחר יותר? – ובכן, ניתן לומר שהזרימה החיה נקטעת שם, האדם מאבד את הקשר החי שלו עם עולם הרוח. על כן, גם בשנות החיים הראשונות הללו ניתן להבחין אצל האדם בצורה החזקה ביותר בכוחות שאותם הוא מביא עימו מההתגשמויות הקודמות שלו. הגרעין המהותי של החלקים הרוחניים פועל שם באופן האינטנסיבי ביותר, ומעצב את הגופניות באופן שמתאים אותה אל ההתגשמות הבאה שלו.

מה היחס בין זה לבין התודעה הרגילה המאוחרת יותר? מהותו של יחס זה היא, שלאדם כיום אין יותר אותו גוף, אותו גוף אתרי עם יחסיו אל הגוף הפיזי, כפי שהיו לו בתקופתם של הרישים הקדושים. באותה תקופה, לגוף האתרי והאסטרלי נשאר במשך כל החיים אותו יחס נורַש, אשר איפשר ל”אני” לעבוד על עיצוב המעטפת החיצונית של האדם. כיום, אנו כבר יורשים עם לידתנו גוף פיזי כל כך דחוס ותובעני, עד כי רק חלק קטן מן העבודה שהייתה מתבצעת בעבר, יכול להתבצע על ידי האני. הגוף הפיזי שלנו כבר אינו מותאם למה שאנו בשלוש שנות חיינו הראשונות. אנו יורשים את אותו גוף פיזי, שלו אנו זקוקים עבור שנות חיינו המאוחרות יותר, וגוף פיזי זה אינו מתאים כדי לכוון את העין אל עולמות הרוח. הילד לא יודע מה זורם למטה, והעומדים סביבו בוודאי שאינם יודעים זאת, שכן הגוף הפיזי השתנה, הוא נעשה דחוס ויבש יותר. אנו נולדים עם נפש, אשר בשלוש השנים הראשונות לחיינו עדיין מצויה בחלקה בעולמות הרוח, אולם היא נקראת לפתֵח במשך כל שאר חיינו את התודעה שבתוכה חי האני. אלמלא היה לנו גוף פיזי דחוס שכזה, אמנם היינו נשארים ילדותיים במשך מחזור האנושות של היום. אולם, כיוון שיש לנו גוף כזה, אין החיים המשותפים עם עולם הרוח במשך שלוש שנות החיים הראשונות יכולים להגיע אצלנו לתודעה מלאה.

מה צריך להיכנס עכשיו, במהלך התפתחותה של האנושות? מהו הדבר הבריא היחידי? אנו יכולים להביע בקלות את הדבר הבריא הזה, אם נשתמש בשני מושגים שבהם משתמשת התקופה הקדומה עבור שני אנשים אלה, החיים בתוכנו. האדם האחד הוא האדם הרוחי-נפשי בשלוש שנות החיים הראשונות, אשר אינו מתאים עוד לאדם החיצוני,^[1] אולם לא יכול לפתח תודעת-אני. לאדם זה קראו בימי קדם בן האלוהים. ולזה, אשר כיום גופו הפיזי הוא כזה שתודעת האני מסוגלת לחיות בתוכו, קראו בן האדם. כך שבן האלוהים חי בתוך בן האדם. כיום המצב הוא כזה, שבן האלוהים כבר לא מסוגל להפוך למודע בתוך בן האדם, אלא עליו קודם כול להתנתק ממנו, כדי שתוכל להופיע אצלו תודעת האני של ימינו. אולם משימתו של האדם היא, לשנות את המעטפות החיצוניות באמצעות קליטה מודעת של עולם הרוח – כלומר, להתגבר עליהן באופן כזה, ולהפוך בעצמו לאדון של כל זה, עד כי בן האדם ילך שוב ויהפוך לחדור לחלוטין בבן האלוהים. כאשר האדמה תגיע לקץ התפתחותה, צריך שהאדם יהיה מודע למה שהוא לא יכול עוד לעשות בצורה בלתי מודעת, מילדותו ואילך. הוא צריך, עם החלק האלוהי שבו, לחדור כליל את בן האדם שבו. מה צריך לחדור את האדם לגמרי ולמלא את כולו? מה צריך להישפך אל תוך כל איברי הגוף הפיזי, האתרי והאסטרלי, כדי שהאדם יחדיר את בן האלוהים שבו, את כל-כולו, בבן האדם שבתוכו? ובכן, מה שחי בשלוש השנים הראשונות של האדם, זה מה שצריך לחדור ולמלא את האדם כולו, וזאת באופן מודע לחלוטין, באופן החדור על ידי האני.

נניח, שצריכה להופיע בפנינו דוגמא של מה שהאדם צריך להפוך אליו, ישות שהיא מעין אידיאל. מה צריך להתממש אצל הישות הזאת? במה שיושב כנפש בתוככי הישות הזאת, אין האדם יכול להשתמש, שכן זה לא יכול לחדור את המעטפות החיצוניות. אדם רגיל, בן ההתפתחות העכשווית, לא היה יכול לממש את האידיאל הארצי האנושי, הוא לא היה יכול להציג אידיאל זה. היינו צריכים להוציא את הנפש מתוך האדם, וכביכול לגרום לה לעמוד מולנו, כפי שהוא, כבן האדם, מוציא את הנפש החוצה, ולהכניס לתוך האדם הזה נפש, אשר תהיה דומה לנפש האדם בשלוש שנות חייו הראשונות, אולם שתהיה חדורה בתודעת-אני מלאה. אין כל דמות אחרת שבה יכולנו להציב בפנינו אידיאל של ההתפתחות הארצית, מאשר דמותו של אדם, אשר אנו מוציאים מתוכו את הנפש, ומכניסים לתוכו נפש הדומה לנפש האדם בשלוש שנות חייו הראשונות, אלא שלנפש ילדית זו צריכה להיות תודעת אני מלאה. נפש כזאת היה עלינו להטביע בתוך האדם. וכמה זמן הייתה מצליחה אז נפש כזאת להחזיק מעמד בחיי אדם פיזיים? הגוף הפיזי יכול לשאת נפש כזו במשך שלוש שנים בלבד. לאחר מכן, הוא מוכרח לשעבד נפש כזו. כלומר, אצל אדם כזה, הגוף הפיזי צריך להתפרק כעבור שלוש שנים. כל הקארמה של האדמה הייתה צריכה להיות מאורגנת כך, שהגוף הפיזי מתפרק כעבור שלוש שנים. שכן, אצל האדם כפי שהוא כיום, המצב הוא כזה, שמה שחי שלוש שנים משועבד לאחר מכן. אולם, אם היה יסוד זה נשאר, אזי היה צריך לקרות ההיפך, כלומר, היסוד הזה היה משעבד את הגוף הפיזי ומפרק אותו. כלומר, אידיאל של שליחותו הארצית של האדם היה מתממש רק אם הגוף הפיזי, הגוף האתרי והגוף האסטרלי של האדם היו נשארים בפני עצמם, מחוץ לנפשיות הרגילה, והייתה מוכנסת לתוכם הנפשיות של שלוש השנים הראשונות, אלא שהייתה זו נפשיות בעלת תודעה מלאה. במקרה כזה, הייתה הנפש מפרקת את הגוף האנושי, אולם במהלך השנים הללו, הוא היה מהווה דוגמא שלמה למה שהאדם מסוגל להגיע אליו.

זהו אידיאל הכריסטוס, והמציאות של מה שתואר זה עתה היא מה שאירע בהטבלה בנהר הירדן. למעשה, אכן הוצב בפני האנושות הארצית מה שעלינו לתפוס כאידיאל האנושי. זה לא יכול כלל להיות אחרת. מה שאנו רואים שם, אכן קרה. אכן קרה, שדרך ההטבלה בירדן, הנפש שאליה אנו קשורים במהלך שלוש שנות ילדותנו הראשונות, שהיא כעת חדורה לחלוטין על ידי האני האנושי, ומצויה בקשר מלא כלפי מעלה, עם עולם הרוח, מוכנסת אל תוך גוף אנושי אשר מתוכו יצאה הנפש הקודמת; ואכן קרה, שלאחר שלוש שנים, נפש זו פירקה את הגופים, מתוך עולמות הרוח. כך אנו רואים לפנינו, בשלוש השנים הראשונות, השתקפות חלשה, מעין העתק עירום לחלוטין של מה שחוותה ישותו של הכריסטוס במשך שלוש שנים בגופו של ישוע על האדמה. ואם ננסה לבנות בעצמנו, בתוכנו, ישות אנושית הדומה לזו של נפש הילד, אולם כזו החדורה בכל תוכנו של העולם הרוחי, אזי יהיה לנו דימוי של אותה הוויית-אני, של אותה הוויית-כריסטוס, שאודותיה מדבר השליח פאולוס, כאשר הוא מציב לאנשים את הדרישה: לא אני, אלא הכריסטוס שבתוכי; כלומר, הנפש המלאה בהוויית-אני מלאה. דרך כך ישתנה האדם כך, שהוא יוכל לחדור את בן האדם שבו, בבן האלוהים שבו, ויהיה מסוגל להגשים את האידיאל הארצי שלו, להתגבר על כל ההוויה החיצונית ולמצוא שוב את הקשר אל עולם הרוח.

אולם, כיצד עלינו לשאוף להיות? כל מימרה בכתבי הקודש, יש לה משמעויות רבות. אם ברצוננו לראות את מלכות השמיים, עלינו להיות כמו ילדים, אולם עם כל בַּשלוּתוֹ של האני. זהו מה שצפוי לנו עד לזמן שבו תגשים האדמה^[2] את שליחותה. אם מצד אחד, נביט, כביכול, על האופן שבו גופנו הפיזי הולך, בבסיסו של דבר, לקראת תהליך של התייבשות, ומצד אחד, תהליך הספיריטואליזציה^[3] מתחיל להתרחש, בכך שהוא מתגבר, לקראת העתיד, על מה שהולך בכיוון של התייבשות, אזי עשוי דבר זה לגעת בנו באופן מאוד, מאוד מיוחד. מתוך עולמות הרוח, צריך היסוד הפנימי להפוך כל כך חזק, עד כי היסוד החיצוני, הפועל נגדו, יתאים את אופיו אליו. בכך אנו עומדים כבני אדם בתואַם עם התפתחות האדמה שלנו. מדע הרוח אומר לנו אודות האדמה, שמזמן עברנו את הנקודה, שבה ממלכת המינרלים הבונה את הקרקע, מן הגרניט דרך הגנייס,^[4] הצפחה ואדמת השדה שלנו, מלאה בכוחות בנייה רעננים, אלא שהכול מצוי בתהליך של הרס מתמיד. איננו מתהלכים על קרקע המצויה בתהליך של היווצרות חדשה, אלא – כיוון שהאדמה כבר עברה את אמצע התפתחותה – אנו מתהלכים על קרקע אשר מתפוררת כבר, אשר מצויה בתהליך של הרס. מצב ההתהוות שלנו תואם בדיוק את מצב ההתהוות של האדמה. יש בתוכנו גוף פיזי, אשר מתייבש יותר ויותר, ושעלינו להתגבר עליו, אולם גם בקרקע יש לנו משהו המצוי בתהליך התנוונות, והאופן שבו נוצרים עמקים והרים הוא למעשה התפוררות של קרום כדור הארץ.

מדע הרוח אומר כך: אתה הולך על אדמה מתפוררת. אם תטפס על הר, עליך להיות מודע לכך, שמשהו נשבר ונבקע שם, ושהשבר אינו תהליך של בנייה. מאז אמצע התקופה האטלנטית, אנו נמצאים אחרי אמצע התפתחות כדור הארץ. מאז אנו נמצאים על אדמה הרוסה, אשר יום אחד תיפול מאיתנו כמו גווייה. – זוהי אחת הדוגמאות היפות ביותר, לאופן שבו הכרה רוחנית זו עומדת בהתאמה מלאה למדע הממשי של ההווה. שכן, אנתרופוסופים צריכים להיות מסוגלים להבדיל בין מה שהוא מדע ממשי, לבין כל מה שמתחזה כיום למדע דרך אינספור ערוצים פופולריים, אולם למעשה אינו אלא אוסף של דעות קדומות וכיוצא באלה. אם נלך למקורות הממשיים של תחומי המדע השונים, אזי נגיע לתובנה, שקיימת התאמה מלאה בין הכרה רוחנית לבין המדע.

הנה אחת הדוגמאות היפות ביותר לכך. שכן, אין גיאולוג יסודי יותר מאשר אדוארד זיס,^[5] ובהחלט נכון מה שאומר גיאולוג אחר, שעבודתו של זיס היא “הפנים של האדמה”, השירה האפית הגיאולוגית של האדמה. אמנם, עבודתו עובדה בקפדנות מיוחדת, והיא מהווה עבודה מונומנטאלית, שבה ניתן למצוא את מה שכיום, עם כל הזהירות ומבלי להיות מוטים על ידי תיאוריות, ניתן לקבוע על בסיס העובדות הגיאולוגיות. זיס לא חקר באותו אופן שעשו זאת בוך או הומבולדט, כלומר, לפי תפיסות מוקדמות, אלא הוא פשוט בדק את העובדות. מה שאומר זיס אודות המבנה הממשי של קרקע האדמה, על בסיס עובדות קפדניות, זה משהו מעניין מאוד. למעשה, מבנה הקרקע כפי שהוא מבין אותו, תואם בדיוק את מהותה של הקרקע עבור מדע הרוח של היום; אולם זיס לא יודע דבר אודות מדע הרוח, אלא הוא מסיק את מסקנותיו על פי העובדות הפיזיות הטהורות בלבד. בעבורו נוצרו עמקים על ידי כך, שכוחות מסוימים פעלו באופן כזה, שחומר של סלעים ואבנים התמוטט, ועקב כך נוצר שקע, בעוד שחלק נותר גבוה יותר, וכן הלאה. כל זה נבנה על ידי התמוטטות, התקפלות וקימוט, שבהם פועלים אך ורק כוחות ההרס.

יורשה לי להביא בפניכם מקום אחד מתוך ספרו הגדול. כך תראו, כיצד כאן, במקום בו אנו עוסקים במדע ממשי, תואמים הדברים את ההכרה הרוחנית בתחום זה. באחד המקומות בספרו, הוא אומר: “למעשה, אנו חיים בעת התמוטטות כדור הארץ. היא החלה למעשה כבר לפני זמן רב מאוד, וחייו הקצרים של המין האנושי מאפשרת לנו להישאר במצב רוח טוב ביחס לכך. עדויות לכך מצויות לא רק בהרים הגבוהים, אלא גם בלוחות טקטוניים גדולים, ששקעו לעומק של מאות ובמקרים מסוימים אפילו אלפי רגל, ואין אפילו מדרגה קטנה ביותר על פני השטח, אלא רק שונוּת סוגי הסלעים או מבנה ההר העמוק יותר חושפים את קיומו של השבר. הזמן שיטח את הכול. בבוהמיה, בפפאלץ,^[6] בבלגיה, בפנסילבניה, במקומות רבים חורשת המחרשה את תלמיה בשלווה על פני שברים כבירים מאין כמותם.”

זה נאמר כאן רק על מנת להראות לכם, כיצד בכוכב הלכת ארץ שלנו מתגלה תהליך ההתייבשות, ההתעצות וההרס בדומה לגוף הפיזי, וזאת בראש ובראשונה מבחינת החוכמה הרוחית. האנשים אשר ממציאים כיום השקפות עולם, לא הולכים אל המדע הממשי. שכן, אפילו רק ללמוד את כל עבודתו הענקית של אדוארד זיס זו משימה שדורשת המון. אולם לא יעזור במאומה לקרוא עבודה כזאת, אם לא נכיר את כל המדע הגיאולוגי של ההווה, ככל שהוא מלמד לקרוא עבודה כזו. היכן שהאדם ניגש אל מקורות הידע הממשיים, שם הוא מוצא בכל מקום את העובדות המוחלטות.

אולם כאן קיים מדע רוחני, אשר אומר לנו: הדברים הם כך – לדוגמא, אודות התקדמותה של התפתחות האדמה שלנו – כך שהאדמה פעם, לפני שהיו קיימים אורגניזמים, לא נמצאה באותו מצב מוזר, שבו הגרניט היה מותך ונוזלי כמו אז, אלא היכן שהאדמה כולה הייתה חדורה בפעילות דומה, כמו למשל אצל האדם, כשהוא חושב. תהליך הרס זה התחיל פעם, ודרכו אירע, שהאדם יכול לומר: מאורגניזם האדמה נפלו כמו גשם החומרים הכימיים, אשר כיום האורגניזם כבר אינו מכיל, כלומר, לדוגמא, החומרים שמתוכם מורכב הגרניט. זה טפטף למטה, ומבחינה מהותית, היו אלה תהליכי הפירוק הללו, אשר ביחד עם הכימיה של האדמה איפשרו את היווצרות הגרניט כקרקע-האם המוצקה של האדמה. – אולם באותם זמנים כבר החל תהליך הפירוק, ומה שקיים היום מוכרח להיות התוצאה של תהליך זה. התהליכים המינרליים שלנו הם התוצאה של אותו תהליך פירוק, אשר ממשיך בקו ישר.

מה צריך להראות לנו מדע הטבע הממשי? עליו להראות לנו, שבאמת קיימים אותם תהליכים, אשר צריכים להיות שם. זה מתגלה לעינינו בכל מקום במדע הטבע האמיתי. בשום מקום לא סותר מדע הטבע הממשי את מה שמטפח מדע הרוח, בכל מקום ישנם רק אישורים לכך.

אישור כזה ימצא האדם גם ביחס להתגשמות חוזרת וקארמה. אלא שהאנושות צריכה פעם להתגבר על כל התיאוריות, הדעות הקדומות וכיוצא באלה. העובדות מצויות בכל מקום שבו הן אכן עובדות, ולא היפותזות מבולבלות, כמו ההנחה, שפעם היה קיים מה שהתיאורטיקנים של הגיאולוגיה חושבים עליו כעל מצב של האדמה בתקופת הגרניט; שלא לדבר על התיאוריות הפילוסופיות של ההווה, שבהן אנו רואים משהו, אשר למעשה, כל רוחניות נטשה אותו כמעט לגמרי. אל לנו לתת שיעמיסו עלינו פטפוטים כמו, לדוגמא, כאשר מישהו בא ואומר: התפתחות האדם היחיד, שאנו מבססים על התגשמות חוזרת ועל קארמה, נובעת מאינסופיות ההתפתחות הרוחנית.

זה אפשרי, שכיום יהפוך אדם למפורסם בכל העולם, ויאמר, כי ההתפתחות של האדם היחיד נובעת מן האינסופיות של ההתפתחות הרוחנית – אמירה שאינה אלא שטויות במיץ, גם אם מדובר במשהו שמפורסם כפילוסופיה רשמית וקשור בשם ווּנדט [Wundt]. אנו עומדים כאן, למעשה, על הגבול שבין שני עולמות רוחניים, ועלינו להיות מודעים לכך. האחד הוא מדע הטבע הממשי, אשר כל עוד הוא מבוסס על עובדות, רק מאשר את מדע הרוח בכל תחום. ואילו האחר הוא התיאוריות הפילוסופיות השונות, ההיפותזות וכל מיני דברים “רוחניים” אודות מה שצריך לעמוד בבסיסם של התהליכים החיצוניים. מכך באמת צריך מדע הרוח להתנתק באופן מוחלט.

מאוחר יותר, אנו גם נראה כבר, כיצד יותר ויותר אפשרי להבין, שמה שאנו רוכשים לעצמנו דרך הכרה רוחית – הרכב זה של האדם, והקשר שבין איברי ישות האדם לבין התקופות השונות של התפתחות האנושות, וגם של התפתחות האדם – כל זה מביא אותנו עמוק אל תוך סודות העולם; ושבתוך התבוננות נכונה על שלוש שנות הילדות הראשונות, נתון בידינו השלב הראשון של הכרת האמת שבמסתורין של גולגתא, ושל הבנה אמיתית של אמירה כמו זו הבאה (הבשורה על פי מתי יח, 3):

 אִם-לֹא תָשׁוּבוּ לִהְיוֹת כַּיְלָדִים לֹא תָבֹאוּ אֶל-מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃

———————————————————————————————

1. כלומר, למעטפותיו החיצוניות של האדם – המתר’. ↑
2. בגרמנית כמו גם באנגלית, Erde או Earth פירושו גם אדמה וגם כדור הארץ. על פי ניסיוני, ברוב המקומות המילה “אדמה” פירושה אצל שטיינר גם זה וגם זה ואז אני משתמשת במילה “אדמה”. במקומות שבהם מתבקש המונח “כדור הארץ” (לדוגמא “קרום כדור הארץ”) כתבתי זאת בפירוש. לתשומת לבכם… המתר’. ↑
3. הפיכה לרוחני – המתר’. ↑
4. סלע מותמר קשה נפוץ מאוד – המתר’. ↑
5. Eduard Suess 1914-1831, היה גיאולוג אוסטרי ומומחה בגיאוגרפיה של האלפים.↑
6. ריינלנד-פפאלץ היא אחת מ-16 המדינות המהוות את גרמניה – המתר’. ↑