שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג
לספר ראו כאן
כרך א’
פרק מספר 23
מתכני השיעורים האזוטריים
ברלין, 14.3.1908
שאף אחרי האש;
אזי תקבל אש.
הצת את האש.
קבל את האש
בשל את האש
השלך גוף, נפש ורוח לתוך האש;
אז יש לך אש מתה וחיה.
היא תהיה אש שחורה, צהובה, לבנה ואדומה.
תוליד את ילדיך באש.
הַאכל, הַשקה וכלכל אותם באש.
בדרך זו חיים ומתים הם באש.
והם אש ונשארים באש.
כל כספם וזהבם ייהפך לאש
ולבסוף תהיה פי-ארבעה אש פילוסופית.
השורות הללו והתרשים למעלה הם חומר למדיטציה, כשהתלמיד תורת הנסתר משתמש בהם לאימון, הוא מקבל מהם הרבה כוח.
בתקופת הסטורן [שבתאי קדום] לא היו קיימות שום פלנטות חומריות, אלא גלובוס של חום שעליו השיגו רוחות החושך, האזורים, את שלב האנוש שלהן. הדם שעמד אז לרשותנו היה אפל. היתה זו אש עמומה מוסתרת – ליתר דיוק חום, על אותה הפלנטה, אבל שום אור. עקרון הסטורן הוא גברי.
כשהסטורן נעלם והשמש עלתה מהאופל, גרם הדבר לאלמנט השני, האור עם חומר הבעירה שלו, החמצן, כך שאש הסטורן התלקחה. אז הופיע האור כפי שהוא מסומל על ידי הסובסטנציה האלכימית – ‘גפרית’. אז הפך הדם השחור לדם צהוב.
בתקופת הירח האטמוספירה היתה כולה נוזלית. אולם לא מים כפי שאנו מכירים היום. המים היו מחולקים לטיפות כדוריות אשר נעו בערבוביה במהירות עצומה. אותו מצב של סובסטנציית הירח נמצא שוב ב’כספית’, הנחלקת גם היא לכדורים זעירים והיא יותר פעילה (יותר תנועתית) מאשר כל הסובסטנציות האחרות. במהלך תקופת הירח הדם היה לבן כמו הסובסטנציה הזאת, וצליל העולם העניק לה צורה. הצורות הללו הן נקביות. הירח כולו מציג את העיקרון הנקבי.
במשך תקופת האדמה מופיע האלמנט הרביעי, אדמה – וזאת על ידי קשר עם הסובסטנציה האלכימית השלישית – ‘מלח’, שהוא הסימבול של ההתגבשות וההמסה. כאן מופיע תחילה האלמנט הגברי. כך מעוצבת אנושות בת זמננו על האדמה עם הדם האדום שלה. כל מה שמתמוסס הוא מלח.
לפיכך יש לנו ארבעה סוגים של אש בארבעה הסוגים של הדם שעמדו לרשותנו בעבר: דם שחור או אש שחורה בתקופת הסטורן, דם צהוב או אש צהובה בתקופת השמש, דם לבן או אש לבנה בתקופת הירח ודם אדום או אש אדומה בתקופת האדמה. הלהט או החום החי כעת בדמנו הוא החום של פלנטת הסטורן.
אותם סוגים שונים של דם או אש נמצאים עדיין בתוכנו והם יוצרים את האמצעים עבור ישויות הפועלות בתוכנו ועלינו, וזאת עד שנגיע במידה מספקת לאינדיבידואליזציה, כדי לקחת על עצמנו את כל התפקודים המבוצעים על ידי אותן הישויות. האוויר אותו אנו שואפים, הוא האמצעי, הוא הנושא או הגוף של ישויות מסוג מסוים. קרני האור, החודרות אל עינינו, נושאות בתוכן ישות אור מסוימת הפועלת על עינינו. בחום של דמנו, של האני, מוצאות ישויות של סטורן את המפגע שלהן. אחדות מהן מאוד רעות ומסוכנות.
הדרך כיצד להשתלט על מכשירינו מופיעה בשורות של המדיטציה בהתחלה.
ארבעת הסוגים של האש מתייחסים לחלק המהותי של ארבע העטיפות התחתונות שלנו, שהינן ‘ילדי האני’. אלה צריכות ‘להשרף באש הרוח’, כדי שתוכלנה להפוך לאש הפילוסופית פי-ארבעה בתקופת הוולקן. אנו צריכים ‘לחבר אש אל אש’. האש של התשוקות השפלות צריכה להזדכך על ידי התחברות עם האש הנעלה הרוחנית.
כיצד זה קורה יסתבר אולי ביתר בהירות כשאנו רואים שכל חיינו מלאים בארבעה סוגים של פעילות.
עם חושינו הפיזיים אנו קולטים את העולם שמסביבנו.
עם גוף החיים שלנו מרגישים אנו סימפטיה ואנטיפטיה כלפי אנשים אחרים.
עם גוף התאווה שלנו אנו מרגישים משאלות ותנועות נפשיות.
עם שכלנו אנו מסיקים מסקנות, ומכריעים הכרעות.
זהו החלק החשוב ביותר, שאנו מחוללים מסקנות והכרעות. אנו יכולים לשנות את השקפתנו אודות דבר מסוים, אבל החלטה שהחלטנו פעם נשארת קיימת והתוצאה של מאנוונטרה[1] שלמה תלויה בתפיסת ההכרעה לאורך זמן התמשכותה.
כמו שהאש משאירה את האפר של חומר שנשרף, כך גורמת החלטה או הכרעה משהו טוב או רע, למה שנשאר תמידית. העקרון האוקולטי הינו משום כך: לעולם אל תפעל כשאתה נמצא בספק.
האפר שהמחשבה מותירה, מחזק את העצמות ולפיכך אנשים שסובלים מרכיטיס (רככת), מורים כאן שיהיה עליו לאמן מחשבות מופשטות כמו בגיאומטריה, מחשבות משוחררות מחושיות. אז ייטב לו יותר מאשר אדם שאין לו השכלה כזאת.
הסימפטיה והאנטיפטיה שלנו פועלות על הגוף האתרי. נוכל להבחין בזאת בקלות על ידי הסתכלות רגילה. אנו יודעים שהגוף האתרי שולט בבלוטות. כשלמשל, אנין הטעם רואה אוכל טעים ביותר, אז בלוטות הרוק שלו נכנסות לפעולה וה’מים נקווים לו בפה’. במידה ונוכל ללמוד להתאפק ולהביא את הסימפטיה או האנטיפטיה לשיווי-משקל, באותה המידה מתייבשות הבלוטות בגופנו ונהיות כמו קליפת העץ אשר מגינה על מה שנמצא בפנים. בתוך הצמח המיצים עולים ויורדים, משום כך אין הוא יכול להפעיל שום התנגדות כנגד קור החורף והוא מת. לעומת זאת העץ מאפשר לצד החיצוני להתייבש, כדי שייהפך לקליפה ובכך מגן הוא על עצמו מהשפעות חריפות של הסערות והקור. כזה הוא המקודש. גוף החיים שלו לא מת מאינקרנציה אחת לאינקרנציה אחרת. כאלה היו הדרואידים. ו’דרואידה’ פירושו ‘אלון’, שהוא החזק ביותר בין העצים.
הדם הוא המכשיר של האני. ישויות הסטורן עובדות בחום של דמנו, כמו שפעל כריסטוס בדמו של ישוע מגיל שלושים. ישוע היה בן שלושים בשעה שכריסטוס נכנס לתוכו. במשך אותן שלושים שנים עיבד ישוע את הגופים הפיזי, האתרי והאסטרלי שלו. אז החזיק כריסטוס בדם ובמשך שלוש שנים טיהר אותו. משום כך צריך היה הדם לזרום. כשבאותו האופן ניקינו את ארבעת הגופים שלנו, אז תעמוד לרשותנו האש הפילוסופית בעוצמה פי-ארבע, השייכת לתקופת הוולקן.
————————————————-
- תקופה פלנטרית. ↑