קריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית

רודולף שטיינר

סידרה של 4 הרצאות שניתנו בדורנאך:

3-6.10.1914

GA 156

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הרצאה רביעית

6.10.1914

כושר תנועה פנימי של המחשבה

אתמול ניסיתי לדבר על חוויות פנימיות מסוימות שניתן לקרוא להן תנועות ההיגוי של העולם הרוחי.

שמענו שקריאה אוקולטית ושמיעה אוקולטית מהוות חוויות חיות ופנימיות מאוד אליהן חייבת כל האישיות, כל הנפש, להתמסר. הזכרתי שלוש חוויות כאלה שעבורן יש לעבור הכנה דקדקנית למדי. אחת מחוויות אלה עולה כשלומדים אנו להיכנס בהדרגה ובמודעות לאותו עולם על-חושי בו נוכחים אנו תמיד, אלא שללא מודעות, ובכך מגיעים לשער המוות. דיברתי אז על החוויה שבאה כשאנו רוכשים את הקרוי כושר טרנספורמציה של עצמנו לישויות זולתנו. ולאחר מכן ניסיתי להראות כיצד עשויים אנו לראות את הרוע שבעולם בהכירנו את מוצאו בשימוש בלתי נאות בכוחות רוחיים עילאיים שהם מוצדקים לחלוטין בהיותם במקומם הראוי ובאורח תפעולם התקין.

חוויה נוספת כזאת באה אם נוטלים אנו בכובד ראש משהו הקשור וצמוד למשהו שלפניו. עלינו להעביר עצמנו בטרנספורמציה למהויות זולתנו, אך באורח כזה שהנימים של חוויות הנפש הפנימיות מוחזקות בשלמותן. אם אין הן מוחזקות בשלמותן דומה הדבר בדיוק לאותו אדם שעל המישור הפיזי אינו יכול לזכור מה היה אתמול או לפני שנים מספר בחייו הגשמיים. כפי שאת המשכיות ההתנסות יש להוסיף ולהזין בחיים פיזיים נורמליים כך יש להזין את הנימה המקשרת במהלך הטרנספורמציה שבעולם הרוחי. משמעותו של זה היא שכאשר מעבירה עצמה ישות אנוש בטרנספורמציה לישות או התרחשות מסוימות – אל לה ללכת לאיבוד. עליה לנצור ברשותה מעין זיכרון עילאי, זיכרון רוחי טהור של צורות, תהליכים וישויות זולתה בעולם הרוחי. במילים אחרות: על האדם להיעשות לישות נכפלת, כמו להתפצל בעולם הרוחי, להיות מסוגל לחלק עצמו. חוויה פנימית זו יוצרת תחושה מוזרה: "הנה אתה כאן, מהווה אתה ישות זו, אך אתה אף ישות אחרת, מצוי אתה בתוך ישויות נבדלות". ללא תחושה זו של כפילויות, לעולם לא נהיה מסוגלים לרכוש תמונה נאמנה של הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות. לאורך הנתיבים שתיארנו אתמול ואף לאורך נתיבים אחרים יכולים אנו להשיג את תמונת המלאכים – ההיררכיה המיידית הסמוכה אלינו מעלינו. אולם על מנת להגיע לתמונה מדויקת יותר באורח רוחי של מלאכי-עליון (ארכאנג'לוי) חייבים אנו להבין דרך תחושה פנימית שמץ מן ההתנסות של היכפלות. רק בהדרגה לומדים אנו להבין, כי בעולם הרוחי קשורים כל מושגי אנוש וכל מחשבות אנוש למצבים הרגילים של מרחב ושל זמן. אך קיימים תנאי מרחב וזמן שונים לחלוטין בעלותנו אל הישויות העילאיות מהיררכית מלאכי עליון.

כשמתחילים אנו מן התודעה הפיזית הרגילה, קיימת בנו תחושה יסודית מסוימת שטבעית היא בהחלט לתודעה פיזית זו. אם רוצה אני למשל, דרך חוויה רוחית, להתקרב אל ישות אנוש החיה בין המוות לבין לידה מחדש – אינני מדבר כאן אודות עצמי אלא באורח כללי בלבד – על אדם שברשותו ראיה רוחית והוא מבקש אחר נפש של אדם שמת, כי אז יש לי תחושה זו: "הנה המת שם, יחד עמי!" באשר נוגע הדבר לאלמנט הזמן יכול אני לבקשו כשם שמבקש אני אחר ישות אנוש זולתי על המישור הפיזי ושנינו בני אותו דור, וזהו רק עניין למציאת הדרך אליה. בבקשנו אחר מישהו שמת, נכון מושג זה בהחלט, במשמעות מסוימת עדיין נכון הוא, כשהבעיה היא למצוא ישות עילאית מהיררכית המלאכים, אך אין הדבר נכון עוד בבקשנו אחר ישות עילאית מהיררכית מלאכי-עליון הואיל וישות כזאת ממקדת את תודעתה בתקופה שאיננה תקופתנו הנוכחית. נשער שקו זה מסמל את זרם הזמן. אם הרואה הרוחי חי בנקודה זו, 1914, ומבקש אחר נפש של מת או אחר ישות עילאית מדרגת המלאכים הוא ימצא את אותה ישות באיזה שהוא מקום בעולם הרוחי באותה נקודת זמן. (1) אך לא נצליח בדבר אם ננסה למצוא, למשל, ישות עילאית מסוימת מהיררכית מלאכי-עליון, (2) במקרה זה עלינו לדלג בזמן, להתגבר על עיקרון הסינכרוניזציה.

על מנת למצוא מלאך-עליון מסוים עלינו לחזור לאחור, למאה ה-15 למשל. וכך אין אנו נשארים בתקופתנו. נשער שעתה שנת 1914. עלינו לחזור לאחור, נגיד לשנת 1465. ולבקש שם (איי) אחר המלאך-העליון. השפעתו קורנת לעבר תקופתנו, אך כאן מצויה אך ורק ההשפעה, אין אנו מוצאים את המלאך-העליון בזהותו הממשית. מלאכים-עליונים אחרים יש לבקשם בנקודות אחרות (ראו את העיגולים העליונים בתרשים) עלינו לצעוד אל מעבר לזמן. זוהי השגה קשה אך עלינו להגיע אליה (3) עלינו להכיר בדבר שלשם מלאך-עליון יש משמעות. יודעים אנו, לראשונה, מדוע שם זה ניתן להם במוצאנו אותם בדרך שתוארה. מהווים הם: 'מלאכים של התחלות'. תמיד ניתן למצוא אותם בתחילת תקופות על במת תולדות העולם. שם מוצאים אנו אותם במלוא התודעה שלהם בעצמיותם הממשית. מהות זו נשארת במשך התקופות הבאות בהשפעות הבאות וזורמות אל מהלך הזמן. כדי למצוא את המלאכים-העליונים – אל לנו להישאר בהווה, עלינו לצאת מן הזמן ולבקש את תחילת התקופות. ועל כן אדם שנפשו נועדה לחיות באוקטובר שנת 1914, אין מצבו מניח לו למצוא את כל המלאכים-העליונים ואולי אף לא אחד מהם. דבר זה ניתן אך ורק לאותו אדם היכול להעביר את נפשו לאחור לתקופות אחרות, באורח כזה שיהיה לאל ידו לחוות למעשה את אותן התקופות האחרות ולחיות בהן.

אולם אז נדרש שלא לשכוח כיצד הגענו לשם – כשם שבעולם הפיזי אל לנו לשכוח מה עשינו אתמול. זהו חוק ההיכפלות, של ריבוי למספר.

באשר לרוחות הראשוניות, רוחות האישיות, הארכאי, מוצאים אנו אותן אך ורק בלכתנו לאחור עד לאמצע התקופה הלמוריאנית כשהאדמה היתה בתחילת האבולוציה הפיזית שלה. שם מוצאים אנו את הארכאי בטבעם המהותי. לא נוכל למצוא את הארכאי אם נישאר בהווה.

כך אתם יכולים לראות שעל כל זיקת הנפש לזמן להשתנות לפני שיהיה לאל ידנו לחדור בידע אל העולם הרוחי. אל מה שחווים אנו בדרך זו – או אף מציירים לעצמנו דברים אלה וממשיכים לחוש בהם באורח פנימי – נמזג מעין מצב רוח אל הנפש, תחושה של היותנו מתמזגים במציאות רוחית. אף דבר זה מהווה, 'תנועת היגוי' בעולם הרוחי.

באורח שתואר אתם יכולים לראות כיצד נעשה אדם יותר ויותר בלתי תלוי בנקודת המבט לגבי המרחב, בנקודת המבט לגבי הזמן המצויות ברשותו בעולם הפיזי. לא רק שהוא יוצא מעצמו, אלא אף למשהו. לשזירה ולפעילות שוקקות החיים של הקוסמוס ולא רק בנקודה אחת. כמו כאשר חווה היה את עצמו בספירות המרחב, אלא באורח רב-צדדי כשהוא חווה עצמו בזמן כישות חיה, כשהוא מחזיק בעצמו, בפנימו, את מרכזי התודעה של הישויות העילאיות של ההיררכיות העליונות. על כן, כשהאדם אינו חי עוד אך ורק בעצמו, לא עוד במרחב ובזמן הידועים לו מהיותו ישות פיזית, אלא בנוטלו לעומת זאת את 'המרחב לגופו ואת הזמן לנפשו' – תנו דעתכם לכך היטב כי משמעותו של דבר זה נוגהת עלינו בהדרגה בלבד – כשנוטל הוא את המרחב לגופו ואת הזמן לנפשו חווה הוא אז משהו שאינו מהווה תחושה מופשטת בכלליות רוחית, אלא שזירה ופעילות שוקקות חיים, בהווית קיום קוסמית מלאת משמעות. בכל מקום קיימת משמעות, דבר זה נמזג לנפשו. משמעות אוניברסלית השוזרת וחיה ביקום ומעצבת עצמה מתוך משמעות אינדיבידואלית. משמעות הדברים פורצת החוצה כמו פרי, ממרכזים רבים. במשמעויות האינדיבידואליות הבודדות, שוזרת עצמה הגיחה הרוחית למילה קוסמית, מלאת משמעות. האדם חי ושוזר בתוך המילה הקוסמית. חוויה זו מהווה אף היא תנועת היגוי נוספת של העולם הרוחי, תנועת היגוי ראשונית, מקורית של העולם הרוחי. חוויה זו של המילה הקוסמית שיש לציירה בעושרה שוקק החיים ולא רק כשמיעה רוחית – מהווה אינספירציה במשמעותה העילאית. לגבי אינספירציה זו יכולים אנו לומר: "מה שיודע אני במילה קוסמית זו, יודעת בי המילה הקוסמית, לא אני הוא היודע כי אם הקוסמוס יודע בי. קצרה ידי מידה של המילה הקוסמית, אך ורק עקב היותי מכשיר בלתי מושלם העשוי, וזו בלבד, להניח למילה הקוסמית להתפעם בי למקוטעין. אך זוהי המילה הקוסמית עצמה המתפעמת בי". הענווה מתגברת ככל שעולה בידנו יותר להתמסר בחוסר אנוכיות, ללא כל יומרנות עצמית, למה שמבצעים אנו בהתייחס לחשיבתנו, רגישתנו ורצייתנו. ככל שעולה בידנו יותר לאפשר למילה הקוסמית לשרור במשזר ישותנו – כן עולה בידנו לשחזר באורח אובייקטיבי, באמצעות המילה הקוסמית, את הרזים הנפוצים בעולם.

הנה דיברנו שוב אודות תנועת היגוי קוסמית. הואיל ויכול אני למסור לכם את העקרונות החשובים ביותר בלבד, ברצוני לתת לכם מושג, על אף שהוא פשוט למדי, לגבי מה שייתכן לכנותו – תנועות ההיגוי של ישות קוסמית. כשמתורגל אדם פנימית בתחושות כאלה כפי שתיארתי בחמש תנועות היגוי קוסמיות אלה, כשהוא יכול לחוות את מה שניתן לחוותו בחיי-הנפש כהד לתחושות אלה – יכולה אז הנפש להאזין למה שמתרחש בעולם הרוחי ולמה שצפוי בעולם הרוחי. או אז עשוי העולם הרוחי לדבר אל הנפש.

מה קורה כשמטפחים זיקה של ממש אל העולם הרוחי כמתואר? האגו, שהגיע לשלב גבוה יותר כי נעשה חסר אנוכיות והשתקע בגוף האסטרלי, והגוף האסטרלי מצויים מחוץ לגופים הפיזי והאתרי כשבמהלך החיים בין הלידה למוות מעורב האדם בפעילויות של השגה רוחית, מביט הוא לאחור לעבר הגוף האתרי והגוף האתרי הוא המשקף תנועות היגוי אלה. לגוף האתרי יש שבע עוצמות מורכבות. דיברתי על חמש מהשתקפויות אלה. קיימות עוד שתי חוויות אודותיהן יכולים היינו לדבר אילו ניתן היה להיכנס לפירוט רב יותר. אולם השזירה והפעילות האופייניות לגוף האתרי, מה שמשקף הוא בתהליכי החיים שבו, ניתן לתיאור כשתי 'תנועות היגוי' אלה. במילים אחרות: משהו מתרחש בגוף האתרי כשמפתח אדם את התחושות הקשורות בחוויית העמידה לפני שער המוות, או כשמסוגל הוא להתייצב בפני הרוע בהבנה, או כשהוא חי במילה הקוסמית. בהתאם להלך הנפש המיוחד בו ניצב הוא מול העולם הרוחי, משתקף משהו בגוף האתרי אותו יכול הוא אז לחוש. מאוד קשה לתאר דברים אלה. ישות קוסמית משתקפת במורכבות-שבע בגוף האתרי. הבה ואעשה תרשים:

אם זה מייצג את גופו של האדם (באורח שרטוטי בלבד) ובכן – כשניצב האדם מול העולם הרוחי בתחושה העולה מן ההכנה לעמידה בפני שער המוות – כמו נדחק הגוף האתרי כלפי מעלה אל [א] ורוכש לו קרינה והתפעמות מסוימת. ומתוך הקרינה וההתפעמות נובע דבר שניתן לכנותו כאחת מתנועות ההיגוי של העולם הרוחי.

אם מפתחים הלכי נפש שונים – כי אז מתמקד הגוף האתרי באזור אחר, הבה ונאמר, באזור הלב [ב] אז מוחשות קרינה והתפעמות שונות כמו נובעות מן הישות אליה הועברו האגו והגוף האסטרלי.

מה שאמרתי עד כה מתייחס ל'תנועות ההיגוי' של העולם הרוחי, אך קיימים גם 'עיצורים' של העולם הרוחי, 12 עיצורים. מגיעים אנו לעיצורים אלה בקלות מירבית כשנוטלים אנו את הגוף הפיזי באותה דרך בה נטלנו את הגוף האתרי ותנועות ההיגוי שלו. הגוף הפיזי מתגלה אז במורכבות ה-12 שלו. אין די זמן אף לרמוז כיצד יכולים אנו לחוות את מורכבות ה-12 של הגוף הפיזי כפי שחווינו את מורכבות ה-7 של הגוף האתרי. אך זאת חייב אני לומר: לאדם שמודע להיותו מחוץ לגופיו הפיזי והאתרי נעשים הם לדבר שונה לחלוטין ממה שחווים הם כשחי הוא בהם. הגוף האתרי הוא המכיל בו את תהליך החיים העושה אותנו ישויות חיות. הגוף הפיזי הוא המרכיב את האורגניזם של חושינו. אנו מצויים בפנים ומשתמשים בגופינו הפיזי והאתרי על מנת להיעשות לישויות שאנו על המישור הפיזי. אך כאשר מצויים אנו, במשמעות שצוינה לעיל מחוץ לגופינו הפיזי והאתרי – מופיעים הם לנו כסמלים. כמובן שהרכב הגוף האתרי מהווה עדיין מעצב חיים, אך תפקידו בהיותו מהות החיים של גופנו הפיזי אינו מתכלה כעת. הגוף האתרי מגלה את עצמו כסמלים של שבע תנועות ההיגוי. הוא נעשה אובייקטיבי ונעשה לתנועת ההיגוי של ההוויה הקוסמית כולה, ברוב גווניו ובכושר תנועתו הפנימי.

נעשים אנו זרים לגופנו האתרי כמו לתנועות ההיגוי של הכתב הפיזי. ונעשים אנו זרים לגוף הפיזי – בהתגלותו כעת כסך הכל של 12 עיצורים המובאים יחדיו – כפי שזרים אנו לעיצורים של הכתב הרגיל. וכפי שעיצורים ותנועות חודרים הדדית זה בזה במילים של הכתב הרגיל באפשרם לנו לקרוא או להאזין – כך בעולם הרוחי שומעים אנו או קוראים את הגוף האתרי המגלה עצמו באספקט מורכב 7 בהתחברו עם שניים או שלושה עיצורים של הגוף הפיזי. במישור הפיזי, כשפוגשים אנו בישות אנוש יכולים אנו להבין אותה, כי מדברת היא אלינו, אולי אף במחווה או בארשת פנים – אך זקוקים אנו לעיניים לראות בהן ולאוזניים כדי לאפשר למילה להיכנס לנפשנו. כשם שנשדר כל דבר המרכיב את הזיקה לישויות אנוש זולתנו באמצעות החושים כך קורה דבר דומה בעולם הרוחי.

מכינים אנו את עצמנו למצוא נפש אנוש החיה בין המוות לבין לידה מחדש. יודעים אנו, דרך התנסות פנימית, שמלוכדים אנו כעת עם אותה נפש, שמתנסים אנו עמה הדדית באותו הזמן ובאותו המקום בעולם הרוחי. כפי שבעולם הפיזי ברשותנו איברי חישה כדי להגיע להבנה עם ישויות אנוש זולתנו, כך בעולם הרוחי עלינו להביט לאחור לעבר הגוף האתרי והגוף הפיזי, ובמשחק הגומלין ביניהם הם משקפים כיצד מתחברים כל תהליך ותהליך של הגוף האתרי לתהליכים של הגוף הפיזי, תהליכים תנועתיים לתהליכים עיצוריים. משחק גומלין זה מבטא את הדיבור המתנהל עם נפש המת ועל כן הוא נחוץ בהבנת אותה נפש.

השתדלו לדמות לעצמכם את הבא להלן: בעולם הרוחי אתם מלוכדים עם נפשו של אדם אשר מת, החי בין המוות לבין לידה מחדש. אתם מביטים על תבניתכם הפיזית בה אתם יכולים להתבונן כי חייתם בה על המישור הפיזי, אתם מביטים לאחור גם בתבנית האתרית וזו משקפת לאחור את כל מה שמדברים אתם אל המת, את מה שיש לו להעביר אליכם, את אשר הוא חושב, חש ורוצה. הגופים האתרי והפיזי הופכים לאיבר חישה קולקטיבי אחד. ויכולים אנו לומר: בחיינו הגשמיים קיבלנו את גופינו הפיזי והאתרי על מנת שיהיו לנו איברי חישה בשביל העולם הרוחי. אור חדש נזרק כעת על האמת שהחיים בעולם הגשמי אינם מהווים רק חיים בעמק הבכא שעלינו נגזר לשאוף להיפטר מהם, כפי שמלמדת תורת פרישות כוזבת. נוכחים אנו לדעת שלחיים בעולם הגשמי שליחותם הנשגבת, האלוהית. בתוככי העולם הפיזי רוכשים אנו את מה שהופך להיות איבר החישה עבור העולם הרוחי.

תבינו זאת יותר מדויק, אם אספר לכם על חישת הישויות וההתרחשויות הרוחיות כשאנו עצמנו חיים בין מוות לבין לידה מחדש, כלומר, כשאיננו רואים את העולם הרוחי בחיזוי רוחי מן העולם הגשמי, אלא מלוכדים בעולם הרוחי עם ישויות רוחיות. כל עוד נושאים אנו גוף פיזי ואתרי כלבוש, כך יש לנו כלים להשתקפות, גופים אלה משמשים אותנו כאיברי חישה. כשמונחים אנו לצד גופים אלה לעת המוות כמובן שלא עוד יימצאו ברשותנו כהוויות מציאות חיצוניות.

אתם בנקל עשויים לשאול: האם פירושו של דבר שבעולם הרוחי בין מוות לבין לידה מחדש איננו יכולים להיעשות מודעים לגבי מה שמתנסים אנו בקשר לישויות אחרות ולתהליכים של העולם הרוחי? אך אז הכל שונה, מודעים אנו לכך באורח שונה! אף הרואה הרוחי שבעולם הפיזי נזקק לכך שמה שהוא חווה בעולם הרוחי ישתקף על ידי הגופים הפיזי והאתרי. כך הדבר כל עוד חי הוא בעולם הפיזי, כל עוד לא קמל הגוף הפיזי והתפורר בעולם הפיזי, וכל עוד לא התפוגג הגוף האתרי לעולם הרוחי. בהימצאנו בעולם הרוחי וכבר אין לנו גופים פיזי ואתרי– יהיה לאל ידינו ליצור, מתוך המהות של העולם הרוחי, עולם סמלים שממנו מורכב היה הגוף הפיזי, ועולם סמלים שממנו נטל עיצובו הגוף האתרי.

שער שכנפש בין המוות לבין לידה מחדש, נועדת לחיות יחדיו עם ישות אנוש שניה. מודע אתה לחיים משותפים אלה. מה שהנפש אומרת לך, או אתה אומר לה מתבטא רוחית באורח כזה שאתה רושם בעולם הרוחי את מה שהיה משתקף בנסיבות אחרות. אך כעת, בכוחך שלך, אתה רושם את התמונה בעולם הרוחי. מה שמבטא אתה בנסיבות אחרות דרך הגופים הפיזי והאתרי, בתנועות היגוי או בעיצורים, אתה רושם כעת, רושם אתה למעשה, בכוחך שלך בעולם הרוחי, ברשימות האקשיות, את מה שאתה אומר אל נפש זולתך, כשאתה מוחק זאת לאחר מכן, אם נאמר זאת פיגורטיבית, כשלא נחוץ הדבר עוד. את התקשורות והחוויות הללו ניתן לקרוא ולשמוע בעולם הרוחי כתוצאה מן הפעילות ההדדית מצד הנפשות.

נתתי לראשונה ציוני דרך לדברים אלה בספרי 'גוף נפש רוח'^[1] בתחילת הפרק בו מתוארת הקרויה: "ארץ הרוח". נאמר שם שבשלב מסוים בהתפתחות בדוואכאן – בארץ הרוח – רואה ישות אנוש את התגשמותה הקודמת ב'אזור היבשתי' של ארץ הרוח. זהו הרישום ברשימות הרוחיות.

היה זה אידיאלי אילו לימוד ספר כ-'גוף נפש רוח' היה כה נלהב עד כדי כך שקוראים רבים מגיעים היו, לפי ציוני הדרך הניתנים שם, לדברים אלה בעצמם. המון נמצא בספרים אלה ודרך קריאת האדם בהם בלבד – אם נקראת תכולתם בשיתוף הלב ונחווית בפנימיות עמוקה – ניתן ללקט ולקלוט מהם כל דבר. אך לאמיתו של דבר, ספרים אודות המדע הרוחי אינם נקראים בדרך כלל בתשומת הלב שנדרשת עבורם. אילו היו נקראים כך, לאחר שנכתבו: 'גוף נפש רוח', כיצד קונים דעת העולמות העליונים', ואולי אף 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים',^[2] כי אז ניתנות היו או נכתבות סדרות ההרצאות על ידי מישהו זולתי. הכל, לאמיתו של דבר, נכלל בספרים אלה, אלא שבני האדם אינם סוברים כך בדרך כלל. וכמה יכול היה להיכתב אילו כל מה שנכלל במחזות המיסתורין^[3] נקלט היה באמת ובתמים! אינני אומר זאת לתכלית הפרסומת, כבר אמרתי די אודות ענוותו של האוקולטיסט והחוקר הרוחי, אומר אני זאת כדי לעורר קריאה כנה ונאותה בכתבים שנועדו להינתן דווקא בתקופתנו ושעבורם קיימת למעשה נטייה אישית כה מועטת.

וכך אתם רואים שישות אנוש, בחיותה על מישור פיזי, מפתחת דבר ביחס לעולמות הרוחיים שעשוי להוות זרע לחוויות בעולמות רוחיים אלה. הגוף האתרי של האדם כמו שהוא בעולם הפיזי אינו מהווה מעצב חייו בלבד, אלא מהווה גם כלי הבנה לגילוי הבנת תנועות ההיגוי של העולם הרוחי. ניתן לעשות הרבה אם נשתדל, בכל כובד הראש, להיפטר מן ההשגה החומרנית הבלעדית לגבי הגוף הפיזי האנושי. ניתן לעשות הרבה באורח ההכנה על מנת שתחושות אלה לתנועות ולעיצורים של הקוסמוס, חוויות ודחפים פנימיים אלה בנפש – עשויים יהיו להתעורר. למען הכנה זו עלינו לזמן חוויה הדומה במידת מה, בהתייחס להתפתחות המובילה לעולמות עליונים, למה שחייב לעשות ילד על מנת שיהיה מסוגל לקרוא בעולם הפיזי, למה שהוא חייב לעשות כדי ללמוד את המילים של לשוננו הפיזית.

בתפיסה החומרנית של הגוף הפיזי מושג גוף זה כפי שמציג הוא את עצמו במשמעותו הפיזית. דומה הדבר כמו כותב היה מישהו את הסימנים: ד.י. ו. והנה בא מישהו אחר ואומר שברצונו לחקור זאת. כך ניגשים אנו לגוף הפיזי. דומה הדבר כמו היתה מגילה המסתלסלת כלפי מעלה וכלפי מטה, והנה לב, ריאה וכן הלאה מתוארים כפי שמציגים הם את עצמם חיצונית, כך, לאמיתו של דבר נעשה הדבר. אך האנשים היחידים שנשכרים מזה הם הללו הלומדים לקרוא מסימני הדיו את המילה. כך עלינו לעלות מן המישור הפיזי אל העולמות הרוחיים העליונים בחוויות עליהן דיברנו היום. מה שלומדים אנו לקרוא ולשמוע באורח זה מהווה חוויה אינדיבידואלית של הנפש. אך יכולים אנו להתכונן אם ננסה, בעולם הפיזי, להבין באורח מקיף את הגוף הפיזי בטבע הסמליות שבו. מה הכוונה בכך? אתן לכם הדגמה קצרה להבנת טבע סמלים זה. יכולנו לעשות זאת בקיצור נמרץ בלבד וחייב אני להשאיר זאת להשתקעותכם במדיטציה על מנת שתגלו מהי הכוונה בדבר. כי במקרים רבים לא די בעצם הדיבור להבנת דברים אלה. יהיה די בו אך ורק כשהמדע הרוחי יפעל במשך זמן מה בעולם ויעניק חותמו למילים שיצמיד אותן באמת לפעילות רוחית ולהוויית מציאות רוחית. על הדיבור להיעשות גמיש יותר ודבר זה יתאפשר רק אז כשיטופח מגע אמיץ עם מדע הרוח במשך מאות שנים ובני האדם יתרגלו ליטול את המילים באורח שונה מאשר בימינו אנו כשהן בשימוש לעצמים ולהתרחשויות בלבד שעל המישור הפיזי. וכעת לדוגמאות.

מוצאים אנו מה שמתחולל כיום בראש אנוש העטוף במסגרת הגרמית של הגולגולת. הכל שם. מלבד מספר חריגים הכל כמו נעול בפנים. כשמתחילים אנו לחשוב באורח ממשי על הראש האנושי ולא רק לתאר אותו בהופעתו החיצונית, הגשמית, מוצאים אנו חשיבות עצומה בעובדה שבתוכו מתנהלים תהליכים מסוככים והם נעולים יפה מכל הצדדים על ידי חומר קשה ביותר, כלומר – זה של העצמות. חלק מן הישות האנושית הפיזית נבדל מן השאר כשמוקף הוא כך והוא מהווה חלק בלבד מן האורגניזם האנושי. הישות האנושית כלל ועיקר אינה יציר פשוט! הפרימיטיביות של המושגים השוררים בעת הנוכחית נחשפת בביקורתם על סִפְרִי, הם מתמרמרים שמישהו מדבר על נפש תחושתית, נפש שכלית ועל תודעה או נפש רוחית [נפש התודעה] בה בשעה שהיה זה ביצוע נהדר, כך נאמר, לו ניתן היה לראות את הנפש כחטיבה אחת. הדבר ניתן להבנה שתרבותנו החומרנית תעדיף את ה'בלגן' הקרוי כיום בשם פסיכולוגיה מאשר את החלוקה הממשית של הנפש לגופים. גופי-נפש אלה מהווים מציאות: משתייכים הם לעולמות נבדלים וקריאתם בשמות אינה ללא סיבה. ניתן הדבר להבנה מקיפה שהתרבות המודרנית תראה בכך אוויליות אך בזאת מגדירה היא את עצמה ולא את מה שהיא מגנה.

האורגניזם הפיזי של האדם מורכב מאוד ולימודו עשוי לעורר את המחשבות הבאות שעלולות בוודאי להיראות אוויליות להללו המכנים עצמם בימינו מדענים. כן, אך סנט. פאול אמר שהרבה מן המהווה חכמה בעיני אלוהים מהווה אוויליות בעיני בני האדם. ולכן אולי כדאי יהיה לחשוב אל 'אוויליות זו שבעיני בני האדם שייתכן ומהווה היא חכמה בעיני אלוהים. הבה ונחשוב על הבא להלן.

מה בקשר לידיים שלנו? ידינו קשורות באורח מוגדר למדי לנפשנו. אם למישהו תחושה חיה באשר נעשה בידיו, אין זה ללא משמעות שמה שאומר הוא לישות אנוש זולתו מתבטא במחוות ידיו. לדבר זה לכשעצמו משמעות! אדלג על שלבי ביניים רבים בהשאירי זאת למדיטציה שלכם. שערו אך זאת שכתוצאה, לא של תהליך הנובע מן הגוף האנושי אלא של תהליך המושרש בקוסמוס, לא היו ידינו נוצרות באורח כזה שיכולנו להניען באופן חופשי או לצוותן לעשות את רצוננו. שערו שידינו כבולות היו לגופנו, שהיו נאלצות להישאר נוקשות לגמרי, שהיו נקבעות כמו מבחוץ אל הגוף על ידי הטבע החיצוני. כיצד היו פני הדברים?

היו לנו ידיים אך לא היינו יכולים להניען. היו לנו ידיים ולא היינו יכולים להשתמש בהן, אך עדיין היה בנו הדחף לעשות זאת! על אף שלא היינו יכולים להניען פיזית עדיין היינו תכופות רוצים להניע את הידיים האתריות! הידיים הפיזיות היו נחות דומם, הידיים האתריות היו נעות. את הדבר הזה, לאמיתו של דבר, עושים אנו במוחנו. אונות מסוימות של המוח שכעת מונחות עטופות בקרקפת נעות היו באורח חופשי במהלך אבולוציית הירח הקדום. כיום הן נוקשות ואינן יכולות לנוע עוד פיזית, אך הן נעות אתרית, כאשר אנו חושבים. מניעים אנו את המוח האתרי כאשר אנו חושבים. אילו לא היתה לנו קרקפת יציבה זו, העוטפת את אונות המוח, כי אז היינו מושיטים החוצה אונות אלה ועושים בהן מחוות – מחוות כאלה שעושים אנו בידינו – אך לא היינו חושבים. על אונות המוח היה להיעשות תחילה נוקשות פיזית, ולאפשר למוח האתרי לשחרר את עצמו. מה שאומר אני כעת איננו דימיון סרק. יבוא הזמן כשידנו ועוד הרבה נוסף לכך ייעשו נוקשים. דבר זה יחול בעידן יופיטר. מה שהיום נראה כה חופשי וכמו-מחובר לאזור הלב יהיה עטוף במעטפת כפי שהמוח היום עטוף על ידי קרקפת. דבר זה הבא לידי ביטוי באורח כה גלוי בידיים מהווה דבר המתכונן להיעשות לאיבר חשיבה. לעת עתה יש לנו איברים בניצניהם המהווים כעת מבנים זעירים כי טרם התפתחו במלואם. נשער שכיום היו לנו חלקים מסוימים מן הקרקפת כאן בחזית, מאחור מצויות עצמות השכם. מצויות הן בשטח שלעתיד לבוא יעטוף את המוח המיועד. תהיה לכם השגה אמיתית בקשר לעצמות השכם בגוף אנוש כשתראו אותן כפיסות עצם קטנות השייכות לאמיתו של דבר, לקרקפת שתתהווה – אלא ששאר החלקים טרם התפתחו. בכך כאילו מצרפים אתם אדם שני לראשון.

יתר על כן, וכאן אומר דבר מוזר מאוד, ישנם איברים אחרים בגוף המהווים אף הם פיסות של קרקפת נוספת שתתפתח בעתיד הרחוק יותר. איברים אלה דקיקים למדי כעת בהשוואה לאורגניזם כשלמות, אלה הן כיפות הברכיים. כיפות הברכיים מהוות כעת פני שטח דקיקים אלה – כרמזים בלבד של מה שמאוחר יותר יהפוך להיותו איבר שונה רוחי. נגדיר נכונה את האורגניזם האנושי אם נאמר (על אף שזוהי דוגמה בודדת אחת): למעשה, לישות אנוש שלוש קרקפות. אחת המפותחת כדת וכדין, הנעולה מכל הצדדים. לשנייה יש שתי פיסות בלבד, בעצמות השכם והשלישית בכיפות הברכיים. אולם השתיים המאוחרות יותר – עצמות השכם וכיפות הברכיים – עשויות, במחשבה, להתרחב ולהתעגל לתצורות ספירליות. וכך יש לנו שלושה מוחות. מה שמהווים אנו כבני אדם פנימיים מתפתח אט אט בלבד, באורח חיצוני במוח השני – כיום מתגלה הדבר חיצונית, מאוחר יותר ייעשה למוח פנימי.

כשאתם עושים כיום מחוות בידיכם אתם מכינים את מה שיהווה מחשבות מאוחר יותר. מחשבות שתוכלנה לתפוס את תהליכי העולם האלמנטלי כפי שתופס ראשכם כעת את תהליכי העולם הפיזי. ועד כמה שישמע הדבר מוזר: כל המצוי מחוץ ומעבר לכיפות הברכיים, כלומר הרגליים וכפותיהן, הללו מהווים עדיין איברים בלתי מושלמים הקשורים לכוח משיכת האדמה. איברים אלה יחד עם מה שמקבלים הם רוחית מן האדמה כיום מכינים את עצמם להיעשות לא רק איברים פיזיים, אלא רוחיים שיובילו אל העולמות הרוחיים כשאת האדמה תמיר מאוחר יותר אבולוציית וונוס. התבנית הפיזית הנוכחית חייבת לנשור ובמקומה יבוא משהו אחר.

כך אתם רואים שהרבה, הרבה מאוד, כלול בלימוד האוקולטי של העולם. הדבר החשוב ביותר אינו ידיעתנו שספר זה או אחר מכיל דבר זה או אחר המתייחס לעולמות העליונים, דבר זה אינו החשוב ביותר. מה שמכילים הספרים חייב כמובן להיקלט היטב כי זוהי הדרך היחידה להיווכח לדעת מה נכון ומה אמיתי. מה שנחוץ ביותר הוא הלך הנפש המסוים שבאמצעותו מייחס אדם את עצמו בדרך חדשה אל העולם, שבאמצעותו הוא לומד להחזיק ברשותו השקפה שונה לגבי ענייני העולם. חשוב ביותר הוא שבקריאה זו נכין את עצמנו לכושר תנועה פנימי ולתנועת חיי המחשבה, למען שזירת המחשבה, למען חווית המחשבה לכשעצמה. כדי שנכין את עצמנו לראות את העולם הפיזי בדרך שונה. כי אפילו בצורתם החיצונית אין הדברים כפי שהם נראים. עד כמה שיישמע הדבר מוזר, אין עצם השכם מהווה מה שאתם רואים פיזית. דבר היות לה תחומים מוגדרים כאלה – מאיה הוא, הונאה.

עצם השכם מתרחבת כשנערכים אנו באורח ממשי להבין זאת באורח מקיף, לאיבר שלו חלקים רבים יותר. וכשרואים אנו אדם הכורע על ברכיו נגיע בהדרגה אל ההתרשמות: זוהי תמונה בלתי נכונה! כיפות הברכיים שם, אותם חלקים דקיקים מהווים אשליית שווא! אדם כורע זה מוקף על ידי משטח ספירלי עצום והוא שוכן בפנים כדור זה. פני השטח הופכים להיות ספירה ובהתפלל אדם מכין הוא את עצמו במוח לשכון בספירה בה יחיה כשספירת המהות, בה מהוות כפות הברכיים חלקים דקיקים בלבד, תעטוף אותו.

כך לומדים אנו בהדרגה לקרוא בעולם הפיזי. איננו מביטים בלבד באדם הכורע על ברכיו או עושה מחווה כל שהיא, אלא מתחילים להכיר בדבר שעל אף שמשהו המציג את עצמו מידית מהווה את המציאות, למרות זאת יש בו הונאה ואי-אמת. באותיות חומדים אנו לדעת את מהות הקוסמוס ולא רק בהווה, אלא במה שמתבטא בהיעשותו. כשאדם מתפלל הוא נעשה בצורתו למה שייעשה ביום מן הימים אדם-וונוס.

כך לומדים אנו שלב אחר שלב לפענח, לפרש, לקרוא במשמעות האמיתית, ולתפוס את העולם כפי שהוא באמת. העולם הפיזי אינו מהווה יותר מאשר דף כתוב שלפנינו. אם אך נפקח עליו עיניים תמהות נוכל לצפות בו מבלי שנהיה מסוגלים לקרוא בו כלל וכלל. וכך אין אנו יודעים דבר אודות העולם אם מביטים אנו בו בכושר החישה הפיזי בלבד, כי אז איננו מפענחים ואיננו חודרים, לאמיתו של דבר, לעולם. עלי לקרוא בעולם וללמוד את משמעותו. אם נעשים אנו מודעים יותר ויותר לכך שהעולם מהווה ספר שכתבו עבורנו ההיררכיות על מנת שנהיה עשויים לקרוא בו, כי אז ורק אז נהווה אדם במלוא המשמעות של המילה. הבניין שעליו אנו עובדים, כוונתנו בו ובצורה שלו, שיעלה מאתנו אותן תחושות ואותם הלכי נפש אינטימיים המאפשרים לנו לקרוא בעולם ולהאזין לסודות היקום. הבניין כמו הוקם על מנת שעשוי יהיה לדלות את המצוי בפנימנו ולפחות חלק מסוים ממנו.

טוב הדבר, ידידי היקרים, לעצב תמונה, במדיטציות שלנו, לגבי תפקידו של המדע הרוחי בעולם כולו חרף המצוי בעולם כיום. טוב הדבר לצייר לעצמנו מה חייב להתפתח מתוך המדע הרוחי וכיצד חייב המדע הרוחי לסלול את נתיבו להתפתחותה של ההיסטוריה. לו רק קיים היה בחברה האנתרופוסופית גוף של ישויות אנוש המלאות במודעות חיה שיש להפעיל ולשזור את המדע הרוחי באבולוציה של האנושות!

ידידי היקרים, נתתי הרצאות אלה לא רק כדי למסור לכם אמיתות, אלא על מנת לעורר רגשות כאלה בנפשותיכם.

—————————————————————————————

1. גוף נפש רוח – יצא בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
2. מדע הנסתר בקויו העיקריים – יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑
3. ארבעת מחזות המסתורין – יצאו בעברית בהוצאת סופיה.(שער ההתקדשות / מבחן הנפש / שומר-הסף / התעוררות הנפש). ↑