רודולף שטיינר

דורנאך   9.1922    GA 215

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק ראשון – 6.9.1922

שלושת מרכיביה של האנתרופוסופיה

לעונג רב לי הדבר כי נפלה בחלקי הזכות לתת סידרה זו בגיתהאנום, שנוסד על מנת לקדם את מדע-הרוח.

אין לערב בין מה שקרוי כאן מדע-רוח לבין אותם עניינים אשר בפרק זמן זה, יותר מאשר אי-פעם, מופיעים כאוקולטיזם, מיסטיקה וכן הלאה. בתי-ספר אלה למחשבה עוסקים במסורות רוח עתיקות שאין מבינים אותן עוד כיאות, ומוסרים באורח בלתי מהימן כל מיני ידיעות על עולמות על-חושיים, או מחקים הם באופן שטחי את השיטות המדעיות שבשימושנו היום מבלי להכיר בדבר ששיטות מחקר, שאידיאליות הן עבור המחקר של עולם הטבע, לעולם לא תולכנה אל עולמות על-טבעיים. וזה אשר למראית עין מהווה מיסטיקה אינו אלא שיחזורם בלבד של התנסויות נפשיות קדומות, או התבוננות פנימית מבולבלת, השורה תכופות בדימיון ואחיזת עיניים. לעומת זאת, תואמת גישתו של הגיתהאנום, במלוא המובן, להשקפה הנוכחית של מחקר מדעי הטבע ומכירה מה מוצדק בה. מצד שני מבקשת היא להשיג תוצאות אובייקטיביות ומדויקות בנושא העולם העל-חושי באמצעות התאמנות מבוקרת בקפדנות של התנסות נפשית טהורה. באות בחשבון תוצאות כאלה בלבד הנרכשות על ידי התנסות זו של הנפש שבאמצעותן מתבהר בצורה מוגדרת המערך הנפשי רוחי, כמו זו של בעיה מתמטית. אם נכנה זאת בשם: 'העין הרוחית', כי אז נאמר: כשם שלמתמטיקאי יש את בעיותיו, כך למבקש אחר הרוחי – 'העין הרוחית' שלו. השיטה המדעית ניתנת לשימושו באותה הכנה המצויה ב'איבריו הרוחיים'. אם ל'מדע' שלו הווית מציאות באיברים אלה, כי אז יכול הוא להשתמש בהם, והעולם העל-חושי פרוש לפניו. תלמיד עולם החושים מכוון את המדע שלו לעצמים חיצוניים, לתוצאות, אך תלמיד הרוח עושה שימוש במדע כהכנה לראיה רוחית. וכאשר מתחילה הראיה הרוחית, אזי כהכרח מילא כבר המדע את שליחותו. אם ברצונכם לכנות את הראיה הרוחית שלכם 'גלוי עיניים' הרי זה גלוי עיניים מדויק. המדע הרוחי מתחיל במקום בו מסתיים מדע החושים. יתר על כן, תלמיד מדע הרוח חייב לבסס את שיטת החשיבה שלו כולה, לגבי המדע החדש, על השיטה בה השתמש לגבי עולם החושים. וכך נסב הדבר שהמדעים הנלמדים כיום חודרים לאותה ספירה בה פותח מדע-הרוח – במשמעותו החדשה. אין דבר זה מתרחש במישורים השונים של מדעי הטבע וההיסטוריה בלבד, אלא אף, למשל, ברפואה, בכל שטחי החיים המעשיים, באמנות, במוסר ובחיים החברתיים. דבר זה קיים אף לגבי חוויות דתיות.

בהרצאות אלה נדון בשלושה מישורים אלה ונראה כיצד הם מופיעים בהשקפה הרוחית המודרנית. השלושה הם: פילוסופיה, קוסמולוגיה ודת.

בזמן מן הזמנים שימשה הפילוסופיה כמתווכת עבור כל הידע האנושי. על ידי הלוגוס שלה רכש האדם ידע בשטחים השונים של הווית העולם. המדעים השונים נולדו מתשתיתה. אך מה נותר מהפילוסופיה עצמה? מספר רעיונות מופשטים, פחות או יותר, שעליהם להצדיק את קיומם בפני המדעים האחרים אשר צידוקם מבוסס על התבוננות דרך החושים ועל הניסוי. למה מתכוונים רעיונותיה של הפילוסופיה? – דבר זה נהיה כיום לשאלה רבת ערך. אין אנו מוצאים עוד ברעיונות אלה מציאות ישירה ועל כן משתדלים אנו למצוא בסיס תיאורטי למציאות זאת. ועוד: הפילוסופיה בעצם שמה – אהבת החכמה – אינה מהווה אך ורק עניין לשכל, כי אם לנפש אנוש כולה. כזאת מהותה של האהבה אצל האדם, והיו זמנים כשהחכמה נחשבה לדבר של ממש, ואין זה כך לגבי 'רעיונות' שמעסיקים הם את התבונה והאינטלקט בלבד. הפילוסופיה, שיש בה עניין לאנושות כולה, הפכה ממוחשת בחום הנפש לידע יבש וקר. לא עוד חשים אנו את עצמנו בלב המציאות כשעוסקים אנו בהתפלספות. אבדה באנושות מהות זו אשר פעם עשתה מהפילוסופיה חוויה של ממש. מדע הטבע (של העולם החיצוני) מתנהל באמצעות החושים, ועל ידי מה שחושבת התבונה בהתייחסות להתבוננויות הנפעלות על ידי החושים; לקט התכולה בנביעתה דרך החושים. למחשבה זו אין תכולה משלה, וכאשר חי האדם בידע כזה יודע הוא את עצמו כגוף פיסי בלבד. אך במקורה היתה הפילוסופיה תכולת נפש שלא נחוותה על ידי הגוף הפיזי, אלא על ידי גוף אנושי שהחושים אינם יכולים להשיגו. זהו הגוף האתרי המהווה את התשתית לגוף הפיזי והמכיל בו את אותם כוחות על-חושיים המעניקים צורה וחיים לגוף הפיזי. האדם עשוי להשתמש במערך גוף אתרי זה כשם שיכול הוא להשתמש בפיזי. גוף אתרי זה שואב רעיונות מהעולם העל-חושי כשם שעושה הגוף הפיסי, באמצעות החושים, לגבי עולם החושים.

הפילוסופים הקדומים פיתחו את רעיונותיהם דרך גוף אתרי זה, וכשם שחייו הרוחיים של האדם איבדו גוף אתרי זה על הידע שבו, כך, בעת ובעונה אחת, איבדה הפילוסופיה את אופי המציאות שהיה לה. דבר זה מציין את הכורח לצעדים הראשונים שעל האנתרופוסופיה ליטול.

הקוסמולוגיה הראתה לאדם, בזמן מן הזמנים, כיצד מהווה הוא גוף ליקום. לתכלית זו נדרש שלא רק גופו אלא אף נפשו ורוחו תוכלנה להיחשב כגופים ליקום. וכך היה הדבר, כי בקוסמוס היו גלויים לעין הוויות נפש והוויות רוח. בתקופות מאוחרות יותר הפכה הקוסמולוגיה להיות הרכב-על, בלבד, של מדעי הטבע המגיעים אליו באמצעות מתמטיקה, התבוננות עיונית וניסוי. תוצאות המחקר בנתיבים אלה משובצים אלה באלה על מנת לקבל תמונה של ההתפתחות הקוסמית. מתמונה זו עשוי אדם, ללא ספק, להבין את הגוף הפיזי האנושי. אך הגוף האתרי נותר בלתי מובן ועל אחת כמה וכמה, אותו מרכיב באדם המתייחס לנפש ולרוח. את הגוף האתרי ניתן להכיר אך ורק בתור גוף המשתייך לקוסמוס, אם מושגת בבירור המהות האתרית שבקוסמוס. אך, ככלות הכל, מרכיב אתרי זה שבקוסמוס מסוגל להעניק לאדם לא יותר מאשר מערך אתרי, בה בשעה שבנפש קיימים חיים פנימיים. חייבים אנו לקחת בחשבון אף את החיים הפנימיים שבקוסמוס. כך עשתה הקוסמולוגיה הקדומה, והודות להשקפה זו שנבעה ממנה נהייתה נפשו של האדם, הנושאת בה את האתרי, למרכיב בקוסמוס. חיי הרוח המודרניים ידם קצרה מלראות את הווית הקיום של חייה הפנימיים של הנפש. בניסוי המודרני לא קיימת שום וודאות שהווית קיום זו משתרעת מעבר ללידה ולמוות. כל מה שידוע כיום על חיי הנפש מקורו בהתייחסות לגוף הפיזי במהלך חיי העובר ובמה שמתגלה בילדות שלאחר מכן ועד הגיעו לקיצו במוות. היה משהו בחכמת אנוש הקדומה לגבי נפשו של האדם, שהידע המודרני מהווה לו בבואה בלבד. ומהות זו נחשבת כישות האסטרלית באדם. לא היה זה מה שמתנסה בו הנפש בפעילויות החשיבה, הרגישה והרצייה שלה, אלא, וזו בלבד, משהו המשתקף בחשיבה, ברגישה וברציה. לא ניתן לדמות את החשיבה, את הרגישה ואת הרצייה כמרכיבים בקוסמוס, כי הללו מצויים אך ורק בטבעו הפיזי של האדם. לעומת זאת ניתן לתפוס באורח מקיף את הטבע האסטרלי כגוף בקוסמוס, כי זה נכנס לטבע הפיזי לעת הלידה ועוזבו לעת המוות. אותו אלמנט אשר במשך החיים שבין הלידה לבין המוות מסתתר מאחורי החשיבה, הרגישה והרצייה, הוא הגוף האסטרלי, הוא האלמנט הקוסמי באדם.

הואיל והידע המודרני איבד אלמנט אסטרלי זה באדם, הוא אף איבד את הקוסמולוגיה, שתהא עשויה לתת משמעות לאדם כולו. נותרה קוסמולוגיה פיזית בלבד וזו מכילה בה לא יותר מאשר מקורות הנובעים מתוך האדם הפיזי. נדרש לייסד מחדש את הידע אודות האדם האסטרלי. או אז תהיה לנו שוב קוסמולוגיה המכילה בה את הישות האנושית כולה. ובזאת צוין המרכיב השני של האנתרופוסופיה.

הדת, במשמעותה המקורית, מבוססת על אותה התנסות בה האדם חש עצמו ללא תלות לא רק בטבעו הפיזי והאתרי, המהווה את הגורם להווית קיומו בין הלידה לבין מוות, אלא אף ללא תלות בקוסמוס, אם עשויה היתה להיות לו לזה השפעה על הווית קיום כזאת. התכולה של התנסות זו תוחמת בה אותם בני אדם רוחיים ממש, אותה הוויה שהמילה שלנו 'אגו' במשמעותה הנוכחית רק מרמזת עליה. 'אגו' זה היה מובן פעם לאדם כמשהו שידע עצמו ללא תלות בכל גשמיות, וללא תלות בטבע האסטרלי. בהתנסות כזאת חש האדם את עצמו שמצוי הוא בעולם, שלעומתו מהווה העולם המעניק לו גוף ונפש, בבואה בלבד. הוא חש בזיקה לעולם אלוהי וכעת, יבוא הידע אודות עולם זה להתבוננות שמטעם החושים.

ידע האדם האתרי והאסטרלי מוליך בהדרגה לראייתו ברוח. בשימוש בחושיו, על האדם לחוש עצמו נבדל מהעולם האלוהי, אליו משתייך דביר ישותו. אך בדרך ההכרה העל-חושית בא הוא שוב במגע עם עולם זה. ההכרה העל-חושית חודרת ונכנסת בדת. על מנת שכך יהיה הדבר עלינו להיות מסוגלים לראות את טבעו המהותי של ה'אגו' וכושר זה אבד לידע המודרני. אף הפילוסופים רואים באגו את הסינתזה, וזו בלבד, של התנסויות הנפש, אך המושג שרוכשים הם על ידי כך מהאגו, מהאדם הרוחי, מופרך בכל שינה כי בשינה כבה התוכן של אגו זה. תודעה המכירה אגו כזה בלבד, אין לה פתח כניסה לדת בכוח ידיעתה אותו כך, כי אין עמה דבר שיעמוד מול השינה המכבה. כך הידע אודות האגו האמיתי אבד לחיי הרוח המודרניים, ועמו האפשרות להגיע לדת דרך ידע. הדת שהיתה פעם בהישג יד מהווה כעת משהו הנובע ממסורת שאליה אין כבר לידע אנוש כל גישה. באורח זה הופכת הדת לתכולתה של אמונה המושגת מחוץ לספירת הניסוי המדעי. ידע ואמונה נעשו לשני סוגים נפרדים של חוויה של מהות שהיתה פעם מלוכדת בחטיבה אחת.

ראשית, עלינו לבסס מחדש הכרה וידע בהירים אודות האגו במשמעותו האמיתית על מנת שהדת תתפוס את מקומה הראוי לה בחיי האנושות. לפי המדע המודרני נתפס האדם כממשות אמיתית אך ורק באשר לטבעו הפיזי. עליו להיות מוכר, נוסף על כך כאדם אתרי, אסטרלי ורוחי – או אגו, או אז יהווה המדע את הבסיס לחיים דתיים. ובזה מובהר המרכיב השלישי של האנתרופוסופיה.

תפקיד ההרצאות הבאות יהיה להצביע על האפשרות לרכישת ידע מרכיבו האתרי של האדם, כלומר, הלבשת הפילוסופיה במציאות. תהא זו משימתי הבאה להצביע על הדרך לידע מרכיבו האסטרלי של האדם. כלומר, להבהיר קיומה של קוסמולוגיה הכוללת בה את האנושות. ולבסוף תבוא המשימה להוליך אתכם לידע האגו האמיתי על מנת לבסס את אפשרותם של חיים דתיים, המושתתים על בסיס ידע או על ההכרה (השואפת להשגתו).