ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 4  רומא   29.3.1909

תוצאות חקירת מדע הרוח של האבולוציה האנושית – א

הלילה נדבר אודות החטא, החטא הקדמון, מחלות וכן הלאה. לפני תקופתנו המודרנית יש לנו את הזמנים של רומא ואתונה, שקדמה להם התקופה המצרית-כלדית. לפני כן לא קיים תיעוד היסטורי כלשהו. מכל מקום, עבור זמנים פרהיסטוריים עתיקים אלה קיימים שני מקורות היכולים לספק מידע: תורות דתיות קדומות עבור אלה היודעים כיצד לפענח אותן ודימויים של מבט לאחור שנתקבלו ע"י תודעה של ראיה רוחית. ברצוננו לדון באחרון שבהם.

כל דבר על פני האדמה נתון לחוקי האבולוציה וזה נכון במיוחד לחיי הנפש האנושית. חיי הנפש בזמנים העתיקים היו שונים מחייה כיום. בזמנים הפרהיסטוריים, אלפי שנים לאחור, תחומי התפיסה של נפשות בני האדם באירופה, אסיה ואפריקה היו הרבה יותר רחבים ומקיפים מאלה של בני אדם בימינו. לבטח, לא היתה להם סוג הנפש שמאפשר לנו לקרוא או לחשב חשבונות, אבל היתה להם מין ראיה רוחית פרימיטיבית וזיכרון כביר שלבני זמננו אין אפילו צל של מושג עליו. נראה מאוחר יותר מדוע כאלה היו פני הדברים.

כדי לתת לכם מושג כיצד אנשים פרהיסטוריים אלה קלטו את העולם, אספר לכם לדוגמא שהם ראו כל דבר מוקף בהילה כשהתעוררו לתודעת היום שלהם. פרח למשל, הופיע לפניהם מוקף בעיגול של אור דומה לזה שאנו רואים סביב לאורם של פנסי הרחוב בערב ערפילי. במשך השינה יכלו בני אדם אלה לקלוט את ישויות הנפש והרוח בממשותם המלאה. בני אדם למדו בהדרגה לראות את הפינות של האובייקטים באופן ברור יותר, אבל בעת ובעונה אחת וביחס ישר ליכולתם לעשות זאת, פעולת הגומלין של התודעה עם העולם הרוחי והישויות שבו הצטמצמה. היא פסקה לחלוטין כאשר האגו נהיה לאינדיבידואלי בכל אדם יחיד.

גם לאדמה היה מבנה שונה בזמנים קדומים אלו. בני האדם חיו באזורים אחרים ועל יבשות אחרות. אבותינו חיו על יבשת שמכוסה כעת ע"י האוקיינוס האטלנטי. השם המסורתי ליבשת זו הוא אטלנטיס והיעלמותה כמו גם האגדה על השיטפון העולמי משותפת למיתולוגיות של כל העמים. התרבות האטלנטית היתה מפוארת ונפלאה והמין האנושי איבד הרבה תובנות חשובות עם חורבנה, תובנות שכיום אפשר להשיב רק בקשיים עצומים. בדיוק כפי שכיום אנו יודעים כיצד לנצל את הכוחות החבויים בצמחים מאובנים – פחם – למסחר ותעשיה, כך האטלנטים הקדומים ידעו כיצד לנצל את הכוח המניע שבזרע כאנרגיה, למשל, כדי להניע קדימה את מכונות האוויר שלהם שנעו רק מעט מעל לאדמה באוויר שהיה הרבה יותר סמיך משלנו.

הבה ונתבונן באורגניזם הפיסי של האינדיבידואל האטלנטי. היתה לו תכונה מיוחדת שהגוף האתרי שלו לא היה תואם לחלוטין לגוף הפיסי והראש של הגוף האתרי בלט מעבר לראש של הגוף הפיסי. מוזרות זו היתה קשורה ליכולת הראיה הרוחית של האטלנטים, וגם לזיכרון היוצא מהכלל ולכוחות המאגיים שלהם. לראש האתרי היתה נקודה מרכזית מיוחדת של שליטה. כאשר הראש האתרי התכווץ יותר ויותר לתוך הראש הפיסי במהלך האבולוציה, השתנה הפרופיל האנושי. כעת יש לנו בנקודה זו איבר, אשר ישחזר בעתיד את הכוח של הראיה הרוחית באנושות: בלוטת האצטרובל. וכך, כוחות הראיה הרוחית של האטלנטים, כמו גם הזיכרון יוצא הדופן שלהם והכוחות המאגיים שלהם, נעלמו בהדרגה, ובמקומם פיתחנו את היכולת הנוכחית לחשיבה ולמתמטיקה.

אם נלך הלאה לאחור, נגיע לקטסטרופות אחרות. הרי הגעש שיש לנו היום הם שרידים אחרונים לתקופה שבה כל חלקי האדמה נהרסו באש. היבשת שנכחדה בזמנים הללו מצוינת בשם "למוריה" ושכנה באזור שהיום מכוסה ברובו ע"י האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. לתושבי היבשת הזו היו גופים שונים למדי מאשר לבני אדם בימינו, ועל פי קני המידה שלנו יחשבו למגוחכים ונלעגים. היחס שבין הגוף הפיסי לאסטרלי היה שונה בבני אדם קדומים אלה. הראש היה פתוח ככתר וקרני אור חדרו לתוך הפתח הזה, כך היה הראש מוקף בהילה זוהרת, ונתן לאדם הופעה כמו היתה לו מנורה בראשו. את השריד האחרון למבנה ראש למוריאני זה אפשר לראות כיום אם מתבוננים בראשו של תינוק שזה עתה נולד ומגלים את הפתח הקטן שנשאר פתוח בערך כשנה או קצת יותר. לגופים של הלמוריאנים היו מימדים עצומים שהיו עשויים מחומר עדין, כמעט ג'לטיני.

בני האדם בתקופה הלמורית לא היו כלל עצמאיים ויכלו לעשות רק דברים שקיבלו השראה לעשותם ע"י כוחות רוחיים שבתוכם היו, אם להתבטא כך, משובצים. מכיוון שקיבלו הכל מן הכוחות הללו, הם פעלו כאילו הם נדחפים ע"י אינסטינקטים של הנפש. בזמן ההוא ההשפעה רבת העוצמה של ישויות רוחיות אשר לא ירדו להתגשמות פיסית היתה מוחשת. לישויות אלו שלא התייחסו בחיוב לאנושות, היתה השפעה כזאת על בני האדם שהם השיגו את העצמאות שחסרו קודם. על פי ההשגחה האלוהית המין האנושי היה אמור לבטח להשיג את העצמאות הזו יום אחד, אבל רק דרך ההשפעה של הישויות הללו באה העצמאות הזו כה מוקדם. ביחד עם כוחות אחרים, ישויות אלו החליקו לתוך הגופים האסטרליים של בני אדם, אשר לא נכנסו עדיין לתוך יחסים קרובים עם מהותם שלהם, והעניקו להם מין כוח רצון שאיפשר להם לעשות את הרע, משום שהיה זה עדיין רק גוף אסטרלי שלא הודרך ע"י התבונה. ההשפעה של כוחות אלה, המכונים כוחות לוציפריים, כפי שניתן לראות, יכולה להיות טובה או רעה. משום שמצד אחד, הם מסיטים את המין האנושי מדרך הישר, מצד שני מעניקים לו חירות.

התודעה של היום נבעה מתודעת הראיה הרוחית, אשר נמצא אותה מפותחת יותר ויותר ככל שנחזור לאחור באבולוציה האנושית. הלמוריאנים היו מסוגלים לקלוט דברים רק בנפשם. הם לא היו מסוגלים לדוגמא לקלוט את הצורה, הצבע, או התכונות החיצוניות של פרח. הוא נתגלה להם כתצורה אסטרלית זוהרת שאותה קלטו במין איבר פנימי. על פי התוכנית האלוהית, בני האדם לא היו אמורים לקלוט את העולם בעזרת איברי החושים החיצוניים לפני אמצע התקופה האטלנטית, אבל הכוחות הלוציפריים גרמו לכך שזה יקרה מוקדם יותר, בזמן שבו האינסטינקטים האנושיים לא בגרו עדיין. זה מסמל את ה"נפילה" של המין האנושי. תעודות דתיות מספרות לנו שהנחש פתח את עיני האדם, אבל ללא התערבותו של לוציפר הגוף האנושי לא היה נעשה כה מוצק כפי שהוא כעת, והאנושות האטלנטית היתה מסוגלת לראות את צידם הרוחי של הדברים. במקום זאת, האדם נפל לחטא, אשליה וטעות. חמור מזה, לקראת אמצע התקופה האטלנטית הוא נהיה גם חשוף להשפעת כוחות אהרימניים. הכוחות הלוציפריים פעלו על הגוף האסטרלי, אבל הכוחות האהרימניים פעלו על הגוף האתרי, במיוחד על הראש האתרי. לכן, בני אדם רבים נפלו לידי טעות בחושבם שהעולם הפיסי הוא העולם האמיתי. השם "אהרימני" נגזר מאהרימן, השם שהפרסים נתנו לעקרון מוטעה זה. זורואסטר סיפר לבני עמו אודות אהרימן, הזהיר אותם מפניו והטיף להם לדבוק באהורה מאזדאו – אורמוזד. אהרימן זהה למפיסטופלס ואין לו דבר עם לוציפר. מפיסטופלס בא מהמילה העברית מ-פיס-טו-פל (ME-PHIS-TO-PEL), שמובנה: השקרן, הרמאי. השטן שבתנ"ך גם הוא אהרימן, לא לוציפר.

אטלנטיס העתיקה נהרסה בהדרגה במשך מאות שנים ע"י שיטפונות, והתושבים שברחו מפני האסון מצאו מקלט באזורים כמו אסיה, אפריקה ואמריקה. האזור הראשון שבו המשיכה להתפתח התרבות האטלנטית נקרא מאוחר יותר הודו. שם שמרו האנשים זכרון ברור של הראיה הרוחית הקדומה ושל התפיסה של העולם הרוחי. לכן לא היה זה קשה עבור מוריהם – הרישים – לכוון את תשומת לבם לצד הרוחי של העולם, ההתקדשות היתה קלה להשגה. הראיה הרוחית מעולם לא אבדה לחלוטין. תמיד התקיימו כמה רואים רוחיים עד לזמנו של כריסטוס. אנו יכולים לזהות שרידים לצורה פרימיטיבית זו של ראיה רוחית במיתולוגיה, שעניינה המרכזי בישויות שחיו למעשה, כמו זאוס, אפולו וכן הלאה. גם אם ההשפעה האהרימנית מתחילה בתקופה האטלנטית, כפי שאמרנו, היא מתגלה במלוא כוחה רק מאוחר יותר באבולוציה האנושית. ההודים הקדומים היו מוגנים דיים כנגד אהרימן. עבורם העולם הפיסי לא היה יותר ממאיה, אשליה. רק בתקופה הפרסית הקדומה ביותר של זאראטוסטרא החלו בני האדם להעריך את העולם הפיסי ובה בעת נהיו חשופים לעוצמתו של אהרימן. זה מבהיר לנו את אזהרתו של זאראטוסטרא שעליה דיברנו קודם.

כשהאבולוציה של האנושות הגיעה לתקופה היוונית בני האדם פגשו בכוח אחר שהחל להנחות אותם חזרה למעלה לעולם הרוחי שממנו גורשו מאז התקופה הלמורית. כוח חדש זה היה עקרון הכריסטוס, אשר נכנס לתוך ישוע מנצרת והתפשט בשלושת גופיו – הפיסי, האתרי והאסטרלי. כאשר הנפש האנושית תהיה חדורה בשלמות בעקרון הכריסטוס, הכוחות האהרימניים והלוציפריים יובסו, ודרך עקרון זה מהלך האבולוציה יוסב לאחור. הכריסטוס לא יכול היה להשפיע על האנושות אם לא היו מבשרים את בואו זמן רב לפני הופעתו הממשית. באופן פנימי, האנושות תמיד הודרכה ע"י הכריסטוס. אנו יכולים להסיק זאת מן הדימויים המתוארים שניבאו את בואו. מי עוד יכול היה לתת השראה ליצירות דמיון כה כבירות?

מיד לאחר המיסטריה של גולגותא כאשר דמו של כריסטוס זרם מחמישה פצעים ורוחו חלחלה לממלכות הנמוכות, התגשמותו של כריסטוס הביאה לשינוי גדול בגופים הפיסיים, האתריים והאסטרליים של האנושות. גופיו האתרי והאסטרלי של כריסטוס התרבו כמו גרעיני חיטה, והעולם הרוחי התמלא בהעתקים אלה. לדוגמא, בני אדם שחיו בתקופה שמן המאה החמישית או השישית ועד לעשירית ואשר היו מפותחים דיים, קיבלו בלידתם מעין חותם של התגשמותו של כריסטוס בישוע מנצרת. אוגוסטין הקדוש הוא האינדיבידואל שבו שיתוף שכזה עם גופו האתרי של כריסטוס הוא הברור ביותר. את המשמעות הכבירה של חייו יש לייחס לעובדה זו. מצד שני, גופו האסטרלי של כריסטוס שולב בבני אדם בערך מן המאה העשירית ועד לשש-עשרה וזה מסביר את הופעתם של בני אדם שניחנו בענווה ויושר יוצאי דופן, כמו פרנציסקוס מאסיזי והדומיניקנים הגדולים ששיקפו את האיכויות האסטרליות הנפלאות של כריסטוס. אינדיבידואלים אלו היו חדורים בדימויים ברורים של האמיתות הגדולות שאותן יישמו במשך חייהם. מנגד, אוגוסטין הקדוש מעולם לא היה חופשי מספק ותמיד חווה את הניגוד שבין תיאוריה ומעשה. הדומיניקני הגדול תומאס אקווינס הקדוש^[1] (THOMAS AQUINAS) ראוי לתשומת לב מיוחדת בגלל שבו, ההשפעה של גופו האסטרלי של כריסטוס נתגלתה במעלה הגבוהה ביותר, כפי שנראה מאוחר יותר. החל מן המאה השש-עשרה, העתקים של האגו של כריסטוס החלו לארוג עצמם לתוך האגואים של כמה אינדיבידואלים. אחד מהם היה כריסטיאן רוזנקרויץ,^[2] הרוזנקרויצרי הראשון. תופעה זו מוליכה לאפשרות של יחסים אינטימיים יותר עם כריסטוס, כפי שנתגלו בהוראה אזוטרית.

העוצמה של כריסטוס תעשה את בני האדם מושלמים יותר, רוחיים יותר ותוביל אותם לאחור לתוך העולם הרוחי. בני אדם פיתחו את תבונתם על חשבון הראיה הרוחית. הכוח של כריסטוס יאפשר לבני האדם ללמוד על אדמה זו ולהתרומם עם מה שרכשו על האדמה. בני האדם ירדו מן האב והכוח של כריסטוס יוביל אותם בחזרה אל האב.

——————————————————————————-

1. תומס אקווינס הקדוש (1274 – 1225) היה תיאולוג ופילוסוף איטלקי שהפילוסופיה שלו הוכרזה לפילוסופיה הרשמית של הכנסיה הקתולית. הוא נחשב בדרך כלל כהוגה החשוב ביותר של הסכולסטיקה. ↑
2. כריסטיאן רוזנקרויץ נחשב בדרך כלל ע"י רוב החוקרים כשם עט של הסופר הגרמני יוהן ולנטיין אנדראה (1654 – 1586). בעבודותיו FAMA FRATERNITATIS (1614) וב- CONFESSIO ROSAE CRUCIS (1615) הוא עקב אחר התפתחות החברה הרוזנקרויצרית עד לשורשיה הערביים והמזרחיים. ↑