ד"ר ג'ורְג' אוּנְגֶר

גורג אונגר (12.1.1909 – 11.6.1999) היה ראש המחלקה למתמטיקה ואסטרונומיה בגיתהאנום בדורנאך. נולד בשטוטגרט, גרמניה. היה תלמיד בית הספר ולדורף הראשון. סיים לימודים מקיפים במתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה וקיבל את הדוקטורט בצירך. לאחר 10 שנות הוראה בציריך הוא הפך לאזרח שוויצרי ובשנת 1955 נסע לארה"ב ללמודי קיברנטיקה. (מדע מנגנוני השליטה באדם ובטכניקה)

מגזר יצירותיו נע מהיסודות האפיסטמולוגיים של המתמטיקה והפיזיקה ועד לעיונים בהתפתחות בשטח המדע.

בהרצאות אלה פונה ד"ר אונגר לקהל שספריו של רודולף שטיינר מוכרים לו. ההרצאות ממזגות בהן את הידע הבולט של ד"ר אונגר בפיזיקה המודרנית, במתמטיקה ובטכנולוגיה עם מחקריו של רודולף שטיינר וכמובן, עם ראייתו המעמיקה של המחבר.

1978

לספר ראו כאן

הרצאה ראשונה

על האנרגיה הגרעינית

תרגם מאנגלית: עלי אלון

 תיקונים: דניאל זהבי

ברצוננו לעסוק היום במיסתורין האוקולטי של האטום. אילו היה אדם מציב לפני רודולף שטיינר את השאלה: "האם האטומים קיימים באמת" והוא היה מעיין במה שהיה לשטיינר לומר בתחום זה – הוא היה מגלה תשובה דו ערכית. כי אנו נוכחים לדעת שלפעמים הוא מדבר באופן עובדתי למדי אודות האטומים ולפעמים הוא מכריז בהחלטיות גמורה שהאטומיזם לגמרי אינו מתאים לשמש תפיסת-עולם רלוונטית. זהו תפקידנו היום לחדור עמוק יותר לתוך סתירות כביכול אלה וכתוצאה מכך לקשיים המוצבים בפני חשיבתנו.

לפני שנתחיל, ברצוני להדגיש ששתי עמדות יסודיות אלה, שעלינו לבחון היום אחרי הצהרים, יש להבין בקפידה רבה בהקשרים הנאותים שלהן, שאם לא כן נפתח פתח לאי-הבנות מגוחכות. ברצוני לתת לכם דוגמא ממה שעלול לקרות. פעם ניתן לי נאום מאת סגן הנשיא של הללו הקרויים: 'הפדרליסטים של העולם', שבו נידונו האנרגיה האטומית ונשק אטומי וניטרוני מתוך הרצאה "נוספת" של רודולף שטיינר. צוטט שם קטע מתוך "ההרצאה" מ-"האתריזציה של הדם". אולם קטע זה נתלש מההקשר שלו והוסבר באופן כזה: "הרס מתוכנן של האדמה ועמו של כל החיים המתפתחים עליה, יונחה על ידי האנתרופוסופיה, שהוכרז עליה כעוזרתו של השטן".

כאן ברצוני לאפיין את סוג ההיגיון שבו נתקלים אנו לפעמים. בשנת 1968, בתחילת מהפכות הסטודנטים, אמר לי פרופסור מהאוניברסיטה ברומזו במה עליו להתמודד: ש"הנה בכל רגע ורגע עלול לקום סטודנט בהרצאותיי על מתמטיקה ולדרוש: הבה ונתווכח בעניין ווייטנאם! ואם אענה לו: לא, אנו נמצאים כאן כדי ללמוד מתמטיקה, הוא יגיד: אם כך הדבר הרי שהנך בעד מלחמה זו", זהו ההיגיון שעלולים להציב נגדי כשאומר: כעת ברצוני לדבר על האספקטים המדעיים-רוחיים של האטום ורק בהרצאה שאחריה אדוּן בפרספקטיבה האנושית. אולי מישהו יאמר כעת: "אם כך, הרי שאתה בעד פיצוץ גרעיני!" מודיע אני מראש שאין לי שום כוונה לדון במשהו ברמה זו. לא ניתן לעבוד באורח זה אפילו במשמעות, למשל, של הרכב החברה האנתרופוסופית. דרושה ידיעה מסוימת באיזשהו נושא אנתרופוסופי כדי להבין באמת ובתמים את המובאות המשתייכות אליו.

לאטום, במשמעות שרודולף שטיינר מזכיר, יש, לפחות, שלושה אספקטים ברורים יסודיים:

1. האטום המשוער של המאה ה-19.
2. חלקיקי החומר שבמאה ה-20 הפכו לתופעה הלכה למעשה.
3. "האטום האוקולטי" כישות רוחית.

בהרצאות בעבר מדברים היינו על התפיסה האטומית של המאה ה-19 ועל מה שמופיע במאה ה-20 ועל כן מניח אני שקיימת הבנת-מה המתבססת על מה שעשינו.

לעת עתה לא נדבר על האטום מהמאה ה-19 ואף לא על האטום של המאה ה-20 אלא על "האטום של האוקולטיזם". דיוננו יתחיל בלמידת מה שהיה לרודולף שטיינר לומר על אטומים בהרצאתו מ-23 לדצמבר שנת 1904^[1] ואנו ניווכח שעלינו לברר לאיזה "אטום" הוא התייחס ועל כן נצטרך לקרוא הרצאה זו בהקשר הנכון שלה. הוא אינו מדבר כאן על "האטום כחשמל קפוא" כפי שאפשר לחשוב מנקודות ראות אחרות, אלא ובעצם על השלבים העליונים של ההבנה. הרצאה זו ניתנה לקבוצה קטנה של אנשים שברור שלא היו יכולים ללמוד שנים רבות אצל רודולף שטיינר היות ורק שנים מעטות לפני כן החל את עבודתו.

בכל אופן, ברור לגמרי הדבר, על פי הרקע של הלימוד האוקולטי שלהם, שהיה לאל ידם להבין משהו מהנאמר על אטומיזם בשפת האוקולטיזם הקדומה יותר. מסוגלים היו להבין במיוחד, שהאדם, בזה שבונה הוא מכשירים טכניים ומכונות מממש הוא בהם משהו מרוחו. דבר זה משנה את החומר או – אם נשתמש במינוח שבעיוננו – נאמר שזה משנה את האטומים – דבר, שמאזיניו מסוגלים היו להבינו. הוא לא התכוון לאטום של המאה ה-19 אלא לאטום של האוקולטיזם, שעלינו להבינו בצורה עמוקה יותר.

על מנת למצוא הבנה מעמיקה יותר זו – אל לנו לתחום את המחקר שלנו לאותם קטעים שבהם נידונה בעיית האטום במישרין. עלינו להגיע להבנת דברים רבים שמדובר בהם בהרצאות אחרות. למשל, שהאדם העובר התפתחות אוקולטית מעביר שינוי בגופו שלו. ושסובסטנציית האדמה איננה אדישה לכך שעוברת היא דרך האדם. ושקיים שמץ זרע לאדם הרוח (אטמה) בכל הדברים לשרות הטרנספורמציה הרוחית של האדם. את הדבר הזה ניתן להבין באמת אך ורק באמצעות ידע הגוף העל-חושי של זה שקם לתחיה, שבו הופיע אדם-רוח מהותי בדמות אתרית על האדמה. (אני יכול אך לרמוז בנושא נרחב זה) אך ורק דרך כל מה שרודולף שטיינר אומר על הגוף השב לתחיה נוכל להבין מה רב תלוי בשינוי המתחולל במעשיהם של כל בני האדם וכיצד יוביל הדבר לעידן הפלנטרי הבא.

בהרצאה שניתנה בברלין ב-21 לאוקטובר 1907 (המאגיה הלבנה בניגוד למאגיה השחורה), דיבר רודולף שטיינר באורח מדויק ביותר על אותו אטום שאפשר לכנותו בשם: האטום האוקולטי. עידן הירח הקדום הסתיים במה שיישא פירות בעידן הפלנטרי שלאחר מכן, זה אשר עבר והגיע אל האדמה כ"קוסמוס החוכמה". הוא מראה שם, שכל עידן פלנטרי מתעבה ונדחס עם סיומו, באורח רוחי, כמובן, למעין אטום – דבר המהווה אימגינציה רוחית – והוא נושא בפנימו את התמצית הרוחית כולה של העידן הפלנטרי הקודם. דבר זה קיים בספירת שליטי ההרמוניה ומיזוג הנפשות בהכנת העידן הפלנטרי הבא (כלומר – לאחר מצב הביניים הידוע בשם פראליה) נעשה אטום זה קטן יותר ורב-צדדים. במהלך פרק הכנה זה חלה "התפרצות לחלקיקים". אך אין זה הכל! כי הנה עתה עלינו לקרוא בהמשך – בהרצאות העוסקות ביופיטר העתידי ובנושאים הקשורים בו (כמו: "העתיד של יופיטר וישויותיו" 3.1.1915 דורנאך GA275) – ואנו נלמד לדעת שרבים ממוצרי האנושות – לא רק מכונות, אלא גם יצירות תרבות (כמו יצירות האמנות הכבירות, פעולות טקסיות ופולחנים) – מושכים אליהם ישויות אלמנטליות. מן הפעילות ההדדית שבין יצירות אלה של האנושות והישויות האלמנטליות נוצרים היסודות לממלכת יופיטר העתידי. דבר זה נכלל, אם כן, בתוך המונח: "אטום אוקולטי".

כיצד נוכל לתאר לעצמנו את האטום האוקולטי? יכולים אנו לומר, בהתייחסות לגילוי דעת אחר, שכפי שמצאתי, ניתן על ידי רודולף שטיינר: "הוא עצום-ממדים כאדמה" (אגדת המקדש ואגדת הזהב 21.10.1905). ומה בנוגע לאטומים שעליהם מדברים היום? מצד אחד אנו יכולים לומר שבחלקם מהווים הם חלקיקים מעשי ידי אדם ובחלקם – הם מוצרי-טבע. ומצד שני היינו יכולים לומר, שמהווים הם פשוט מוצרי עולם המחשבה האנושי. האטומים של המאה ה-19 מהווים מוצרי עולם המחשבה, אך המאה ה-20 מייצרת חלקיקים של ממש. מהיכן הם באים? מביקוע הרוח (מפיצול הרוח) שהופך לחומר, או כפי שבא לידי ביטוי בהרצאה: "עולם החושים, ועולם הרוח" – מקריעת הרוח לגזרים. בהרצאה זו מצוי שרטוט המראה קרן (אור) מערבולת, ובכל מקום שבו נקרעת הרוח לגזרים – נוצר חומר. והנה, ברצוני לומר – וזהו דימיוני שלי, שדווקא שם מקורם של חלקיקי העתיד. מציע אני השוואה: כשיש לכם פיסת זכוכית ואתם מנפצים אותה בפטיש – יש לכם רסיסים. והנה עולה השאלה: האם הזכוכית, לפני שחבטתם בה, היתה עשויה מרסיסים? במובן מסוים – כן, אך כמובן שתהיה זו שטות גמורה להניח שהזכוכית "מכילה" רסיסים. ועם זאת מצויות ברכבות ובכמה מכוניות שמשות-חלון עשויות מזכוכית משוריינת ואפשר לראות דגם המשתמש בזגוגית פולרואיד (כדי להשפיע על השתקפות האור). אם כן, אתם רואים את החלקיקים שאליהם תתנפץ הזכוכית, כך שבמקרה של תאונה לא ייווצרו רסיסים רבים ארוכים ומסוכנים. ניתן לראות את הרסיסים לעתיד הקרוב, את חלקיקי הזכוכית לעתיד הקרוב. ובאופן כזה אפשר לראות בחומר גבישי, על ידי קרני רנטגן וכדומה – את חלקיקי העתיד, או – אטומים. הבריות מתנהגות כאילו מצויים הם באמת שם. במשמעות זו יש לנו "מוצרים תמימים של עולם המחשבה שלנו".

אך עדיין קיימים גם חלקיקים של ממש, המוכחים כבלתי-נגישים לחושים! ביסוד המתמטיקה של הפיזיקה המייחסת לאטום ארבעה נדבכים שכל אחד מהם בעל שמונה שכבות המצויות ביחסים שופעי חוכמה. אתם יכולים לקרוא בכתביו של רודולף שטיינר על פְנים האדמה, למשל, שגם לה שמונה שכבות ("המיסטריה הכריסטיאנית 21.4.1906). אין אני טוען ששני אלה זהים, אך דבר זה נותן לנו תמונה אימגינטיבית טובה, אשר יכולה לסייע לנו להיגמל מהדימוי של "כדורי חומר זערערים", ואנו רואים שמסיבות שונות אין "גודלו" של האטום בהגות-רוחית עניין לענות בו.

בהרצאה משנת 1904, שבה מדובר על "העולם המינרלי" שבו אנו חיים, בפירוט רב, נאמר שעל האנושות להתפתח ושבימי קדם היתה קיימת המודעות ביחס לשלבים רבים, שבהם על התפתחות זו לעבור. שלבי התפתחות אלה משתקפים עדיין בשלבים העליונים של "הבונים החופשיים", אך כיום אין מבינים אותם כיאות. בתנועות הרוחיות שקדמו לתנועת "הבונים החופשיים", ובמיוחד רוזנקרויצריזם – הודגש ברוב-עוצמה עיקרון חוסר האנוכיות ועד כדי כך שכל מתקדש בפועל וויתר על כל פרסום פן יחולל עיקרון זה על ידי איזשהו מעשה הקשור בשמו.

אם כן, זהו חוסר-אנוכיות שעובר בהרבה מאוד את מה שנחשב בימינו לחוסר אנוכיות. "בהתייחס הדבר אליהם – יכולים היו לבטל את עצמם לגמרי במידה והיו אישיויות והניחו למעשיהם לדבר בעד עצמם, ללא תלות בהם".

ואז חל דיון ממושך – שכאן אדבר עליו בקיצור נמרץ – בקשר לכך שבעת ההיא הנפש עדיין לא הייתה בסובסטנטיאליות שכזאת (בתקופות הפולריאנית וההיפרבוראינית), והעולם הרוחי, שמהווה עתה את עולמנו הפנימי, הקיף אותנו בסביבתנו החיצונית. בעתיד ייעשו מה שמהווה עתה הטבע החיצוני שלנו ומה ש"מוקם" על ידי האדם – לעולמנו הפנימי. גם זו מהווה התייחסות לאחד הביטויים האוקולטיים הקשורים לבונים החופשיים והיתה ערובה לכך שהמאזינים מבינים את הכוונה. הם ידעו שבוני הכנסיות העתיקות הקימו את הכנסיות שלא עבור עצמם, לא כדי לפרסם את שמותיהם בעולם, אלא עבור זולתם. "היה זה מתפקידם של כל מסדרי האחווה הסודיים – להביא את הרוח לתוך העולם החיצוני".

כעת מופיעה השוואה חשובה, שבהרצאות מאוחרות יותר ("סמלים וסימבולים אוקולטיים"), עוברת פיתוח נוסף: "כל התקדמות תלויה באינבולוציה ואבולוציה. אינבולוציה היא ההתכנסות פנימה והאבולוציה היא הוצאה (החוצה). כל המצבים שבעולם חלים לסירוגין בין שתי פעילויות עולות ויורדות אלה. עתה נושמים אתם פנימה את הטבע בכך שאתם רואים, שומעים, מריחים וטועמים. מה שאתם חווים אינו חולף על פניכם מבלי להותיר אחריו עקבות. העין תיהרס, גם האובייקט שחושיכם פועלים ביחס אליו ייהרס, רק המחישה שהפעלתם, נשארת. והנה – עליכם להבין, שבזמנים מסוימים מן הראוי לעורר הבנה מקיפה לגבי דברים כאלה. מתקרבים אנו לפרק זמן שבו עשויה הבנה מקיפה זו להגיע אפילו עד לאטום, כפי שכבר רמזתי לכם". (6.12.1904)

שבע שנים לאחר מכן, בשלוש הרצאות בכותרת: "ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל והאנושות" נאמר בפומבי שבעתיד יבססו הכימיה והפיזיקה את העובדה שכריסטוס מארגן את עולם החומר ועד לפרטי הפרטים הזעירים ביותר. זהו גילוי דעת שייתכן ומכירים אתם אותו, אך אשר (ובתחילה) עלול להיות קשה למדי להבנה, כי יש אכן לערוך עליו מדיטציה ולא רק לחשוב עליו. יש להגיע להבנת כריסטוס לא רק כבנו של אלוהים אלא כישות קוסמית פעילה מהזמנים הקדומים ביותר, בתור הרוח הבורֵאת – עובדה שהוסתרה למשך זמן-מה בתחילת הנצרות המערבית.

כך נאמר בשנת 1904: "מתקרבים אנו לפרק זמן שבו – כפי שכבר ציינתי – תוכל ההבנה להרחיק לכת אפילו עד לאטום. אפילו אנשים פשוטים יכירו בדבר שהאטום איננו בלתי אם חשמל קפוא. המחשבה עצמה עשויה מאותה סובסטנציה. אפילו עוד לפני שתקופת התרבות החמישית תגיע לסיומה האדם ירחיק לכת עד כדי כך שהוא יהיה מסוגל לפעול הישר לתוך האטום".

מסופקני אם עלי להמשיך הלאה לתוך קטע זה. אתם עצמכם יכולים לקרוא בו הלאה. הוא מסתיים בהכרזה שהאדם יהיה מסוגל לגרום ל"אפקטים כבירים על ידי לחיצה על כפתור בכיסו" – כפי שכבר החל להתאפשר בעת ההיא ביחס לטלגרף האל-חוטי למשל.

מתי הוכרז הדבר? – באותו זמן בדיוק שאיינשטיין הצעיר, פקיד במשרד הפטנטים, עבד על שלושת הגיליונות החשובים שלו (ולא היה לאל ידו להוציא לאור שלושה גיליונות שכל אחד מהם היה ראוי לפרס נובל) ועל כולם תוך שנה אחת (1905) אם לא עבד עליהם לפני כן. בשליש מהם מצוי היה הדיון המוכיח, שהמאסה והאנרגיה שרויים ביחסיות הדדית. זו היתה יחסיות תיאורטית בלבד, שהחוקר הצעיר הסיק מתורת החשמל. בעת ההיא מעולם לא עלה על דעתו שניתן להפיק אנרגיה מהרס של חומר. כמובן שאנרגיה כזאת היתה קיימת כבר – מופקת מסובסטנציות רדיו-אקטיביות, אולם לא היה אפשר לעבוד בזה ממש. למעשה – כמעט ונפוצה אמונה בין הפיזיקאים במשך כ-30 שנה שפשוט לא ניתן להשפיע על אנרגיה זו. הם ראו, שאמנם התהוותה אנרגיה מפעם לפעם, אך סברו שזוהי תוצאה מאלמנטים כימיים "בלתי יציבים" שהיו במצב של "התפוררות" ועל כן היו "רדיואקטיביים". הם התפרסמו בשלבים העוקבים של ההתפוררות הרדיו-אקטיבית ובמהלך השנים 1937-1939 הם נאבקו עם התוצרים והאפקטים הבלתי רגילים ביותר של התפוררות האורניום. אולם, מאז זמן ההרצאה של שנת 1911, 30 שנה בקירוב, 33 שנה ביתר דיוק – עברו עד שהאדם מסוגל היה לעבוד ממש לתוך האטום. אך הרעיון לאפשרות זו נהגה הרבה לפני כן. אני זוכר, שאפילו בילדותי, בשנת 1924 בקירוב, קראתי במגזין 'היקום החדש" סיפור מהמדע הבדיוני לעתיד שבו דנים באנרגיה האטומית באורח עובדתי למדי. כבר הכירו בדבר שהראדיום חם יותר מסביבתו והבריות חשו, שאם יודעים את הנוסחאות של איינשטיין – תגיע העת שיתאפשר להשתלט על דבר זה בטכנולוגיה.

עלי להזכיר כאן, שדבר זה קשור לסודות אוקולטיים רבים שאודותם דיבר רודולף שטיינר בשנת 1904. משני מאמרים שראו אור בדפוס בשנת 1964, ליקטתי קטעים שונים אודות "האוקולטיזם המכני" שעליהם דיבר רודולף שטיינר. כמו כן עיינתי בכתבים אחרים מאת בלבצקי ומחברים אחרים כשאני מנסה לגלות היכן הוזכר לראשונה נושא התפוצצויות עזות שהאדם מסוגל לגרום להן, היות ושטיינר התייחס אליהן אך ורק בשנת 1904. אנו מגלים ששטיינר דיבר לעיתים קרובות על סודות אוקולטיים מהותיים רק אם הם התגלו כבר באיזשהו מקום אחר. אתם תמצאו קטעים למשל בספר נדיר משנת 1894, בשם "היקום הטרנסצנדנטלי", שנכתב על ידי תיאוסוף בשם הריסון, שמצביע לעבר כוח שונה לגמרי מזה שמקורו בהתפוצצויות, כלומר – כוח שמקורו בויבראציות. גם רודולף שטיינר דיבר על כך. הוא מדבר על טכנולוגיית העתיד או – אם תרצו – על עתיד הטכנולוגיה. יהא בעתיד מכונות שיכווננו אל ישויות אנוש. אדם ייגש אל מכונה, יעשה תנועה ועוד אחת ועל ידי כך יפעיל את המכונה. דבר זה אינו נובע מכוחות אטומים כאלה שעליהם מדברים אנו כעת ולפחות לא על פני השטח. שטיינר מדבר על טכנולוגיה זו רק לאחר שבלבצקי והריסון כתבו על כך כשהם מתארים את עבודתו של ממציא אמריקני בשם: גוהן וורל קילי. גילוייו אודות מיזוג הויבראציות – ניתן לגלותם רק באופן חלקי כי האנושות – כך כותב הריסון – עדיין איננה בשלה לכך.

בהרצאה משנת 1904 שנזכרה לעיל (אחרי הקטע המזכיר את ההתפוצצויות הגדולות) אומר רודולף שטיינר: "לא ניתן לתאר מה עלול היה לקרות בסיטואציה שכזאת אם האנושות עדיין לא הגיעה לתכונת חוסר-אנוכיות. רק בהגיעה לכך יתאפשר למנוע מהאדם להידרדר אל סף ההרס. ההרס של התקופה הנוכחית שלנו יגרם על ידי חוסר מוסריות. התקופה הלמורית נהרסה על ידי אש והאטלנטית על ידי מים ותקופתנו אנו (ואין הכוונה כאן לתקופת התרבות החמישית שלנו אלא לכל התקופה הפוסט-אטלנטית) תיהרס על ידי מלחמת הכל בכל עקב רוע. יהיה זה מאורע שישאיר את האדם ללא נחמה יותר מאשר כל הקטסטרופות האחרות – היות והאדם עצמו יישא באשמה. קבוצה קטנה של בני אדם תעבור בביטחון אל תקופת התרבות השישית. קבוצה קטנה זו פיתחה בה כבר את תכונת המסירות לזולת. היתר יגיעו לשכלול ותחכום בעבודת ריסון כוחות הטבע הפיזיים, אך מבלי לפתח את הרמה הדרושה של חוסר-אנוכיות". לאחר מכן מופיע דימוי כדור הארץ בהשתנותו למעין מכונה בעלת תפקוד עצמי. תמונה זו מופיעה מאוחר יותר, יותר מפעם אחת. ועל כן ברור הדבר לגמרי שחוסר האנוכיות המוזכר כאן תלוי ביסוד הטוב, בתשתית מסורת האוקולטיזם הקדושה-הקדומה.

בהרצאתי הקודמת אמרתי ששנת 1911 היתה שנת מפתח. בשנת 1905 הופיעו לראשונה המחקרים של איינשטיין. בשנת 1911 מגלים אנו שבמעבדה באנגליה צעדו בהחלטיות לקראת מודל האטום על פי Bohr שמאוחר יותר המשיכו לפתח. בעת ההיא אף נערכו ניסויים ראויים לציון ולמרות שהאדם עדיין לא היה מסוגל לעבוד על האטום במישרין – לא היה זה זמן רב לאחר מכן ש-רותפורד הגיע לנקודה שבה היה לאל ידו להפיק חלקיקים חדשים מחלקיקי אלפא. כמו כן היה זה פרק הזמן שבו הוטבע מטבע לשון חדש שעדיין נפוץ גם בימינו: "ריסוק אטומי". (לאחר שנת 1939 התאמצו המדענים מאוד להבהיר שאת גרעין האורניום אי אפשר ל"רסק" ושהוא מתפצל לשני חלקיקים שווים כמעט). על ידי ניסויו של רותפורד התאפשר לראשונה להפציץ חלקיקים, על ידי שימוש בחלקיקים אחרים שמהירותם נעה משני שליש ועד תשע-עשיריות ממהירות האור (שהיא שלוש מאות אלף קילומטר בשניה). וכך דומה הדבר שתיאורית החלקיקים הוכיחה עצמה. על ידי כך גילו המדענים חלקיקים חדשים שנחשבו כתוצר מהתרסקות האטום. הביטוי "התרסקות האטום" ייעלם בסופו של דבר. הזכרתי אותו כאן היות ובהרצאה שניתנה על ידי רודולף שטיינר בבאזל ב-1 לאוקטובר שנת 1911 – הוא השתמש במונח דומה. הרצאה זו עוסקת כולה בשלביה העליונים ביותר של ספיריטואליזציה של דם אנוש והיא קרויה בשם "האתריזציה של הדם".^[2] ראשית – מונח היסוד. בשני שליש הראשונים של ההרצאה קוראים שהישות האנושית לעת יום ערה בחשיבה וישנה ברציה. ושבשינה החשיבה ישנה בה בשעה שמשהו מתרחש ברציה. ואז בא גילוי חשוב מאוד: במישור האסטרלי קיימות הישויות וההתרחשויות המהותיות אשר משגרות את השתקפויותיהן לתוך עולם המחשבה של האדם. ההשתקפות של הדוואכאן התחתון גורמת למה שקוראים אנו בשם תחושה. והדוואכאן העליון משתקף בישויות הרצון ובהתייחסויותיו.

המחשבה השתקפויות של ישויות עירות

המישור האסטרלי

סימפטיות ואנטיפתיות השתקפויות של ישויות חלימה

הדוואכאן התחתון

אימפולסי מוסר השתקפויות ישויות שינה

הדוואכאן העליון

בהקשר לכך מתואר איך זורמות מהלבבות של ישויות אנוש סובסטנציות חדורות-רוחיות מהסוג העדין ביותר – זורמות הן עם הדם למקום מוגדר במוח והן מתגלות שם לראיה רוחית כאור מנצנץ. בשעה שהאדם ישן מתחולל מעין קרב בין מה שלוחץ מבחוץ פנימה במהלך השינה לבין מה שזורם כלפי מעלה מהלב. רודולף שטיינר אומר שאפשר על ידי כך לקרוא איזה סוג של בני אדם לפניך. כלומר – אם עקרונותיו המוסריים נעלים או לא כל כך נעלים. וכאן באה הנקודה המכרעת (ואל לו לאדם אך לבקש אחר קטעים אלה, שבהם דנים בכוחות בעלי טבע חדש): שבזמן מהזמנים, על ידי מאורע כריסטוס, חלה באמת האתריזציה של הדם באורח כזה שמאז ואילך ניתן לה להתרחש אצל כל האנושות. זה אשר אפשר לראותו כאדם איננו תהליך "רגיל" עתה של הטבע. הטבע עצמו השתנה עקב מאורע כריסטוס. יש לתת את הדעת אל הרקע המלא. לעומת ההרצאה שניתנה בשנת 1904 והתכוונה כמובן לחברים צעירים יותר, אך לקחה בחשבון את הידע האוקולטי שהיה ברשותם, הרי שהרצאה זו ניתנה לאנשים שהיתה להם הכנה אזוטרית במשך שבע שנים של עבודה אינטנסיבית באנתרופוסופיה.

ובקיצור – היתה קיימת אווירה מתאימה, שבה אפשר היה לדבר על דברים כאלה. לאחר מכן דובר על כריסטוס האתרי – על הופעתו, ובתמונה אימגינטיבית מיוחדת מאוד: כשבני אדם מתכנסים יחדיו וחשים עצמם חסרי-ישע לחלוטין – בוא יבוא הכריסטוס לביניהם וייתן להם עצה.

"בהחלט מתקרבים אנו לעת הזאת, זהו האלמנט החיובי, זה אשר יפעל לתוך ההתפתחות של האנושות כאלמנט חיובי ובונה. בל נאמר מילה נגד הקידמה התרבותית הכבירה של זמננו היות ונחוצה היא עבור הבריאות והחירות של האנושות. ברם, אם תיטלו את כל מה שעשויים אתם לחשוב על הקידמה החיצונית, על השליטה על כוחות הטבע – הרי זה כאין וכאפס לעומת מה שיוענק לאדם שיחווה בנפשו את ההתעוררות דרך כריסטוס אשר פועל עתה לתוך חיי התרבות של האנושות וענייניה".

אם כן, זהו כריסטוס אשר מביא עמו את הכוחות הבונים. קצת אחר-כך מוצאים אנו את הקטע הבא:

"כן, אם היינו לוקחים את התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, היינו רואים שהאנשים אז בנו את בתיהם באורח שונה מאתנו כיום. הם השתמשו בכל מיני דברים שצמחו והם טיפלו בהם. היום על האדם לבנות מחלקי-הרס. אנו מקימים את כל התרבות של העולם החיצוני ממוצרי-הרס. ובמהלך השנים הבאות אתם תיטיבו להבין שדברים שונים בתרבותנו מהווים מוצרי הרס".

דברים אלה נאמרו בשנת 1911, בעת שבה ננקטו הצעדים הראשונים לקראת "ריסוק" האטום. ביצועים אלה התפרסמו לראשונה בשנת 1918, אולם למעשה נעשתה הפריצה הראשונה בשנת 1911 (אפשר להיווכח בכך מעצם העובדה שריסוק האטום הוזכר בפומבי ב"חג חמישים השנה" בשנת 1961). ההרצאות משנת 1911 ניתנו ממש בזמן מבחינה אחת – עובדה שאין להתעלם ממנה.

אנו רואים שבעת ההיא, על מנת למסור ולהעביר הבנה נאותה בקשר לכריסטוס, היה על ד"ר שטיינר לנקוט בעמדה כנגד אי-הבנה מסוימת "מזרחה" כנגד נתינת פירוש בלתי נכון למהות הבודהיסטווה. וכל זה קשור לעובדה, שלמשל, ההרצאות על "ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל ושל האנושות" ראו אור באותה שנה ואת הסיבה לכך נותן רודולף שטיינר בהקדמה: "יש לי סיבות משלי, שטקסט זה יופיע דווקא בזמן מסוים זה". הסיבות שזה עתה הוזכרו ידועות היטב. באשר לי, יש לקחת בחשבון גם סיבות אחרות, כפי שאפשר לראות על ידי לוח הזמנים שערכתי. אפשר לראות שלכל ההרצאות הללו היה פרק זמן רוחי מוגדר בהדגשת עצם אותן הנקודות בזמן שבהן התקרבה אלינו טכנולוגית הרס זו. בהרצאה "האתריזציה של הדם" התוכן פונה אל כוח מסוים שיהרוס בהדרגה את האדמה, ככל שנרבה להשתמש בו. כל עוד לא העליתי על דעתי שמישהו סבור יהיה שהדבר יתפרש כשטניות, חושב הייתי מה מדהים לראות באיזה שוויון-נפש מדבר שטיינר על כך. הוא מזכיר זאת באותו שוויון-נפש הנדרש לדבר על הפיזיולוגיה בגיל הזקנה ועל המוות בסופו של דבר. כי הריהו בלתי נמנע עקב חוק העולם. הוא מדבר על כך מֵרָמָה גבוהה במידת מה. וכאשר אנו יודעים דרך המדע הרוחי שבתקופה הלמורית כוחות מסוימים של תשוקה וזעם גרמו לקטסטרופת האש ושבתקופה האטלנטית שימוש בלתי נכון בכוחות הצמיחה והרבייה הוא אשר גרם לקטסטרופת המים – כי אז אין פלא בדבר ששימוש בלתי נכון בצורות חדשות של אנרגיה עלול לגרום למלחמת הכל בכל. על כך מדבר רודולף שטיינר לסיום קטע קצר, שבו הוא דן בקשר שבין האור אשר מופיע כחשמל קפוא ובין הספירות התת-חושיות, בין הכוח הכימי המופיע כמגנטיות בנופלו לתוך הספירה התת-חושית.

"ואם החשמל כבר מופיע כיום אל האנושות כמחולל פלאים – ישפיע כוח שלישי זה על התרבות בפלאי פלאים רבים יותר. ככל שנשתמש יותר בכוח זה – תיהפך האדמה לגוויה מהר יותר כדי שמה שקיים כגרעין הרוחי המהותי של האדמה יוכל להיוולד מחדש ולהפוך במטמורפוזה ליופיטר העתידי. יש להשתמש בכוחות אלה כדי להחריב את האדמה, כדי שהאנושות תוכל להשתחרר מהאדמה ושגוף האדמה יוכל לנשור. כל עוד היתה האדמה בתקופת ההתקדמות שלה לא הגיעה האנושות לידי כך. רק האדמה הקמלה מסוגלת להשתמש ביתרונות התרבותיים הכבירים המוצעים על ידי החשמל…".

(מאז אמצע התקופה האטלנטית כבר אין האדמה שרויה בהתקדמות) זהו תיאור כביר, המראה את תפקידו של האדם לאור הנצח ("נצח תת-סוגי").

לסיום ההרצאה מתקיימות חשיבות לשאלות ואז נידונה ביתר פירוט ההתדרדרות כלפי מטה לתוך החשמל והמגנטיות:

"אם נזרוק כלפי מטה את מה ששוכן בהרמונית הספירות, הרחק יותר למטה – עד לאזורס, יתהווה כוח נורא ואיום יותר, שלא ניתן יהיה לשומרו בסוד למשך זמן רב. יש רק לקוות שלפני שכוח זה – שעלינו לדמותו לעצמנו כרב-עוצמה יותר מן ההתפרקויות החשמליות העזות ביותר (והוא יופיע בכל מקרה) – יימסר לאדמה על ידי ממציא – שהאנושות תהיה מוסרית לחלוטין ושלא יימצא בה שמץ אי-מוסריות".

שימו לב להבדל כאן! בשנת 1911 כבר לא נאמר שהאנושות איננה בשלה, שאין זה יכול לבוא, שאין זה חייב לבוא אלא ובעצם, שלא יהיה אפשרי עוד לשמור זאת בסוד ושיש רק לקוות… וכך, מה שבא לידי ביטוי בחלק המרכזי של ההרצאה מנקודת הראות של הפרספקטיבה העליונה ביותר של ההיסטוריה הרוחית האוניברסלית – אופיין ביתר פירוט בתשובות לשאלות.

במספר הדקות האחרונות ברצוני לנסות ולהגיש לכם תמצית כדי שיהיה לנו בסיס לפגישתנו הבאה. בהתחקות אחר רעיון מאת האנתרופוסוף פאול אוגן שילר – נוכל לתאר עכשיו באורח סכמטי את הרכבו של העולם התת-חושי בזיקתו אל סוגי האתר שנזכרו לעיל.

האתר הכימי אתר החיים

המספר משמעות

אתר האור צליל אטומי

אתר החום מצב גזי מצב נוזלי מצב מוצק

חשמל מגנטיות הכוח השלישי

לוציפר אהרימן אזורס

והנה מופיעה באורח ברור למדי האסוציאציה הפשוטה: "הו, כן – כעת הנה תפסנו זאת בבהירות: אתר אור נופל = חשמל. אתר כימי נופל = מגנטיות. אתר חיים נופל = הכוח השלישי ואין ספק שהכוונה לאנרגיה האטומית או כפי שמכנים אנו אותה כיום: אנרגיה גרעינית!" אך אילו הייתם שואלים אותי אם כך הם פני הדברים בהכרח – עלי לומר שלא ניתן להשיב על כך בקלות רבה. אילו הייתי משיב בשלילה, כלומר, "לא" הייתי נתקל באי-הבנה. אך אותו הדבר היה קורה אילו הייתי אומר: "כן"! דומה הדבר לאותה בדיחה שבה אומר העד לשופט, אחרי שזה אמר לו שאין ספק שהוא יוכל לענות על כל שאלה ב"כן" או "לא", כך פשוט: "בבקשה ממך, הוד מעלתך, הרשה לי לשאול אותך שאלה" – "שאל נא", אמר השופט. "האם הפסקת להרביץ לאשתך?"

ואין הבדל אם ננסה לשאול את שטיינר – או את הבנתנו את שטיינר – "האם מה שמכירים אנו כיום כאנרגיה גרעינית הוא הכוח השלישי או שמא לא?" זו אינה שאלה פרודוקטיבית. חשוב הרבה יותר, שנוכל להורות דברים מסוימים הקרובים לנו ושאותם מכירים אנו ומבינים. כי הנה נכנסה הפיזיקה לתחום של מאגיה בעוסקה בתת-חושי. עלינו להתחשב במה שנאמר במכתב האחרון מתוך "המכתבים אל החברים" ביחס לממשות ספירת ה"תת-טבע".^[3] ועלינו לבחון בזהירות במחשבתנו את ההבדל שבין תופעות תת-חושיות ו"תת-טבעיות". ואז עלינו להרהר – מה מכילה המהות האמיתית של אתר החיים. או אז נתחיל להבין שמה שמתחיל להופיע בזמננו איננו הכוח השלישי במלואו. לפני שנים רבות עלתה שאלה זו לתודעתם של אנתרופוסופים. בעת ההיא נפגשתי עם ד"ר Lehrs בנסיבות מסוימות והוא שאל אותי אז כשעל לבו ספקות רציניים: "האם אתה בדעה שהכוח השלישי הוא האנרגיה האטומית?" ואני עניתי: "לא, אינני בדעה זו. זהו רק קצה הקרחון!" אך כמובן שכמה ידידים אנתרופוסופיים יאשימו אותי שדווקא אני מכל האנשים יהיה האחד שיזהה את האנרגיה האטומית עם הכוח השלישי. לא ייתכן אחרת, כי היכן שמערבים רגשות – חלות טעויות חמורות ביותר בשיפוט. ואמנם, אם אין מזהים בין השניים הללו ורק מכירים בקשר שביניהם, כי אז יכולים אולי למצוא כמה נקודות יתרון רוחיות. ואני מזהיר אותכם: אם מקווים אתם לשמוע ממני פתרון פוליטי, כי אז אל תבואו, בבקשה מכם, בפעם הבאה.

—————————————————————————–

1. העבודה של האחוות הסודיות בעולם: האטום כחשמל מוקשה. / 23.12.1904 / ברלין GA93 ↑
2. מופיעה בעברית בארכיב העברי לכתבי רודולף שטיינר. ↑
3. יצא בעברית בהוצאת חירות בשם: מיסטריית מיכאל (פרק 29 : מהטבע ועד תת-טבע). ↑