ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 11     בודפשט    30.5.1909

מבודהה עד כריסטוס

אינני מתכוון להציע לכם כאן תצפית על הפילוסופיה של הדת או מסכת של ספרות היסטורית, וגם אין ברצוני לתת הרצאה מדעית על הנושא הנדון. ברצוני בפשטות לתת את אשר יש למדע הרוח או לאוקולטיזם לומר אודות אינדיבידואלים גדולים כמו בודהה וכריסטוס, או ביתר דיוק איזה ידע הם יכולים להציע מנקודת התצפית של האוקולטיזם הרוזנקרויצרי.

בהרצאה המכוונת עבור תיאוסופים מתקדמים יותר, אני מניח שתרשו לי לדבר באופן יותר אינטימי על אמיתות שכאלו. אציג בפניכם קווי מתאר נרחבים, ואשלב בתוכם פרטים מסוימים. אוקולטיזם רוזנקרויצרי מציג את העקרונות הכבירים של חקירה תאוסופית אוקולטית שממנה יכולים לזרום ללבנו חיים רוחיים. גם אם אפשר למצוא את המטרות והאידיאלים של התיאוסופיה מחוץ לחברה התיאוסופית, יש הבדל באמצעים המשמשים את מי שנאבק ברצינות להשגתו ושימוש נכון בהם של ידע ואמת.

הרשו לי להמחיש נקודה זו עם דוגמה נדושה. הנפש האנושית היא כמו תנור שאין צורך לשדל אותו לחמם את החדר משום שחימום הוא תפקידו. התנור עושה זאת מאליו, בתנאי שנניח בולי עץ בתוכו ונבעירם. אפשר לטעון שהופעתם של בולי העץ אינה נותנת מקום להשערה שהם יכולים לייצר חום, ואף על פי כן זה בדיוק מה שהם עושים. על ידי שאנו מניחים כמה בולי עץ, הנראים כה שונים מן התנור, בתוך התנור ומבעירים אותו, אנו מביאים חום לביתנו. בדומה לכך, כשאנו מתרגלים להשתמש במושגים מדעיים רוחיים, אנו מתרגלים גם ליכולתנו לשפוט ולהתמצא בחופשיות בעולם זה. אין זה מתפקידנו להטיף לאידיאלים אלא לספק לנפשות אנוש את הדלק שיכול ליצור חכמה רוחית, אחוות אחים אמיתית ואנושיות אמיתית; זוהי מטרתנו.

הזרם הרוזנקרויצרי צמח במאות השלוש עשרה והארבע עשרה, כאשר הזרם הרוחי של הנצרות כמעט ונעלם מאז שהנצרות לבשה צורה חיצונית. בזמן שבו הנצרות בעולם החיצון לבשה בהדרגה צורה חיצונית וכשמשמעותה המקורית האמיתית הלכה ונמוגה, הרוזנקרויצריזם קיבל את המשימה לטפח את החכמה העתיקה ולשמר את אוצרות החכמה הקדמונית.

בעולם החיצון, היכן שאנשים מחשיבים רק צורות חיצוניות ודוגמות קשוחות, הם מתכחשים ובזים לכל דבר שהעריצו במיסטריות כאמיתות הגבוהות והקדושות ביותר. לעתים קרובות אפשר לשמוע את המילים: "אני בז לסקיתיאנוס. אני בז לבודהה. אני בז לזארטאס." אלו הם שלושת השמות שהוקירו ושמרו בסודיות הגדולה ביותר במיסטריות ובבתי הספר של המיסטריות של הרוזנקרויצריזם. היו אלה השמות הסודיים של המאסטרים.

זארטאס הוא אותו אינדיבידואל שהיווה זארטוסטרא – לא זארטוסטרא הידוע מן ההיסטוריה, אלא אינדיבידואל נעלה אשר ייסד את התרבות הפרסית הקדומה והיה מורה בבתי הספר האוקולטיים של הזמן ההוא. סקיתיאנוס היה אינדיבידואל מתקדם מאוד בזמנים העתיקים. באחת מן ההתגשמויות הרציפות שלו הוא הנהיג את בתי הספר האוקולטיים של אסיה המרכזית, ומאוחר יותר הוא נהייה גם מורה בבתי ספר אזוטריים באירופה.

כדי להבין את אשר חש מתקדש כאשר הוא שומע את שלושת השמות הללו ולקבל מושג על מה שהם יכולים לתת לו, עלינו לחזור אחורה באבולוציה האנושית ולבחון את תכונותיו של האוקולטיזם הרוזנקרויצרי יותר מקרוב.

הבה ונרכוש הבנה דרך הקשבה והתבוננות לאחור אל העבר. תמיד היו אישים מתקדמים מאוד אשר עמדו מחוץ להמון ועליהם הסתכלו בני האדם הממוצעים מעלה בהערצה, כפי שמתבוננים באידיאלים נעלים. להסתכלות מעלה לעבר אינדיבידואלים אשר הגיעו לדרגה כה רמה של חכמה וכוח אינטלקטואלי יש אפקט של עידוד והחייאה של החוש המוסרי והאנרגיות החיוניות של האדם הממוצע. אפילו כיום הכוחות של רוחות נעלות אלה זורמים לתוך גופינו העדינים יותר.

הבה ונתבונן לאחור אל העבר אל כל האינדיבידואלים הרוחיים אשר עליהם אני רוצה לספר לכם, כל הדרך חזרה אל התרבות ההודית העתיקה. אם נלך הלאה לאחור באבולוציה האנושית לעידן הרחוק של אטלנטיס על סופו, נגיע למאורע שמפריד אותנו מתקופה עתיקה אפילו יותר של האנושות, שבה נפשותינו חיו חיים שונים מאוד מאלו שאנו חיים בגופינו הפיזיים הנוכחיים. לא נעסוק בתיאור פרטי החיים והתרבות של זמנים עתיקים אלו, אלא במציאת תשובה לשאלה: כיצד הודרכה האנושות בזמנים קדומים, ומניין באו הכוחות שהשפיעו עליה?

כאשר רואה רוחי שעינו הרוחית פקוחה כך שהוא יודע כיצד לקרוא את הכתב העדין של הרשימות האקאשיות, מתבונן לאחור אל העולמות הרוחיים, הוא מגלה את המקומות שמהם נובעים התרבות וכל חיי הרוח של הזמנים הללו. נפשנו יכולה לגלות את המקומות שבהם נאספו המאסטרים ותלמידיהם בבתי הספר של המיסטריות של הזמנים ההם. היו מרכזי מיסטריות רבים כאלה על היבשת האטלנטית העתיקה, והם נבדלו מאלה של ימינו וכונו בשם אחר. הם לא היו כנסיות בלבד ולא רק בתי ספר, אלא צירוף של שניהם. הללו שביקשו אחר האמת יכלו למצוא דת וחכמה גם יחד בבתי הספר של המיסטריות. כאן דת וחכמה היו לאחת. אם נשתמש במילה מודרנית, אנו יכולים לאפיין את המרכזים האוקולטיים הללו, בתי הספר של המיסטריות, בעזרת המושג: "האוראקלים האטלנטיים." זהו השם שניתן להם על ידי בתי הספר של המיסטריות האירופיות, אבל מלכתחילה הם נקראו בשם שונה לחלוטין.

באוראקלים האטלנטיים ובמרכזי החכמה שלהם, חיי הרוח היו מחולקים באותו אופן שבו הידע החיצוני ותחומי המסחר והמקצוע מחולקים בחיים החיצוניים היום. היו ענפים שונים של חקירה רוחית וחכמה אוקולטית באטלנטיס העתיקה, אבל כל דבר בזמנים ההם היה תלוי בתנאים שונים. החכמה השתנתה באוראקל אחד למשנהו בהתאם ליכולות של בני האדם ולסביבתם החיצונית. קיים קשר בין כישרונות אנושיים מסוימים לבין כוכבי לכת מסוימים, כלומר, כישרונות אוקולטיים מיסטיים מסוימים היו קשורים לכוכבי לכת מסוימים. לכן, על היבשת האטלנטית עלינו להבחין בין האוראקלים של הירח, כוכב, שמש, מאדים, צדק ושבתאי.

כישרונותינו הנוכחיים גם כן התפתחו מתוך הקוסמוס, כמו האדמה שלנו, ובכל מקרה הם קשורים לכוכבי לכת מסוימים ולהשפעתם. באטלנטיס, אנשים שהתאימו לפיתוח יכולת תפיסה זו או אחרת, נבחרו מתוך האוכלוסיה ויועדו לאחד משבעת האוראקאלים. משבעת האוראקלים, אשר כונו בשמות שבעת כוכבי הלכת שנודעו באטלנטיס העתיקה, אוראקל השמש עמד מחוץ לכל השאר, ואחריו אוראקל וולקן שהכין עצמו בסודיות עבור תפקידו בעתיד.

כל אחד מן האוראקלים הללו נבע מן הקוסמוס בהתאמה ליכולותיו, אבל היה מרכז אחד שבו היכולות של כל שבעת האוראקלים זרמו יחדיו. וכאן החכמה של שבעת אוראקלי אטלנטיס התמזגה. המומחים של מרכז זה, של אוראקל השמש הקדוש, חונכו אל המיסטריה והשירות של מה שידוע לנו כיום כשמש. אל לנו לשכוח שהשמש הפיזית היא רק ביטוי חיצוני או קלסתר פנים – הגוף והמעטה – של חיי הרוח של ישות-השמש הנעלה.

כולכם שמעתם על הזמן שבו נפרדה השמש מן האדמה ויחד עם השמש הפיזית ישויות אלו נטשו את הזירה הארצית שהתפתחה דרך המצב האנושי, ולכן לא יכלה לשמש אותן עבור התפתחותן שלהן. לאחר שעזב גם הירח, יכלה האדמה לממש את יעודה ולהפוך למקום משכן לאנושות. אם השמש לבדה היתה משפיעה על האדמה, היתה האדמה מתפתחת כה מהר שבני האדם היו נהיים זקנים מיד לאחר הלידה. לעומת זאת, אם האדמה היתה נתונה רק להשפעת הירח, היו בני האדם מתקשחים ונהיים למומיות. ההתפתחות היתה איטית מדי וגופיהם היו מגיעים למצב של נוקשות והתעצות. בעזרת כוחות מנחים של חכמה, השמש והירח קיימו שווי משקל בהשפעה החיצונית שהרעיפו על האדמה; על ידי כך איפשרו לאדמה ולבני האדם להתפתח בקצב המתאים להם. הישויות של מאדים, כוכב, נוגה וכן הלאה, שלא הצטרכו לכוחות שנשארו בירח ובאדמה עבור התפתחותן, עזבו יחד עם השמש כדי למצוא משכן לעצמן. ועדיין המשיכו בקשר עם האדמה ושלחו את כוחותיהן המיטיבים מטה באור השמש.

במשך התקופה האטלנטית העתיקה, המומחים של אוראקל השמש התקדשו אל תוך המעשים של ישות-שמש נעלה זו. המתקדש הגדול אשר היה המנהיג של הנעלה שבאוראקלים, התקדש בדרך המקיפה והכוללת ביותר לתוך המיסטריות הללו. כל התרבות האטלנטית, וכפי שנראה גם התרבות הפוסט-אטלנטית נבעו ממנו. 'מאנו', כך כונה מנהיג אוראקל השמש – גם אם השם אינו משנה הרבה – לא בחר את הנציגים העיקריים של התרבות הפוסט-אטלנטית מקרב אלו המכונים מלומדים ומדענים, ולא מקרב הרואים הרוחיים והמאגים של הזמן ההוא. האנשים בעלי הידע הרוחי והנפשי אשר בימים ההם ניתן היה להשוות אותם בערך למדענים ולמלומדים של ימינו לא נחשבו בעיניו כמתאימים; כי אם אנשים פשוטים אשר החלו לאבד בהדרגה את היכולות לראיה רוחית. מצב התודעה הנוכחי שלנו החל להתפתח רק בסוף התקופה האטלנטית. בזמן ההוא החלה תודעת הראיה הרוחית להתעמעם, ובהדרגה פינתה את הדרך לתודעה מלאה של העצמי, ליכולת של היחיד לומר 'אני' על עצמו. מאנו הגדול אסף סביבו את אלה שיכלו לתפקד באופן אינטלקטואלי, לא רואים רוחיים ומאגים, אלא אלו אשר ספגו ופיתחו את ניצני החשבון. היו אלה המבוזים שלא ידעו דבר על פי הערכת המנהיגים, ובכך הם דמו לתיאוסופים של ימינו. מאנו נדד איתם למקום קדוש באסיה שממנו נבעה התרבות הפוסט-אטלנטית.

אם נתעלם לצורך זה מאמריקה, אפשר לומר שאירופה, אסיה ואפריקה אוכלסו כולן על ידי צאצאי אטלנטיס העתיקה, אשר נעו לעבר יבשות אלו תחת ההנהגה של מאנו. על מתקדש זה של אוראקל השמש היה לדאוג שיסודה של התרבות הפוסט-אטלנטית וההתפתחות של בני האדם שבה יתקדמו תחת השפעה נכונה. מההתחלה היה עליו לדאוג שכל דבר בעל ערך עבור ההתפתחות העתידית צריך להינשא הלאה. שימור זה של ערכי העבר הוא חוק של אוקולטיזם, של אקונומיה רוחית, אבל הוא גם חוק שיכול להיות ידוע רק דרך חכמה רוחית.

המתקדש הגדול לקח משהו בעל ערך רב עמו כאשר יצא למסע מאטלנטיס העתיקה לאירופה. כדי להשלים זאת היה עליו – אם תרשו לי לבטא זאת כך – לנדוד ולבחון את האוראקלים האחרים. כולכם יודעים שאצל אנשים רגילים הגוף האתרי נפרד מהגוף האסטרלי והאגו מיד לאחר המוות ונמוג בהדרגה לתוך האתר האוניברסלי. אותו דבר קורה עם הגוף האסטרלי לאחר זמן מסוים. אבל חוק זה נשבר לעיתים לפי צרכי האקונומיה הרוחית. וזה אשר קרה לגופים האתריים של שבעת המקודשים הגדולים ביותר אשר היו מנהיגי האוראקלים של אטלנטיס העתיקה.

מהי משמעות הדבר באומרנו שאנו עובדים על עצמנו? משמעות הדבר שאנו מטהרים את הגוף האתרי והגוף האסטרלי. כעת, לאחר שטוהרו הגופים האתרי והאסטרלי הם אינם נמסים לאחר המוות, אלא נשמרים בהתאם לחוק של האקונומיה הרוחית. בקצרה, היה ידוע במיסטריות כיצד לשמר את הגופים האתרי והאסטרלי רבי הערך שפותחו על ידי המתקדשים הגדולים, אבל זה יוליך אותי לשדות רחוקים מדי אם אדבר על כך בפרטים. די אם אומר שגופים אלו נשמרו על ידי המשמרים של בתי הספר של המיסטריות.

מסיבה זו עבר המתקדש הגדול של אוראקל השמש באוראקליים האטלנטיים ואסף עמו את שבעת הגופים האתריים של המתקדשים האטלנטיים הדגולים ביותר. ואז משך בעזרת חכמתו מספר בני אדם אשר נמצאו מתאימים עבור התרבות הבאה. הוא לימד את האנשים שאסף סביבו כך שנהיו יותר ויותר בעלי יכולת וטהורים. מה שבא לאחר מכן, יכול להיקרא אמנות. לאחר זמן מסוים נהייה אפשרי לשלב את שבעת הגופים האתריים רבי החשיבות של שבעת המתקדשים הגדולים ביותר של האוראקלים של אטלנטיס העתיקה בתוך שבעה בני אדם. ביחס לאגואים שלהם, כוח השיפוט שלהם וכיוצא בזה, הם היו אנשים פשוטים שלקיומם לא היתה חשיבות מנקודת ראות חיצונית, אך הם נשאו בתוכם את שבעת הגופים האתריים המפותחים ביותר של שבעת המתקדשים החשובים. גופים אתריים אלה זרמו לתוך האנשים הללו, ואיפשרו להם לפרוש את החזיונות הכבירים ואמיתות האבולוציה בעזרת השראה ממעל. כך, הם יכלו לדבר על כל החכמה הנעלה הזו.

המתקדש הגדול שלח את שבעת נושאי החכמה הללו להודו, היכן שלאנשים היה עדיין חוש והבנה לרוחי ולעולמות הרוחיים. בהודו היתה עדיין לאנשים התחושה והתודעה שאי-פעם באו מעולם רוחי קדום ונולדו מהרחם האלוהית. לכן, כל העולם הפיזי הופיע לפניהם כמאיה, כאשליה, והם כמהו לחזור לעולם זה של האלים, אל ישויות אלוהיות-רוחיות שפעם חיו בקרבם. אל אנשים כאלה יכלו שבעת נושאי החכמה לדבר. הם נקראו הרישים הקדושים, והם שפתחו את שחר תרבותנו הפוסט-אטלנטית. לאנשים אשר שימרו עבור עצמם את התודעה של העולם הרוחי והגעגועים אליו עם ישויותיו האלוהיות-רוחיות, ניתנה הזדמנות ללמוד עוד אודות עולם זה ולמצוא את הדרך חזרה אליו.

בתקופות שבאו לאחר מכן, נולדו לא רק אנשים שנועדו להביט לתוך העולמות הרוחיים, אלא גם אלה שרצו לתרום לייסודה של תרבות חדשה. הם התכוונו להפוך לחובבי העולם הפיזי ולראותו לא רק כמאיה או אשליה. נהפוך הוא, הם החלו להבין שהעולם הפיזי אינו אלא ביטוי או קלסתר פנים של העולם הרוחי השוכן מאחור. זו היתה התקופה השניה, הפרסית העתיקה או התרבות הזארטוסטריאנית. ההיסטוריה הרגילה מתעדת רק זארטוסטרא מאוחר יחסית, משום שההיסטוריונים אינם מודעים לכך שבזמנים העתיקים נהגו לתת ליורש שם של מנהיג גדול מהעבר. אני מתכוון כאן לזארטוסטרא הגדול מכולם, אשר היה אחד מהתלמידים הקרובים של המתקדש מאוראקל השמש. משימתו היתה למצוא את הקשר שבין העולם הפיזי לעולם הרוחי. היה עליו ללמד את תלמידיו שהספרה הפיזית של השמש היא הגוף של הישויות הרוחיות שמשכנן על השמש ושכל העולם הפיזי הזה צריך להיראות כאיברים וגופים של הגוף הפיזי של הישויות האלוהיות-רוחיות. כפי שהשמש מוקפת בהילה כבירה, כך האדם מוקף על ידי הילה קטנה משלו או משלה, שהיא הביטוי המיקרוקוסמי של ההילה הכבירה של השמש. השמש היא הגוף של רוח השמש אשר גילה את עצמו באוראקל השמש של התקופה האטלנטית הקדומה. זארטוסטרא חזה ברוח זו בחזיון של ראיה רוחית. הוא גם ציין את הילת השמש כרוח השמש, וזוהי אותה ישות שקרא לה אהורא מאזדאו. אוקולטיסטים של זמנים מאוחרים יותר קראו לו אורמוזד.

זארטוסטרא לימד את תלמידיו לראות את אהורה מאזדאו בשמש הפיזית ולא ללכת שולל אחרי אהרימן. אהרימן שוכן בעולם הפיזי מאז השליש האחרון של התקופה האטלנטית ותוקף את הנפש האנושית דרך התפיסה החושית, כלומר, מבחוץ. לעומת זאת לוציפר תוקף את הנפש מבפנים. היה על זארטוסטרא להצית בלבבות בני האדם את האהבה לרוח השמש הגדולה, והוא עשה זאת במילים רבות העוצמה שאין לתרגמן בדיוק בשפתנו המודרנית. כל המילים הנשגבות שאתם מוצאים בוודות (VEDAS) ובגתהת^[1] (GATHAS) יפות ככל שיהיו, אינן אלא צל חיוור ושטחי של המילים הכבירות והנעלות שבוטאו במקור על ידי זארסטוסרא. בלשוננו הן יישמעו בערך כך: "ברצוני לדבר, כעת הקשיבו לי, אתם מקרוב ומרחוק, המוצפים בגעגועים למילים אלו. אני רוצה לדבר אודות האמת הנעלה ביותר עבורי בעולם זה שנתגלתה אלי בעזרת אהורה מאזדאו הרם והנשגב. הקשיבו לי ורשמו מילותי בזהירות: לא עוד מורה השקר, הרשע ששפתותיו הובילו עדים לאמונת רשע, מטה אותכם מדרך הישר. כי הוא אהורה מאזדאו הרם והנשגב – גילה עצמו! הללו שאינם רוצים להקשיב למילותיי ולמשמעות שאני נותן להן יחוו רוע כאשר מהלך העתים יגיע לסופו."

בזמנים אחרים אמר זארטוסטורא כך: "כה גדול ורם הוא זה אשר גילה עצמו בשמש אלי שויתרתי על הכל עבורו. ששתי להקריב לו את חיי גופי, את הקיום האתרי של חושי, ואת הביטוי למעשי – הגוף האסטרלי." זו היתה ההצהרה שנתן זארטוסטרא בזמנים רחוקים.

לזארטוסטרא היו שני תלמידים. לאחד מהם גילה באמצעים רוחיים כל דבר שאפשר לקלוט בראיה רוחית באמצעות האיברים האסטרליים. תלמיד זה התגשם בשם הרמס, הרמס המצרי. לתלמיד השני העניק אמיתות שאפשר לדעת דרך הראיה הרוחית של הגוף האתרי: החכמה של הרשימות האקשיות. התלמיד השני היה משה, ואתם יכולים למצוא את החכמה שהוענקה לו בספר של משה בברית הישנה.

כאשר התלמיד הראשון התגשם כהרמס, הוא נשא בתוכו את הגוף האסטרלי של זארטוסטרא, אשר גילה לו לא רק את תורתו, אלא גם את טבעו שלו. העברה שכזו היתה אפשרית כי מה שהרמס קיבל היה לא אחר מאשר הגוף האסטרלי שזארטוסטרא הקריב למענו. היתה זו החכמה של זארטוסטרא שהרמס, המייסד של התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית לימד.

התלמיד האחר, אשר לו נתן זארטוסטרא חכמה דרך הגוף האתרי, נולד גם הוא שוב. כאשר התגשם, הגוף האתרי שזארטוסטרא הקריב, נשזר בתוכו. תלמיד זה היה משה. ביכולתכם למצוא עובדות כאלה רשומות במסמכים דתיים, אבל באופן מוסווה. קיראו את הסיפור על לידתו של משה. מה קרה אז? הילד הונח בתיבת גומא שהושמה במים. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר שהוא נותק בשלמות מן העולם. האגו שלו וגופו האסטרלי היו צריכים להישאר חבויים עד שיוחדרו על ידי העקרון של הגוף האתרי. כיצד התרחש הדבר? במשך הזמן שבו נח משה מבודד בתיבה על המים, הגוף האתרי שנשזר בתוכו נהיה מואר. רק אז יכלו הגוף האסטרלי והאגו להתחיל לפעול בתוכו. האם אין הדימויים רבי העוצמה של בראשית, אשר יעסיקו את האנושות במשך זמן רב בעתיד, דימויים שנלקחו מן הרשימות האקשיות? דברים כאלה אין להבין ללא עזרת האוקולטיזם.

אנו מגיעים עתה לתקופה הרביעית בתרבות הפוסט-אטלנטית, לתקופה היוונית-רומית. עד לנקודה זו, בני האדם התפתחו בצורה כזו שהיה עליהם ללמוד לאהוב את האדמה. ועדיין היו קיימים גם אלו שהיו בני לוויה לאלים בתקופה האטלנטית ולכן מוצדק לשאול מה קרה לאגואים של המתקדשים הגדולים של הזמן ההוא. האגואים האטלנטיים שכנו בגופים רכים ועדינים יותר, ועבורם הקיום על האדמה היה כזה, שאינדיבידואלים היו צריכים להיכנס להתגשמות רק עבור הזמן ההכרחי לקיום הקשר בין חכמת העולם הרוחית הקדומה והאנושות.

הבודהה הגדול הוא אחד האינדיבידואלים אשר היה יכול למעשה להספיג את הכתבים המזרחיים באותה חכמה עמוקה וכוח רוחי שאנו מוצאים בהם כעת. כאוקולטיסטים ביכולתנו להבין את הכתבים המיוחסים לו ואנו אפילו מקבלים אותם באופן מילולי. לדוגמא, אמת היא כאשר אנו קוראים אודותיו: "בלידתו הוא זרח כאור השמש הבהיר." אנו יכולים לקבל באופן מילולי את אמירתו של בודהה: "נכנסתי להתגשמותי האחרונה ואיני צריך לחזור לאדמה אלא מרצוני החופשי." במשך התקופה הפוסט-אטלנטית הוא התייגע גם במעבר דרך שלבים של תובנה אינטלקטואלית, וביכולתנו להבינו כאשר הוא אומר ששרשרת ההתגשמויות והשלבים השונים של התקדשויות שדרכן היה צריך לעבור, מוצגים לפניו כבהבזק אור פתאומי:

עמדו לפני הדמויות בכל יפעתן

אבל האינטואיציה שלי לא היתה עדיין טהורה!

ראיתי את רוחות התובנה,

אבל האינטואיציה שלי לא היתה עדיין טהורה!

ראיתי את אתרי ההתקדשות,

אבל האינטואיציה שלי לא היתה עדיין טהורה!

הייתי להם לבן לוויה:

וכעת האינטואיציה שלי היתה טהורה!

זוהי ההארה של בודהה. הוא היה אחד מאלה שעמם אנו חיים בתיאוסופיה הרוזנקרויצרית.

כבר ציינו שמותיהם של שלושה מסטרים: זארטאס, סקיתיאנוס ובודהה ואנו יכולים לראות כיצד חייהם של אישים מובילים אלה נמשכים לתוך זמננו הנוכחי. האוקולטיסט יכול לבחון ממצאים אלו. במציאות של אקונומיה רוחית איננו מוצאים רק את אשר אנשים נעלים אלה השאירו מאחוריהם; כל דבר אחר שהוא בעל ערך עבור האנושות נשמר. קחו לדוגמא אינדיבידואל כמו גלילאו, אשר במאה השש-עשרה השיג תוצאות כה משמעותיות בפיזיקה. הגוף האתרי של גלילאו לא הורשה למות יחד אתו. הרחק מהמקום שבו פעל גלילאו, חי אדם באמצע המאה השמונה-עשרה, אשר הכין את עצמו למשימה כבירה אחרי שני עשורים של ילדות ספוגה ביראת שמיים. עמוק בתוך רוסיה, ליד הים הלבן, חי אדם בתנאים הפשוטים ביותר. שמו היה מיכאל למונסוב. אין בכך שום קלון, משום שעל המישור הפיזי, אינך יכול לדעת הכל. אבל אנו רואים כאן שיסודות בעלי ערך נשמרים והעבר קשור לעתיד בעזרת החוק של אקונומיה רוחית. במיסטריות הרוזנקרויצריות, גם כן, אנו פוגשים את האינדיבידואל אשר חי בגופו של בודהה על המישור הפיזי. במשך התקופה האטלנטית, הוא חי רק כבודהיסטווה, אבל מאוחר יותר הוא ירד לתוך הגוף הפיזי של בודהה.

בואו ונתבונן כעת על הזמנים של בודהה וזארטוסטרא ונראה את אשר היה על הנפשות לעשות בזמנים שבין שני מנהיגים רוחיים אלו. מצד אחד, יש לנו את התורה של אהורה מאזדאו, ומצד שני, חלק זה של האנושות שנהיה יותר ויותר לאוהב של האדמה. הבה ונעביר לפני נפשנו שוב את התקופות ההודית, הפרסית והכלדית-אשורית-בבלית, שבמשכן הנפש איבדה בהדרגה את הקשר עם העולם הרוחי. ואז ביוון העתיקה אהבה הנפש את האדמה כה עמוקות שההצהרה של היווני המפורסם "מוטב להיות קבצן בעולם זה מאשר מלך בממלכת הצללים," התקבלה כאמת. במשך תקופה פוסט-אטלנטית רביעית זו, התקופה היוונית-רומית, כל דבר בעולם החיצון נראה כרב קסם ויפה. הרואה הרוחי יכול היה לדוגמא, להתבונן בהריסותיו של המקדש של פיסטרום (PAESTRUM) בעינו הפיזית ולהנות בהערצה מהיופי של מבנה המקדש ומהקסם המסקרן של קוויו. כאשר הוא מסיר עיניו מהמקדש ומתבונן בתוכן דומה בעולם הרוח, הוא אינו מוצא דבר. כאילו הכל נמחק. זהו מה שנפשות אלו חוו בין מוות ללידה מחדש. הן היו מבודדות בתוך המעגל של האינדיבידואליות שלהן, מנותקות מכל דבר רוחי וכמהות רק אל העולם הפיזי וכל יופיו.

אהורה מאזדאו, מנהיג השמש, צריך היה לרדת לאדמה להביא אור לתוך בדידות קפואה זו. היה עליו להיות לאדם בעולם הפיזי כדי לעזור לחיים וגם למתים. היה עליו להיות לאדם בין בני אדם! הגבוה והמפואר שחי בשמש ירד לאדמה וגילה עצמו לאנושות. קודם לכן גילה עצמו ביסודות – לדוגמא: למשה באש בסנה הבוער ובברק בסיני. על בני ישראל נאסר לגלף את דמות האל שלהם. למה? משום שאין לתת שם חיצוני 'לי', הישות האלוהית; רק שם שונה לחלוטין יכול לבטא את "אהיה אשר אהיה!" האפשרות היחידה לגלות את שמו של רוח השמש היא לחפש אותו באדם. זה אשר שוכן כ'אני' באדם הוא ישות-כריסטוס.

ההתגלות של יהווה קודמת לכריסטוס. זה היה בזמן שבו ישות הכריסטוס יכלה לרדת בהדרגה לאדמה. מה הבטיח פעם זארטוסטרא לישות-השמש הנעלה? איזה קורבן הקריב לו? את גופו, חושיו ודיבורו. זארטוסטרא התגשם שנית כבן זמנו של בודהה הגדול. הוא היה יכול אז לבנות את הגופים האתרי והאסטרלי שפעם הקריב. הוא נולד שוב כזארטאז או נאזראטוס ונהיה למורהו של פיתגורס, אשר התגשם כאחד משלושת החכמים של המזרח ונהיה לאחד מתלמידיו של ישוע מנצרת. זארטוסטרא, אשר פעם הקריב את גופיו האתרי והאסטרלי, יכול היה לתת גם את מעטהו החיצוני לזה שפעם בישר על בואו. כישוע מנצרת של האוקולטיזם המערבי, יכול היה לתת את גופו הפיזי לפקודתו של רוח השמש ואז לומר, "אני הוא אור העולם!"

ישות הכריסטוס היתה ידועה בכל המיסטריות בהודו העתיקה, בזמנם של שבעת הרישים. הישות שייצגה את הכריסטוס נקראה וישווה קארמאן (VISHVA KARMAN). זארטוסטרא קרא לו אהורה מאזדאו, ובמצרים היה ידוע כאוזיריס. היהודים קראו לו יהווה או יהוה, ואז בתקופת התרבות הרביעית, חיה אותה הישות עצמה שלוש שנים על אדמתנו הפיזית. זוהי הישות שבעתיד תאחד מחדש את השמש עם האדמה. באופן מיסטי, הכריסטוס איחד עצמו עם האדמה כאשר זרם הדם מפצעיו בגולגותא. באותו זמן הוא הופיע בהילה של האדמה והוא נמצא בה מאז.

מי היה האדם הראשון אשר ראה את הכריסטוס בהילה של האדמה? היה זה פאולוס, שעשה יותר מכל אדם אחר להפצת הנצרות. מה גרם לשאול להפוך לפאולוס? לא התורות ולא המאורעות אשר התרחשו בארץ ישראל, אלא המאורע בדמשק, שהיה בעל טבע על-חושי. לפני חוויה זו, שאול לא יכול היה להאמין שהאחד שמת בחרפה כזו על הצלב היה כריסטוס. אבל כמתקדש של הקבלה, ידע שהכריסטוס עתיד להיראות בהילה של האדמה מרגע שיופיע על האדמה. זו היתה החוויה של פאולוס. פאולוס אמר על עצמו שנולד בטרם עת, אותו דבר נאמר גם על בודהה. משמעות הדבר שאינדיבידואל שכזה אינו יורד עמוק מדי לתוך המציאות הפיזית. כאשר פאולוס נהיה לרואה רוחי לפני הגיעו לדמשק, הוא ראה וידע מי היה הכריסטוס.

הכריסטוס פעל בבודהה כבודהיסטווה והוא אשר מהווה כעת את הרוח הפלנטרית של האדמה מאז המאורע בגולגותא ונמצא בהילה של האדמה. בעזרת עקרון הכריסטוס ניצת אור חדש בעולם זה ומעבר לו. גופו של ישוע מנצרת – הגופים האתרי והאסטרלי והאגו של ישוע מנצרת – קיימים בעותקים רבים בעולם הרוח. אמירה שכזו מבטאת משהו בעל משמעות כבירה וכדי להבין זאת טוב יותר נוכל להשתמש בכמה דוגמאות מאירות עיניים. רק חישבו על גרעין תבואה שצומח לשיבולת ומכפיל עצמו פעמים רבות בתהליך זה. תהליך פשוט וטבעי זה מהווה משל למאורעות בעולם העל-חושי הנשלט על ידי חוקים מסוימים. עותקים רבים של הגופים האתרי והאסטרלי ושל האגו של ישוע מנצרת קיימים כדי לשלבם בנושאים של עקרון-הכריסטוס. כל דבר הקשור בעקרון-הכריסטוס הוא כה רב חשיבות שהאנושות יכולה לתפוס אותו רק לאט לאט ובהדרגה.

אוגוסטין הקדוש, לדוגמא, נשא בתוכו עותק של הגוף האתרי של ישוע מנצרת; ומרגע שאתם יודעים זאת, אתם יכולים להעריך את חייו, שגיאותיו והישגיו. האגו שלו וגופו האסטרלי היו שלו בלבד, ורק בגופו האתרי באה לחיים המתנה המיסטית הגדולה שלו. לפרנציסקוס הקדוש מאסיזי ולתומס מאקווינס היו עותקים של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת שזורים בנפשם. ועובדה זו איפשרה להם להיות מורים כה נמרצים ופעילים. הם פעלו מהתחום שבו חי פעם הכריסטוס.

בכמה מקרים מאורעות חיצוניים כאסונות טבע או דברים דומים האדירו שזירה זו של גופים רוחיים לתוך נפשו של המקבל. נאמר על תומס מאקווינס שברק הכה והרג את אחותו הקטנה בחדר שבו עמד, אבל הותיר אותו בחיים. הוא פירש מכת ברק זו לידו כאפקט הכרחי של הכוחות האלמנטים כדי לעזור לו לקבל את העותק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת. גם לאליזבט מתורינגן היה חותם של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת טבוע בנפשה.

זארטוסטרא, או ישוע מנצרת, הוא אחד משלושת המאסטרים של הרוזנקרויצריזם. עותקים רבים של האגו שלו, האגו שבו שכן רוח הכריסטוס עצמו, נמצאים בעולם הרוחי. העותקים של האגו של ישוע מנצרת מחכים לנו בעולם הרוחי לשם שימוש למען אבולוציית העתיד של המין האנושי. אנשים המתאמצים לחתור מעלה לגבהי החכמה והאהבה הרוחית הם מועמדים לקבל את העותקים של האגו של ישוע מנצרת. הם נהיים לנושאי הכריסטוס, נושאי כריסטוס אמיתיים. על אדמה זו הם יהיו המבשרים של בואו בשנית.

אנו שואבים כוח עבור עבודתנו בעתיד מהידע על האינדיבידואלים העומדים מאחורי השליחות של בני אדם חשובים. אפשר לבחון את העובדות הללו. לא כל אחד יכול לחקור את המתרחש מאחורי המסך של העולם הפיזי, אבל כל אחד יכול לבחון את התוצאות של חקירה כזו על ידי התבוננות בכתבים הקדושים שנכתבו לפני ואחרי כריסטוס. עובדות אלו יכולות להאיר את הדרך להבנה; ואם יעשו כן, הן ישתנו בתוכנו ויהיו לדם חיים רוחי.

————————————————–

1. GATHAS – פרקי שירה דתית פרסית ↑