רודולף שטיינר

4 הרצאות שניתנו בשטוטגרט בספטמבר 1907 GA101

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תודה על התיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה ראשונה – 13.9.1907

צליל הבריאה הקוסמי. פזורת הגוון, והכוחות המעצבים של האקשה

ארבע הרצאות אלה שאני אתן כאן בשטוטגרט דורשות חדירה אינטימית יותר במידת מה היות ויש להניח שחלקו הגדול של הקהל כאן מורכב מחברים המיודעים מזה זמן מה למושגי היסוד של הלימוד האוקולטי. על כן ייתכן ויש בחפצם ללמוד פרטים אינטימיים יותר בספירת מדע הרוח.

אנו עומדים למסור בהרצאות אלה אודות סימבולים וסימנים אוקולטיים בזיקתם אל העולם האסטרלי והעולם הרוחי וסדרות מהם תיערכנה ותתפרשנה במשמעותן העמוקה יותר. אבקשכם לתת דעתכם לכך שהחלק העיקרי משתי ההרצאות הראשונות יישמע כבלתי שגרתי ויוסבר במלואו אך ורק לאחר מכן בהרצאות השלישית והרביעית. דבר זה נעוץ בטבעו של החומר כי הרצאות על מדע הרוח אינן יכולות להיות כהרצאות בשטחים אחרים כשהללו מורכבות באורח מתמטי מיסודות פשוטים. רב ממה שייראה בתחילה מעורפל, יתבהר מאוחר יותר ויהיה ניתן להבנה.

סימבולים וסימנים – לא רק בעולם החילוני כי אף בעולם התיאוסופי עושים רושם לעתים קרובות של משהו שרירותי שאך "מציין" משהו. אין זה נכון. אתם יודעים שאת כוכבי הלכת השונים של היקום, למשל, מציינים סמלים. אתם יודעים שסמל מוכר באלגוריות התיאוסופיות הוא זה הקרוי מחומש. יתר על כן, אתם יודעים שבדתות השונות מוזכר אור במשמעותה של חוכמה, של בהירות רוחית. אם תשאלו כעת אודות הצורך של דברים כאלה, אזי תשמעו או תקראו שדבר זה פירושו כך או אחרת. למשל, משולש מתפרש כשילוש העליון וכדומה. בכתבים ובהרצאות תיאוסופיים ניתן לעיתים קרובות פירוש למיתוסים ולאגדות. נאמר עליהם שיש בהם "משמעות כלשהי". להגיע מעבר למשמעות, מאחורי הווית המשמעות הזאת, להכיר את ממשותם של סימבולים כאלה יהווה תפקידן של הרצאות אלה. למה מתכוונים אנו בכך נבהיר בדוגמה הבאה.

הבה ונתבונן במחומש. אתם יודעים שחשיבה מעורפלת רבה מתפלמסת בנידון. אין זה עניינו של האוקולטיזם. על מנת להבין מה אומר האוקולטיסט על המחומש עלינו להיזכר קודם כל בשבעת מרכיביה היסודיים של ישות אנוש, וראשית כל בגוף האתרי שיש להתחשב בו במיוחד בהתבוננות זו. אתם יודעים שהגוף האתרי שייך לספירת הנסתר. לא ניתן לראותו בעיניים פיזיות. כדי לראותו נחוצים איברי ראיה רוחית. ואז יתברר שעצם מהותו של הגוף האתרי איננה מופיעה בתצורה ערפילית עדינה. מאפיין אותו שהוא מורכב מזרמים שונים העוברים דרכו. הוא מהווה, למעשה, הארכיטקט, היוצר של הגוף הפיזי. כשם שנוצר קרח ממים כך מעצב הגוף הפיזי את עצמו מהגוף האתרי, אשר בדומה לאוקיינוס מוצף כולו על ידי זרמים רבים הזורמים לכל הכיוונים. ביניהם חמישה זרמים עיקריים. כשאתם מתייצבים ברגליים פשוקות ובזרועות מושטות אתם יכולים לעקוב בדייקנות אחר כיוונם של 5 זרמים אלה. הם יוצרים מחומש. בכל אדם צפונים 5 זרמים. הגוף האתרי הבריא נראה כך שזרמים אלה מהווים כמו תבנית התמיכה המוצקה שלו. אל לכם להניח שכל המשתייך לגוף האתרי מצוי אך ורק בפנים, הואיל וכאשר האדם נע, למשל, עוברים למעשה הזרמים דרך האוויר.

המחומש הוא בר תנועה כמו תבנית התמיכה הגרמית של הגוף הפיזי. ועל כן כשמדבר האוקולטיסט על המחומש כעל תבניתו של האדם, אין בכך משום דבר המחושב חיצונית, אלא הוא מדבר על כך כפי שמדבר האנטומיסט על השלד. תבנית זו מצויה, למעשה, בגוף האתרי. זוהי עובדה קיימת.

מסקירות קצרות אלה אנו רואים מהו מצב העניינים בהתייחסות האמיתית של הסימבול. כל הסמלים והסימבולים שאנו פוגשים באוקולטיזם מפנים אותנו לאמיתות כאלה וחשובה ביותר היא העובדה שבזמן הנאות מקבל אדם הנחיות לשימוש בדימויים כאלה. כי אז משמשים הם האמצעים להגיע לתודעה עילאית או לראיה רוחית.

שום אדם המשתקע במהותו של המחומש לא יצא בידיים ריקות אם יעשה זאת בסבלנות. עליו כמו להשקיע עצמו במחומש. או אז ימצא את הזרמים בגוף האתרי. אין כל ערך להמציא משמעויות סתמיות שרירותיות לסמלים אלה. האדם חייב לשימם לפני עינו הפנימית ואז הם מוליכים לאמיתות אוקולטיות. כך הדבר לא רק בהתייחס למה שניתן למוצאו בתחומי התיאוסופיה, אלא אף כשנוגע הדבר לסימבולים ולסמלים המצויים בתעודות דתיות רבות שוני ביותר, כי תעודות אלה מסתמכות על אוקולטיזם. כשנביא או מייסד דת, מדבר על אור ובכך מתכוון לחוכמה, אין הוא עושה זאת כי הוא חושב זאת לדימוי שנון. האוקולטיסט מבסס חשיבתו על עובדות. מכאן, שלא חשוב לו להיות שנון, אלא איש אמת! כאוקולטיסט חייב אדם לחדול מחשיבה בלתי סדירה. אל לו להסיק מסקנות שרירותיות ולהוציא משפט. צעד אחר צעד, בסיוען של עובדות רוחיות – יש לפתח חשיבה נכונה לדימוי האור. על כן יש לדימוי זה חשיבות עמוקה והוא מהווה בעצם עובדה מדעית רוחית. על מנת להכיר בדבר הבה ונפנה שוב אל הישות האנושית.

הגוף האסטרלי מהווה הגוף השלישי של האדם. הוא נושא השמחה והצער והתנסות הנפש הפנימית של האדם תלויה בו. לצמח אין גוף אסטרלי ועל כן אינו חווה שמחה או צער כאדם וכבעלי החיים. אם מדבר היום מדען הטבע, כשהוא עורך ניסויים בטבע, על רגישותו של הצמח, כי אז מושתתים דבריו על אי-הבנה מוחלטת לגבי מהותה של רגישות. אנו מגיעים להבהרה נאותה לגבי אופיו של גוף אסטרלי זה אך ורק כשאנו עוקבים אחר ההתפתחות שעבר בה במהלך העיתים. אנו יודעים שגופו הפיזי של האדם מהווה הגוף הוותיק ביותר והמורכב ביותר של ישותו. גופו האתרי צעיר יותר במידת מה. גופו האסטרלי צעיר עוד יותר. והצעיר ביותר הוא האגו שלו. לגוף הפיזי התפתחות ארוכה מאחוריו שהתהוותה במהלך ארבע התגשמויות פלנטריות. בתחילת התפתחות זו היתה האדמה שלנו בהתגשמות קדומה יותר הקרויה – מצב שבתאי (סטורן הקדום). באותה עת האדם לא היה קיים עדיין בצורתו הנוכחית. רק הנבט הראשוני לגוף הפיזי היה קיים על שבתאי הקדום. עדיין חסרו לו כל יתר גופיו – הגוף האתרי, האסטרלי וכן הלאה. רק עם התגשמותה השניה של האדמה, על השמש הקדומה, התווסף הגוף האתרי.

באותה עת נשא הגוף האתרי האנושי באורח ברור ביותר צורת מחומש. לאחר מכן זה שוּנה במידת מה הואיל ובהתגשמות השלישית של כוכב הלכת שלנו הקרויה הירח הקדום – התלכד עמו הגוף האסטרלי. אז העביר עצמו בטרנספורמציה הירח הקדום ונהיה לאדמה ולשלושת גופי האדם שנוצרו כבר התווסף האגו. אם כן, היכן היו גופים אלה לפני שהתגשמו בישות האנושית? היכן היה, למשל, זה שכגוף אתרי נמשך אל הגוף הפיזי על השמש הקדומה? היכן היה זה במהלך עידן שבתאי הקדום? הוא היה בסביבותיו של שבתאי הקדום כאוויר שבסביבות האדמה כיום. כך היה הדבר ביחס לגוף האסטרלי במהלך עידן השמש הקדומה. הוא אך נכנס לישות האדם במהלך עידן הירח הקדום. כל מה שנע פנימה מאוחר יותר מצוי היה מוקדם יותר בסביבה. אתם יכולים לצייר לעצמכם את השמש הקדומה כך – ללא סלעים, צמחים ובעלי חיים הקיימים על האדמה כיום, כי אם בישויות שהיו בני אדם שהתקדמו עד שלב צמח-אנוש בלבד. היה קיים אז מעין מינרל. הללו היוו את שתי ממלכות הטבע שעל השמש הקדומה. אל לכם לטעות בין השמש הקדומה לבין השמש הנוכחית. השמש הקדומה עטופה היתה במעטפת אסטרלית עצומה שהיתה קורנת. היתה קיימת מעין מעטפת אווירית שהקיפה את השמש, מעטפת אווירית שהיתה בעת ובעונה אחת אסטרלית וקורנת. לאדם כיום גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו. כשפועל האגו על הגוף האסטרלי – ומרומם הוא אינטלקטואלית, מוסרית ורוחית – נעשה אז הגוף האסטרלי לרוח העצמיות או למאנאס. דבר זה כמעט ומתחיל עתה, אך כאשר יושלם הדבר בעתיד, כשיעביר האדם בטרנספורמציה את כל גופו האסטרלי, גופו האסטרלי יהיה קורן ויאיר פיזית. כשם שהזרע מכיל בו את הצמח כולו, כך מכיל בו גופכם האסטרלי את זרע האור. אור זה יזרים סביב אל עולם המרחבים את התפתחותו ואת עיצובו המושפעים באורח מתמשך והולך על ידי האדם המתמיד ומטהר ומרומם את גופו האסטרלי. אדמתנו שלנו תעביר עצמה בטרנספורמציה לכוכבי לכת אחרים. כיום היא אפלה. אילו השקיף עליה מישהו מהחלל – היה רואה אותה כמוארת אך ורק על ידי האור המשתקף של השמש.

אולם ביום מן הימים היא תהיה קורנת, קורנת עקב העובדה שישויות אנוש ישנו בטרנספורמציה את כלל גופיהם האסטרליים. כל הגופים האסטרליים יזרמו כאור אל מרחב העולם. כפי שהיה הדבר בעידן השמש הקדומה. היו בה ישויות עילאיות בשלבם האנושי ולישויות הללו היו גופים אסטרליים קורנים. התנ"ך קורא לישויות אלה, ובצדק, רוחות אור או אלוהים.

מה מפעיל אדם על גופו האסטרלי? מה שאנו קוראים לו טוב והיגיון בריא. כשמתבוננים אתם בפרא שעודנו ברמת אוכל אדם, ההולך אחר תאוותיו ללא אבחנה, עליכם לומר ביחס אליו שניצב הוא ברמה נמוכה יותר מאשר בעל החיים כי לבעל החיים אין עדיין הבנה ולא תודעה לגבי מעשיו. לאדם, ואף לנמוך ביותר ברמתו – יש כבר אגו. אדם בעל חינוך גבוה יותר – ניתן להבחין בינו לבין הפרא עקב העובדה שכבר הוא פועל על גופו האסטרלי. לגבי כמה מתשוקותיו הוא מגלה הבנה כזאת עד כי הוא אומר לעצמו: "אחר תשוקה זו רשאי אני ללכת אחר תשוקה אחרת לא". דחפים ותשוקות מסוימים הוא מזכך ומעדן לתבניות להן הוא קורא האידיאלים שלו. הוא יוצר לעצמו הנחות-יסוד מוסריות. כל אלה מהווים טרנספורמציות של גופו האסטרלי. הפרא אינו יכול לחשב באריתמטיקה ואין לו כושר שיפוט. האדם רוכש נכס זה כשעובד הוא על גופו האסטרלי מהתגשמות להתגשמות. מה שמתפתח כאדם – מרומם בהדרגה את צורתו הבלתי מושלמת הנוכחית על מנת להיעשות אותה ישות אור עליה דיברנו. דבר זה קרוי החוכמה הצרופה. ככל שתרבה תכולת החוכמה בגוף האסטרלי כך יהיה הוא רב אור יותר. האלוהים – אותן ישויות ששכנו על השמש הקדומה היו חדורים לפני ולפנים בחוכמה. כזיקה של נפשותינו לגופנו כך זיקתה של החוכמה אל האור הזורם סביב אל המרחב הקוסמי.

רואים אתם, שהזיקה בין אור לחוכמה אינה דימוי שהומצא באורח שרירותי. הוא מבוסס על עובדה, מהווה הוא אמת לאמיתה. כך יש לפרש זאת לגבי תעודות דתיות על האור כסימבול החוכמה. לתלמיד, שברצונו לפתח כושרו לראיה עליונה, לראיה רוחית, יש בכך משום חשיבות עצומה לערוך התאמנויות כאלו: ראשית עליו לדמות לעצמו לפניו מרחב אפל, כשהוא חוסם כל אור על ידי חשכת לילה או בעוצמו את עיניו. ואז עליו להשתדל לחדור בהדרגה בכוחותיו הפנימיים שלו לחיזוי אור. אם הוא עושה תרגיל זה באורח נאות – ניתן להביא לחיזוי הערוך ממרווח מרחבי המואר במלואו. על ידי כוחות פנימיים ניתן להסב לאור, לא לאור פיזי, אלא חיזוי מראש של זה שאפשר יהיה לראותו לאחר מכן, לא בעין הפיזית, כי אם באיברי חישה עדינים יותר. אור פנימי זה, בו נראית תבונה יוצרת, קרוי גם אור אסטרלי. כשגורם התלמיד לאור על ידי מדיטציה, יהיה לו אור זה באמת לבושן של ישויות רוחיות הקיימות לאמיתו של דבר כאלוהים. ישויות אור אלה שכמותן תהיה אף הישות האנושית ביום מהימים – מצויות תדיר גם עכשיו. זוהי הדרך בה מתקדמים כל אותם אנשים המתוודעים לעולם הרוחי מתוך ניסיונם שלהם. באמצעות שיטות מסוימות אחרות, שנדון בהן בהמשך הזמן, עשויה ישות אנוש להגיע לרמה שממנה, באמצעות כוחה הפנימי שלה, יופיע המרחב כמשהו נוסף. בהתאמנו בתרגילים מסוימים יוצף המרחב לא רק באור התבונה, אלא אף יתפעם בצליל. בפילוסופיה הפיתוגריאנית הקדומה נזכרת, כפי שיודעים אתם, הרמוניית הספירות. במילה ספירה עלינו לדמות לעצמנו חלל קוסמי, מרחב בו מרחפים הכוכבים. דבר זה נחשב בדרך כלל לדמיון סרק, אך אין בכך משום דימוי פיוטי, זוהי המציאות! כשמתאמן אדם דיו בהתאם להנחיות – כי אז הוא לומד לשמוע מוזיקה ממשית המנסרת בחלל הקוסמי. כשהחלל מתחיל כך להתפעם באורח רוחי, כי אז יתכן לומר שהאדם נמצא בדוואכאן. לצלילים אלה מהות רוחית. אין הם שוכנים באוויר, כי אם במהות עילאית יותר, עדינה יותר – באקאשה. החלל שמסביב לנו מלא כל העת במוזיקה הזאת. וישנם צלילים יסודיים מסוימים. תוכלו לקבל מושג על כך אם יהיה לאל ידכם לעקוב אחר דבריי במהלך המחשבות הבא, שבטוחני שייראה לאסטרונומים והמתמטיקאים כשיגעון מוחלט.

לפני כן הזכרנו שאדמתנו התפתחה בשלבים. בהתחלה היתה היא שבתאי קדום. לאחר מכן נהייתה לשמש הקדומה. ולאחר מכן לירח הקדום ואחר כך לאדמה. במשך הזמן היא תהיה ליופיטר, ונוס ווולקן. ועתה, עשויים אתם לשאול: "אך היום קיים עדיין שבתאי בשמיים. מהי זיקת ההתגשמות הראשונה של האדמה לשבתאי?" שבתאי זה שלנו קיבל את שמו בימי קדם כשהחכמים עדיין נתנו שמות בעלי משמעות מלאה. שמו ניתן לו מעצם טבעו. היום אין עושים זאת עוד. לאורנוס למשל, אין צידוק כזה לשמו היות ונתגלה מאוחר יותר.

מה שאנו רואים בשמיים היום כשבתאי, זיקה לו לאדמה כְזו של ילד לאדם זקן. ביום מן הימים יהיה שבתאי זה לאדמה. כשם שלא ייתכן הדבר שהזקן התפתח מהילד הניצב לצידו, כך לא ייתכן שהאדמה התפתחה משבתאי הניצב היום בשמיים. כך הדבר לגבי שאר הגופים השמיימיים. השמש מהווה גוף כזה כפי שהיתה פעם האדמה. אולם היא התקדמה. כשם שהילד עומד ליד הזקן, כך ניצבים בשמיים כוכבי הלכת השונים, מצויים הם בשלבי אבולוציה שונים, שאדמתנו, שעתה הינה בהתגשמותה הרביעית, בחלקם עברה כבר ובחלקם תעבור בעתיד. כוכבי הלכת מצויים בהתייחסות מסוימת ביניהם והאוקולטיסט נותן ביטוי להתייחסות זו באורח שונה מהאסטרונום בימינו.

אתם יודעים שהאדמה סובבת סביב לשמש. שמרקורי ונוגה, כאחיותיה של האדמה, סובבים אף הם, וכן יודעים אתם שגם השמש עצמה נעה. והנה – האסטרונומיה האוקולטית עורכת מחקרים מדויקים לגבי זיקה זו. היא חוקרת לא רק את תנועת האדמה ואת כוכבי הלכת זולתה, אלא אף את תנועת השמש עצמה. כאן ניתן להגיע לנקודה מסוימת בחלל הקוסמי המהווה מעין מרכז רוחי שסביבו סובבים השמש ועימה הארץ וכל כוכבי הלכת. הגופים השונים אינם נעים במהירות שווה. את היחס הזה שבין מהירות תנועתם לבין מהירות תנועת האחרים קובעת האסטרונומיה האוקולטית. היא יוצאת מהעובדה שכאשר מתבוננים אנו במאדים, נוגה, וכן הלאה, נעים הגופים השמיימיים הללו במהירות מסוימת, אך כל השמיים המכוכבים נראים כנחים ללא תנועה. במשמעותו של מחקר אוקולטי אמיתי זוהי מנוחה לכאורה. למעשה נעים השמיים המכוכבים למרחק מוגדר במשך מאה שנים. ומרחק זה שבטווח שלו מתקדמים השחקים, נחשב למסר היסודי. אם ניטול טווח תנועה זה כהנחת יסוד ונשווהו לתנועות כוכבי הלכת ניווכח לדעת שטווח תנועתו של שבתאי פי שניים וחצי משל צדק ושל צדק פי חמישה מזה של מאדים. ושל מאדים פי שניים מזה של הירח. טווח תנועתו של שבתאי הינו פי 1200 מזה של כיפת השמיים כולה.

והנה – כשמתהווה מוזיקה הרמונית פיזית – נובעת היא מהעובדה שמיתרים שונים רוטטים במהירויות שונות. בהתאם למהירות בה רוטט כל מיתר ומיתר מתנגן צליל גבוה או נמוך והתמזגות צלילים שונים אלה יוצרת את ההרמוניה. כפי שאתם כאן בעולם הפיזי קולטים רשמים מוזיקליים מתנודות המיתרים, כך שומע וקולט האדם, החודר למישור השמיעה הרוחית בדוואכאן, את תנועותיהם של הגופים השמיימיים. בעד הזיקה ההדדית של המהירויות השונות של כוכבי הלכת בוקעים ועולים הצלילים היסודיים של הרמוניית הספירות המתפעמים דרך הקוסמוס. מדרשת פיתגורס צדקה, אם כן, בדברה על הרמוניה שמיימית. באוזניים רוחיות עשוי אדם להאזין לה. כשמפזרים אתם אבקה עדינה באורח שווה ככל האפשר על צלחת נחושת דקה ומגיעים אליה בקשת הכינור, נעה האבקה ומסתדרת לפי דגם קווי מוגדר. תיווצרנה כל מיני צורות לפי גובה הצליל. הצליל משפיע על חלוקת החומר. צורות אלה קרויות צורות חלאדני. בהתפעם הצליל הרוחי של ההרמוניה השמיימית דרך היקום הוא עורך את כוכבי הלכת בזיקתם ההדדית. מה שאתם רואים בפיזור במרחב הקוסמי נערך על ידי צליל הבריאה של האל האב. עקב העובדה שצליל זה התפעם דרך מרחב העולם עיצב החומר את עצמו למערכת שמשית, למערכת פלנטרית. אתם יכולים לראות שהביטוי "הרמוניה שמימיית" מהווה, אם כן, יותר מאשר דימוי שנון. מהווה הוא אמת לאמיתה.

ועתה, לעיון נוסף. כל מי שמעסיק עצמו במשך זמן מה באנתרופוסופיה יודע שאדמתנו, בהתגשמותה הנוכחית, עוברת כמה שלבי התפתחות. בעבר הרחוק היתה במצב נוזלי לוהט. אבן ומתכת של ימינו זרמו באותם זמנים כמו שזורם הברזל בכור ההיתוך של הַמַפָּחָה. הטענה שבאותה עת לא היתה יכולה להתקיים שום ישות חיה אינה ברת תוקף כאן, כי הגוף האנושי מתואם היה לתנאי הקיום דאז. האדמה העבירה עצמה בטרנספורמציה מתוך מצב נוזלי לוהט זה אל התקופה לה אנו קוראים התקופה האטלנטית. אבותינו הקדמונים חיו אז ביבשת שכיום מהווה את קרקעיתו של האוקיינוס האטלנטי.

כמובן שאבות אלה בנויים היו אחרת לגמרי מהאדם של ימינו. במובנים מסוימים הם היו רואים רוחיים, הד לשלבים עליונים יותר של ראיה רוחית. האדם האטלנטי לא היה יכול לראות עצמים חיצונים התחומים באורח מרחבי. בימים המוקדמים של הווית הקיום האטלנטית היתה שונה לגמרי ראיה זו. כשאדם התקרב אל זולתו, לא היו אלה קווי דמותו אשר נראו לו, אלא שקמה ועלתה בו דמות צבעונית שלא היה בינה לבין החיצוני דבר – כי השתקף בה מצב נפש פנימי. הוא היה עשוי, למשל, לראות רגש-נקמה בזולת ולברוח מכך. בתמונה אדומה ומתנחשלת התבטא רגש הנקמה. ראיית עצמים חיצונית התפתחה בהדרגה. מה שראה האדם בתחילה היה מעין גוון אסטרלי והטרנספורמציה חלה בכך שהאדם פיזר כמו צבע זה על פני העצמים. כמובן שסוג שונה זה של חישה היה כרוך בעובדה שהאדם באותה תקופה נראה היה שונה בתכלית שינוי מהאדם בימינו.

בתקופה האטלנטית המאוחרת לאדם היה, למשל, מצח פיזי היורד ומשתפל לאחור בה בשעה שהגוף האתרי בולט היה ככדור רב עוצמה. לאחר מכן התקרבו זה לזה הגופים הפיזי והאתרי וכאשר נצמדו שניהם זה לזה מעבר למצח בין העיניים הגיע האדם לפרק זמן חשוב באבולוציה שלו.

כיום תואם בדיוק ראשו האתרי של האדם את הראש הפיזי. עדיין אין הדבר כך באשר לסוס, אך באשר לאדם – בהשתנות ראשו גם שאר איבריו עברו טרנספורמציה בהתאם. בשלבים בקעה ועלתה צורתו של האדם כפי שהינה היום. חישבו במלוא החיוניות לאחור אל סיומה של התקופה האטלנטית. לאדם היתה עדיין מעין ראיה רוחית. האוויר היה רווי באדי מים. באוויר סמיך מים זה לא ניתן היה לראות את השמש ואת הכוכבים. קשת בענן כלל לא היתה יכולה להתהוות. שכבות ערפל סמיכות וכבדות כיסו את האדמה. מכאן דובר אלינו המיתוס שעל נִיפְלְהַיְים, על בית הערפל. והנה מתעבים באוויר המים הכה-רוויים. הם מכסים את אטלנטיס. המבול מציין את העיבוי הכביר של שכבות הערפל למים. כשהמים מתפרדים מהאוויר מתהווה אורח חישתנו הנוכחי. רק אז יכול היה האדם לראות את עצמו כראותו עצמים אחרים סביבו.

לגופו הפיזי של האדם מידות רבות בעלות משמעות עמוקה. והנה אחת מהן להלן – אילו עמד אדם לעשות תיבה שגובהה, רוחבה, ואורכה היו ביחס של שלושה על חמישה – על שלושים כשהאורך תואם לאורכו של הגוף, כי אז תואמים היו הגובה והרוחב אף הם לפרופורציות של הגוף. במילים אחרות – כאן ניתנות הפרופורציות של גוף אנושי ערוך נורמלית. כשהגיח האדם מהמבול של אטלנטיס תאמו הפרופורציות של גופו הפיזי למידות אלה. דבר זה בא לידי ביטוי בתנ"ך באורח נפלא במילים הבאות:

"ואלוהים ציווה על נוח לבנות תיבה: "וזה אשר תעשה אותה שלוש מאות אמה אורך, חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה". (בראשית פרק ו' פסוקים 14,15). במידות אלה של תיבת נוח אנו מגלים את המידות התואמות בדיוק להרמוניית הגוף האנושי.

בבואנו להסביר את הגורמים הנעוצים בזה יהיה לאל ידינו להתבונן עמוק יותר במשמעותן של מילים תנכיות אלה.