סמלים וסימבולים אוקולטיים – 02

סמלים וסימבולים אוקולטיים – 02

סמלים וסימבולים אוקולטיים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תודה על התיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שניה – 14.9.1907 GA101 שטוטגרט

המשמעות הסימבולית של תיבת נוח ושל הכנסיות הגותיות. הסימבוליות של מספר דמויות מבעלי החיים: נחש, דג, פרפר ודבורה וזיקתם אל האלמנטים.

אתמול הפסקנו בעניין תיבת נוח בהכריזנו שבפרופורציות של גובהה, רוחבה ואורכה באו לידי ביטוי הפרופורציות של גוף אנוש. ועתה – על מנת להבין את המשמעות של תיבת נוח זו שהוזכרה בתנ”ך, עלינו להעמיק את הידע שלנו לגבי דברים שונים. ראשית עלינו להבהיר לעצמנו מה פירושו של דבר שלכלי שיט, שבאמצעותו יהיה לאל ידו של האדם להינצל, יש ממדים מוגדרים. יהיה נחוץ אז לדון באותה תקופה של התפתחות האדם בה אירעו ההתרחשויות האקטואליות אליהן מתייחס סיפור נוח.

כשאנשים, המבינים משהו באוקולטיזם, יוצרים היו אובייקט כלשהו בעולם החיצוני, קשורה היתה בכך מיד מטרה מוגדרת בתכלית עבור הנפש. העלו בדעתכם את הכנסיות הגותיות – אותם בניינים אופייניים שצצו בתחילת ימי הביניים ונפוצו ממערב אירופה למזרחה. לכנסיות אלה סגנון אדריכלי מוגדר המתבטא בכיפה המורכבת משני חלקים המתלכדים בנקודה מעל. סגנון אדריכלי זה אופף את הכל כאטמוספירה. אותו קמרון מיוחד המורכב משני חלקים ההולכים ונעשים צרים יותר ויותר עד הסתיימם בנקודה, והכל מתרומם ומתנשא כלפי מעלה כשלעמודים עיצוב מוגדר וכן הלאה. יהיה זה מוטעה להניח שקתדראלה גותית כזאת נוצרה מתוך צרכים חיצוניים, מתוך כמיהה מסוימת, אולי, ליצור בית אלוהים שעליו להביע או להעניק משמעות כזאת או אחרת. דבר עמוק יותר מצוי ביסוד הדברים. הללו שהגו את הרעיונות הראשונים לבניינים גותיים אלה היו מיומנים באוקולטיות. הם היו, עד לשלב מסוים, מתקדשים. היתה זו מגמתם לדאוג לכך שמי שנכנס לבית אלוהים כזה נכון יהיה לקלוט רשמי נפש מוגדרים. בראות אדם קמרונים מיוחדים במינם אלה, כשמשקיף אדם על המרווח הפנימי בו מתרוממים העמודים כשם שמתרוממים העצים בחורש, פועל בית אלוהים כזה על הנפש באורח שונה בתכלית מאשר, למשל, פועל בית הנישא על ידי עמודים עתיקים שכיפתו הרגילה בסגנון רומני או מהרנסנס. כמובן שאין אדם מודע לעובדה שתבניות כאלה יוצרות אפקטים מוגדרים למדי. אפקטים אלה מתרחשים בתת-מודע.

אין הוא יכול להבהיר לעצמו באורח שכלי מה מתרחש בנפשו. אנשים רבים סבורים שהמטריאליזם של תקופתנו המודרנית צץ כי נקראים כתבים מטריאליסטיים כה רבים. האוקולטיסט יודע שזו אך מהווה את אחת ההשפעות פחותות הערך יותר. מה שרואה העין – חשיבותו רבה יותר, כי יש לכך השפעה על תהליכי נפש המתנהלים בתת-מודע פחות או יותר. לדבר זה חשיבות מעשית רבת ערך ביותר, וכאשר המדע הרוחי יחזיק ממשי בנפש ביום מן הימים – כי אז יתבלט האפקט המעשי אף בחיים הציבוריים.

לעיתים קרובות מסב אני תשומת לב לעובדה ששונה היה הדבר מאשר בימינו כשאדם הלך בימי הביניים ברחובות. מימין ומשמאל היו חזיתות הבתים שנבנו כפי שהרגישה והגתה הנפש. כל מפתח וכל מנעול נשאו חותמו של זה שעשה אותם. השתדלו לממש לעצמכם מה רבה היתה חדוותו של כל אומן ואמן בכל דבר שיצר בהכניסו בפעלו את נפשו שלו. בכל דבר ודבר נחוותה פיסת נפש ובעבוֹר אדם בין דברים כאלה זרמו אליו כוחות נפש. ועתה השוו זאת עם העיר כיום. כאן חנות לנעלים ואחריה חנות לכלי מתכת, אטליז, ולאחריהן – מסעדה. כל זה זר לתהליכי הנפש הפנימיים. הוא מתייחס לאדם החיצוני בלבד. וכך מפעיל הדבר אותם כוחות נפש הנוטים למטריאליזם. השפעות אלה פועלות בעוצמה רבה יותר מאשר פועלות דוגמאות המטריאליזם. הוסיפו לכך את אמנות הפרסומת האיומה שלנו. זקנים וצעירים משוטטים דרך ים של מוצרים מסלידים שכאלה המעוררים בנפש כוחות רעים ביותר.

כך עושים העיתונים ההיתוליים שלנו. אין בכוונתנו להפנות נזיפה פאנאטית כנגד דברים אלה, אלא ציוני דרך בלבד לגבי עובדות. כל זה יוצק זרם כוחות לנפש אנוש בהכוונת התקופה המובילה את האדם לכיוון מסוים. המדען הרוחי יודע מה רב תלוי בעולם התבניות בו חי אדם.

באמצע ימי הביניים קמה ליד הריין אותה תנועה דתית הראויה לציון הקרויה המיסטיקה הנוצרית. היא קשורה ברוחות מנחות כאלה כמו מסטר אקהרט, טאולר, סוסו, ריסברוק ואחרים. היתה זו העמקה עצומה והתעצמות של חיי רגישת אנוש הואיל ומטיפים אלה לא ניצבו לבדם, היות והיה להם קהל נאמן בעת ההיא. למילה כומר במאות השלוש עשרה וארבע עשרה לא היתה אותה משמעות שיש לה בימינו, אלא דבר בעל ערך רב יותר. לאפלטון נהגו לקרוא: “הכהן הגדול”, והואיל ונבעה התעמקות כזאת מנפשות גדולות אלה כונה הריין בעת ההיא: “רחוב הכהן הגדול של אירופה”. היודעים אתם היכן נולדו כוחות נפש אלה שביקשו אחר ליכוד פנימי עם כוחות ההוויה האלוהיים? הם נולדו והתהוו בקתדרלות הגותיות שלהן קמרונים, עמודים ותומכת מחודדים. דבר זה היווה גורם מחנך לנפשות אלה. מה שנפש אנוש רואה, מה שנמזג לסביבתה – נעשה בה לכוח. היא מעצבת עצמה בהתאם לכך.

הבה ונבהיר זאת באורח שיטתי לפני נפשותינו – כשההתפתחות האנושית ברקע. בזמן נתון נוצר סגנון אדריכלי, הנובע מאידיאות רבות ערך של מקודשים. נפשות אנוש קולטות בהן את העוצמה שבתבניות אלה. מאות שנים עוברות. מה שסופגת הנפש בהתבוננותה המעמיקה בסגנונות בנייה מופיע בהלך הנפש של האדם. נפשות נלהבות תיוולדנה, נפשות הנושאות מבטן למרומים. אף כאשר הנתיב לא היה תמיד כך, כפי שתיארתי אותו, עם זאת, נראו לעיתים תכופות השפעות דומות בהתפתחות האנושית.

ועתה – הבה ונעקוב אחר אנשים אלה מספר אלפי שנים לאחר מכן. הללו שספגו לנפשותיהם את העוצמות בסגנונות בניינים אלה מראים ביטוי של הנפש הפנימית בהבעות פניהם. צורת אנוש כולה מעצבת עצמה באמצעות התרשמויות כאלה. מה שנבנה לפני אלפי שנים מופיע בפנימו בהבעות פני אנוש לאחר אלפי שנים.

עשוי אדם להכיר לשם מה תורגלו אמנויות כאלה. המקודשים מתבוננים בעתיד הרחוק ורואים מה נועד לישויות אנוש להיות. וכך, בעת מוגדרת, יוצרים הם סגנונות בנייה חיצוניים, צורות אמנות חיצוניות, באורח חופף לאמת-מידה ענקית. וכך נבנית הנפש לתקופות אנוש לעתיד לבוא.

כשאתם לוקחים כל זאת לתשומת לבכם כיאות הרי שתבינו מה קרה בסוף התקופה האטלנטית. אוויר לא היה קיים אז כפי שקיים הוא כיום. חלוקת האוויר והמים היתה שונה לגמרי ממה שהינה היום. שכבות ערפל הקיפו את אטלנטיס. כשמציירים אתם לעצמכם כיצד עולה הערפל, כיצד נוצרים העננים וגשם יורד, כי אז לפניכם בזעיר אנפין מה שהתחולל על פני שטחים עצומים של אטלנטיס במשך אלפי שנים. עם השינוי בתנאי החיים החיצוניים של האדם – השתנה האדם אף הוא. קודם לכן היתה זו יבשת המכוסה בשכבות ערפל סמיך ובה חיים אנשים שלהם מעין ראיה רוחית. בהדרגה באו סערות גשם. בהדרגה התרגלו האנשים לאורח חיים חדש לגמרי. לתפיסה חדשה, להכרה חדשה. גופי אנוש צריכים היו להשתנות. הייתם משתוממים לו הזדמן לכם לראות תמונות של האנשים הראשונים באטלנטיס. מה שונים היו הם מהאנשים בימינו! אל נא תהיו סבורים ששינוי זה חל מעצמו. במשך תקופות ארוכות צריכות נפשות אנוש לעבוד על גופי אנוש אלה ולגרום להשפעות כאלה כפי שתוארו על ידי הדוגמה הפשוטה שניתנה אודות השפעותיהן של צורת אדריכליות על חיי הרגש של הנפש שמאוחר יותר הופיעו בהבעות פניהם של האנשים.

כיצד היו פני הדברים כשנסתיימה התקופה האטלנטית והחל התור הפוסט-אטלנטי? בתחילה עברה הנפש האנושית שינוי ובהתאם לכך עיצב עצמו הגוף. הבה וניכנס לכך עמוק יותר! הבה ונצייר לעצמנו אדם אטלנטי קדמון, עדיין היתה לו תודעה של ראיה רוחית ודבר זה קשור היה בסביבה בה היה חי באטמוספירה מלאת ערפל. בשל אטמוספירה זו לא נראו לו העצמים בקווים יציבים וחדים. למעשה היוו הם תמונות צבעוניות שצצו לפניו פה ושם. חישותיו היוו גודש עצום של גוונים מתנחשלים השוזרים ואורגים זה בזה. לתוך זה הופיעו בהדרגה קווי תיחום. העצמים התגלו כמו פנסים בערפל ומסביבם צבעי הקשת וכושרותיו הרוחיים התפתחו בהתאם לכך. אילו נמשך מצב זה כי אז לא נתאפשר לו לאדם לרכוש את גופו הנוכחי. העצמים חייבים היו ליטול להם את חדות קוויהם הנוכחית, האוויר השתחרר מהמים. תהליך זה נמשך אלפי שנים. רק בהדרגה נטלו העצמים את מהותם הברורה. נפש אנוש צריכה היתה לקלוט רשמים אחרים, רשמים חדשים ולעצב את גופה בהתאם, כי גופכם נוטל צורתו בהתאם למה שאתם חושבים ומרגישים. באיזו צורה צריכה היתה הנפש להתנסות כשנמלטה מהשטח גדוש המים האטלנטי אל שטח חדש אוורירי? כדי שייווצר הגוף בעיצובו הנוכחי צריכה היתה הישות האנושית להיות עטופה בצורה שבה אורך, רוחב ועומק מוגדרים. למעשה ניתנה לה צורה זו כדי שהגוף יוכל לעצב עצמו לפיה. בדיוק כפי שהלך הנפש של המיסטיקאים עיצב עצמו בדגם תבנית הקתדרלה וכפי שהמקודש עשוי היה לציין אילו הבעות פנים תעוצבנה בהתאם – כך העבירו עצמן בהדרגה בטרנספורמציה ישויות אנוש כי שוכנות היו למעשה בסירות, בהשפעתם של מקודשים דגולים, והללו נבנו בהתאם למידות אלה. לפני תקופתה של האנושות הנוכחית קיימים היו חיי-מים או חיי ים בהם שכנו בסירות, בהן התרגלה האנושות בהדרגה לחיים על היבשה. חיי האטלנטיים היו בסירות בדרך כלל. לא זאת בלבד שהיו אפופים באוויר ערפל רווי מים. נוסף לכך מכוסה היה חלק עצום מאטלנטיס על ידי הים. זהו הסוד עמוק הפשר של תיבת נוח. למצוי בתעודות דתיות מקוריות עמקוּת רבה ועצומה. קרינת חוכמה ושגיבות ללא גבולות אופפות רשימות קמאיות אלה בהשקיענו עצמנו בהן לעומק.

בבראשית אתם מוצאים את סימבול הנחש. בקטקומבות הרומאיות אתם נפגשים בציור הדג, שלפי מה שמספרת לנו המסורת מציין את המאמין בכריסטוס או את כריסטוס. אילו העמיק אדם השתקעותו בסימבולים אלה, כי אז היה יכול למצוא לבטח, רוב שנינות בזה – אך זו היתה אז חשיבה שטחית בלבד. ברצוננו לעסוק בעניינים בעלי ממשות בלבד הואיל ודברים אלה, אף הם, ניתנים לנו מהעולמות הרוחי והאסטרלי. אם תצעדו בעקבותיי במשך רגעים אחדים לתוך תולדות האבולוציה של האדם כי אז תראו אילו אמיתות מצויות בתכולת שני סימבולים אלה.

הבה ונעלה מחדש במחשבותינו שלאדמה היו התגשמויות רבות ושונות וכן לאדם. הישות האנושית נוכחת היתה משך ההתגשמויות השונות של האדמה, על שבתאי הקדום, השמש הקדומה והירח הקדום. האגו שלו נרכש לראשונה על האדמה. ועתה עלינו להפנות שימת לבנו בקצרה להופעת האדמה כפי שהיתה בהתגשמותה הראשונה בהיותה עדיין שבתאי הקדום. באותה עת לא היו קיימים עדיין סלעים או שדות לעיבוד. הגוף האנושי הפיזי היה קיים, אך במצב עדין יותר. אך ורק בהדרגה התעבה לצורתו הבשרית הנוכחית.

כשבוחנים אתם את החומרים השונים המצויים מסביבכם כיום, תיווכחו לדעת שקיימים הם במצבי צבירה שונים. ראשית הוא המוצק הקרוי אדמה במינוח האוקולטי. ולאחריו הנוזל, הקרוי מים במינוח אוקולטי. לא רק למים שעל האדמה הכוונה כאן, אלא לכל מה שהוא נוזלי. לאחריו, כל החומר הגזי הקרוי אוויר באוקולטי. קיים עוד מצב קיום עדין יותר – אש. כמובן שהפיזיקאים בימינו אינם מקבלים זאת, אולם האוקולטיסט יודע שאת האש ניתן להשוות עם אדמה, מים ואוויר. האש מהווה את המצב האתרי הראשון, והיא עדינה יותר מאשר אוויר. במקום בו אתם מוצאים אש או חום מצוי דבר מה שהוא עדין יותר מאשר אוויר. אילו דִמְיינו לעצמנו חומר עדין יותר מאשר אוויר היינו מגיעים לחום. מה שנקרא בפינו במשמעות אוקולטית – אדמה, מים ואוויר לא היה קיים עדיין על שבתאי הקדום. מצבי צבירה אלה נתהוו על השמש הקדומה, הירח הקדום ועל האדמה. המצב המעובה ביותר על שבתאי הקדום היה חום או אש. האדם חי בו כשגופו מהווה לאמיתו של דבר מעין בבואה משתקפת. הגשת הדבר בפרטים רבים יותר תרחיקנו מהנושא.

שבתאי קדום השתנה ונהיה השמש הקדומה. לאש נוסף אוויר ונהיה למצב צבירה המעובה יותר שעל השמש הקדומה. בהגיע הגוף הפיזי לשלב האווירי – הופרה בגוף אתרי. לא היו כל ישויות אחרות זולת ישויות אוויר. כאדם, עשוי היה לחדור את הישויות האוויריות הללו כי הן היו חדירות כאוויר. בימינו ניתן היה להשוותן לפטה מורגנה – כה קלות היו ורחיפות. לבטח היה האוויר שעל השמש הקדומה מעובה יותר מאשר האוויר הנוכחי שלנו. המצב המימי נתהווה לראשונה על הירח הקדום. וכל החי על ירח קדום זה לא היה אלא ההתעבות של מים. דגי מקפה ויצירי רפש שעדיין אפשר לראותם בימינו, נותנים לנו מושג מאותן ישויות מים. אך ורק גופים פיזיים מהסוג הזה מסוגלים היו ליטול להן גוף אסטרלי.

ההתפתחות התקדמה בהדרגה. לסיום עידן הירח הקדום התעבו כמה משטחים מימיים עד שנתהוותה מעין קרקע מוצקה שדמתה לכבול או לרפש. הצטופפות החומר הרבה ביותר דומה היתה לחורש עצים של ימינו. ולאחר מכן העביר הירח הקדום את עצמו בטרנספורמציה ונתהווה לאדמתנו הנוכחית. התווסף המצב המוצק, המינרלי. המעטפת החיצונית נהייתה מוצקה. באורח חופף נהיו בהדרגה כל הישויות מעובות ומוצקות יותר. בהדרגה התפתח האדם עד היותו לישות בשר. מישות חום על שבתאי הקדום, ישות אוויר על השמש הקדומה, ישות מים על הירח הקדום ולבסוף, על האדמה נעשה לישות בשר.

הבה ונתבונן עתה במשמעותה של התפתחות זו. על שבתאי הקדום נתהווה היסוד הנבטי של הגוף הפיזי. על השמש הקדומה נתווסף הגוף האתרי. על הירח הקדום הגוף האסטרלי. אך משהו נוסף התחולל על הירח הקדום. הוא התפצל לשני גופים: לשמש ולירח קדום. הישות האנושית שנשארה על הירח הקדום נמוכה היתה הרבה יותר בהתפתחותה מאשר היא היום, כי הגוף האסטרלי בעידן הירח הקדום מלא היה בהשתוקקויות סוערות. רק מאוחר יותר, כשהתווסף האגו – היטהר הגוף האסטרלי. לשם כך נחוצה היתה התפתחות פלנטרית. על הירח הקדום ניטל היה לחזור אל השמש הקדומה ועל בני האדם הירחיים הרעים ניטל להתלכד עם ישויות השמש הקדומה. על כן כשהתחיל עידן האדמה היוו השמש והירח הקדומים גוף אחד. היו אלה הישויות העילאיות שאכלסו את השמש שצריכות היו להפריד מעליה את הירח וכתוצאה מכך נעשה הירח למאסה צפופת חומר על כל דחפיה השונים. והנה – כל הישויות הרעות שגורשו עם הירח – היה עליהן להיגאל ועל כן התחולל שוב ליכודם של הירח הקדום עם השמש. מה היה קורה לולא התחוללה התלכדות זו? אם כל אחד מהם היה הולך לדרכו שלו? כי אז לא היה ניתן לאדם להופיע בצורתו הנוכחית, וכן לא היו מתפתחות ישויות השמש למה שהן היום. אילו הלך הירח הקדום לדרכו שלו, לבדו, ולא היה ניתן לו, באמצעות התלכדות מחדש עם השמש, ליטול לו כוחות חדשים, כי אז דומה היתה הישות העילאית ביותר שיכולה היתה להיברא על הירח הקדום – לנחש. ישויות השמש, לעומת זאת, שהיו כה רוחיות עד שלא היה להן גוף פיזי, אלא גוף אתרי כגופן הנמוך ביותר, נוטלות היו להן גוף פיזי שתבניתו העליונה ביותר היתה תבנית של דג. כמובן שדמות הדג היתה ביטוי חיצוני בלבד לנפשות שהגיעו לשלב התפתחות גבוה הרבה יותר, כשם שהנפש הקבוצתית הנוכחית של הדג מהווה מהות נאצלת.

הירח הקדום התלכד שוב עם השמש ומאוחר יותר פלטה אדמתנו את הירח הנוכחי שנטל עמו את תמצית החומרים הגרועים ביותר. ועל כן התאפשר לישויות אדמתנו להתפתח מעל לשלב הנחש אל השלב האנושי.

היו אלה ישויות השמש שהעניקו לישויות אדמתנו את העוצמה להתרומם מעל לנחש. הזדככות החומר של הווית הקיום של השמש הנאצלת ממהותה על הישויות העילאיות הללו מתבטאת בתבנית הדג, כי זוהי התבנית החומרית העילאית ביותר אליה יכולה היתה להגיע הווית השמש הקדומה.

הכריסטוס הינו שליט השמש שנוטל ומעביר ושם את כל עוצמת השמש על פני האדמה. עתה יהיה לאל ידכם להבין באיזו אינטואיציה עמוקה הגתה הנצרות האזוטרית בתבנית הדג, כי זו מהווה הסימבול החיצוני של עוצמת השמש, של צבאות כריסטוס. הדג מהווה בלי ספק יצור בלתי מושלם כלפי חוץ אך הוא לא ירד כה עמוק אל החומר וחדור הוא במידת מה על ידי אגו. האוקולטיסט אומר שהנחש מהווה סימלה של האדמה כפי שהתפתחה מהירח הקדום. הדג מהווה סמלה של הישות הרוחית בהתפתחה מהשמש. לאדמתנו, הניצבת בפנינו ביסודותיה המוצקים, מהווה הנחש הישות נמוכת המדרגה ביותר. מה שנפרד כיסוד מימי, כמים זכים, עשוי לגלות עצמו כדג. לאוקולטיסט מהווה הדג דבר שמוצאו מהמים.

אם כן, מהו זה אשר באורח זהה מוצאו מהאוויר או מהאש? ישנם אזורים שקשה להסבירם, אך אפשר לתת כאן מספר נקודות.

מה היו פני הדברים על האדמה בהתפתחותה משלב שבתאי הקדום לשלב השמש הקדומה? האדם היה אז מעין ישות אוורירית. מוות ומיתה כפי שמובנים הם כיום הוא לא ידע. כי היה לאל ידו לשנות עצמו בטרנספורמציה. הבה ונבהיר לעצמנו כיצד הגיע האדם לתודעתו הנוכחית באשר למוות ומיתה. נפש האדם נוכחת היתה באטמוספירה של השמש הקדומה, אך קשורה היתה למה שמצוי היה שם מתחת בגוף. בזמננו משתייך גופו האסטרלי של האדם – אף כשחומק הוא החוצה לעת לילה – אל הגוף הפיזי, כך היה על שבתאי הקדום ועל השמש הקדומה, אלא שכלל לא היה חומק פנימה. בתחילת עידן השמש הקדומה היה הגוף מתחת. מעל היה דבר אשר בתור נפש משתייך היה לגוף מסוים אשר ניוֵוט והדריך גוף זה שהיה בעל תודעה רוחית. הגוף של נפש זו היה כפוף לחוקי גדילה ומיתה שונים מאלה של ימינו. הוא היה משיר חלקים מסוימים ומוסיף חלקים מסוימים חדשים. במשך פרקי זמן ארוכים המשיכה הנפש את חייה כשלא חל בה כל שינוי כשבגוף חלים שינויים. בהיות השמש בתנאי קיום מסוימים היה האדם מזהה עצמו ללא כל ספק עם גופו. גופו החליף בטרנספורמציה תנאי חיים בזה אחר זה. בתחילה נוצר גוף בעל צורה מוגדרת וצורה זו השתנתה לאחר מכן בטרנספורמציה לצורה שניה וזו לשלישית ולאחר מכן לרביעית. לאחר השינוי הרביעי חוזר היה הגוף למצבו הראשון. ישות אנוש מחזיקה היתה באותה תודעה תוך כדי התחלפות צורות אלה. בהתהוות שוב מצב הגוף הראשון, בשוב הישות האנושית אל צורתה הראשונה, לאחר שעברה וחיה דרך שלוש האחרות, חשה היתה הישות האנושית את עצמה כמתחדשת. טרנספורמציה זו נשמרה עבורנו בפרפר המתפתח במהלכן של 4 צורות: ביצה, זחל, גולם ופרפר. זהו ההירוגליף, הסמל, לתנאי הקיום האוויריים של ישות אנוש על השמש הקדומה. בפרפר היום בתנאי הקיום שהשתנו כליל מהווה מצב זה, כמובן, מעין התנוונות. ישות אנוש התפתחה מעל לשלב זה אך עבור האוקולטיסט מהווה הפרפר סימבול של המצב הזה. הוא מסווגו כישות אוויר כשם שמסווג הוא את הנחש כישות אדמה, ואת הדג כישות מים. בשאלה מדוע אין מסווגים את הציפורים כישויות אוויר נדון לעת אחרת.[1]

ועתה הבה ונשוב אל תנאי הקיום הראשונים בשבתאי הקדום בהיות הישות האנושית ישות נפשית רוחית בעלת גוף אחד כל העת, שהיתה אלמותית ברמה נמוכה יותר ואשר שינתה גוף זה ללא הרף. אף תנאי קיום אלה נשמרו פיזית עבורנו ביצור מיוחד במינו אשר בראותנו אותו כנפש קבוצתית בכללותו אזי הוא ניצב באורח מסוים מעל לאדם.

זוהי הדבורה. כשלומדים אתם לדעת את כל הכוורת הרי שלפניכם משהו שונה בתכלית שינוי מהדבורה הבודדת. לכוורת כולה חיים רוחיים שבדרכים כלשהן חופפים לחיים על שבתאי הקדום אלא שברמה נמוכה יותר, ולזה נגיע על נוגה (וונוס) ברמה גבוהה יותר. גוף הדבורה נשאר ברמת שבתאי הקדום. אכן, עלינו להכיר בנפש של הכוורת כולה נפש קבוצתית שאיננה מהסוג הרגיל, אלא כישות ברשות עצמה, ואת הדבורה הבודדת כנוצרת בה את הצורה בה עובר היה הגוף האנושי על שבתאי הקדום. הואיל והדבורה מפגרת כיצור חיצוני – עשויה היתה לרכוש לעצמה תודעה רוחית גבוהה יותר. ומכאן היצירה החברתית המופלאה של הכוורת! הדבורה מהווה את הסמל לאדם הרוחי היודע אלמותיות. בהיות אדם ברוחיות כזאת – היה כוכב הלכת שלנו במצב אש לוהט. כשעל וונוס יהיה שוב בלהט אז יהיה האדם שוב ישות רוחית. וכך, הדבורה מהווה לאוקולטיסט ישות אש.

מעניין יהיה להזכיר כאן הקבלה שלגביה יהיה למדע המקובל לומר אך מעט. מה יש לאדם בימינו בפנימו מחומו של שבתאי הקדום? חום דמו. מה שהיה מחולק בעידן ההוא על פני כל שבתאי שחרר עצמו במידה מסוימת וכיום מהווה את הדם החמים של האדם ושל בעלי החיים. כשאתם בוחנים את טמפרטורת הכוורת אתם נוכחים לדעת שזהה היא לטמפרטורת דם האדם. כל הכוורת מפתחת טמפרטורה שניתן להשוותה לזו של הדם כי בעצם מהותה שבה היא לאותו מקור משותף לה ולדם אנוש.

כך מגדיר האוקולטיסט את הדבורה כזו שמוצאה מהחום. הוא מסווג את הפרפר כישות אוויר, ואת הנחש כישות אדמה.

מעיונים אלה אתם רואים שוב ושוב באיזו עמקות קשורים סימבולים וסמלים אוקולטיים למה שיודעים אנו אודות תולדות האבולוציה של כוכבי הלכת ושל האדם.

———————————————————————–

  1. ראו הרחבה בנושא בספר: האדם כסימפוניה של מילת הבריאה – מאת רודולף שטיינר. שם תמצאו התייחסות עמוקה לציפור, לפרפר, לשור לאריה ולעוד חיות. הספר יצא בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *