רודולף שטיינר

8 ההרצאות שניתנו במינכן – 24-31.8.1913

GA 147

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

תודה לעמוס בן אהרון על הרשות להשתמש בתרגומיו מתוך מחזות המיסתורין^[1]

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

הרצאה מספר 4  27.8.1913

עליית הנפש מהעולם האלמנטרי אל העולם הרוחי. קריאת הכתב הקוסמי בממלכת הרוח. המילה הקוסמית.

כאשר הנפש רוכשת ראייה על-חושית, היא מתקדמת הלאה, מעבר לעולם האלמנטרי אותו תיארנו בהרצאות הללו, וחודרת לעולם הרוחי האמיתי. בעלייתה לעולם עליון זה, על הנפש לקחת בחשבון בעוצמה רבה עוד יותר את מה שכבר תיארנו קודם. בעולם האלמנטרי, יש סביב נפש בעלת ראייה רוחית התרחשויות ותופעות רבות המזכירות לה תכונות, כוחות וכל מיני דברים אחרים מעולם החושים, אבל כאשר היא עולה לעולם הרוח, הנפש מגלה שההתרחשויות והישויות הן שונות לחלוטין. עליה לוותר במידה עוד יותר גדולה על היכולות ונקודות המבט שאיתן התנהלה בעולם החושים. הנפש יכולה למצוא את עצמה במצוקה נוראית כשהיא עומדת בעולם שהיא בכלל לא רגילה אליו, ועוזבת מאחור את כל מה שיכלה לחוות ולקלוט עד כה. אך עם זאת, אם תקראו בספריי גוף נפש רוח ו-מדע הנסתר, או אם תיזכרו בסצנות 5-6 ב-התעוררות הנפש, יעלה בדעתכם שהתיאורים של עולם הרוח האמיתי, גם התיאורים המדעיים וגם התיאורים הציוריים יותר, משתמשים בתמונות שנלקחו בהחלט – ניתן לומר – מרשמים ומהתבוננויות בעולם החושים הפיזי.

היזכרו לרגע איך מתואר המסע דרך הדווכאן או ממלכת-הרוח, כפי שקראתי לו. אתם תראו שלתמונות בהן השתמשתי יש מאפיינים של קליטה חושית. כמובן, הדבר נחוץ אם רוצים להציג על הבמה את ממלכת הרוח, שדרכה עובר האדם בין המוות ללידה החדשה. יש להציג את כל ההתרחשויות בעזרת דימויים שנלקחו מעולם החושים הפיזי. תוכלו לדמיין בקלות שעוזרי הבמה לא יידעו מה לעשות עם סוג התפאורה שנביא ישירות מעולם הרוח, שאין לו שום דבר במשותף עם עולם החושים. לכן עלינו להתמודד עם הצורך לתאר את עולם הרוח באמצעות תמונות שמקורן בקליטה חושית. אך זה לא הכול.

אתם אולי תאמינו שכדי להציג את העולם שתכונותיו שונות לחלוטין מאלה של עולם החושים, כדי לפתור את הקושי הזה, עלינו להיעזר בתמונות שניתן לקלוט בעזרת החושים. אך אין זה כך. כאשר הנפש שרכשה ראייה רוחית נכנסת לעולם הרוח, היא באמת תראה נוף דומה בדיוק לתפאורה של שתי הסצנות של "ממלכת הרוח" ב-התעוררות הנפש. לא סתם המצאנו אותן כדי לתאר משהו שהוא שונה לחלוטין; נפש בעלת יכולת ראייה רוחית באמת נמצאת בנוף כזה, ומוקפת בנוף כזה. כשם שבעולם החושים הפיזי הנפש המוקפת בנוף של סלעים, הרים, יערות ושדות חייבת לקבל אותם כמציאות מובנת מאליה, אם היא בריאה, גם נפש בעלת ראייה רוחית, כשהיא מחוץ לגוף הפיזי ולגוף האתרי, יכולה לראות עצמה מוקפת באופן זהה לחלוטין בנוף מורכב מתמונות אלו. אכן, התמונות לא נבחרו באופן אקראי; למעשה, זאת הסביבה הממשית של הנפש בעולם זה. סצנות 5 ו-6 ב-התעוררות הנפש לא נוצרו כך מפני שהיה צריך לבטא בצורה מסוימת משהו מעולם בלתי מוכר ולכן נשאלה השאלה: "כיצד ניתן לעשות זאת?" לא, העולם אותו רואים בסצנות הינו העולם הסובב את הנפש שבמידה מסוימת יוצרת אותו כדימוי.

אך הנפש שרכשה ראייה רוחית נדרשת להיכנס לקשר נכון עם המציאות האמיתית של עולם הרוח, עם ממלכת הרוח שאין לו כל דבר במשותף עם עולם החושים. תוכלו לקבל מושג מסוים לגבי הקשר שהנפש חייבת לקיים עם העולם הרוחי מתוך תיאור של האופן בו הנפש יכולה להגיע להבנה אודות עולם זה. נניח שאתה פותח ספר. בחלק העליון של העמוד, תמצא שני קווים שמחוברים בקו אלכסוני ארוך יותר, אחר כך קו אנכי ממש קצר, ואחר כך מעין ספירלה. ואז בא מעין ריבוע שחסר לו הבסיס ויש לו פתח למעלה בצדו השמאלי. אך אתה לא רואה את כל זה כשאתה פותח ספר ומסתכל על הדבר הראשון שנמצא שם, נכון? אתה קורא את המילה "איפה". אתה לא מתאר את האות "א" כקווים שמחוברים בקו אלכסוני ארוך יותר, או את האות "פ" כספיראלה, וכו'; אתה קורא. (הערת המתרגמת: בתרגום לאנגלית, התיאור של האותיות מתאים, כמובן, למילה where) כשאתה מביט בצורות של האותיות שלפניך, אתה נכנס לקשר עם משהו שאיננו נמצא מודפס על העמוד; אך מה שכן נמצא על העמוד מצביע עליו.

בדיוק אותו הדבר נכון גם לגבי הקשר של הנפש עם כל עולם התמונות של ממלכת הרוח. מה שהנפש צריכה לעשות הוא לא רק לתאר את מה שקיים שם, אלא הדבר הרבה יותר דומה לקריאה. התמונות המופיעות בפני הנפש מהוות כתב קוסמי, והאדם ירכוש את הלך הנפש הפנימי הנכון אם הוא יזהה שכל העולם הזה של תמונות נמצא שם – באריגה כמו מעין רעלה לפני העולם הרוחי – על מנת לתווך, על מנת להראות את המציאות האמיתית של אותו עולם. לכן, אנו יכולים לדבר במובן האמיתי של המילה על קריאת הכתב הקוסמי בממלכת הרוח.

אל לנו לחשוב שלימוד הקריאה של הכתב הקוסמי דומה בכלל ללימוד הקריאה בעולם הפיזי. היום הקריאה מבוססת פחות או יותר על הקשר בין סימנים אקראיים לפרוש שלהם. אותו סוג של לימוד שעלינו להשתמש בו לגבי האותיות האקראיות האלו הינו מיותר כשמדובר בקריאה של הכתב הקוסמי שמופיע כמו תמונה ענקית, ומבטא את העולם הרוחי בפני הנפש שרכשה ראייה רוחית. עלינו רק לספוג בהוויה פנימית פתוחה ולא מושפעת מדעות קדומות את מה שמופיע כנוף-תמונה, מפני שמה שחווים שם הוא אכן קריאה. המשמעות עצמה כאילו זורמת מתוך התמונות. לכן יכול לקרות שכל ניסיון לפרש את התמונות של העולם הרוחי כרעיונות מופשטים יהווה מכשול יותר מאשר יסייע בלהוביל את הנפש ישירות אל מה שנמצא מאחורי הכתב האוקולטי. מעל הכול, כפי שזה מתואר ב-גוף נפש רוח ובסצנות של התעוררות הנפש, חשוב לתת לדברים לפעול עלינו באופן חופשי. בתוך הכוחות הפנימיים העמוקים שלנו שלפעמים עולים למודעות באופן מעורפל, יהיו כבר השערות לגבי קיומו של עולם רוחי. כדי לקבל רמזים כאלה, אין אפילו צורך בשאיפה לרכוש ראייה רוחית – זכרו זאת היטב. האדם רק צריך ראש ונפש פתוחים לתמונות כאלה, ולא להתנגד להן באופן מטריאליסטי, חסר רגישות, במילים כמו: "כל אלה שטויות; אין דברים כאלה!" אדם בעל גישה פתוחה שעוקב אחר התנועה של התמונות הללו ילמד לקרוא אותן. דרך ההתמסרות של הנפש לתמונות, תגיע ההבנה ההכרחית לעולם הרוחי.

מה שתיארתי הינו עובדה ממשית – ומכאן ההסתייגויות הרבות למדע הרוח שמגיעות מהשקפת העולם המטריאליסטית של ימינו. לרוב, הסתייגויות אלו קודם כל די מובנות; ואז, הן יכולות להיות גם מאד חכמות ולכאורה הגיוניות לגמרי. מישהו כמו פרדיננד ריינקה,^[2] שנחשב לחכם ביותר לא רק על ידי בני אדם, אלא, בצורה מוצדקת לחלוטין, גם על ידי אהרימן עצמו, יכול לומר: "אה כן, אתה שטיינר מתאר את תודעת הראייה העל-חושית ומדבר על העולם הרוחי, אבל כל זה הוא סתם אוסף של כל מיני תמונות חושיות. איך אתה יכול לטעון – מול כל הנוף הזה שאספת מתמונות פיזיות מוכרות – שעלינו לחוות ממנו משהו חדש, משהו שאיננו יכולים לדמיין מבלי לבוא לעולם הרוחי?"

הסתייגות זו תבלבל אנשים רבים; היא נאמרת מנקודת המבט של התודעה של ימינו, בהצדקה מסוימת, אפילו בהצדקה מלאה. אך כאשר חודרים לעומקן של ההסתייגויות כמו אלה של פרדיננד ריינקה, מגלים את הדרך אל האמת: ההסתייגות ששמענו כרגע דומה מאד למה שאדם יכול לומר למישהו שפותח מכתב: "נו טוב, קיבלת מכתב, אבל אין בו דבר מלבד אותיות של האלפבית ומילים שאני כבר יודע. לא תשמע שום דבר חדש מכל זה!" אך למרות זאת, דרך מה שאנו יודעים כבר תקופה ארוכה, אולי נצליח ללמוד משהו שמעולם לא יכולנו אפילו לחלום עליו קודם. זה בדיוק מה שקורה לגבי נוף-התמונות, שלא רק חייב למצוא את דרכו לבמה עבור המופע של דרמת המיסטריה, אלא גם יתגלה מכל צד בפני התודעה של ראייה רוחית. במידה מסוימת הוא מורכב מתמונות זיכרון של עולם החושים, אבל כשהוא מופיע ככתב קוסמי הוא מייצג משהו שהאדם אינו יכול לחוות לא בעולם החושים, וגם לא בעולם האלמנטרי. יש להדגיש שוב ושוב שאת היחס שלנו לעולם הרוח צריך להשוות לקריאה, ולא לראייה ישירה.

כדי שאדם שרכש ראייה רוחית בחייו הארציים יבין את האובייקטים ואת ההתרחשויות של עולם החושים ויסתכל עליהם בגישה בריאה ושפויה, עליו להתבונן בהם ולתאר אותם באופן המדויק ביותר שרק אפשר, אך היחס שלו לעולם הרוחי חייב להיות שונה. מהרגע בו הוא חוצה את הסף, עליו לעשות משהו מאד דומה לקריאה. אם אנו מתבוננים במה שיש לזהות בממלכת הרוח בעבור חיי האדם, יש כמובן עוד דבר שיכול להפריך את הנימוק של פרדיננד ריינקה. אין לקחת את הסתייגויותיו בקלות, כי אם ברצוננו להבין נכון את מדע הרוח, עלינו להעריך נכון את ההתנגדויות. עלינו לזכור שאנשים רבים היום אינם יכולים שלא להתנגד, מפני שהרעיונות והרגלי החשיבה שלהם יוצרים בהם את הפחד הנוראי מלעמוד על סף הריק כשהם שומעים על העולם הרוחי; לכן הם דוחים אותו.

ניתן להבין יותר טוב את היחס של האדם המודרני לעולם הרוח אם בוחנים מה חושב עליו אדם בעל כוונות טובות. הופיע לא מזמן ספר שכדאי שיקרא אותו גם מי שכבר רכש הבנה אמיתית לגבי העולם הרוחי. הוא נכתב על ידי אדם בעל כוונות טובות שהיה מאד רוצה להגיע לידע של העולם הרוחי, מוריס מטרלינק;^[3] הספר תורגם תחת הכותרת על אודות המוות. בפרקים הראשונים, הסופר מראה שהוא רוצה להבין את הדברים הללו. אנו יודעים שהוא אדם בעל רגישות והבחנה דקה במידת מה, שנתן לעצמו להיות מושפע על ידי נובאליס, בין היתר, שהוא התמחה במידת מה במיסטיציזם רומנטי, ושהוא הגיע לדברים רבים מעניינים מאד – מבחינה תיאורטית ואמנותית – בקשר ליחס בני האדם עם העולם העל-חושי. לכן הוא מעניין ביותר כדוגמא.

בפרקים של הספר על המוות שבהם מטרלינק מדבר על הקשר של האדם עם העולם הרוחי, הספר שלו נהיה מגוחך לחלוטין. זוהי תופעה מעניינת שאדם בעל כוונות טובות הופך לטיפש כשהוא משתמש בהרגלי החשיבה של היום. אני לא מתכוון לכך כתוכחה או כביקורת. אני רק רוצה לתאר באופן אובייקטיבי עד כמה טיפש יכול להיות בעל כוונות טובות כשהוא מנסה לראות את הקשר בין נפש האדם לעולם הרוח. אין למוריס מטרלינק אפילו מושג קלוש על כך שיש אפשרות לחזק ולהחיות את נפש האדם כדי שהוא יוכל להשיל את כל מה שהוא השיג דרך התבוננות באמצעות החושים ודרך החשיבה, הרגש והרצון הרגיל של העולם הפיזי, ואפילו של העולם האלמנטרי. מבחינת חשיבה כמו זו של מטרלינק, כשהנפש עוזבת מאחוריה את כל מה ששייך להתבוננות החושית ולחשיבה, הרגש והרצון הקשורים בהתבוננות החושית, פשוט לא נשאר דבר. לכן בספרו מטרלינק מבקש הוכחות ועובדות לגבי עולם הרוח. כמובן, זה הגיוני לבקש הוכחות של עולם הרוח, ויש לנו כל זכות לעשות זאת – אבל לא כמו שמטרלינק דורש אותן. הוא היה רוצה הוכחות מוחשיות כמו אלה שהמדע נותן במישור הפיזי. ומאחר שבעולם האלמנטרי הדברים עדיין מזכירים את העולם הפיזי, הוא מוכן אפילו להשתכנע לגבי הקיום של עולם הרוח באמצעות ניסויים שמועתקים מהניסויים הפיזיים. זה מה שהוא דורש. בכך הוא מראה שאין לו אפילו הבנה בסיסית ביותר לגבי עולם הרוח האמיתי, מפני שהוא רוצה להוכיח, באמצעות שיטות מושאלות מהעולם הפיזי, דברים ותהליכים שאין להם כל קשר עם עולם החושים. המשימה האמיתית היא להראות שהוכחות כמו אלה שדורש מטרלינק עבור העולם הרוחי הן בלתי אפשריות.

לעתים קרובות השוותי את הדרישה הזאת של מטרלינק למשהו שהתרחש בתחום המתמטיקה. הייתה תקופה בה הפקולטות למתמטיקה באוניברסיטאות קיבלו כל הזמן מאמרים לגבי הפיכתו של העיגול לריבוע. אנשים ניסו כל הזמן להוכיח באמצעים גיאומטריים כיצד ניתן להפוך את השטח של העיגול לריבוע. עד ממש לא מזמן, נכתבו אין ספור מאמרים בנושא. אך היום, רק חובבן גמור היה מעלה בדעתו לכתוב מאמר כזה, מפני שהוכח סופית שלא ניתן להפוך את העיגול לריבוע בגיאומטריה.

מה שמטרלינק דורש כהוכחה לקיום עולם הרוח אינו אלא הפיכת העיגול לריבוע בספרה הרוחנית, והיא אינה במקום בדיוק כמו הניסיון הזה בתחום המתמטיקה. מה הוא דורש בעצם? אם אנו יודעים שמהרגע שאנו חוצים את הסף לעולם הרוח, אנו נמצאים בעולם שאין לו כל קשר עם העולם הפיזי או אפילו עם העולם האלמנטרי, איננו יכולים לבקש: "אם אתה רוצה להוכיח משהו מזה, בבקשה תחזור לעולם הפיזי ובאמצעים פיזיים תוכיח לי את הדברים של העולם הרוחי." עדיף שנקבל את העובדה שבכל הקשור למדע הרוח יגיעו אלינו מאנשים בעלי כוונות טובות ביותר כל מיני דברים אבסורדים, שהיו מיד מתגלים כאבסורדיים אילו היו נבחנים בחיים הרגילים. זה כאילו שמישהו רוצה שאדם יעמוד על הראש בעוד הוא ממשיך ללכת על רגליו. אילו מישהו היה דורש שזה יקרה, כולם היו מבינים מיד שזו שטות גמורה. אך כשמישהו דורש דבר דומה לגבי ההוכחות של עולם הרוח, הוא נחשב לחכם; זו זכותו המדעית. אותו אדם לא ישים לב עד כמה הדבר אבסורדי, וגם תומכיו לא יבחינו בכך, במיוחד כשהאדם הוא מפורסם. הטעות הגדולה נובעת מהעובדה שאלה שמעלים דרישות מסוג זה מעולם לא הבינו ברור את הקשר של האדם לעולם הרוחי.

אם אנו מתוודעים למושגים שניתן להגיע אליהם רק בעולם הרוחי באמצעות תודעת ראייה על-חושית, באופן טבעי מושגים אלה יפגשו התנגדות רבה מאנשים כמו פרדיננד ריינקה. למשל, את כל המושגים לגבי גלגולים חוזרים, כלומר זיכרונות באמת אותנטיים על חיים ארציים קודמים, יהיה עלינו לרכוש דרך הלך נפש מסוים הכרחי כלפי העולם הרוחי, כי רק מתוך עולם זה נוכל לזכות במושגים כאלה. כאשר קיימים בנפש רשמים, תמונות מנטליות ורעיונות המצביעים על חיים ארציים קודמים, הם יהיו חשופים במיוחד לעוינות של זמננו. כמובן, אי אפשר להכחיש שדווקא בנושאים האלה ניתן לפגוש את הטיפשות הגרועה ביותר; לאנשים רבים יש חוויה כזו או אחרת ומיד מייחסים אותה לגלגול קודם זה או אחר. במקרים כאלה, קל מאד למתנגדים שלנו לומר: "ברור, כל הדברים שמגיעים לנפש שלנו הם בעצם תמונות מחוויות שהיו לנו בחיים הנוכחיים בין הלידה למוות – רק שאנו לא מזהים אותם." זה בהחלט מה שקורה מאות פעמים, אך צריך שיהיה ברור שחוקר רוחי יכול לזהות דברים כאלה. יכול להיות שמשהו שקורה לאדם בילדותו או בצעירותו חוזר לתודעה מאוחר יותר בחיים, בצורה שעברה טרנספורמציה מלאה; ואז, מפני שהאדם לא מזהה אותו, הוא מפרש אותו כזיכרון מחיים ארציים קודמים. זה יכול בהחלט לקרות. בחוגים האנתרופוסופיים שלנו אנו יודעים שזה יכול לקרות בקלות. זיכרונות יכולים להיווצר לא רק מדברים שחווינו בצורה ברורה; יכולים להגיע אלינו רשמים שחולפים כל כך מהר, שהם אינם מגיעים בצורה מלאה לתודעה שלנו, ובכל זאת הם חוזרים מאוחר יותר כזיכרונות ברורים. אם האדם אינו מבקר את עצמו מספיק, הוא יכול להישבע שמדובר במשהו בנפשו שהוא מעולם לא חווה בחיים האלה. כך שאפשר להבין שרשמים כאלה גורמים לכל השטויות אצל אנשים שמתעסקים, אך לא מספיק ברצינות, במדע רוח. זה קורה בעיקר בתחום הגלגולים, תחום שיש בו כל כך הרבה יהירות ושאפתנות. אנשים רבים נמשכים לרעיון שהם היו יוליוס קיסר או מרי אנטואנט בחיים הקודמים. אני יכול לספור לפחות 25 או 26 מריה מגדלנות שפגשתי בחיי! לחוקר הרוחי עצמו יש סיבות טובות להצביע על הנזק שעלול להיגרם כך. אך יש דבר נוסף שעלינו להדגיש.

בראייה רוחית אמיתית, הרשמים של גלגול ארצי קודם יופיעו באופן אופייני מיוחד, כך שנפש בעלת ראייה רוחית בריאה באמת תזהה אותם בצורה ברורה. היא תדע בוודאות שלרשמים אלה אין כל קשר עם מה שיכול לעלות מתוך החיים הנוכחיים בין הלידה למוות. כי הזיכרונות האמיתיים, הזיכרונות האותנטיים מחיים ארציים קודמים שמגיעים דרך ראייה רוחית קפדנית, הם כל כך מדהימים שהנפש אינה יכולה להאמין שהיא מסוגלת לדלות אותם ממעמקיה המודעים או הבלתי מודעים בכל שיטה זמינה לאדם. תלמידי מדע הרוח חייבים ללמוד אילו חוויות נפשיות באות לנפש מבחוץ. לא מדובר רק ברצונות ובדחפים, למרות שיש להם בהחלט תפקיד גדול כשמעלים רשמים מתוך המעמקים הבלתי מוכרים של הנפש בצורה שעברה שינוי, כך שאנו לא מזהים אותם כחוויות של החיים הנוכחיים; מתרחש שם משחק גומלין של דברים נוספים רבים. אך קל להבדיל את הקליטות העוצמתיות של חיים ארציים קודמים מרשמים של החיים הנוכחיים. ניתן דוגמא אחת: אדם שמקבל רושם אמיתי מחיים קודמים יחווה בתוך עצמו, למשל, את הדבר הבא העולה מתוך מעמקי נפשו: "היית בחיים הקודמים אדם כזה וכזה." ובאותו רגע כשזה קורה, הוא יגלה שמבחינה חיצונית, בעולם הפיזי, הוא אינו יכול לעשות כל שימוש בידיעה זו. היא יכולה לקדם אותו בהתפתחותו, אך לרוב עליו לומר לעצמו: "מעניין: בגלגול הקודם שלך היה לך את הכישרון המיוחד הזה!" אך כשעולה בו רושם מסוג זה, הוא כבר מבוגר מדי כדי לעשות איתו משהו. המצב יהיה תמיד כזה, והדבר מראה שרשמים אלה לא יכלו לעלות מתוך החיים הנוכחיים, מפני שאילו היית לוקח משהו מחלום או פנטזיה רגילה, היית מייחס לעצמך בגלגול קודם תכונות שונות לחלוטין. איך היינו בגלגול קודם הוא משהו שאנחנו בדרך כלל לא יכולים לדמיין, כי הוא לרוב בדיוק ההפך ממה שהיינו מצפים. המציאות האמיתית של רושם שעולה דרך ראייה על-חושית אמיתית יכולה להראות באופן זה או אחר את הקשר שלנו עם אדם אחר. אך עלינו לזכור שראייה על-חושית לא נכונה עלולה לתאר הרבה גלגולים קודמים שכביכול מסבירים את הקשר שלנו עם החברים והאויבים הכי קרובים שלנו; זה לרוב שטות. אם הקליטה שאתה מקבל באמת אותנטית, היא תראה לך קשר עם אדם שבאותו רגע לא ניתן להתקרב אליו. את הדברים הללו אי אפשר ליישם ישירות בחיים הפרקטיים.

כאשר אנו עומדים מול רשמים מסוג זה, עלינו לפתח את הלך הנפש הנדרש לתודעת ראייה על-חושית. כמובן, כשיש לנו את הרושם "אני מחובר בצורה מיוחדת לאדם הזה," יש לחקור ולבדוק את המצב בחיים שלנו; דרך הרושם עלינו להיכנס שוב לסוג של קשר כלשהו עם אדם זה. אבל זה יכול לקרות רק בגלגול ארצי שני או שלישי. עלינו לאמץ הלך נפש המסוגל לחכות בסבלנות, רגש שאפשר לתאר כרוגע פנימי אמיתי של הנפש ושלווה של הרוח. זה יתרום לכך שנשפוט נכון את החוויה שלנו בעולם הרוחי.

כשאנו רוצים ללמוד משהו על אדם אחר בעולם הפיזי, אנו ניגשים לעניין בכל דרך שנראית הכרחית. אבל אנו לא יכולים לעשות זאת לגבי הרושם שדורש מאיתנו שלוות רוח, רוגע נפשי וסבלנות. את הלך הנפש לגבי הרשמים האמיתיים של העולם הרוחי ניתן לתאר נכון במילים:

"לא לשאוף לדבר, – – היות שליו, רוגע,

ישות הנפש הפנימית המתנה שלמה – -."

(התעוררות הנפש, סצנה 3)

במובן מסוים, הלך נפש זה חייב לזרום ולהתפשט בכל חיי הנפש כדי שנוכל לגשת בצורה הנכונה לחוויות של ראייה על-חושית ברוח.

אך לא תמיד קל להפריך דעות של אנשים כמו פרדיננד ריינקה, אפילו כשעולות קליטות פנימיות שעליהן אנו יכולים לומר: "אי אפשר מבחינה אנושית שהנפש, עם הכוחות וההרגלים שהיא רכשה בחיים הארציים הנוכחיים, תיצור בדמיון את מה שעולה ממעמקיה; נהפוך הוא, אילו זה היה תלוי בנפש, היא הייתה מדמיינת משהו שונה לחלוטין." אפילו כשניתן להצביע על הסימנים הבטוחים של רשמים רוחיים אמיתיים, אותנטיים, איזה פרדיננד ריינקה סוּפֶּר-חכם יכול לבוא ולהעלות הסתייגויות. אך את ההסתייגויות של אנשים שעומדים במרחק מסוים ממדע הרוח או של המתנגדים שאינם רוצים לדעת שום דבר על מדע הרוח אי אפשר לפגוש עם המילים: "ישותנו הפנימית מלאה בציפייה." זה הלך נפש נכון לאלה שמתקרבים לעולם הרוחי, אבל מול ההסתייגויות של המתנגדים, אנו לא צריכים – בתור מדעני רוח – סתם לחכות בציפייה, אלא אנחנו בעצמנו צריכים להעלות את כל ההסתייגויות כדי לדעת בדיוק מה ההסתייגויות האפשריות.

אחת מההסתייגויות הללו קלה להבנה בימינו. ניתן למצוא אותה בכל הספרות הפסיכולוגית, הפסיכופתולוגית והפיזיולוגית ובמאמרים מלומדים שמתיימרים להיות מדעיים, ואפשר להגדיר אותה כך: "מאחר שהחיים הפנימיים כל כך מסובכים, יש בתת-מודע הרבה דברים שלא עולים למודעות הרגילה." אדם סופר-חכם יגיד לא רק ש-"הרצונות והמשאלות שלנו מוציאים כל מיני דברים מתוך מעמקי הנפש," אלא גם: "כל חוויה נפשית מולידה התנגדות נסתרת נגד החוויה. למרות שהאדם תמיד יחווה את התגובה הזאת, לרוב הוא אינו יודע דבר עליה. אך היא יכולה לדחוף את עצמה מהתת-מודע לאזורים הגבוהים יותר של חיי הנפש." הספרות הפסיכולוגית, הפסיכופתולוגית והפיזיולוגית מכירה בדברים הבאים, מפני שאי אפשר להכחיש את העובדות: כשמישהו מתאהב במישהי, חייבת להתפתח במעמקי הנפש הלא מודעים, לצדה של האהבה המודעת, אנטיפתיה נוראית כלפי האהובה. וההשקפה של רוב הפסיכופתולוגים היא שלכל מי שמאוהב באמת, יש לו גם שנאה בנפש. השנאה נוכחת אפילו אם היא מכוסה בתשוקה של האהבה.

כשדברים כאלה עולים מתוך מעמקי הנפש, אומרים אנשים מסוגו של פרדיננד ריינקה, הם קליטות שיוצרות בקלות את האשליה שהן אינן באות מהנפש של האדם, אך הן כן יכולות לבוא משם, כי חיי הנפש מורכבים מאד. לדברים אלה אנו יכולים רק לענות: בוודאי שזה יכול להיות כך; הדבר הזה ידוע היטב גם לחוקר הרוחי, בדיוק כמו לפסיכולוג, לפסיכיאטר או לפיזיולוג. כשאנו קוראים את כל הספרות הזאת שעוסקת במצבים הבריאים והחולניים של חיי הנפש, אנו מבינים שפרדיננד ריינקה הינו אדם ממשי, דמות חשובה מאד של ימינו, שניתן למצוא בכל מקום. הוא איננו המצאה. ניקח את הדברים הרבים מאד שנכתבים היום, וכשאנו בוחנים אותם, אנו מקבלים את הרושם שפניו האופייניים של פרדיננד ריינקה בולטים בכל עמוד. יש לו עניין בכל תחום מדעי. כדי לנטרל את פעולתו, עלינו להדגיש שוב ושוב, ובמקרה זה אני שמח לחזור על כך: להוכיח שמשהו מציאות ולא פנטזיה אפשר רק באמצעות חוויית חיים. אמרתי כל הזמן: את אותו פרק מהפילוסופיה של שופנהאואר שרואה את העולם כסתם תמונה מנטלית, ואינו מבדיל בין רעיון לבין קליטה ממשית, ניתן להפריך רק דרך החיים עצמם. גם הנימוק של קנט לגבי מה שנקרא ההוכחה לקיומו של אלוהים, שמאה דולרים דמיוניים מכילים את אותו מספר של סנטים כמו מאה דולרים אמיתיים, יתמוטט כשמישהו מנסה לשלם את חובותיו בדולרים דמיוניים ולא בדולרים אמיתיים.

לכן יש לקחת כמציאות את ההתאמנות של הנפש ואת מסירותה לראייה על-חושית. אין זו שאלה של תיאוריות; אנו יוצרים בממלכת הרוח חיים שבאמצעותם אנו יכולים להבדיל באופן ברור בין רושם אותנטי של חיים ארציים קודמים ורושם מדומה, באותו אופן שנוכל להבחין בין החום של מגהץ על העור שלנו לבין מגהץ דמיוני. אם אנו חושבים על כך, נבין שההסתייגויות של פרדיננד ריינקה לגבי עולם הרוח באמת אינן חשובות בכלל, מפני שהן באות מסוג אנשים – אני לא אומר עליהם שהם לא נכנסו לעולם הרוחי עם ראייה על חושית – אלא שהם מעולם לא ניסו להבין את העולם הרוחי.

עלינו תמיד לזכור שכאשר אנו חוצים את הסף לעולם הרוחי, אנו נכנסים לאזור של היקום שאין לו שום דבר במשותף עם מה שיכולים לקלוט החושים או עם מה שאנו חווים בעולם הפיזי דרך רצון, חשיבה ורגש. עלינו לגשת לעולם הרוחי מתוך ההבנה שעלינו להשאיר מאחור את כל היכולת שלנו להתבונן בעולם החושים הפיזי ולהבין אותו. כשהתייחסתי לקליטה בעולם האלמנטרי, השתמשתי בדימוי שאולי יישמע מגוחך, זה שאנו שמים את הראש בתל נמלים – אך ככה זה עבור התודעה שלנו בעולם האלמנטרי. שם המחשבות שלנו אינן סובלות את הכול באופן פסיבי; אנחנו צוללים עם התודעה שלנו לתוך עולם (אפשר לקרוא לו עולם-מחשבה) עם חיים שורצים ומזדחלים משל עצמו. על האדם לשאת את עצמו איתן וזקוף בנפשו כדי לעמוד מול מחשבות מלאות בתנועה משלהן. למרות זאת, דברים רבים בעולם האלמנטרי הזה, שמלא במחשבות שורצות ומזדחלות, מזכירים לנו את העולם הפיזי.

כשאנו נכנסים לעולם הרוחי האמיתי, שום דבר אינו מזכיר לנו את העולם הפיזי; שם אנו נכנסים לעולם שאתאר בעזרת ביטוי מהספר שלי סף עולם הרוח: "עולם של ישויות-מחשבה חיות." החשיבה שלנו בעולם הפיזי דומה לתמונות-צל; צללים של חשיבה, שאת מהותם, את הסובסטנציה האמיתית שלהם, אנו מוצאים בעולם הרוחי; סובסטנציית-חשיבה זו יוצרת שם את הישויות שאנו יכולים להתקרב אליהן ולהיכנס לתוכן. כשם שבני האדם בעולם הפיזי מורכבים מבשר ודם, ישויות אלה בעולם הרוחי מורכבות מסובסטנציית-מחשבה. הן עצמן מחשבות, מחשבות ממשיות, הן אינן דבר חוץ ממחשבות, אך הן חיות ובעלות ישות פנימית מהותית; הן ישויות חשיבה חיות. למרות שאנו יכולים להיכנס לתוך הווייתן הפנימית, הן אינן יכולות לבצע פעולות כמו בידיים פיזיות. כאשר הן פעילות, הן יוצרות מערכות יחסים ביניהן, ואת זאת ניתן להשוות עם ההתגשמות בעולם החושים של מחשבות בדיבור, השתקפות חיוורת של המציאות הרוחית. אנו יכולים ללמוד לחוות את ישויות-החשיבה החיות בעולם הרוחי. מה הן עושות, מה הן במהותן, והאופן בו הן משפיעות אחת על השנייה, יוצרים שפה רוחית. ישות רוחית אחת מדברת עם השנייה; בממלכת הרוח מדוברת שפת המחשבה! אך שפת מחשבה זו בשלמותה אינה רק דיבור, אלא מגלמת גם את המעשים של העולם הרוחי. ישויות אלה עובדות, נעות ונוקטות בפעולה דרך דיבור.

כשאנו חוצים את הסף, אנו נכנסים לתוך עולם בו המחשבות הן ישויות, הישויות הן מחשבות; אך ישויות אלה של העולם הרוחי הן הרבה יותר ממשיות מאשר האנשים של בשר ודם בעולם החושים. אנו נכנסים לתוך עולם בו הפעולה הינה שיחה רוחית, בו המילים נעות, כאן, שם, ובכל מקום, בו משהו מתרחש מפני שמדברים אותו. עלינו לומר על עולם רוחי זה ועל ההתרחשויות שם את מה שנאמר בסצנה השלישית של שומר הסף:

"כי במקום הזה מילים הן מעשים,

שנוספים באים בעקבותיהם."

כל קליטה אוקולטית שהשיגו המקודשים בכל עידן בעבור האנושות יכלה לראות את המשמעות שיש בממלכה מסוימת לשיחה רוחית זו שבו-זמנית הינה גם מעשה רוחי. ניתן לה השם הייחודי "המילה הקוסמית."

כעת שימו לב לכך שהלימוד שלנו הביא אותנו ממש למרכזה של הממלכה הרוחית, ששם אנו יכולים לראות את הישויות הללו ואת פעילויותיהן. קולותיהן הרבים, הטונים הרבים שלהן, פעילויותיהן הרבות, כשכולם נשמעים ביחד, יוצרים את המילה הקוסמית שבה ישות הנפש שלנו – שהיא עצמה מילה קוסמית – מתחילה למצוא את עצמה בבית, כך שבהשמעת קולותינו שלנו אנחנו עצמנו מבצעים מעשים בעולם הרוחי. המונח "מילה קוסמית," שכל העמים השתמשו בו לאורך כל התקופות בעבר, מבטא עובדה אמיתית של ממלכת הרוח. אך כדי להבין את משמעותו בזמן שלנו, עלינו לגשת לייחודיות של העולם הרוחי באופן שאותו ניסינו לתאר בהרצאה זו.

בתקופות שונות בעבר, ואצל עמים שונים, הידע האוקולטי דיבר מתוך הבנה פחות או יותר עמוקה אודות המילה הקוסמית; גם עכשיו חייבים, כדי שהאנושות לא תיהרס על ידי המטריאליזם, להגיע להבנה לגבי מילים כאלו אודות העולם הרוחי, מילים הנאמרות במחזה המיסתורין:

"כי במקום הזה מילים הן מעשים,

שנוספים באים בעקבותיהם."

התקופה שלנו דורשת שכאשר מילים כאלה נאמרות מתוך ידע של העולם הרוחי, הנפש שלנו תרגיש את ממשותן, תרגיש שהן מייצגות את המציאות. עלינו להיות מודעים לכך שזהו מאפיין של העולם הרוחי בדיוק כמו שהתמונות החושיות הרגילות משמשות אותנו כאשר אנו מתארים את עולם החושים הפיזי.

המידה בה העידן הנוכחי שלנו מסוגל להביא הבנה למילים כמו "במקום זה המילים הן מעשים ואחריהן חייבים לבוא עוד מעשים" תהיה תלויה במידה בה הוא יעסוק במדע הרוח, ובמידה בה אנשים היום יהיו מוכנים למנוע את הכוח הדומיננטי של המטריאליזם, שאחרת יגרום לתרבות האנושית לצלול למצוקה, הרס וריקבון.

——————————————————————————————————-

1. 4 מחזות המיסתורין יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה:  שער ההתקדשות * מבחן הנפש * שומר הסף * התעוררות הנפש ↑
2. פרדיננד ריינקה Ferdinand Fox Reinecke. ראו שומר הסף, סצנות 1 ו-8; התעוררות הנפש, סצנה 12, בה מופיעה ההערה: "אהרימן עוזב וחוזר עם הנפש של פרדיננד ריינקה , שדמותו היא מעין העתק של דמותו של אהרימן." ↑
3. מוריס מטרלינק Maurice Maeterlinck ( 1862-1949), משורר בלגי שכתב דרמות, שירה ופרוזה מטפיזית "סימבוליסטית," בצרפתית. הדרמות שלו כוללות את מליסנד ו-הציפור הכחולה. הוא זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1911. ↑