סודות הסף – 03

סודות הסף – 03

סודות הסף

רודולף שטיינר

8 ההרצאות שניתנו במינכן – 24-31.8.1913

GA 147

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

תודה לעמוס בן אהרון על הרשות להשתמש בתרגומיו מתוך מחזות המיסתורין[1]

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

הרצאה מספר 3  26.8.1913

העולם האלמנטרי; שינה וערות, סימפתיה ואנטיפתיה, אהרימן ולוציפר בעולם האלמנטרי

כשמדברים על עולמות הרוח כפי שאנו עושים זאת בהרצאות הללו, עלינו לזכור היטב את הדבר הבא: התודעה המבוססת על ראייה רוחית שאותה נפש האדם יכולה לפתח בתוכה לא תשנה שום דבר בטבעו של האדם ובאינדיבידואליות שלו, כי כל מה שנכנס לתודעה זו כבר היה נוכח מזמן בטבעו של האדם. ידיעת דבר אינה זהה לבריאתו; האדם לומד רק לקלוט את מה שכבר קיים שם כעובדה. למרות שהדבר ברור מאליו, יש לציין אותו, כי עלינו להוביל את מחשבותינו להבנה שטבעו של האדם חבוי במעמקי קיומו; ניתן להעלות אותו מתוך מעמקים אלה רק באמצעות תודעה המבוססת על ראייה רוחית. לכן לא ניתן להוציא לאור את טבעה האמיתי והפנימי ביותר של ישות האדם בכל דרך אחרת חוץ מדרך הידע האוקולטי. אנו יכולים ללמוד מה הוא באמת האדם לא דרך סוג כלשהו של פילוסופיה, אלא אך ורק דרך אותו סוג של ידע שנובע מתוך תודעה המבוססת על ראייה רוחית. מבחינת ההתבוננות שאנו משתמשים בה בעולם החושי, ומבחינת ההבנה המוגבלת לעולם החושי, ישות האדם, טבעו האמיתי והפנימי ביותר של האדם, נמצאת בעולמות נסתרים. התודעה המבוססת על ראייה רוחית מספקת את נקודת המבט שממנה יש להתבונן בעולמות הנמצאים מעבר למה שנקרא הסף; הדרישות שהיא אמורה לעמוד בהן כדי לקלוט וללמוד שם שונות לחלוטין מהדרישות של העולם החושי. זה הדבר החשוב ביותר: שנפש האדם תתרגל פחות או יותר לעובדה שדרך ההתבוננות והזיהוי של הדברים שמהווה הדרך הנכונה והבריאה בעולם החושי איננה הדרך היחידה.

אני אתן כאן את השם ‘עולם אלמנטרי’ לעולם הראשון אליו נכנסת נפש האדם כאשר היא רוכשת ראייה רוחית וחוצה את הסף. רק אדם שרוצה להעביר את הרגלי העולם החושי לתוך העולמות הגבוהים העל-חושיים יכול לדרוש בחירת שמות אחידה עבור כל נקודות המבט אותן יכולים להציע העולמות הגבוהים.

דרישות חדשות לגמרי עומדות מול חיי הנפש כאשר היא פוסעת מעבר לסף אל תוך העולם האלמנטרי. אילו האדם התעקש להיכנס לעולם הזה עם הרגלי העולם החושי, עלולים לקרות שני דברים: ערפל או חושך מוחלט היו משתרעים על אופק התודעה, על שדה הראייה, או – אילו הנפש רצתה להיכנס לעולם האלמנטרי מבלי להכין את עצמה לדרישות ולתנאים המיוחדים הקיימים שם – היא הייתה נזרקת בחזרה לתוך העולם החושי. העולם האלמנטרי שונה באופן אבסולוטי מהעולם החושי. בעולם שלנו, כאשר אתה נע מישות חיה אחת לשנייה, מאירוע אחד לשני, הישויות והאירועים הללו נמצאים לפניך ואתה יכול להתבונן בהם; בעוד שאתה פוגש אותם ומתבונן בהם, אתה שומר על קיומך המובדל, על אישיותך המופרדת. אתה יודע כל הזמן שבנוכחותו של אדם אחר או של אירוע, אתה אותו האדם שהיית לפני כן, ושתהיה אותו האדם כאשר תעמוד מול מצב חדש; אתה אף פעם לא יכול לאבד את עצמך בתוך הישות האחרת או בתוך האירוע. אתה פוגש אותם, אתה עומד מחוצה להם ואתה יודע שתהיה תמיד עצמך בעולם החושי בכל מקום שתלך אליו.

הדבר שונה מהרגע בו האדם נכנס לעולם האלמנטרי. שם חייב האדם להתאים את כל חיי הנפש הפנימיים שלו לישות אחרת או לאירוע בצורה כה מלאה, עד שהוא מתמיר את חייו הנפשיים הפנימיים שלו לישות השנייה הזו, לאירוע הזה. איננו יכולים ללמוד כלום בעולם האלמנטרי אם איננו הופכים לאדם אחר בתוך כל ישות אחרת, אם למעשה לא הופכים לדומים, במידה רבה, לישויות האחרות ולאירועים.

אם כן, אנו זקוקים לתכונה מיוחדת של הנפש עבור העולם האלמנטרי: היכולת להתמיר את ישותנו לישויות אחרות שמחוץ לנו. חייבת שתהיה לנו היכולת לעבור מטמורפוזה. עלינו להיות מסוגלים לשקוע בתוך הישות האחרת ולהפוך לישות זו. עלינו להיות מסוגלים לאבד את התודעה שחייבת תמיד – כדי שנישאר בריאים מבחינה נפשית – ללוות אותנו בעולם החושי, התודעה של “אני הנני עצמי.” בעולם האלמנטרי, אנו מכירים ישות אחרת רק כאשר במובן מסוים אנחנו “הפכנו” בתוכנו לישות האחרת. לאחר שחצינו את הסף, עלינו לנוע בעולם האלמנטרי באופן כזה שעם כל צעד אנו מתמירים את עצמנו לכל אירוע ואירוע, מתגנבים לתוך כל ישות וישות. חלק מהבריאות של נפש האדם הוא שכאשר הוא עובר דרך העולם החושי הוא יאחז בעצמו ויפגין את אופיו האינדיבידואלי. אך אין זה בכלל אפשרי בעולם האלמנטרי, בו הדבר היה מוביל או להאפלת שדה הראייה של האדם או להשלכתו בחזרה לתוך העולם החושי.

תוכלו להבין בקלות שעל מנת להשתמש ביכולת לעבור טרנספורמציה, הנפש זקוקה למשהו נוסף לעומת מה שכבר יש לה כאן בעולם שלנו. נפש האדם הינה חלשה מדי כדי להיות מסוגלת לשנות את עצמה כל הזמן וכדי להסתגל לכל מיני ישויות אם היא נכנסת לעולם האלמנטרי במצבה הרגיל. לכן, יש לחזק את כוחות הנפש של האדם ולהביא אותם לרמה גבוהה יותר באמצעות תרגילי ההכנה אותם תיארתי בספריי מדע הנסתר וכיצד קונים דעת העולמות העליונים; כתוצאה מתרגילים אלה, חיי הנפש יהפכו לחזקים ועוצמתיים יותר. אז יכולה הנפש לטבול בישויות אחרות מבלי לאבד את עצמה בתהליך. מכל מה שנאמר, תבינו מיד עד כמה חשוב לשים לב למה שנקרא הסף בין העולם החושי והעולם העל-חושי. כבר ציינו שהתודעה המבוססת על ראייה רוחית של האדם הארצי חייבת לנוע קדימה ואחורה כל הזמן, שעליה להתבונן בעולם הרוח שמעבר לסף בעוד היא מחוץ לגוף הפיזי, ולאחר מכן עליה לחזור לתוך הגוף הפיזי, ולהפעיל באופן בריא את היכולות שמאפשרות לה לקלוט נכון את העולם החושי הפיזי.

נניח שבזמן החזרה ממעבר לסף, התודעה המבוססת על ראייה רוחית הייתה מביאה בחזרה לעולם החושי את יכולת ההשתנות שהיא זקוקה לה כדי להיות בכלל מודעת לעולם הרוח. היכולת להשתנות שעליה אני מדבר הינה תכונה מיוחדת של הגוף האתרי האנושי, שמעדיף לחיות בעולם האלמנטרי. נניח כעת שאדם היה חוזר לעולם הפיזי כאשר גופו האתרי שומר על היכולת לעבור טרנספורמציה שהוא זקוק לה בעולם האלמנטרי. מה היה קורה? לכל אחד מהעולמות יש חוקים מיוחדים משלו. העולם החושי הינו העולם של צורות עצמאיות, כי כאן שולטות ישויות הצורה. העולם האלמנטרי הינו העולם של מוביליות, של תנועתיות, של מטמורפוזה, של השתנות; כשם שעלינו להשתנות כל הזמן כדי להרגיש בבית בעולם ההוא, כך כל הישויות שם משתנות בלי הרף. אין שם צורה סגורה, בעלת גבולות מובחנים; הכול נמצא במטמורפוזה מתמדת. הנפש חייבת להשתתף בקיום משתנה זה מחוץ לגוף הפיזי אם ברצונה להתקיים שם. ואז, בעולם החושי הפיזי, עלינו לאפשר לגוף האתרי שלנו, בתור ישות של העולם האלמנטרי בעלת יכולת לעבור מטמורפוזה, להיכנס ולשקוע לתוך הגוף הפיזי. דרך גוף פיזי זה, אני אישיות מוגדרת בעולם החושי הפיזי; אני אדם מסוים מובדל זה. הגוף הפיזי מטביע עלי את האישיות שלי; הגוף הפיזי והתנאים של העולם הפיזי בו אני נמצא הופכים אותי לאינדיבידואליות. בעולם האלמנטרי האדם איננו אישיות, כי להיות כזה היה דורש צורה מוגדרת. אך כאן עלינו לשים לב שמה שהתודעה בעלת ראייה רוחית מזהה בנפש האדם הינה, ותמיד הייתה, נוכחת בתוכה. דרך הכוחות של הגוף הפיזי, מרוסנת המוביליות של הגוף האתרי רק לעת עתה. ברגע שהגוף האתרי שוקע בחזרה לתוך המעטה הפיזי, כוחות התנועה שלו מוחזקים ומותאמים לצורה. אילו הגוף האתרי לא היה תחוב בגוף הפיזי כאילו במעין תיק, הוא היה נדחף לעבור טרנספורמציה בלי הרף.

כעת נניח שהנפש, לאחר שהגיעה לראייה רוחית, הייתה מעבירה לעולם הפיזי את הכמיהה הזו של הגוף האתרי לטרנספורמציה. אז, בגלל נטייתו לתנועה, הגוף האתרי לא יתאים בצורה מדויקת לגוף הפיזי, והנפש עלולה להגיע לסתירה עם העולם הפיזי שרוצה לעצב אותה לתוך אישיות מוגדרת. הגוף האתרי, שתמיד רוצה לנוע בחופשיות, עלול לחצות את הסף בחזרה לעולם הפיזי בצורה לא נכונה, כאשר כל רגע הוא רוצה להיות משהו או מישהו אחר, מישהו אולי בניגוד מושלם לצורה הטבועה של הגוף הפיזי. אם נתאר זאת באופן מוחשי עוד יותר: אולי אדם מסוים הינו חבר בהנהלת בנק בסקנדינביה, הודות לגופו הפיזי, אך מכוון שהגוף האתרי שלו מביא אל תוך העולם הפיזי את הדחף להשתחרר מהגבולות הפיזיים, הוא עלול לדמיין שהוא הקיסר של סין. (או אם נשתמש בדוגמא אחרת, אולי גברת מסוימת הינה הנשיאה של האגודה התיאוסופית, למשל, אבל אם הגוף האתרי שלה השתחרר, היא עלולה לדמיין שהיא שהתה בנוכחותו של מנהל היקום.)

אנו מבינים שיש לכבד באופן אבסולוטי את הסף המפריד באופן מובהק בין העולם החושי מהעולם העל-חושי; על הנפש לציית לדרישות של כל אחד משני העולמות, להתאים את עצמה ולהתנהג באופן שונה בצד זה ובצד השני. הדגשנו פעמים רבות שכאשר חוזרים לעולם החושי, אין להעביר לכאן באופן מנוגד לחוקים את התכונות המיוחדות של העולם העל-חושי. אם נאמר זאת עוד יותר ברור, עלינו להבין כיצד להתנהג בשני העולמות; אל לנו להעביר לעולם אחד את שיטת ההתבוננות שנכונה בעולם השני.

אם כן, ראשית כול, עלינו לשים לב לכך שהיכולת העיקרית כדי למצוא ולהרגיש את עצמנו בעולם האלמנטרי הינה היכולת להשתנות. אך נפש האדם לא תוכל לעולם לחיות באופן קבוע באלמנט זה הנמצא בתנועה מתמדת. הגוף האתרי לא יוכל להישאר באופן קבוע במצב בו הוא יכול להשתנות, כשם שאדם בעולם הפיזי לא יוכל להישאר ער תמיד. רק כאשר אנו ערים, אנו יכולים להתבונן בעולם הפיזי; כאשר אנו ישנים, איננו קולטים אותו. אך עלינו בכל זאת לאפשר למצב של ערות להתחלף במצב של שינה. יש צורך במשהו דומה גם בעולם האלמנטרי. בדיוק כפי שאין זה נכון בעולם הפיזי להיות ער באופן קבוע, מפני שהחיים כאן אמורים לנוע כמו מטוטלת בין ערות לשינה, כך יש צורך במשהו דומה עבור החיים של הגוף האתרי בעולם האלמנטרי. חייב שיהיה קוטב מנוגד, כביכול, משהו שעובד בכיוון הפוך מהיכולת לעבור טרנספורמציה המובילה לקליטה של עולם הרוח. מה הוא הדבר שמביא לאדם את היכולת לעבור לטרנספורמציה? מה שמאפשר לו יכולת זו היא היכולת שלו לחיות בדמיון, באימגינציה, בתמונות מנטליות, היכולת להפוך את רעיונותיו ומחשבותיו לכל כך מוביליות, ניידות, עד שבאמצעות חשיבתו הגמישה הוא יכול להיכנס לתוך ישויות אחרות ואירועים. כי המצב ההפוך, שניתן להשוות אותו לשינה בעולם החושי, הינו הרצון של האדם, שאותו יש לפתח ולחזק. בשביל היכולת לעבור לטרנספורמציה, החשיבה או הדמיון; בשביל המצב ההפוך, הרצון.

כדי להבין זאת, עלינו לחשוב על כך שבעולם החושי הפיזי, האדם הינו עצמיות, אגו, “אני”. הגוף הפיזי הוא זה, שכל עוד הוא ער, תורם את מה שדרוש לתחושת עצמיות זו. הכוחות של הגוף הפיזי, כשהאדם שוקע בו, מספקים לו את היכולת להרגיש את עצמו כאגו, כ”אני”. זה שונה בעולם האלמנטרי. שם האדם בעצמו חייב להשיג במידה מסוימת את מה שהגוף הפיזי משיג בעולם הפיזי. הוא אינו יכול לפתח תחושת עצמיות בעולם האלמנטרי אם הוא אינו מפעיל את הרצון שלו, אם הוא בעצמו אינו מפעיל את הרצייה. אך זה דורש ממנו להתגבר על משהו שמושרש עמוק בתוכנו: האהבה לנוחות ולנוחיות. עבור העולם האלמנטרי נחוצה הרצייה העצמית הזאת; כמו ההתחלפות בין שינה לערות בעולם הפיזי, המצב בו “מעבירים את עצמנו טרנספורמציה לישויות אחרות” חייב לפנות דרך לתחושה של רצון מחוזק מתוך עצמנו, בדיוק כשם שהתעייפנו בעולם הפיזי וסוגרים את העיניים, כשהשינה מתגברת עלינו, בעולם האלמנטרי מגיע הרגע בו הגוף האתרי מרגיש: “איני יכול להמשיך להשתנות כל הזמן; כעת עלי להיסגר מול כל הישויות והאירועים סביבי. יהיה עלי להשליך את הכול מתוך שדה הראייה שלי ולהסתכל לכיוון אחר. כעת עלי לרצות את עצמי, לרצות לחיות לגמרי ולחלוטין בתוך עצמי, ולהתעלם מהישויות והאירועים האחרים.” הרצון הזה של עצמיות, בלעדי כל דבר אחר, מקביל לשינה בעולם הפיזי.

נעשה טעות אם נדמיין שההתחלפות בין טרנספורמציה לתחושת עצמיות מוגברת מווסתים בעולם האלמנטרי באופן טבעי בדיוק כמו הערות והשינה בעולם הפיזי. על פי התודעה המבוססת על ראייה רוחית – ורק תודעה זו מסוגלת לקלוט זאת – היא מתרחשת מתוך רצון, ואינה עוברת כל כך בקלות כמו שהערות הופכת לשינה כאן. לאחר ששהינו זמן מה באלמנט של המטמורפוזה, מרגישים בתוך עצמנו את הצורך להשתמש בצד השני של המטוטלת בחיים האלמנטריים. באופן שרירותי הרבה יותר מאשר במקרה של הערות והשינה, האלמנט של טרנספורמציה מתחלף שם בשהייה בתוכנו עם תחושת עצמיות מוגברת. אכן, בנסיבות מסוימות, התודעה שלנו יכולה באמצעות גמישותה לגרום לכך ששני המצבים יהיו נוכחים בו זמנית: מצד אחד, אנו עוברים טרנספורמציה במידה מסוימת, ועדיין אנו יכולים להחזיק ביחד חלקים מסוימים של הנפש ולנוח בתוך עצמנו. בעולם האלמנטרי, אנו יכולים להיות ערים ולישון בו זמנית, דבר שלא רצוי שננסה לעשות בעולם הפיזי אם אכפת לנו בכלל מחיי הנפש שלנו. עלינו לשקול גם את העובדה שכאשר החשיבה מתפתחת והופכת ליכולת להשתנות ומתחילה להרגיש בבית בעולם האלמנטרי, לא ניתן להשתמש בה שם באופן שנכון ובריא בעולם הפיזי. מה מאפיין את החשיבה שלנו בעולם הרגיל? התבוננו בה ועקבו אחר תנועתה. האדם מודע למחשבות בנפשו; הוא יודע שהוא אוחז במחשבות הללו, מרחיב אותן, מחבר ומפריד ביניהן. בתוכו, הוא חש שהוא האדון של מחשבותיו, שנראות לו די פסיביות; הן מרשות לו לחבר ולהפריד ביניהן, ליצור אותן ולאחר מכן לסלק אותן. חיי החשיבה האלה חייבים להתפתח בעולם האלמנטרי עוד צעד קדימה. שם האדם אינו נמצא במצב בו הוא יכול להתמודד עם מחשבות שהינן פסיביות. אם מישהו מצליח להיכנס באמת לעולם האלמנטרי עם נפשו שרכשה ראייה רוחית, נראה כאילו שאין לו בכלל שליטה על מחשבותיו: הן יצורים חיים. רק דמיינו איך זה כשאתה לא מסוגל ליצור את מחשבותיך, ולחבר ולהפריד ביניהן, אלא, במקום זאת, לכל אחת מהן בתודעה שלך מתחילים להיות חיים משל עצמה, חיים כישות בפני עצמה. אתה מביא את התודעה שלך למקום בו נדמה שאתה לא מוצא מחשבות דומות לאלה שבעולם הפיזי, אלא מחשבות שהן ישויות חיות. אני רק יכול להשתמש בתמונה גרוטסקית, שתעזור לנו לתפוס איכשהו עד כמה שונה צריכה להיות החשיבה שלנו שם מזו שכאן. דמיינו שאתם מכניסים את הראש לתל נמלים, בעוד שהחשיבה שלכם נפסקת – יהיו לכם בראש נמלים במקום מחשבות! זה דומה בדיוק למצב בו הנפש יורדת לעולם האלמנטרי; מחשבותיך נהיות כה חיות שהן בעצמן מתאחדות אחת עם השנייה, נפרדות אחת מן השנייה, ומנהלות חיים משל עצמן. כדי לפגוש עם התודעה שלנו ישויות מחשבה אלו, אנו באמת זקוקים לכוחות נפש חזקים יותר מאשר במקרה של המחשבות הפסיביות של העולם הפיזי, שמאפשרות לנו ליצור אותן על פי רצוננו, לחבר ולהפריד ביניהן לא רק בצורה נבונה אלא לעתים קרובות בצורה די טיפשית. הן סבלניות, המחשבות האלה של העולם הרגיל; הן נותנות לנפש האדם לעשות איתן כרצונה. אך המצב שונה לחלוטין כאשר אנו שולחים את הנפש שלנו לתוך העולם האלמנטרי, בו מחשבותינו יחיו חיים עצמאיים. על האדם להיות בשליטה בחיי הנפש שלו ולהפגין את רצונו כאשר הוא פוגש את המחשבות האקטיביות, מלאות החיים, מחשבות שכבר אינן פסיביות. בעולם הפיזי, חשיבתנו יכולה להיות טיפשית למדי וזה בכלל לא מזיק לנו. אך אם אנו עושים דברים מטופשים עם החשיבה שלנו בעולם האלמנטרי, יכול מאד להיות שהמחשבות הטיפשיות שלנו, שמסתובבות שם כישויות עצמאיות, יכולות להזיק לנו, יכולות אף לגרום לכאב אמיתי.

אם כן, אנו רואים שההרגלים של חיי הנפש שלנו צריכים להשתנות כאשר אנו חוצים את הסף מהעולם הפיזי לעולם העל-חושי. ואילו נחזור אז לעולם הפיזי עם הפעילות שעלינו לפתח מול ישויות החשיבה העצמאיות בעולם האלמנטרי ולא נפתח בתוכנו חשיבה בריאה עם אותן מחשבות פסיביות, אלא נרצה לאחוז בתנאים של העולם השני, המחשבות שלנו יברחו מאיתנו כל הזמן; ואז נרוץ אחריהן וכך נהפוך לעבדים של המחשבות שלנו.

כאשר אדם מגיע לעולם האלמנטרי עם נפש בעלת ראייה רוחית, ומפתח את היכולת לעבור מטמורפוזה, הוא נכנס לשם עם חייו הפנימיים, ומשנה את עצמו על פי סוג הישות שהוא פוגש. מה החוויה שלו כשהוא עושה זאת? לחוויה זו ניתן לקרוא סימפתיה ואנטיפתיה. נדמה שחוויות אלה מגיחות ומופיעות בפני הנפש שפיתחה ראייה רוחית. יש סוגים שונים של סימפתיה ואנטיפתיה שמופיעים כאשר האדם עובר טרנספורמציה לישות כזו או אחרת. כשהאדם עובר מטרנספורמציה אחת לשנייה, הוא כל הזמן מודע לסימפתיות ולאנטיפתיות השונות, בדיוק כמו שבעולם הפיזי אנו מזהים את האובייקטים ואת היצורים החיים, מאפיינים אותם, מתארים אותם, בקיצור, קולטים אותם כאשר העין רואה את צבעם או האוזן שומעת את קולם, כך באופן דומה בעולם הרוח אנו יכולים לתאר את הישויות שם במונחים של סימפתיות ואנטיפתיות מסוימות. אך יש לציין שני דברים. אחד הוא שבאופן הדיבור הרגיל בעולם הפיזי, אנו בדרך כלל מבחינים רק בין דרגות חזקות או חלשות יותר של סימפתיה ואנטיפתיה; בעולם האלמנטרי, הסימפתיות והאנטיפתיות שונות אחת מן השנייה לא רק בדרגת העוצמה, אלא גם באיכות. שם הם שונות, בדיוק כפי שצהוב כאן שונה לגמרי מאדום. כשם שהצבעים שלנו שונים מבחינת האיכות שלהם, כך גם יש סוגים שונים של סימפתיה ואנטיפתיה שאנו פוגשים בעולם האלמנטרי. לכן, כדי לתאר זאת בצורה נכונה, לא ניתן רק לומר, כמו בעולם הפיזי, שכאשר צוללים לתוך ישות מסוימת ונכנסים לתוכה אנו מרגישים סימפתיה גדולה יותר, בעוד שכאשר אנו שוקעים לתוך ישות אחרת אנו חשים פחות סימפטיה. לא, ניתן למצוא שם סימפתיות ואנטיפתיות מכל מיני סוגים וגוונים.

הנקודה השנייה שיש לשים לב אליה היא זאת: לא ניתן להביא איתנו לתוך העולם האלמנטרי את הגישה הרגילה שלנו לסימפתיה ולאנטיפתיה. כאן, בעולם הזה, אנו חשים משיכה לאנשים מסוימים ודחייה מול אחרים; אנו מתחברים מתוך בחירה לאלה שנחמדים אלינו ואנו רוצים להישאר במחיצתם; אנו מפנים את הגב לדברים ולאנשים מאוסים, ומסרבים לכל קשר איתם. בעולם האלמנטרי, זה לא יכול להיות כך, מפני ששם – אני אביע זאת בצורה קצת מוזרה – אנו לא נמצא שהסימפתיות נחמדות (“סימפתיות”) וגם לא שהאנטיפתיות דוחות (“אנטיפתיות”).[2] כי יהיה כאילו שמישהו בעולם הפיזי יאמר: “אני אוהב רק את הצבעים הכחולים ואת הירוקים, ולא יכול לסבול את האדומים או הצהובים. אני פשוט חייב לברוח מאדום וצהוב!” אם ישות מהעולם האלמנטרי היא אנטיפתית, זה אומר שיש לה תכונה מסוימת מהעולם ההוא שיש לתאר אותה כאנטיפתית, ועלינו להתייחס אליה בדיוק כפי שאנו מתייחסים בעולם החושי לצבעים כחול ואדום – אנו לא מרשים לאחד מהם להיות מבחינתנו יותר סימפתי מאשר השני. כאן אנו פוגשים את כל הצבעים ברוגע מסוים מפני שהם מספרים לנו מה מהות הדברים; רק כשהאדם קצת נוירוטי הוא בורח מצבעים מסוימים, או אם הוא שור ולא יכול לסבול את מראה האדום. רובנו מקבלים את כל הצבעים בשלווה, ובאותו אופן, בשלווה מרובה, עלינו לקבל גם את התכונות של סימפתיה ואנטיפתיה השייכות לעולם האלמנטרי. בשביל זה, אנו מוכרחים לשנות את הלך הנפש שאנו רגילים אליו בעולם הפיזי, בו הנפש נמשכת לסימפתיה וחשה דחייה מול האנטיפתיה; זה חייב להשתנות לגמרי. את הלך הנפש הפנימי שמקביל לרגשות של סימפתיה ואנטיפתיה יש להחליף בעולם האלמנטרי במה שאנו מכנים שלוות-רוח, רוגע נפשי. בחיי נפש נחושים ומלאים ברוגע של הרוח, עלינו לטבול אל תוך הישויות, להשתנות ולהפוך למי שהן; אז נחוש את התכונות של ישויות אלה עולות בתוך מעמקי נפשנו כסימפתיות ואנטיפתיות. רק כאשר נעשה זאת, בגישה כזו לסימפתיה ולאנטיפתיה, אז תוכל הנפש, בחוויותיה, לאפשר לקליטה הסימפתית והאנטיפתית להופיע בפניה כתמונות נכונות ואמיתיות. כלומר, רק אז נוכל לא רק להרגיש מה היא הקליטה של סימפתיות ואנטיפתיות, אלא נוכל גם לחוות באמת איך העצמי הספציפי שלנו, שהשתנה לישות אחרת, מגיח כתמונת-צבע זו או אחרת, או כתמונת-צליל זו או אחרת של העולם האלמנטרי.

תוכלו ללמוד כיצד סימפתיות ואנטיפתיות משחקות תפקיד בנוגע לחוויית הנפש בעולם הרוח גם אם תבחנו במידה מסוימת של הבנה פנימית את הפרק בספרי גוף נפש רוח[3] שמתאר את עולם הנפש. תראו שם שעולם הנפש מורכב למעשה מסימפתיות ואנטיפתיות. מהתיאור שלי, תוכלו ללמוד שמה שאנו מכירים כחשיבה בעולם החושי הפיזי הינו לאמיתו של דבר אך ורק החותם המעורפל החיצוני, העולה בגוף הפיזי, של אותה חשיבה שניתן לקרוא לה כוח חי אמיתי, חשיבה השוכנת במעמקים אוקולטיים. ברגע שאנו נכנסים לתוך העולם האלמנטרי ונעים עם הגוף האתרי שלנו, המחשבות הופכות להיות יותר מוצקות, יותר חיות, יותר עצמאיות, יותר דומות לטבעם האמיתי. היחס בין מה שאנו חווים כחשיבה בגוף הפיזי ואלמנט זה של חשיבה אמיתית יותר דומה ליחס בין צל על קיר והחפצים שמטילים אותו. למעשה, החשיבה בעולם הפיזי הינה הצל של חיי החשיבה האלמנטריים שמושלך לתוך העולם החושי הפיזי באמצעות הכלי של הגוף הפיזי. כאשר אנו חושבים, חשיבתנו נמצאת פחות או יותר בצל של ישויות חשיבה. כאן הידע הרוחי העל-חושי שופך אור חדש על טבעה האמיתי של החשיבה. אף פילוסופיה, אף מדע חיצוני, לא משנה עד כמה הם חכמים, אינם יכולים לקבוע דבר לגבי טבעה האמיתי של החשיבה; אך ורק ידע מתוך תודעה מבוססת על ראייה רוחית יכולה לזהות את מהותה.

אותו הדבר נכון לגבי טבעו של הרצון שלנו. הרצון חייב להתחזק, כי בעולם האלמנטרי הדברים אינם כל כך אדיבים עד שיספקו לנו את תחושת האני שלנו, כמו שזה נעשה דרך הכוחות של הגוף הפיזי. שם אנחנו בעצמנו חייבים לרצות את תחושת האני; עלינו לגלות מה זה אומר שהנפש שלנו מלאה לגמרי בתודעת “אני רוצה את עצמי” I will myself ; עלינו לחוות משהו בעל משמעות אדירה: שכאשר איננו מספיק חזקים כדי ליצור את המעשה האמיתי של רצון “אני רוצה את עצמי”, ולא רק את המחשבה, באותו רגע נרגיש שאנו מאבדים את ההכרה כאילו במעין עילפון. שם אנו מתבוננים בטבעו האמיתי של הרצון, וזה שוב משהו שלא ניתן לגלות דרך פילוסופיה או מדע חיצוני, אלא רק בתודעה המבוססת על ראייה רוחית. מה שמכונה רצון בעולם הפיזי הינו תמונה מעורפלת, צל של הרצון החזק, החי של העולם האלמנטרי, שצומח ומתפתח כך שהוא יכול לתחזק את עצמו מתוך הרצייה הפנימית, ללא תמיכה של כוחות חיצוניים. אנו יכולים לומר שכל דבר בעולם ההוא, כאשר אנו מתרגלים אליו, הופך להיות בעל רצון עצמי self-willed, משהו שרוצה את עצמו.

מעל לכול, כשעוזבים את הגוף הפיזי, והעולם האלמנטרי מהווה את הסביבה בה נמצא הגוף האתרי שלנו, הדחף לעבור טרנספורמציה מתעורר בנו מתוך המהות האמיתית של הגוף האתרי. אנו רוצים לטבול בישויות האחרות. אך בדיוק כפי שבמצב הערות במשך היום עולה הצורך בשינה, כך בעולם האלמנטרי עולה הצורך להיות לבד, להיסגר מפני כל דבר שיכולנו להפוך להיות דרך טרנספורמציה. ואז שוב, לאחר שהרגשנו לבד לזמן מה ופיתחנו את ההרגשה החזקה של רצון, “אני רוצה את עצמי”, מופיעה תחושה קשה של בדידות, של נטישה, שמעוררת את הכמיהה להתעורר מהמצב הזה בו אנו רק רוצים את עצמנו, ושוב להתחבר ליכולת להשתנות. בעוד שאנו נחים בשינה פיזית, כוחות אחרים דואגים לכך שנתעורר; איננו צריכים לדאוג לכך בעצמנו. בעולם האלמנטרי, כשאנו נמצאים במצב של שינה שבו אנו רק רוצים את עצמנו, עקב התחושה שאנו נטושים, אנו נדחפים לשים את עצמנו במצב של טרנספורמציה, כלומר של לרצות להתעורר.

מכל מה שנאמר, אתם מבינים עד כמה שונים התנאים בהם אנו חווים את עצמנו בעולם האלמנטרי, בהם אנו קולטים את עצמנו שם, מאלה של העולם הפיזי. לכן אתם יכולים לראות עד כמה חשוב, ושוב ושוב, לדאוג לכך שהתודעה המבוססת על ראייה רוחית, כשהיא עוברת מעולם אחד לעולם השני, תסתגל נכון לדרישות של כל עולם, ולא תעביר את ההרגלים של עולם אחד לתוך העולם השני כאשר היא חוצה את הסף. החיזוק והריענון של חיי הנפש שייכים להכנה אותה תיארנו כהכרחית עבור החוויה של העולמות העל-חושיים.

מה שחייב להתחזק ולהתעצם מעל לכול קשור בחוויות הנפשיות אותן אנו יכולים לכנות חוויות מוסריות במהותן. חוויות אלה מטביעות את עצמן כנטיות נפשיות באופי איתן וברוגע פנימי יציב. יש לפתח במיוחד אומץ פנימי ויציבות אופי, מכוון שחולשת אופי יכולה לגרום לנכות בחיי הנפש כולם, ואז הנפש תגיע חסרת אונים לתוך העולם האלמנטרי. יש למנוע זאת אם אנו מקווים לחוות חוויה אמיתית ונכונה שם. אף אחד שבאמת רציני לגבי רכישת ידע בעולמות גבוהים לא יזניח לייחס משקל משמעותי לחיזוק הכוחות המוסריים בין כל שאר הכוחות העוזרים לנפש להיכנס לעולמות אלה. אחת הטעויות המזיקות ביותר נכפות על בני האדם כאשר מישהו לוקח על עצמו לומר שראייה רוחית יש לרכוש מבלי לשים לב לחיזוק החיים המוסריים. יש להדגיש פעם אחת ולתמיד שמה שתיארתי בספר שלי כיצד קונים דעת העולמות העליונים כהתפתחותם של פרחי הלוטוס שמתגבשים בגוף הרוח של התלמיד /הרואה הרוחי אכן יכולה להתרחש ללא תשומת לב לכוח מוסרי תומך, אך בהחלט לא רצוי שהיא תתרחש כך.

פרחי הלוטוס חייבים להתפתח אם האדם רוצה לרכוש את היכולת להשתנות. יכולת זו נולדת כאשר הפרחים פותחים את עלי הכותרת שלהם בתנועה המתרחקת מהאדם, כדי לתפוס את עולם הרוח ולדבוק בו. כל מה שאדם מפתח בתור יכולת להשתנות מתבטא בפני הראייה הרוחית כפתיחת פרחי הלוטוס. כל מה שהוא יכול להשיג כתחושת אני מחוזקת הופך ליציבות פנימית; אנו יכולים לכנות אותו עמוד שדרה אלמנטרי. יש לפתח את שניהם במקביל: את פרחי הלוטוס, כדי שהאדם יוכל לעבור טרנספורמציה, ואת עמוד השדרה האלמנטרי, כדי שהוא יוכל לגלות אני מחוזק בעולם האלמנטרי.

כפי שציינו בהרצאה בעבר, מה שמתפתח באופן רוחני יכול להוביל לדרגה גבוהה של איכויות בעולם הרוח. אבל אם מרשים להן לחלחל לעולם החושי, הדבר יכול להוביל לסטיות נוראיות ביותר. אותו הדבר נכון לגבי פרחי הלוטוס ועמוד השדרה האלמנטרי. באמצעות תרגול בשיטות מסוימות, ניתן גם לעורר את פרחי הלוטוס ואת עמוד השדרה, מבלי לשים כמטרה יציבות מוסרית – אבל אף רואה רוחי בעל מצפון לא היה ממליץ על כך. אין זו רק שאלה של השגת דבר זה או אחר בעולמות הגבוהים, אלא חשובה הידיעה לגבי מה כרוך בכך. ברגע בו חוצים את הסף לתוך עולם הרוח, אנו מתקרבים לישויות הלוציפריות ואהרימניות, שכבר דיברנו עליהן; כאן אנו פוגשים אותן בצורה שונה לחלוטין מכל מפגש שאולי יש לנו איתן בעולם הפיזי. תהיה לנו החוויה המיוחדת שברגע שאנו עוברים את הסף, כלומר ברגע שפיתחנו את פרחי הלוטוס ואת עמוד השדרה, נראה את הכוחות הלוציפריים באים אלינו עם הכוונה לתפוס את פרחי הלוטוס. הם מושיטים את זרועותיהם לכיוון פרחי הלוטוס שלנו; אנו חייבים להתפתח בדרך הנכונה כדי שנוכל להשתמש בפרחי הלוטוס כדי לתפוס ולהבין את האירועים הרוחיים, וכדי שפרחי הלוטוס לא ייתפסו בעצמם בידי הכוחות הלוציפריים. ניתן למנוע את תפיסת פרחי הלוטוס על ידי כוחות אלה רק על ידי עליה אל עולם הרוח עם כוחות מוסריים שהתגבשו בתוכנו באופן איתן ויציב.

כבר הזכרתי שבעולם החושי הפיזי, הכוחות האהרימניים ניגשים אלינו יותר מבחוץ, בעוד שהכוחות הלוציפריים יותר מתוך הנפש. בעולם הרוח בדיוק ההיפך הוא נכון: הישויות הלוציפריות באות מבחוץ ומנסות לאחוז בפרחי הלוטוס, בעוד שהישויות האהרימניות באות מבפנים ונדבקים בעקשנות בתוך עמוד השדרה האלמנטרי. אם עלִינו לעולם הרוח ללא התמיכה של המוסריות, הכוחות האהרימניים והלוציפריים יוצרים ברית יוצאת מן הכלל אחד עם השני. אם הגענו לעולמות העליונים מלאי שאפתנות, יהירות, גאווה או עם תאווה לכוח, אהרימן ולוציפר יצליחו ליצור שותפות אחד עם השני. אשתמש בתמונה כדי לתאר את מה שהם עושים, אך תמונה זו משקפת במדויק את המצב במציאות, ותוכלו להבין שמה שאני מתאר אכן מתרחש. אהרימן ולוציפר יוצרים ברית; ביחד הם קושרים את עלי הכותרת של פרחי הלוטוס לעמוד השדרה האלמנטרי. כאשר כל עלי הכותרת מהודקים לעמוד השדרה, האדם כבול בתוך עצמו, מרותק בתוך עצמו באמצעות עמוד השדרה ופרחי הלוטוס המפותחים בתוכו. התוצאה לכך תהיה הופעתן של אנוכיות ואהבה לשקר, במידה כזו שהייתה בלתי אפשרית אילו האדם היה נשאר כרגיל בעולם הפיזי. כך אנו רואים מה יכול לקרות אם התודעה העל-חושית אינה מפותחת בדרך הנכונה: הברית בין אהרימן ולוציפר שדרכה עלי הכותרת של פרחי הלוטוס מהודקים על עמוד השדרה האלמנטרי, וכובלים את האדם בתוך עצמו עקב יכולותיו האלמנטריות או האתריות של עצמו. אלה דברים שעלינו לדעת אם ברצוננו לחדור אל תוך עולם הרוח האמיתי בעיניים פקוחות ובהבנה.

———————————————————————————–

  1. 4 מחזות המיסתורין יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה:  שער ההתקדשות * מבחן הנפש * שומר הסף * התעוררות הנפש
  2. הערת המתרגמת: באנגלית יש משחק מילים מסוים, שלא ניתן לתרגם במדויק: we will not find the sympathies sympathetic nor the antipathies antipathetic.
  3. גוף נפש רוח – יצא בעברית בהוצאת מיכאל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *