סדנה על מדיטציה אשר ניתנה בפברואר 2014.

אדריאנה קוליאס © Adriana Koulias

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

WORKSHOP – Parzifal, Trevrizent, and Anfortas and the three days: Good Friday, Easter Saturday and Easter Sunday; UNIVERSAL HEALING: WORKSHOP on

Meditation given February.2014 –

תרגום מאנגלית לעברית בהסכמת ובברכת המחברת, בן-ציון פורת, 2015.

תיקונים: דניאל זהבי

קישור לנוסח המקורי באנגלית:

http://media.wix.com/ugd/93123f_0bb89b70f7ca4f30a4840046c735975a.pdf

פרסיבל (Parzifal): המחפש.

חשיבה היא המחפש.

פרסיפל הוא השוטה, אשר לאחר שהלך לטירת הגביע הקדוש (Grail Castle), לא שאל את המלך הפצוע אנפורטס (Anfortas), את השאלה המרפאה.

"מה מחליא אותך אח".

פרסיפל חייב אז לשוטט בשממה בלי להתמצא בה. המסע של פרסיפל דרך המדבר הוא על גבו של סוס לבן המייצג את החשיבה הצלולה וזאת היא החשיבה ה'בהירה' שמובילה את הדרך.

יכולת החשיבה הרגילה חוננה אותנו בעצמאות מהאלים ותחושה של אינדיבידואליות. אבל כדי להיכנס לעולם הרוח החשיבה הזאת חייבת להיעשות כל-כך מודעת, עד שהיא 'צלולה', כמו חלון. אנחנו צריכים למצוא חשיבה 'טהורה' או את צורת החשיבה שהיא באמת סוג של תפיסה רוחנית. זה לא דבר קל, כי הוכשרנו לעצב את מחשבותינו ממה שאנחנו רואים באופן פיזי.

אבל האמת היא, שראיית מה שאנחנו חושבים היא שמביאה אותנו לעולם איתני הטבע היסודיים (העולם האלמנטלי), והצעד הראשון הוא לחדור לעמק המוות עם תודעה.

משמעות שמו של פרסיפל היא לחדור לעמק. עמק המוות הוא הגוף האתרי. זהו חלק שלנו, שבתודעה רגילה המשתמשת בחשיבה וזיכרון, מוביל אותנו לחוויות שהינן רק צללים, חזיונות שווא ורוחות רפאים של טבעם האמיתי של הדברים שאנחנו רואים.

בחיים היומיומיים הרגילים אנחנו תופסים/מרגישים את העולם בעיקר דרך החושים הפיזיים שלנו והתפיסה הזאת נכנסת לתוכנו וגורמת בנו לרושם. כאשר הרושם הינו עמוק דיו הוא הופך לזיכרון והזיכרון הזה מאפשר לנו לחשוב או להרהר אודות העולם באמצעות השכל שלנו: להשוות את מה שאנו רואים היום עם מה שראינו אתמול ולהניח הנחות לגבי מה שאנו עשויים לראות מחר. אבל החשיבה הזו היא רק השתקפות של מה שיש מאחור או מה שיש קדימה, זאת אינה תודעה של 'מה' חושב ומה 'מרגיש' בנו ברגע הנוכחי.

למה?

כי הרגע הנוכחי חולף בזמן, כך שכאשר שמנו לב אליו, הוא נמצא כבר מאחורינו. אם היינו מודעים תמיד לרגע ההווה לא היינו הוגים עצמאיים! הפכנו לעצמאים כי חדלנו לשים לב לרגע הנוכחי ומה שחי מאחורי מחשבותינו והמושגים/תמונות-הזיכרון שלנו.

על פני האדמה אנו יכולים לכוון את עצמנו, כי אנחנו יודעים היכן אנו נמצאים בחלל – למעלה למטה, צד לצד, קדימה ואחורה. יש לנו גוף פיזי המכוסה בעור ולכן אנו יכולים להגיד מה בתוכנו ומה מחוץ לנו. אבל האמת היא שזה כך רק ביחס לגוף הפיזי, כי מבחינה רוחנית אנחנו תמיד חדורים הדדית והופכים למאוחדים עם רוחו של כל דבר בעולם; אנחנו פשוט לא שמים לב לזה. למה? כי אנחנו לא מודעים לרגע.

התחבולה היא לכידת הנצחי והבלתי ניתן לשינוי (הרוחני) כאשר הוא נכנס לרגע החולף.

בעולם הרוח, מאחר ואנחנו חודרים הדדית כל ישות ותהליך, אנחנו יכולים להתמצא בעצמנו רק כאשר אנו יודעים את הבדל בינינו לבין שאר עולם הרוחני. ראשית, כקרש קפיצה, אנחנו צריכים להבין איך נראה הגוף האתרי – ואיך הוא פועל, היכן הוא – וכו': אבל מה שנכנס לגוף האתרי ויכול לעזור לנו למצוא אותו מת ונמוג מאתנו במהירות הבזק.

איך אנחנו עושים את מה שבדרך כלל נמוג בתוכנו למודע כך שאנחנו יכולים לאתר את הגוף האתרי?

התרגילים האלה נועדו להביא לתודעה הזו – הם עוזרים לנו לחדור מבעד לאפלת חוסר ההכרה בחלק הזה שלנו שאנחנו בדרך כלל שומרים לחשיבה ולזיכרון – הגוף האתרי. לא כמטרה בפני עצמה, אלא כנקודת מוצא.

ראשית אנחנו צריכים ללמוד להכיר את עצמנו, את הגוף האתרי שלנו, באופן מעשי מאד, כי בלי עורנו, בלי בלימה פיזית (בעולם הרוחני) אם איננו יודעים מהו חלקנו ומהו זה שאיננו חלק מאתנו, אנו הולכים לאיבוד – אנחנו מבלבלים בין עצמנו לעולם לבין העולם לעצמנו. מבחינה רוחנית יש תמיד חלק מאתנו בכל מה שאנו רואים והתרגילים האלה נוצרו כדי לעזור לנו להבחין בהבדל בינינו ובין העולם. זאת היא התנסות יום השישי של הפסחא. השיטוט בעמק מוות.

אני קוראת לזה התמצאות בעולם האתרי הפנימי והחיצוני:

מציאת הבקתה.

החשיבה מאירה את הרצון, כך שהוא הופך להיות איבר של תפישה:

חשיבה שקטה.

תרגיל בהתמקדות: התמצאות

1. האדמה/חיים/מבט סגור: ראיית המרכז. התמקדות.

החזיקו את האגודל שלכם כלפי מעלה והביטו בו. שימו לב לכל מה שאתם יכולים לראות, לכל פרט ופרט. זהו המבט הקבוע או הסגור. ראו את האגודל בצורה ברורה מאוד. על מנת לראות את שלושת הממדים הנכם צריכים שתהיה לכם ראייה דו-עינית, כלומר, אתם צריכים לראות משתי נקודות שונות, שמצטלבות או חוצות דרך העצם הנראה. זה נותן לכם מושג היכן הנכם נמצאים בחלל. תחושה של עומק או שלושה ממדים, ממעל/מלמטה, צד לצד, חזית וגב: גובה, רוחב ועומק.

מהי תחושתכם בעת התבוננות באגודלכם מקרוב. אם אנחנו מביאים אותו קרוב יותר ויותר לעינינו אנו נהיים פוזלים.

כאשר אתם עושים זאת הנכם מחזיקים ביסודו של דבר את עצמכם כישויות נושאת אגו. הנכם מפרידים את עצמכם מהעולם. האם אתם יכולים להרגיש כיצד זאת צורה של נשימה פנימה של אור, של החזקת האור שלכם במרכז? אתם מתמקדים בזמן ובמרחב ארציים. אינדיבידואליות. כל מה שאתם יכולים לחשוב אחר כך על האגודל שלכם בשלב הזה נובע מהתפיסות הפיזיות שלו.

1. אויר/מבט פתוח: ראיית ההיקף. מחוץ למיקוד.

כעת הביטו על משהו מרוחק אבל אל תתמקדו, הכניעו את עצמכם למרחק. שימו לב איך החושים שלכם מרגישים חופשיים יותר. נסו להכניס פנימה הכול עם החושים שלכם, כל מה שהוא בתחום המבט שלכם ללא התמקדות בדבר אחד.

איך ההרגשה?

העובדה היא שאתם נטולי אנוכיות.

רציתם החוצה את העצמיות שלכם. כעת היא בהיקף. השקטתם את חשיבתכם ונכנעתם לנוף שלפניכם.

1. קול/מים/מבט זורם-נוזלי.

עכשיו הסתכלו על הנקודה האמצעית שבין האגודל והמרחק. שימו לב להרגשה ביחס לרקע ולחזית. עשו זאת שוב ושוב כמה פעמים שזה נחוץ כדי לקבל תחושה אמיתית של הימצאות באמצע – אלו הן התאמה והסתגלות מחדש רצופות. הגמישות, יכולת הזרימה מעצמי לנטול אנוכיות, מרכז לפריפריה היא החשובה. הבאה פנימה של האור שלכם ושחרורו לעולם. זוהי צורה של שליטה, אתם לא סגורים מדי, כלומר, לא יותר מדי אנוכיים, ולא יותר מדי פתוחים זאת אומרת חסרי-עצמיות.

אתם מוצאים האמצע. זהו המבט הזורם, הנוזלי.

תרגילים בראיית/חישת הגוף האתרי:

התנסות חיצונית:

1. תצפית של הגוף האתרי: התמונה שאחרי/בבואת-גרר.

התבוננו בנקודה הכחולה אשר נמצאת בסוף המסמך הזה עם המבט הקבוע, ואז בנייר לבן עם מבט אמצעי/זורם (נוזלי) – נינוחים אבל לא לגמרי עד שאתם יכולים 'לאחוז' את התמונה המשלימה.

1. תצפית של גוף האתרי משותפת/עם תמונה.

הסתכלו על הנקודה הכחולה המצוינת להלן במבט/נוזלי – האם הנכם רואים את מה שסביב לנקודה הכחולה באותה העת כמו הנקודה הכחולה?

התנסות פנימית:

1. תצפית פנימית של הגוף האתרי.

הסתכלו על הנקודה הכחולה ועצמו את עיניכם – היכן אתם רואים את המשלים? נסו לאתר אותו באמצע.

1. התבוננות בגוף האתרי מראש/לפני התמונה.

נסו ליצור בנפשכם נקודה כחולה שבחלל האמצע עם מבט פנימי זורם-נוזלי.

ההתנסויות בבבואת-הגרר והצבע המשלים כלפי פנים וכלפי חוץ עוזרות לנו לדעת את הגוף האתרי שלנו מהעולם האתרי ולא יותר מכך בשלב הזה.

אנו מטביעים את הגוף האתרי שלנו על מה שאנחנו רואים וזה במידת מה ידע עצמי. אנו מזהים את עצמנו בעולם החיצוני. באופן דומה, הבנו שהסיבה לכך שאנחנו יכולים לראות את הנקודה הכחולה על הנייר היא משום שהיא טבועה עכשיו בתוכנו, כמו כל דבר שאנו רואים, אשר נכנס לתוכנו – זהו ידע עולם שנמצא בתוכנו.

איך לדעת מהו שלנו אם אנחנו נמצאים בכל דבר והכל נמצא בנו? התשובה היא: אנחנו לומדים לראות גם פנימה וגם החוצה באותו הזמן. אנו לומדים להבחין בנקודה הכחולה הפיסית מההטבעה שלנו של הנקודה הכחולה.

אנחנו יכולים להניח שהחותם הזה, הוא הרוח של הנקודה הכחולה שעכשיו בתוכנו – העולם. ישות הטבע היסודית, האלמנטל של הנקודה הכחולה. אנחנו יוצאים מעצמנו עם כל תפישה נוגעים בעולם והוא מטביע את עצמו בנו, והחותם הזה שאנו רואים נוצר על הגוף האתרי שלנו בתוכנו והתהליך מתחיל שוב כאשר אנחנו מסתכלים החוצה. זהו הנחש נושך את זנבו. באמצעות הראש (התפישה) אנחנו מטביעים על הרצון (זנב) כדי לחשוב, והרצון רואה כעת את העולם בראש בדרך גבוהה יותר (חשיבה שהיא תפישה).

אפשר לומר שהצורה הגבוהה ביותר של חשיבה ברורה היא באמת הגוף האתרי הברור/הנקי הפועל כמו אור שעובר דרך חלון, אלו הם החלון והאור שמאירים ותופשים את הרוח בעולם – באמצעותה חווים חסד.

ללמידה זו להבחין בגוף האתרי מהעולם האתרי אני קוראת מציאת הבקתה או מציאת הגוף האתרי או החלק מהעולם הרוחני אשר שייך לכם.

מי נמצא בבקתה?

הנזיר: טרבריזנט ((Trevrizent:

בעלילת פרסיבל, טרבריזנט הוא הנזיר, הוא זה שחי בבקתה (המלאך שלנו) והוא עובד עם הגוף האסטרלי – הגוף האסטרלי יכול, אם אנחנו עובדים עמו, להפוך למכשיר של העולם הרוחני וזה באמצעות שיחה; כלומר, זה באמצעות הרוח הפועלת בדיבור דרך הגרון, שפרסיבל לומד את מה שהוא חייב לעשות מטרבריזנט או המרכיב של אינספירציה. טרבריזנט בעלילת פרסיבל היה השליח של חוכמה גבוהה יותר, אשר תיווכה באמצעותו מהעולם הרוחני באמצעות אינספירציה.

אינספירציה מובילה אותנו לחוות את הניצוץ הפנימי שמצית את האור – הבורא בנשמה.

זוהי חוויית יום השבת של הפסחא – כניסה לגיהינום למציאת גן עדן.

דממה כאיבר של אינספירציה (השראה): ההקשבה פעילה.

כעת כאשר יש לנו התמצאות וכבר ראינו את היצירה חולפת ברגע (בבואות-גרר/צבעים משלימים), אנחנו יכולים להיות מרוכזים יותר באינספירציה – או האזנה לרוח בתוכנו.

אנחנו יכולים לקחת את מה שלמדנו בתרגילי המיקוד שלנו ואיך מצאנו את הגוף האתרי בכדי להפוך ליצירתיים שם, ליצור את התמונות שלנו עם הגוף האסטרלי, שאין להן קשר עם החיים המציאותיים. כמו מדיטציית צלב הוורדים למשל.

"וורדים אדומים על צלב הם הסמל של חיים חדשים הנובעים ממוות. הוורדים האדומים הם במובן העמוק ביותר סמל הדם הקדוש של כריסטוס. כוחות רשע חייבים לסגת מכל מי שמציב את צלב העץ השחור הזה עם שבעת וורדיו הפורחים בצבע אדום הכהה לפני נפשו. זוהי הסיבה שיש לתת לו להתעורר לחיים בתוכנו אחרי כל מדיטציה. זהו סמל אשר אנו יכולים למשוך ממנו עוצמה אינסופית." רודולף שטיינר. (מכתב אזוטרי, מינכן, שלישי במארס 1909, GA266 – המתר').

מדיטציית צלב הוורדים היא חוויה של הגוף האתרי המתעורר לחיים – הופך למודע וטהור. מה שהיה שחור (חוסר הכרה רוחנית עקב החושים הפיזיים) הגיע לחיים וזרח באדום כי הגוף האסטרלי או תפישה וחשיבה – התעלו לרמה גבוהה יותר.

הגרון הוא איבר אסטרלי הקשור בעיקר לאוזניים. הגרון והאוזניים הינם כמו איבר אחד. הם היו למעשה איבר אחד בעבר.

עכשיו אנחנו יודעים שכל מה שאנחנו רואים גם נכנס לתוכנו ומהדהד בנו כמוסיקה פנימית דרך האוזניים והגרון שלנו, (כי הגרון שלנו נע עם כל מה שאנחנו שומעים – גם כאשר אנחנו לא מדברים). עצרו לרגע כדי לשקול שמה שנכנס לתוכנו דרך התווך של האוויר כקולות וצלילים, כאשר הוא נכנס לתוך הגוף האתרי שלנו באמצעות התנודות של האוזן והגרון האסטרליים, הופך לגוונים/אור/חושך, צבעים ועוצמות שהם צלילים, מנגינות והרמוניות.

כך בנפש הפנימית כול הדברים שאנו רואים – הצבעים המשלימים ובבואות-הגרר – נכנסים כמו צליל נראה בתוכנו. הם מהדהדים ורוטטים בתוכנו מתוך הדברים עצמם: הדברים שאנו רואים לאמיתו של דבר מדברים אלינו את איכויותיהם הפנימיות בגוף האתרי שלנו אבל זה כבר הוסתר מאתנו על ידי מיכאל, כי אנחנו צריכים להתעלות להתנסות של הרוח באמצעות מאמץ וטוהר מוסרי, אחרת הישויות האלה היו כופות עלינו ולוקחות מאתנו את חירותנו.

העובדה שאנחנו יכולים לראות את אותם בבואות-הגרר והמשלימים בכול, מצביעה על מעבר של הסף ללא הכרה מלאה (זה לא תמיד היה אפשרי). הצבע וצורה, מקצב הרוח הנכנסת לתוכנו הם כמו שיחה, סימפוניה, אבל אנחנו חייבים לא לאפשר לחוויה הזו לחייב אותנו בשלב זה, אלא לאפשר לה רק להנחות אותנו במציאת הבקתה שלנו (הגוף האתרי) והתמצאותנו במדיטציה הפנימית שלנו ומאמצינו ביצירת התמונות שלנו.

כאשר אנו נהיים מודעים לתהליך הזה של הטבעה שהתנסינו בו לעיל, קיים פיתוי גדול לחשוב שהשגנו אינספירציה, אימגינציה ואינטואיציה. במובן מסוים זה נכון, אבל זה לוציפרי. אם עצרנו כאן, מגשימים את העולם בתוכנו, היינו יכולים להפוך למלאכים, אבל לא מושלמים. אנו חייבים להבין שאנחנו משרים הרוח בנו אבל שהבנה וחופש יכולים להתרחש רק אם אנו בונים את כוחות הנפש כדי להשיג אותם לא באופן סביל, אלא באופן פעיל.

איך אנחנו מגיעים לצורה גבוהה יותר של אינספירציה, השראה שעבדנו כלפיה באמצעות אימגינציה?

עכשיו הבה ונעצום את עינינו ובאותו המקום, לא באופק, לא במרכז האף בין שתי העיניים, אלא אי שם בתווך, הבקתה שלנו, חושו והרגישו, כאילו שזה צבע משלים, מטה זוהר ארוך.

חושו/הרגישו נחש שחור בצד אחד. הנחש השחור הזה הוא התהוות מוצקה של כל החשיבה הצללית שלכם. החשיבה של המוח הפיזי שמשקף רק את הזיכרון שנוצר מתמונות ראי של העולם: כל מה שראיתם בעולם 'האמיתי' וזכרתם. הרגישו כיצד הוא מתעקל סביב מטה מרקורי.

כעת חושו/הרגישו נחש לבן. זה דומה לאותו האור שאתם רואים בתוככם לפני שהוא הופך למחשבה, משלים שהוא ההשלמה הרוחנית הטהורה של הנחש השחור.

אמרו לעצמכם, שרק כאשר השניים שזורים באמצעות מאמציכם תדעו ממש את האמת המלאה בחירות, שאתם באמת רואים את המבט השלם של העולם ושל עצמכם. שני אלה דומים למה שהוא נמוך ומה שהוא גבוה – אבל שניהם הכרחיים.

האחד מובא על-ידי חשיבה סבילה, האחר על ידי רצון סביל. האחד יותר קשור למוח והגוף האסטרלי, האחר ללב ולגוף האתרי. אחד מהם הוא אהרימני, האחר לוציפרי.

בתווך נמצאת התחושה של כוח, של זקיפות שהיא אנכית – זאת היא התחושה שיש לנו כאשר אנחנו לא בחוץ או בפנים אלא בתווך, אנחנו גם ארציים וגם שמיימיים ואנחנו צריכים ללמוד לחיות בתווך. זה מה שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו מאמצים את המבט הזורם-הנוזלי, אנחנו לא נכנעים לגמרי אבל גם לא נאחזים בפנים באנוכיות. מקום התווך הזה 'הבקתה' נמצא כי למדנו לשלוט ב'מחשבות' ו'הרגשות' שלנו. זה מביא אותנו קרוב יותר לכריסטוס שחי באמצע של מעל ומתחת, של ימין ושמאל, של קדימה ואחורה, של פנימה והחוצה. זאת התנסות הסתיו/האביב של הנפש, ואילו המבט הקבוע הוא כמו החורף והמבט הפתוח הוא כמו הקיץ.

כעת לאחר שיצרנו את התמונה עם כל העוצמה, אנחנו חייבים לנסות לצלול לתוך מה שיצרנו ובעשותנו כך להרוס אותו, זה כמו לעכל אותו אם אפשר להתבטא כך: הקדם/תמונה שיצרנו עם תודעת התחושה נעלמת בנו.

למה?

משום שאנחנו לא מתעניינים במה שנוצר אלא במה שיצר אותו. החשיבה שלנו השתמשה בזיכרון שלנו בצורה שונה על מנת ליצור תמונה שאיננה קיימת בעולם. במילים אחרות יצרנו תמונת אור ועכשיו אנחנו צריכים את הניצוץ שהצית אותה. עלינו למצוא את מה שחושב בנו. כאשר אנו משתמשים בגוף האתרי באופן יצירתי זה כמו פריצת ראי ה'זיכרון' או הגעה מעבר למוח הפיזי למציאת לא רק התבנית האתרית, אלא מה רוצה וחושב בגוף האתרי – האגו שלנו המוצג בפנינו על ידי המלאך שלנו.

כאשר ראינו את התמונות-שאחרי ותמונות השיתוף זה היה תרגיל הטבעה. זה היה תהליך פסיבי. זה מוביל אותנו ללוציפר.

כדי ליצור באופן פעיל את התמונות שלנו נדרשת פעילות של הרצון – תהליך פעיל. זה מוביל אותנו למלאכים שלנו.

כך אנחנו מוצאים את המלאך שלנו בתוך תוכנו – ברצון שלנו. המלאך שלנו חושב בנו. כל מה שהוא רוחני אשר נכנס לתוכנו נחווה רק בגלל הפעולה של המלאך שלנו, על-פי רודולף שטיינר. המלאך שלנו שומר אותנו ומגן עלינו באותו המרחב שבו בדרך כלל אנו בלתי מודעים. הוא גם מראה לנו כמה אנו רחוקים מהאידיאל, כאן במקום שבו אנחנו פוגשים אותו ברצוננו. כאן הוא מראה לנו את מה שעשינו מהחשיבה, התחושה והרצון שלנו בחיים האלה ובחיים קודמים. המבנה המורכב הזה הוא האגו הנמוך שלנו, אשר נבנה מהתפישות/הרגשות והתחושות החומריות שלנו והחשיבה המופשטת/הזיכרון. הכפיל שלנו הוא השילוב של חשיבה, תחושה רצון הקשורים לכוחות האהרימניים והלוציפריים שבנו. עכשיו זה מתברר לנו יותר ויותר ורק העבודה המוסרית שלנו לבדה יכולה לעדן ולרומם לאצילות את מה שאנחנו מוצאים בתוכנו – מה שעושה את הגוף האתרי שלנו להיות כמו אבן טופז-מעושנת.

השלב זה יכול להמשך זמן מה עד שהוא עובר, אבל זה צריך לחייב אותנו לעבוד על חיינו המוסריים הקשורים לגופינו האסטרליים: חשיבה, תחושה ורצון, כדי לנקות את מה שכבר נכנס מהם לגופנו האתרי בדרכו להפוך בנו ל'נצחי'. אבל אנחנו לא חוששים מרוע כאשר אנחנו נכנסים לתוך החלל האפל הזה, שנותר מאחור לאחר הפקת התמונה היצירתית שלנו, כי אנחנו יודעים שהמלאך שלנו נמצא אתנו כאן בעמק המוות. טרבריזנט מנחה אותנו דרך התנסות שבת הפסחא שלנו.

בסופו של דבר נהיה מעבר לנקודה הזו, השקטת החשיבה ושימוש בה כאיבר של רצון/תפישה כדי להיכנס לתוך הדממה, החשכה, וכאיבר של חישה/האזנה. אז אנחנו מרגישים את עצמנו בהיקף, ומן החושך והמוות, מן התהום שבמרכז ההוויה שלנו באותו המקום שבתווך – עולה על פני השטח חוויה אינספירטיבית פנימית של הרצון שלנו כניצוץ שמביא לנו בסופו של דבר, לא את כל התחושה, החשיבה והרצון הרגילים שלנו אודות העולם הפיזי, אלא את מה שבאמת מאפשר חשיבה (כצורה הגבוהה ביותר של פעילות נפשית לפני שמתקיימת תודעה) להתרחש בחירות.

כתרגיל חיצוני בהקשבה פעילה אפשר להקשיב לקולותיהם של בני אדם בעיניים עצומות ולנסות לחוש/להרגיש את הצבע וקצב חיים במה שהם אומרים, ולהרגיש איך זה מצביע על ההוויה הפנימית שלהם, המלאך והאגו החיים ברצונם. לכל מילה נכנסת שאנו שומעים יש חיים לא-מודעים, אלא אם כן אנו הופכים למודעים לה ולטבעה הפנימי.

אפשר גם להאזין לקטע מוסיקלי ולחוש את האור והחושך, את הכחולים והאדומים, הירוקים, הצהובים והסגולים ולחוש את כוונותיו של המלחין.

אנחנו גם יכולים לתרגל חשיבה/הרגשה, ראייה/שמיעה כלפי חוץ כאשר פיתחנו רצון מודע חזק.

תרגלו תצפית מבט זורם-נוזלי על ידי התבוננות בעץ כדי לראות את ההילה שלו ואז אולי תבחינו כיצד בהתחלה רואים רק את האור או החיים של העץ ולאחר מכן את הצבעים האסטרליים סביבו, הישויות והתהליכים של העולם האסטרלי הפועלים עליו. ניתן לצפות בעלים המרשרשים ברוח עם מתן תשומת לב מיוחדת כיצד התנועה שאנו רואים בעינינו נכנסת לתוכנו לנוע בתוכנו חרש. כיצד אנו תופשים התגברויות לשיא (קרשנדו במוזיקה), היחלשויות הדרגתית (דימינואנדו במוזיקה), את המקצב הפנימי.

הרוח הזו יכולה עכשיו להוביל אותנו לריפוי אמיתי. אבל רק באמצעות אהבה. גוף אתרי מלא ברוח הוא אדיר.

מה היא אהבה במונחים רוחניים? זאת היא אינטואיציה. איחוד עם הישות עצמה, החום שלה, האגו שלה, ולא רק עם גוף הנפש/צליל – צבע, או גוף האור/ גוון שלה.

מלך הגביע הקדוש (GRAIL) אנפורטס:

חום כאיבר של אינטואיציה:

כעת לאחר שאנחנו מצאנו את המרכיב של אור וצבע בתוכנו ומחוץ לנו, ואת הניצוץ של ה'אני' הפנימי, אנחנו יכולים לעזוב את טרבריזנט ולחזור לטירת הגביע הקדוש כדי לרפא את המלך הפצוע.

מי הוא המלך הפצוע?

המלך הפצוע הוא הגוף הפיזי או ליתר דיוק התוצאה שלו עקב פעילותה של נפש התחושה על הגופים האתריים שלנו – כלומר, התמונות המתות של העולם שאנו לוקחים לתוכנו ומהן אנו יוצרים זיכרונות ומחשבות מופשטות פצעו אותנו פיזית – חולי ומוות נובעים מפיתוי לוציפרי: הכנסת העולם הפיזי לישותנו הפנימית וכך יצירת חיים פנימיים כדי להשיג חירות באמצעותם.

רק אהבה יכולה לרפא את הפצע הזה.

מהי אהבה מבחינה רוחנית, מה היא אינטואיציה?

איחוד עם הרוח במודע. איך הרוח מרגישה בתוכנו?

זהו היסוד של חום.

עלינו ללמוד לדעת את החום אשר בתוכנו כביטוי של הניצוץ הפנימי שלנו.

ניצוץ/חיים = 'אני'

חום = ביטוי של החיים של ה'אני'.

אור = גילוי של הביטוי של החיים של ה'אני'.

עלינו ללמוד להבחין מתי רוח גבוהה יותר נכנסת לתוכנו ומאיצה אותנו ואיזו הרגשה זה גורם לנו.

איך?

תרגלו, בעיניים עצומות.

חושו את החום שלכם על-ידי הנחת כפות ידיכם ביחד.

הפרידו אותן באיטיות, בהדרגה, תוך כדי שמירת תחושת החום.

כעת הרשו לחום לנוע לזרועותיכם, וללבכם. חושו את לבכם מתחמם באהבה. הניעו את החום הזה לרגליכם. בחזרה ללב שלכם ואל הראש.

תרגלו חישה היכן החום הזה קריר או חמים יותר, הרגישו אם יש לו צבע וקצב, מצאו את האור שלו.

עכשיו הבה וניקח זרע ונחיל עליו את כל מה שלמדנו.

הביטו בזרע במבט זורם-נוזלי, קצת מחוץ למוקד – לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.

אפשרו לחום שלכם לזרום מכם אל הזרע.

כאשר אתם מסתכלים סביב הזרע חשבו לעצמכם (מבלי לאפשר למחשבות אחרות כלשהן להפריע) איך הזרע הזה מחזיק בתוכו את כל מה שהצמח יהיה יום אחד, שיום אחד הוא יעשה לעץ המשחר לחום השמש. שבזרע הזעיר הזה יש חום כמו חום השמש וכך החמימות של השמש מושכת אותו. החום הזה הוא החיים האוחזים את 'התכנית' עבור הצמח בזרע, זאת 'טיפה' של השמש בצמח.

אבל לצמח יש לא רק חום וחיים אלא גם אור כמו שמש. אתם יכולים להתחיל לראות את האור הזה אם אתם מרשים לעצמכם להרגיש איך החום והחיים האלה הינם גם בכם, אם אתם מרשים לעצמכם 'להרגיש' את החום הזה. בתוככם, יש לכם חיים, חום וגם אור. יש לכם את השמש בקרבכם! החיים, החום והאור האלה היו פעם זרע – עוּבר שהכיל את כל מה שנהייתם ועוד תהיו. אתם חולקים את החיים האלה, החום והאור עם הצמח. חושו בחמימות, החיים החמים שלכם, ואפשרו לחומכם להתאחד עם חום החיים של הצמח.

אתם תתחילו לראות אור, להבה כחולה/סגולה, זוהר קלוש מאד סביב הצמח. זהו הגוף האתרי של הצמח של חמימות, חיים ואור. אתם יכולים לראות את זה רק כי גם לכם יש גוף אתרי – זהו גוף של חיים, אור וחום והגוף הזה הפך להיות כלי לראייה. גוף החשיבה/הזיכרון הוא עכשיו אור, חום וחיים, גוף אשר נע החוצה מכם כדי להבחין. אתם חולקים את הגוף האתרי זה עם כל בני האדם – וזה יוצר קהילה פיזית. הגוף האתרי שלכם מאוחד עם העולם האתרי וכל הישויות האלמנטליות והישויות המלאכיות וזה יוצר קהילה רוחנית.

חושו שזה מטביע את עצמו בכם, שאתם נוגעים באור החיים והחום הזה ועכשיו זה גם בכם.

התאחדות עם החיים, החום והאור של ישות מאפשרת באותו הזמן מתן היתר לישות הזאת להיכנס לתוכנו במקביל – הפנימיות העמוקה ביותר שלה נהיית הפנימיות העמוקה ביותר שלנו וכאשר זה מוביל לחשיבה אינטואיטיבית הבנה הופכת לאינטואיציה – זהו ביטוי של האהבה הגבוהה ביותר. ככול שהתודעה גבוהה יותר, גבוהה יותר האהבה.

כאשר אנו מוסיפים לראייתנו ושמיעתנו על-ידי כניסה לחום של ישות אחרת, זה כמו אימון המבט הזורם-הנוזלי כי החום שלנו, הגוף האתרי שלנו שבו שוכן האגו שלנו עובר החוצה מאתנו ולתוך מה שאנחנו רואים כול הזמן, אבל כעת אנחנו מודעים לכך – אנחנו לא מאבדים את עצמנו באקסטזה ואנחנו לא מפרידים את עצמנו בצורה מיסטית, אנו שומרים על האגו שלנו ואנו חיים בין אקסטזה ומיסטיציזם, חווים את הרגע החולף. אנחנו נמצאים בעולמות הרוחניים ובאותו הזמן במרחב.

אנו מסיימים על-ידי תחושת חמימות זו כהכרת תודה.

שלושת הצעדים הללו יובילונו בסופו של דבר להתנסות יום ראשון של הפסחא, שהיא גם חיבור של הגוף ונפש עם רוחו של כריסטוס ותפיסת כריסטוס בעולם האתרי החיצוני. התוצאות הן הריפוי של אנפורטס המלך הפצוע שלנו, הגוף הפיזי שלנו, אם הם מבוצעים שוב ושוב עם מספיק 'אהבה' ומספיק 'מסירות'.

עוד על כך בהמשך.