רודולף שטיינר

GA347      30.9.1922

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 10

אדם קדמון בלמוריה^[1]

שאלה: הופתעתי לשמוע שהשמש היתה פעם בתוך האדמה, מעולם לא שמעתי על כך. כפי שאני מבין את ההרצאות הקודמות, האדמה היתה בדיוק כמו אדם, והחיות השונות התפתחו מתוך האדמה. כיצד נוכל להסביר את הרעיון המנוגד שהאדם התפתח מקופי האדם?

רודולף שטיינר: אני שמח ששאלת שאלה זו, כי על ידי תשובתי עליה אני יכול לנוע קצת קדימה.

מה אתה מגלה כשאתה לומד את הראש האנושי כפי שהוא בזמננו? קודם כל אתה מוצא שהוא עטוף בקליפת עצם קשה למדי. טוב, רבותי, אם תביטו בקליפה זו, שהיא דקה ביחס לראש כולו, ותשוו אותה עם הרי היוּרָה, אתם מגיעים לדמיון ראוי לציון. החומר שיוצר את הגולגולת דומה מאוד למשקעי הגיר בהרים אלה.

אתם מוצאים משקעים שכאלה בעיקר על פני האדמה. מטבעם אינם מתאימים לגידול פירות. לשם כך עליכם לבחור איזורים שבהם נאגרה אדמה טובה יותר על סלע הגיר.

רבותי, הבנתם עד כה שאם אתם מדברים על טבע עליכם לכלול את כל היבטיו. אתם יודעים, למשל, שהראש האנושי מכוסה גם כן בעור, אשר מתקלף. גולגולת הסידן מכוסה בעור שיש לו הרבה במשותף עם העפר שבשדות. מתוך השערות של הקרקפת צומח שיער שבתורו דומה לצמחים הגדלים בשדות. אם אנו מציירים את שני המקרים בקווים כלליים, אנו יכולים לומר שאזורים מסוימים של האדמה מכילים משקעי גיר. הם מכוסים בעפר שמתוכו צומחים צמחים. מצד שני, לבני אדם יש גולגולת סידן המכוסה בקרקפת, ומתוך עור זה צומח השיער. במילים אחרות: אני יכול לצייר את שניהם, את פני האדמה ואת אלו של הראש האנושי בדרך דומה.

אתם בוודאי זוכרים משהו שציינתי בפניכם לפני כן, כלומר, שיותר למטה באדמה אנו מוצאים את השרידים של צמחים ובעלי חיים עתיקים. זיכרו, תיארתי אותם בפניכם. למשל, האיכטיוזאורוס והפלסיוזאורוס היו יצורים גדולים למדי. וכאשר אנו מביטים לתוך הראש האנושי מה אמרתי לכם שאנו רואים שם? אמרתי שבדמנו יש כדוריות דם לבנות השוחות בו, ולמעשה הן גם כן יצורים קטנים. בראשינו, יצורים מיקרוסקופיים אלה מתחדשים בהתמדה במשך הלילה, ותמיד הם בנקודת המוות. כפי שהם, הם חצי מתים. כשאנו לומדים את האורגניזם האנושי, אנו מוצאים פחות כוחות חיים ככל שאנו מתקרבים אל הראש. למשל, העור שבין המוח והגולגולת הוא תמיד כמעט חסר חיים. כך, כשאנו מביטים לתוך הראש, אנו מוצאים חומר בגסיסה.

אתם יודעים שאנשי המדע בימינו אינם כה חדים כשהם עוסקים בבני אדם חיים, הם מעדיפים לבחון גוויות על שולחן הניתוחים. טוב, כשהם בוחנים את הראש של אדם שנפטר, הם באמת מגיעים לקליפה קשה ומתחתיה תאי מוח חסרי חיים, שהם למעשה תאי דם מאובנים. כך הראש האנושי מזכיר במידה רבה את פני האדמה.

מרגע שחדרנו לתוך עור קשה וחסר חיים זה והגענו למוח, אנו מוצאים בו התאבנות בכל מקום, בדיוק כפי שאנו מוצאים על פני האדמה. במילים אחרות: האדמה שלנו מזכירה את ראשו אל אדם שנפטר. מכיוון שהאדמה הרבה יותר גדולה, הכל מופיע שונה במבט ראשון. אבל אחרי לימוד מקרוב, עלינו לומר שהאדמה היא ראש אנושי גדול, באמת, ראש אנושי ענקי ומת.

טוב, רבותי, כמובן, משהו לא יכול למות בו אם לא היה חי מלכתחילה. זה בלתי אפשרי, האין זה כך? רק מדע קונבנציונלי טוען טענה שכזו. אני בטוח שאתם מחשיבים את עצמכם לטיפשים למדי אם אתם מוצאים היכן שהוא ראש חסר חיים ואומרים "ראש זה יוצר את עצמו מתוך כמה חומרים." לעולם לא תאמרו אמירה שכזו אלא תאמרו במקום זאת: "משהו שנראה כך צריך היה מתי שהוא להשתייך לאדם חי, צריך היה להיות מלא בחיים." במילים אחרות: אם אדם מצויד בשכל ישר, לומד את האדמה היום ומגיע לראש אנושי חסר חיים, הוא צריך, אלא אם כן הוא טיפש, להסיק שפעם הוא היה חי, שהאדמה היתה פעם כמו ראש אנושי חי וחיה ביקום כמו שאנו חיים על האדמה היום.

כמובן, הראש האנושי אינו יכול לחיות, אלא אם הוא מקבל דם משאר הגוף, אם אתם יכולים לראות ראש אנושי נפרד מהגוף לשם השעשוע. לדוגמא, כנער צעיר חייתי בכפר, ולפעמים באו אנשים עם מופע וישבו למעלה בדוכן. כשהיית עובר ליד, שמעת מישהו צועק שם: "גבירותיי ורבותי, בדרך זו! ההצגה הבאה עומדת להתחיל. בואו וראו ראש אנושי חי שיכול לדבר." באמת, זה מה שהם הראו. כידוע לכם אפשר לארגן את זה בעזרת כמה מראות שאינן מראות את הגוף, אלא רק את הראש.

אך באופן נורמלי הראש אינו יכול להתקיים בעצמו. שאר הגוף האנושי צריך לספק לו דם ולהזין אותו כדי לשמור אותו בחיים. האדמה, גם כן, צריכה היתה להיות פעם במצב של קבלת חומר מהקוסמוס כולו. טוב, האם יש סיבה שהיא לחשוב שהאדמה באמת היתה משהו כמו האדם ויכלה לקבל את מזונה מהיקום?

אנשים רבים הרהרו בשאלה כיצד השמש היתה פעם מחוברת לאדמה. זיכרו, הסברתי זאת לכם. השמש והאדמה היו מחוברות לפני זמן רב מאוד. ואז השמש התפצלה והחלה לשלוח אור וחום מבחוץ אל האדמה. גם החום שמצוי בתוך האדמה כעת בא מהשמש ונשמר במשך החורף. אפשר לחשב כמה חום השמש נותנת. פיזיקאים עשו זאת. הכמות היא עצומה, מיליונים ומיליונים של קלוריות.

כשהפיזיקאים חישבו את החישובים הללו הם נהיו מודאגים במקצת. כי הם מצאו לא רק את כמות החום האדירה והאנרגיה שהשמש פולטת כל שנה, הם גם הבינו שאם החישובים שלהם נכונים, השמש היתה צריכה להתקרר כבר מזמן ואנו כולנו היינו צריכים לקפוא למוות. החישובים נערכו נכונה, אבל הם לא תאמו לעובדות. זה יכול לקרות. אנו יכולים להציג דברים, אנו יכולים לחשב משהו באופן נחמד מאוד, אבל רק בגלל שהחישוב הוא כה נחמד זה לא אומר שהוא מגלה את האמת.

בערך באמצע המאה ה-19 חי בשוואביה פיזיקאי ששמו היה יוליוס רוברט מאייר,^[2] והיו לו כמה מחשבות מעניינות מאוד. הוא עבד בהיילבְּרון, ורטמברג, כפיזיקאי. כמו דרווין, הוא עשה כמה גילויים מעניינים בטיול סביב העולם. באיים בדרום אסיה הוא גילה שדם אנושי נראה שונה באקלים חם מאשר באיזורים קרים. התבוננויות אלו הובילו את מאייר לעובדות מעניינות. הוא שלח אותן במאמר קצר ב-1841 למגזין הגרמני הנחשב ביותר למדע הטבע.^[3] העורך החזיר את המכתב וכתב שהנקודה של מאייר בלתי חשובה, שטחית וטיפשית. בימינו אותם אנשים, או מוטב לומר יורשיהם, מחשיבים את העובדות הללו לאחד מן הגילויים הגדולים ביותר של המאה ה-19!

העורך של פוגנדורף אנואל אוף פיזיקס אנד כמיסטרי, המגזין המדעי החשוב ביותר בגרמניה בזמן ההוא, דחה את התנהגותו של מאייר. אבל זה לא היה הכל: מאייר גם הושם בבית חולים לחולי נפש! מה דעתכם ממצאיו המדעיים לא היו מדויקים לחלוטין, אבל הוא היה כה נלהב להם שהוא התנהג שונה מאנשים אחרים – אחרי הכל, הוא לא ידע מה שהוא יודע. טוב, הקולגות שלו הבחינו בשינוי בהתנהגותו וכלאו אותו בבית משוגעים בגלל גילוייו.

אנחנו מדברים על גילויים מדעיים שהגיעו מאדם שהושם בבית משוגעים בגלל גילויו. אם תבקרו בכיכר החשובה ביותר שבעיר היילברון שבשוואביה היום, תמצאו שם יד זיכרון שהוקמה לזכרו של מאייר. אבל היא הונחה שם אחרי זמנו. זו רק דוגמא כדי להראות כיצד אנשים מטפלים באלה שחושבים קצת יותר מהם.

אתם רואים, יוליוס רוברט מאייר לא רק חשב אודות ההשפעה של החום על הדם, הוא גם הרהר בשאלה כיצד השמש משיגה חום מההתחלה. אנשי מדע אחרים רק חישבו כמה אנרגיה השמש פולטת. אבל הוא גם שאל: "מהיכן כל זה בא?"

ומה עושים הפיזיקאים? הם הולכים באותו מסלול של מחשבות כמו אלו שאומרים על אדם מסוים: "הוא אכל די אוכל ועכשיו הוא מסופק. חלק מהאנרגיה מהמזון נשמרת בגופו בשומניו וברקמות השריר שלו. האדם חי על רזרבה זו כשאין דבר אחר לאכול. כך הוא יכול למשוך עד 40 או אפילו 60 יום ללא מזון. אבל אז הוא ימות אם לא יקבל שוב מזון." באופן דומה, פיזיקאים מחשבים כמה אנרגיה השמש פולטת כל יום אחרי שהשיגו באופן פלאי חום זה. אף אחד לא חושב כיצד השמש 'אכלה את המזון שלה'. כל מה שאנשים עושים זה לחשב כמה אנרגיה היא נותנת.

אך יוליוס רוברט מאייר שאל שאלה זו. הוא מצא שכל שנה מספר מסוים של גופים שמיימיים כמו שביטים עפים לתוך השמש. אתם רואים, זהו המזון שהשמש לוקחת פנימה. אפילו עד היום, כשאנו מביטים למעלה אל השמש, אנו יכולים לראות שלשמש יש תאבון בריא. היא בולעת מספר גדול של כוכבי שביט כל שנה. בדיוק כפי שאנו אוכלים וכך מפתחים אנרגיה, כך השמש אוכלת כוכבי שביט, אם לדבר כך, וכך מפתחת חום.

כעת, רבותי, כאשר כוכבי שביט מתנפצים ונופלים על האדמה, אנו מוצאים את לבבות הברזל שלהם. אבל אלו הם רק חלקי כוכבי השביט שנפלו מטה. אנו בני האדם גם כן יש לנו ברזל בדמנו. אם אדם היה נשבר לחתיכות היכן שהוא כמו כוכב שביט, ורק הברזל שבגופו היה נופל למטה, אנשים היו בוודאי אומרים: "יש משהו למעלה שנדלק לזמן מה וללא ספק מכיל ברזל." מכיוון שכוכב השביט מתפורר למטאוריטים, המכילים ברזל, אנשים אומרים שכוכבי השביט עצמם עשויים מברזל. אבל זו אותה שטות כמו להאמין שבני האדם מכילים ברזל רק בגלל שיש להם ברזל בדמם ומנורה קטנה של ברזל היא כל אשר נותר לאחר שהם מתפרקים.

כך אנו מוצאים מטאוריטים. הם שאריות של כוכבי שביט שהתפוררו. אבל כוכבי השביט עצמם הם משהו שונה למדי. הם חיים! השמש גם כן, היא חיה, יש לה בטן, והיא לא רק אוכלת כוכבי שביט, אלא אוכלת בדיוק כמונו.

הבטן שלנו גם כן מכילה ברזל. אם אתם אוכלים תרד, למשל, אינכם מבחינים שהוא מכיל ברזל בצורה מסוימת. לכן אנו מציעים לאנשים אנמיים לאכול תרד. זה מספק לדם שלהם ברזל הרבה יותר בבטחה מאשר להאכיל אותם בברזל טהור. שרובו יופרש שוב דרך המעיים.

אם כוכבי השביט מכילים רק ברזל, ואז נופלים לתוך השמש, אתם תראו כמה מהר כל זה מופרש שוב. אתם תביטו אז בתהליך שונה לחלוטין. אם מה שכמה אנשים אומרים היה נכון וכוכבי שביט מכילים רק ברזל, היה צריך להציב למעלה בחלל בית שימוש ענקי! זה כמובן שונה למדי. רק חלק קטן של כוכב השביט הוא ברזל. ועדיין זה נכון שהשמש בולעת אותם.

עכשיו חישבו לאחור לזמן שבו השמש היתה עדיין בתוך האדמה. הרחק אז היא עשתה את אותם הדברים שהיא עושה עכשיו במצבה הנפרד. אז, גם כן, היא אכלה כוכבי שביט. כאן יש לכם סיבה מדוע האדמה, ראש גדול זה, היתה יכולה להתקיים: השמש סיפקה לה מזון. כל עוד היתה השמש באדמה, האדמה יכלה לקבל אוכל מהקוסמוס בעזרת השמש, בדיוק כפי שאנו מוזנים על ידי האדמה דרך מערכת העיכול שלנו.

כן, האדמה היתה מוזנת היטב כשהשמש היתה בתוכה. אתם צריכים כמובן לתאר לעצמכם בנקודה זו שהשמש הרבה יותר גדולה מכוכב הלכת שלנו כך שהשמש היתה למעשה לא בתוך האדמה, אלא האדמה היתה בתוך השמש. אנו צריכים לדמיין שהשמש הכילה את האדמה, שבתורה הכילה את הירח בתוכה.

באופן מסוים, זה הפוך מאשר הדברים באדם. אבל למעשה זה רק נדמה שלאדם יש בטן קטנה. בטן קטנה כזאת בעצמה אינה יכולה להשיג הרבה. אנו נדון בבטן האנושית בזמן אחר. עכשיו תרשו לי רק לומר שיש לה קשר לעולם שמסביבנו. אנו יכולים לומר שלמעשה אנו קיימים בתוך האדמה, באותה דרך שהאדמה היתה בתוך השמש. כפי שאתם רואים בציור, השמש עוטפת את האדמה ויש לה בטן במרכז. היא מושכת כוכבי שביט מכל מקום מעבירה אותם לבטן, כך שהאדמה עיכלה בתוך בטנה שלה.

עכשיו אתם בטח רוצים לומר שזה נסתר על ידי העובדה שהראש האנושי אינו עושה שום עבודת עיכול בעצמו. זה נכון למדי. אבל המצב השתנה מעט, וראשנו עושה מעט עבודת עיכול. כפי שהסברתי, האוכל שאנו אוכלים מתקבל תחילה על ידי הלשון וחוש הטעם. כאן הוא מורטב ברוק, מוחדר בפטיאלין ואז הוא זז לתוך הוושט. אבל לא כל חומרי המזון זזים בדרך זו. משום שהאדם ביסודו הוא עמוד של מים, ברובו רק עם קצת חלקים מוצקים שקועים בו. זה אומר שכבר בפה חלק מחומרי המזון נספגו לתוך הראש. יש 'קשר מזון' ישיר מן החיך שבפה לתוך הראש.

אתם רואים, חומרים אינם כה גסים כפי שאנו נוטים להאמין. אתם יכולים להבין זאת על ידי עשיית כמה השוואות. לדוגמא, אינכם יכולים לחשוף תא ביצה אנושי לאוויר ולקוות שהיא תבקע בדרך זו, אבל אתם יכולים לעשות זאת עם ביצת ציפור. אם אתם חושפים אותה לחום האוויר, היא תבקע. באופן דומה, זה נכון ביחס לראש האנושי. יהא זה בלתי אפשרי להתקיים עם כמות כה קטנה של אוכל שהוא מקבל דרך החיך לבדו.

אבל היה זמן שבו האדמה היתה בנויה באופן שונה. היתה לה בטן בתוכה שהיתה באותו זמן גם הפה, והצמחים הזינו עצמם לחלוטין דרך פה זה. אנו יכולים לומר שכל עוד השמש היתה מחוברת לאדמה היה יצור ענקי זה מסוגל להזין עצמו מחומרים מהיקום.

אמרתי לכם גם שכאשר אתם לומדים את האדמה בזמננו, אתם מוצאים שהיא מזכירה לכם ראש אנושי חסר חיים. טוב, ראש אנושי חסר חיים צריך היה לחיות מתי שהוא. באופן דומה, היה זמן שבו האדמה צריכה היתה לחיות. בזמן ההוא היא קיבלה מזון מהשמש.

כעת, רבותי, אני רוצה להוסיף משהו אחר. אם אתם בוחנים את העובר המתפתח ברחם, הבה ונאמר בין שניים לארבעה שבועות אחרי התחלת ההריון, הוא נראה מעניין ביותר. קודם כל, אתם יכולים לראות את הבטנה של הרחם של האם מלאה בהרבה כלי דם, שנמצאים שם רק בהריון והם קשורים לכלי דם אחרים בגוף. במילים אחרות: עיגולים קטנים אלה נכנסים לתוך מערכת הדם של האם. [ראו ציור בהמשך]. הדם בדרך כלל מסתובב בכל גופה, אבל כעת בהריון הוא גם מסתובב דרך החלקים החיצוניים של צורה עגולה זו.

טוב, רבותי, בתוך צורה זו אתם מוצאים את כל האיברים. למשל, יש שם איבר שנראה כמו שק ולידו אחד אחר, קטן יותר. זה שמצוין למעלה ממשיך לתוך השקים. כפי שאמרתי, כאשר האישה אינה בהריון, כלי הדם הללו אינם שם משום שהצורות העגולות ככלל אינן נמצאות שם. אבל בהריון אנו מוצאים את כלי הדם הללו, והם ממשיכים לתוך השקים שאותם תיארתי. במילים אחרות: במשך השבועות הראשונים להתפתחות העובר כלי הדם מגיעים לתוך צורות עגולות אלו, שאליהן העובר, עדיין קטן מאוד, מחובר. ומוזר למדי, אם אני רוצה לצייר תמונה מוגדלת של הילד כפי שייראה בשלב ההתפתחות ההריוני הבא, אצטרך לעשות זאת כך:

העובר כמעט כולו ראש. כל דבר אחר עדיין קטן מאוד. אתם רואים שאני מצייר שתי התרחבויות לראש. מאוחר יותר הם יהפכו לידיים. בנקודה זו, הרגליים במיוחד לא קיימות. במקומן שני השקים שאותם תיארתי נספחים לעובר, כפי שאתם יכולים לראות בציור. כלי דם מובילים לתוכם ומספקים הזנה לראש. אין בטן ועדיין אין לב. בשבועות הראשונים, לעובר אין שום מחזור דם משלו. הוא באמת רק ראש. כשהוא גדל לתוך החודשים השני והשלישי, מתפתחים איברים נוספים ותווי פנים אנושיים מופיעים. אבל העובר עדיין ניזון מבחוץ, כלומר דרך שקים אלה. הם שומרים על חומרי המזון. הדם מסופק ישירות מבחוץ לאורגניזם קטן זה. העובר אינו נושם עדיין, אלא מקבל חמצן דרך האם. בשלב זה, העובר הוא למעשה ראש אנושי. האיברים האחרים אינם כה שימושיים עבורו. הריאות והבטן אינן מתפקדות עדיין. הוא גם כן אינו יכול לאכול במשמעות שלנו של המילה. כל הזנתו צריכה להתקבל בדרך כזו שהיא מקיימת את הראש. העובר אינו יכול לנשום ועדיין גם כן אין לו אף. האיברים מתפתחים, אבל הוא עדיין אינו יכול להשתמש בהם. העובר ברחם כולו ראש, אבל, עם זאת, הכל רך. מה שמאוחר יותר מתפתח למוח הוא עדיין רך מאוד ומלא חיים.

אם יש לכם מיקרוסקופ גיגנטי ואתם בוחנים עימו ראש של עובר בשבוע השני או השלישי אחרי תחילת ההריון, גודל הראש מזכיר את האדמה העתיקה בזמן שבו האיכטיוזאורוס והפלסיוזאורוס הילכו עליה. היכן אנו יכולים למצוא בזמננו תמונה של האדמה כפי שהיתה בזמנים עתיקים? בראש האנושי לפני הלידה, בראש של העובר האנושי. הוא מציג דימוי ברור של האדמה של תקופה זו.

השלפוחיות הצמודות לעובר מושלכות הצידה במה שמכונה שיירי הלידה אחרי שהן נשברות ונשארות אחרי התינוק שנולד. במילים אחרות: מה שמושלך אחרי הלידה, המכיל כלי דם קרועים, מזין את העובר. שני איברים אלה, הנקראים שק השתן ומי שפיר, חיוניים לעובר במשך ההריון משום שהם מתפקדים כבטן וכאיבר נשימה עבור התינוק שעוד לא נולד. אבל מרגע שהתינוק נולד ויכול לנשום ולאכול, הם לא דרושים יותר ומושלכים בתוך מה שמכונה שיירי הלידה.

אם אתם מתבוננים במה שציירתי כאן, אתם יכולים לדמיין את הדבר הבא: בואו ונאמר שזהו היקום, האדמה כאן, ובתוכה הראש האנושי, לבסוף מפעפעת מסביב השמש [ראו הציור העליון בעמוד הקודם]. כעת מתרחשת הלידה ומצב מוקדם זה מגיע לסופו. השמש והירח מגורשים, והאדמה נולדת. עכשיו היא צריכה להסתדר בעצמה.

תהליך זה ניתן לתיאור בשתי דרכים. תחילה, אנו יכולים לצייר לעצמנו כיצד נראתה האדמה בזמן של האיכטיוזאורים הפלסיוזאורים. או, נוסף על כך, אנו יכולים לפתח תמונה של העובר האנושי. הוא הרבה יותר קטן, כמובן, אבל אתאר אותו באותה דרך. אם כן, אנו יכולים לומר שלפני זמן רב האדמה היתה כמו העובר של אדם עצום.

זה מעניין ביותר לציין שבזמנים קדומים אנשים ידעו איכשהו יותר אודות העולם מאשר בדורות מאוחרים יותר. נדבר יותר על כך בזמן כלשהו. דורות מאוחרים יותר קיבלו את הידע שלהם מדוקומנטים עבריים שלא הובנו כהלכה, מן התנ"ך. הם תיארו לעצמם שהיכן שהוא היתה האדמה ובמקום אחר היה גן העדן, ואדם חי שם, עמד על האדמה כמו בחור זעיר, שכבר גמר לגדול. התמונה של האדם שהם יצרו מהתנ"ך הבלתי מובן היא כה מוטעית כאילו היינו אומרים שהאדם לא התפתח משני דברים קטנים אלה. שק השתן ומי השפיר וכיוצא באלה, אלא היכן שהוא ברחם האם ישב לו פרעוש זעיר וממנו התפתח האדם.

זה דומה לישובה של האדמה על ידי אדם וחווה היושבים עליה כמו פרעושים והמין האנושי איך שהוא מופיע מאוחר יותר. תמונה זו עלתה מתוך אי הבנה של הברית הישנה. אנשים בעלי ידע בזמנים קדומים יותר לא דיברו על אדם, אלא על אדם קדמון, מישהו שונה. הוא הראש הגדול שהאדמה היתה באמת. דימוי זה הוא הדימוי הטבעי. אדם קדמון לא הפך לפשפש אדמה כל עוד אנשים האמינו שראש אנושי יכול להיות גדול כמו האדמה. בעקבות זאת הם יצרו את המושגים העל-טבעיים והלא-נורמליים שלהם. הם פעלו כאילו היה זה רק לשם התענוג שהעובר צריך לבלות תשעה חודשים בתוך הרחם לפני שהוא נולד.

אנו צריכים לדמיין שבמציאות האדם היה פעם האדמה כולה, והאדמה היתה אז הרבה יותר חיה. כן, רבותי, כך זה היה. אתם רואים, האדמה עכשיו היא ישות מאובנת בדיוק כמו הראש האנושי, שהוא בתהליך מתמשך של מיתה. אם כן, הראש האנושי של העובר ברחם האם חדור לפני ולפנים בחיים. הוא נמצא באותו מצב כמו שהיתה האדמה לפני שנהייתה מאובנת, אם אפשר לומר כך.

אתם רואים, אם אנשים היו יכולים להשתמש כראוי במה שיש למדע להציע, הם היו משיגים תובנות רבות. המדע הוא בסדר. הבעיה היחידה היא שהאנשים אשר שולטים בו ומיישמים אותו אינם יכולים לעשות בו שימוש טוב. אם נביט בפני האדמה שלנו, אנו צריכים לומר שהיא נראית כמו ראש אנושי מאובן. אנו למעשה מהלכים סביב על משהו מת שפעם בוודאי היה חי. כבר הסברתי זאת ואמשיך עכשיו ואומר לכם מה משתמע מכך.

כשהייתי צעיר, גיאולוג מפורסם חי בווינה. בספרו המקיף אודות 'פני האדמה', הוא אמר שכאשר הוא מטייל בשדות הוא למעשה צועד על מאובנים שפעם היו חיים. אתם רואים, כמה מדענים חשים חלק מהפרטים, אבל הם אינם יכולים לחבר אותם כמו שצריך.^[4] מה שאני מספר לכם אינו סותר את המדע כלל. למעשה, אתם תמצאו שזה מאושר על ידי המדע כשתלמדו זאת. אך אנשי המדע אינם יכולים לתת משמעות לממצאיהם.

ובכן, אנו מצאנו שהאדמה היתה פעם אדם ענקי. כך זה היה, ואחר כך זה מת, והיום אנו מהלכים על גופה המאובן.

שתי שאלות חשובות נותרו מהשאלות של מר בורל שעימן התחלנו. אחת מהן היא: אם נלך אחורה בזמן, אנו מבינים שהאדמה היתה בשלב מסוים אדם ענקי, אבל מהיכן באו כל החיות? השאלה השניה היא: בסדר, האדמה היתה פעם אדם עצום, אבל מדוע בני האדם נהיו כאלו פרעושים קטנים בהשוואה?

על השאלה הראשונה למעשה לא קשה לענות. עלינו רק לדבוק בעובדות ולא לבסס את התשובה על כל מיני פנטזיות.

הבה ונדמיין שאישה הרה מתה ומצב הרחם שלה דומה לזה שציירתי לפניכם קודם לכן. עכשיו תשערו שאתם מסירים בניתוח את הרחם, שמכיל את שיירי הלידה, שבאופן נורמלי נשארים בחוץ אחרי הלידה, וגם את העובר. הבה ונדמיין כעת, רבותי, שבמקום להניח רקמות אלו באלכוהול, שישמר אותם, אנו נותנים להם לנוח מסביב בסביבה לחה ובוחנים אותן אחרי כן. מה אתם חושבים שנמצא? טוב, אם נחתוך את הרקמות ונפתח אותן, נמצא כל מיני יצורים זעירים מתפתלים מסביב. הראש כולו של העובר שהיה פעם חי ברחם הוא מת עכשיו. אבל בגלל שהוא מת, כל מיני יצורים זוחלים סביבו. אנו צריכים רק לחתוך את הרקמות כדי לראות זאת.

טוב, רבותי, האדמה היתה פעם ראש אנושי שכזה ואז היא מתה. האם אתם צריכים להיות מופתעים שכל מיני יצורים מתפתלים סביבה? הם עדיין עושים זאת עד היום. אם אתם מסתכלים על כך בדרך זו, אתם מקבלים מושג כיצד התפתחו החיות. אתם יכולים להביט בתופעות אלו עד היום.

זו היתה השאלה הראשונה. אנו נדון בזמן אחר כיצד המינים האינדיבידואליים התפתחו. אבל כעת אתם יודעים לפחות בעיקרון שהחיות צריכות להיות שם. אנו נדבר על כך יותר מאוחר.

השאלה השניה שואלת מדוע האדם בן ימינו הוא מין גמד שכזה. טוב, כדי לענות על כך, אתם צריכים פעם נוספת לתאר כל מה שאתם יודעים. תחילה, אתם יכולים לחשוב אודות האדם האחד שחי פעם ביקום היכן שהאדמה נמצאת כעת ולשאול: האם הוא או היא לא ילדו והתרבו? אל לנו להיכנס לשאלה זו. אם זה ניתן לשחזור, היורשים של זמן עתיק זה נקראו למלא תפקידים אחרים במקום אחד כל שהוא ביקום. חומר זה הוא בעל עניין עבורנו רק כאשר שיעור מסוים של התרבות מגיע.

טוב, רבותי, אפילו בימינו אתם יכולים לראות כיצד תא קטן מתרבה. תחילה יש אחד. ואז הוא מתחלק לשניים [ראו ציור למטה]. כל אחד משניים אלה מתחלק שוב, וכעת הסכום הוא ארבע.

זו הדרך שבה נבנה כל הגוף האנושי. הוא מכיל הרבה יצורים זעירים, תאים, כולם נובעים מתא אחד. בדם שלנו הם חיים, אבל בראשנו הם מתים. כך אדמתנו התפתחה מחלק של האדמה המקורית, בדיוק כפי שתינוק אינו נולד מתוך אישה שלמה, אלא רק מחלק ממנה. עכשיו עלינו לשאול: מדוע זה לא קורה יותר? משום שמאז שהשמש נפרדה ממנה, לאדמה אין אותו קשר ליקום. עכשיו כל הישויות האלו נשארו בפנים. השמש היתה רגילה להיות בתוך האדמה, אבל מאוחר יותר היא נפרדה ממנה וזרחה על ישויות אלו מבחוץ. כפי שאמרתי, אתם צריכים לשקול כל דבר שאתם יודעים עכשיו.

למשל, אתם יודעים שכלבים בדרך כלל מגיעים לגודל מסוים ולעיתים רחוקות הם יותר קטנים מזה. ועדיין זה גם אפשרי להכליא אותם לגודל כה קטן שהם בקושי עולים על גודל של חולדות גדולות. לדוגמא, אם אתם נותנים לכלבים לשתות אלכוהול, הם נשארים קטנים. כידוע לכם, גודלם של יצורים תלוי בהשפעות שמשפיעות עליהם. במקרה כזה הכלבים נשארים קטנים אבל נהיים מאוד עצבניים.

כך זה, שאר העולם לא התמלא באלכוהול, אבל מרגע שהשמש נפרדה מן האדמה ההשפעות של החומרים השתנו. גם אם האדם תחילה היה גדול כמו האדמה עצמה, ההשפעות החדשות הכבירות עשו אותו קטן יותר. אבל הוא היה בר-מזל בדרך מסוימת, משום שכאשר הוא היה עדיין גדול כמו האדמה כל האחרים שנולדו היו צריכים לזוז החוצה לתוך היקום. אנו נשמע בזמן אחר מה נהיה מהם. כאשר האדם נהיה קטן יותר, צאצאיו יכלו להישאר על האדמה ולקחת חלק בה. במקום אדם אחד, התפתח המין האנושי כולו.

כן, רבותי, זה נכון שכולנו באנו מאדם אחד! אנו יכולים להבין זאת, האין זה כך? אבל ישות זו לא היתה פרעוש זעיר כפי שאנו עכשיו. הוא היה האדמה עצמה. רק אחרי שהשמש נפרדה האדמה מתה והחיות זחלו החוצה, בדיוק כפי שהחיות עדיין זוחלות החוצה מרקמה מתה, מתפוררת. הדברים האחרים שהתרחשו הם שכוחות הרבייה נשארו מאחור. ההבדל היחידי הוא שהם כבר לא עוררו על ידי השמש מתוך האדמה, אלא על ידי השמש שבאה מבחוץ. כך האדם נהיה קטן יותר והיה יכול להתרבות.

כשהיא באה מבחוץ, השפעת השמש שמרה את בני האדם קטנים. אתם יכולים להבין זאת די בקלות אם תביטו במה שאני מצייר כאן:

אם זוהי האדמה, שאני מצייר אותה קטנה מאוד, ואם זוהי השמש, עם האדמה בתוכה, אז אנו יכולים לדמיין את כל הכוחות קורנים ממנה. כאשר האדמה נעה, גם השמש נעה משום שהן היו אחרי הכל אחת [החלק השמאלי של הציור]. כאשר השמש היא מחוץ לאדמה, הדברים שונים. כאן השמש ושם האדמה, אשר מסתובבת סביב הקודמת ועכשיו היא רק מוארת בחלקה [החלק הימני של הציור]. עכשיו כאשר השמש נפרדת, האדמה מקבלת הרבה פחות קרינה ממנה. כאשר השמש היתה עדיין מאוחדת עם האדמה, כל כוחותיה הגיעו לאדמה מבפנים. אין פלא שכעת, כשהשמש מסתובבת, היא יכולה להאיר על בני האדם בכל נקודה על האדמה, אבל בזמנים עתיקים, כשהיה עליה לשלוח את קרניה ממרכז האדמה, היה ביכולתה לשלוח את כוחותיה רק על אדם אחד. מרגע שהשמש החלה לפעול מהפריפריה, היא עשתה את בני האדם קטנים יותר.

זה מעניין להצביע על כך – שגם אם התנ"ך לא הובן ולא פורש נכונה במשך זמן ארוך – שלא רק מלומדים אסייתיים דיברו על אדם קדמון כאדם שהיווה את האדמה כולה, גם אבותיהם של האנשים המודרניים של מרכז אירופה, כמו השוויצרים, הגרמנים, ודומיהם, היו להם אגדות ביחס לאדמה שהיתה פעם אדם עצום, ימיר הענק. הם גם האמינו שהאדמה היתה פעם מופרית.

הם דיברו על האדמה כפי שאנו מדברים על האדם. סוג זה של דיבור כבר לא היה מובן בזמנים מאוחרים יותר כי דימוי מיתי נכון זה הוחלף יותר מאוחר בפרשנות הלטינית הבלתי נכונה של הברית הישנה. השבטים הגרמאנים העתיקים באירופה חשבו בתמונות שבאו להם כמו חלומות אבל היו הרבה יותר קרובים אל האמת. אנשים אלה שאבו ממדע עתיק שגילה ידע מדימויים דמויי חלום. מאוחר יותר אנשים לא הבינו יותר את הברית הישנה ודיברו על אדם קטן ואינדיבידואלי במקום על אדם קדמון, האדמה כולה.

כך אנו יכולים לתת כבוד רב לידע האימגינטיבי גם אם דמוי חלום. בזמן מסוים, ידע שכזה היה קיים, אבל הוא נעלם. זה לא צריך להפתיע אותנו, כי כיליון זה התרחש בזמן מסוים. באסיה הקטנה, במזרח הקרוב, בצפון אפריקה, דרום אירופה, ביוון ואיטליה תחילה, במאה השניה והשלישית, הייתם יכולים למצוא פסלים מוזרים בשדות בכל מקום. בעזרתם האנשים שלא ידעו קרוא וכתוב בתקופה ההיא ביטאו את אמונותיהם אודות עברה של האדמה. בפסלים אלה הם נתנו ביטוי לכך שהאדמה היתה פעם ישות חיה.

מאוחר יותר אנשים אחרים נהיו כועסים מאוד, ובזמן קצר מאוד, הם פשוט הרסו את הפסלים הללו, שיכלו ללמד אותנו כה הרבה. המונומנטים ששרדו הם הפחות חשובים מכל, כי במאות הראשונות של תקופתנו אנשים ידעו טוב מאוד איזה פסלים הם חשובים ואותם הם הרסו. ואף על פי כן, לאנושות בזמן מסוים היה ידע נפלא של דברים אלה, גם אם היה דמוי חלום.

זה גם מעניין מאוד שבמקום לחשוב כפי שאנו עושים עכשיו אנשים למעשה חלמו, גם אם עשו יותר מזה בלילה מאשר במשך היום. כל מה שאנו לומדים על חכמה אנושית עתיקה זו חדור בהכרה שאנשים אלה ראו הרבה במשך הלילה. למשל, רועים בשדות ראו הרבה במשך הלילה.

השבטים הגרמאנים העתיקים, כמו גם אחרים, היו בעלי חכמה זו של האדמה כמו האדם הענקי, שהתקיים במשך זמן מסוים. האדם לא נהיה קטן כלל בפעם אחת, אלא רק בהדרגה, עד שנהיה למה שהוא היום. נדבר על כך יותר כשתהיה לי עוד הזדמנות להיות עמכם, רבותי, כי השאלה שאיתה התחלנו נוגעת בנושאים רבים.

אני צריך לחזור לשטוטגרט שבגרמניה עכשיו. אחרי שאחזור אנו יכולים להמשיך בשיחות אלו. בינתיים תארגנו כמה שאלות טובות עבורי. אודיע לכם מתי תהיה הפגישה הבאה.

————————————————————————————————–

1. במקור גם כתוב: Adam Kadmon ↑
2. יוליוס רוברט פון מאייר, 1878-1814, רופא ופיזיקאי גרמני. ↑
3. כותרתו של המאמר הראשון 'על ההחלטה הכמותית והאיכותית של הכוחות', היה ידוע אך למעטים ולא יצא בדפוס עד לאחר מותו של מאייר. הוא לא הוחזר למעשה למאייר על ידי המוציא לאור, אבל מאוחר יותר אחרי שמאמר שלו נדחה על ידי המוציא לאור הראשון, הוא התקבל על ידי אחר. ידידו של מאייר, קוסטב רומלין, בלבל בין שתי המסות במאמר ביוגרפי על מאייר, שעליו שטיינר מבסס את פרשנותו. ↑
4. אדוארד סואס, 1914-1831, גיאולוג אוסטרי. כתב את 'פני האדמה' (1909-1885), Das Antilitz der Erde. ↑