שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA352

עשר שיחות עם הפועלים בגיתהאנום בדורנאך בין השביעי בינואר ועד לעשרים ושבעה בפברואר 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

9.2.1924 הרצאה חמישית

מחזור הנוזלים על האדמה ביחס ליקום

היום רבותיי, אני רוצה להוסיף כמה דברים שאולי יעזרו להסביר כמה מהדברים שכבר דנו בהם, ואז אולי תכינו שאלות שיעלו בכם עבור הפגישה הבאה. היום אני רוצה לדבר על כמה דברים שיגרמו לכם שוב להיות מודעים כיצד האדמה – שכידוע לכם היא גוף עגול ביקום – מתייחסת לעולם כולו. הבה ונלמד זאת היום ביחס לנהרות ולאוקיאנוסים.

אתם יודעים שרק חלק מפני האדמה הוא אדמה מוצקה. זהו בעיקר כדור של מים שנע ביקום, כדור מימי, אוקיאנוס. ובמונחים כלליים אנו יכולים לומר שהנהרות מוצאם היכן שהוא על האדמה, והם זורמים אל הים. הבה וניקח את הדנובה, לדוגמא. אתם יודעים שמקור הדנובה ביער השחור. או הריין. אתם יודעים שמקורו באלפים הדרומיים. הדנובה זורמת דרך עמקים שונים עד שהיא מגיעה לים השחור. הריין זורם דרך עמקים שונים אל הים הצפוני. בדרך כלל אנו מתארים רק את מהלך הנהר וכיצד הוא זורם אל הים. אנו מתענגים על הנהרות. איננו חושבים על החשיבות העצומה שיש לנהרות ולימים באמת עבור כל החיים על האדמה.

אצל בני האדם אנו יכולים בדרך כלל לומר יותר על הנוזל שבתוכם. כפי שאמרתי לכם, האדם ברובו גם הוא מסה של נוזל. ואתם יודעים גם שסוג מסוים של נוזל, הדם, זורם בכליו. אנו יודעים גם שלעובדה שהדם זורם יש חשיבות גדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת עבור החיים. הדם יוצר חיים, מקיים חיים. כבני אדם פיזיים אנו תלויים לחלוטין בדם הזורם דרך הגוף בדרך הנכונה, במסלול מסוים. אם הדם היה סוטה ממסלול זה, לא היינו מסוגלים לחיות. אנשים בדרך כלל לא מבינים שלדרך שבה המים מאורגנים בנהרות ובאוקיאנוסים יש חשיבות שווה עבור האדמה. אנשים לא מבינים בדרך כלל שהמים באמת יוצרים את מחזור הדם של האדמה. מדוע אנשים נכשלים מלהבין זאת?

אתם רואים, ביחס לדם איננו יכולים שלא להבחין בכך: הוא אדום, הוא מכיל כל מיני חומרים, וכך אנו אומרים לעצמנו: הדם הוא משהו מיוחד. עם המים, אנו פשוט חושבים: נו טוב, זה מים. הם מושכים פחות תשומת לב. והחומרים שהם מכילים – מלבד מימן וחמצן, המרכיבים את המים – אינם מצויים בכמויות כה גדולות כפי שברזל, למשל, מצוי בדם. כך שאנשים אינם שמים לב לזה. אבל זה נכון שלכל מחזור המים יש חשיבות עצומה עבור חיי האדמה. ובדיוק כפי שהאורגניזם האנושי אינו יכול לחיות ללא מחזור הדם, כך האדמה לא תוכל לחיות ללא מחזור המים שלה.

למחזור מים זה יש אופי מיוחד שבתחילתו הוא נובע ממשהו שונה למדי מזה שהוא מגיע אליו בסוף מרוצו אל הים. אתם רואים, אם אתם עוקבים אחרי נהרות אתם מוצאים שאינם מכילים מלח. המים מתוקים. נהרות מכילים מים מתוקים. הים מכיל מלח. וכל מה שהים מצמיח זה בזכות תכולת המלח שלו. לזה יש חשיבות יוצאת מהכלל: המים מתחילים את מחזורם כמים מתוקים, מים חופשיים ממלח על האדמה, והם מסתיימים במצב מלוח בים.

אנשים רגילים לומר: "בסדר, לנהר כמו הריין יש מקור היכן שהוא, הוא זורם הלאה [ציור 7] לכאן ולכאן ומגיע לים." זה מה שרואים מבחוץ. אבל אנשים אינם מבחינים בכך שהנהר, הריין, לדוגמא, זורם חיצונית כך, אבל בעוד שמימיו זורמים מבחוץ מהאלפים הדרומיים לים הצפוני, הרי שסוג של זרם אנרגיה זורם מתחת לאדמה משפך הנהר בחזרה למקורו. הוא זורם לאחור. ומה שקורה שם (מעל האדמה) הוא שלנהר יש מים מתוקים, ללא מלח. ומה שקורה שם לאורך הנהר (מתחת לאדמה), תמיד מביא מלח לתוך האדמה, כך שהאדמה מקבלת מלחים לתוכה שבאמת באים מהים. וכך יש לנו זרם של מלח מתחת לאדמה, משפך הנהר למקורו. ולאדמה לא היו כל מלחים אם זרם מלח זה לא זרם לאחור מתחת לאדמה משפך הנהר למקורו. גיאולוגים, הלומדים את חלקה הפנימי של האדמה, יצטרכו תמיד לשים לב למשקעי המלח המצויים למטה בכל מקום מתחת לקרקעית הנהר.

ציור 7

אתם רואים, רבותי, אם לא היו משקעי מלח בקרקע, שורשי הצמחים לא יכלו לגדול בה, משום ששורשי הצמחים צומחים בקרקע, רק בגלל המלח שבאדמה, שהוא מזונם. בשורש נמצאת תכולת המלח הגבוהה ביותר בצמחים. מעל לאדמה הם מכילים פחות ופחות מלח, ורק מעט בפרחים. אם כן, אנו יכולים לשאול: מדוע האדמה שלנו יכולה לייצר צמחים? זה רק משום שיש בה מחזור מים, בדיוק כפי שבאדם העורקים יוצאים מהלב והוורידים חוזרים אליו עם הדם הכחול, כך עורקי המים זורמים בכיוון אחד על פני השטח של האדמה, והוורידים של המלח חוזרים לאחור. כך שאנו באמת מקבלים מחזור אמיתי על פני האדמה.

מדוע זה כך שהאדמה כוללת מצד אחד גוף מים מלוח, ומצד שני אדמה מוצקה, וגופים של מים מתוקים, נהרות הזורמים דרך הארצות, ומלח המובא בהתמדה פנימה מן הימים בדרך שכזו? טוב, אתם רואים, אם אתם בודקים את המים המלוחים הממשיים, מי ים המכילים הרבה מלח, אתם מוצאים שלמי-ים מלוחים אלה יש מעט קשר לחלל היקום. בדיוק כפי שלקיבה שלנו, למשל, יש קשר מועט עם העולם החיצון, מלבד מה שבא לתוכה, כך לאספקט הפנימי של הים יש קשר מועט עם השמיים. אבל כל הארצות שבהן זורמים נהרות, היכן שמיוצרים צמחים בגלל משקעי המלח, ומעל לכל בגלל שהמים זורמים, קשורות מאוד עם השמיים.

כשמתבוננים בעניין באופן כזה, רבותי, אנו הולכים אל מעיינות ההרים שלנו בהלך רוח שונה מאוד. אנו מתענגים על המעיינות הנוטפים וזורמים במימיהם הזכים הנפלאים. אבל זה לא הכל. המעיינות הם העיניים של האדמה. האדמה אינה מביטה לתוך החלל הקוסמי בעזרת האוקיינוס, כי הים הוא מלוח ופירוש הדבר שבפנימיותו הוא רק כפי שהקיבה שלנו בפנימיותה.

המעיינות שבהם זורמים מים מתוקים פתוחים לקוסמוס כמו העיניים שלנו, הפתוחות גם כן לעולם החיצון. אם כן, אנו יכולים לומר שבארץ שבה יש מעיינות, האדמה מביטה חוצה הרחק לתוך החלל הקוסמי, אלו הם איברי החושים של האדמה, בעוד שגוף האדמה, או מוטב הקרביים של האדמה, הם האוקיינוסים המלוחים. זה כמובן שונה מהגוף האנושי. הם אינם איברים מושלמים בעצמם, איברים שאתה יכול לשרטט בשלמותם. אתה יכול לצייר אותם אבל הם אינם ניתנים לראיה לגמרי. אבל לאדמה יש קרביים באוקיינוס ואיברי חוש ביבשה. וכל דבר הקושר את האדמה עם החלל הקוסמי בא מהמים המתוקים. כל דבר הנותן לאדמה את הקרביים שלה בא מהמים המלוחים.

אני עומד להוכיח לכם שכך הם הדברים. אתם רואים, אמרתי לכם פעם שהרבייה של בני האדם ובעלי החיים קשורה עם השמיים. אמרתי לכם שזה לא רק בגלל הביצית שבתוכה מתפתח העובר בגוף האם אלא גם בזכות ההשפעות הבאות מהיקום, ובדיוק בגלל השפעות אלו מהקוסמוס הביצית מפתחת את עגלגלותה.

כפי שאנו מביטים חוצה וסביב ורואים את התנועה ביקום, כך ביצית קטנה זו היא דימוי של היקום, כי השפעות אלו באות מכל הצדדים. זה אומר שהשמיים פעילים על האדמה בכל מקום שיש רבייה פעילה. באותו אופן אתם רואים שהעין היא כדור. תיארתי זאת בהרצאה הקודמת. גם היא נוצרה תחת ההשפעה של היקום. אם תביטו בטחול, הוא אינו כדורי אלא מעוצב יותר על ידי האדמה, על ידי השפעות ארציות. וזהו ההבדל. דברים שכאלה מספקים לנו הוכחה אם אנו שמים לב אליהם. אמרתי שאתן לכם הוכחה ביחס לטבע האמיתי של הים והיבשה.

כאן אני רוצה להביא משהו אחר. כפי שאמרתי לכם, ערכנו ניסויים כדי לקבוע את תפקידו של הטחול במעבדת הביולוגיה שלנו. כאשר איננו אוכלים במרווחים קבועים תפקידו של הטחול לאזן זאת שוב, הוא הווסת. סיפקנו הוכחה לכך במעבדה הביולוגית שלנו. הכל תואר בספר קטן מאת גברת קוליסקו.^[1] זה גם נהיה הכרחי לערוך ניסויים אלה – משום שהמדע המודרני דורש זאת – לתת הוכחה, ראיה ממשית. זה לא יהיה נחוץ יותר כאשר אנשי המדע יאמינו בראיות על-חושיות, אבל היום זה עדיין נחוץ. אנו לוקחים ארנבון – איננו גורמים לו כאב בשום דרך, אפשר לעשות זאת בזהירות רבה – מסירים את הטחול ונותנים לו לחיות. זה עבד מצוין. הארנבון לא מת בגלל הסרת הטחול אלא במקרה הצטנן ומת מזה. ניתחנו אותו אחרי מותו וכמובן שזה היה מעניין מאוד לראות מה קרה במקום שממנו הוסר הטחול. מה אנו יכולים לומר לאור מדע הרוח? מה נשאר כשהטחול הפיזי נחתך? טוב, אתם רואים, אם זהו הטחול [ציור 8] ואתם חותכים אותו ומרחיקים אותו, הגוף האתרי של הטחול עדיין נשאר במקומו וכך גם הגוף האסטרלי וכן הלאה. הטחול מתפתח תחת השפעות האדמה, והיא נותנת לו את צורתו. אם אנו מרחיקים את הטחול הפיזי ורק הטחול האתרי נמצא שם, כמו שקרה אצל הארנבון שלנו, מה קורה? טוב, רבותי, קורה הדבר הבא: בעוד שהטחול הפיזי תלוי באדמה, נוטה לאדמה, הטחול האתרי שנהיה חופשי לגמרי, לא עוד כורע תחת נטל הטחול הפיזי, ונמצא שוב תחת השפעת השמיים. וצריך להניח שמשהו כמו דימוי של השמיים עשוי להתפתח. והנה הביטו וראו, כאשר ניתחנו את הארנבון מצאנו גוף קטן ועגול בפנים, עשוי מרקמה לבנה עדינה! כך שהכל מתאים. מה שהיה צריך לקרות על פי ההנחות של מדע הרוח אכן קרה. גוף של רקמה בגודל אגוז קטן התפתח בזמן קצר יחסית. כך אתם רואים, עלינו רק למצוא את הגישה הנכונה ונמצא בכל מקום הוכחה למה שמדע הרוח אומר לנו. אתם יכולים לראות מכך שדברים שאנו יכולים לבסס על בסיס מדע הרוח, במוצאנו את הדרך הנכונה לחקור את הנושא, באמת מתרחשים בעולם הפיזי.

ציור 8

ובדיוק כפי שגוף לבן זה מתפתח תחת ההשפעה של העולם הסובב, כך גם העובר האנושי, ועובר החיה, מתפתחים תחילה ככדור בביצית תחת השפעת השמיים.

ביודענו זאת עלינו לומר שהדגים הם מקרה מיוחד, משום שהם אף פעם לא עולים ליבשה. הם יכולים לכל היותר להתאמץ לנשום קצת על האדמה, אבל אינם יכולים לחיות על היבשה, עליהם לחיות בים. משום כך יש לדגים סידורים מיוחדים משלהם. הם אינם מגיעים למקומות שבהם האדמה פתוחה מעלה אל המאורעות הקוסמיים. אם כן, הדגים מוצאים קושי רב בפיתוח חושיהם ובמיוחד בפיתוח איברי הרבייה שלהם. כי רק בזכות החלל הקוסמי הם יכולים להיות פנימיים. אם כן, הדגים צריכים להפיק את מלוא התועלת ממעט האור והחום החודרים לים מהיקום כדי שיוכלו להתרבות ולפתח איברי חוש. אבל הטבע דואג להרבה דברים. אתם יכולים לראות זאת בדגי הזהב הקטנים. הם משתמשים בכל עורם כדי לבוא תחת השפעת האור. זה מה שעושה אותם זהובים. הדגים משתמשים בכל הזדמנות לחטוף כל דבר שנוטף למים מהיקום. והם צריכים תמיד להטיל את ביציהם במקומות שאליהם עדיין חודר קצת אור, כך שלביצים אלו תינתן הדגרה מבחוץ. הדגים מצוידים, אם אפשר לומר כך, לחיים תחת המים. הם אינם עוזבים את המים. אבל מה שאני אומר אינו מתייחס כל כך לדגי מים מתוקים – מים מתוקים פתוחים ליקום – אלא לדגי ים. דגי ים תמיד מראים נכונות לנצל כל דבר שעדיין מגיע למים המלוחים מהיקום כדי לאפשר להם להתרבות.

דגי סלמון הם מוזרים באופן יוצא מהכלל. יש להם אורח חיים מיוחד. דגי הסלמון צריכים לחיות בים כדי לפתח שרירים מתאימים. הם צריכים את השפעת האדמה כדי להיזון נכונה ולפתח שרירים. השפעות אדמה אלו נמצאות בעיקר במלח שבים. דגי סלמון צריכים לחיות במלח של הים כדי לפתח שרירים חזקים. אבל הם אינם יכולים להתרבות בים, משום שהם עשויים כך שמי הים סוגרים אותם לחלוטין בפני היקום. דגי הסלמון היו נכחדים מזמן אם היה עליהם להתרבות בים. הם היוצא מהכלל. כשהם משיגים את כוחם בים – היכן שהם מפתחים את שריריהם – הם קודם כל עיוורים למדי וגם לא מסוגלים להתרבות.

איברי הרבייה שלהם ואיברי החושים חלשים, עמומים. אבל דגי סלמון גדלים בים. כדי למנוע מהם להיכחד – אנו יכולים לראות זאת בים הצפוני ובים האטלנטי – דגי הסלמון נודדים במעלה הריין שנה אחר שנה! לכן הם נקראים דגי הסלמון של הריין. אבל הריין עושה אותם כחושים. הם מאבדים את שריריהם. המימדים שהם גדלים אליהם בים המלוח אובדים בריין. הם נהיים ממש רזים. הם מאבדים את שריריהם. איברי החושים שלהם ומעל לכל איברי הרבייה שלהם, זכריים ונקביים, מתפתחים למימדים עצומים, ודגי הסלמון מסוגלים להתרבות בריין. אם כן, דגי הסלמון צריכים לנדוד מהים המלוח למי הריין המתוקים כל שנה כדי להתרבות. הם מרזים, משום שהמים המתוקים אינם יכולים לעזור לשריריהם להתפתח. ואז, המבוגרים שעדיין חיים והצעירים שגדלו נודדים כולם בחזרה אל הים, כדי לאבד את רזונם ולעלות במשקל.

אתם רואים רבותי, זה מתאים באופן מושלם. אנו יכולים לומר שהיכן שהאדמה מלוחה היא פועלת בכוחות האדמה. היא פועלת על האיברים שהתפתחו מתוך עקרונות האדמה. השרירים שלנו התפתחו מתוך עקרונות האדמה כאשר אנו נעים בשדה כוח המשיכה. כוח משיכה הוא עיקרון של האדמה. האדמה משפיעה על כל דבר שרירי, וכל דבר שיש בו עצם. האדמה נותנת לנו את המלח שלה ואנו מקבלים עצמות חזקות, שרירים חזקים. אבל איננו יכולים לעשות דבר עבור איברי החושים ואיברי הרבייה שלנו עם המלח הבא מהאדמה. הם יתייבשו ויקמלו בתהליך. הם צריכים תמיד לבוא תחת השפעה של כוחות שמעבר לאדמה, השפעות מהשמיים. ודג הסלמון מראה זאת, כשהוא עושה הבחנה בין מים מלוחים למים מתוקים. דגי הסלמון שוחים אל המים המלוחים כדי להשמין, לקבל השפעות של האדמה, ולתוך המים המתוקים כדי שיוכלו להתרבות, לקבל השפעות שמיימיות.

אם כן, אנו יכולים לומר, שלאדמה יש סוג של מחזור גם כשמדובר בחיות, כמו הסלמון למשל. דגי הסלמון מרגישים דחף לנדוד אנה ואנה בין הים והנהר. הם שוחים הלוך וחזור, הלוך וחזור. כל חבורת הסלמונים שוחה הלוך וחזור. כשאנו מביטים בדגי הסלמון אנו באמת יכולים לראות כיצד כל החיים נמצאים בתנועה על האדמה.

בלומדנו את הסלמון, אנו גם משיגים תמונה של משהו אחר, חיזיון מרהיב הנמצא תמיד לפני עינינו – נדידת הציפורים. הן רק עפות הלוך וחזור באוויר. דגי הסלמון שוחים הלוך וחזור במים. נדידת הסלמון במים היא בדיוק כמו נדידת הציפורים באוויר, מלבד זה שהסלמון נע הלוך וחזור בין מים מתוקים ומלוחים, והציפורים שבאוויר עפות הלוך וחזור בין אזורים קרים יותר וחמים יותר שאותם הן צריכות. אם אתם מבינים את נדידת הסלמון יש לכם גם מושג בקשר לנדידת הציפורים. זה הכל בזכות העובדה שהציפורים גם כן צריכות לנדוד דרומה כדי למצוא טמפרטורה מתאימה על האדמה. ושם יוכלו גם כן לפתח שרירים. הן צריכות לנדוד לאוויר הזך יותר של הצפון כדי לקבל השפעות הבאות מהשמיים. שם הן מפתחות את איברי הרבייה שלהן. חיות אלו צריכות את האדמה כולה. רק היונקים, מהיותם חיות מפותחות יותר, ובני האדם, נהיו פחות תלויים באדמה, השתחררו יותר ויותר מהאדמה, נהיו יותר עצמאיים בכל המבנה שלהם.

אבל זה רק נראה כך. אתם רואים, אנו בני האדם אנו באמת תמיד שני אנשים. אנו למעשה יותר מזה, כפי שאמרתי לכם – אדם פיזי, אדם אתרי וכן הלאה. אבל אפילו כבני אדם פיזיים אנו באמת שני אנשים – אחד מימין ואחד משמאל. הצד הימני של הגוף שונה מאוד מהשמאלי. אני חושב שרק מעטים מכם, היושבים כאן לפני, יכולים לכתוב בידכם השמאלית. אנו כותבים בימין. אבל החלק הקשור בדיבור, למשל, במערכת העצבים ממוקם בצד השמאלי של המוח. שם יש לכם פיתולים ניכרים, אבל לא באזור התואם בצד ימין. זה הפוך אצל השמאליים. לאינדיבידואלים שמאליים יש אזור דיבור בצד ימין – זהו לא האספקט החיצוני של הדיבור אלא הפנימי, אשר מעורר את הדיבור. אתם רואים, רבותי, אנו יכולים לומר שאנשים שונים מאוד בצד השמאלי ובצד הימני. וזה נכון גם במקומות אחרים. הלב נוטה יותר לשמאל, הקיבה לשמאל, הכבד לימין. אפילו איברים סימטריים ככלל אינם כך לחלוטין. לריאות יש שתי אונות משמאל ושלוש בימין. הימין, אם כן, שונה מאוד מהשמאל בבני אדם. מדוע זה כך? טוב, הבה ונתחיל במשהו פשוט מאוד. בדרך כלל אנו לומדים לכתוב בימין ולא בשמאל. זוהי פעילות התלויה יותר בגוף האתרי. לגוף הפיזי יש יותר משקל, הוא יותר מפותח בשמאל, הגוף האתרי יותר מפותח בימין. האדם השמאלי מפתח שתי אונות. הימני, הפעיל יותר, מביא חיים לתוך הריאה, מפתח שלוש אונות בריאה. המצב הוא שאנשים יותר פיזיים בשמאל ויותר אתריים בימין. וכך זה גם בדיבור. אנשים שמאליים צריכים יותר הזנה בצד השמאלי של המוח מאשר בצד ימין. וכל מיני דברים בנו מאורגנים בדרך כזו שאנו מכילים יותר כוחות אדמה בשמאל ויותר כוחות אתרים של שמיים בימין.

אתם רואים, רבותי, המדע המודרני שלנו, אשר מחשיב רק את החומר, וכתוצאה מכך יודע אך מעט על התחום החומרי, הוביל לדבר רע בחינוך, שילדים לומדים לעשות הכל שווה בשמאל ובימין. אבל האדם אינו עשוי כך! אם הולכים עם זה רחוק מדי, אנשים מתחנכים להיות חצי משוגעים, כי הגוף עשוי כך שיהיה יותר פיזי בשמאל ויותר אתרי בימין. אבל מה אכפת למדע המודרני מפיזי ואתרי! עבורם, הכל אותו דבר, אדם שמאל או אדם ימין. עלינו להיות מסוגלים לחדור לדברים אלה בעזרת מדע-הרוח אם ברצוננו להבינם. בשמאל, אם כן, בני אדם יותר ארציים, בימין, אפשר לומר, בתקווה שלא תהיה פה אי הבנה, יותר שמימיים, יותר קוסמיים.

עכשיו בני אדם כבר השתחררו הרבה מאוד מהאדמה. כפי שאמרתי לכם, הם פיתחו צד שמאל ארצי זה וצד ימין שמימי באופן כזה שהם יכולים לקחת את כל זה עימם כבני אדם פיזיים, וכבר אי אפשר באמת לחוש בכך שהם נוטים לאדמה בשמאל ולשמיים בימין. אבל יש אנשים הנוטים יותר לקראת האדמה. הם ישנים לרוב על צידם השמאלי, שוכבים על שמאל. אנשים ישכבו על צידם הימני או משום שהם עייפים בצד שמאל או משום שהם תפוסים יותר בכוחות הנוטים יותר לקראת השמיים. בדברים כאלה קשה כמובן להתבונן, משום שכל מיני דברים אחרים נכנסים גם כן לתוך זה. אחרי הכל, אדם יכול לשכב בפשטות לישון על צידו השמאלי משום שזהו הצד החשוך של החדר. וכך יש לו גם סיבה. קשה להתבונן בזה על ידי שימוש במחשבותינו, או בדברים אחרים, אבל בדרך כלל אין ספק בכך שמישהו נוטה לשכב על צד שמאל כשהוא הולך לישון משום שזה צד האדמה.

אבל באמת אין לנו צורך להתבונן בזה משום שבני אדם שחררו עצמם מהאדמה ונהיו בלתי תלויים באדמה בפעולותיהם. אבל נלמד זאת אצל החיות.

אנו רואים את סודות העולם מתגלים באורח מוזר בכל מקום. דמיינו שאלו הם פני השטח של הים [ציור 9], מתחת להם נמצאים מי הים המלוחים עם כל מיני חומרים אחרים בתוכם.

ציור 9

עכשיו יש כמה דגים הבנויים בדרך מוזרה מאוד. דגים אלו מאורגנים כך שהם נוטים בחוזקה לקראת כוחות האדמה, בעוד הדגים האחרים באמת חוטפים כל דבר שנכנס למים מהאור ומהאוויר. משום שאין להם ריאות הם אינם יכולים לנשום באוויר. הם מתים באוויר, נכחדים בו, אבל הם חוטפים כל דבר שבא מהאוויר והאור ונכנס למים בעזרת הזימים שלהם. יש דג אחד – מין גדול שנקרא הליבוט (שטצד), מין קטן יותר נקרא סולית או דג משה רבנו – הם מהווים מזון מצוין, עם הרבה חומרים מזינים, כמעט הדג המזין ביותר מכל הדגים. זה מיד מראה שהם נוטים לקראת האדמה, כי חומרי המזון באים מהאדמה. ההליבוט שלנו שייך כולו לאדמה, באמת כך! וכעת מה אפשר לצפות מדג כזה? אנו יכולים לצפות שיראה באופן חיצוני בחייו שהוא דג של אדמה. והוא מראה זאת. הוא שוכב כה הרבה על צד אחד שצד זה נהיה חיוור, לבן. והוא שכב כה הרבה על צד זה עד שראשו התהפך והעיניים עברו לצד השני. דג שטוח שכזה נראה כך מלמטה [ציור 10]. הוא שטוח למדי ולבן.

ציור 10

מצד שני, מלמעלה, רואים את שתי העיניים. הראש התהפך, משום שהדג שוכב תמיד על צד שמאל, אם אפשר לומר כך. הצד השמאלי נהיה הצד המזין, הוא חיוור ולבן. הצד השני מקבל את צבעו מהשמיים וכיו"ב, הופך כחלחל, שחמחם, והעיניים פונות למעשה מהצד המזין, כשהראש הפוך. דג שטוח שכזה הוא חד צדדי לחלוטין, עם עיניו, וכל האיברים, בצד אחד. הצד השני חיוור ושטוח. ההליבוט באמת מפתח הרבה חומרי הזנה בתוכו, בגלל שיש לו נטיה לאדמה. אחדים מההליבוטים מגיעים ליותר מ-300 ק"ג. אם כן, הם דגים גדולים וניצודים לרוב למאכל. הליבוט זה מראה בבירור שגופו שייך לאדמה, תמיד שוכב על צד אחד. אם אדם היה ישן כל לילה על צד שמאל גם ראשו היה מתהפך וגם הוא היה מביט תמיד לכיוון אחד. אבל זה לא כה מרחיק לכת אצל אנשים. בני האדם שיחררו עצמם מהאדמה, הם שומרים על עצמאות מהאדמה.

אבל משהו צריך להתרחש גם עם בני אדם. לבטח יתכן שתמצאו אדם עם מחלה מוזרה, הוא רואה מעט טוב יותר עם העין הימנית, או עם אחת העיניים. אם זה לא משהו שהוא נולד עימו, ואם נשאל אותו שאלות, נמצא בדרך כלל שאדם זה שוכב לישון על צידו האחד. כוחות האדמה משפיעים על הצד שאדם שוכב עליו לעיתים תכופות. העין של הצד הזה נחלשת במקצת, יש לה ראיה חלשה יותר. ההשפעה אינה כה רבת עוצמה כמו אצל ההליבוט, אבל יש מעט ממנה. העין הפונה החוצה כלפי השמיים, הפונה הצידה מהאדמה, מתחזקת מעט. אתם רואים, קיימים קשרים מוזרים שכאלה. אמרתי לכם שבמקום זה או אחר הטבע יראה לנו את ההוכחות שהוא עובד עימם. כאשר אתם רואים דג סולית – סולית קטנה זו אפשר לראות בשווקי דגים בכל מקום, הדגים השטוחים הגדולים נמצאים בים, במים מלוחים – אתם אומרים לעצמכם: כל מה שיכול להתפתח שם צריך להיות מלא בחומרי מזון. זה צריך להתמוסס. אם יצורים אלה רוצים משהו מהשמיים, הם צריכים תמיד לתת לצד השני לפנות אל השמיים. ולכן העיניים שינו כך את מקומן, ובאופן זה יכולים דגים אלה גם כן להתרבות. אם כן, הם משתמשים בדרך אחרת מהסלמון. הסלמון נודד מהים הצפוני לתוך הריין, מהריין לתוך יובליו, כך שיוכל להתרבות. דגים שטוחים שוכבים על צד אחד כך שהשמיים יכולים להשפיע על הצד השני שיהיו בו חושים ושיוכל להתרבות.

והאדמה עצמה, מה היא עושה? טוב, רבותי, אם היו לנו רק אוקיינוסים מלוחים, האדמה היתה נכחדת מזמן, בלתי מסוגלת לקיים עצמה. יש לה לא רק מי ים מלוחים אלא גם מים מתוקים, והמים המתוקים מקבלים כוחות של הולדה מהשמיים. הים המלוח אינו יכול למשוך מהחלל הקוסמי את היסוד שתמיד מרענן את האדמה. אם תלכו למעיין ותראו את הזרימה של מים טהורים נפלאים, תשימו לב לריח הנעים של רעננות מסביב. רעננות זו סביב למעין מרעננת גם את כל האדמה החיה. שם האדמה נפתחת מעלה לחלל הקוסמי כמו דרך עיניים ואיברי חוש. ואנו יכולים לראות מיצורים כמו הסלמון והסולית שהם הולכים לחפש רעננות זו. יש להם סוג של אינסטינקט שגורם להם להיצמד ליסוד האדמה. הסלמון שוחה ישר למים המתוקים. הדגים השטוחים פונים אל האור בארגנם את גופם בדרך זו. אבל המעיינות הם כמו הדגים השטוחים. הם המקומות על האדמה היכן שהאדמה פונה אל האור. הדג השטוח פונה ישירות אל האור עם גופו שלו.

אנו יכולים ללמוד כה הרבה מדברים שכאלה. כי הם מראים לנו דברים שקיימים גם אצל בני אדם, אבל כבר אי אפשר לראות אותם כה טוב אצל בני אדם משום שכפי שאמרתי לכם, הם נהיו משוחררים מהאדמה. אם לא שמים לב לדברים כאלה אי אפשר באמת להבין את החיים על האדמה כלל. אנו באמת יכולים לומר: בהביטנו בים בדג השטוח אנו יכולים לראות את הים נפתח מעלה אל השמיים בכל מקום באמצעות הדגים השטוחים. הדגים השטוחים הם ההוכחה שהים צמא לשמיים, כי תכולת המלח שלו מפנה אותו מהשמיים. אנו יכולים לומר שהדגים השטוחים נותנים ביטוי לצמא של הים לאור ולאוויר.

אם נביט במחזור שלנו, יש לנו איברי חושים מחוכמים ועדינים, איברי מגע, במקום שבו אנו יותר מלוחים, בשרירים. שם בני אדם גם כן פתוחים החוצה – לא כפי שהם עושים עם העיניים, היכן שהם פתוחים ישירות לאור. אלו הם המקומות, אפשר לומר, היכן שהדגים השטוחים נמצאים בים. דגים שטוחים אלה פתוחים מעלה לשמיים. והשמיים נותנים להם חכמה יוצאת מהכלל. בדיוק כפי שאנו משיגים זריזות ומיומנות משימוש נכון באיברי המגע החיצוניים שלנו, כך הדגים השטוחים משיגים זריזות ומיומנות מהפתיחה לשמיים. למטה בים הדברים הם מסורבלים, מגושמים – רק הביטו בהם. הדגים השטוחים – הו, הם נהיים באמת מיומנים. הם נהיים ליצורים פיקחים משום שהם פונים מן הים בצד אחד. הם עשויים באמת לפנות לכוחות האדמה, ולומר: כוחות האדמה שמרו לעצמם, צברו חומרי הזנה, עד 300 ק"ג, כפי שאמרתי. אבל יש להם איברים מתוחכמים אלה שבאמצעותם הם פתוחים לשמיים. דגים שטוחים אוכלים דגים אחרים, קטנים יותר. אבל אתם רואים, הדגים בורחים כשהם פוגשים בדג שטוח, במיוחד משום שהוא כמו רוח רפאים עבורם, כי הדגים האחרים חושבים שהכרחי שיהיו עיניים משני הצדדים, שיתפתחו באופן שווה מכל צד. דג שטוח מבחינתם זה כמו לפגוש אדם. הדגים ינוסו במהרה ולדג השטוח לא יהיה דבר לאכול – אלא אם הם יהיו יותר פיקחים מהאחרים. אבל הדגים האחרים, הללו עם עין בכל צד, אינם כה פקחים משום שלא סבו כה בעוצמה לעבר השמיים. הדגים השטוחים יושבים במקומות שבהם לים יש פיסת חוף, היכן שהוא רדוד יחסית. הם נדחפים לתוך האדמה, משתמשים בפיהם לכסות עצמם בקצת חול, ואז מערבלים קצת את החול כדי להסוות עצמם בצעיף עדין, עדין דיו שהדגים ישחו דרכו. כך שדגים או סרטנים באים ואינם מבחינים בדג השטוח, ולפתע, בתנועה מהירה, הדג השטוח חוטף אותם. הוא עושה זאת בדרך מחוכמת באופן יוצא מהכלל! אבל זה כמובן יכול להיעשות רק על ידי יצור שמוצא דרך מחוכמת לקשר עם כוחות השמיים, כוחות היקום.

אם כן, מצד אחד יצור שכזה פיתח את גופו הפיזי, ומצד שני פיתח גם גוף אתרי חזק במיוחד. אנו יכולים לראות מדברים שכאלה שכל דבר שיש לנו, גם כן, מן הכוחות הרוחיים לא בא מכוחות האדמה. כוחות האדמה עושים אותנו שריריים, נותנים לנו מלחים, וכוחות השמיים באמת נותנים לנו בה בעת כוחות של הולדה וכוחות של נפש ורוח, כוחות שעושים אותנו חכמים.

אתם רואים, המצב עם האדם הוא כזה שביסודו הוא כדור ארץ קטן. האדם, גם כן, כפי שאמרתי לכם לעיתים תכופות, מכיל 90% מים. והוא באמת גם דג, כי האדם המוצק – הצף במים – מהווה רק 10%. ביסוד אנו כולנו דגים השוחים במים שלנו. המדע המודרני מודה בזה שאנו בעיקר אוקיינוס קטן. ובדיוק כפי שהים שולח החוצה נהרות, כך עושה הים שלנו, נוזלי הגוף שלנו, שולחים החוצה מיצים חופשיים ממלח. לנו, גם כן, יש זרמי מים מתוקים. מחוץ לשרירים ולעצמות שלנו. בשרירינו ובעצמותינו יש לנו מצד שני אותם משקעי מלח שיש בים. שם יש לנו באמת את חומרי המזון שלנו, בשרירים ובעצמות. אנו ללא ספק כדור ארץ קטן מבחינה זו, עם הים המלוח שלנו בתוכנו.

אם מישהו מתפתח בדרך כזו שהנוזלים שלו, זרמי המים המתוקים שלו, נהיים חזקים מדי – זה יכול בקלות לקרות אצל ילדים, כשבחלב אין מספיק מלחים – הוא או היא מקבלים רככת. כשאדם מקבל יותר מדי מלח הוא נהיה יותר מדי ים. עצמותיו נהיות קשות ושבירות ושריריו נהיים מגושמים ומסורבלים. תמיד צריך להיות איזון נכון בצריכת מלח ודברים שצריכים להימצא במזונות אחרים.

איזה דברים נמצאים שם במזונות אחרים? הביטו בצמח, רבותי. אתם יודעים שצמחים צומחים משום שזרמים מלוחים שָבִים לאחור בתוך האדמה היכן שנהרות זורמים מטה לים. הם מתפשטים וגורמים לצמחים לצמוח. בקרקע, אם כן, יש לצמחים את המלחים שלהם, בשורשים שלהם [ציור 11]. אבל כאשר הצמח צומח מתוך הקרקע יותר ויותר לקראת הפריחה, הצמח מפתח צבעים יפים משום שהוא לוקח פנימה אור. שם בחוץ בפרח, הצמח לוקח פנימה אור. בשורש הוא לוקח פנימה מלח. שם בחוץ הצמח נהיה נושא של אור, ושם למטה נושא של מלחים. שם למטה הוא נהיה דומה לחלק האוקיינוסי של האדמה, ולמעלה הוא נהיה דומה לשמיים. השורש עשיר במלחים, הפרח באור. אנשים ידעו הרבה יותר על כך בעבר. ולכן קראו לעיקרון הנמצא בפרח 'פוספורוס' [זרחן]. היום כשהכל נהיה חומרי, פוספורוס זה רק מוצק. פוספורוס – PHOS משמעו אור, PHOR מובנו נושא. פוספורוס מובנו נושא האור. פוספורוס במקור היה העיקרון הנושא את האור בפרח. המינרל זרחן נקרא פוספורוס משום שאם אתה מעלה אותו באש אתה יכול לראות את האור בוקע חוצה. אבל הפרח הוא נושא האור האמיתי. הפרח הוא פוספורוס.

ציור 11

אם כן, אנו יכולים לומר שאנו צריכים אור עבור האיברים בגופנו האנושי המכילים את זרמי המים המתוקים, אם אפשר להתבטא כך. אנו צריכים את העיקרון שהצמחים נותנים לנו כשהם נעים לקראת האור. עבור השרירים שלנו, עבור העצמות שלנו, עבור החלק שבנו שצריך להיות מלוח, אנו צריכים מלח ואת החלקים המוצקים במזוננו. ושיווי המשקל שביניהם צריך להיות נכון. האחד או האחר צריכים להיכנס לתוכנו במידה הנכונה.

כך זה גם עם האדמה, רבותי. אבל כמה שלא תיסעו למרחקים, לעולם לא תראו וגם לא המטיילים הגדולים ביותר, יכולים לראות במקום כל שהוא שהאדמה מבשלת משהו לעצמה, מבשלת את ארוחת הצהרים שלה! אבל היא מאכילה עצמה בכל זאת, עם חומרים המשתנים כל הזמן, כי עיקרון האדמה עולה כל הזמן בערפילים ובאדים. ואתם יודעים שמי הגשם שיורדים מטה הם מזוקקים, מים טהורים, שאין בהם דבר. אבל האדמה מאכילה עצמה בדרך מחוכמת מתוך החלל הקוסמי. היא אינה צריכה לקבל ארוחות. אנו בני האדם, ששחררנו עצמנו מהאדמה במידה מסוימת, צריכים לקבל את מזונותינו מהאדמה. האדמה עצמה ניזונה מצורות מעודנות של חומר הנוכחות בכל מקום ביקום. היא אוכלת כל הזמן, רק שאיננו מבחינים בכך, משום שהיא אוכלת באופן כה מעודן ומתוחכם. אבל אתם רואים, מישהו שמביט בבן אדם באופן שטחי גם כן אינו משגיח שהוא כל הזמן מכניס פנימה חמצן. באותו האופן איננו משגיחים בכך שהאדמה כל הזמן לוקחת פנימה אוכל מהחלל הקוסמי.

טוב, רבותי, אנו בני האדם אוכלים את ארוחותינו. אנו אוכלים אוכל דרך הקיבה ומטה לגוף התחתון. זה ברור מאוד. אבל כשמדובר בנשימה שלנו זה נהיה פחות ברור. והשאלות החברתיות שעולות גם כן ברורות. כל אחד רוצה חיים טובים. שאלות חברתיות עולות ביחס למה שברור מאליו. אבל השאלות החברתיות שלנו נהיות פחות ברורות כשמדובר באוויר שכולנו נושמים. כאן זה לא יכול להיעשות כה בקלות שאחד לוקח את זה מהשני. זה יכול להיעשות במידה מסוימת, אבל לא בקלות. בגוף התחתון שלנו אנו נבדלים למדי מהאדמה. בנשימה שלנו אנו נהיים יותר כמו האדמה. זה קורה באופן פחות ברור. עובדה היא שאנו לא רק שומעים כל הזמן באוזנינו אלא גם לוקחים פנימה ברזל. אנו קולטים ברזל בדרך מעודנת מאוד. אנו קולטים פנימה אור דרך העיניים אבל גם חומרים כל הזמן. אתם יכולים לראות זאת באנשים שאין להם חומרים אלה. אנו לוקחים פנימה כמויות עצומות של חומר במיוחד דרך האף, מבלי להשגיח בזאת. בגוף התחתון שלנו השתחררנו מהאדמה, שחררנו עצמנו. לשם אנו יכולים רק להכניס מזונות המיוצרים על ידי האדמה, ודחוסים על ידה. אנו יכולים לקחת פנימה אוויר כפי שהוא בחלל הקוסמי. ובראשנו, בחושים, אנו דומים לאדמה. אנו לוקחים פנימה חומרי מזון מהיקום כפי שהאדמה בעצמה עושה. לא סתם הראש הוא עגול, מעוצב כמו האדמה. הוא קשור לחלל הקוסמי באותה דרך שהאדמה קשורה. אבל למטה נכנס כוח המשיכה. שם הגוף האנושי מתפתח לקראת האדמה. בידיים הפיזיות – הגרביטציה מושכת מטה. לגרביטציה אין הרבה השפעה על הראש. הוא נותר עגול. גם זו סיבה מדוע עלינו לנוע מהנראה אל הבלתי נראה בתחום זה. עלינו לומר לעצמנו: הדג השטוח היה נכחד למרות שהוא אוכל דגים וסרטנים – כי הדגים והסרטנים משמשים רק את הגוף התחתון החיוור והשטוח – אם לא היה עושה עצמו חד צדדי, ובכך, לוקח פנימה את מה שבא מהחלל הקוסמי. אלו הם הקשרים היפים, המעודנים והמתוחכמים, רבותי, המאפשרים לנו להתבונן לתוך החוקים והסודות של היקום, אם אפשר להתבטא כך.

זהו משהו שמדע הרוח צריך להזכיר לנו שוב ושוב, שהחוקים האמיתיים נתפסים לא בעזרת התבוננות גסה, אלא מעודנת ומתוחכמת.

אמשיך בתשע בבוקר ביום רביעי. אם יש לכם שאלות, אנא תשאלו.

————————————————————————————————————————

1. . קוליסקו Milzfunktion und Plättchenfrage דורנאך 1921. ↑