שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה שלישית

8/3/1924

בואה של הנצרות לתוך העולם העתיק והמיסטריות

בוקר טוב רבותיי. אמשיך היום עם הדברים שתיארנו קודם לכן. עליכם להיות באמת צלולים. אסיה נמצאת שם במזרח [ציור על הלוח]. מאסיה באו עמים לאירופה בזמן העתיק, ליוון, לאורך שרשרת שלמה של איים. עד כאן הגיעה אסיה. וכאן אפריקה ושם היה הנילוס – אמרתי לכם הרבה על כך. כאן יוון, הים האדריאטי, כאן איטליה וסיציליה, האי. יש כאן הרבה איים – סמוס, רודוס, קפריסין וכן הלאה ועמים באו ליוון מאסיה דרך האיים. כאן יוון, זוהי האימפריה הרומאית, איטליה של היום.

עכשיו עליכם להיזכר בדברים הבאים, רבותי. אתם רואים, בערך משנת 1000, 1200 לפני כריסטוס, כל מה שאמרתי לכם התפתח ביוון. כשהאנשים למדו להתבונן בעולם. במהרה, במאות הרביעית והשלישית לפני כריסטוס, יוון איבדה בהדרגה את הדומיננטיות שלה, והיא עברה לרומא, הבירה. מה שקרה הוא שיוונים אשר פחות או יותר לא היו מרוצים מן התנאים ביוון היגרו במספרים גדולים בזמנים מוקדמים מאוד, והתיישבו כאן למטה בסיציליה ודרום איטליה. במשך כמחצית המילניום, חמש או ארבע מאות שנים, הם הביאו את התרבות היוונית לאזורים אלה, עד כדי כך שסיצליה ודרום איטליה נודעו כיוון הגדולה בימים הללו. הם התייחסו למולדת הישנה בפשטות כיוון, וקראו לשאר יוון הגדולה. לא רק אנשים בלתי מרוצים באו לכאן אלא גם אנשים כמו הפילוסוף הגדול אפלטון אשר רצה לייסד את הרפובליקה האידיאלית שם.^[1] האנשים החשובים ביותר בפיתוח ציביליזציה זו באמת חיו כולם בדרום איטליה ועלינו לומר שהחיים באזור זה היו מעודנים, עם אנשים משכילים מאוד. השלטון הברוטלי של הציביליזציה הרומאית, כפי שכונה, נבע מן האזור הצפוני יותר.

אתם יודעים שלאוכלוסיה המקורית של רומא יש מוצא מאוד מוזר ומיוחד. ראשי שבטים, אחד מן הידועים ביותר היה רומולוס, התאספו יחדיו כל הפושעים והנוכלים של האזור ויצרו ביעילות את מדינת השודדים הראשונה. מנטליות שודדים זו נתמשכה תחת המלכים הרומאים הראשונים. במהרה, תחת המלכים הרביעי והחמישי, שבט צפוני, האטרוסקים, בא והתיישב ברומא. הם הביאו יסוד אנושי לרומא, נישואים עם צאצאי השודדים הקדומים. אבל השלטון על העולם שנוסד מאוחר יותר על ידי רומא, כל השאיפה לכוח שנמשכת אפילו לתוך זמננו, באמת נבעה – אל לנו לשגות באשליות כאן – מן ההתיישבות המקורית של פושעים על שבע הגבעות של רומא. כל מיני דברים אחרים נוספו מלמעלה. כל העניין הזה התעדן מאוד, אבל איננו יכולים באמת להבין כיצד נעשו הדברים בזמנים מאוחרים יותר אלא אם נדע שבמקור התאספה כנופיה של שודדים מן היער. כל התשוקה לכוח וכ"ו שנפוצה בכל אירופה ועדיין ממלאת תפקיד כה גדול היום באה מזה. משהו אחר שהתפתח ברומא היתה החשיבה שבאמצעותה הכנסייה נהייתה כה קשורה עם שלטון חילוני. ימי הביניים התפתחו מזה וכן הלאה.

עכשיו אתם רואים, בתחילתה של תקופתנו היתה המיסטריה של גולגותא. השלטון הרומאי שדיברתי עליו התבסס במאה השמינית לפני הספירה. בזמן גולגותא, השלטון הרומאי, שנוסד שבע מאות שנים קודם לכן, התפשט למרחקים, וכלל את האיזור שבו התרחשה המיסטריה של גולגותא. היהודים שחיו בארץ ישראל ובקרבם הופיע ישוע מנצרת, היו גם כן תחת שלטון רומאי. יהיה זה ראוי, אם מדברים כה הרבה אודות המיסטריה של גולגותא, לקחת בחשבון גם את מה שקרה באמת בחצי האי האיטלקי מזמנים קדומים מאוד.

זה נכון בהחלט לומר שאירופאים מבינים באמת רק דברים שהתרחשו מן התקופה הרומאית והלאה. אנשים 'משכילים' למדו כמובן יוונית, אבל באמת יש מעט מאוד הבנה של התרבות היוונית באירופה. אתם רואים, זה מאוד מעניין שמאה שנים אחרי המיסטריה של גולגותא טקיטוס, אחד מן הסופרים הרומאים החשובים ביותר,^[2] כתב רק משפט אחד אודות כריסטוס ישוע בעבודתו ההיסטורית העצומה. מאה שנים אחרי הספירה, טקיסטוס כתב על הגרמנים הקדומים, למשל, בדרך שבפשטות אי אפשר היה לכתוב כמוה אחרי כן. עבודותיו כוללות משפט אחד אודות כריסטוס ישוע, האומר: "הכריסטוס, כפי שהיה מכונה,^[3] ייסד כת בקרב היהודים ומאוחר יותר נידון למוות והוצא להורג."

היה שם כמובן האספקט שרעיון המדינה התפתח מהתרבות הרומאית. איננו יכולים באמת לקרוא לאימפריה הרומאית מדינה במשמעות נכונה, כי רעיון המדינה כפי שאנו מכירים אותו התפתח רק במאה ה-16 באירופה. אבל אפשר לומר שטקיטוס חשב כה הרבה במונחים של מדינה שהדבר החשוב ביותר עבורו היה שכריסטוס ישוע נידון כדין והוצא להורג. זה דבר אחד.

אתם צריכים גם לקחת בחשבון שבימיה הראשונים הנצרות לא היתה מה שנהפכה להיות מאוחר יותר. במקורה היה לה באמת אויר של חירות. יהא זה הוגן לומר שלאנשים היו כל מיני השקפות שונות, והם היו מאוחדים רק בכך שראו בכריסטוס ישוע משהו מיוחד. מלבד זה היו להם השקפות שונות מאוד.

טוב, רבותי, אתם תוכלו להבין מה בא לעולם עם כריסטוס ישוע – ומדוע היה זה הכרחי אחר הכל עבורי להראות לכם שלסובב את אדמתנו יש השפעה עליה, אפילו בשפה – אם אשתדל עכשיו להראות לכם כיצד התפתחה הנצרות כתורה, כהשקפה, השקפה של עולם וחיים וכיצד כריסטוס ישוע בא לתוך אבולוציה זו של נצרות. זה באמת משהו מאוד מיוחד לראות שהנצרות נוסדה שם בירושלים, ומאה שנים מאוחר יותר הסופר הרומאי המלומד ביותר אינו יודע עליה דבר יותר ממה שאמרתי לכם. אנשים תמיד היגרו מאסיה דרך אפריקה לאיטליה. וכת נוצרית זו נפוצה מתחת לפני השטח של העסקים האנושיים כפי שנראו ברומא. כאשר טקיטוס כתב מילים אלו, הנוצרים, כבר מזמן נפוצו בקרב האוכלוסיה, אשר לא עניינה את האציל הרומאי.

אבל מה הם עשו עם הנוצרים? טוב, אתם רואים, הצאצאים של רומולוס השודד, גם כן, הגיעו בהדרגה לנקודה שבה היו 'משכילים באמת'. ההשכלה שלהם היתה מורכבת בקרב דברים אחרים גם מבניית זירות עצומות שבהן התרחשו קרבות עם חיות פרא. הם נהנו מאוד מהשלכת אלו שלא נחשבו כחלק מהאנושות במובן רומאי, לחיות הפרא והתענגו לראותם נטרפים, לאחר שהוכרחו להילחם. זו היתה הנאה 'אצילית'. בני הכת המבוזים שנקראו נוצרים היו מתאימים במיוחד עבור השלכה לחיות הפרא בזמן שבו אנשים חשבו כך ברומא. הם היו גם מתאימים במיוחד למריחה בזפת ואז אפשר היה להצית אותם ולראותם בוערים כלפידים בקרקס. אבל הנוצרים עדיין מצאו דרכים לשרוד. לשם כך הם ערכו את הטקסים שלהם בסתר. הם הפיצו את מה שחשוב להפיץ מתחת לפני השטח, בקטקומבות. קטקומבות הן חללים תת-קרקעיים גדולים. שם קברו הנוצרים את מתיהם האהובים, שם היו הקברים וטקסי הקודש נערכו על הקברים.

בדרך כלל זה היה המנהג בימים הללו לקיים טקסי קודש על קברים. אתם יכולים עדיין לראות זאת היום אם תביטו במזבח בכנסיה רומאית קתולית. זהו למעשה מקום קבורה [שרטוט], עם שרידים כמו עצמות קדושים שמורות בפנים. בזמנים קדומים המזבח היה למעשה מצבת קבר, עם טקסי קודש שנתבצעו עליה. מתחת לאדמה, בקטקומבות, הנוצרים של מאות ראשונות אלה יכלו להחביא את הדברים שהיה עליהם להסתיר.

כמה מאות שנים מאוחר יותר התמונה השתנתה מאוד. מה שקרה אז כך היה. אתם רואים, הרומאים היו למעלה במאות הראשונות אחרי ייסוד הנצרות, ושעשעו עצמם בדרך שסיפרתי עליה, ומלמטה, בקטקומבות, היו הנוצרים. כמה מאות שנים מאוחר יותר הרומאים נעלמו והנוצרים החלו למשול בעולם. בשאלה אם הם עשו זאת טוב יותר או רע יותר נוכל לדון בהזדמנות אחרת. אבל הם אחזו בשלטון העולם. זה התברר כמזיק ביותר לנצרות להיות קשורה כך עם השלטון בעולם, כי ככל שהיסטורית העולם מתקדמת חיי הדת פחות ופחות מתיישבים עם מערכת המדינה ושלטון עולמי.

העניין הוא כזה. אנו יכולים להבין את האבולוציה של הנצרות, את מעורבותו של כריסטוס ישוע באבולוציה של הנצרות, רק אם נבין את הטבע של חיי הדת בזמנים מוקדמים יותר, כאשר הם היוו חלק מכל דבר. סיפרתי לכם על המיסטריות העתיקות. אם להשתמש במונח מודרני, המיסטריות היו מוסדות שבהם כל מה שאדם יכול ללמוד נלמד. בה בעת הן היו מוסדות דתיים ומוסדות אמנותיים. כל חיי התרבות באו מן המיסטריות. אנשים לא למדו בדרך שבה הם לומדים היום. כיצד אנשים לומדים היום? לאנשים יש דברים שהוחדרו לתוכם בבית הספר היסודי ובתיכון. ואז הם הולכים לכמה שנים לאוניברסיטה וזה משאיר אותם בדיוק כפי שהיו לפני כן, אבל במיסטריות היית נהייה לאדם שונה. היה עליך לרכוש יחס חדש לעולם כולו. במיסטריות היה עליך להיות לאיש חכם. המוסדות שיש לנו בעולם המודרני אינם הופכים אף אחד לחכם. במקרה הטוב אתה יכול להיות מלומד. אבל שני דברים יכולים להיות מתאימים או בלתי מתאימים. חכמה אינה הולכת ביחד עם טיפשות, אבל למדנות יכולה בקלות ללכת יד ביד עם טיפשות. ובכן כזהו המצב. במיסטריות העתיקות אנשים נהיו לבני אדם חכמים ותרבותיים באמת. הם נהיו לבני אדם שיכולים להתייחס ברצינות לממלכת הרוח. היה עליהם לעבור דרך שבעה שלבים ורק מעטים מאוד הגיעו לשלב הגבוה ביותר. לשבעה שלבים אלו היו שמות שעלינו ללמוד כדי שנדע מה צריך היה לעשות האינדיבידואל שהגיע אליהם.

אם נתרגם את שצריך היה אדם לעשות כאשר נכנס לראשונה למיסטריה, אנו מגיעים למונח 'עורב שחור' (Raven). אם כן, השלב הראשון היה העורבים. כשהתקבלת למיסטריות נהיית לעורב. מה היה תפקידם של העורבים? בראש וראשונה היה עליהם לקיים קשר בין העולם החיצוני והמיסטריות. לא היו אז עיתונים. העיתון הראשון יצא לאור רק אלפי שנים מאוחר יותר אחרי המצאת הדפוס. האנשים שלימדו במיסטריות היו צריכים להשיג אינפורמציה על ידי שליחה החוצה של אינדיבידואלים שאפשר לבטוח בהם שיתבוננו בעולם. העורבים אמורים היו להיות סוכני החרש של האנשים ששירתו במיסטריות. זה היה משהו שהיית צריך ללמוד קודם, להיות מישהו שאפשר לבטוח בו. היום מפלגות פוליטיות ועוד מעסיקים הרבה סוכני חרש, אבל נשאלת השאלה אם באמת תמיד אפשר לבטוח בהם! אלו שהועסקו כעורבים במיסטריות התקבלו כסוכנים חשאיים רק אחרי שנוסו ונבחנו. מעל לכל היה עליהם ללמוד לקחת את הדברים שראו ברצינות ולדווח עליהם באמת ובכנות. אבל במקום הראשון היה נחוץ ללמוד מה משמעות האמת אצל בני האדם. אני בטוח שאנשים לא היו פחות רמאים בזמנים עתיקים מאשר כיום. אבל היום שקר ומרמה חודרים לכל. בעוד שבימים ההם היה עליך תחילה ללמוד להיות אדם אמיתי. זה מה שהיית צריך לעשות מעצמך בשנים שבהן היית עורב, סוכן חשאי של המיסטריות.

השלב השני היווה משהו שאנשים כיום מוצאים כמאוד בלתי מקובל. זה היה השלב של האוקולטיסטים. אוקולטי משמעו חבוי, סודי. הם לא נשלחו החוצה אלא נדרשו ללמוד משהו שאנשים מודרניים אינם אוהבים ללמוד – להיות שקטים. מישור אחד של לימודים במיסטריות העתיקות היה ללמוד לשתוק. אתם חושבים שזה גרוטסקי, בדיחה של ממש, שאנשים צריכים לשמור על שתיקה לפחות שנה, או אפילו יותר. אבל זה נכון. אתה לומד הרבה משתיקה. זהו משהו שאי אפשר יותר לעשות כיום. דמיינו לעצמכם בתי ספר שבהם נדרשים אנשים בגילים שבין 17 ו-19 לשתוק במשך שנה במקום ללכת לצבא. זה באמת יכול להיות מאוד שימושי להשגת חכמה, כי שתיקה עושה אותם חכמים נורא. אבל אי אפשר יותר לעשות זאת כיום.

אפשר לעשות משהו אחר. אני יודע שאי אפשר לעצור אנשים מלדבר, הם אינם רוצים לשתוק אלא לפטפט, וכל אחד יודע הכל. אם אתה פוגש מישהו היום יש לו מעל לכל מה שאנו מכנים 'נקודת מבט'. לכל אחד יש נקודת מבט, כמובן, אבל העולם נראה שונה מנקודת מבט אחרת ואין בזה כל חדש לכל מי שיודע את העולם – זה מובן. אם אתה עומד כאן, ההר נראה שונה בהשוואה לאופן שבו הוא נראה אם תעמוד שם. אותו דבר נכון גם בחיי התרבות. לכל אחד יש את נקודת המבט שלו, וכל אחד יכול לראות משהו אחר. אם יש לך תריסר אנשים יהיו להם כמובן 13 דעות! זה לא צריך להיות כך. אבל זה לא יפתיע אותנו אם יהיו להם 12 נקודות מבט, רק שלא ייקחו את זה כל כך ברצינות. כל אחד מחשיב את נקודת המבט שלו כחשובה ביותר, חשובה נורא! בזמנים קדומים אנשים התבקשו לשתוק על הדברים שלמדו. הם היו מאזינים בלבד. אפשר היה לקרוא להם אך ורק 'מאזינים' בעולם האוקולטי, כי היה עליהם להקשיב. היום הסטודנטים באוניברסיטאות הגרמניות נקראים 'שומעים' ולא עוד תלמידים.^[4] אבל לעיתים קרובות אינם שומעים, כי הם מפטפטים. כמה מהם חושבים למעשה שיותר חשוב לפטפט עם חבריהם הסטודנטים מאשר להאזין להרצאות. לפעמים האזנה כבר לא עושה את האנשים רציניים במיוחד.

אם כן, זה היה השלב השני. אנשים למדו לשתוק. כאשר יש דממה זה קורה – זה כמו יחסי סיבה ותוצאה – שהטבע הפנימי של האדם מתחיל לדבר אליו. זוהי הדרך. דמיינו שיש לכם קערה של מים. אם אתם משתמשים בצינור לשאוב את המים, המים יזרמו החוצה – אם יש לכם קערה, לא מעיין – אז לא יישאר דבר. זה מה שקורה כאשר אנשים מפטפטים כל הזמן. הכל בורח עם המילים הללו ודבר לא נשאר. הקדמונים ידעו זאת ולכן המאזינים להם למדו בראש וראשונה לשתוק. אז הם למדו להעריך את האמת ולשמור על שתיקה. הדממה באה לאחר מכן.

את השלב השלישי נוכל לתרגם כ- 'מגינים'. אנשים אלו הורשו לדבר. הם הורשו עכשיו להגן על האמת שלמדו על ידי שתיקה במיסטריות. מעל לכל הם התבקשו להגן על הרוח. 'הגנה' היא המילה שנוכל להשתמש בה עבור שלב שלישי זה. האנשים שהיו בשלב זה ידעו מספיק כדי לשוות משקל לכל דבר שאמרו אודות הרוח. במיסטריות לא התירו לדבר בפשטות אודות הרוח. היה עליך ללמוד תחילה ולהיות למגן ראוי.

אנשים התקדמו אז לשלב הרביעי. אנו יכולים לתרגם זאת כ'אריה'. כך זה מתורגם בדרך כלל. יותר טוב אפילו לומר 'ספינקס'. המילה מציינת פחות או יותר שהאיש נהיה לרוח. הוא עדיין מהלך עם גוף אנושי אבל מתנהג בקרב האנשים כפי שהאלים מתנהגים. אנשים לא הבדילו הבדל גדול בין בני אדם לאלים. אתה נהיה בפשטות לאל כשאתה מתקדם באמצעות המיסטריות. לקדמונים היתה דרך הרבה יותר פתוחה להתבונן בדברים. אנשים בזמנים מאוחרים יותר ראו את האלים תמיד מעל לאנושות. זו לא היתה ההשקפה שבה החזיקו הקדמונים. היום אנשים אומרים: טוב, האדם הוא צאצא של הקופים. דו בויס רימונד, איש מדע מפורסם,^[5] אמר למעשה שיש זינוק עצום מקופים דמויי אדם אל האדם, צעד כביר גם בנפח המוח. המוח נהיה לפתע גדול יותר מאשר היה בקופים דמויי האדם. זו היתה אמירה מוזרה עבור איש מדע מודרני. אפשר להניח שמישהו שאומר דבר שכזה ניתח קופים דמויי אדם ויודע כמה גדול מוחם. אבל אם תחפשו תמצאו שקופים דמויי אדם עדיין לא נתגלו! ד'ר דו בויס-רימונד, איש המדע המפורסם, התכוון אם כן למשהו שעדיין לא נמצא, משהו שאיש עדיין לא ראה – הקוף דמוי האדם. זהו סוג 'המצפון' שבשימוש במדע כיום. אנשים לעולם לא יחשבו שדו בויס-רימונד עשוי לדבר על משהו שמעולם לא ראה. הם חושבים שאיש מדע מפורסם יודע הכל! אנשים היום הם יותר בבחינת 'פתי מאמין לכל דבר' מאשר היו בזמנים קדומים.

הקדמונים לבטח האמינו שבני אדם יכולים להתפתח ומסוגלים להשיג הכרה מודעת של האלים.

אדם שהגיע לשלב הרביעי והיה לספינקס לא עוד דיבר כמו המגן של השלב השלישי אלא השתמש בשפה שבה ביטא את עצמו בדרך כזו שבאמת היה קשה להבין אותו. עליכם להרהר בכך כיצד היה עליו להיות מובן. קשה לאנשים לקבל מושג על השפה שדוברה על ידי הספינקסים משום שכבר איננו רואים דברים בדרך שהם ראו אותה. אפילו בימי הביניים, במאה ה-17, למשל, משהו משפה זו עדיין שרד. בזמן ההוא, לפני מאתיים שנה, התקיימו בתי הספר הרוזנקרוצריזם, לדוגמא. בהם דיברו מתקדשים מסוימים בשפה מצועפת במקצת שהיה צורך ללמוד אותה תחילה. מעל לכל הם דיברו בדימויים. לפני 200 שנה עדיין יכולתם למצוא דימוי – אתם עשויים למצוא שזה מעניין – זה היה בשימוש בכל מקום כדי להסביר את האדם במידה מסוימת. דימוי זה [ציור על הלוח] היווה צורת אנוש עם ראש אריה ולידו היתה צורת אנוש עם ראש שור. בדברם לאנשים שתחת הדרכתם הם התכוונו ליחס שבין השניים כ- היצור עם ראש השור, היצור עם ראש האריה, כלומר גבר ואישה. הם לא השתמשו במילים גבר ואישה, אלא היצור עם ראש השור – כלומר גבר, והיצור עם ראש האריה – כלומר אישה. היחס שבין השור והאריה נראה כמו היחס שבין גבר לאישה. זה נשמע מצחיק לאנשים היום, אבל המסורת שרדה. הספינקסים תמיד השתמשו בשמות של חיות כדי לתת ביטוי ברור יותר ומאפיין יותר לכל דבר שחי באדם. אם כן, זו היתה השפה של הספינקסים אשר דיברו יותר מתוך הרוח.

השלב הבא היה החמישי. אנשים אלה חויבו לדבר רק מתוך הרוח. על פי העם שהשתייכו אליו הם נקראו 'פרסים' או 'יהודים' או 'יוונים'. ביוון הם היו היוונים האמיתיים. אנשים אמרו לעצמם: "מישהו ששייך לעם יש לו אינטרסים פרטיים, רוצה בזה או בזה. רוצה משהו שונה ממישהו ששייך לעם אחר. רק כאשר הוא התקדם לשלב החמישי הוא לא רצה יותר משהו לעצמו אלא רק במה שהאומה כולה רוצה. בזה רצה גם הוא. הוא נהיה כמו רוח עם."

רוחות עם אלו במיסטריות העתיקות, ועדיין גם ביוון העתיקה, היו אנשים חכמים מאוד. הם לא היו אומרים: "כאשר משהו יופיע אני אעמוד שם ותהיה לי השקפה משלי, יודעת כל." לא, גם אם הם התקדמו עד לשלב החמישי ועברו דרך תקופות ארוכות של תרגולים המאפשרים להם לשפוט מצבים. אתם רואים, קחו למשל פוליטיקאי מודרני שנשאל שאלה בפרלמנט וחייב לתת תשובה. רק חישבו מה היה קורה אם דברים היו נעשים כמו בימים קדומים אלו, כאשר מישהו שנדרש לתת תשובה היה אומר: אני צריך תחילה להתנתק מן העולם לשבוע, להתכנס בעצמי, כדי שאוכל ליצור דעה. טוב, אני רוצה לדעת מה היו אומרות המפלגות הפרלמנטאריות למיסטר סטרסמן^[6] או למישהו אחר אם מישהו היה שואל שאלה ומקבל תשובה: "כדי לתת תשובה שקולה בנושא אני צריך להתרחק לשבוע." כך זה היה בימים ההם. אנשים האמינו בעולם הרוח וידעו שלא ידבר אליהם בהמולת החיים אלא רק כאשר יוכלו להתרחק ממנה. האדם פיתח כמובן את היכולת להתנתק באמצע הרעש והמהומה. אבל היה צורך ללמוד זאת תחילה. מרגע שזה נלמד, התקדם האינדיבידואל לשלב השישי.

בשלב השישי כבר אין יותר לאינדיבידואל נקודת מבט מוקדמת אפילו לא זו של אנשיו שלו. הוא אמר לעצמו: "אני יווני, אחי המתקדש שהגיע לשלב החמישי באשור הוא 'אשורי', זה שחי אפילו רחוק יותר הוא 'פרסי'." אבל כל אלו הן השקפות חד צדדיות. השמש נעה דרך פרס ומשם ליוון. היא זורחת על כולנו. מתקדשים בשלב השישי אינם רוצים יותר ללמוד מה שיש לאומה לומר. הם רוצים ללמוד מה שיש לשמש לומר. הם נהיים לאנשי השמש, לא עוד אנשי האדמה אלא אנשי השמש. אתם רואים, אנשי שמש אלו מבקשים לשקול כל דבר מנקודת הראות של השמש. לאנשים אין מושג היום בדברים שנעשו בימים הללו, כי אינם יודיעם דבר מסודות העולם.

כדי לרכוש תובנה בדברים שכאלה עלינו להרהר בדבר הבא, לדוגמא. לפני זמן מה בא אלי מישהו ואמר: "יצא לאור ספר מוזר המראה שהבשורות נכתבו בקוד מספרי." אם ניקח מילה מסוימת בבשורות, הבה ונאמר המילה 'בראשית' בבשורה של יוחנן: "בראשית היתה המילה והמילה היתה עם האלוהים והמילה היתה אלוהים", ואם נחלק את הקטע הזה נמצא שחלק אחד כפול באורכו מן האחר, ולכל מילה יש ערך מספרי – יש שם מילה שערכה המספרי 50, ואחריה 25, מילה אחרת 50 ועוד מילה 25. אפשר לחשב איזו מילה צריכה להיכתב והיכן.

זה מעניין לראות אם זה פועל. בואו וניקח מילה – אשתמש במילה שקיימת גם בגרמנית – המילה EVA. בואו ונניח של-E יש ערך של 1 ל-V 2, ול-A שלוש. הבה ונניח שכך הוא. בעבר היה לכל אות ערך מספרי. זו לא היתה רק אות ואנשים ידעו שאם יש לך L, למשל, הכוונה גם למספר. אתם עדיין יכולים לראות את הערכים המספריים באותיות הרומאיות. I=1, V=5, X=10. אלו הן אותיות אבל יש להן גם ערך מספרי.

כך, עם EVA לדוגמא, זה לא באמת 1,2,3 אבל נניח זאת.

1.2.3

היא אם כל חי EVA

עכשיו נסובב זאת הפוך:

3.2.1

AVE

ויש לנו 'AVE', שפירושה סוף החיים.

אם נלך בכיוונים מנוגדים, נקרא זאת בחזרה מאחור:

3.2.1 1.2.3

AVE EVA

כשמשנים את המספרים תמיד תמצאו שהמספרים והאותיות מסתדרים זה עם זה.

כך יש לנו קוד מספרי. הבה ונביט בשורה הראשונה בבשורה של יוחנן. המספרים הם אלה. הבה ונביט בשורה השניה. המספרים הם בסדר שונה וזה מסמל משהו. עכשיו אתם רואים, רבותי, אנשים משתוממים על כך. אבל, אתם יודעים, אדם בשם לובייר^[7] הכריז שפתר את חידת 'הספינקס': "החידה נפתרה". הוא יישם את היחסים המספריים לפאוסט של גיתה וזה עבד. גיתה מעולם לא חשב לחבר את פאוסט על בסיס מספרי כל שהוא. אבל זה עבד למרות זאת, משום שכל יצירה מעורבת ביסודות מספריים. אם רק תנסו ותאמרו משהו אני יכול להתאים קוד מספרי לאמירתכם. זה משהו שחי בדיבור עצמו. עיקרון רוחי פועל בדיבור שלכם.

זהו, רבותי, יסוד שמעבר לאדמה זו, זו השפעת השמש. אנשי שמש אלו למדו לפי כן את סודות השמש. הפירמידות נבנו ככל הנראה לא רק כקברים מלכותיים, למשל, היו בהן פתחים מיוחדים שקרן שמש חדרה דרכם בזמן מסוים בשנה. קרן השמש שרטטה משהו על האדמה. אנשי השמש למדו שרטוט זה וקיבלו השראה ממנו. בדרך זו הם למדו סודות של חיי השמש. מי שנהיה לאיש שמש היה יכול לומר שאינו נוהג כלל על פי דברים ארציים אלא על פי השמש.

אחרי שהיה אחד מאנשי השמש במשך זמן מסוים ולימד את האנושות אודות דברים שמעבר לאדמה זו, הוא התרומם לדרגה של אב. זו היתה הדרגה הגבוהה ביותר, ורק מעטים השיגו אותה. אלו היו אנשים שהגיעו לבגרות מלאה, אנשים צייתו להם והלכו בעקבותיהם. אחרים צייתו להם קודם כל בגלל גילם הגבוה – כי כאשר אתה עובר שבעה שלבים אתה גודל בשנים – ומשום שהיתה להם חכמת חיים וחכמת עולם.

מיסטריות

1. רייבן (עורב שחור)
2. אוקולטיסט: מאזין
3. מגן – מגן הרוח
4. ספינקס
5. יוונים – רוחות העם
6. איש שמש
7. אב

חישבו על כך כעת, רבותי, שכריסטוס ישוע, ישוע מנצרת, חי בזמן שבו אנשים בכל מקום באסיה עדיין ידעו משהו אודות המיסטריות הללו. זה עדיין היה ידוע, לדוגמא, שהיו אנשים שלימדו את חכמת השמש. ישוע מנצרת רצה שאנשים יהיו מוארים ומבינים לא רק בתוך המיסטריות אלא גם מחוץ להן, שמה שהשמש עושה עבור בני האדם נמצא כבר בתוכם, זה שם בכל אדם. זהו הדבר החשוב ביותר אודות כריסטוס ישוע שהוא אמת של השמש, הוא לימד את מילת השמש, כפי שנקראה, כדי שכל האנשים יאחזו בה במשותף.

אתם צריכים לשים לב להבדל הגדול שבין כריסטוס ישוע לאנשי השמש האחרים. אם אינכם מבינים זאת לעולם לא תשיגו תובנה לתוך המיסטריה של גולגותא. כי אתם רואים, ככה זה: מה היה על האנשים לעשות כדי להיות לאנשי שמש בימים קדומים אלה? היה עליהם להיות תחילה לעורבים, ואז לאוקולטיסטים, מגנים, ספינקסים, נפשות עם – לפני שיוכלו להתקדם ולהיות אנשי שמש. לא היתה דרך אחרת. היה עליהם להתקבל למיסטריות. ומה עשה ישוע מנצרת? הוא הוטבל בנהר הירדן, כפי שהיה המנהג בקרב היהודים אז. בהזדמנות זו, מבלי להיות תחילה במיסטריות, באה אליו החכמה שאנשי השמש החזיקו בה. לכן היה יכול לומר שחוכמתו באה לו מן השמש עצמה. הוא היה הראשון ליצור קשר עם השמיים מבלי המיסטריות.

מה אמר איש שמש במיסטריות כשהביט מעלה אל מישהו שהגיע לשלב השביעי? הוא אמר: הביטו, זהו האב. אינדיבידואל זה עמד אצל המזבח בגלימה לבנה של כומר. זה היה האב, האב בקרב אלו שעברו דרך השלבים השונים במיסטריות. כריסטוס ישוע לא עבר דרך המיסטריות אלא קיבל זאת מן השמש עצמה. ולכן אמר: "אבי אינו על האדמה" – כלומר לא במיסטריות – "אלא למעלה בעולם הרוח." הוא דיבר אז בבירור על האב בעולם הרוח. כריסטוס ישוע רצה לתת לאנשים שבעבר קיבלו את כל הדברים שברוח מן האדמה, את המודעות למקורות הרוחיים המצויים מעבר לאדמה. וזה תמיד לא הובן. אנשים אמרו, לדוגמא, שכריסטוס ישוע לימד שהאדמה תיכחד ושמלכות הרוח תבוא במהרה ותמשך אלף שנה. האנשים הפיקחים של היום, המרגישים לפעמים נדיבים כלפי הקדמונים עם פיקחותם, אומרים: "טוב, זהו משהו שהיה מקובל בזמן ההוא וישוע ציטט זאת. אחרי הכל, הוא היה בן זמנו וקיבל את שאמרו האנשים."

אבל אלו שטויות, כי מלכות אלף השנים באמת באה, היא רק לא נראית כפי שאנשים חשבו שתיראה. כך זה היה. בזמנים קדומים היו לאנשים אידיאות וגם חוויות של עולם הרוח באופנים שתיארתי. היה זה המנהג בימים הללו, כשהאנשים היו שונים. זה נגמר בזמן שבו כריסטוס ישוע חי, והאנשים הצטרכו למצוא את הרוח בדרך שונה. את הרוח היה צריך למצוא בדרך ישירה. כריסטוס ישוע עשה זאת. אם לא היה עושה את מה שעשה, האנושות היתה מידרדרת לשקיעה וניוון גמורים. החיים היו נהיים חסרי משמעות. אין זה שולל את העובדה שהרבה חוסר משמעות צמחה מאוחר יותר במיוחד דרך מוסדות נוצריים. אבל במקור לא היה דבר מכל זה. כך נהיו האנשים חסרי בינה. המיסטריות נעלמו בדרך שנעלמו. אבל אנשים אינם יודעים דבר על מה שנלמד במיסטריות.

קחו איש שמש מן העבר הקדום. מה נאמר עליו? אנשים ידעו שיש לו ידע שהושג מנקודת הראות של השמש, שהוא מת היכן שמדובר בחיי האדמה. אם מדברים על איש שמש, הם אמרו שהוא מת היכן שמדובר בחיי האדמה. לכן נערך טקס המחקה מוות וקבורה במיסטריות לפני שמישהו נהיה לאיש שמש. כריסטוס ישוע הציג מוות וקבורה באופן פתוח לפני העולם כולו. מה שקרה בפומבי במותו היה משהו שתמיד היה חלק מן הטקס במיסטריות. זה היה סוד של המיסטריות והנה זה מוצג בפני העולם כולו לראווה במיסטריה של גולגותא. אתם רואים, זה באמת היה נכון שאיש שמש מת כשמדובר באדמה. לכן הוא היה באמצע, בין מותו של עולם מתנוון ועולם של תחיה, עולם הנצח.

דברים לפעמים מזכירים לנו מנהגים עתיקים כאשר איננו יכולים יותר לתפוס את המשמעות. חישבו על קנוניזציה^[8] ברומא, לדוגמא. זהו טקס גדול וחשוב כאשר מישהו שמת לפני מאות שנים מועלה לדרגת קדוש ברומא. הטקס מתרחש בדרך הבאה. תחילה האדבוקט דאי (פרקליט האל) המגן על האלוהי, מופיע. הוא מציג את כל התכונות הטובות של האדם שעומדים להכריזו כקדוש. ואז האדבוקט דיאבולי (פרקליט השטן) מדבר על כל התכונות הרעות של המועמד. ההחלטה מונחת בין שניהם. אינני אומר שזו תמיד ההחלטה הנכונה, אבל היא מונחת בין שניהם. הטקס עדיין מתקיים כיום. כשמישהו מוכרז כקדוש, למשל ז'אן דארק, מופיעים שני הפרקליטים. הקדוש עומד בין שני הפרקליטים, ברוח. אתם זוכרם בציורים של גולגותא כריסטוס ישוע תמיד מצויר על הצלב באמצע, ומצדדיו שני גנבים, או שודדים. אבל הדבר המוזר הוא שכריסטוס אומר לאחד מהם: "היום תהיה עמי בגן העדן." זה אם כן עלה למעלה והשני ירד מטה. לוציפר ואהרימן הם שני פרקליטים אלה.

זה נכון גם ביחס לאיש השמש הקדום. הוא התוודע ללוציפר ואהרימן, פגש את העיקרון שרוצה למשוך אותו מעלה אל עולם הרוח ולעשותו רוחי כולו – מה שאינו נכון לאדם – ואת העיקרון הרוצה למשוך אותנו מטה לספרת האדמה, מה שאינו נכון גם כן לאדם, כי האדם נמצא ביניהם.

במיסטריה של גולגותא העולם כולו היה יכול לראות משהו שקרה לפני כן רק במיסטריות, היכן שהיה מטפורה בלבד, כי המתקדשים לא מתו באמת. הם נהיו לאבות. הכריסטוס מת באמת. אבל אמר: "רוחי לא מתה. היא הולכת אל האב, כי האב כבר לא פועל כאן למטה כמו האב הקדום. הוא פועל בעולם הרוח." זהו משהו שבא כולו מן המיסטריות. עלינו לחפש במיסטריות העתיקות את רעיון האב, ורק אז נבין באמת כיצד התפתחה הנצרות.

עכשיו אתם רואים, רבותי, כל מה שאמרתי לכם היה נהוג מאוד שם באסיה. היה לזה גם השפעה על ייסודה של הנצרות. אבל אפילו היוונים ידעו מעט מאוד על כך, כי הם פיתחו ציוויליזציה חיצונית. אנשיו של רומולוס, צאצאים של מושבת שודדים, לא ידעו דבר מכל זה. הם ידעו רק אודות שליטה בעולם במונחים חיצוניים. הם ידעו כה טוב כיצד למשול בעולם שהקיסרים הרומאים התנהגו כאילו היו מתקדשים. אחד מן הקיסרים הרומאים המוקדמים היה קליגולה.^[9] עכשיו אתם רואים, בשנות התשעים של המאה ה-19 רצה היסטוריון גרמני לתאר את הקיסר הגרמני ווילהלם.^[10] אבל לא ניתן היה לעשות זאת, כי כל מי שכתב תיאור כזה היה נחבש בבית הסוהר. היסטריון זה כתב לפי כך ספר קטן שכותרתו קליגולה.^[11] הוא כתב אודות הקיסר הרומאי קליגולה אבל כל תכונה ומאפיין בו מתאימים לווילהלם השני! כל מי שהבין בדברים אלו ראה זאת: זהו ווילהלם השני שלנו. זו היתה הדרך היחידה לעשות זאת. גם קליגולה היה מתקדש, כי בזמן ההוא הכל קיבל צורה חיצונית. היה אפשר להבין את תפקיד העורבים על ידי הסתכלות במעשיהם של הנסיכים, לפחות במישור השטחי. קליגולה נהיה לאיש שמש אבל רק באופן שטחי, פחות או יותר באופן שילד בן חמש או שש נהיה ל'גנרל' על ידי לבישת מדים. קליגולה היה אמור גם לקדש אחרים. ובמשך אחד מאותם טקסים קרה כאשר נתן לאחד הספינקסים מכת חרב סמלית, הרג אותו קליגולה למעשה עם החרב.^[12] זו כמובן לא היוותה בעיה עבור הקיסר. הכל נהיה לצורה חיצונית אצל הרומאים והם לא הבינו את המשמעות הפנימית של כל זה. אין פלא שלא היו מסוגלים להבין את הנצרות.

אם כן, ברומא הנצרות נהייתה קשורה עם שלטון עולמי, או שלטון של העולם הזה. כאשר הגיעה הנצרות לרומא, היה להם שליט חילוני אשר ראה עצמו כאל – באופן טבעי, כי אתה נהיה לאל אם אתה מתקדש. אוגוסטוס^[13] נחשב לאל וכך נחשבו גם יורשיו. היה להם גם את האפיפיור מקסימוס,^[14] 'בונה הגשר הגדול'. הוא היה השליט הרוחני אבל בהדרגה נמוג ודעך לצל בלבד ברומא, בלי כל תפקיד שלטוני. לשליט החילוני היתה העוצמה כולה. רק לזה אפשר היה לצפות מעם המורכב מצאצאיו של רומולוס אשר אסף את כל הנבלים יחדיו. ואז, רואים אתם, הכנסייה נהייתה גשמית וארצית כתוצאה מהקשר שלה לרומא.

זה מה שיש לי לומר היום ביחס לאספקט החיצוני של הנצרות. אני אדבר אודות האספקט הפנימי, ההשפעה האמיתית של השמש על ישוע, בפעם הבאה, אשר תהיה ביום רביעי הבא.

—————————————————————————————–

1. אפלטון (427-347 לפני הספירה), פילוסוף יווני. אחרי שחי זמן מה בחצר סירקוז, ייסד את בית הספר רב ההשפעה ביותר בעולם העתיק, האקדמיה, באתונה. ↑
2. טקיטוס, פובליוס קורנליוס (55-120 אחרי הספירה) איש ציבור רומאי והיסטוריון. עבודותיו הגדולות ביותר: היסטוריה ו-דברי הימים, כיסו את התקופה ממותו של אוגוסטוס ועד למותו של דומיטיאן (14-96 אחרי הספירה). ↑
3. "היוצר של שם זה (כריסטיאניות), כריסטוס, הוצא להורג במשך שלטונו של טיבריוס, תחת המושל פונטיוס פילאטוס." דברי הימים ספר 15, 44. ↑
4. רודולף שטיינר השתמש כאן במשחק מילים בגרמנית שאי אפשר להעביר אותו לעברית. שני הפעלים בגרמנית Hören ו- Zuhören הם לשמוע ולהקשיב. הקידומת zu משמעה תשומת לב. שטיינר אמר זאת על הסטודנטים באוניברסיטה, שאולי שומעים אבל לא בהכרח מקשיבים. ↑
5. אמיל דו בויס רימונד (1818-86), פסיכולוג בברלין. הציטטה באה מספרו: Uber die grenzen der naturerkenntis. AUFI.4.46 לייפציג 1916 ↑
6. גוסטב סטרסמן (1878-1929), שר חוץ גרמני (1923-29). הוא התחלק בפרס נובל לשלום ב-1929. ↑
7. פרדיננד אוגוסט לובייר – Sphinx locuta est.Goethes Faust und die resultate einer rationellen method der forschung(2 bunde) ברלין 1997 ↑
8. העלאה לדרגת קדוש ↑
9. גאיוס קיסר גרמניקוס, נקרא קליגולה (12-41 אחרי הספירה) קיסר רומאי (37-41 אחרי הספירה) ↑
10. וויליאם או ווילהלם השני (1859-1941), קיסר גרמניה 1888-1918 ↑
11. לודוויג קוויד, קליגולה, לייפציג 1894 ↑
12. מה שנאמר כאן אודות קליגולה מתייחס לקומודוס 161-192 אחרי הספירה. קיסר רומא 180-192. ראה הרצאה מן החמישי במאי בכרך זה, גם ההרצאה מן העשרים במאי 1917 בכרך Mitteleuropa Zwischen ost und west (a174 GA) המקור המשוער היה ספרה של ה.פ. בלבצקי הדוקטרינה הסודית (כרך 3) פריז 1853, עמוד 110) המדבר על שמועות המאשימות את הקיסר קומודוס – כאשר מילא את תפקיד המֶקָדֶש – שמילא את תפקידו בדרמת ההתקדשות כה ברצינות שלמעשה הרג את המבקש כאשר הכה אותו בגרזן. ↑
13. אוגוסטוס, במקור נקרא אוקט אביאן (63 לפני הספירה עד 14 אחרי הספירה), הקיסר הראשון של רומא (27 לפני הספירה עד 14 אחרי הספירה). ↑
14. במקור פונטיפקס מקסימוס (פונטיפקס = אפיפיור) ↑