רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 3

6.6.1923

מחזור הדם ותנועת הלב. קבלת דברים של הרוח דרך עדשת העין

בוקר טוב רבותיי!

האם יש למישהו שאלה?

מאזין: נשאלה שאלה בקשר לקטרקט האפור. האינדיבידואל אמר שהוא היה בבית חולים בבאזל ב-1916 עם דלקת של קשתית העין, והוא קיבל זריקות בראש. הוא רוצה עכשיו לדעת אם זריקות אלו לא גרמו לו נזק.

רודולף שטיינר: מדוע, האם הבחנת במשהו? אינך צריך לחשוב כמובן שזריקות אלו יכולות למלא תפקיד בפיתוח קטרקט אפור. הנקודות שלפני עינייך שאותן ציינת לא צריכות לציין שום צורה של קטרקט. הן נמצאות שם בגלל משהו אחר. עכשיו, אתה רואה, לזריקות יש תכונה מאפיינת שלפעמים הן עושות את השרירים באזור קצת חלשים יותר, ואדם לא יכול להביא את השרירים בקלות לידי משחק. העין נהיית קצת יותר קשיחה. אם אתה מכוון את עינך למשהו שאינו מתמקד כמו שצריך באופן ישיר, וזה גורם ל'זבובים ויבחושים' הללו. אבל זה לעיתים קרובות רק בזכות, הייתי אומר, חולשה קלה של התאמה. מדוע יש לך זריקה זו בקשתית העין?

מאזין: הם חושבים שזה היה הגוף הזגוגיתי.

רודולף שטיינר: העניין הוא זה, תמיד טוב יותר להילחם בדברים שכאלה באמצעים אחרים, כלומר, כמה שאפשר על ידי תרופות הנלקחות דרך הפה. כמה דברים אינם ניתנים לטיפול על ידי תרופות הנלקחות מהפה, ואז מנסים חיסון. אבל אינכם צריכים להרגיש עסוקים בזה. אין צורך בזה.

אולי יש שאלות אחרות למישהו, כך שנוכל לענות עליהן?

מאזין: אני רוצה לחזור פעם נוספת לעניין של הליכה סביב סביב. הבחנתי בכך, וכך גם חברי, שמשהו לא ברור כאשר אנו דנים בלב. אני חשבתי על הדרך שבה ד"ר שטיינר צייר עבורנו ציור כיצד האדמה קשורה לירח וישנה ההילה – אני לא בטוח שאני נוגע בזאת נכונה – סביב השמש. הלב הוא על הצד השמאלי של הגוף. אני רוצה לשאול אם הלב גם הוא קשור לכל הדברים שמתרחשים בעולם הגדול.

רודולף שטיינר: כאן אנו צריכים לזכור מספר דברים שדנו בהם לפני כן. אמרתי פעם שהרעיונות שיש לאנשים אודות הלב במדע המודרני מוטעים. הם מדמיינים שהלב הוא מין משאבה, ושהלב שואב את הדם דרך כל החלקים של הגוף. הם רואים אותו כך. הלב מתכווץ. כאשר הלב מתכווץ הוא נעשה קטן יותר, ויש בו פחות דם. הוא פולט לבסוף את הדם החוצה דרך העורקים, הדם נדחף לתוך הגוף, ומהיותו אלסטי – זה מה שאנשים חושבים – הלב מתרחב אז שוב. אם כן, הלב אמור לפעול כמשאבה היום, לשאוב דם דרך הגוף.

אתם רואים, זהו רעיון מוטעה למדי. זהו רעיון שבא בתקופה המטריאליסטית, המצמצמת כל דבר למכניקה, עם אנשים שחושבים שהלב הוא משאבה מכנית ששואבת את הדם דרך כל הגוף. שום חשבון לא נעשה על הדרך שבה החיים כולם באמת מתקיימים ביצור חי. תנו לי להסב את תשומת לבכם לדבר אחד כאן.

יש חיה קטנה מאוד שהיא באמת רק סוג של שפופרת קטנה. אם אני צריך לצייר אותה [ראו ציור בהמשך], זה יהיה משהו כזה. כאן יש לכם עור. היצור הוא מין שפופרת כזו. מבפנים היא חלולה, ושם היא פשוט כמו כדור קטן, צלחת קטנה. יש שם שערות לוכדות שכאלה, ושערות שאיתן היא יכולה לזוז סביב. הוא חי במים יצור זה. הוא נקרא הידרה משום שהוא חי במים. ליצור זה, להידרה, יש תכונה מאפיינת שבהשוואה לחיות גבוהות או לאדם היא באמת שום דבר, אבל זו בטן. ושפופרת זו באמת לא עושה דבר רק לוקחת פנימה כל מיני גרגרים קטנים, כל מיני מאכלים שבאים בקרבתה, ומעכלת אותם. יצור זה חי במים, כפי שאמרתי. וכל מיני מאכלים צפים במים מסביב. היצור הזה שוחה ושוחה עד שהוא מוצא קצת מזון, ובעצם עושה רק מה שהבטן שלנו עושה, ולוקח את האוכל פנימה. ליצור הזה אין כמובן גרון, פה, כדי להכין את האוכל. ההידרה פשוט לוקחת את המזונות פנימה ומעכלת אותם. מה שמוזר הוא שהפה שלה הוא גם איבר ההרחקה, פי הטבעת שלה. היא גם מרחיקה דברים דרך הפה. כך שהכל ביחד ביצור זה.

ציור 6

עכשיו כמובן כדי להיות צורה של חיים, ובמיוחד חיה, היא צריכה לא רק לאכול – אכילה זה משהו שהיא צריכה לעשות – אבל גם לנשום. ויצור זה נושם בצד החיצוני של עורו. בכל מקום יש לכם חורים קטנים. תמיד יש חורים קטנים שכאלה היכן שיש חומר אורגני. חומר חי. והוא סופג את האוויר שהוא צריך מהמים דרך חורים קטנים אלה. אנו יכולים לומר שליצור זעיר זה, ההידרה, יש צד פנימי, חלל חלול, המשמש לאכילה. בצד החיצוני יש לו איברי נשימה. היצור מושך פנימה אוויר, והאוויר גם כן נמשך פנימה לתוך החלל החלול שבמרכז. היצור מסוגל לאכול, לנשום. אלו הם עיסוקיו העיקריים. הוא צף לכל מקום במים, אוכל ונושם אוויר, שכמובן נוכח גם במים.

כעת, מה היה אומר אדם מטריאליסטי? הוא היה אומר: "נו טוב, יצור זה כולל בפשטות עור. עור זה גדל כך שמבפנים הוא מכשיר הזנה ומבחוץ מכשיר נשימה." זה מה שמטריאליסט היה אומר. אבל אנחנו איננו יכולים לומר זאת, כי עלינו לתאר זאת כדרך שטחית ביותר של התבוננות. עלינו לומר: "לא, ליצור זה יש גם גוף אתרי, והוא בתוכו, ויש לו גם גוף אסטרלי, בתוכו גם כן. יש לו גם את זה, אלו הם חלקיו הבלתי נראים."

טוב ועכשיו רבותיי, האם ישנה דרך כלשהי שבה נוכל להוכיח שליצור זה יש משהו בלתי נראה בתוכו כמו שיש לו חלק נראה? המטריאליסט יאמר: "הנראה מעניין אותי, הבלתי נראה לא. היצור הנראה מראה לי סוג של בטן מבפנים, וסוג של ריאה מבחוץ. אני מסופק עם זה."

יש משהו שאתם יכולים לעשות עם יצור שכזה, רבותיי, אנשים כמונו אינם לובשים כפפות, אבל אנו יודעים כיצד הן נראות. אם יש לכם כפפות אתם יכולים להפוך את הצד הפנימי החוצה. אם כן, דמיינו שהכפפות הן חומות מבחוץ, הבה ונאמר, ויש להן פסים אפורים מבפנים. אם תהפכו אותן כך שהחלק האפור יהיה מבחוץ והחלק החום מבפנים, הפכתם אותן לחלוטין. עכשיו הפנים מבחוץ והחוץ מבפנים. אתם יכולים לחתוך עכשיו אצבע ולעשות אותו דבר עם האצבע של הכפפה. ואם אתם חותכים אצבע של הכפפה והופכים אותה מבפנים החוצה, אתם מקבלים משהו כמו הידרה זו. ההידרה נראית כמו האצבע של הכפפה. והדבר המוזר הוא שכמו שאתם יכולים להפנות את האצבע של הכפפה מבפנים החוצה כך שהפנים הוא בחוץ והחוץ בפנים, כך אתם יכולים גם להפנות את ההידרה מבפנים החוצה. החלק שאותו צבעתי באדום בציור יהיה בחוץ, והחלק שצבעתי בסגול יהיה בפנים. אבל החלל הריק יהיה עכשיו גם כן בחוץ, ומה שהיה בחוץ קודם לכן עכשיו בפנים. והדבר המוזר הוא שההידרה לפתע מתחילה לשחות שוב. זה לא מפריע בכלל. היא שוחה שוב במים, אוכלת ונושמת. היא תיקח עכשיו גרגר זעיר לתוך החלל הריק בפנים, אשר נוצר מחדש, כמו קודם לכן, והיא תנשום עכשיו עם מה שהיה המעטה של הבטן לפני כן. להידרה לא אכפת בכלל. היא מתחילה לאכול עם החלק ששימש לנשימה לפני כן, וכך היא נושמת עם החלק שהשתמשה בו קודם להזנה [ראו ציור בהמשך].

ציור 7

טוב רבותיי, אם המצב היה כזה שהיא גדלה כך שהבטן היתה שם בפנים ואיברי הנשימה מבחוץ, כל מה שההידרה היתה יכולה לעשות במקרה כזה זה לנשום פנימה שם ולהתחיל לאכול בצד החיצוני. אבל היא אינה עושה זאת. ברגע שהיא מפנה את הפנים החוצה היא הופכת את הבטן שלה לריאה ואת הריאה לבטן. הייתי רוצה לדעת כיצד זה נעשה אם אין לכם דבר שם אלא בטן וריאות! אם יש לכם מכשיר, כפפה או משהו כזה, אתם יכולים להפוך אותו מבפנים החוצה אם זה משהו פיזיקלי. אם זה משהו פנימי לא תוכלו כמובן להפוך אותו בפשטות מבפנים החוצה. החלק שהוא חלק אתרי ואסטרלי בו, כלומר, החלק הבלתי נראה, עדיין נשאר. וזה בגלל חלק מזה שההידרה יכולה בפשטות להפוך פנים החוצה. ובכן אתם רואים שאם מישהו רק מביט בבהירות בדברים שמתרחשים בעולם הטבע, הוא מוצא מייד שההשקפה המטריאליסטית בפשטות צריכה להיות מוטעית. אנו יכולים לומר שהאכילה והנשימה הממשיות נעשות למעשה על ידי משהו בלתי נראה. ומשום שגוף ההידרה אינו נעשה מוצק כשלנו, אין לו עצמות ושרירים, אלא סוג אחר של חומר, ההידרה למעשה יכולה להשתמש בחומר זה עבור כל דבר.

אתם רואים, האין זאת, שאיננו יכולים להפנות את בטננו פשוט משום שהיא עשויה בדרך מסוימת, משום שאיננו כוללים את אותו החומר כל הדרך כמו ההידרה, אלא כוללים חומרים שונים. אבל בטננו גם כן צריכה לנשום פנימה, והאוויר שיש לנו בתוכה נלקח גם כן מבחוץ. הבטן שלנו היא גם כן סוג של הידרה.

אנו יכולים לראות מכל הדברים הללו, והרבה ניתן להוסיף על כך, שאפשר להראות אפילו ביצור קטן ביותר שיש משהו בלתי נראה שעליו הוא מבוסס.

טוב עכשיו, רבותיי, אתם יכולים לראות מכך שאפילו אם אנו מדברים אודות העיקרון אשר באמת מניע את האדם כולו, אנו מוצאים שזה דבר בלתי נראה. אם תיקחו את התנועה החיצונית של ההליכה, לא תחשבו כלל שזוהי האצבע של הרגל אשר לוקחת צעד. במקום זה אתם אומרים לעצמכם: "אני הולך, זהו רצוני אשר לוקח אותי בהליכה." כאשר האיברים בתוכנו נעים – וזה לא רק הלב, המעיים שלנו גם כן נעים כל הזמן, למשל – כאשר האיברים בתוכנו נעים, תנועות אלו אינן נגרמות בגלל החומר הפיזי שבתוכנו. הן נגרמות על ידי החלק שבנו שהוא בלתי נראה. עלינו לומר: "הלב איננו משאבה, כי הלב מונע על ידי גופנו האסטרלי." אם כן, יש לנו גוף אסטרלי והוא מניע את הלב, או מוטב, אנו רואים שהאני שלנו הוא למעשה גם בגוף האסטרלי, אנו גם מניעים את לבנו עם האני שלנו, ואנו עושים כך בדרך מיוחדת למדי.

אם אנו מתבוננים בלב, הוא נמצא קצת שמאלה באדם נורמלי, כפי שאמר מר בורל, באופן נכון למדי. לא כל כך כמו שאנשים בדרך כלל חושבים, אבל קצת שמאלה. ואז כלי גדול זה בא מן הלב [מצייר על הלוח]. אב העורקים וכלי דם אחרים באמת באים מן הלב.

זה באמת קורה כך. כאשר אני נושם פנימה, לדוגמא, אני מאכיל עצמי בחמצן, כפי שהוא. כאשר אני נושם החוצה, אני פולט פחמן דו חמצני. במידה ואני פולט החוצה את הפחמן הדו חמצני אני רעב לחמצן. אני רוצה לנשום אותו שוב. אין לזה דבר עם ליבי, אלא עם הגוף כולו. גופי כולו רעב לחמצן. בגלל שהוא מפתח רעב זה לחמצן, עולה האינסטינקט להניע את כל הדם, כי הדם צריך חמצן. בהשתמשו בגופו האסטרלי, הגוף הפיזי שולח את הדם למקום שבו הוא יכול להשיג חמצן.

בואו ונניח שאני הולך, או עובד. המזון שבתוכי נשרף והולך. דנתי על זה איתכם לפני כן. בדם נותרו כמה חומרי מזון. אם אתם עובדים, הדם תמיד מאבד את רוב חומרי המזון שלו. ומה הדם רוצה עכשיו? הוא רוצה עוד אוכל שוב. הדם חוטף את המזון לעצמו, כפי שהוא, שהבטן והמעיים כבר ספגו. כל זה, הרעב לאוויר, הרעב למזון, שולח את הדם לידי תנועה. זהו הדם שנע קודם לכן, והדם לוקח את הלב עימו. כך אין זה הלב אשר שואב את הדם דרך הגוף, אלא הדם זורם בגלל הרעב שלו לאוויר, רעב למזון, וזה מניע את הלב. עלינו לומר שזה והאדם הבלתי נראה שבנו אשר מזיז את הלב.

טוב, רבותיי, כשאתם שומעים זאת אתם עשויים לשאול שאלה. אתם רואים, המצב עם האנתרופוסופיה שלנו הוא תמיד כזה שמתנגדינו מאמינים שהם מערימים התנגדויות. אבל אנחנו כבר יודעים את ההתנגדויות זמן רב לפני כן. אנו מעלים אותן בעצמנו קודם לכן. לכן אני תמיד מפנה את תשומת לבכם להתנגדויות. אתם יכולים להתנגד: "כן, אבל למה יש לנו לב אם אינו שואב את הדם דרך הגוף? אם הדם זז בעצמו, אולי אין לנו צורך בלב שצריך לקחת אותו עם התנועה."

כעת, אתם רואים, זהו סוג הדברים שאנשים יאמרו כשאין להם רעיון ממשי של הגוף האנושי כולו. יש הבדל גדול בין הראש האנושי ושאר האדם. דיברתי על הבדל זה לפני כן. רק חישבו שאתם הולכים או עובדים. טוב, הראש אינו משתתף במאמץ. פחות או יותר הראש יושב על שאר הגוף בדרך שבה אנו יושבים במרכבה. אתם יושבים שם מבלי לזוז. המרכבה אמורה להזיז את גלגליה, הסוסים צריכים למשוך אותה. אבל אלו הם ידינו ורגלינו שצריכים לעבוד כך, והראש יושב שם ואינו משתתף במאמץ.

אתם רואים? אחרת אנו צריכים חבלים או משהו על אוזנינו ואנו צריכים לשלוח את גלגלי המכונות שבתנועה אם אלו. אנו לא עושים זאת. הראש אינו משתתף במאמץ. רק דמיינו מישהו שצריך לתקן חבלים שכאלה לראשו של מישהו או לראשה של מישהי – רוב האנשים כבר לא יכולים לעשות את זה היום, משום שנהיו קירחים. מעשה שכזה אינו תורם דבר לאנשים. הראש לא באמת משתתף במאמץ. הוא יושב רגוע בראש שאר האורגניזם. השאלה היא: מדוע הוא עושה את זה? טוב, אתם רואים, הראש הוא משהו שונה לחלוטין משאר גופנו. שאר גופנו הוא מכשיר תנועה. הראש הוא מכשיר תנועה רק כשהוא הולך ביחד עם התנועות, וכיוצא בזה. התנועות פועלות למעלה לתוך הראש. אבל הראש אינו חלק מאיתנו אשר נע מרצונו שלו.

לראש יש איברי תחושה בצידו החיצוני. שם הוא מקבל את מה שקיים בחוץ. אבל הראש גם מקבל את מה שהולך פנימה, גם אם באופן בלתי מודע אצל רוב האנשים. אם אני רוצה להביט החוצה, כדי שאדע מה שמתרחש שם, אני משתמש בעיני. אם אני רוצה להביט פנימה, במערכת הדם, אני משתמש בליבי. הלב אינו קיים כדי לשאוב את הדם דרך הגוף. הוא איבר חושי אשר מקבל הכל, כמו שעושה הראש כולו. לא נוכל לדעת דבר אודות מחזור הדם – כמובן, איננו יודעים דבר עליו ישירות עם קופסת המוח שלנו, אבל צריכה להיות ידיעה בראש – אם הראש אינו מקבל את כל מערכת הדם שלנו דרך הלב.

אמרתי לכם שהכבד הוא איבר בעל תפקודים חושיים. הוא מקבל את התנועות הנמוכות, לדוגמא. אבל התנועות של האדם כולו מתקבלות על ידי הלב. הן מכניסות את הלב לפעולה. התנועות הנגרמות על ידי הרעב לאוויר והרעב למזון מפעילות את הלב. והתנועות של הלב מראות לכם אם משהו לא בסדר בגוף או אם הכל בסדר.

רבותיי, אתם יכולים לראות זאת בקלות, כי מה אנו עושים כשמישהו נהיה חולה? הדבר הראשון שאנו עושים זה לבדוק את הדופק. מישהו שפיתח את המנהג של בדיקת הדופק יכול לומר המון מבדיקת הדופק. הדופק הוא באמת ברומטר לכל המצב של בריאות וחולי. הדופק אינו אלא תנועת הדם. הראש כל הזמן עושה את מה שאנו עושים כאשר אנו חשים את הדופק של אדם חולה. הוא מרגיש בהתמדה את כל מחזור הדם והוא עושה זאת דרך הלב. ובאמת, הראש חש בכל דבר שמתרחש בגוף ועושה זאת דרך הלב.

דמיינו מישהו ששתה הרבה אלכוהול ונהיה שיכור לחלוטין, כפי שאנו אומרים. זה ידכא את כל מחזור הדם שלו. ביום הבא הראש ידע, מן הלב: כל מחזור הדם מדוכא. הוא יפתח הנגאובר, מה שידוע כראש כבד. אבל מדוע הראש מרגיש כך? אתם רואים, אם אני הולך לטייל ביום יפה, משתמש בעיני, אני מתרשם מהיופי. אם מזג האוויר שם הוא נורא, אני מקבל רושם רע. כן, רבותיי, אם הכל מניע את הדם כמו שצריך, הראש מקבל רושם טוב, והכל בסדר נכון בראש. אבל אם יש סערת ברקים בדם – שזהו המצב כאשר מישהו נהיה שיכור בלילה הקודם – הראש מקבל רושם של סערה דרך הלב, והכל נהיה כאוס.

אפשר להבין מהו הלב באמת אם אנו יודעים שהוא למעשה איבר החוש הפנימי שדרכו מקבל הראש כל מה שקורה בגוף.

כאשר אנו מתבוננים בעולם אנו מוצאים שהאדם שייך לעולם כולו דרך חלקו הבלתי נראה, החלק שאותו אני מכנה גופו האסטרלי. השמש והירח הם הכוכבים החשובים ביותר שאליהם אנו שייכים. עכשיו, המצב הוא שהראש שייך בעיקר לשמש ושאר האדם שייך למעשה לירח. ואנו יכולים לומר שזוהי למעשה שטחיות נוראה כשאנשים חושבים שהם יכולים לעשות משהו עם מופעי הירח של ימינו. אבל יש ריתמוס באדם שגם משתקף בדם. הוא דומה לריתמוס של הירח. האדם באמת מקבל את כיוונו מהעולם כולו. וכך הוא גם המקרה שהתנועה הפנימית של הדם לא רק תלויה במזון שאנו אוכלים. כשמישהו נמצא בבריאות טובה – באופן מסוים הוא יצור בלתי תלוי – הוא עושה עצמו במובן מסוים בלתי תלוי בהשפעות של הטבע החיצוני, ובמובן מסוים גם עושה את עצמו בלתי תלוי בעולם כולו. אבל ברגע שאדם מתחיל להיות קצת חולה, הוא נהיה תלוי בעולם כולו.

הבה ונניח שמישהו חולה ואתם מבחינים בזה כשאתם בודקים את הדופק שלו. מישהו שיכול לקרוא את הדופק ימצא הבדל עצום בדופק בין הבוקר והערב. אפשר ללמוד הרבה מההבדל בין הדופק של הבוקר לדופק של הערב. אצל כמה אנשים חולים יש גם הבדל גדול בין הדופק בירח מלא והדופק בירח חדש. האינדיבידואל הוא תלוי. הוא יכול לעשות עצמו בלתי תלוי כאשר הוא נמצא בבריאות, אבל תלות מסוימת נשארת, והיא מראה עצמה במיוחד במקרה של מחלה. אנו צריכים לומר שביחס להשפעות על הלב יש לנו לבטח יחס לתנועות של הגופים הקוסמיים, במיוחד הירח. אנו שייכים לתנועות של הירח. זהו משהו שבו הרבה הסתכלויות עדיין צריכות להיעשות.

כפי שאמרתי מוקדם יותר, הלב נמצא קצת שמאלה באדם נורמלי. אבל כמו שיש אנשים שמאליים למרות שרוב האנשים הם ימניים, כך, באופן מוזר, יש גם אנשים עם לב בימין. יש אנשים שלבם בימין ולא בשמאל. לא ניתן בדרך כלל להבחין בזה, כי, כמובן, ההבדל הוא פנימי. אתם מבחינים בזה במהרה אם מישהו שמאלי, אבל לא תבחינו במהרה אם ליבו נוטה קצת לימין ולא לשמאל. זה יכול להיות מעניין, לעקוב אחר אנשים שלבם בצד הימני ולראות אם הם קצת שונים בחייהם מאנשים שלבם בצד שמאל. אנשים שלבם בימין, כלומר מונחים יותר בימין, הם אנשים שתמיד עושים דברים מסוימים בזמן מסוים בשנה או ביום. אדם שלבו בימין תלוי הרבה יותר בסביבה מאדם שלבו בצד שמאל. ואם הלב נמצא רק מעט בצד ימין – אחרי הכול, זה לא נמצא באותו מקום בכל אדם, אלא קצת שונה בכל אינדיבידואל – זה עדיין בשמאל אבל רק קצת בימין, יש בו תשוקה למצוא את התמצאותו מהסביבה החיצונית. הוא רוצה לעשות משהו מיוחד באביב, הבה ונאמר, ומשהו מיוחד בסתיו. הוא רוצה שתמיד יהיה מסוגל לעשות זאת, כמובן, ויש לזה השפעה שלילית עליו. לאנשים אין מושג לאיזה דברים יכולה להיות השפעה שלילית עליהם.

אם לילדים יש לב נוטה קצת לימין, מישהו צריך לעשות דברים קצת אחרת עבורם בבית הספר – זה לא צריך להיות מובחן כלל – זה עבור ילדים שלבם בצד ימין. מישהו שלבו יותר בצד ימין מודרך לעשות הרבה יותר דרישות בגופו האסטרלי.

אתם רואים, רבותיי, ככה זה. אם מישהו מפעיל מכונה במשך זמן רב אתם מבינים שכמו בחוק כללי עבודתו נעשית מכנית. היא נעשית יותר בלתי נעימה משום שהאדם בעצמו נהיה לחתיכת מכונה, ואם אתם מפעילים מכונה במשך זמן רב הפעולות שלכם וכיו"ב נעשות מכניות. עכשיו תדמיינו שאתם לגמרי אנשים נורמליים עם הלב נוטה שמאלה. גם לאביכם יש לב שנוטה שמאלה, וגם לסבכם ולאבי סבכם. אם כן, היתה התפתחות סדירה וכשאתם נולדים כבן, אתם תעשו כמובן את אותה תנועה פנימית שאביכם וסבכם ואבי סבכם עשו. זה קורה כה בקלות כמו שמישהו מפעיל מכונה במשך זמן רב.

מישהו שליבו נוטה ימינה לא יורש את מצב לבו מאביו. האב איננו בדרך כלל בעל לב נוטה ימינה. זו אינה תכונה תורשתית. במקרה כזה מישהו צריך לעשות הכל מחדש שוב, כפי שהיה, מתוך הגוף האסטרלי. אין לכם את כל התורשה בתוככם. והתוצאה היא שאדם שכזה, שהוא בעל לב נוטה ימינה, צריך להשתמש הרבה יותר בכוח פנימי כדי שמחזור הדם שלו יהיה בסדר נכון. ומשום כך אדם בעל לב נוטה ימינה שכזה לוקח את ההתמצאות שלו הרבה יותר מבחוץ.

הדבר הבא עלול למעשה להתרחש: בואו ונניח שאינכם כלל בעלי לב נוטה ימינה, אלא בעלי לב שמאלי נורמלי. אבל אם אתם נהיים רקדני בלט – זהו דבר שגם קורה לגברים, אבל אפילו יותר לנשים – הריקוד גם כן משפיע על הלב. בהווה הבלט הוא מאוד מטריאליסטי. אבל בזמנים קדומים יותר, כשאנשים התבקשו לרקוד, ביוון העתיקה, לדוגמא, הם עקבו אחר תנועות שחיקו את אלו של הכוכבים וזה למעשה הזיז את הלב קצת לימין, במשך חייהם. הריקוד, גם אם הוא נהיה מטריאליסטי היום, הוא בעל השפעה רבת כוח על הלב, כי הוא מזיז אותו קצת לימין. ואם אנשים היו שמים יותר לב לדברים שכאלה הם לבטח היו רואים, אם היו מנתחים את הגוף אחרי המוות, שכלים מסוימים בלב מוגדלים. בגלל שהאינדיבידואל שהם עסקו בו היה רקדן, הלב – ואפשר לראות זאת אפילו אחרי המוות – זז קצת לימין.

זה עונה על השאלה שמר בורל שאל. היא נענתה משום שאנו רואים שמי שקיבל יותר לגופו האסטרלי, אינו רוצה לעקוב אחר מחזור הדם הנורמלי שלו, אלא רוצה לשלוט בו יותר. הוא נותן עצמו יותר לתנועות שהן יותר כמו אלו שמתרחשות מעבר לאדמה, כמו אלו של הירח. האם אתם יכולים להבין זאת? [תשובה: כן.]

ובכן, העניין ששאלתם אודותיו היום, שמישהו מבחין בקלות שלאנשים יש תשוקה מסוימת לעשות זאת, צריך לעסוק בעובדה שבני אדם שולטים בכל תנועה של הלב מן החלק הבלתי נראה שלהם, ושהם, הייתי אומר, ישנים קצת בכיוון של הבלתי נראה, ואז הם באמת לוקחים את הכיוון שלהם מן העולם החיצון ולא רק את התנועות הפנימיות של הדם שהם לוקחים את כיוונן מן הנשימה והדם. את כל הדברים הללו אפשר להסביר אם מישהו באמת מבין את האדם.

אני רוצה עכשיו לדבר אודות משהו שעדיין יש לי משהו לומר בקשר לדבר שדנו בו בפעם האחרונה. בפעם האחרונה שנפגשנו ראינו שקיימות עדשות קטנות אלו בעיניים [מצייר על הלוח]. כשלמישהו יש ראיה נורמלית, עדשות קטנות אלו הן שקופות. כשמישהו מפתח קטרקט העדשות נהיות אטומות. מלחים מתיישבים בהן. אנו יכולים לומר שבאדם בריא, יש לנו את העדשה כאן – אם זהו החלק הקדמי של העין. הוא שקוף. אצל מישהו עם קטרקט, העדשה אטומה, עם מלחים שקועים בתוכה. אם העדשה היא שקופה, הגוף האסטרלי האנושי מסוגל לראות את העולם עם עדשה שקופה זו. הוא יראה כל דבר בעולם.

אם הדברים שכתבתי עליהם בספרי הקטן: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', קיבלו את אחד המנהגים של חשיבה מאוד מאוד אינטנסיבית, יבוא רגע שבו מישהו יכול לעשות משהו מאוד מיוחד. אבל אנשים אינם מוכנים בקלות לקבל את המנהג של חשיבה מאוד אינטנסיבית כיום. הם לא יעשו דבר שכזה כמו התכנסות מוחלטת לתוך חשיבתם, כי הם אומרים שהכל צריך להינתן להם מבחוץ. הסודות של העולם צריכים להיחקר מבחוץ. כמובן, זה בכלל לא קל, כי צריך להיות זהיר מאוד עם חשיבה שכזאת. אם מישהו חי מאוד בחשיבה של מישהו אחר, צריך להיות מאוד זהיר. אבל יבוא רגע בחיים שבו מישהו יכול לעשות משהו מאוד מיוחד.

אתם רואים, כל אחד יבין אם אשתמש בידי כדי להרים כיסא, כי זה משהו שנעשה כל הזמן. אבל אני יכול לשמור את ידי ולא לעשות בהן דברים שאני עושה בדרך כלל. העבודה שנעשית על ידי העדשה בעינו של מישהו אינה בכוחנו באופן זה. כאשר רושם מגיע מבחוץ, טוב, אתם פשוט מביטים בכיוונו דרך העדשות שלכם. כאשר לא מגיע שום רושם, העדשה במנוחה.

אבל רק חישבו, רבותיי, שמישהו באמת עובד מאוד חזק כדי לעשות את חשיבתו חזקה מאוד. הוא חי אז כולו בתוך חשיבתו הפנימית. הוא אינו מביט בעולם החיצון, שומר את עדשותיו כפי שאנו שומרים את ידנו כשאיננו משתמשים בה לעשות משהו. מה שקורה אז הוא שכל השמיים המכוכבים משתקפים במקום שבו אחרת נמצאת העדשה השקופה המאפשרת לנו לראות. זהו באמת דבר נפלא, אני יכול לומר, שאם מישהו משתמש בשיטות שנתתי ב'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', הוא לומד להשתמש באיברים שלו לא עבור האדמה, אלא באמת עבור עולם אחר. כעת, אם מלחים הופכים למשקעים, כמובן, העדשה מפתחת קטרקט ונהיית בלתי שקופה אם אתה רוצה בכך או לא. כאשר מישהו חושב עמוק מאוד, זה נשאר שקוף, כמובן, אבל אדם זה אינו מביט דרך העדשות, הוא אינו מביט בעולם החיצון. ואז זה מתחיל להעיר את העולם כולו מן העדשות. אבל זהו העולם הרוחי שמישהו רואה, כל השמיים המכוכבים במשמעות הפנימית האמיתית שלהם. איזור קטן זה באדם שבו העדשות ממוקמות יכול ללמד אותנו אודות כל הדברים שמישהו לוקח ללב כדי לדבר אודות הכוכבים וכיוצא בזה. אתם רואים, כמה נפלאים הם הדברים עם האדם, שתובנה כבירה מושגת במקום הקטן ביותר.

למישהו שיש לו קטרקט – איננו מאחלים זאת לאף אחד, כמובן – למעשה יותר קל לו עם כל זה, הוא לא צריך לעשות מאמץ שכזה עם חשיבתו. הוא רק צריך להתרכז מעט והוא יכול להגיע לנקודה שבה הוא רואה באופן פנימי, כשאיבד את היכולת לראות בדרך חיצונית. אבל זהו משהו שאנו תמיד צריכים להדגיש כשמדברים על ראיה גבוהה שכזו. כשמדברים על ראיה גבוהה שכזו, זה ברור שמישהו יכול גם כן לעשות הרבה מאמץ ואז משהו כמו אי סדר בעדשות יכול להתפתח בִּמקום ראיה גבוהה. עם ריכוז פנימי גבוה זה, העדשות יכולות להפוך לקצת פחות שקופות אפילו אם מישהו אינו מקבל קטרקט. משום כך כל דבר בספרי: 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', כתוב בדרך שכזו שאדם יכול להשיג את הדברים המתוארים מבלי להפוך לחולה בעשותו כך.

שום תרגיל אינו צריך להיות מתואר בדרך כזו שאנשים עשויים להיות חולים ממנו. אבל העדשות הן מקום באדם היכן שכל עולם הרוח יכול באמת להתגלות לפני העין הפנימית. ולכן אנו אומרים שאנו יכולים לראות בדרך חיצונית אם הכל שקוף בעין. אנו יכולים לראות בדרך פנימית אם משהו נעשה בכוונה סתום.

כן, רבותיי, זהו משהו שיראה לכם כיצד מגיעה תובנה לתוך עולמות הרוח. תובנה לתוך עולמות הרוח מגיעה אם מישהו קודם כל מוצא את הנקודות האינדיבידואליות בראש, נקודות שאינן משמשות עבור פעולות רגילות על ידי שמירתן במנוחה. העדשות נותנות לנו במקום הראשון תובנות לתוך העולם החיצון. אבל אפשר להכניס את הגוף כולו לנקודה היכן שכל מיני דברים בפנים אינם דרושים לרגע זה. אם מישהו אינו משתמש בלב, למשל – מחזור הדם יכול להימשך, אבל אינכם משתמשים בלב כאיבר חושי – אתם למעשה מתחילים להבחין בכל מחזור הדם שלכם. אבל אתם לא רק מבחינים במחזור הדם במקרה זה. אם אתם עושים את לבכם כזה שאתם מתבוננים במחזור הדם שלכם דרך גופכם, כפי שהוא, ואין לכם תחושה פנימית של הלב, ולא של פעימות הדם שלכם, אלא מבט דרכם, כפי שאתם מביטים החוצה אל העולם דרך עדשותיכם עם ראשכם, כלומר, אם אתם לומדים לראות דרך עצמכם – ואז רבותיי, אתם תראו לא רק את מחזור הדם אלא את כל תנועת הירח, כל דבר שהירח עושה, ואתם תראו כיצד הירח משתייך לשמש. ואז תראו את היחסים שיש בין הלב לשמש ולירח.

אתם רואים, בזמנים קדומים יותר לאנשים היה קל עם כל זה. הם לא למדו בבית הספר להשיג את כל הידע שלהם רק מן העולם החיצון. הם פשוט לא רצו רק לראות את הדברים שלפניהם. אם הייתם לוקחים יווני שחי לפני 2700 או 2800 שנה לסרט הוא לא היה מביט בסרט זמן רב, כי הוא היה מתעלף. ברגע שהיווני העתיק היה מסתכל בסרט, משהו היה קורה לו – כמו שקורה כשעוף הולך לישון בגלל שיש עליו לחץ מסוים. לא תהיה לו שינה של ממש, אבל הליכה זו לשינה של האדם כולו תתרחש אם תגרמו ליווני עתיק לשבת ולראות סרט. הוא כמובן יתעלף. היווני העתיק לא יוכל להסתכל בזה כלל בגלל שראשו יסבול אי סדר שכזה דרך הלב בכל מערכת הדם שלו שכל גופו, לא רק איברים אינדיבידואליים, ילך לישון והראש לא יהיה בכלל תחת שליטה. הוא יתעלף. אנשים מאוד שונים עכשיו ממה שהיו בעבר. היום מחזור הדם הוא כבר לא מסודר בגלל הציביליזציה המודרנית שלנו שהם לא מתעלפים בסרטים.

כשמישהו עובד קצת בתוכו עם מדע הרוח והולך לסרט, הוא צריך לעשות מאמץ מסוים, או שהוא יתעלף אפילו היום. אבל כמובן, כולנו בני אדם, ואחד לוקח את התכונות האופייניות של השני. והמצב הוא כזה שלאנשים כבר אין את מחזור הדם שהיה להם בזמנים קדומים, כמו לאנשים של הזמן העתיק. אנשים קדומים אלה מצאו שקל יותר לראות דרך מחזור הדם ולדבר על השמש והירח מאשר לנו. אנחנו מנותקים מזה וצריכים לחזור לזה תחילה על ידי עשיית תרגילים. אנו צריכים תחילה באמת לבנות את איברנו שוב כך שנוכל לראות.

אתם רואים, היוונים הקדמונים עדיין יכלו להבין את הדברים שאנשים קדמונים אמרו להם אודות מה שקרה באמת על האדמה. אל לכם לחשוב שכל מה שבא למטה מהזמן העתיק הוא אמונה טפלה, זה רק שמאוחר יותר אנשים שינו זאת כה הרבה שזה הפך לאמונה טפלה. זה באמת מוזר כיצד דברים שהיו כל כך נבונים והגיוניים נהיו מאוחר יותר בפשטות לאמונה טפלה. אם מישהו אינו יודע יותר כיצד דברים צריכים למעשה להיות מוצגים, הם כמובן נהיים לאמונה טפלה. היהודים הקדמונים לא אכלו חזיר, לדוגמא. כן, הם ידעו זאת, יצור ממין מסוים זה שחי באיזור שבו שכנו, היה עושה אותם לחלשים. מאוחר יותר זה נהיה לאמונה טפלה. דברים שמאוחר יותר הופכים לאמונה טפלה באים תמיד מדברים שבמקור היו נכונים למדי. לכן אל לנו לחשוב שכל הידע של הזמנים העתיקים הוא תמיד שטות, אבל אינכם יכולים להישען תמיד על הדברים הישנים משום שלעיתים קרובות הם מסתלפים מאוחר יותר. אנו צריכים לחקור כל דבר מחדש.

אם כן, זוהי שטות לומר שאנתרופוסופיה היא אוסף של דברים שהיו ידועים לפני כן. שום דבר לא נלקח כפי שהוא. כל דבר נחקר שוב. וכשמישהו אומר לכם, רבותיי: "באנתרופוסופיה הם רק שמים יחדיו כל מיני לימודים עתיקים של הגנוסיס," תשאלו אותם אם הם יכולים להראות לכם היכן העסק הזה של העדשות נמצא שעליו דיברתי בפניכם הפעם ובפעם האחרונה, אם אפשר למצוא אותו בספר כלשהו. אי אפשר, כמובן, כי העסק נשכח לחלוטין. אם כן, אתם יכולים לומר לכל מי שטוען שהדברים נאספו מהיכן שהוא: "אתה משקר, כי אתה פשוט לא יודע מה שנאמר שם," אני מתכוון לכל הדברים אודות הלב וכן הלאה, היכן שנלקח מבט חדש.

האמת היא שכל דבר כאן בא מחקירה מקורית, ועוסק באדם כולו. עניינים פשוטים שכאלה כמו אנשים שרוקדים, מסתובבים סביב וסביב שאליהם התכוונתי בפעם האחרונה והיום, בתשובה לשאלה של מר בורל, יכולים להראות הרבה מאוד, ואפשר להבין אותם.

אבל רבותיי, משהו אחר מראה עצמו במקרה זה, משהו שממנו האנושות מאוד מפחדת. כי אתם רואים, היום אינך יכול לעשות דבר כאשר האנתרופוסופיה מנצחת. אם אתה רוצה לעשות משהו מעשי, הגיהנום כולו מתעורר. ואפילו אם אתה רק אומר משהו, תצוץ מיד התנגדות, כפי שאתם יודעים היטב – אבל כאשר האנתרופוסופיה תגיע לנקודה של כניסה לבתי הספר שלנו, היא תביא דברים לידי השפעה בכל מקום, משהו אחר יבוא. אנשים ידעו אז איזה תנועות טובות עבור בריאותו של האדם וכל ההתפתחות של הפעילות המטבולית, ואיזה מוטעות. יבוא זמן שבו העבודה תסתגל לאדם. היום העבודה נקבעת על ידי המכונה. היום אדם צריך להזיז את הדרך בפני האנשים שגילו את המכונה. מאוחר יותר אנשים ימצאו שמה שחשוב אינו מה שבא מהמכונות, אלא מה שחשוב אצל האדם. בגלל זה כל המכונות צריכות להיעשות עבור בני האדם. זה משהו שיהיה אפשרי רק כאשר האנתרופוסופיה תתקבל במלואה. אז אדם יוכל לומר: כל דבר מכני צריך לקחת את כיוונו מהאדם.

אך משהו אחר דרוש לזה. תחילה עלינו להבין שהלב אינו מכני אלא לוקח את כיוונו מהאדם. אז אנשים ימצאו גם את העיקרון הבסיסי עבור מכונות חיצוניות, ויעשו אותן כך שהן יקחו את כיוונן מן האדם. אבל במדע שלקח כה הרבה את הדרך הקלה שבה הלב מתואר כאילו שלאדם יש רק משאבה שם במחזור הדם שלו, במדע שכזה אנשים לא יחושו שום נקיפות מצפון לעשות מכונות שבהן האדם צריך לקחת את כיוונו מן המכונה. כל הבעיות של מצבנו החברתי באות מן הראיה המוטעית שנלקחת במדע. וכך צריך באמת להבין שדרך נכונה של חשיבה צריכה לבוא קודם כל מאנשים, כי רק אז יהיה אפשרי להתחיל בחיים חברתיים נכונים. כי כל עוד אנשים חושבים שהלב הוא משאבה, הם גם לא יוכלו להשתייך לחיים החיצוניים בדרך הנכונה. רק כאשר אנשים ידעו שהאדם הבלתי נראה גדול יותר מליבו, שהוא זה המזיז את ליבו, הם גם יעצבו את המכונות שלהם כך שיתאימו לטבע האנושי. צריך תחילה להתחיל לראות זאת.

אנשים עושים דברים באופן קל מידי עבורם היום. הם באמת עושים דברים באופן קל מידי עבורם. מהו הדבר הכי בינלאומי היום? כדורגל. הסברתי זאת לכם ביום אחר.^[1] אבל הדברים שמהרוח יותר ויותר מוגבלים לקבוצה קטנה וכן הלאה. הכל מפוצל ושבור. אתם יודעים, בנורבגיה תשמעו אותם שרים "כי הוא בחור טוב ועליז", או אולי שמעתם אותם שרים שיר גרמני אם הנגנים באו מגרמניה. אבל אחרת אנשים הולכים לדרכם.

מה שאנו צריכים לקחת זו הרוח, אבל בדרך שכזו שנאחוז בה בפרטים. לא צריך לדבר על הרוח במונחים כלליים, אלא לאחוז בה בכל פרט.

נדבר על כל זה יותר בשבת הקרובה.

————————————————————————————————–

1. ראו הרצאה מן 30 במאי, בכרך זה. ↑