רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

14 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 ביוני ל-24 בספטמבר 1924

GA354

הרצאה מספר 14

24.9.1924

מהיכן אנו באים? חיי האדמה וחוכמת הכוכבים

רודולף שטיינר: בוקר טוב, רבותיי! אני רוצה להוסיף כמה מילים למה שתיארתי בפעם האחרונה, ואז אולי יש למישהו שאלה חדשה.

השאלה שנשאלה עוסקת במקורו של האדם, אם ניתן להבינו ולענות על כך רק בהביטנו לאחור על כל האבולוציה של האנושות. הקביעה שבני האדם היו במקום דמויי-חיה, שהיתה להם אינטליגנציה כמו לחיות, וכן הלאה, אינם אלא סיפורי פיות מדעיים. זה סותר את מה שניתן לגלות אודות הזמן ההיסטורי המוקדם ביותר, ואת מה – גם אם הוא פואטי בצורתו – שמציין את הקיום של חוכמה גדולה בקרב בני האדם שחיו במשך תקופות קדומות אלו על האדמה. בזמן ההוא אנשים לא הרגישו חוסר שוויון בקרב עצמם כפי שהם מרגישים זאת היום. ההרגשה של חוסר שוויון תמיד היתה בולטת בתקופה שבה אנשים איבדו פחות או יותר ידע של ממש.

רק חישבו כיצד בתקופה מסוימת במצרים העתיקה העבדות היתה נפוצה. אבל עבדות לא היתה קיימת תמיד. היא התפתחה בזמן שאנשים איבדו ידע של ממש של העולם, איבדו מדע של ממש, ולא ידעו יותר מה העבדות מסמלת. ואם אתם חושבים באופן אינטליגנטי אתם לבטח תשאלו את עצמכם: מדוע, למשל, תנועת עבודה כה אנרגטית היתה צריכה להופיע?

באופן טבעי היא היתה צריכה להופיע בגלל שהתנאים עשו אותה להכרחית, בגלל שאנשים הגיעו להרגשה שדברים אינם יכולים להמשיך כפי שהם, והם רצו להביא לתשומת לב כיצד מצבים צריכים להיות טובים יותר. מה שעשה את בעיית העבודה לשאלה כה בוערת זו העובדה שהתעשייה וכל הגילויים השונים וההמצאות הלכו בכיוון מאוד מסוים. לפני ההתפשטות של התעשייה לא היה כזה סבל ותלאות. אם כן, מדוע זה כך שההופעה של התעשייה הביאה סבל כזה בעקבותיה?

כפי שכל אדם סביר יודה, הללו שאינם חיים בצרכים המיידיים שלהם – הקפיטליסטים, כפי שהם בדרך כלל נקראים – אינם יוצרים צרכים אלה בכוונה למען ההנאה מהם. באופן טבעי, הם מעדיפים שהצרכים של כל בני האדם יהיו מסופקים. כמובן, צריך לקחת את זה בחשבון. אבל אז עולה שאלה אחרת: מדוע המעטים שהשיגו עמדות מובילות חסרים את היכולת לשנות מצבים כך שהצרכים של ההמונים יהיו מסופקים?

זה תמיד כמה מנהיגים באיגודים המקצועיים שבהם תלויים כל האחרים. כפי שהדברים מתפתחים, זה טבעי למדי שתמיד יש כמה מנהיגים, אבל הם חסרים תובנה ברורה. והמסות של הפועלים מרגישים שהבודדים האלה אינם יודעים בעצמם מה לעשות. זה נהיה ברור, במיוחד לאחרונה, שמעטים אלה אינם יודעים מה שהם צריכים לעשות. אם כן, צריך לומר שמשהו לבטח חסר. ומן המבט של מדע הרוח, הדברים חסרים ידע של מדע הרוח. ידע זה מאשר שזה לגמרי לא נכון לומר שבתחילת האבולוציה שלהם בני אדם לא היו אינטליגנטיים, קשי תפיסה, ושעכשיו הם נאורים. זוהי הדעה הכללית היום והיא פשוט לא נכונה.

בתחילת קיומם על האדמה, בני האדם היו בעלי ידע לא רק של מה שקיים על האדמה אבל גם של הכוכבים בשמיים. הסיבה מדוע ידע זה התנוון לאמונות תפלות – דיברתי על כך לעיתים קרובות – היא בגלל, שבחלוף הזמן, דברים אלו כבר לא נחקרו יותר ונהיו בלתי מובנים. באופן מקורי היה ידע נפוץ של הכוכבים. היום הידע היחידי של הכוכבים שקיים הוא זה שעושה חישובים אודותם. אבל הוא אינו יכול לחדור למציאות הרוחית שלהם. אם ישויות החיות על מאדים היו צריכות לדעת כה הרבה על האדמה כמו המודעות הרגילה שלנו, המדע הרגיל שלנו, לדעת אודות מאדים, שישות מאדים תאמין שאין נפש יחידה על האדמה – בעוד שלמעשה 15 עד 20 מאות מיליונים על האדמה! זה אותו הדבר עם הרעיונות שאנשים מחזיקים עכשיו אודות הכוכבים. למעשה הכוכבים הם מלאים בנשמות – רק שהנשמות הן שונות.

כמובן אתם יכולים לומר שאי אפשר לראות לתוך עולם הכוכבים, ואם כך אי אפשר לדעת או לראות את המצב שם. זוהי טעות כבירה! מדוע יכול אדם לעמוד כאן ולראות את הפסנתר שם? בגלל שעיניו הן כאלה שהוא יכול לראות אותו. עיניו הן לא שם היכן שהפסנתר נמצא. בדיוק באותה דרך – כפי שמדע הרוח, או אנתרופוסופיה, מראים – אם אדם לא רק התפתח מהילדות לרמה שהחינוך המודרני לוקח אותו, אלא מתפתח הלאה מזה, הוא יוכל באמת לקבל את מה שרוחי בכוכבים, כפי שהאנושות במקורה קיבלה אותו. ואז הוא ידע שלכוכבים יש השפעה על האדם, לכל כוכב יש השפעה שונה. אם, לדוגמא, ניתן להראות שלמאדים יש השפעה על ההתפתחות של זחלים לחיפושיות, אפשר להראות גם שלכל הכוכבים יש השפעה על החיים הרוחיים של האדם. הם עושים זאת באמת! אבל ידע זה של הכוכבים נעלם לחלוטין – ומה בא במקומו?

בזמנים קדומים, כאשר אנשים הביטו בירח, הם ידעו שמהירח באים הכוחות עבור כל ההתרבות על האדמה. שום ישות לא היתה יכולה להביא צאצאים אם הירח לא שלח לאדמה את כוחות ההפצה והרבייה. שום ישות או יצור לא היה גדל אם כוחות הצמיחה לא באו מהשמש. שום אדם לא יכול היה לחשוב אם כוחות החשיבה לא באו משבתאי. אבל כל מה שהאנשים יודעים היום זוהי המהירות שבה שבתאי נע, המהירות שבה הירח נע, ואם יש כמה שרידים וולקניים על הירח. הם אינם יודעים דבר יותר מזה ואינם רוצים לדעת יותר מזה. הם פשוט מוצאים על ידי חישובים את מה שהם רוצים לדעת אודות הכוכבים.

אבל כעת הבה ונפנה מעולם הכוכבים לעולמם של בני האדם. התעשייה עלתה על המסך. בתקופה שבה כל מה שהאנשים יכולים לעשות בקשר לכוכבים זה לחשב חישובים, הם מתחילים לעשות אותו הדבר בתחום התעשייה. הם אינם עושים דבר מלבד חישובים, עם התוצאה שהם שוכחים את האדם לגמרי. הם מטפלים באדם עצמו כאילו היה חלק של מכונה. וכך מגיע המצב השורר כיום. מצבים לעולם לא יהיו מספקים אם אנשים רק מחשבים איזה מצבים צריכים לשרור על האדמה. הם יצטרכו לדעת משהו לצד זה. זוהי הנקודה. אבל אז צריך להודות שידע אנושי הידרדר במידה נוראה באותה תקופה שטוענת להיות "מוארת".

אמרתי לכם שבכנס האיכרים האחרון היתה הסכמה פה אחד שכל המוצרים החקלאיים הידרדרו בעשורים האחרונים. הסיבה להידרדרות זו, עם היוצאים מהכלל של כמה איכרים שבאופן אינסטינקטיבי נאחזו בידע שהיה פעם לאנשים, שום דבר לא היה באמת ידוע אודות הדרך לטפל בחווה. אבל כיצד משיגים ידע שכזה? לבטח זה אינו יכול להיות מושג על ידי חישובים, למשל על ידי ידיעה שהירח יהיה מלא שוב תוך 28 ימים, אבל רק על ידי ידיעה כיצד פועלים בהפצה של גרעינים, וכן הלאה. ידע זה נשכח לגמרי. אנשים אפילו לא יודעים מה הולך בעפר של שדותיהם. והם יודעים אפילו פחות מהו שמתרחש בעולם האנושי.

המדע החברתי אינו מייצר דבר מלבד סידרה אחת אחרי השניה של חישובים. הון, שעות עבודה, שכר, אינם אלא דמויות שיש לחשב אותן. וחישוב אינו תופס בחיי אנשים, או באמת בחיים כלשהם כלל. הקללה של הזמן המודרני היא שכל דבר צריך להיות רק מחושב. במקום דברים שהם רק מחושבים, הם צריכים להילמד ולהיראות כמו שהם באמת, וזה אפשרי רק דרך השגה ראשונית של ידע של הכוכבים. היום, ברגע שאנשים שומעים את הפראזה "ידע של הכוכבים", הם אומרים מיד: "זה אידיוטי! אנו יודעים מזה זמן רב שלכוכבים אין השפעה כלל." אבל לטעון שלכוכבים אין השפעה על מה שקורה על האדמה, זה, רבותיי, באמת אידיוטי! והתוצאה היא שאין ידע אמיתי של החיים. זוהי עובדה ממשית. תיקחו את ההון, למשל. אפשר לבטא אותו בספרות, אפשר לספור אותו – ומהי התוצאה? ההון אינו אלא עניין של חישובים, אם הוא אינדיבידואל יחיד או כולם ביחד. אותה תוצאה תצא תמיד. עד שניקח את החיים שוב כך שעניינו יהיה האדם כמציאות מרכזית, עד אז יהיה מדע חברתי שיוכל לעשות משהו אפקטיבי, מדע חברתי שמסוגל באמת להשיג משהו.

לכן אני אוהב לומר זאת: בואו ונראה מה יבוא דרך אנתרופוסופיה. זה כמובן עדיין רק בחיתוליו, ובאופן טבעי זה מופיע כדומה במובנים רבים למדע אחר. אבל הוא יתפתח בהדרגה לידע שלם של האדם. בתחום של החינוך, למשל, זה כבר נותן צמיחה לבית הספר וולדורף. עד שנגיע לשלב זה של ידע, יהיה זה אפשרי להשתמש במדע אנתרופוסופי באופן אפקטיבי לבעיות סוציאליות. היום אתם יכולים רק להבין שמגמת הידע בעולם אינה יכולה להיות באמת התערבות של ממש בחיים.

זה מה שרציתי להוסיף. האם אתם מסופקים עד כאן? (כן, כן!) כמובן, עוד אפשר הרבה להוסיף, אבל יהיו עוד הרבה הזדמנויות לתאר צדדים רבים של הנושא.

ועכשיו, האם מישהו אחר חשב על שאלה?

שאלה: האם אפשר לדעת משהו על מוצאו של האדם? מניין הוא בא?

רודולף שטיינר: זוהי שאלה שרבים מכם שכבר נמצאים פה זמן מה שמעו עליה הרבה ממני. אלו מכם שבאו בזמן האחרון באופן טבעי מעוניינים בשאלות כאלה, אם כן, אלה שכבר שמעו את תשובותיי יהיו מוכנים אולי לשמוע זאת שוב.

כאשר אנו מסתכלים על האדם כפי שהוא מהלך על האדמה בימים אלה, אנו רואים קודם כל את גופו. אנו מבחינים גם שהוא חושב ומרגיש. אם אנו מסתכלים בכיסא, לא חשוב כמה זמן נחכה, הוא אינו מתחיל לזוז – בגלל שאינו יכול להפעיל רצון. אנו מקבלים שהאדם רוצה. אבל אם נדבר באופן כללי, אפשר לומר שאנו באמת רואים רק את הגוף.

זה קל מאוד ליצור את הדעה שגוף זה כולל את האדם כולו. יותר מזה, אם מאמינים בכך, אפשר למצוא הרבה טיעונים כדי להוכיח את זה. (אתם רואים, באנתרופוסופיה, דעות של אנשים אחרים אי אפשר לטפל בהן בקלות. יש לדון ברצינות בכל נקודת המוצא). כך אפשר להצביע עליהן, למשל, כשאנשים יכולים לאבד את זיכרונם כשהם לוקחים רעל ואינם מתים מייד בגללו. ההסתבכות היא שהגוף הוא מכונה והכל תלוי בתנועה של המכונה. אם כלי-הדם מתפוצצים במוחו של האדם והדם לוחץ על העצבים, אדם שכזה מאבד לא רק את זיכרונו, אלא את כל האינטליגנציה שלו. אם כן, אפשר לומר שהכל תלוי בגוף. אבל סוג זה של חשיבה אינו מחזיק מים אם באמת בוחנים אותו ביסודיות. זה פשוט לא מחזיק מים. אם הוא מחזיק, אנו יכולים לומר שאדם חושב עם מוחו. אבל מה למעשה קורה במוח כאשר האדם חושב?

טוב, מחקר אמיתי של האדם מראה שזה לגמרי לא נכון לומר שכאשר בן אדם חושב, משהו מועיל מתרחש במוחו. נהפוך הוא, משהו תמיד נהרס, מנותץ, כאשר הוא חושב. חומרים במוח נשברים ונהרסים. מוות בקנה מידה קטן כל הזמן מתרחש שם.

המוות הסופי שמתרחש בסוף, משמעו שהגוף כולו נהרס. אבל מה שקורה בגוף כולו כשאדם מת מתרחש גם בתוך הגוף במשך החיים, בתהליך חלקיקי. האדם מפריש לא רק דרך איברי ההפרשה, השתן, הצואה, הזיעה, אבל גם בדרכים אחרות. רק חישבו כיצד ייראה ראשכם אם לעולם לא תספרו את שערכם! משהו מופרש שם גם כן. וחישבו על ידיכם אם לעולם לא תגזרו את הציפורניים! אבל לא רק זה. אנו נפטרים בהתמדה מעורנו – אנו רק לא מרגישים בזה. אנו נפטרים מחומר כל הזמן. במקרה של השתן ושל הצואה התהליך אינו מאוד משמעותי, בגלל שבחלק העיקרי זה פשוט מכיל את מה שנאכל, חומר שלא הלך לכל הגוף, בעוד שמה שמופרש בציפורניים עבר דרך כל הגוף.

שערו שאתם לוקחים את המספריים וחותכים את הציפורניים. מה שאתם חותכים עכשיו לקחתם פנימה, אתם אכלתם, לפני שבע או שמונה שנים. מה שאכלתם נכנס לדם ולעצבים ועבר דרך כל הגוף. זה דורש שבע או שמונה שנים לעשות את זה. עכשיו אתם חותכים את זה. רק חישבו על הגוף שיש לכם היום, הגוף שבו אתם יושבים שם. אם הייתם יושבים שם לפני שבע או שמונה שנים, זה כבר היה גוף אחר למדי! הגוף שהיה לכם אז הושלך הצידה, נעלם דרך הזיעה, נחתך הצידה עם הציפורניים, עם השיער. כל הגוף כפי שהיה, הלך, נעלם – עם היוצא מהכלל של העצמות ודברים דומים – ובתוך תקופה של שבע או שמונה שנים הוחלף לחלוטין.

ובכן, עכשיו אנו צריכים לשאול את עצמנו: האם חשיבה נובעת מבנייה קבועה של הגוף או מהרס קבוע של הגוף? זוהי שאלה חשובה. אם יש לכם משהו בגופכם שגורם ליותר מידי סינתזה או פירוק – אם אומר כך, אם אתם שותים כוס אחת קטנה יותר מידי, או שלא רק כוס אחת (רוב האנשים יכולים לעמוד בזאת) אבל אם אתם שותים עד שאתם יודעים שזה יותר מידי בשבילכם – מה קורה אז, רבותיי? הדם נהיה מאוד אקטיבי ותהליך מהיר מאוד של בנייה מתרחש. כאשר זה קורה, כשהדם נהיה יותר מידי סוער, האדם מאבד את הכרתו. חשיבה אינה תוצאה של תהליך בנייה במוח, אלא תהליך של הרס קטן בחלקי המוח. אם תהליך של הרס קטן לא מתרחש בגוף האנושי, האדם בפשטות אינו יכול לחשוב.

אם כן, עובדה היא שחשיבה איננה צצה כאשר אנו בונים את גופנו, אלא מהרג מתמשך שלו טיפה אחר טיפה. לכן אנו צריכים לישון, משום שאז איננו עושים שום חשיבה. מה שנהרס בהתמדה דרך חשיבתנו שב לאיתנו במהירות בשינה. אם כן, עירות ושינה מראות לנו שבזמן שאנו חושבים, מוות תמיד לוקח מקום בגופנו בקנה מידה קטן.

אבל כעת ציירו לעצמכם לרגע לא גוף אנושי, אלא את בגדיו. אם אתם מסירים את בגדיכם אתם אינכם מתאימים, זה נכון, לחדר הציור, אבל אתם עדיין שם, ואתם יכולים ללבוש בגדים אחרים. זה מה שאנו עושים דרך כל חיינו הארציים. כל שבע או שמונה שנים אנו מלבישים עלינו גוף חדש וזורקים את הישן. עם חיות יש לנו הדגמה ברורה של זה. אם הייתם אוספים את כל העורות שהנחש משיל כל שנה, אתם תמצאו שאחרי מספר מסוים של שנים הוא משיל לא רק את עורו, אלא את כל גופו. במקרה שלנו, כמובן, זה לא ניתן כל כך להבחנה! ומה בקשר לציפורים? הן משירות את נוצותיהן. מה הן עושות כאשר הן משירות את נוצותיהן? הן משליכות חלק מגופן. ואחרי תקופה של כמה שנים הן משליכות את כולו, חוץ מהעצמות. אם כן, מהו זה שנשאר?

אתם עצמכם יושבים שם היום גם אם אין בכם דבר מן הגוף שהיה לכם לפני כשמונה שנים. ועדיין הנה אתם, יושבים כאן. אתם יצרתם גוף חדש לעצמכם. הנפש, רבותיי, יושבת שם. הרוח והנפש יושבות שם. הרוח והנפש עובדות על הגוף, בונות אותו מעלה כל הזמן. אם אתם הולכים לטייל ומוצאים ערימה גדולה של אבנים היכנשהו, אתם יודעים שבית עומד להיבנות. אתם לבטח לא תניחו שהאבנים תפסו לרגע רגליים והניחו עצמן קרוב מאוד אחת מעל השניה ובנו את עצמן לבית! טוב, כך גם לגבי חומרים שנאספו כדי ליצור עצמם לתוך גופנו.

אנו מקבלים את גופנו הראשון מאבינו ואימנו. אבל גוף זה כבר הושלך לחלוטין, ואחרי שבע או שמונה שנים יש לנו אחד חדש. איננו מקבלים גוף חדש זה מהורינו. אנו עצמנו צריכים לבנות אותו. מהיכן הוא מגיע? גוף זה שיש לנו במשך השנים הראשונות של החיים בא מהורינו. איננו יכולים לקבל גוף מבלעדיהם. אבל מה שבונה את הגוף השני בא מעולם הרוח. אני לא מתכוון לחומרים, אלא לעיקרון הפעיל, לישות החיונית, וזו שבאה מעולם הרוח. אם כן, אנו יכולים לומר שכאשר האדם נולד, הגוף שיש לו במשך שבע או שמונה השנים הראשונות של חייו בא מאביו ומאימו, אבל הנפש והישות הרוחית באות מעולם הרוח וכל שבע או שמונה שנים האדם משנה את גופו אבל שומר את כל מה שבעצמו הוא רוחי. אחרי זמן מסוים הגוף מתלבש שוב ומה שנכנס לתוכו כרוח ונפש חוזר שוב לעולם הרוח. אדם בא מעולם הרוח וחוזר לעולם הרוח.

אתם רואים, זהו גם כן משהו שנשכח לחלוטין – פשוט בגלל שהיום אנשים נהיו חסרי מחשבה ואינם חודרים למציאות של הדברים. פעם הם היו רואים כיצד הגוף מתחדש שוב ושוב, הם הבינו שהכוח שגורם להתחדשות הוא כוח נפש שפועל בתוך הגוף.

וכעת, רבותיי, מה אתם אוכלים? תנו לי לתאר את המזונות השונים שהאדם אוכל. המזון הפשוט ביותר הוא החלבון. לא רק בביצים, אלא גם במגוון הגדול ביותר של חומרי מזון, בצמחים גם כן יש חלבון. ואנחנו אוכלים שומן. אנו אוכלים את מה שנקרא פחמימות – בתפוחי אדמה, למשל – ומינרלים. כל החומרים האחרים הם חומרים מורכבים. אנו אוכלים אותם, לוקחים אותם לתוך עצמנו. הם באים מהאדמה. הם תלויים לחלוטין באדמה. כל דבר שאנו לוקחים דרך הפה תלוי לחלוטין באדמה. אבל עכשיו אנחנו לא לוקחים דברים רק דרך הפה. אנחנו גם נושמים, ודרך נשימתנו אנו לוקחים פנימה חומרים מהאוויר. בדרך כלל תהליכים אלה מתוארים בפשטות באומרנו שהאדם נושם פנימה חמצן והחוצה פחמן דו-חמצני – כאילו הוא אינו עושה דבר רק נושם פנימה ונושף החוצה, נושם פנימה ונושף החוצה! אבל זה לא כל הסיפור. חומרים דלילים נכללים באוויר שאנו נושמים. ואנו חיים לא רק על מה שאנו אוכלים, אלא גם על חומרים מזינים מהאוויר. אם לא היינו עושים דבר מלבד לאכול, היינו חייבים להחליף את גופנו לעיתים קרובות, כי מה שאנו אוכלים מהר מאוד משתנה בגוף. רק חישבו איזה צרות נגרמות בגוף כשהוא לא נפטר ממה שהוא צריך להפריש בתוך 24 שעות. המזון שהוא אוכל ואז מפריש עובר דרך תהליך מהיר. אם היינו חיים רק על מה שאנו אוכלים, לבטח לא היינו צריכים שבע או שמונה שנים כדי להחליף את גופנו. זה בגלל שאנו לוקחים פנימה מזון מאוד עדין ודליל דרך האוויר, בתהליך מאוד איטי, שהחלפתו לוקחת שבע או שמונה שנים.

זה חשוב מאוד לדעת שאנו לוקחים פנימה מזון מהאוויר. המזון שאנו אוכלים משמש, לדוגמא, לחידוש מתמיד של ראשנו. אבל המזון שאנו צריכים כדי, הבה נאמר כך, כדי שיהיו לנו ציפורניים אינו בא ממה שאנו אוכלים, אלא מהחומרים שאנו מושכים מהאוויר. כך אנו מוזנים דרך אכילה ודרך נשימה.

אבל כעת עובדה חשובה ביותר היא שכאשר אנו לוקחים פנימה מזון מהיקום דרך נשימתנו אנו לוקחים פנימה לא רק חומרים, אלא גם, באותו זמן, את האלמנט של הנפש. החומר הוא במצב כה עדין ודליל שהנפש יכולה לחיות בו בכל מקום. ובכן אנו יכולים לומר שהאדם לוקח פנימה חומרי גוף דרך מזונו. דרך נשימתו, הוא חי בתוך יסוד הנפש. אבל אין זה כך שבכל שאיפה אנו לוקחים חתיכה של נפש לתוך עצמנו ובכל נשיפה החוצה חתיכת נפש שוב. במאורע זה אנו תמיד זונחים בצד את הנפש. לא – זה באמת כך. עם הנשימה הראשונה שלנו אנו לוקחים את הנפש לתוך עצמנו, ואז הנפש היא זו שמביאה את הנשימה לתוכנו. ובנשימתנו האחרונה אנו משלחים את הנפש לחופשי כך שהיא יכולה ללכת לעולם הרוח.

ועכשיו, כשאנו יודעים את הדברים האלה, אנו יכולים לעשות כמה חישובים. רובכם כבר יודעים מה שאדבר כעת, אבל זה עדיין יכול להפתיע אותכם. אם אתם חוקרים, תמצאו שאדם נושם 18 נשימות בדקה, 18 כפול 60 = 1080 נשימות בשעה. ב-24 שעות – 24 כפול 1080 = 25920 נשימות ביום.

וכעת בואו ונחשב – אנחנו יכולים לעשות את זה בערך – כמה ימים אדם חי על האדמה. למען הפשטות בואו וניקח 72 שנה כאורך ממוצע של חיי אדם, ו-360 יום בשנה. 72 שנים כפול 360 יום = 25920 יום בחיי אדם. וזהו המספר של נשימות שאדם נושם ביום אחד! אם כן, אנו יכולים לומר: האדם חי מספר ימים בחייו כפי שהוא נושם ביום אחד.

עכשיו אנו יודעים שיש זבובים שחיים רק יום אחד – ויכולים להיות גם יצורים של אחד חלקי 18 מדקה! (כי אורך הזמן הוא לא נקודה מרכזית). ובכן אם אדם צריך למות בכל פעם שהוא נושם אנו יכולים לומר שהוא נושם את הנפש פנימה והחוצה שוב בכל נשימה. ועדיין הוא נשאר – נשאר חי למשך 25920 יום.

אם כן, כעת הבה ונשער את 72 השנים הללו כנשימה אחת. כפי שאמרתי קודם לכן, עם הנשימה הראשונה שלו האדם נושם את נפשו פנימה ובנשימתו האחרונה הוא נושם אותה שוב החוצה. שערו עכשיו שהוא חי ממוצע של 72 שנה, ואנו יכולים לומר שנשימה זו פנימה והחוצה של הנפש נמשכת לתקופה של 72 שנים. קחו תקופה זו להיות יום קוסמי אחד, אנו שוב צריכים להכפיל 72 כפול 360 כדי לקבל שנה קוסמית: 25920! אם אנו לוקחים את החיים של אדם כיום קוסמי אחד, אנו מקבלים את השנה הקוסמית: 25920 ימים קוסמיים!

אבל מספר זה יש לו עדיין פירוש אחר. ב-21 במרץ, יום תחילת האביב, השמש זורחת בזמן הנוכחי במזל דגים. אבל היא זורחת רק פעם אחת בנקודה מדויקת זו. הנקודה שבה היא זורחת משתנה כל הזמן. לפני כחמש מאות שנה היא לא זרחה במזל דגים, אלא במזל טלה, ומוקדם יותר עדיין בשור. אם כן, השמש עברה דרך גלגל המזלות כולו, ולבסוף חזרה בחזרה למזל דגים. בזמן מוגדר היא תזרח שוב בדיוק באותה נקודה, בעשותה מעגל שלם. כמה זמן השמש צריכה עבור זה? היא צריכה 25920 שנים לנוע מסביב ולשוב לאותה נקודת זריחה בתחילת האביב.

כאשר נשמנו 25920 פעם, השלמנו יום אחד. נפשנו נשארת בעוד הנשימה מתחלפת לסירוגין. כאשר השלמנו 25920 יום, אנו מתעוררים כאילו היינו בשינה. בשינה, כפי שידוע לנו, איננו חושבים, איננו זזים, אנחנו לא פעילים. במשך השינה רוחנו ונפשנו הולכות לעולם הרוח לכמה שעות. בשעות העירות אנו מקבלים אותן שוב בחזרה. בדיוק כפי שאנו נותנים לנשימה לנוע החוצה ולחזור 18 פעם בדקה, כך במשך יום אנו נותנים לנשמה לעזוב פעם ולחזור. שינה ועירות, אתם רואים, הן בפשטות נשימה יותר ארוכה. אנו עושים נשימה קצרה יותר 18 פעם בדקה. הנשימה הארוכה יותר שלנו היא שינה ועירות. והנשימה הארוכה ביותר שלנו היא בנפש וברוח כשאנו נולדים ונושמים את זה החוצה שוב כאשר אנו מתים. אבל יש עדיין את הנשימה הארוכה מכל. כי אנו חוברים לשמש כשהיא משלימה את המעגל של 25920 שנים. אנו הולכים לעולם הכוכבים. כאשר אנו נכנסים למלכות הנפש, רבותיי, ברגע שבו אנו עוזבים את האדמה והולכים לעולם הכוכבים.

אם כן – זהו רק היסוד הראשון של התשובה לשאלה שהג'נטלמן שאל. רק חישבו איזה סדר וקביעות שוררים ביקום אם שוב ושוב אנו מקבלים את המספר 25920! נשימתו של האדם היא ביטוי חי למסלול של השמש. זוהי עובדה בעלת חשיבות עצומה.

אם כן – התחלתי לענות על השאלה. אני אמשיך בשבת הבאה ב-9 בבוקר.^[1]

————————————————————————–

1. הרצאה מתוכננת זו לא התקיימה. ההרצאה מ- 24/9/1924 שמסיימת את הכרך הזה היתה האחרונה שרודולף שטיינר היה יכול לתת לעובדים שבנו את הגיתהאנום. המחלה שהובילה למותו החלה כמה ימים מאוחר יותר. ↑