29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 18

עיון שני:

מה נראה בהתבוננות לאחור אל חייו הקודמים של האדם בין מוות ללידה מחדש

בתקופה השנייה עובר האדם מממשלן של הארכאי לממשל הארכאנג'לוי – מלאכי עליון. עם הללו אין הוא קשור באורח רוחי-גופי כפי שהיה עם הארכאי. בהיררכיית מלאכי עליון זיקתו רוחית יותר. היא בעצם כה אינטימית, שלא ניתן לדבר בתקופה זו אודות ישות האדם כניתקת בצורה כלשהי מהעולם הרוחי.

מהיררכיית מלאכי עליון מקבל האדם בשביל גופו האתרי את מה שחופף בגוף זה לתבנית הגוף הפיסי אותה חב הוא לארכאי. כשם שהגוף הפיסי מתואם בתבניתו לאדמה כדי להיות הרכב על האדמה לתודעת עצמיותו של האדם, כך מתואם הגוף האתרי לתנאים חוץ-ארציים, לכוחות הקוסמיים. בגוף הפיסי חיה האדמה, בגוף האתרי חי עולם הכוכבים. האדם חב לבריאת מלאכי עליון בגוף האתרי שלו את כל מה שנושא הוא בתוכו מהכוחות הפנימיים כך שבעת היותו על האדמה עשוי הוא עם זאת לשחרר עצמו מהאדמה ביציבתו, בתנועתו ובמחשבותיו.

כשם ששוכנים כוחות האדמה מבחינת המבנה שלהם בגוף הפיסי כך שוכנים בגוף האתרי אותם כוחות אשר מכל העברים, מההיקף של הקוסמוס, זורמים פנימה לכיוון האדמה. כוחות האדמה ששוכנים במבנה הפיסי הברור של הגוף הם כאלה כדי לעשות את התבנית יחסית קבועה וסופית. הקווים החיצוניים של האדם נשארים, בכמה שינויים משניים, קבועים למשך כל חייו הארציים, כושר תנועתו מתעצב לכדי נוהגים קבועים וכן הלאה. בהתייחסות לגוף האתרי הכל בתנועה מתמשכת, בשקפו את השינויים בקונסטלציות הכוכבים במהלך החיים הארציים האנושיים. הגוף האתרי מתאם את תבניתו אף ביחס לשינויים בשמיים בקשר ליום וללילה. ואף בחפיפה לשינויים המיוחדים המתחוללים בין לידתו ומותו שלו. התאמת הגוף האתרי באורח זה לכוחות השמיימיים אינה מהווה סתירה למה שדובר אודותיו בכל מקום שהוא, כעל ניתוק הדרגתי של השמיים המכוכבים מכוחות הרוח האלוהיים. אמת הדבר שבתקופות קדומות מאד שכנו בכוכבים הרצון החי והאינטליגנציה החיה של האלים, בה בשעה שבזמנים מאוחרים יותר כל זה עבר אל ה'ניתן לחישוב'. האלים לא פעלו עוד במישרין על האדם דרך מה שנעשה כעת לפועלם המוגמר. האדם מגיע דרך גופו האתרי לזיקה משלו אל הכוכבים, כשם שדרך גופו הפיסי מגיע הוא לזיקה אל כוח הכובד של האדמה. במשך התקופה השנייה נוצר על ידי היררכיית מלאכי עליון הגוף האתרי של האדם המכנס לתוך עצמו את הכוחות הקוסמיים מעבר לאדמה, את מה שמכנס האדם ומתאים לעצמו בבואו מטה מתוך עולם הרוח כדי להיוולד על האדמה. דבר חשוב מאד שהאדם רוכש באמצעות היררכיה זו הוא שהוא משתייך לקבוצת בני אדם על פני האדמה. בני האדם מחולקים על פניה של האדמה. כשאדם מביט לאחור אל תקופה שנייה זו אין הוא מוצא את החלוקה של ימינו לגזעים ועמים, כי אם חלוקה אחרת, רוחית יותר, הבוקעת ועולה מהעובדה שעל פני חלקים שונים של האדמה מתחוללות השפעות הכוכבים מקונסטלציות שונות. בחלוקה בהקשר של מים ויבשה, באקלים, בצמחייה וכולי, שם שוכנים ופועלים השמיים המכוכבים על האדמה. כשצריך האדם לתאם עצמו לקשרים אלה, המהווים קשרים שמיימיים על פני האדמה, משתייכת ההתאמה הדרושה לגוף האתרי. המבנה שניתן לו באורח כזה מהווה הבריאה של מקהלת מלאכי עליון.

זוהי העת, במהלך תקופה שנייה זו, שהכוחות הלוציפריים והאהרימניים נכנסו באורח מיוחד לחייו של האדם. נחוץ להם להיכנס לחייו על אף שמראייה ראשונה דומה הדבר כמו יהא האדם מגורש מזה אל מתחת לרמת אנושיותו.

על מנת שהאדם יפתח את תודעת העצמיות בחיים הארציים עליו להתנתק במידה רבה יותר מהעולם הרוחי האלוהי שהעניק לו את ראשיתו מאשר ניתן להיעשות על ידי עולם זה מעצמו. דבר זה מתחולל במהלך העת בה פועלים עליו מלאכי עליון הואיל וחוליית הקשר שלו עם העולם הרוחי באותו הזמן אינה כה חזקה כפי שהיתה במהלך העת בה היו הארכאי בפעולה. לוציפר ואהרימן חופפים יותר לכוחות הרוחיים הנובעים ממלאכי עליון מאשר לכוחות העזים יותר של הארכאי.

הכוחות הלוציפריים נותנים לתבנית האתרית, על כל נטיותיה, נטייה עזה יותר לעבר עולם הכוכבים מאשר היתה לה אילו אך ורק כוחות רוח אלוהיים היו בפעולה, הללו שקשורים היו אל האדם מראשיתו.

ועל ידי הכוחות האהרימניים נעשים מבנהו של הגוף הפיסי ותבניתו צמודים יותר למשיכת האדמה מאשר היה הדבר אילו כוחות אלה בלתי מסוגלים היו לשגר את השפעתם. בזה מושם באדם הזרע לקראת העתיד למלוא תודעת העצמיות ולמלוא חירות הרצון. כי על אף שהכוחות האהרימניים דוחים רצון חופשי והשפעתם על האדם היא בזה שמנתקים הם אותו מהעולם הבלעדי של רוח אלוהית, הרי הם מטמינים בו בזאת את הזרע הראשון של רצון חופשי.

בתקופה השנייה התוצאה המיידית היא שכל אשר הוצא אל הפועל באדם על ידי ההיררכיות השונות מהשרפים ועד מלאכי עליון, נדחק יותר עמוק אל הגופים הפיסי והאתרי, ממה שיכול היה להיות אלמלא השפעתם של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים. אילולא השפעתם, נשארת היתה יותר מפעילותן של ההיררכיות בגוף האסטרלי וב'אני'.

כך, אין התקבצות אנושית זו הקמה על האדמה מהווה אותה התקבצות בעלת רוחיות-יתר שאליה שואפים מלאכי עליון. בהידחקם אל הגוף הפיסי נהפכים הכוחות הרוחיים ונוצרת החלוקה לגזעים ולעמים במקום היסוד הרוחי.

אילולא ההשפעות הלוציפריות והאהרימניות היו בני האדם רואים את עצמם ואיש את רעהו על האדמה בלתי נבדלים מהשמיים שמעל. הקבוצות השונות היו חיות זו עם זו ביחסי ישויות הנוטלות חלק באהבת המכמנים הרוחיים, הנותנות ולוקחות זו מזו בחופשיות. בגזעים ובעמים נראים המשיכה של האדמה, הבאה לידי גילוייה בגופו של האדם. בהתקבצות האחרת, הרוחית, היתה נראית בבואה משתקפת של העולם הרוחי האלוהי.

ועם כל זאת היה צריך לשים באבולוציה האנושית תכונות ראשונות לתודעת עצמיות מלאה לעתיד לבוא. משמעותו של דבר זה היתה, שאותן חלוקות ראשוניות שבאנושות, מרוככות אמנם, אך עדיין באבחנה ברורה של צורה, אותן שהיו קיימות בימים הקדומים בהם עבר האדם מההיררכיות של רוחות הצורה אל ההיררכיה של הארכאי, חזרו.

האדם צעד דרך שלב זה של האבולוציה שלו כמו דרך בית ספר קוסמי, כשהוא חי בכל זה במצב בין תחושה לראיה. הוא עדיין לא פיתח כל ידע תודעתי שכל זה מהווה היה הכנה מהותית לתודעת עצמיות לעתיד לבוא. אך חשובה היא ה'חזות התחושתית' שבאותה עת, של הכוחות שהיו מעורבים באבולוציה שלו, עבור החקיקה של תודעת העצמיות בגוף האסטרלי וב'אני'.

באשר לחשיבתו של האדם, ארע אז שהכוחות הלוציפריים כפו על יצריו שיטו אותו להישאר שרוי בצורות הקדומות של החיים הרוחיים ולא להכשיר עצמו אל צורות חדשות, כי השתדלותו של לוציפר היא לשמר עבור האדם את צורות החיים הקדומות יותר.

כך נסב הדבר שלאט לאט, ביחס להתפתחותה של חשיבת האדם בחייו שבין הלידה והמוות, פיתח האדם וטיפח את הכושר אשר בזמני קדם העניק לחייו הפנימיים מחשבות. באותם זמנים קדומים היה עשוי כושר זה לראות את הרוחי בדברים. על אף שהוא דמה מאד לאורח בו מתייחס האדם כעת לעולם בחישת חושים בלבד, הואיל ובאותם ימים נשא עליו הפיסי את הרוחי על פני שטחו.

כיום עשוי כושר חשיבה זה, השמור מתקופה קדומה יותר, לפעול כחישת חושים בלבד. הכושר להינשא בהדרגה אל הרוח בפעולת המחשבה דעך. ודבר זה נתגלה במלואו כאשר בעידן נפש-התודעה נתכסה העולם הרוחי באפלה גמורה עבור האדם. כך נסב הדבר שבמאה ה-19 אמרו לעצמם טובי מדעני הטבע, שלא היו מסוגלים להיעשות חומרניים בלבד: לא נותר לנו אלא לחקור אותו עולם עצמו שניתן לחקרו על ידי החושים ובמונחים של מידה, משקל ומספר. בכל זאת אין לנו כל זכות לכפור בקיומו של עולם רוחי שמאחורי עולם ניתן לחישה זה. בזאת היו הם מציינים שייתכן וקיים עולם של אור, בלתי ידוע לאדם בו מביט הוא נכחו לחשכה ותו לא.

כשם שהמחשבה של האדם היתה יוצאת ממסלול הזמן והמקום על ידי לוציפר, כך היה יוצא רצונו של האדם על ידי אהרימן. לרצונו של האדם הוענקה הנטייה למעין חירות שאליה יגיע מאוחר יותר. חירות ממין זה אינה חירות של ממש אלא רק אשלייתה. האנושות חיתה במשך זמן רב באשליית חירות זו. דבר זה לא איפשר לבני אדם לפתח את האידיאה הרוחית במוחותיהם. מרחפים היו אנה ואנה בין הדעות השונות שהאדם הוא חופשי או שהוא מוחזק ברשתות של כורח קשה והדוק. ואז, כשזרחה תקופת התודעה, כשבאה החירות האמיתית, לא עלה בידי בני האדם להבינה, כי הבנתם היתה עת רבה מדי באשליית החירות.

כל דבר אשר שתל עצמו בישותו הפנימית של האדם במהלך האבולוציה של הוויית חייו בין מוות ללידה מחדש נישא על ידו בשלב שני זה כזיכרון קוסמי לשלב השלישי בו חי הוא עדיין בעת הנוכחית. בשלב זה מחזיק הוא בזיקה אל היררכיית המלאכים בדומה לזו שהחזיק בשלב השני להיררכיית מלאכי עליון, אלא שהזיקה למלאכים היא כזאת שמאפשרת בתלות עצמית להגיע לאינדיבידואליות שלמה. הואיל והמלאכים, כעת לא המקהלה כולה כי אם מלאך אחד לאדם אחד, מגבילים עצמם להשפעת זיקה נאותה בין הוויות חייו שבין מוות ללידה מחדש, לבין הוויות חייו הארציים.

ישנה כאן עובדה הראויה לשימת לב והיא זו שבשלב השני של אבולוציית האדם במהלך הוויות חייו שבין מוות ללידה מחדש מצויים בפעולה כל היררכיית המלאכים לכל אדם ואדם. לאחר מכן ההשגחה על העמים והשבטים השונים תהיה נתונה להיררכיית מלאכי עליון כשלכל עם מלאך עליון אחד, כרוח העם. בגזעים של בני האדם מצויים בפעילותם כוחות הארכאי, אף כאן מצויה ישות אחת עבור גזע אחד, ישות מהיררכיית הארכאי בתור רוח של אותו גזע.

וכך שומר בו האדם של העת הנוכחית זיכרון קוסמי ממה שלמד מחייו בשלבים הקודמים אף במהלך חייו שבין מוות ללידה מחדש. גם כאן בעולם הגשמי מתגלה ההשגחה הרוחית בתבנית כזאת שבגזעים ובלאומים נוכח זיכרון קוסמי זה.

מחשבות מנחות למכתב 18

1. בפרק הזמן השני של האבולוציה בהוויית החיים שבין מוות ללידה מחדש עובר האדם לממשל מלאכי עליון. במשך זמן זה נזרע הזרע בנפש האנושית של תודעת עצמיות עתידית כשההכנות לכך כוננו כבר בפרק הראשון, בעיצוב התבנית האנושית.
2. במהלך פרק זמן שני זה נהדף האדם על ידי ההשפעות הלוציפריות והאהרימניות עמוק יותר לעולם הגשמי מאשר היה קורה אלמלא השפעתן.
3. בפרק הזמן השלישי בא האדם לממשלם של המלאכים אשר השפעתם מגיעה אך ורק לגוף האסטרלי ול'אני'. פרק זמן זה מצוי בהווה. מה שמתחולל במשך שני פרקי הזמן הראשונים ממשיך את קיומו באבולוציה האנושית ומסביר את העובדה שבתור נפש-התודעה, במהלך המאה ה-19, נותר האדם מביט נכחו אל העולם הרוחי כאפלה מוחלטת.