29 מכתבים ו'מחשבות מנחות' אל החברה האנתרופוסופית

רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 17

עיון ראשון:

מה נראה בהתבוננות לאחור אל חייו הקודמים של האדם בין מוות ללידה מחדש

בעיון האחרון פסענו במהלך חיי אנוש כשלמות כשפנינו בהתבוננות נפשית לסדרה של חיים ארציים עוקבים. נוכל להגיע לנקודת השקפה נוספת כשנטיל אור שיסביר את מה שגילה עיוננו הקודם – ללמוד את החיים העוקבים בין מוות ללידה מחדש.

כאן שוב ניתן דעתנו לכך שתכולת החיים הללו מרחיקים אך ורק עד לנקודה מסוימת באבולוציה של האדמה, כפי שהדבר בתקופה הנוכחית. יודעים אנו, שתכולת החיים בין המוות ללידה מחדש בתקופה הנוכחית מותנים בעובדה, שהאדם נושא את אותו כוח פנימי של תודעת העצמיות, אותו רוכש הוא בחיים הארציים. האדם נושא אותו עימו בהמשיכו דרך שערי המוות. האדם מחזיק בזה את הווייתו האינדיבידואלית, אפילו בינות להללו שהוא בא לתוכן, לישויות הרוח האלוהיות. לא כך היה הדבר בתקופה שקדמה לתקופה זו. שם האדם לא היה כה מתקדם בהתפתחות התודעה של העצמיות שלו. הכוח שנרכש אז על האדמה לא היה די בו עדיין כדי לבנות את ניתוקו מעולם הרוח האלוהי עד כדי הוויית קיום אינדיבידואלית בין המוות ללידה מחדש. על אף שהאדם כבר לא היה עם ישויות הרוח האלוהיות עצמן הרי שהיה עדיין במידה כה מרובה בספירת הפעילות שלהן, כשרצונו היה בעיקרו רצונן ולא שלו.

בהתבוננות לאחור לפני תקופה זו, היתה תקופה אחרת אשר בה אין אנו פוגשים באדם כלל, כפי שהוא כעת במבנהו הנוכחי של רוח ונפש, אלא בעולם של ישויות רוח אלוהיות, ששם מצוי היה האדם עדיין במצב עוברי. ישויות אלה הן כוחות ראשוניים (ארכאי). יתרה מזאת, במבט לאחור אחר חייו של אדם אחד אין אנו פוגשים בישות אלוהית אחת אלא בכל הישויות המשתייכות לאותה היררכיה.

הרצון להיווצרותו של האדם שוכן בישויות רוח אלוהיות אלה. לרצון של כולם חלק בהתהוותו. באמצעות עמלן המצורף של כל מקהלת ישויות אלה נשזרים יעוד העולם ומגמתו וזוהי לידתה של תבנית אנוש, כי האדם חי עדיין ללא צורה בעולם הרוח.

אולי נראה הדבר מוזר שאפילו עבור אדם אחד בלבד תעבודנה מקהלת ישויות הרוח האלוהיות יחדיו. ואכן, לפניהן עבדו ההיררכיות הבאות: רוחות הצורה, רוחות התנועה, רוחות הרצון, כרובים ושרפים וזאת במהלך הירח הקדום, השמש הקדומה ושבתאי הקדום על מנת להסב להתהוותו של האדם.

לתוצאה שהיתה לפני כן, שהיא מעין קדם-אדם, לא היתה תבנית אחידה על שבתאי, השמש והירח הקדומים. היו כמה קדם-בני-אדם מסוג כזה שלאורגניזם שלהם נטייה יותר למערכת הגפיים, היו אחרים עם נטייה למערכת החזה ואחרים יותר אל הראש. אף על פי כן היו הם בני אדם של ממש. הם מכונים כאן קדם-בני-אדם להבדילם מהשלב המאוחר יותר בו כל המערכות נראות כממוזגות יחדיו בתבנית האנושית. החלוקה בקדם-בני-אדם אלה מרחיקת-לכת אף הלאה מזה. ניתן לדבר אודות: אנשי לב, אנשי ריאות וכן הלאה.

ההיררכיה של הכוחות הראשוניים (ארכאי) רואה בזאת משימתם המיוחדת להנחות אל תבנית אנושית משותפת אחת את כל קדם-בני-אדם אלו, שחיי נפשם חופפים לתצורתם החד-צדדית. הם נוטלים את האדם מידי רוחות הצורה. רוחות הצורה ליכדו כבר במחשבה את רוב חלקיו של האדם לחטיבה אחת, אך חטיבה אחת זו היתה, באשר להם, עדיין תבנית אידיאלית, תבנית בה חשיבה עולמית. מזה עיצבו הארכאי את התבנית האתרית ובאורח כזה שבתבנית אתרית זו היו כוחות בתכולתם עבור ההתפתחות בעתיד של התבנית הפיסית. בהתבוננות עיונית בעובדות אלה, האדם מהווה האידיאל של האלים, יעוד האלים ומגמתם. אך אל לה להתבוננות עיונית זו להיות עבור אדם מקור לגאווה ויהירות. כי רשאי האדם לחשב את מעשיו שלו, כפי שבאים הם מעצמו, למה שעשה מעצמו במודעות עצמית במהלך חייו הארציים. דבר זה, בבואו לידי ביטוי ביחסיות קוסמית, הוא מועט שבמועט בהשוואה לתשתית שעליה נחה ישותו האישית, אותה בראו האלים מהמקרוקוסמוס שהוא הווייתם, עד למיקרוקוסמוס הקיים. ישויות הרוח האלוהיות מחזיקות בקוסמוס באיזון – זו עם זו. הביטוי הנראה לעין של איזון הדדי זה, זוהי תבנית השמיים המכוכבים. כולן יחדיו רצו לברוא שם, כחטיבה אחת ויחידה, את מהותן.

כדי להבין כיאות את הדבר שהוציאה לפועל היררכיית הארכאי כאשר יצרה במקהלה את התבנית האנושית, יש לזכור שקיים הבדל רב ועצום בין תבנית זו לבין גופו הפיסי של האדם. 'גוף פיסי' הוא מה שמתרחש בתהליכים פיסיים וכימיים בישות אנוש. באשר לאדם בעת הנוכחית מתרחש דבר זה בתוך תחומי התבנית האנושית. אך תבנית אנושית זו עצמה מהווה לפני ולפנים דבר של רוח. אכן מה מוזר הדבר, ומה מעורר מחשבה!! בחושים פיסיים בעולם פיסי לראות דבר של רוח בתבנית אדם!! לכל מי שברשותו ראיה רוחית מופיעה למעשה תבנית אנוש זו בתור אימגינציה של ממש היורדת מטה אל העולם הפיסי. כדי לראות אימגינציות, על האדם לצאת מהפיסי אל העולם הרוחי שבשכנות, ואז רואה האדם מה דומה תבנית אנוש לאימגינציות אלה.

כאשר הישות האנושית מביטה לאחור על פני חייה העוקבים בין מוות ללידה מחדש, מציינת בקיעתה ועלייתה של התבנית האנושית הזאת את התקופה הראשונה בהתבוננות לאחור. בעת ובעונה אחת מתגלה עומק היחסים הקיימים בין האדם לבין הארכאי. בתקופה זו, רשאי האדם לדבר כבר אודות האינטימיות שבהבדל בין החיים הארציים העוקבים לבין החיים שבין מוות ללידה מחדש. היררכיית הארכאי פועלת בריתמיות, בפרקי זמן שבאים לסירוגין, בבניית תבנית האדם. מצד אחד בעשותם כך מפנים הם את המחשבות, שבאמצעותן מופנה רצונה של כל אחת מהן, יותר לעבר הקוסמוס שמחוץ לאדמה. מצד שני, מסתכלים הם מטה לעבר האדמה. ההשפעה הכפולה של הבא מהאדמה ושל הבא מהקוסמוס שמחוץ לאדמה מעניק את עיצובו לתבנית אנוש, המהווה באורח זה את הביטוי הממשי של ישות האדם שהיא בעת ובעונה אחת ישות ארצית וחוץ-ארצית קוסמית.

הישות האנושית שתוארה כאן, שנוצרה על ידי היררכיית הארכאי, כוללת לא רק את הקווים החיצוניים של הדמות, ואת ציור פני השטח כפי שמצוין על ידי תחומי העור, אלא אף את כל קווי הכוח של יציבתו של האדם בתיאום כושרות התנועה שלו לתנאי הקיום של האדמה וביכולתו לעשות מגופו איבר הבעה לחיים שבפנים.

דבר זה שיכול אדם להתייצב בתנאים הארציים של כוח משיכת האדמה, שיכול הוא לשמור על שווי המשקל שלו בעת נועו בחופשיות, דבר היותו יכול להשתמש בזרועותיו ובידיו בחופשיות ממשיכת האדמה, את כל זה ואף הרבה יותר מהמצוי בפנים, ואף על פי כן משתייך לתבנית, חב האדם לבריאה של היררכיית הארכאי. כל זה הוכן על ידן מראש בחיים, אשר אפילו ביחס לפרק זמן ארצי זה, ניתן לכנותם חיים שבין מוות ללידה מחדש. הכל הוכן באורח כזה שבתקופתנו אנו, לאדם עצמו יהיה הכושר, במהלך חייו שבין המוות ללידה מחדש, לקחת חלק ביצירת תבנית זו עבור חייו הבאים על האדמה.

מחשבות מנחות למכתב 17

1. גם החיים בין מוות ללידה מחדש מראים על שלוש תקופות: בתקופה הראשונה חי האדם לגמרי בפנימה של היררכיית הארכאי. הן מכינות את ההכנות לתבניתו האנושית שלעתיד לבוא בעולם הפיסי.
2. הארכאי מכינות בזה, בעת ובעונה אחת, את הישות האנושית להתפתחות שתבוא לאחר מכן, של תודעת עצמיות חופשית. כי תודעת עצמיות עשויה להתפתח אך ורק בישויות אשר תבניתן, שנבראת באורח זה, מעניקה להן את האמצעים להביא תודעת עצמיות זאת מאימפולס פנימי של הנפש ועד הבעה חיצונית.
3. וכך נראה כיצד הזרעים הראשונים של הכשרים הללו באדם היוצאים לאור בתקופתנו, הוכנו מראש לפני זמן רב, בעידני עבר של העולם וכיצד מתפתח המיקרוקוסמוס מתוך המקרוקוסמוס.