רודולף שטיינר

שבע הרצאות שניתנו בברלין

6 בפברואר 1917 – 20 במרץ 1917

GA 175

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן 

הרצאה מס' 1

מטריאליזם ורוחניות. חיים ומוות

ברלין 6 בפברואר 1917

חברים יקרים, בואו נפנה את מחשבותינו, כמו תמיד, לישויות השומרות של אלה שאינם איתנו, ונמצאים במקום בו מתגשמים הגורלות הגדולים של התקופה:

ישויות העומדות תמיד על המשמר, המגנות על הנפשות

מי ייתן והרטט שלכן ירחף

עד לאנשים על האדמה שהופקדתם לשמור עליהם

נפשותינו מבקשות אהבה;

כדי שתפילתנו, באיחוד עם כוחכן,

תקרין ותעזור

לנפשות אותן היא מחפשת באהבה!

ולרוחות של אלה שעברו דרך שער המוות:

ישויות העומדות תמיד על המשמר, המגנות על הנפשות

מי ייתן והרטט שלכן ירחף

עד לאנשים בספירות השמיימיות שהופקדתם לשמור עליהם

נפשותינו מבקשות אהבה;

כדי שתפילתנו, באיחוד עם כוחכן,

תקרין ותעזור

לנפשות אותן היא מחפשת באהבה!

ואותה ישות, שלמען ריפויה והתקדמותה של האדמה, ולמען חירותה וגאולתה של האנושות, עברה דרך המיסטריה של גולגותא; הישות שאותה אנו מחפשים דרך מדע הרוח שלנו, שאליה אנו מבקשים להתקרב, מי ייתן והיא תהיה לצדכם בכל משימותיכם הקשות! (מדיטציות אלה נאמרו שוב בתחילת כל הרצאה שבסדרה.)

* * * *

קודם כל הרשו לי לתת ביטוי לסיפוק העמוק שאני חווה על כך שהתאפשר לי להיות שוב איתכם. הייתי מגיע כבר קודם, אילו לא הייתי נאלץ להישאר בדורנאך עקב צורך דחוף מסוים, עד שהעבודה של הקבוצה הגיעה לנקודה בה היא יכלה להימשך בלעדיי. שמעתם אותי מדבר לעתים קרובות על קבוצה זו, שנועדה לעמוד בקצה המזרחי של הבניין בדורנאך, וזה מציב את נציג האנושות ביחס עם הכוחות האהרימניים, מצד אחד, ועם הכוחות הלוציפריים, מצד שני. בימים אלה ,עלינו לחשוב קדימה על העתיד, וכאשר מביאים בחשבון את מה שיכול לקרות, נראה לי הכרחי לחלוטין שלפני שעזבתי את דורנאך נצליח להתקדם עם הקבוצה עד כמה שזה התאפשר בזמן הזה. בנוסף לכך, התקופה שלנו נותנת לנו להבין בצורה עוצמתית במיוחד את העובדה שהמפגש בינינו כאן במישור הפיזי איננו הדבר היחיד השומר עלינו איתנים ומחוזקים באימפולס של מדע הרוח. בתקופה חמורה זו של סבל וניסיון קשה, מה שאמור לשאת אותנו למעלה הוא היותנו ביחד במאמצים האנתרופוסופיים שלנו, אפילו אם אנו ביחד רק ברוח; ובאמת, דבר זה אמור להיות בדיוק המבחן למאמצים האנתרופוסופיים שלנו.

מאז שהיינו ביחד כאן בפעם האחרונה, נאלצנו להתאבל על האובדן מהמישור הפיזי של חברתנו היקרה, הגברת מוצקוס, ושל חברים יקרים אחרים שעזבו את המישור הפיזי כתוצאה מהאירועים הנוראיים שאנו חווים. קשה במיוחד לא לראות עוד את הגברת מוצקוס בין החברים שעוברים ביחד כל כך הרבה שנים של מאמצים אנתרופוסופיים. היא הייתה חברה בתנועה שלנו מן ההתחלה. מהיום הראשון, מהמפגש הראשון של חוג מצומצם מאד, היא הפגינה לאורך כל הדרך מסירות עמוקה וכנה ביותר לתנועה שלנו, ולקחה חלק אינטימי ומשמעותי בכל השלבים שהתנועה עברה, בכל התקופות של התנסויות ומבחנים. מעל לכול, במהלך כל האירועים והשינויים שהיה עלינו לעבור, היא שמרה על נאמנות איתנה לתנועה שלנו, נאמנות במובן העמוק ביותר של המילה, שדרכה היא היוותה דוגמא לכל מי ששואף להיות חבר ראוי בתנועה האנתרופוסופית. וכך אנו עוקבים עם המבט שלנו אחר הנפש האהובה והטהורה הזאת בעלייתה לעולמות הרוח, ועדיין מרגישים כלפיה את אותו הקשר של אמון שהתחזק והתעצם עם השנים, ואנו יודעים שהנפשות שלנו מחוברות לנפש שלה לעולם… לפני זמן קצר, הגברת מוצקוס עצמה חוותה את האבדן של חבר יקר, שאותו היא מצאה כעת מהר מאוד בעולם הרוח. היא נשאה את המכה העצובה כמו שיכול לשאת אותה רק מי שמודע לחיבור ממשי לעולמות הרוח. היה נפלא לראות באיזה עניין חד ורב עוצמה השתתפה הגברת מוצקוס באירועים הגדולים של תקופתנו, ממש עד לימים האחרונים של חייה. היא אמרה לי שוב ושוב שהייתה רוצה להישאר כאן במישור הפיזי עד שהאירועים המשמעותיים שמתרחשים בימינו יגיעו לסיומם. כעת היא תוכל לעקוב אחר התרחשויות אלה, שהיא הייתה כל כך מחוברת אליהן, בראייה עוד יותר חופשית, עם אימפולס עוד יותר חזק התומך באבולוציה של האנושות. מי ייתן והלבבות שלנו יתאחדו במחשבה ובפעילות הנפש, כל פעם שאנו רק נוכל, עם רוח נאמנה זו, עם חברה נאמנה ואהובה זו של תנועתנו. ואז אנחנו, שהיינו מאוחדים איתה כאן במישור הפיזי באופן כל כך מיוחד, נוכל לדעת שאנו מאוחדים איתה בשנים שעתידות לבוא, כשהיא תהיה בקרבנו בצורה אחרת.

* * * *

הזמנים בהם אנו חיים הם כאלה שיותר ויותר חשוב ודחוף שנדע מה תהיה משמעותו של המאבק להשיג ידע רוחני בעבור האנושות בימינו ובעתיד הקרוב. האירועים בהם אנו עומדים כעת יוצרים אצל אנשים רבים היום מעין מצב של שינה, למרות שמעטים שמים לב לכך. הנפשות שמצליחות לשרוד אחרי הקטסטרופה במישור הפיזי יתעוררו רק מאוחר יותר, כשיוכלו לזהות במלואו מה מתרחש ויבינו עד כמה עמוק הפצע באבולוציה של האנושות עקב קטסטרופה זו. הדבר צריך להגביר בתוכנו עוד יותר את המחויבות שלנו לעורר בנפשנו מחשבות מאירות, מחשבות שישפכו אור על המטרות והיעדים של התנועה הרוחנית שכל כך הכרחית לאנושות. ומאחר שאנו מתאספים כאן ביחד לאחר תקופה ארוכה, יהיה אולי מועיל שנתאר במספר מחשבות קצרות את ההשקפות של מדע הרוח שלנו – או מדויק יותר, את ההשקפות שהן תוצאה טבעית של מדע הרוח העומד בפני הנפשות שלנו כבר מספר שנים. אפשר לראות בקלות שבכל רחבי העולם ישנם בני אדם שמפתחים כמיהה להתקרב לעולם הרוח, למרות העובדה שלצערנו המטריאליזם איננו נחלש, ושכמיהה זו לרוח לובשת צורות שונות. מסיבות אלה, עלינו לדייק ולהציב בפני הנפש את החיפוש שלנו אחר חיי הרוח. באנגליה, בימים אלה, אחד מהאנשים הבולטים והמלומדים ביותר עורך מחקר אודות עולם הרוח, מחקר שיוצר רושם גדול מאוד בחוגים רחבים, ואפילו בקרב אנשים משכילים. זוהי תופעה באמת יוצאת דופן שאדם הנחשב כאחד מהמדענים הראשונים באנגליה יכתוב ספר מקיף על הקשר של האדם על האדמה עם עולם הרוח, ושקשר זה ילבש צורה כה ייחודית. סר אוליבר לודג' – שכבר מספר שנים מנסה בכל מיני דרכים להרחיב את הידע המדעי אותו הוא רכש כך שיהיה ניתן ליישם אותו לגבי עולם הרוח – מתאר בספר זה שורה של מקרים, בהם הוא טוען שהוא נכנס לקשר עם עולם הרוח. הדבר קרה כך:

לאוליבר לודג' היה בן, רימונד, שבשנת 1915 השתתף בצד האנגלי במלחמה בפלנדריה. בזמן שהוריו ידעו שהוא נמצא בחזית, הם קיבלו חדשות מיוחדות מאמריקה, שבעיני אנשים בעלי נטייה שאוכל לכנות אותה מטריאליסטית- ספיריטואליסטית, בוודאי נראו מרעישות מאוד. לכאורה, המסר הגיע מהפסיכולוג האנגלי פרדריק מייארס, שלפני מותו שנים רבות קודם לכן, חקר את הקשר בין העולם הפיזי ועולמות הרוח, ושכעת נמצא בעצמו בעולם הרוח. במסר נאמר שעולם הרוח מוכן לקבל את לודג' הצעיר בעתיד הקרוב. בהתחלה, לא היה ברור למה התכוון המסר. הוא הגיע באיחור מסוים לסר אוליבר לודג'; הוא הגיע אליו לאחר שבנו נפל. ואז הגיעו מסרים נוספים דרך מתקשרים (מדיומים) באמריקה, שיעצו להורים לפנות למתקשר אנגלי. כתוצאה מכך, סר אוליבר הלך למתקשרת, אך שמר על עמדה ביקורתית כלפיה. יהיו לי כמה הערות נוספות בקשר למשמעות הדבר – סר אוליבר הינו מדען, והוא חונך בגישה שמקרים כאלה דורשים בדיקה מדעית. הוא ניגש לעבודה בדיוק כמו במעבדה שלו, ומה שקרה לאחר מכן הגיע לא דרך מתקשר אחד, אלא דרך מתקשרים רבים. הנפש של רימונד רצתה לתקשר עם המשפחה שלו. הגיעו כל מיני מסרים באמצעות כתיבה אוטומטית וסיבובי שולחן, מסרים כל כך מפתיעים שלא רק סר אוליבר עצמו, אלא גם שאר המשפחה, שעד לאותו זמן היו מאד סקפטיים לגבי עניינים כאלה, די השתכנעו כעת. בין היתר, הנפש של רימונד טענה שמייארס נמצא איתו, בתפקיד של שומר; הוא אמר להם דברים רבים על ימיו האחרונים על האדמה, ודברים רבים שהיו משמעותיים עבור ההורים והמשפחה, ועשו עליהם רושם גדול, במיוחד מאחר שהדברים השונים שהגיעו מרימונד דרך מתקשרים היו מיועדים בשביל המשפחה, ובמיוחד בשביל סר אוליבר. האופן בו נערכו המפגשים גרם להפתעה גדולה בקרב המשפחה, ובאופן די מוזר, גם בקרב ציבור רחב. המפגשים לא היו מפתיעים אף אחד שהוא בעל ניסיון בדברים מסוג זה, כי למעשה, החוקרים מכירים היטב את אופי המסרים שמגיעים מהמתים דרך מתקשרים, ואת צורת התקשור. אך דבר אחד עשה רושם עמוק מאוד באנגליה, והיה מתוכנן היטב כך שיעשה רושם וישפיע על הציבור המשכיל באנגליה ובאמריקה, ושישכנע את אלה שבעידן הסקפטי שלנו עדיין חסרה להם האמונה; הדבר הזה, ששכנע רבים וימשיך לשכנע עוד רבים יותר, עשה רושם עמוק מאוד על משפחת לודג', ובמיוחד על סר אוליבר, ועשה רושם גדול מאד גם על ציבור רחב. מדובר במקרה הבא: מתקשר תיאר כמה תמונות שצולמו כשרימונד היה עדיין בחיים. רימונד עצמו תיאר אותם למתקשר באמצעות טפיחות. בדרך זו, תוארה קבוצה שהצטלמה; כלומר הנפש של רימונד ניסתה באמצעות המתקשר לתאר את התמונה הזאת בה הוא הצטלם ביחד עם קבוצה, זמן קצר לפני שעבר דרך שערי המוות. מהצד השני, הוא סיפר להם שהוא ישב בשתי קבוצות עם החברים שלו, באיזה סדר נעשו הצילומים, ומה היה מיקומו בקבוצות. הוא תיאר גם את ההבדלים בין שני הצילומים, ואמר שהוא ישב על אותו הכיסא ובאותה התנוחה בשניהם, אבל שהוא החזיק את היד קצת שונה, וכו'. כל זה תואר בפרטי פרטים. המשפחה לא ידעה דבר על הצילומים, וגם לא ידעה שהן בכלל צולמו. כך שבעקיפין, דרך המתקשרת, יצאה לאור העובדה שקיימים צילומים בהם רימונד לודג' מופיע עם מספר חברים. לאחר כמה שבועות, נשלח צילום מצרפת לסר אוליבר, צילום שהתאים במדויק לזה שתואר על ידי הנפש של רימונד דרך המתקשרת. כמובן, דבר כזה היה עושה רושם עצום על כל מי שניגש לדברים כאלה כחובבן – וברור שכל הנוגעים בדבר היו חובבנים בנושא. זה היה מבחן ניסיוני. נפש הנמצאת בצד השני מתארת צילום, שממנו קיימים מספר העתקים, ושהגיע למשפחה לאחר מכן, ואז התגלה כתואם בכל פרטיו את התיאור שהתקבל. לא הייתה כל אפשרות שהמתקשרת או הנוכחים בפגישה איתה היו יכולים לראות בכל דרך שהיא את הצילום. יש כאן מקרה שיש להתייחס אליו גם מבחינה מדעית וגם מבחינה היסטורית, כי לא רק שניתן לומר באופן תיאורטי שמקרה כזה כמובן היה יכול לעשות רושם גדול, אלא המקרה אכן קרה באמת, ועשה באמת רושם עצום. עד כמה שהיה אפשר לראות, ההוכחה הזאת דרך הצילום, שלא הייתה יכולה להתבצע באמצעות העברת-מחשבה כלשהי, הייתה משכנעת מאוד.

עלינו להציב את כל העובדות של המקרה הזה בפני הראייה המנטלית שלנו. עלינו להבין באופן ברור את העובדה שכאשר אדם עובר דרך שער המוות, בהתחלה, האינדיבידואליות האנושית עטופה לזמן קצר בגוף האסטרלי ובגוף האתרי; אחרי תקופה פחות או יותר קצרה – שיכולה להיות שונה במקרים שונים, אבל לעולם לא ממשיכה יותר ממספר ימים בודדים – הגוף האתרי עובר לעולם האתרי, ושם ממשיך במסעו; כך שהאינדיבידואל נכנס לעולם הרוח רק עם גופו האסטרלי, וממשיך את המסע שלו בעולם ההוא. הגוף האתרי ניתק מהאינדיבידואלית האנושית בדיוק כמו שהוא ניתק מהגוף הפיזי על האדמה. עלינו להבין באופן ברור שבסיאנסים ספיריטואליסטים – וכל העבודה של סר אוליבר לודג' מבוססת על סיאנסים – רק מי שיש לו ידע אמיתי יכול להבחין בין מסרים המגיעים מהאינדיבידואליות האמיתית, או רק מהגווייה האתרית שננטשה. הגווייה האתרית הזאת עדיין נשארת בתקשורת מתמשכת עם האינדיבידואליות. אך כאשר יוצרים קשר עם עולם הרוח בצורה עקיפה דרך מתקשר, למעשה יוצרים קשר קודם עם הגווייה האתרית, ואי אפשר להיות בטוחים שבאופן זה מגיעים לאינדיבידואל האמיתי. אין ספק שבעידן שלנו קיימת שאיפה למצוא איזושהי הוכחה לקיום הרוח, הוכחה כמו זו שניתן למצוא באמצעות ניסוי מעבדה, משהו שאפשר לגעת בו בידיים, ולראות אותו בעולם החומר. העידן המטריאליסטי שלנו אינו מעוניין לצעוד לאורך השביל הפנימי שהנפש צריכה ללכת בה בעולמות הרוח, השביל שהוא אך ורק רוחני. העידן שלנו רוצה שהרוח תרד לעולם החומרי וניתן יהיה לגלות אותה שם. אנו פוגשים כל מיני סוגים של ספיריטואליזם מטריאליסטי, גישה מטריאליסטית לעולמות הרוח. הגוף האתרי, שנפרד מהאינדיבידואל האמיתי, יכול בהחלט להפגין סימני חיים משלו, ואנשים שאינם יודעים את האמת יכולים לחשוב בטעות שאלה החיים של האינדיבידואל עצמו. אל לנו לחשוב שהגוף האתרי שעבר לעולם האתרי מראה רק זיכרונות, סתם הדים של מה שהאדם חווה כאן; הוא מראה אינדיבידואל אמיתי בעל קיום מתמשך. הוא יכול לספר מקרים, ולומר דברים חדשים לגמרי, אבל אנחנו נסטה לגמרי מהדרך הנכונה אם נאמין שאם יצרנו קשר עם הגוף האתרי, אנחנו בהכרח בקשר עם האינדיבידואל עצמו. במקרה של אנשים היושבים במעגל קטן – כולם בני אותה המשפחה, כמו במקרה של משפחת לודג', כולם חושבים באופן זה או אחר על הבן המת, וכולם מלאים במחשבות וזיכרונות עליו – יכול מאוד להיות שמחשבותיהם יעברו לגוף האתרי שלו דרך המתקשרת, ושגוף אתרי זה ייתן מדי פעם תשובות מרשימות, שבאמת יוצרות את הרושם שמדברת האישיות של המת. אם זאת, התשובות באות אולי רק מהגווייה האתרית שלו. מי שבקי בדברים אלה מגלה שאכן זה מה שקרה במקרה זה, וכאשר רימונד לודג' היה אמור לבוא למשפחתו באמצעות המתקשרת, הייתה זו בעצם הגווייה האתרית שדיברה; רימונד לודג' בכלל לא נכח עם המעגל. לכן, עבור מי שרגיל למה שקורה בסיאנסים כאלה, התיקשורים לא נראים כל כך דרמטיים. סביר להניח שכל הסיפור לא היה עושה וממשיך לעשות רושם רב על ציבור רחב, אילולא המקרה עם הצילומים. כי הסיפור עם הצילומים הוא אכן מיוחד במינו, ובאמת יוצא דופן. מפני שכאן לא הייתה יכולה להתרחש כל העברה של מחשבות – דרך המתקשרת לגוף האתרי של רימונד, כפי שזה היה יכול לקרות במקרים האחרים. אף אחד באנגליה לא היה יכול לדעת על הצילומים; הם עדיין לא הגיעו לשם כשהתקבלו התיקשורים. אך עדיין זה מוזר מאוד שמדען כל כך מלומד כמו סר אוליבר לודג', שהתעניין כבר תקופה כל כך ארוכה בנושאים מסוג זה, לא ידע איך יש להסתכל על מקרה כזה. אני השקעתי מאמץ מיוחד כדי לבחון את המקרה יותר מקרוב בכל פרטיו. סר אוליבר לודג' הינו איש משכיל, ומדען שניתן לסמוך על תיאוריו; איננו עוסקים כאן במסמך רגיל, פרי סיאנס ספיריטואליסטי רגיל, אלא בדבריו של אדם המוסר את תיאוריו בביטחון של מדען, אדם שפיתח את ההקפדה המאפיינת מדען העובד במעבדה, ולכן אפשר לקבל מהתיאורים שלו תמונה מלאה אודות מה שקרה. מעניין מאוד שאדם כל כך משכיל כמו סר אוליבר לודג', שהתעניין בנושא במשך כל כך הרבה שנים – למרות שבמקרה זה הוא התעניין באופן מיוחד מאחר שהיה מדובר בבנו – לא ידע את מה שאנו מציינים במדע הרוח שלנו לעתים כל כך קרובות, כאשר מתארים את הצורות האטוויסטיות של ראיה רוחית, שמופיעות כתחושות נבואיות. כי המקרה הזה איננו אלא מקרה מיוחד מאוד של דאוטרוסקופיה^[1] Deuteroscopia. זה קורה כך.

יש לנו מדיום, מתקשר. למתקשר זה יש גישה מסוימת לעולם הרוח; כמובן, כפי שאנו יודעים – דרך כוחות אטוויסטיים – מתקשרים כאלה יכולים להגיע בראייתם מעבר למרחב, אבל לא רק מעבר למרחב, אלא גם מעבר לזמן. בואו ניקח מקרה מיוחד; מקרה שהוזכר מאות פעמים. אולי קראתם תיאורים של מקרה זה, אם לא חוויתם אותו בעצמכם עם החברים שלכם.

המקרה שאני מתכוון אליו הוא כאשר למישהו שיש לו נטייה כזו רואה כאילו בחלום, כאילו במעין חזון, את ארון הקבורה או את הלוויה של עצמו. אדם זה מת לאחר שבועיים. הוא ראה מראש את מה שקרה ארבע עשר ימים מאוחר יותר. או אולי, הוא לא רואה את הלוויה או את ארון הקבורה שלו, אלא את הלוויה של אדם זר לחלוטין, וזה אירוע שהוא לגמרי אדיש כלפיו. כדי לתת דוגמא של מקרה ספציפי, האדם יכול לראות את עצמו עוזב את ביתו, ונופל מהסוס שהוא רכב עליו. הדבר הזה קרה – מישהו ראה אותו קורה, וניסה למנוע אותו – אבל למרות כל אמצעי הזהירות, הוא עדיין קרה. זה מקרה של ראייה שמתרחבת מעבר לזמן, ומה שסר אוליבר לודג' מתאר הוא בדיוק הראייה הזאת בזמן. התיאורים שלו כל כך מדויקים שהיה אפשר לחקור את המקרה. באמצעות כוחותיה, המתקשרת הצליחה לראות אירוע שנמצא עדיין בעתיד. כשהיא דיברה, הצילום עדיין לא הגיע; אבל הוא כן הגיע לאחר שבועיים בערך. ואז ראו אותו חברים ובני המשפחה. זה קרה מאוחר יותר, אבל המתקשרת ראתה זאת מראש, זאת הייתה ראיה נבואית, מקרה של דאוטרוסקופיה. זאת הייתה ראייה מראש; זה ההסבר. לא היה לזה כל קשר עם תקשור בין אלה שנמצאים במישור הפיזי ומישהו שנמצא בעולם הרוח.

אתם רואים עד כמה אפשר לטעות כשמנסים לתת הסבר מטריאליסטי לעובדות רוחניות בעולם, וכמה יכולים להיות עיוורים ולא לראות את העובדות האמיתיות; בכל מקרה, ראייה כזאת היא כמובן הוכחה לקיום במציאות של עולם מאחורי העולם הרגיל של החושים. המקרה מעניין; רק אין לציין אותו כהוכחה לקשר בין המתים לחיים. עלינו לחפש את המתים – אם בכלל נכון שנחפש אותם – בדרך באמת רוחנית. בעתיד הקרוב יהיה לי הרבה מה לומר בנושא; כי אני מתכוון להתייחס בתשומת לב רבה לנושא של הקשר בין החיים והמתים.

העליתי את הנושא של הספר הזה של סר אוליבר לודג' כדי להראות לכם איך, למרות שכן קיימת כמיהה לעולם הרוח, ניתן לומר שהיא לובשת צורה מטריאליסטית. סר אוליבר לודג' הינו מדען בעל ידע רב; למרות שהוא נכסף לעולם הרוח, הוא מנסה להכיר אותו דרך שיטות של עולם הכימיה או הפיזיקה. כשם שהוא עורך ניסויים במעבדה שלו על פי חוקי הכימיה, הוא רוצה למצוא הוכחות מוחשיות לגבי מה שקשור לעולם הרוח. אך הדרך שאותה אנו מזהים כדרך הנכונה הינה רחוקה מאד מהדרך שלו; הדרך שלנו מובילה את הנפש לעולם הרוח דרך שיטה פנימית, כפי שתיארנו זאת לעתים קרובות, ותיארנו לעתים קרובות לא פחות את מה שהנפש פוגשת שם בהתחלה. הדבר משמעותי מאוד בשבילנו בימים אלה, ונמצא בבסיס העולם של החושים הפיזיים שבו אנו חיים. אנו לומדים לזהות את האופי המטריאליסטי של העידן שלנו בשאיפות המטריאליסטיות המופנות לעולם הרוח. כדי שלתנועה שלנו תהיה משמעות כלשהי, משמעות בהתאם לחוקים ההכרחיים של האבולוציה של האנושות, היא צריכה להגדיר ולהדגיש באופן מובהק את האופי הפנימי הרוחני של הרוחניות האמיתית, בהשוואה לכיסופים המטריאליסטיים והאבסורדיים האלה לעולם רוח.

מדוע זה הכרחי בעידן שלנו ששיטה חדשה לחלוטין תאחז בלבבות של בני האדם, שיטה רוחנית גרידא, שיטה שונה מאוד מכל השיטות המטריאליסטיות? את השאלה הזאת יש לבחון ביחס לעובדה שרמזנו אליה לעתים קרובות במהלך השנים האחרונות, ושצריכה להעסיק אותנו בזמנים אלה של צער ומבחנים קשים. הצבענו על כך שהמאה העשרים חייבת להביא לאנושות את החזון של כריסטוס האתרי. בדיוק כפי שזה קרה באמת – כמו שאמרנו לעתים קרובות – שבתקופת המיסטריה של גולגותא כריסטוס התהלך בקרב בני האדם בצורה פיזית, במקום אחד ידוע על האדמה, כך כריסטוס האתרי יתהלך בקרב בני האדם במאה ה-20 על כל פני האדמה. אסור שאירוע זה יעבור מבלי שהאנושות תשים לב אליו, כי זה יהווה חטא נגד הגאולה של העולם. חייבים לעורר את תשומת הלב של האנושות, כדי שמספר מספיק גדול של בני אדם יהיו מוכנים לראות באמת את כריסטוס שיבוא ושאותו חייבים לראות.

אירוע מסוג זה לא יכול להתרחש באופן פתאומי, כשם שהאירוע של גולגותא לא הגיע פתאום אלא הוכן במשך 33 שנה. נקודת הזמן בה אמור להתרחש האירוע – הפעם באופן רוחני – קרובה מאוד, ותהיה לו משמעות דומה בעבור האדם כמו לאירוע של גולגותא במישור הפיזי. לכן, אם תחשבו על העובדות שדיברנו עליהם, לא יהיה לכם קשה להאמין לי כשאומר שכריסטוס כבר נוכח בצורה בה בני אדם יראו אותו ברגע הגדול של האבולוציה במאה ה-20, ושמכינים את הרגע הזה כעת. אתם לא תחשבו שזה בלתי יאומן, כשאומר לכם שמכינים את הרגע הזה עכשיו. כן, אפשר לומר שלמרות שמבחינת המעשים העכשוויים של האנושות, לא נראה שהיא חדורה ברוח כריסטוס במישור הפיזי, למרות זאת, אם הנפשות של בני האדם ייפתחו אליו, אז כריסטוס, שמתקרב כעת, נמצא קרוב מאד. האוקולטיסט יכול להצביע על כך שמאז שנת 1909 בערך, מכינים באופן ברור ומוחשי את מה שאמור להגיע, שמאז שנת 1909 אנו חיים פנימית בתקופה מיוחדת מאוד. אם רק נחפש אותו, אפשרי היום שנהיה קרובים לכריסטוס, ושנמצא אותו באופן שונה לחלוטין ממה שהתאפשר עד כה.

עולה בי מחשבה אחת, ולמרות שאולי היא נראית פשוטה, עלי לשים אותה במילים מתוך הבנה עמוקה של התקופה שלנו. לצערנו, אנשים אינם חושבים בבהירות על אירועי העבר, ובמיוחד על מה שקרה בנפש האדם בזמנים קדומים; כבר אין להם כל מושג איזה השפעה עוצמתית הייתה לבשורות בצורה בה הן נכתבו על קבוצת אנשים שהייתה עדיין קטנה אז. לאנשים אין כל מושג איזו עוצמה הייתה לרעיונות אלה שמילאו את הנפשות של בני האדם בתקופה ההיא. ככל שעברו השנים, ההשפעה של התוכן הפנימי של הבשורות הלכה ונחלשה. בימינו, אם אנו רואים את הדברים כפי שהם, אפשר לומר שהכוח העצום שהיה פעם למילים של הבשורות עצמן הולך ונחלש, ואי אפשר שלא לראות שכעת הבשורות משאירות רק רושם מועט על רוב בני האדם, למרות שהמילים של הבשורות יכולות לחדור לבני אדם מסוימים, אם יש להם כוחות אינטואיטיביים ורוחיים מסוימים, כך שהם יכולים לגבש רעיון מסוים לגבי מה שקרה בזמן המיסטריה של גולגותא.

לא קל לאנשים להודות בכך; אך זוהי האמת, ולכן יהיה זה טוב אם אנשים ידעו אותה. איך נוצר המצב הזה?

ובכן, באותה מידה בה נכון שמה שפועם בבשורות איננה שפה ארצית אלא מילים קוסמיות, מילים שמיימיות, שטמונה בהן עוצמה גדולה לאין ערוך מכל דבר אחר על האדמה, כך נכון גם שהאנושות בעידן הנוכחי התרחקה מהצורה בה מילים אלה נכתבו בבשורות בתקופת המיסטריה של גולגותא. רק חישבו על הקושי העצום בלהבין את השפה של לפני 400 או 500 שנה אפילו, אם פוגשים אותה במקום כלשהו. אי אפשר לדלות ממנה את מה שהיא מכילה באמת. הבשורות, בצורה שנגישה לנו היום, אינן הבשורות המקוריות; העוצמה המקורית שלהן אינה קיימת בהן. אפשר לחדור אליהן, כפי שאמרתי, באמצעות אינטואיציה מסוימת; אך אין בהם עוד את אותו הכוח. כריסטוס דיבר את המילים שחייבות להיות חרוטות עמוק בנפש האדם: 'הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם.' זוהי האמת, זוהי מציאות. הוא יהיה איתנו, בתקופה שציינו, במאה ה-20, בצורות שונות קרוב לנפש האדם.

ממה שאמרתי, תבינו שמי שמרגיש את עצמו עומד במרכז דברים אלה, אדם אוקולטיסט, צריך לומר: כריסטוס כאן, כריסטוס גורם לכך שנוכחותו מורגשת באופן כזה שאנו יודעים בבירור שכעת הוא יצפה מילדיו, בני האדם, ליותר מאשר בעבר. עד עכשיו, הבשורות דיברו אל האדם בשפה פנימית. היה עליהן לאחוז בנפש – לכן האדם היה אמור להסתפק באמונה בלבד, ולא להתקדם לידע. כעת הזמן הזה עבר, הוא מאחורינו. לכריסטוס יש כוונה אחרת עבור ילדיו בני האדם. המטרה הנוכחית שלו היא שהמלכות עליה הוא דיבר כשהוא אמר 'מלכותי איננה מן העולם הזה,' תחדור באמת לתוך אותו חלק בישות האדם שאיננו מהעולם הזה, אלא מעולם אחר. בכל אחד מאיתנו יש חלק שהוא לא מן העולם הזה. אותו חלק באדם שאיננו מן העולם הזה חייב לחפש באופן נמרץ את המלכות שכריסטוס דיבר עליה, שעליה הוא אמר שהיא איננה מן העולם הזה.

אנו חיים בתקופה בה חייבים להבין זאת. דברים רבים מסוג זה באבולוציה האנושית מתגלים דרך ניגודים. בתקופה שלנו, משהו גדול ומשמעותי מתגלה דרך ניגוד גדול. כי עם בואו של כריסטוס, עם נוכחותו של כריסטוס, יבוא הזמן בו אנשים ילמדו לשאול בעצתו, לא רק אודות הנפשות שלהם, אלא גם אודות החלק האלמותי בהם על האדמה. כריסטוס איננו רק שליט של בני האדם אלא גם האח שלהם, שבמיוחד בעתיד הקרוב, רוצה שיתייעצו איתו בכל פרטי החיים. בכל דבר שאנו מתכוננים לעשות כיום, אנו פועלים בדרך ההפוכה. מתרחשים אירועים כיום, בהם נדמה שהאנשים רחוקים ככל שאפשר מכל פנייה לכריסטוס. עלינו לשאול את עצמנו את השאלה הזאת: האם יש מישהו היום שעוצר ושואל: 'מה היה ישוע כריסטוס אומר על מה שקורה עכשיו?' האם מישהו שואל את עצמו את השאלה הזאת? רבים אומרים שכן, אך יהיה זה חילול קודש להאמין שהם שואלים את השאלה בצורה אותה היצגנו כאן, בפנייה ישירה לכריסטוס עצמו. אך חייב לבוא הזמן, והוא לא יכול להיות רחוק, כשנפשות בני האדם, בחלק האלמותי שלהם, יפנו בשאלה לכריסטוס, כשהם חושבים על יוזמה כלשהי: 'האם עלינו לעשות את זה או לא?' אז הנפשות האנושיים יראו את כריסטוס עומד לצדן כמלווה אהוב, ולא רק יקבלו נחמה וכוח מישות-הכריסטוס, אלא גם הנחייה לגבי מה צריך להיעשות. מלכותו של ישוע כריסטוס איננה מן העולם הזה, אך היא צריכה לפעול בעולם הזה, והנפשות האנושיות צריכות להיות הכלים של המלכות שאיננה מן העולם הזה. מנקודת מבט זו, עלינו לשקול את העובדה שהיום מעטים מאוד שואלים את השאלה שיש להפנות לכריסטוס, גם לגבי מעשים אינדיבידואליים, וגם לגבי אירועים. אך האנושות צריכה ללמוד לשאול אותו. איך זה אמור להתרחש? זה יכול להיות אפשרי רק אם אנו לומדים את שפתו. כל מי שמבין את המטרה העמוקה יותר של מדע הרוח שלנו, מבין שהוא לא רק מלמד ידע תיאורטי אודות בעיות שונות של האנושות, עקרונות הטבע האנושי, הקרמה והתגשמויות חוזרות, אלא יש בו שפה מיוחדת מאוד, יש לו דרך מיוחדת להביע דברים רוחניים. העובדה שבאמצעות מדע הרוח אנו לומדים לנהל שיחה פנימית עם עולם הרוח במחשבה, היא חשובה בהרבה מסתם לרכוש מחשבות תאורטיות. כי כריסטוס איתנו תמיד עַד קֵץ תקופות האדמה. ועלינו ללמוד את שפתו. באמצעות השפה – ולא משנה עד כמה היא נראית מופשטת – בה אנו שומעים על שבתאי, השמש, הירח, האדמה והתקופות והעידנים השונים של האדמה, ועל סודות רבים אחרים של האבולוציה, אנו מלמדים את עצמנו שפה בה אנו יכולים לנסח את השאלות שאותן אנו מפנים לעולם הרוח. כשנלמד באמת לדבר בתוכנו את השפה של החיים הרוחניים האלה, התוצאה תהיה שכריסטוס יעמוד לצדנו וייתן לנו את התשובות בעצמו. זאת הגישה שהעבודה שלנו במדע הרוח צריכה ליצור בתוכנו, כרגש, כהרגשה. מדוע אנו מתעסקים במדע הרוח? זה כאילו שאנו לומדים את אוצר המילים של השפה שדרכה ניגש לכריסטוס. אם נטרח ללמוד לחשוב את המחשבות של מדע הרוח, ונעשה את המאמץ המנטלי ההכרחי כדי להבין את הסודות הקוסמיים אותם מלמד מדע הרוח, אז, מתוך היסודות המעורפלים, החשוכים של הסודות הקוסמיים, תופיע הדמות של ישוע כריסטוס, שיתקרב אלינו וייתן לנו את הכוח והעוצמה בהם נוכל אז לחיות. כריסטוס ינחה אותנו, יעמוד לידנו כמו אח, כך שליבנו ונפשנו יהיו מספיק חזקים כדי לצמוח ולעמוד ברמת המשימות המחכות לאנושות בהמשך התפתחותה.

אם כן, בואו ננסה לרכוש את מדע הרוח, לא רק כדוקטרינה בלבד אלא כשפה, ואז נחכה עד שנמצא בשפה זו את השאלות שאולי נעיז להפנות לכריסטוס. הוא יענה, כן, בהחלט, הוא יענה! מהמעמקים הרוחיים האפורים שהאנושות עוברת דרכם כעת באבולוציה שלה, התלמיד ייקח איתו שפע רב של כוחות נפש, התחזקות נפש ואימפולסים בנפש, אם הוא מסוגל לקבל הנחיות מכריסטוס עצמו; כי בעתיד הקרוב הוא ייתן אותן לאלה שמחפשים.

—————————————————————————-

1. ראייה רוחית, באנגלית זה נקרא גם: second sight – ראייה שניה. – הערת המתרגמת ↑