מהי ידיעה-עצמית?
רודולף שטיינר
הרצאה שניתנה בווינה, 23.11.1908
GA108
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
סייעו: דליה דיימל ואחרים
לספר ראו כאן
מהי ידיעה עצמית?
שלשום דיברנו על אחד הנושאים החשובים ביותר – היכולת להציץ אל העולמות העליונים. אתמול היתה לנו הרצאה פתוחה בה עסקנו עם השאלה מהי השיטה והמשימות הנדרשות על מנת להגיע לשלב שבו יתעוררו היכולות והכוחות הרדומים של הנפש כדי להפוך את הידע של העולמות העליונים לאפשרי. הנושא שאליו נקדיש עצמנו היום מתייחס באופן מסוים לשניהם ועומד בקשר מסוים לכל שאיפה אנתרופוסופית. מה שבדרך כלל מבוטא בצורה תיאורטית הוא כי מדע-הרוח האנתרופוסופי אינו יכול להיות אלא ידע-עצמי אוניברסאלי כללי של האנושות, ידע-עצמי שמוביל למקורות העמוקים ביותר, לקיום העמוק ביותר של ה”אני” האינדיבידואלי וכיצד הוא מוקף בידע עולם. זה בא לעיתים קרובות לידי ביטוי לא רק בספרות אנתרופוסופית ובמקומות נוספים, אלא שידע זה הוא בן-לוויה קבוע; הידיעה העצמית האמיתית היא תופעה נלווית שצריכה להתקדם במקביל לכל מחקר אמיתי בתחומי העולמות העליונים, במקביל להתפתחותם של כל כוחות נפשנו הפנימיים. הביטוי העצמי “דע את עצמך” הוא רב משמעות אפילו באופן רב יותר עבור האנתרופוסוף. היום אנו רוצים לחקור את מה שאנו מכנים במובן של מדע-הנסתר ידיעה-עצמית ביחס לשלבים השונים ביותר של ההתפתחות האנושית. נתחיל עם הידע היומיומי הרגיל ביותר של ידיעה-עצמית, ונתקדם לידע-העצמי שניתן לכנותו ידע העולם במובן האנתרופוסופי; ומעל לכל נתייחס לכל יסוד שנדון בו, במה שיכול להיקרא “מדע-הנסתר”, עם התחשבות תמידית לצד הנסתר.
בתפיסת העולם האנתרופוסופית ידיעה-עצמית נחשבת כה חשובה משום שהיא, כאשר היא מובנת נכון, יכולה לכלול את הגבוה ביותר שבשאיפה האנתרופוסופית, אך כשהיא מובנת באופן שגוי, זה יכול להיות מסוכן ביותר. הבנה לא נכונה של ידיעה-עצמית נוטה להופיע במיוחד בשלב מוקדם בתחילת הדרך השואפת למדע-הנסתר שהאנתרופוסופיה מצביעה עליה, ואשר לא מובילה לקראת זה. גתה, עם הרבה התייחסויות לשדה מוכר זה, אמר פעם כי יש לו חוסר אמון מסוים בביטוי “ידיעה-עצמית”, שכן הוא מתכוון למשהו שהאדם מייצג בעצם כמעין מלנכוליית שווא, הרדמה עצמית, הנתפסת בערוץ הלא נכון. זה נכון לאורך כל הדרך. בתחום מדע-הנסתר תמיד יש לנו הזדמנות להסתכל על המורכבות של הטבע האנושי בזוכרנו את מה שכולנו יודעים דרך התובנה האנתרופוסופית: לאדם יש איברים בגוף הפיזי, הכוללים את הגופים האתרי והאסטרלי, ואת מה שאנו מכנים האגו – או נושא-ה”אני” (Ich-Träger). כאשר אנו מתבוננים במה שאנו למעשה מכנים ‘העצמי’, עם כל האיברים הללו הקשורים לטבע האנושי, אנו בקלות מגיעים למסקנה שידיעה-עצמית היא דבר מורכב במידה יוצאת דופן.
כדי להתבונן בצורה הפשוטה ביותר, הצנועה ביותר של ידיעה-עצמית, עלינו לזכור להבחין בין אותם ארבעת איברי הטבע האנושי – בהתאם ליחס הנוכחי בין אברים אלה – האדם הער והאדם הנמצא בשינה ללא-חלום, שעליו אנו יכולים לומר כעת: הגופים הפיזי והאתרי של האדם הישן משוחררים מהאסטרלי ונושא-האני הנמצאים מחוץ לגוף. אך אנו גם יודעים כי במחזור האנושי הנוכחי זה רגיל שה”אני” האנושי יכול להיעשות מודע לעצמו רק כשהוא משתמש באיברים פיזיים לבצע התבוננויות על הקיום הארצי, כשאנו מדברים כפי שזה במובן מדע-הרוח, כאילו שנושא-אני קיים דרך אותם תנאים הנקראים שינה ללא תודעה. עלינו לומר שנושא-אני זה מפתח תודעה ותודעה-עצמית רק בכניסה ישירה לתחום של התבוננויות המשתמשות באיברים פיזיים, ובכך נלקח לתוך הגוף האתרי. בימינו יש לנגד עינינו תודעה-עצמית רגילה ויש לשאול: מה היא הישות של תודעה-עצמית זו ברמה הנמוכה ביותר? מוטב אפילו לתאר את השאלה כך: כיצד האדם, כיצד אנו, דרך שימוש באיברים פיזיים מבינים את שחי בגוף הפיזי מהבוקר עד הלילה – כיצד אנו מגיעים לידיעה של ישות זאת או אפילו של העצמי? אנו בקלות יכולים להאמין שאנו צריכים להסתכל פנימה ובכך לחקור את עצמנו. כאן אנו מגלים כל מיני סוגים של ידיעה-עצמית שיכולים להיות מטופחים ומומלצים. לדוגמא, ממליצים לאדם להתבונן על מה שהוא עושה, על מאפייניו ופגמיו, עליו לשקוע פנימה ולחפש את ערכו, באיזו יעילות סוגי הידיעה העצמית מופיעים בפעילות זו או אחרת – דברים שכאלה. כבר כאן עולות סכנות של הבנה כוזבת בידיעה-עצמית וזו הסיבה שעלינו לדבר על סכנות אלו. אנו תמיד צריכים לשאת בתודעתנו שאנו שואפים לעלות אל עבר העולמות העליונים. בנוסף אנו יודעים כי עליה זו עושה את האדם שונה לגמרי ממה שהוא היה לפני כן, ולכן זה טבעי שנתקלים בעיכובים שונים בדרך. באמצעות ידיעה-עצמית כוזבת, העליה נעשית מסוכנת בדיוק כפי שהיתה לראשונה באמצעות ידיעה-עצמית אמיתית. סוג זה של ידיעה-עצמית, אשר יכולה להיקרא הרהורי היומיום של ה”אני” המודע לפגמים, היא שקרית ומסוכנת שלמעשה פועלת הפוך, כי חסר לה אמצעי מקיף של שיפוט.
כאשר אדם, מתוך שיקול הדעת הרגיל של מעלותיו ומגרעותיו, אומר: “את זה עשיתי טוב, את זה עשיתי לא טוב, עלי להשתפר”, נראה כי הוא פיתח קנה-מידה לניווט את עצמי. דרך ניווט זו הופכת לאמת-המידה לכל מה שהאדם יתאר בעתיד. בדרך זו האדם לעולם לא יתעלה אל מעבר לעצמו וזהו בדיוק הדבר שהאנתרופוסוף תמיד אומר לעצמו: “אל תישאר תקוע, להיפך, שוב ושוב, צעד אחר צעד, צא מנקודה מקובעת זו”– אמירה שיש לקחת ללב: כל מה שקיים לגבי התייחסות להתפתחות הנפש שהוא התקדמות בנתיב החיים שלך, הוא טוב; כל מה שבשלב זה לא מאפשר התקדמות הוא למעשה הפסד לנפש – אין ידיעה-עצמית המקדמת אותך אם היא מושכת להתגבר על חרטה או להגיע לשביעות רצון עצמית. רק אם ברצוננו להגיע לאפשרות שנרכוש תובנה לגבי מה שחשוב באמת, אנו זקוקים לשאלה הבאה: במה האדם תלוי בדרך כלל? אפשר בקלות לשקול את הדברים הבאים: איך היו הדמיון, החוויות והרגשות של אינדיבידואליות שעברה מגלגול אחד למשנהו ואשר תחזור בגלגולים עתידיים, איך זה היה אם אינדיבידואליות זו, למשל, לא הייתה נולדת בתאריך זה בווינה, אלא כחמישים שנים קודם לכן במוסקבה? איזה סוג של חוויות, רגשות, דמיון, מחשבות ורעיונות אינדיבידואליות זאת תפתח על מנת ליצור את המאפיין המרכזי של חייה? משהו לגמרי שונה! תבינו בקלות עם אימגינציה מדויקת כאשר תהרהרו על איך אתם, מהבוקר עד הערב, עוברים דרך רעיונותיכם וחוויותיכם וכמה מאלו תלויים בזמן ובמקום בו אתם נמצאים בעולם. נסו לגבש חישוב מדויק, רישום מנפשכם הפנימית, על כל דבר אשר הוא תוצאה של הזמן והמקום של לידתכם.
כעת השליכו את כל התמונות האלה מחיי נפשכם. נסו להרהר על שנשאר ולעשות מדיטציה בראש ובראשונה על כמה מהדימויים הללו, שמבוקר ועד לילה מחלחלים לנפש ושיש להם תוקף וערך שאינם קשורים למקום ולזמן בחייכם בין הלידה למוות. כתוצאה מכך תראו עד כמה זה חשוב ל”אני” לשקול בזהירות את היקף ההשפעות של הזמן והמקום. אין זה מובן דרך מה ששקוע ב”אני”, אלא מתוך הבנה ראויה של האמירה הפואטית: אם אתם רוצים לבחון את עצמכם, לימדו להכיר את עצמכם דרך האחרים – דרך סביבתכם. לכן בצורה מוזרה אנו מופנים מהנפש השקועה בעצמה לומר: בכדי להכיר את ה”אני” שלנו עלינו לעודד עין פקוחה, תחושה פתוחה של היוצא דופן בתוכן העולם של הזמן והמקום שבו נולדנו. ככל שאנו משתדלים לפתח את התחושה התפיסתית הפתוחה כלפי העולם החיצון המקיף אותנו, כך אנו מתקרבים יותר, במובן מדע-הרוח, אל מה שבמישור בסיסי זה יכול להיקרא ידיעה-עצמית.
באמצעות התבוננות ברורה והכרות עם כל המגמה של זמננו, ננסה להבהיר בדרכים רבות העומדות לרשותנו, מה הוא היוצא דופן ביותר בעידן שלנו ובמיקום שבו אנו חיים. ידיעה-עצמית זאת, המכוונת אותנו מעצמנו אל סביבתנו, היא מאוד אינדיבידואליסטית. כשאנו לומדים להכיר עולם חיצוני זה, אנו מנסים להיכנס לרוחו ולחקור את שהתגבש בתוכנו. כתוצאה מכך נכיר את תמונת הראי של האגו שלנו או את ה”אני”. זוהי דרך אובייקטיבית. התבוננות בעצמנו היא מסוכנת. יש לזהות את הסיבות לכך שמישהו הוא כזה או כזה. ניתן למצוא זאת בסביבתנו, דרך זה אנו מוסחים מעצמנו. כתוצאה מכך אנו רוכשים את היכולת לזהות את עצמנו, ככל שאנו “אני”, באמצעות שימוש באיברים הפיזיים ובאמצעות החיים בין בני דורנו.
איברי גוף-האתר, גוף-החיים, משרתים את ה”אני” – ההרכב של אורגניזם עדין זה, אותו מכיר מדען הנסתר האנתרופוסופי – חודר לגוף הפיסי ונלחם ללא הפסק בהתפוררותו. באופן דומה, כאשר אנו צוללים בבוקר לתוך הגופים הפיזי והאתרי, זה פועל במחזור האנושי הנוכחי בשני הגופים, כולל הגוף האתרי. שום דבר לא מתווסף לבחינה שלנו לפי מקום וזמן, מתי ואיפה, אבל עולה משהו נוסף שיש להתחשב בו. גוף האתר קשור למשהו אחר לגמרי, שבמובן מסוים קשור אף יותר עמוק אלינו, משהו שהוא מעבר ללידה ולמוות. כאן אנו מגלים מערכת יחסים מסוימת שהעצמי מביא איתו, משהו שמקורו קדום יותר ומגיע אל העתיד, משהו שכבר היה לעצמי לפני שהוא התגשם בגוף הפיזי. הגוף האתרי, שנראה מבחוץ בצורה שטחית, מציג משהו יוצא דופן שאנו מכנים כישרונות, נטיות ויכולות מסוימות, וכאן אנו מגיעים לקשר מסוים שמהווה תחום עוד יותר קשה של ידיעה-עצמית. הרמה הגבוהה יותר של התפתחות שנקראת ידיעה-עצמית היא עדיין ברמה נמוכה יחסית. גם כאן האדם לא מגיע רחוק כאשר הוא מהרהר כדי להגיע לבהירות: מה הם כישרונותיי ויכולותיי?
לגבי מה שאני רוצה לומר כעת כדי להתקדם הלאה, עלינו לקחת כבסיס את ישות האדם. בידיעה-עצמית מסתתרים האויבים הגרועים ביותר כשאנו מתחילים לחפש בהירות לגבי כישרונות ויכולות באמצעות הרהורים בהתרכזות עצמית. בדיוק כאן עלינו להעביר את הבדיקה שלנו של הסביבה מן האישי אל הלא-אישי. בהמשך אנו צריכים לקשור את הבדיקה, תוך התייחסות למרחב של הגוף האתרי, לקשר המשותף שלנו עם גזע זה או אחר. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאיזה חלק של האנושות אנחנו באמת שייכים. נעסיק את עצמנו בחקר התכונות המיוחדות של קבוצה זו אליה אנו שייכים באמצעות משפחה, גזע ועם, בהשוואה לאיכויות האוניברסאליות של המין האנושי כולו. אנו מתוודעים למה שממשיך דרך זרם תורשה, למה שמתפתח מסבא-רבא לסבא וכן הלאה, ואפילו למה שיש לי כצבע בזרם תורשתי זה, שאינו מקושר באופן ישיר עם המתי וההיכן אך קשור לחוקי יסוד עמוקים יותר של הקיום האנושי. אנו לומדים לזהות את התכונות המיוחדות הללו בתוך החוקים ועל ידי כך אנו מוצאים את הבסיס הנכון דרכו נוכל לראות כיצד התרוממנו מרקע זה. עם זאת, כשבחנו רקע זה אזי כל מה שהרהרנו בו הוא רע (חולה-Übel). האנתרופוסופיה דורשת מאיתנו ידיעה-עצמית לא נוחה בהשוואה לחלופות מלאות בקלישאות, אך כל דרך אחרת לא תובילנו לידיעה-עצמית אמיתית, כי היא חסרה מדד-השוואתי, מפני שהתבוננות על היבט אחד אינו מספק קנה-מידה שניתן להשוות עימו.
כעת אני רוצה לעבור ישירות לעובדות אוקולטיות. כולנו יודעים שגופנו האנושי מוקף בהילה, טבוע בהילה אסטרלית זאת, הנראית לרואה הרוחי כמו ענן בצורת ביצה. המסה של ההילה שלנו נעשית למיוחדת במפורש כתוצאה מכך שנולדנו בזמן מסוים ובמקום מסוים. אם השקפתנו מוגבלת מאוד, באופן כזה שהניסיון והשיפוט שלנו מובלים על ידי דחפי הרצון הנסתרים שלנו, שהם תוצר של הזמן והמקום, אז הרואה הרוחי יראה את ההילה שלנו כאילו מעוכה, לחוצה יחדיו. במקרה זה ההילה סביב הגוף הפיזי איננה גדולה ורחבה. ברגע שאנו מרחיבים את תפיסתנו, באותו רגע שאנו מפתחים את קליטת החושים, כשאנו “עין פתוחה” להתבוננות בסביבתנו, אחרים יכולים לראות כיצד ההילה שלנו גדלה סביבנו ביחס לכלל הגוף הפיזי. באמצעות הרחבת אופקינו ביחס לעולם ההבנה והרגשות שלנו אנו נעשים גדולים יותר מבחינה רוחנית. לתודעת הרואה בעל-חושי מתברר בהדרגה איך לאנשים, כהד לסביבתם, יש הילה קטנה. כאשר אנו מתחילים לעדן את שיפוטנו, להפוך אותו לעצמאי, על מנת להגיע אל שמבדיל אותנו מן המשותף בלבד, אזי תודעת הרואה הרוחי תהיה מסוגלת לראות את ההילה מתפשטת וגדלה כשאנו נהיים מעודנים ורחבים יותר.
מוזר כפי שזה נשמע – ידיעת הסביבה הוא הצעד הראשון לקראת ידיעה-עצמית. ידיעת המשפחה והגזע היא הצעד השני. כאשר מישהו מנסה להשתחרר ברגישתו ובאימפולסי רצונו מהיבטים המושרשים על ידי עמו, גזעו, משפחתו וכדומה, הרואה הרוחי יראה לא רק הילה מתרחבת, אלא שההילה נעשית גמישה ומציגה רטט, בניגוד לקיומה המוקדם. זה כבר הוזכר – לא במישרין אלא במובן מסוים – שמה שאנו מכנים צבעים וכישרונות ספציפיים קשורים זה לזה בזרם התורשה.
איך נוכל להתעלות מעבר לכל מה שנובע מהבסיס המגדיר, הגורם למבנה הפנימי של העצמי? המין האנושי לא השלים הרבה בכך שהכיר את עצמו בדרך זו. בדרך כלל בהתייחסות לכישרונות וליכולות שלנו, כחוק לא ניתן לעשות הרבה כאשר אנו בונים אימגינציה על מוצאנו ותורשתנו, על ידי כך לא נוכל להתקדם הלאה. כאן רק התנסות מדעית רוחית תקפה. זה כולל את הדברים הבאים: מתוך התנסות מדעית-רוחית האנושות יכולה להיות עצמאית מכישרונותיה ויכולותיה. תרופה מרפאת זו שבקושי נראית ישימה ובכלל לא דומה לתרופה, היא בכל זאת עדיין תרופה לריפוי: כשאנו מנסים לפתח תחושה חמה, לבבית, למשהו שכמעט לא מעניין אותנו, למשהו מטריד מכדי לנסות להיות בעלי עניין בו, ובמיוחד אם אנו הופכים עניין זה לרב-צדדי, אז נוכל לרומם את האינדיבידואליות שלנו מתוך יכולותינו המורשות.
הצעד הראשון – ידע הסביבה – יושלם יחסית במהרה; השני – חינוך עצמי זה – רק באיטיות משנה את הכישרונות. כן, יש לשים לב לעובדה שפה ושם יש לוותר מביצוע שינוי הכישרון בגלגול זה, אך הדרך תוצג וחשוב מאוד שננסה לעשות זאת. הרואה הרוחי במהרה יתפוס כיצד ההילה הופכת לקלת-תנועה ורוטטת. אנו נראה לפחות את התחלת השינוי בטבע שלנו. בחינוך עצמי הדרגתי זה, מתעורר מעצמו מה שניתן לכנות ידיעה-עצמית לא אישית.
כעת אנחנו מגיעים למרחב החשוב השלישי. אנו מגיעים, באמצעות התבוננות עצמית, למה שאנו מבטאים בגוף האסטרלי שלנו: נושא התשוקה והכאב, הסבל וכן הלאה. במהלך שינה ללא חלומות הגוף האסטרלי מתרומם מתוך הגופים הפיזי והאתרי. בדרך כלל אנו לא מודעים לגוף האסטרלי המופרד מהגופים הפיזי והאתרי. תודעת הרואה הרוחי יכולה להיות מודעת לכך, אך לא התודעה הרגילה. איזה סוג של חוק בטבע האנושי יבטא את מאפייניו בגוף האסטרלי? מתבטא בעצמיות משהו אותו אנו מכנים קארמה, משהו שהוא מיוחד לעצמיות או לאינדיבידואליות, שלא מתפתח מתוך הזרם התורשתי אלא ממשיך מגלגול אחד למשנהו, קשור למעשיו האינדיבידואלים וההתנסויות האישיות של הנפש, באמצעות גלגוליה. התנסויותינו דרך גופינו, וכתוצאה מכך התנסות בחוק הסיבה והתוצאה בצורה רוחנית טהורה, מביאה אותנו לצעד השלישי בבחינת הידיעה העצמית.
אנו יכולים לשאול: האם יש משהו שאדם יכול לעשות בכדי להשיג ידיעה-עצמית בתחום זה? אני יכול לענות על ידי כך שאסביר עד כמה למעשה קשה להבין את העבודה של הקארמה במחזור האנושי הנוכחי. קחו לדוגמא מצב של קארמה קבועה מראש שאדם מסוים יבצע מסע, נאמר בעוד 14 ימים. הוא עשוי לקבל החלטה שעליו לעשות משהו בעוד שלושה שבועות תוך התעלמות מהקארמה משום שאינו יודע דבר אודות הקארמה שלו. הוא מתכנן את כל שלושת השבועות הבאים עד שהוא מקבל חדשות שעליו לצאת למסע. כעת מתנגשים שני הכיוונים. התכנון שלו הפוך מכיוון הקארמה שלו. דרך זה אנו רואים איך הקארמה תמיד מתייחסת למשהו חדש. בדרך זו מטרת הקארמה והקשרים הפנימיים מתחזקים. יש להוסיף כי אדם בהתפתחותו הרגילה יכול רק בקושי לדעת את דרכו אל העצמי שלו, אל “האני” שלו, תוך התחשבות בקשרים הקארמתיים; כי הוא חסר תודעת ראיה רוחית המגיעה דרך התפתחות גבוהה יותר ואינו מסוגל לדעת מה טמון בקארמה שלו.
עכשיו מתעוררת השאלה: האם אנו יכולים להגיע לנקודה זו של ידיעה-עצמית בחיים הרגילים? עלי להצביע מייד על האמצעים אשר התנסות מדעית רוחית נותנת לנו, שמאפשרים לנו לא להתעלם ממה שנכון מבחינה קארמתית וברגע המדויק לבצע את הדבר הנכון. זוהי תפיסה שקרית לחלוטין, שאדם פוגש מעת לעת, כלומר שאנו לא חופשיים בשל קארמה. קארמה לא הופכת אותנו ללא חופשיים. זה בדיוק לפי החירות שלנו שביכולתנו לעשות את מה שהקארמה העלתה בתוכנו בכל רגע נתון. קארמה אינה שוללת דבר המאפשר לקו הקארמתי לארוג וליצור קשרים בדרך זו או אחרת. האם אנו יכולים לעשות משהו כדי לכוון את עצמנו לכיוון הקארמה שלנו בצורה כזאת שהיא לא מנוטרלת וכתוצאה מכך ליצור יותר סיבות קארמתיות, ולכן במקום לקדם אותנו היא רק דוחפת אותנו לאחור? יש דבר אחד שמסייע לנו לכוון את עצמנו יותר לכיוון הזרם הקארמתי שלנו, וזהו דבר שאנו מטפחים דרך השקפת עולמנו בתוך המעגלים האנתרופוסופים, משהו שדנו בו והוא מתורגל לעיתים קרובות. זהו באמת הלך-הרוח של הנפש תחת השפעת השקפת העולם האנתרופוסופית. זה מה שאנו מוסיפים לתוך הקארמה שלנו. אנחנו באמת חייבים להתמצא בדרך האנתרופוסופית: ישנם אינדיבידואלים שרק מדברים על כך שאדם צריך להיות מעמיק יותר, לחפש את אלוהים בתוכו, זה בקושי יכוון את בני האדם הלאה בדרכם ואף יכול להובילם עוד יותר רחוק מעצמם. אנו מציעים השקפת עולם שתהפוך את השקפת העולם העל-חושית לאפשרית. כל מה שמוצע באנתרופוסופיה מאפשר לנו לראות את האירועים העל-חושיים. קודם כל, אם אנו לא רואים בעל-חושי עלינו לקלוט את מה שמוצג על ידי מחקר על-חושי. להיות רואה בעל-חושי זה באמת לא הכרח, כמו שאין צורך לקחת טלסקופ או מיקרוסקופ ליד כדי לדעת שמה שהחוקר משתף בתחומים אלה מובן תמיד ללא עוררין דרך ההיגיון. עלינו לומר שהישות האנושית הופכת את עצמה לכלי, אם ברצונה לחקור את המרחבים העל-חושיים בעצמה; עם זאת, ביכולתנו להבין הכל גם מבלי להפוך את עצמנו לכלי.
כאשר אנתרופוסוף מרכיב לעצמו תמונה של הנראה בעולמות העליונים, איך שהיא מתקרבת אל מאחורי הקלעים של המציאות המורגשת, זה משפיע על כל מצב רוחו וחיי הרגש שלו. אחת ולתמיד עלינו לדבר ישר לתוך הנפש ולא לאפשר נימוקים נוחים: אין זה תלוי בלימוד רב, אלא האם לאדם יש עקרונות מוסריים כאלה או אחרים. זה באמת כך. אנו לא חוסכים כשאנו לומדים את מדע הרוח האנתרופוסופי. כל מי שנמצא על המסלול הלא נכון, יאמר: מדוע להתעסק בתיאוריה של העולמות העליונים? וכן הלאה. אין ספק שזה תלוי בדרך החשיבה האנתרופוסופית כדרישה המובנת מאליה: בדיוק כמו תנור המחמם חדר כאשר חומר הבעירה דולק – כך זה גם עם אנשים. אם אתם עומדים ומטיפים לתנור: “תנור יפה, חובתך היא לחמם את החדר” – החדר לא יהיה חם. רק בהטפה לאנשים על חובתם לאהוב אחד את השני וכן הלאה, לא נגיע רחוק. יש ערך מועט להגדרת עצמנו כמטיפים מוסריים, מפני שהטפה מוסרית משאירה את בני אדם בדיוק כפי שהם. כאשר מחממים את התנור החדר מתחמם. כשאנו מחממים אותו נוצרת ההזדמנות לחמם את החדר. כשנותנים לאדם השקפת עולם שהאנתרופוסופיה מציעה לו, המתייחסת לעובדות על-חושיות, יגיע החוק הבסיסי הראשון של החברה האנתרופוסופית – הכרזה כללית של ידידות ואחווה – שהיא הכרחית לחלוטין. הגישה האנתרופוסופית הבסיסית מוכרחה להיות שם אך זה לא יועיל רק לחזור עליה. צעדך בטוח כאשר אתה נכנס לתוך ביטויים אלו אשר פועלים בשבילך בעולם על ידי הכללת הידע של העולמות העליונים וידע העולמות העל-חושיים. כמו צמחים הנפתחים אל השמש, כך כולם שואפים לידע עולמי, לעבר שמש מרכזית, וכל ההשלכות האחרות מכניעות עצמן. כך שידע מדע הרוח מתגלה מתוך החשיבה האנתרופוסופית.
זה מה שמאפשר לנו, ביחס לקארמה שלנו, לחיות מחוץ לעצמנו. זה עוסק יותר בעובדה שאנו מגיעים אליה ברגע שבו הלימוד האנתרופוסופי יכול לשנות עובדות. זה הכרחי, כדי שהקארמה לא תישאר מושג מופשט, שלפחות ננסה להביא רעיונות קארמתיים אלה על בסיס התנסותי, כי איננו יכולים להישאר ברציפות במצב של התבוננות עצמית בחיי היומיום חסרי המנוחה והמורכבים שלנו. חייבים לשאול את השאלה: מהי חשיבה קארמתית?
קחו דוגמא קיצונית: אדם נתן לאדם אחר סטירת לחי – לי למשל. לְמה אפשר לקרוא במקרה זה “חשיבה קארמתית? “הייתי כאן בחיים קודמים, וכך גם הוא. אולי בחיים הקודמים נתתי לו סיבה להצדיק את מעשיו הנוכחיים;זה מכריח אותו לעשות זאת ובו-זמנית מכוון אותו לקראת זאת. אני לא רוצה להעלות תיאוריה, אני רוצה ליצור השערה שצריכה להיות השערת-חיים. האם הוא ייתן לי סטירה אם אחשוב על זה? לא, הוא לא יעשה זאת. אני בעצמי נתתי לעצמי סטירה זאת משום שהובלתי אותו למקום זה, הרמתי בעצמי את היד הזאת שעלתה נגדי.
בהמשך לחוויה זו ניתן להוסיף את הדברים הבאים: כאשר אתם מתמקדים בבדיקת המושג הקארמתי הזה ברצינות, הציגו מדי פעם שאלה זו במלוא הרצינות והכנות ובאמת תראו את התוצאות. אף אדם אחר לא יכול להוכיח זאת עבורכם. עליכם להוכיח זאת לעצמכם על ידי כך שתעשו זאת. כתוצאה מכך תוכלו להבחין שחייכם הפנימיים השתנו לגמרי. אתם חווים רגשות ודחפי-רצון שונים לגמרי לגבי החיים וכתוצאה מכך חייכם השתנו לחלוטין: החיים יחשפו את עצמם בצורה שונה למדי. בעוד שחוויתם כאב ואכזבה רבים בעבר כעת אתם מקבלים את החיים בשלווה, לאחר שהגעתם לאיזון כתוצאה מהדרך בה פעלתם וחשבתם עליהם. כעת מתרחש הדבר הבא: חיי נפשכם מוצפים בשלווה יוצאת דופן, מעין הבנה הולמת של האירועים, שהיא בשום אופן לא פטליסטית.
זהו גם הכיוון שבו יש להתמקד על ידי חקר הדרגתי של מושג הקארמה והאמת הטבועה בו, אם ברצונכם להביא אותו לשלב מסוים של התפתחות. מושג הקארמה פתוח לויכוח. מי שרוצה להציג סיבות יכול לעשות זאת. לא ניתן להוכיח דבר באופן תיאורטי, אלא באמצעות מבחן, וכאן יש להוסיף התנסות. כאשר ההתנסות מיושמת באופן אינטנסיבי היא מספקת את הכלי להבנת הקארמה. כתוצאה מכך מבחינים במספר דברים – כי אכן הקארמה טבועה בדברים – בדיוק כמו שתשימו לב, כאשר יש לכם תמונת פנטזיה, האם באמת יש לה מציאות שאפשר לתפוס כמו שתופסים פלדה מכופפת. ההתנסות עצמה חייבת ליצור את כל השילובים של עובדות החיים, שבאמצעותן, על פי כוחות הרצון שלנו, אנו כוללים בהדרגה אימפולסי-רצון פנימיים אלה לתוך חיינו. עבודה מורכבת זו של חיינו היא אחת התרופות הטובות ביותר כדי להשיג את הצעד השלישי השייך לידיעה-עצמית אמיתית. דרך זה אתם לומדים להרגיש בהדרגה איך תבוסות בהווה נובעות מחיים קודמים.
חוויה זו איננה קלה כמו בהרהור בתוֹכֵנוּ, כי עליה לנבוע ולהגיע מהסביבה. הכי חשוב הוא שעלינו להתקדם מעבר לעצמנו, אפילו בידיעה-העצמית הגבוהה ביותר, שהיא ידיעת-עולם. פיכטה אמר: “רוב האנשים מעדיפים להיות פיסת לַבַה בירח מאשר להיות ה”אני” שלהם. כך אנו לומדים להכיר את ה”אני”, בקיום המוגבל שלו, כיותר מאשר רק נקודה. אנו מכירים “אני” זה כעותק מצומצם של העולם כולו. במובן זה, הידיעה העצמית היא, אם תרצו, ידע אלוהי, לא במובן הפנתיאיסטי, אלא כמו טיפה של חומר וחוכמה הדומים לים כולו. כתוצאה מכך אתם מחפשים את הידיעה המתייחסת לדמיון המהותי בין הישות לבין טבעו של הים כולו, כשווים בישותכם לאלוהות המזוהה. אך לא יעלה על דעתו של איש להסביר את הטיפה כים. אנו יכולים לזהות את החומר ואת האלוהי של האוקיינוס מהטיפה, אבל אף אחד לא יהיה יומרני ויאמר שידע על טיפה זה מספיק; אין ספק שכולם יגידו: מה שרלוונטי לנו הוא ידיעת הים ומה שיקרה כאשר אפליג עליו. אתם לומדים לזהות במיוחד את האלוהי כאשר אתם מאפשרים לטיפת האלוהות להיכנס פנימה, להבין את זה בתוככם, אבל אתם מבינים שבתוככם יש רק טיפה או ניצוץ, לא יותר, ואז ללא אנוכיות אתם מעמיקים לחדור לעולמות העל-חושיים הגדולים יותר בדרך הגבוהה ביותר האפשרית. אם ברצוננו ללמוד להכיר את עצמנו, עלינו לצאת מעצמנו לחלוטין ונצטרך לחקור את העולמות העל-חושיים באופן המעמיק ביותר.
עבור הצעד השלישי, מה שנאמר לגבי חיים חוזרים וקארמה זה מספיק. עבור הידיעה העצמית הגבוהה ביותר עלינו להגיע לידע היחסים הקוסמים הגדולים של אדמתנו; כי אנו חלק מהאדמה שלנו כמו שאצבע היא חלק מהאורגניזם כולו. האצבע לא יוצרת את האשליה שיש לה קיום עצמאי; חתוך אותה והיא כבר לא אצבע. אם היא היתה יכולה להסתובב סביב האורגניזם שלנו אז היא יכלה לתת, כמונו, את האשליה שהיא אורגניזם עצמאי. האדם לא חושב שכאשר הוא מרים את עצמו לכמה קילומטרים מעל פני האדמה הוא כבר אינו בן אנוש. האדם הוא איבר באורגניזם האדמה והאדמה היא איבר בקוסמוס. ביכולתנו לראות זאת רק בהביננו את בסיס היחסים הקוסמים. כל חשיבה על העצמיות ללא ידיעת-עולם חובקת-כל, מבלי להבין כיצד ה”אני” זקוק לכל האירועים שתוארו, היא לשווא. מבלי להסתכל בכל זה לא נוכל להגיע לידע, כמו גם אף אחד “מהאניים”-העצמיים. אנו מגיעים לידיעת “האני” היומיומי, כשאנו מחפשים באזור של זמן ומקום.
אנו מוצאים ידיעה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בגוף האתרי, כאשר אנו מתחשבים בזרם התורשה. אנו מוצאים ידיעת ה”אני” החיה דרך הגוף האסטרלי, כשאנו מתנסים בקארמה, וסוג הידע האחרון הוא כשאנו רוכשים ידיעת-עולם; כי שם הוא מתפשט אך מתעבה בכמה נקודות של ה”אני” האנושי. ידיעת-עולם היא ידיעה-עצמית.
כאשר אתה מציג לפני נפשך בדיוק את מה שמתואר במאמרים “מן הרשימות האקשיות”[1] – כיצד מתוארת התפתחות האדמה אשר עשויה להראות מוזרה למדי עבור הנפש – כיצד בסופו של דבר היא מובילה למצב הנוכחי מתוך כורח, אז אתה רוכש ידיעה-עצמית באמצעות ידיעת-עולם! כך שידיעה-עצמית תמיד מתרחקת מאיתנו יותר ויותר, תמיד אל הלא אישי. כמו שתוצאות יישום הקארמה בחיים היא ההיעשות של ההילה מוארת יותר, כך באמצעות ידיעה אמיתית של היחסים הקוסמיים ההילה הופכת חזקה יותר ומסוגלת לעצב את עצמה מתוך האימפולסים החופשיים המקוריים. כאן אתם מגלים את התשובה לשאלה על חופש והכרח. מאחר וחירות היא תוצר של התפתחות, אנשים מסוגלים להשיג זאת יותר ויותר ככל שהם מתקדמים עם הידיעה-העצמית. אז באמצעות תרגול כזה של ידיעה-עצמית שתואר, אתם מגיעים לדברים שונים בתחומי מדע הרוח דרך הבנה אמיתית, ותוכלו להרגיש את עצמכם נכנסים לזרם הרוחני האנתרופוסופי. בתנועה האנתרופוסופית דברים שונים רודפים אותה כמו מחלות ילדות שצריכות להתמוטט ברגע שדברים כאלה נתפסים, כפי שניתנו ככיוון לידיעה-עצמית. הידע האנתרופוסופי הלא-אישי יהפוך ליותר מוכר. הוא אכן מושג באמצעות מה שנרכש אצל אותם חוקרים שלא רק התמירו את נפשם לכלים של ידיעה-עצמית, אלא גם פיתחו את עצמם – כפי שאפשרי גם היום – והגיעו לגילוי הבלתי אישי של מה שהעולמות העליונים מציעים. אחד הביטויים הבסיסיים הראשונים שיש לכבוש הוא האמרה הישנה והיפה של היוונים החכמים:
“מי שרוצה להגיע לחוכמה שלא יעז לשים לב לדעתו שלו”. תגלו שמי שבאמת התנסה במסלול מדע הרוח יאמר: כן, דעתי לא מספקת הרבה; אני יכול לתת תיאורים של התנסויות אבל לא עקרונות מסודרים, לא טענות של פעולה, ותיאורים אלה צריכים להילקח כהוראות הזורמות לתוך תיאוריית מדע הנסתר. החוקר הרוחי צריך לוותר על דעותיו ועל נקודות השקפתו. אין לו נקודת מבט, מפני שכל התצפיות הן כמו תמונות שמקורן בנקודות מבט שונות, הן מגוונות כמו אנשים המסתכלים על העולם מזוויות שונות ביותר. מצד אחד יש את תמונת נקודת המבט המטריאליסטית, ומהצד השני התבוננויות מהקוטב הרוחני, המכניסטי או החיים הקלים. כל אלה הם נקודות מבט. הסובלנות הפנימית החשובה כאן היא לא רק להכיר אותם תיאורטית אלא לחיות עם כל השקפות העולם כדי ליצור דימויים על האופן שבו כל תצפית יוצרת צד אחר. דעה אחת לא צריכה להילחם באחרת. כתוצאה מכך יתפתחו סובלנות פנימית וסובלנות חיצונית להן אנו זקוקים אם ברצוננו כאנושות לפגוש את הריפוי שלנו בעתיד.
ערך מסוים חייב להיות מוענק לתובנה שנביעת הרעיונות הזורמים דרך זרם העולם האנתרופוסופי מגיעים כתוצרים של הלא-אישי. כתוצאה מכך נגיע לחיסול של מה שהיה בזמנים מוקדמים יותר בתנועה האנתרופוסופית ועדיין שם: סמכות במובן הגרוע ביותר. האם אנו קוראים למיקרוסקופ סמכות? זה הכרח, שער. כך גם אנו צריכים להפוך לשערים, אך עלינו להרים את עצמנו אל הלא אישי, כי רק דרך אנשים יכול להגיע אל העולם מה שחייב לבוא. חייבים לגרוע מן המילון האנתרופוסופי את האמונה בסמכות, ובכך תגיע האנושות, תוך שהיא חיה לתוך ידע זה, ליחס של חוסר משוא פנים, כך שהיא, דרך האינדיבידואלים, תוכל להיכנס לדרך הלא-אישית של העולם.
————————————————————————
- מן הרשימות האקשיות – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑