רודולף שטיינר

3 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, יוסי פלג

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה ראשונה: באזל, שוויץ. 1.12.1913  GA69e

מדע הרוח והמטרות הרוחיות של זמננו

במשך שנים אחדות דיברתי כאן כמעט בכל חורף על נושאים מגוונים הקשורים במדע-הרוח. והערב בכוונתי לדבר שוב מאותה נקודת ראות. כשהרצאתי כאן לאחרונה היה באפשרותי להצביע ולהראות שהעניין הנדון בהרצאתנו, כלומר מדע-הרוח, אין יודעים אותו ואין מעריכים אותו בציבור הרחב – אין מבינים אותו נכונה ואין מפרשים אותו כהלכה. על מדע-הרוח להיאבק, למעשה, באי ההבנות, בזו אחר זו.

האחד מלקט רעיונות אודות מדע-הרוח בעקיפין דרך אדם שני, שלישי, ולעיתים אף דרך שביעי או שמיני, והוא סבור שמדע-הרוח מהווה מעין כת חדשה שצצה בעולם, או מעין ניסיון חדש ליסוד קהילה דתית או משהו מעין זה. לאחר מסתבר שמקורותיו של מדע-הרוח, טבועים בדמיון ובחלומות; ויתרה מזאת – הוא סותר את ההשקפה שביסודו של המדע בימינו.

ייתכן וארצה בסיום הרצאה זו לומר מילים מספר אודות אי ההבנה המופנית כלפינו, אולם את רובה של ההרצאה אקדיש לנושא שלנו, הדן בעניין שכבר שוחחנו עליו ארוכות ועל ידי כך נוכל לתת את דעתנו לשאלות מסוימות כשנשוב ונדבר עליהן בהרצאה שתתקיים ב-27 בינואר בשנה הבאה.

בראש ובראשונה, על מדע-הרוח למצוא את מקומו בחיים הרוחיים של העת הנוכחית. חיים אלה מתפתחים באמצעות דרך החשיבה המדעית שהטביעה את חותמה על החיים הרוחניים של האנושות במשך שלוש מאות או ארבע מאות השנים האחרונות. אי ההבנה הגדולה ביותר היא אולי זו הטוענת, שמדע-הרוח יגיע לקיצו בחיכוכיו עם טענותיה הצודקות של השיטה הדקדקנית של המחקר המדעי המקובל. אולם מדע-הרוח עצמו, בהיותו מבוסס על לימוד כן של האנושות ושל תקופתנו, מעריך ומכיר במלואם, מנקודת ראותו שלו, את ההישגים העצומים של המדע בן זמננו. הוא יודע עד כמה פעל המדע בשנותו את חיי התרבות בכללותם. הוא מכיר בדבר שאורח החשיבה המדעית הוא החודר לכל פרט שתרבותנו מייצרת, ובמיוחד במהלך המאה ה-19 כמעט ושינה את כל האספקטים החיצוניים הנוגעים בחיינו. ברצוני לערוך תחילה מעין השוואה, על מנת להראות, מצד אחד, עד כמה מעורה מדע-הרוח בקו ההתפתחות שמדע הטבע צועד בו, ומצד שני, עליו לעבור מעבר לנקודה הרחוקה ביותר, היות ומדע-הרוח נוטל למעשה את המסקנות הסופיות וההגיוניות של מה שקרוי היום בשם: החשיבה המדעית; נוטל הוא אותן בשלמותן לתוך מערכו שלו. ההשוואה נערכת על מנת שיהיה לנו בסיס להבנה, ואין כל כוונה לספק הוכחה לענייניו של מדע-הרוח.

אין בכוונתי לדבר אודות ההישגים של מדעי הטבע, שהם בעלי ערך עצום, הנותנים את אותותיהם ביסודות המסחר והתעשייה בחיי הציביליזציה של זמננו. יהא זה דומה לאותו משל עתיק יומין שהפכוהו למשהו דל ערך: "המוסיף תבן לעופרים".[1] אלא שהכוונה היא לפְנות למעשה בדרך הצגת העניינים, אל הישגיה של החשיבה המדעית. כדי להגיע לידע, נוסף להשפעתו על שדות הפעולה השונים של חיינו, משנה מדע הטבע את דרכי החשיבה שהיו מקובלות עד כה, את חיי הדמיון ואת הצרכים שנפש אנוש זקוקה להם. משנה הוא אותם בדרגה גבוהה הרבה יותר מאשר הוכר בדבר עד כה, הואיל והוא משנה לא רק את הללו הבאים עימו במגע ישיר דרך עבודתם, נטיותיהם וענייניהם, אלא השפעתו מגעת לכל אחד.

ישויות אנוש חושבות באורח שונה מאשר חשבו לפני חמש מאות שנה או שש מאות שנה. אנו מתְרגלים למושגים שונים לגמרי אודות מגמותיה של הווית הקיום ופעולותיה בעולם, מאלה שהיו קיימים במאות השנים האחרונות. דבר זה אינו מתרחש בדרך שרירותית אלא באורח תואם לכורח פנימי שהיה עליו להתהוות בתולדותיה של האנושות, כשם ששונים החיים בגיל 60 מאשר היו בגיל 30. דברים אלה מתהווים בהתאם לחוקי החיים הפועלים בתולדות העולם, ולכפור בהם פירושו של דבר לכפור באמת הפנימית של הדברים. אלה אשר עדיין לא השתלבו בטבעה המשתנה של החשיבה, תהיה בהם עד מהרה יד הזמנים הקשים וזרוע העתיד העומד לפרוץ לתוך חיינו. אלה שברצונם לראות לתוך העתיד לבטח יוכלו לעשות זאת. אם כן, אנו רואים שתרגול במדע הטבע לאורך מאות בשנים, משנה את טבען הפנימי ביותר של הדרכים בהן חושב ומרגיש אדם.

ובכן, מהי התייחסותו של מדע-הרוח, השואף בימינו להיות נוכח בחיי התרבות שלנו, אל טרנספורמציה זו של החשיבה האנושית הנוטלת את מקומה במהלך ארבע מאות השנים האחרונות? ברצוני להבהיר דבר זה באמצעות דוגמה: הבה ונתבונן באיש משק האוסף את היבול כשהוא מבשיל. רובו של יבול זה יהווה מזון לבני אדם, אולם למען המשך החיים יהא צורך להשתמש בחלק מן היבול כזרעים על מנת שיבולים נוספים יבשילו בשנים שלאחר מכן. יכולים אנו להשוות תהליך זה בחיי הטבע עם זה המושג על ידי הידע של מדע הטבע במשך מאות השנים האחרונות; על חלק הארי מזה לשמש ככוח מניע לתפעול כל חיי הציביליזציה שלנו.

מדע הטבע נותן את אותותיו בכל ההישגים התעשייתיים החשובים שלנו, בחיי המסחר, בחיי החברה היומיומיים ובסוגי המדע שכל פרט ופרט מתעניינים בהם, והענפים השונים של הציביליזציה שלנו פורחים, כי אורח החשיבה המדעי חודר בכולם. מרכיב זה של החשיבה האנושית ניתן להשוותו עם אותו חלק של הזרעים המשמש כמזון לאדם. חלק מן המחשבות המופיעות לראשונה בנפשות אנוש במאת השנים האחרונות, ולבטח אין אלה פחותות הערך ביותר, חלק מהישגים פנימיים אלה של הדעת אותה רכשנו באמצעות מדע הטבע אודות רזי הוויית הקיום בעולם, ניתן להשתמש בו כמו בזרע המוחזר לקרקע על מנת ליצור פירות חדשים. בחלק זה משתמשים אנו עבור מה שקרוי מדיטציה – התרכזות של החשיבה. יכולים אנו ליטול ולעכל מרכיב זה של החשיבה ושל המושגים המדעיים ולהניח לו לפעול בנפשותינו ולהתחיל להתפתח בהן. תחת השפעתן של מחשבות אלה, שאליהן מתמסרים אנו במדיטציה ואותן מתָרגלים אנו בדביר פעילויותיהן של נפשותינו, יכולים אנו להניח למושגים מדעיים אלה להשפיע על נפשותינו באורח כזה שהם פועלים ואורגים בהן ביצירת תחושות ורגשות. עלינו לטפח את חיי הנפש בעוצמה כה רבה, עד שלא נשתמש עוד באופן סתמי במילה האהודה על הכל: "התפתחות", אלא שנהיה מעורבים בה לפני ולפנים. כאשר דרך החשיבה המדעית פועלת בנו במדיטציה הרי היא יוצרת בנפשנו טרנספורמציה והופכת אותה למשהו שונה.

מיד יתברר הדבר שמדע-הרוח מהווה, מנקודת ראות זו, המשך נאות של דרך החשיבה המדעית. אולם במסגרת הרצאתנו היום, ניתן רק להגיש כוח ממריץ ולדווח אודות שיטת המחקר אשר מדע-הרוח עשוי ליישם בעצמו אודות האמצעים לביצוע הדבר.

כל אדם רשאי לשכנע את עצמו מן התוצאות של התערותו בדרכי המחקר. ברצוני להביא לתשומת לבכם כמה ממסקנותיו של מדע-הרוח ולאחר מכן להראותכם כיצד מגיע מדען הרוח למסקנות אלה. בדוגמה הראשונה אין מסקנות אלה תואמות את הדעה המקובלת כיום אודות האמת. הן נראות פרדוכסליות וכפרי דמיון מרחף. מדען הרוח יודע היטב מה מוזרות תיראינה מסקנות אלה לרבים בזמננו. הוא לא יהיה מופתע כלל וכלל אם מישהו שרצה לפני כן להתיידד עימו, יעזבו כשהוא מתרשם מהדברים שהוא מטורף. מדען הרוח עשוי להבין זאת ואף אם תצוץ תגובה עוינת נגדו, יבין את התופעה הזאת, היות והוא יודע היטב מנין נובעות השקפות עוינות אלה.

המאפיין המיוחד של מדע-הרוח מתבטא בשאיפה לבסס יחסים בין נפש אנוש ומוצאה הרוחי באמצעות דרך החשיבה המדעית, וזו תראה שמה ששוכן במעמקי הנפש הוא רוחי, זרע רוחי, ושלזרע רוחי זה, זיקה אל החיים הרוחיים החובקים כל של כלל היקום, של העולם המצוי מעבר לעולם החושים; אולם אין לחושו או לדעתו באמצעותם של חושי האדם הרגילים, ובאמצעות סוג ההבנה הנלמד מהם.

בשימוש בשיטת המחקר הרוחי מגיח לאור העולם ההבדל העצום בין מדע-הרוח לבין כל יתר המדעים. כל מדע אחר פועל באותם אמצעי חשיבה, באותה דרך של התבוננות בדברים כפי שמשתמש בה אדם בחיי היום יום. הוא ניגש לעצמים בחקירה מדעית יומיומית בדרך הרגילה של התפתחות נורמלית מילדות ועד זיקנה ובפיתוח יכולת מסוג כלשהו לרכישת ידע. ומה שיש לאדם נורמלי כזה לומר מהווה את התוכן של המדעים בתחומים המגוונים של החיים. אין הדבר כך ביחס למדע-הרוח; פיתוח עצמי ממלא בו תפקיד חשוב. הוא מאמין שאת התחומים המבדילים בין החושי והעל-חושי, את החומרי מן הרוחי, לא ניתן לעבור בסוג הכוחות של רכישת ידע ובסיוע כוחות הנפש המשמשים את הישות האנושית בחיי היום יום. מדע-הרוח מאמין שאת הכוחות האלה של רכישת ידע ואת כושרות הנפש הללו שברשותו של האדם ניתן לפתח; הוא מתייחס בכובד ראש למילה "התפתחות".

ואכן – נשוחח היום אודות הפעולות והתהליכים הפנימיים-העצמיים, שבאמצעותם עשויה הנפש להינשא מעל עצמה ולפתח כוחות של רכישת ידע שאינם זהים להללו שבחיי היום יום; ובפעילותם בפנים הנפש מוליכים אותנו כוחות אלה לאותו מרכיב-מעצמנו אשר מפיץ אורו מעבר ללידה ולמוות, או בעצם מעבר להריון ולמוות. אפשר לכנות מרכיב זה: הגרעין הרוחי האלמותי בנפש אנוש. אם כן, מדע-הרוח אינו שוקט על שמריו בנחת כמו צורות מחקר אחרות. אין הוא יכול להניח לאדם להיות כפי שהוא, אלא בא אליו בדרישות בלתי נוחות. אם ברצונך להיות למדען הרוח, עליך להעביר את נפשך בטרנספורמציה עד שדרך פעילותה תונחה אל מעבר לתנאי קיומה הרגילים ותנהל את מחקרה בכוחות שאינם מצויים בחיי היום יום. אודות זה דובר אלינו מדע-הרוח. או אז, מוליכים אותנו כוחות אלה אל הספירות השונות של העולם הרוחי ואל הישויות השונות אשר שוכנות בהן.

כשהנפש מגיעה למצב בו יכולה היא להשיג את תוך הגרעין של מהותה, הרי שהגיעה לאמת, שהיא במלוא מובן המילה המשך הידע של מדעי הטבע. אולם בימינו מתייחסים אליה ורואים אותה הללו, שאינם מעמיקים ואינם בוחנים בדקדקנות את מהותה, כפרי דמיון בלבד. זו האמת אודות חיים חוזרים ונשנים על האדמה, אמת שניתן להביעה במילים הבאות: מה שאנו מתנסים ופועלים בו בחיים אלה, בין הלידה לבין המוות, אינו דבר שחווים אנו אותו וחיים בו פעם אחת בלבד. כאשר מתבוננים אנו בחיינו לאחור, ככל שנוכל עד לילדותנו, וכשמשתעשעים אנו בתקוות בקשר להמשך חיינו עד למוות, עלינו לדעת שאין אנו חיים פעם אחת ותו לא. עוברים אנו דרך שער המוות, מתנסים אנו בחיים שבין מוות ללידה מחדש בעולם רוחי לחלוטין, שניתן להתבונן בו אך ורק ברוח; ואז, נכנסים אנו אל חיים חדשים על האדמה עם פרי חיינו אלה והן עם זה אשר אספנו בין המוות ללידה מחדש. בעתיד נהיה מסוגלים להביט לאחור לחייהם של ישויות אנוש, אינדיבידואליות, על האדמה אשר כבר עברו את השער אל העֶבר ההוא.

וכך ללא הרף רואים אנו חיים על האדמה, המשתרעים בין לידה למוות ואחר כך – בעולם רוחי לחלוטין המשתרע בין מוות לבין לידה מחדש.

כשמאמתים אמת כזאת בתחומי החיים הרוחניים כיום, הרי שרוב בני האדם יחשבוה לדמיונית; אולם כל האמיתות החדשות של העולם נחשבו כדמיוניות בהופעתן הראשונה. תמיד יהא זה מנת חלקן של האמיתות החדשות; הן תראינה מוזרות או כפרי של דמיון, על אף שלאחר מכן לא תיחשבנה שונות עוד, אלא תתקבלנה כדבר מובן מאליו. כאשר ישות האדם תוכל להשקיף על עצמה במעין זיכרון מתפשט, היא תהיה אף עשויה לערוך מחקר על האופן בו קשור הגרעין הרוחי נפשי של ישותה, המתמשך מחיים אל חיים, אל העולמות הרוחיים. עולמות אלה חדורים ואפופים על ידי הרוחי-אלוהי, האורג ושוכן לפני ולפנים חיים אלה. בהחיותו את כל זה בפנימו, יגלה מדען הרוח את המקור שהאדם יזדקק לו, באורח הולך וגדל, עבור התפתחותה של הציביליזציה הן של זמננו והן של העתיד.

תיארתי זה עתה כמה מן האמיתות המושגות דרך מדע-הרוח. עתה עלי להראות כיצד מגיע מדען הרוח לאמיתות אלה, כלומר – כיצד נחקר העולם הרוחי. שלא יעלה על דעתו של אדם, שניתן לחקור את העולם הרוחי באותם החושים בהם משתמשים אנו לחקירת עולם החושים. זהו עולם רוחי ולכן אינו ניתן לגישה לחושים. על מנת לחקור אותו, על ישות האדם להיעשות היא עצמה הכלי למחקר. לכל המדעים האחרים כלים שמחוץ לישות האנושית. למדע-הרוח כלי אחד ויחיד שהוא הכלי הנפלא ביותר שניתן למצוא על האדמה והוא האורגניזם האנושי עצמו. יש לשנות בטרנספורמציה אורגניזם זה, אם עליו להכיל, כדבריו של גתה, "עין רוחית ואוזן רוחית" כדי להשיג את הרוחי המצוי תמיד סביבנו ושאין לחושו, אלא בעין רוחית ובאוזן רוחית הרדומות, אך ניתנות לפיתוח, בנפש אנוש.

כיצד מפתחים אנו איבר רוחי שיאפשר לנו לחוש את העולם הרוחי? לא התרחשויות שבכוח, או סוג כלשהו של ניסיונות שניתן לערוך אותם בעולם החיצון, או לתפעל אותם במעבדות או במרפאות – לא הם אשר יסבו לשינוי זה, אלא תהליכים פנימיים של הנפש אשר החוקר עשוי להוציאם אל הפועל בפנימו, אם ברצונו להתבונן בעולם הרוחי. מה שעלי לתאר כאן עלול להיראות נדוש לגמרי לכמה אנשים; אך על אף שייתכן ודברים אלה ייראו פשוטים, הרי שלהוציאם אל הפועל זוהי אחת המשימות הקשות ביותר שעל ישות אנוש ליטול על עצמה בחיים הארציים. כאשר מתבוננים אנו מה צריך מדען הרוח לפתח בנפשו על מנת לבצע מחקר ראוי של העל-חושי, אין עלינו לדבר אודות משהו הגובל בנס, או אודות דברים שאיש אינו יודע עליהם דבר, ומכל מקום, לא בצורתם הפשוטה ביותר. כוחות הנפש שעל מדען הרוח לפתחם נוכחים בנפש תמיד, אולם בתצורה נבטית בלבד; כי כך נחוץ שיהיו בחיים הרגילים. על מדען הרוח לפתח כושרות אלה עד לדרגה בלתי מוגבלת. וכאן עלי להצביע ולהראות דבר אשר לא רק מצוי בכל מקום בחיים היומיומיים, אלא שנחיצותו קובעת לגביהם והוא: שימת לב. שימת לב ערנית של הנפש לדבר זה או אחר. הרגל שיהא לנו בחיי היום-יום להפנות את התעניינותנו לדברים מסוימים. עלינו להיות מודעים לשני דברים. מספר לא מועט של אנשים שואלים את עצמם, אך בדרך כלל חושבים הם אודות דברים אלה מאוחר מדי, מדוע הולך ונחלש כושר הזכירה שלהם במשך מהלך חייהם? מדוע, בעצם, מתדלדל כושר הזכירה? התבוננות מעמיקה יותר בבעיית הזכירה מוליכה אותנו למסקנה שזוהי למעשה בעיה של שימת לב. מה שחווים אנו בעוצמה בשימת לב מרוכזת נשאר בזיכרוננו. יכולים אנו להתחיל בהתבוננות בחשיבותה של שימת הלב כשנוטלים אנו דוגמה פשוטה מחיי היום יום. עלולים אנו להתרגז מאוד אם אין אנו יכולים למצוא משהו, ששמנו באיזה שהוא מקום בערב הקודם, כאשר מתעוררים אנו בבוקר ושכחנו לגמרי היכן. נניח, למשל, שאין אנו יכולים למצוא את החפתים שלנו; מדוע קורה הדבר? ובכן שכחנו איפה שמנו אותם. יכולים אנו לעשות משהו בקשר לכך. נסתייע בהחלטה שלא נשים אותם כך בלא מחשבה אלא נצרף מחשבה לפעולה: אני שם את החפתים במקום זה. אני שם אותם מרצוני. ניווכח לדעת בוודאי, שלא נשכח את פעולתנו ונזכור את המקום בו שמנו את חפתינו, אם מכוח הרצון שלנו הפנינו את שימת לבנו לכך. אפשר להרחיב את שדה הפעולה שיכיל בו את כל שאר העניינים הנתונים לזכירתנו. אם בני האדם יכירו בכך שכל מה שמגיע אליהם, באמצעות מיקוד שימת לבם, עובר ונקלט על ידי הזיכרון שלהם, כי אז היו מצרפים את בעיית שימת הלב לבעיית הזכירה כך שהתאמנות בזיכרון תיעשה גם להתאמנות בשימת הלב.

עלינו להיות מודעים לדבר נוסף שחשיבותו אינה פחותה בערכה מזו של קודמו. כדי שחיי הנפש שלנו יהיו בריאים, עלינו להיות מסוגלים לפענח ולהכיר בזיכרוננו את החוויות שהיו לנו עד לתקופת הילדות בתור חוויותינו שלנו. אם מישהו בגיל שלושים, למשל, אינו מסוגל להכיר בחוויות מסוימות שהיו לו בגיל חמש כבחוויות שלו, כי אז יתרחשו פערים בכושר הזכירה שלו. דבר זה אינו בריא. נחשבים אנו לבריאים רק כאשר מסוגלים אנו לראות את האני שלנו בשלמותו כנימה אחת מתמשכת. דבר זה תלוי ביכולתנו לחוות את ההתרחשויות שאירעו לנו, עד להיותן חוליה אחר חוליה לנימת הזיכרון שלנו, השוכן תחת חסותו של האני שלנו. ועלול לקרות ממחלות רוח מסוימות, שברשותו של האדם 'אני' כפול, כשהוא סבור שמישהו אחר חווה את הדברים שהוא עצמו חווה אותם. למעשה, דבר זה עלול לקרות. במקרה כזה נהרסים חיי הנפש ונקרעים לגזרים. אפשר לעשות רבות כדי לסייע לאדם, כאשר במקרים רבים מכירים בפערים כאלה באני, כשנוכחים לדעת לגבי הקשר הפנימי בין כושר הזכירה אל הדרך בה מפנים אנו את שימת לבנו ואת מעינינו לדברים שבעולם. שימת הלב משתייכת לכוחות הדימוי (האימגינציה) שבנפש. על שימת הלב להתפתח על ידי מדען הרוח עד לדרגה בלתי מוגבלת. בהתאמנות החשיבה דבר זה דורש, אכן, רתימת כוח יומיומי רגיל של הנפש, בצירוף אנרגיה פנימית עצומה והתמסרות שלמה במידה כזאת שאין למוצאם בחיי היום יום. על האדם להגיע לשלב בו יהא עשוי לערוך מחקר על מצב נפשו בתוך מסגרת הזמן בה שוררת שימת הלב. עליו להיות מודע במלואו, בחיי היום יום, כשהוא נמצא במסגרת כזאת. שימת לב זו מתעוררת על ידי רשמים חיצוניים ועל ידי כל מה שעשוי להסב אליו עניין והמשפיע על האדם בעוצמתו. על מדען הרוח להציב את שימת לבו כך, שהיא לא תוסב לצדדים על ידי דבר מן העולם החיצון, אלא תישאר בעמדתה על מנת לפתח את פעילות הנפש אשר באורח רגיל נפקחת ומתגלה על ידי שימת הלב, ומעתה הרי שתיפקח אך ורק דרך פיקוח פנימי של הרצון.

הדרך הבטוחה ביותר לבצע זאת אינה נוחה עבור אנשים רבים; כי על מנת להיות בטוחים בהחלט שהנה הוצאנו אל הפועל דבר, יש להביא את עצמנו לכך שנפנה את פעילותה של שימת לבנו למשהו אשר בחיי היום יום הוא בלתי מעניין ככל האפשר; כה בלתי מעניין עד שהיינו רוצים לברוח ממנו. כוחות, שבדרך כלל רדומים בנפש, מתעוררים כאשר מגיעים אנו לעמדה של עיסוק במשהו, שהיינו חומקים ממנו עד כה, על ידי ששמים אנו אותו במרכז חיינו הרוחיים ובריכוז כל כוחות הנפש שלנו בדבר אחד זה. ובהביאנו את יתר מערכות הנפש לידי דממה קבועה באמצעות כוח רצון פנימי. באימון הנפש כך, שעינינו ואוזנינו לא תחושנה דבר מן החוץ, וכל דאגות החיים וענייניהם מושתקים. כוחות אלה מקיצים כאשר מסוגלים אנו להשקיט את כל הווייתנו, דבר הקורה באורח רגיל בשינה בלבד. אולם עתה, אין אנו הולכים לישון, אלא מתרכזים בדבר שהושם במרכזם של חיי הנפש שלנו על ידי כוח רצוננו, ומפנים את מלוא שימת הלב הממוקדת של נפשנו לדבר זה. דבר זה יוצר, ואין אני שם כל דגש ערכי על התבטאותי כך, כימיה רוחית. היות וכאשר יוצרים אנו את מושגינו ואת מחשבותינו בתבנית, מתרחש משהו בחיי נפשנו אשר ניתן להשוותו, ולהשוותו בלבד, להפרדת המימן מן המים במעבדה כימית. כאשר מים לפנינו, מהווים המים נוזל; כשמפרידים אנו את המימן, מקבלים אנו גז שיש לו תכונות שונות לגמרי מאלה של המים. אף אדם אינו יכול לראות את תכונותיהם של המימן ושל החמצן במים. ובהסתכלנו בנפש האדם, כשהוא ניצב לפנינו בחיים הרגילים, אף אחד אינו יכול לדעת את ייעודו הרוחי. כדי להגיע לכך, יש להפריד את המרכיב הרוחי-נפשי מן הפיסי-גופני. דבר זה אינו מתחולל באמצעים של תהליכים חיצוניים, אלא על ידי אמצעים שבהתעצמות ללא גבול של מה שנראה כה רגיל ויומיומי. עלולים אנו להתפתות ולומר שקל הדבר לביצוע, אך מה שנראה קל הוא למעשה קשה. יש לקחת בחשבון, פרטים רבים. וכאן ניתן לתת רק את אבני היסוד.

והיה אם תבצר הנפש, כפי הנדרש, את שימת הלב שלה, ותאמן את התרכזות הכוחות, שבאורח רגיל אינם מודעים, יגרום הדבר לכלל הטבע הרוחי-נפשי להיפרד מן הגופני-פיסי כפי שהמימן נפרד מן החמצן במעבדה. כשמתמידים אנו בהתאמנויות פנימיות אלה של חיי הנפש במשך זמן מה, בא היום ובו מתפרשת לנו משמעותן של מילים אשר לפני כן היוו משפטים ריקים מתוכן. עתה אני יודע שאני חושב אפילו כשאיני חושב במוח; עתה אני יודע שאני יכול לחשוב ולדמות ללא שימוש בגופי; עתה יודע אני מה פירושו של דבר לעזוב את הגוף ולחוש ולחוות עצמי בספירת הנפש והרוח.

הנה הוגשם הדבר ולאדם, אשר טבעו הרוחי-נפשי עוזב את הגופני-פיסי, תכונות פנימיות שונות לחלוטין והוא עובר התנסויות פנימיות שונות לחלוטין מאלה של אדם הנמצא כולו בגופו. מנקודת ראותו של המטריאליסט הרגיל ניתן לשים לצחוק את מה שמתנסה בו מדען הרוח, כשמסוגל הוא לנשא את טבעו הרוחי-נפשי מתוך גופו הפיסי באמצעות התאמנויות ממושכות ורבות מרץ. כשהוא מדבר על כך, ייתכן ולא ייראה דבר מיוחד בזה. ובכל זאת, ברצוני לתאר, ולו בפרטים מעטים בלבד, מה קורה בהמשך הדרך. למעשה, מה שחווה מדען הרוח כשממשיך הוא בתרגילים הוא כה פרדוקסלי, כי הנה ברגע מסוים הוא חש: לפני כן הייתה חשיבתך כזאת שעל מנת לחשוב היה עליך להשתמש במוחך. והנה חש מדען הרוח שהוא חושב בנבדל ומחוץ למוחו. ובחשיבתו זו שחירות ופדות לה מן המוח, חש הוא כמו עשוי הוא לנוע ולחוג סביב סביב כמו שמש בספירת הרוח. מניסיונו יודע הוא שהאופן בו חושב הוא בדרך כלל, המתרחש אוטומטית, קשור וצמוד למוח. על כל פנים, מרגע מסוים הוא רוכש את הידע הבא המוגדר בהחלט: אם ברצונך, במצבך הנוכחי, להשתמש שוב במוחך, עליך להיכנס לתוכו. חשים אנו את מוחנו כמחוצה לנו, כשם שחשים אנו כל עצם אחר. כשולחן, ככיסא, מחוץ לנו. או אז מגיעים אנו אל חוויה חשובה, אך מזעזעת, התופסת מקום נכבד בחייו של מדען הרוח. הדבר עומד לחזור שוב ושוב בחיים, אולם כאשר מופיע הדבר לראשונה, הרי זוהי התנסות מזעזעת ביותר שלא ניתן להשוותה לשום דבר אחר בחיים. זה עשוי, למשל, לקרות כך: מתעוררים אנו באמצע השינה כבחלום. אין זה חלום כי אם מציאות רוחית הנוגהת מעל ומעבר לכל סוג מציאות שהוא. חוויה זו עשויה לבקוע ולעלות באמצע חיי היום יום, אולם אין היא מפריעה, היות והתאמנות נכונה ונאותה לעולם אינה גורמת לאדם להיות גלוי עיניים מעורער. רגע זה שאותו אאפיין עתה עשוי, איפוא, להתרחש הן ביום והן בלילה, וכן עשוי הוא להתרחש במאות אופנים שונים; אך אני אעלה כאן דוגמה אופיינית אחת בלבד. משהו ממה שעומד אני עתה לתאר במילים יארע לכל מי שנהיה למדען הרוח. הוא יתאר את המתרחש כך: הוא מוצא את עצמו במקום כלשהו כמו חדר. ברק הולם לתוך החדר. הוא עוקב במבטו אחר הברק, כמו דובר היה הברק אליו לפנימו וחש כיצד הולמים האלמנטים כמו ברק אל טבעו הגופני. מרגע זה ואילך, הוא יודע שהוא מלוכד עם הרוח מחוץ לגוף. הוא מודע לכך שהישות האנושית נושאת בקרבה טבע רוחי-נפשי. זוהי החוויה המיידית של כל העובר תהליך זה. כל מי שרצונו בכך יכול לעבור את זה. מרגע זה ואילך יודעים אנו, במלוא מובן המילה לראשונה, את עצם מהותו של גרעין ישות האנוש ומה שוכן מעבר ללידה ולמוות.

יכולים אנו למצוא ולגלות זאת בדרך רוחית בלבד ולא על פי ניסיונות רגילים. מי שמצפה מן הרוחי שיהיה ניתן להוכיח קיומו על ידי ניסיונות פיסיים, דומה למי שמצפה מחוויה שהייתה לו לפני 50 שנה, שתעלה ותיווצר לפניו שנית כשהיא נראית לעין, על ידי שיערבב חומרים אלה באלה. אין לוודא באורח פיסי מציאות של עובדות רוחיות. דברי מדעני הרוח במשך התקופות אודות התקרבות לשער המוות, משמעותם לחוות את המוות בתצורת תמונה. דבר חווייתו של האדם את המוות הממשי, כשהגרעין הנצחי של הווייתו פורש מן הגוף הפיסי, נחווה בתבנית תמונה. זה מעמיק את התנסותן של הנפשות החוות זאת, עד שהן חשות ברצינות העצומה הגלומה בדבר אותו יכולים אנו לחוות. ניתן להביע זאת במילים הבאות: בגרעין הפנימי ביותר של הווייתך אתה מלוכד עם המרכיב הנצחי הרוחי אשר זורם ואורג בעולם כולו. אמת הדבר שרצינות זו, שכובד ראש זה, נחווה כסבל ומאמץ עצום ביותר שאליהם הישות האנושית אינה מורגלת. התנסות מיוחדת זו, עליה דיברנו זה עתה, אודות האור המצביע לכוון העולם הרוחי, אינה יכולה להתרחש ללא הקרבת הדברים המסבים בדרך כלל להנאה ולשמחה, וללא וויתור על דברים שהאדם שואף אליהם בדרך כלל בחייו.

מגיעים אנו לשלב נוסף כאשר מתווסף הבא להלן למה שכבר הוזכר לעיל: עלינו לוותר על כל דבר שראוי להשתוקק אליו בחיי היום יום. אנו עושים זאת על ידי הדממת תשוקותינו ומאוויינו ובכך מקריבים אנו את כל הדברים המסבים הנאה לישות האדם. אין עלינו להקריב קורבן זה בתודעת עצמיות כלשהי; למעשה, מפסיקים אנו כל פעילות הנחשבת בדרך כלל כפעילות המוקדשת לעולם הסובב אותנו. או אז מהדק העולם הרוחי, אליו רשאים אנו עתה להיכנס, את מגעו עם מה שניתן לקרוא לו: תנאי קיומנו הרוחי. אך אין עלינו לדמות לעצמנו חוויה זו בעולם הרוחי שתהא כתחושה בעולם הגשמי. אודות עולם גשמי זה יכולים אנו עתה לומר: בחוץ מצוי דבר אותו יכול אני לראות בעיני, או לחושו בחושי האחרים. ניתן להתנסות בתנאֵי קיום רוחיים אך ורק אם מוסרים אנו להם את עצמנו, ומתלכדים בהם. אין אנו חווים תנאי קיום כאלה מחוץ לעצמנו, אלא שדומה ונכנסים הם לתוכנו. עלינו להיכנס ולאחד עצמנו עם תנאי הקיום הרוחיים הנמצאים כנגדנו. מדברים אנו אודות חוויה זו של תנאי קיום רוחיים אך ורק כאשר הישות האנושית מחזקת ומבצרת את חשיבתה הפנימית באמצעות ריכוז שימת הלב, ויוצרת מחשיבה זו איבר תחושה בתנאי הקיום הרוחיים, תוך התמסרות או הקרבה. מה שחווים אנו וחשים בפנימנו ייתכן לכנותו: מימיה (מימיקה) רוחית. כשם שבחיים הרגילים מבטאים אנו מצבים רוחניים, שאינם מתהווים באורח מודע במשחק של קווי פנים ותנועות, כך מלכדים אנו את עצמנו עם העולם הרוחי באמצעות התהליכים שתוארו, כי חשים אנו עצמנו אחד עימם. בהתנסות ממשית מוּנעת הנפש אל מעין משחק או מימיה (מימיקה), בתהליך של היעשותה מורגלת לתנאי הקיום, מובאת היא לתנועה. בהתנסותה בעולם הרוחי חווה היא משהו כמשחק הקווים על פנינו, אלא שעתה נעשה הוא בספירת הרוחי-נפשי. לאחר מכן מתחוללת חווית העולם הרוחי בהתנסות שהיא על-חושית ובלתי נראית. זוהי התנסות שמגיעים אליה במעין דרך כימית, כאשר נבדלים החיים האימגינטיביים מן המכשיר המוחי.

באורח זהה ניתן להפריד את כושר הדיבור מן האיבר המשמש לדיבור בדרך כלל. כשמדברים אנו, כשאנו משתמשים בגופנו בתור מכשיר, פעיל כלפי חוץ חלק מוגדר של המוח, המחובר לפיקת הגרון. אלה הלומדים את סודות הדיבור האנושי, יודעים שכשאנו חושבים מתהוות תנודות עדינות וענוגות יותר מאשר תנודותיו הפחות עדינות של הדיבור. כמדעני הרוח עלינו להבין את פעילותה הפנימית של הנפש המתבטאת בדיבור. על מה שנדרש בדרך כלל ליצירת צלילים ומילים להיבדל מכל צליל ומילה על ידי מדען הרוח. עליו לנצור זאת בפנימו כפעילות פנימית ולא להניח לזה לבוא לידי ביטוי במילים. יש לפקח על זה עד כדי מניעת אותו חלק של המוח אשר באורח רגיל הוא פעיל בדיבור מלהגיע לידי שימוש. או אז מפריד הוא את כושר הדיבור מן הדיבור. הוא לומד לפקח על מה שבדרך כלל רוטט בנפשו בדברו, לפקח עליו ולהדמימו. אין הוא מדבר, עולם זה שהיה זורם כמילים דרך נפשו, נהיה לכוח עז, שבאמצעותו אין הוא מבצע אך ורק מימיה (מימיקה) פנימית, אלא גם מה שקרוי חוויה פנימית – תנועה פנימית. או אז הוא חווה לא רק תנאי קיום ותהליכים המתווכים בין העולם הרוחי לבינו, אלא גם בכך שהעולם הרוחי מתגלה בפנימו כאשר מחקה הוא אותו בחוויות פנימיות. ניתן לחקות את תהליכי העולם הרוחי אך ורק באמצעות כושר דיבור זה.

יכולים אנו באמת ובתמים לשים את עצמנו במקומם של ישויות ופעילויות של יצורים רוחיים ממשיים הסובבים אותנו. יכולים אנו לראות ישויות רוחיות אך ורק על ידי ריכוז שימת לבנו, על ידי חיותנו בתנועתנו והתלכדנו עימן לאחד. דבר זה מוסר לנו מידע אודות העולם הרוחי וגם אודות שהייתנו בו. כשמוסבת ההפרדה הכימית של כושר הדיבור מן הדיבור מגיע הרגע בו עשוי הזיכרון שלנו להשתרע לחיינו הקודמים על האדמה, כאשר מכירים אנו בדבר שאין אלה תיאוריות בעלמא, ושחיינו לא החלו אתמול, אלא שמהווים הם המשכיות של חיים רבים מהעבר. מן הרגע בו יכולים אנו לחקות את העולם הרוחי בחוויה פנימית באמצעות כושר הדיבור, יודעים אנו שחיינו הנוכחים על האדמה צמודים חוליה אחר חוליה אל שרשרת שלמה של תקופות חיים על האדמה. בחוויה פנימית זו מגיעים אנו אל גרעין ההוויה הרוחי הנצחי.

על עוד דבר אחד להיבדל מפעילותנו הרגילה; אולם דבר זה קשה יותר להבינו. ברצוני להסביר את כוונתי בפשטות ככל האפשר. בהסתכלנו לאחור על תחילת ילדותנו, עלינו לומר: באותו הזמן היינו יצורים הולכי על ארבע, הלכנו לכיוונים שונים על ארבעתנו. לאחר מכן הגענו ליציבה זקופה באמצעות פעילותנו הפנימית אשר הוצאה לפועל, אף אם שכחנו את טבעה הפנימי.

עלינו באמת להכיר את מהות האדם בתור ישות תרבותית של האדמה דרך העובדה שהבעת פניו מופנית אל השמיים. דבר זה שינה את תפיסת המרחב שלו. האדם הוא שעשה מעצמו את הישות המהווה אותו. בחיים שלאחר מכן יהיה עלינו לתפעל שוב את הדחף הפנימי הזה בנפש אשר מילא את נפשנו כאשר גרמנו לעצמנו להיות ישויות זקופות – אנושיות. זה מוליך אותנו לכוח שלישי בנפש אותו מפרידים אנו מחיי הגוף. כבר השתמשנו בעבר בכוח זה שבחיינו הנוכחיים. אין לנו צורך בו בתקופת חיינו המאוחרת, כי בה מסוגלים אנו לעמוד זקופים. ברם, עתה, יוצרים אנו שוב כוח זה שבסיועו הזדקפנו, משתמשים אנו בו ומודעים לו. לפני כן פעל הוא בנו מבלי שקיבצנו אותו לתוך נפשנו, היות והיינו מרוצים כאשר נעשינו בעלי קומה זקופה מאותה ישות זוחלת. באמצעות היישום הפנימי של כוח זה מגיע מדען הרוח להכרת כוח נפש מופלא.

באמצעות הענקת חירות לחשיבה הוא חווה את ספירת הרוח; באמצעות כושר הדיבור הגדל – הוא חווה את תנועותיהן של הישויות הרוחיות; ועתה, באמצעות כוח זה, עשוי הוא לחוות את הישויות הרוחיות עצמן ולהתלכד עימן; להתאחד עם העולמות הרוחיים, לפעול עימם ולארוג בפנימם. בהם הוא לומד לדעת שהאדם התהווה על האדמה כישות רוחית, ובאמצעות כוחות אלה שהביא עימו הוא מה שהינו למעשה על האדמה. הוא נעשה לישות אנוש דרך הרמת גופו מן המצב האופקי אל היציבה האנכית. רק האדם לבדו, מכל היקום, הוא המשתמש בכוח זה על מנת לשנות את עצמו מייצור בעל ארבע רגלים לישות בעלת שתיים. לכשנגלה כוח זה בנפש, הרי שנחדור לדביר טבעם של הישויות, אלי דביר אריגתן של ישויות רוחיות שונות החיות בעולם וחודרות אותו. לישויות אלה תפקידים שונים למלא מאשר לאדם. להן נמסרה שליחות אחרת לתת לעולם. באמצעות התרכזות של שימת הלב שלנו, מוציאים אנו אל הפועל סקירה על תנאי הקיום של האדמה; מכירים אנו ישויות רוחיות ובמה הן מתנסות; כך אנו מגלים בעולם הרוחי מהו המעניק לישות אנוש את קלסתרו הרוחי כאדם. באמצעות אמנות פנימית זו של הכרת הקלסתר, מתאחדים אנו עם הישויות הרוחיות. חוויות פנימיות מוליכות אותנו לתחושת מהות ההתרחשויות בעולם הרוחי, ואמנות רוחית בהכרת הקלסתר המוליכה את הישות האנושית ליציבה זקופה, מוליכה לידע מה עשויה ישות אנוש לדעת אך ורק בעולם הרוחי ויכולה לחוותו בהתלכדות עם ישויות רוחיות אחרות.

בקיצור שמתוך הכרח, אלה הן הדרכים המוליכות את מדען הרוח אל העולמות הרוחיים. דרכים אלה אינן יכולות להיות פופולריות כי הן מתנגשות בנטייה מסוימת בנפש אנוש – אהבת הנוחיות. אהבת הנוחיות כה מרחיקת לכת כיום, עד כי עשויה היא להודות בקיומו של דבר אך ורק באורח פאסיבי מצידה. אם דורשים אנו מן הנפש שתהיה פעילה, אם עליה להתנסות בדבר מה שלא ידעה אודותיו לפני כן ושבאמצעותו עליה להתוודע אל עניין מסוים, יתנגש זה באהבת הנוחיות שבנפש המודרנית. חפצה היא להיות פסיבית ואין לה כל רצון לצאת מנצחת בבקשה אחר האמת, אלא להיפך – לוותר ולחדול. אם כן, כזה הוא הקשר בין מדע-הרוח לבין מגמותיה של העת הנוכחית. אמות-המידה והאידיאלים המודרניים אין להם דבר במשותף עם מדע-הרוח, היות ומנקודת מבט רוחית מבוססות מגמות אלה על פסיביות. סוג כוחות הנפש, הנדרשים על ידי מדע-הרוח, מבוססים על פעילות; וכאשר מפעילים אותם בעקביות, הם מוליכים אל עולמות מרוממים על-חושיים. כי את הרוחי ניתן לחוות אך ורק על ידי פעילות פנימית אקטיבית.

לעיתים תכופות, ברשותם של בני האדם בימינו מושגים הרחוקים מן המציאות אודות העולם הרוחי. הם מדמים לעצמם את העולם הרוחי כדבר המצוי מחוץ לעצמם והמצווה עליהם: "כאן הנני, עליך להכיר בי"! זה מצוי הרחק מהבנה נאותה. הבא להלן תואר בעיתון פילוסופי רגיל: "בלמדנו את קאנט, או איזה פילוסוף אחר, מוצאים אנו את הרעיונות כה קשים לתפיסה שעלינו לספק שפע של חשיבה נוספת על מנת שנמצא בהם את ידינו ואת רגלינו. האם תקופתנו עוזרת לנו בכך?" וכאן הכתב סבור שרוח התקופה עשויה להבהיר את הדבר. מניחים אנו שניתן לברר ולהבהיר כל דבר, אפילו בעצם את החשיבה האנושית שהכול יודעים שאין היא גלויה לעין. מניחים אנו שניתן לברר ולהבהיר את המחשבות. וכיצד נעשה הדבר? ובכן ניגשים אנו למשל, אל שפינוזה, הנחשב כקשה להבנה על ידי אנשים אלה הרוצים לשים כל דבר במסגרת של מציאת דרך ברורה ומבהירה. בהתקרבנו אליו, משתמשים אנו בטכניקת הסרט. האדם שכתב את המאמר מציע לעשות כדלקמן (אין זו מעשיית פיות, כי אם דבר שנכתב בכל הרצינות על ידי מישהו המייצג את מטרותיה של תקופתנו) הסרט יראה כיצד הגיע שפינוזה לרעיונות הנראים כקשים, וכן יראה כיצד נצמדות המחשבות אלה לאלה, באמצעות רעיון התפשטות החשיבה, עד הגיען לפסגה ברעיונות נשגבים שכולם מוסריים; עד שלבסוף מגיעים גבוה-גבוה אל אלוהים. ניתן להבהיר את כל האתיקה של שפינוזה על מסך הראינוע… ועורך העיתון הזה שקיבל את המאמר נותן את פירושו: "וכך עתה, יכולים אנו לקוות שאפשר יהיה סוף סוף להביא את בני האדם לכך שיעריכו את האישים הגדולים של העבר באורח מודרני, באמצעות אמנות הסרט אשר רוב בני האדם רואים אותה כראות משחק!". מדען הרוח לא היה מסוגל למלא אחר המגמות של זמננו בדרך זו… מגמות אלה מבוססות על פסיביות; ואף אם נדון ארוכות במגמות תקופתנו, תישאר פסיביות זו של הנפש המסקנה ההכרחית האחת של מה שניתן לאומרו אודות טבען הפנימי ביותר של מגמות אלה. זהו כל שניתן להגיד. אם מתבוננים אנו מקרוב, נראה שבחיי הרוח של האנושות אין הדברים שונים כלל ועיקר משאר חיי הטבע. מה שנוסף לצד אחד נגרע מן הצד השני. עלינו להעריץ את עוזן של המצאות הרוח שמשתמשים בהן בטכנולוגיה. אפילו האוויר העקשן יובא תחת פיקוחו של האדם; אולם כל זה מוצא אל הפועל בפסיביות רוחית החודרת לעומק. ודווקא עקב זה, בשלה תקופתנו במידה מספקת לטיפוח הרוח באמצעות פעילות הרוח עצמה. יתרה מזאת, הכרחי הדבר להסב לפעילות פנימית של הרוח. ההרגלים הנרכשים בחשיבה וברגישה באמצעות מדע-הרוח יוצרים את הכוחות ואת העוצמות הפנימיים ביותר של האינטלקט ושל המוח. עקב החינוך שהאנושות רוכשת בהשפעתו של האינטלקט, שלכשעצמו יש להודות שראוי הוא להערצה, נחשב מדע-הרוח כדבר פרדוקסלי, כמשהו דמיוני וכן הלאה. אולם בעת ובעונה אחת חוסמת אופוזיציה זו את דרכה אל המטרה. אופוזיציה זו הכרחית היא. כשם שכאשר לוחצים אנו כדור אלסטי במשך זמן רב, מפתח כדור זה לבסוף כוח נגדי אלסטי ללחץ. באופן דומה, על הנפש לפתח פסיביות הולכת וגדלה בעוצמתה, באמצעות ביצועים ראויים להערצה אלה של החשיבה, על מנת להסב לכמיהה לפעילות פנימית. כיום הריהי כמהה לפעילות זו באורח בלתי מודע. כל פעילות כזאת עשויה להפוך לכוח שבאמצעותו תיגאל הנפש ותשתחרר, אם יונח למדע-הרוח לפעול בתחומי מסגרת חיי התרבות של דורנו. בהערות מספר אלה, רציתי לציין היום כיצד מתכוון מדע-הרוח ליטול את מקומו בתחומי כלל המסגרת הרוחנית של העת הנוכחית.

בהתבוננות לאחור על מה שזה עתה הסברתי, קל לתפוס שמדע-הרוח מתנסה באופוזיציה אדירה מכיוונים שונים ביותר. סוג אחד של אופוזיציה מוצג על ידי הללו הסבורים שמדע-הרוח מאיים על הדת. אופוזיציה כזאת ניתנת להבנה על ידי ההיסטוריון. העובדה שהאדמה סובבת סביב השמש נראתה דמיונית בדיוק כמו בזמנו של קופרניקוס, כעובדת החיים החוזרים ונשנים על האדמה עבור בני דורנו. האסטרונומיה הקופרניקאית מאיימת על הדת, כשם שסבורים כיום שהדת מאוימת על ידי מדע-הרוח, כשהוא מתייחס לחיים חוזרים ונשנים על האדמה. אולם יכולים אנו לנשום לרווחה אודות סברה כזאת כשנותנים אנו את דעתנו לפילוסוף אחד, בר סמכא ומלומד, אשר הגיע להכרה שאין לנצח את האמת. כשדיבר אודות גלילאו הוא אמר: כיום השכילה הכנסייה לראות את גלילאו ואת קופרניקוס בדרך שונה לחלוטין מזו ששררה בזמנים קודמים. והוא הצביע על העובדה שדרך תגליות המדע נפקחת אל האדם, בקצב עולה ומתגבר, תפארתה של ההתגלות האלוהית בכל זיווה והדרה. המדע קיים, במלוא מובן המשמעות, על מנת להלל ולרומם את חיי הדת ולא כדי לפעול בביקורתיות ובדעות קדומות נגדה.

דבר זה, שאין מבינים את מדע-הרוח בכל מקום בדרך הנאותה, נחווה מספר פעמים על ידי חברינו העסוקים בהקמת בניין, שאינו גדול במיוחד, לא הרחק מכאן, בו יינתנו יסודות מדע-הרוח ולימודים אחרים.[2] הרבה מדעות אלה שימשו ספקי מידע היות ולעיתים דיברו בביטחון מנקודת ראות הרואה את מדע-הרוח כבעל יסודות מוזרים, הגובלים בחלומות בהקיץ. מעניין ללמוד, מנקודת הראות של תולדות הציביליזציה את גילויי הדעת שנכתבו במקומות שונים אודות בניין זה. עלינו להודות, באמת, שלמדע-הרוח דמיון מועט בלבד, אולם כאין וכאפס הוא לעומת דמיונם של אלה שכתבו את המאמרים הללו! מה יכולים לעשות המלמדים את מדע-הרוח? מה שיכולים הם לעשות הוא להזדהות עם המאמר שנפל לידי בימים אלה אודות מדען רוח אחד המקורב אלי. במאמר הזה מתוארים "גילויי הדעת הדמיוניים" שהם פרי רוחו של המדען: "למחבר אין די מה לומר כדי להיות שבע רצון מעצמו והנה בקטע השני הוא כותב שטויות דמיוניות אודות לידתו, יחסיו המשפחתיים, התורשה שאת כל פרטיהם רקח מדמיונו. אף אם היה לו מעט דמיון, אף אם הייתה לו נטייה טבעית להמציא שטות פנטסטית כזאת, לעולם לא היה יכול לייצר שטות כה רבה על תורשה פיסית, בייחוד על יחסי משפחה וכולי. יכולים אנו לקרוא שם דברים שיש לציינם. דבר אחד נאמר, למשל, אודות הבניין שמנסים להקים שם, שזהו מקדש בודהיסטי; והרי מדע-הרוח רחוק מן הבודהיזם כמו שהכימיה המודרנית רחוקה מן הכימיה שרווחה במזרח הרחוק לפני מאות או אלפי שנים".

ניסיתי לתאר היום, לא די בבהירות אומנם, מה חפצם של "מוקירי" מדע-הרוח, אכן יהיה לכם עתה שמץ של מושג במה העניין. אולי לא תהיו תמימי דעים כלפי העיתונות ומה שנכתב אודות מהותם המוזרה של מדעני הרוח. הערה אחת בולטת במיוחד! (והיא נכתבה בשלושים עיתונים לפחות): "מתוודעים הננו אל כוונה מיוחדת אצל מדעני הרוח שמסוגלים הם להוריד גשם". מודגש בכל מקום כי אבן היסוד של הבניין נורתה בגשם שוטף: "איזה מין אנשים הם מדעני הרוח האלו, היכולים להוריד גשם כדי שיוכלו להניח את אבן היסוד כשחוסים הם בגשם! כך הדבר, אין זאת כי סכנה רבה בהם!".

אם תתוודעו אל אנשים אלה המשקיעים מעייניהם בבניין בדורנאך, תגלו שהם אוהבים אור שמש כמוכם ולא הם שציוו על הגשם לרדת, אלא המשיכו לעבוד בבניין למרות הגשם! והטקס לא היה לאור היום, כי כמה מהחברים שרצו להיות נוכחים הגיעו ברכבת מאוחרת. זהו הסבר פשוט ופעוט, שמתנפח לממדי ענק. מוטב לומר שלאנשים אלה היו סיבות מתקבלות על הדעת לעבודתם בחשכה ובגשם! דבר זה לא נכתב במאמר, אולם ניתן לקרוא על כך בין השיטין. ובעצם כל העניין אז אינו מעניין כל כך.

ובאשר לעניינים אחרים, העתיד יוכיח ויראה שמלבד דעות האיוולת שנפוצו בעולם החיצון אודות הבית הזה, הוא יהיה מקום שישמש בית פעולה לכל מה שתיארתי בהרצאה זו. לא נתתי הרצאה זו על מנת לדבר אודות הבית הזה, אולם היות ונתתיה, הרשיתי לעצמי להזכיר את הדבר; כי באזור הזה יצר מדע-הרוח סנסציה שכלל לא התכוון ליצור. מה ניתן לומר כתשובה לשאלה מדוע הוקם הבניין הזה? כפי שאתם יודעים בונים תחנות רכבת כדי שרכבות תוכלנה להיכנס ולצאת מהן. זוהי המטרה האחת והיחידה שלמענה מוקמות התחנות הללו. והתכונה המיוחדת של הבניין הזה היא שהוא ישמש את מטרותיו של מדע-הרוח, שהוא יעודד את המרצת הנפש במידה כזאת שכאשר תדובר בו המילה של מדע-הרוח כנדרש, תבוא הנפש במגע עם העולם הרוחי. על מנת ליצור אווירה נאותה לנפש בזמן הזה, כדי להכין את הנפש לקליטת העולם הרוחי יש צורך לא רק להביע זאת במילים, אלא גם בסביבה. מה שהתבטא עד עתה במילים, בא עתה לידי ביטוי באופיו הפנימי של הבניין. התפאורה הפנימית של הבניין עשויה קווים אמנותיים אמיתיים ובכך נוצר מקום העשוי להמריץ באורח רוחי את האצלתה של תרבות רוחית, כשם שתחנת רכבת משמשת את מטרתה החומרית בדרך הנאותה. ההשוואה אמנם דלה, אך משרתת היא את ענייננו.

נכיר בדבר יותר ויותר שהתייחסותו של מדע-הרוח אל נפש ישות האדם, זיקה לה לכל המגמות של העת הנוכחית. בחושבנו אודות פעילותה של הנפש ואודות זה שניתן לעורר בה דרך מדע-הרוח לבדו, הרי שמדע-הרוח, כשברשותו מסקנות מחקרו, פונה אל הפעילויות החשובות ביותר של הנפש; והנפשות, אשר כְּמֵהוֹת אל מדע-הרוח, במידה רבה ומתרחבת, תהיינה אלה העשויות להיות פעילות במלוא מובן המילה. ויהיה על מדע-הרוח להפעיל, מכאן ואילך, כוחות בנפש שיהיה בהם כדי להשפיע על כל מגמות הציביליזציה האנושית, ובמיוחד על חיי האמנות. כפי שבדורות הקודמים התפתחו מדע-הרוח והאמנות בנפרד, על אף שבקעו ועלו מאותו המקור של החיים הרוחיים, הנה כאן צועדת הפעילות האמנותית במקביל למדע-הרוח; והאדריכלות של הבניין העומד להיות מוקם בדורנאך מהווה התחלה צנועה לכך. האדריכלות תהיה דוברת אל אלה הנמשכים אליה בפנימיותם, דרך הצורה בה באים לידי ביטוי הרזים הרוחיים שאין די במילים כדי לבטאם.

על אף ההתנגדות הרבה שבתקופתנו, מקווה מדע-הרוח לפגוש את צורכיהם של הלב והנפש האנושיים. נראה את התוצאה של דבר זה בהסבתו בחיי הציביליזציה. האמיתות של מדע-הרוח אינן יכולות להיעצר על ידי הדעות הקדומות הזורמות מן האופוזיציה, כשם שהדעות הקדומות המדעיות והדתיות לא יכלו לעצור בעד תלמודו של קופרניקוס. זה אשר טמון באורגניזם של אבולוציית האדם במלואה ובמחזוריות של המאורעות המתרחשים בו, מתהווה באותו כורח כמו תהליך בשלות האדם מילדות ועד זיקנה בהתאם לחוקים המתפקדים עם הלידה. מדע-הרוח יגיע לבשלות באותו אורח בו באות לעולם תכונות-טבע אלה באנושות. ומדע-הרוח ייתן אותותיו בתנאי הקיום החברתיים, המוסריים והרוחיים של הנפש כשם שעשה זאת מדע הטבע אשר שינה את החיים באורח חיצוני. אופן נסיעתנו היום ברכבת שונה ממה שהיה לפני 200 שנה. וכך שונה אופי הכמיהה השוכן בנפשותינו מזה שהיה קיים לפני 200 שנה. יש להשׂביע כמיהה זו. יכולים אנו לראות זאת גם במקרה הבא הראוי לציון, אם אינכם מתנגדים שאזכיר זאת לכם, על אף שההשוואה נעשית בין מציאות חיצונית לבין מציאות פנימית.

כשעמדו לבנות מסילת ברזל ראשונה בגרמניה, התייעצו עם וועדה רפואית. הוועדה קבעה לא לבנות כלל ועיקר מסילת ברזל הואיל ובני האדם יסבלו ממועקת עצבים כשייסעו ברכבת. ברם אם יהיה מספר אנשים שירצו לנסוע ברכבת, יש להקים גדרות גבוהים משני עברי הפסים כדי שאנשים אחרים לא יסבלו מסחרחורת. כזה היה השיפוט בשנת 1837. למרות זאת נוסעות רכבות! וכן הדבר בחיים. על אף שנערמים מכשולים רבים על ידי האופוזיציה, יסלול מדע-הרוח את דרכו אל חיי התרבות. מדע-הרוח יוכיח שכל הדעות הקדומות המובאות נגדו אינן מוצדקות והדבר יתגלה לראשונה לאנשים אלה שבהם עליו להשתמש. המדע החיצון יראה שמדע-הרוח יהיה בן בריתו הטוב ביותר; והמדע, המוגבל עתה לעולם החיצון, יהיה צריך לקנות ממדע-הרוח את מה שאינו יכול לבצע בעצמו. יוכר בדבר שמדע-הרוח אינו סותר את מדע הטבע כשם שאין סתירה בבא להלן: שני אנשים מדברים על שלישי. מתעוררת השאלה: "איך זה שהוא חי?" אומר הראשון: "כי יש לו ריאות והוא יכול לנשום." דבר לא ניתן לומר נגד זה. אולם השני אומר: "אני יודע שהסיבה להיותו חי שונה. לפני שבוע מצאתי אותו תלוי. גזרתי את החבל והורדתי אותו, והנה חי הוא היום." שניהם צודקים. המדען אומר בצדק: "תכונות מסוימות המופיעות בחיים באות בתורשה מאבותינו, מסבינו וכן הלאה." הוא מצביע ומראה מה עובר דרך התורשה. מדען הרוח אומר: "ישות האדם מביאה עימה את מה שמתפתח, דרך רזי הגדילה המופלאים מחייו הקודמים על האדמה." אין שום סתירה ביניהם. שניהם צודקים.

הספקנות הדתית תלך באותה דרך בה הלכה הספקנות נגד קופרניקוס. ברבות הימים לא תהיה אי הסכמה בין בני אדם שתבוא עליהם התגלות, לבין אלה שיגיעו לאמת בשיטה שונה. מדע-הרוח יהיה מה שעליו להיות. וכאשר יהווה הוא את אחד המרכיבים של החיים בתקופתנו, תהיה משמעותו של דבר שבני אדם שיתברכו בקידמה זו בחיי התרבות, ייטלו את מטרותיו של מדע-הרוח ויעשו אותן לקניינם. הם ידעו שכישויות רוחיות נפשיות מלוכדים הם עם מדע-הרוח בלב ובנפש ומבינים את טבע עמדתם בהקשר עם העולם הרוחי. באותה דרך בה חש הוא את עצמו מלוכד עם כל בני האדם שזיקה להם אל הקידמה האנושית, מדע רוח תמים-דעים עם גתה. וברצוני לסכם את הרצאתי היום במילותיו. יש לומר זאת אודות כל הדעות הקדומות שצצו נגד מדע-הרוח: בני האדם עלולים להאמין שהדת נלחצת תחת איומיו של מדע-הרוח, אולם מדען הרוח, אשר נפשו חדורה בפעילותו הרוחית, יודע שהאמת הממשית של היחסים בין השניים באה לידי ביטוי בפסוקו של גתה. קטע זה מתאר כיצד על אדם, שיש בנפשו נטייה דתית, לחדור למדע ולאמנות. ולמי שאין בנפשו נטייה כזאת, לא יהיה ברשותו הכושר המהותי למדע ולאמנות. ועל כן הרשו לי לאפיין את זיקתו של מדע-הרוח למטרותיה של תקופתנו במילים הבאות של גתה:

"למי שברשותו מדע ואמנות –

לו גם הדת;

למי שאין ברשותו לא זה ולא זו –

הבו לו הדת לקניין".

———————————————————————————-

[1] המוסיף דבר במקום שבו מצוי הוא בשפע – הערת המתרגם.

[2] הכוונה לבניין הגיתאנום בדורנאך, ליד באזל, שוויץ.