ראיון עם משה בר-נס

ראיין: דניאל זהבי

משה בר-נס היה ממקימי גן וולדורף הראשון בירושלים ב 1986. הינו בוגר האוניברסיטה העברית בביולוגיה, מועמד להסמכה בהתפתחות אנושית ועבר הכשרה לגננות וולדורף. לצד עבודתו כגנן וולדורף בירושלים, הוא לימד במסלול וולדורף בסמינר דוד ילין, וכן לימד את הפילוסופיה של החירות וכתב עליה ביחס לאבולוציה, לחינוך ולפילוסופיות אחרות. פעל רבות לקידום האנתרופוסופיה בארץ.

דניאל: מהו מדע גיתאני?

משה: השאלה פשוטה, התשובה מאד לא פשוטה. בעוד שלאוריתמיה נתן שטיינר כך וכך ספרים והרצאות וניתן לומר שאוריתמיה היא א ו-ב וניתן לצטט את שטיינר, המדע הגיתאני הוא הרבה יותר מסובך. כדבר ראשון אפשר לומר שזוהי גישה מדעית החוקרת במדעי הטבע אך להבדיל מהזרם המרכזי במדע שהוא חומרני, כאן מדובר על גישה מדעית המופרית ע"י האנתרופוסופיה. אולי צריך קודם כל לדבר על יוהאן ו. פ. גיתה משום שמדע זה קרוי על שמו.

גיתה ידוע בתור מחזאי, סופר ומשורר אבל הוא ראה את עצמו קודם כל כמדען. בעיזבונו נמצאו מכשירי מדידה רבים ואוסף ענק של אבנים ומינרלים. הוא חקר בתחום הגיאולוגיה, ביולוגיה- בוטניקה וזואולוגיה, מהו אור, ועוד. הוא כתב ספר "המטמורפוזה של הצמחים", בו הוא פורש את ממצאיו כי כל אברי הצמח הם גלגול של העלה – הכרה שהתקבלה כבר ע"י בני דורו. וכן עוד מחקרים רבים אחרים בנושאים מדעיים. שטיינר נקרא לערוך את הכתבים המדעיים של גיתה ותוך כדי כך הוא גם כתב הקדמות לכתבים ובעצם חיפש פילוסופיה או הסבר מה זה ידע שיסביר את אופן החקירה של גיתה. היום המדע עובד בצורה כזו שמחפשים מודל למציאות שאותה חוקרים. שטיינר טען הפוך מכך: לא ממציאים מודל מחשבתי, אלא מוצאים את ההסבר לתופעה בתוך התופעה עצמה, כלומר המחשבות שלנו אודות התופעה יבואו מתוך עולם התופעות. לגיתה היו כמה טכניקות שהוא בעצמו עשה, אבל מדענים גיתאניים היום עוסקים בשיטות שונות לכן קשה להגיד שמול זרם המדע המרכזי יש שיטה גיתאנית אחת. אפשר לומר שמה שמשותף לחוקרים השונים זו שיטת מחקר פנומנולוגית, ובתרגום מילולי- תופעתי. כלומר השקעה רבה לא רק באלמנט המחשבתי אלא באלמנט של ההתרשמות מהתופעה עצמה. ההתבוננות היא בעיקר דרך חוש הראיה, אך יכולה להיות דרך כל החושים: ריח, מישוש וכ"ו. כך החוקר מנסה להתקרב להבנה נוספת, אימגינטיבית שתסביר או תרחיב את מה שמתרחש.

אז זה כרוך בהתבוננות פנימית על מושא ההתבוננות?

כך עשה גיתה. הוא צייר את הצמח, ובכך השקיע מאמץ רב בהתבוננות החושית, בערב הוא היה מתבונן על הדימויים הפנימיים שנוצרו בתוכו. באופן כזה הוא קיבל את מה שהוא מכנה: תופעה מסדר גבוה יותר. כלומר התבוננות לא על הצמח אלא על הדימויים שיצר מהצמח. גיתאניים בימינו עוסקים בכל מיני שיטות לפעמים לא ממש מוגדרות. אין שיטה אחת שניתן לומר שכל מי שמגדיר עצמו כמדען גיתאני משתמש בו.

המטרה היא לגלות את הסודות הנסתרים שבתופעה?

גיתה דיבר על 'האב-טיפוס של הגרניט', לדוגמה, או 'האב טיפוס של הצמח', זהו דבר-מה שהוא גבוה יותר מאשר הנגלה לעין. יש אב טיפוס שעומד מעבר לתופעה. האב-טיפוס הוא תמיד אותו דבר ותמיד משתנה. כלומר דבר והיפוכו.

כלומר ישות שכל הזמן עוברת מטמורפוזה בעצמה? שנמצאת בתהליך של אבולוציה?

לא חייב להיות אבולוציה, זה יכול להיות שינויים מעונה לעונה, ממקום למקום, יכול להיות שאותו צמח יצמח בצורה שונה בעמק מאשר בהר.

דיברנו עד כה באופן כללי אודות המדע הגיתאני, כעת אולי נתמקד במה שיחודי לקורס שאתה סיימת לפני כשנה בקליפורניה.

אני חשבתי שאני עומד לקבל איזשהו הכשרה בסיסית במדע גיתאני – לא דובים ולא זבובים! כשהגעתי לשם דבר ראשון נוכחתי שהקורס לא נקרא מדע גיתאני אלא לימודים גיתאניים.

הקורס מנוהל ע"י דניס קלוצ'ק (DENNIS KLOCEK ) שהרקע שלו הוא דווקא בציור. שנים רבות הוא לימד ציור בקולג' או באוניברסיטה. כן הוא עסק גם בחקלאות ביו-דינמית. מי שהתחיל את הקורס שנקרא בזמנו 'מדע גיתאני' היה שוורצקופף (Friedman Schwarzkopf) שיצא בשלב מסוים לשנת שבתון כשלאחר מכן הוא חלה בסרטן וביקש מדניס קלוצ'ק להחליף אותו. (אגב- היום, לאחר קבלת דוקטוראט בפילוסופיה, שוורצקופף הוא מראשי האקדמיה למדעים בחוות שקם במצריים). בשנה הראשונה הקורס עדיין נקרא 'מדע גיתאני' ואז קפצו כל מיני אנשים שלא אהבו את מה שהוא מלמד שם וטענו שאינו מדען ולכן אין הוא יכול לקרוא לקורס מדע גיתאני. מסיבה זו ומסיבות פנימיות הוא שינה את שם הקורס ל 'לימודים גיתאניים'. אנו היינו כשלושים תלמידים שלקחו את הקורס המלא. בשיעור הראשון בבוקר השתתפו עוד כעשרים שישבו באחורי החדר, חלקם שייכים לצוות הקולג' וחלקם למדו את הקורס בעבר ובאו לרענון. הקורס כולל כל יום שלושה שיעורים. הראשון נקרא עבודה פנימית, השני מדע והשלישי אומנות. את השיעור הראשון וגם חלקים מהשני והשלישי נתן דניס עצמו כשאליו מתווספים מורים באורתמיה בשירה ועוד.

הדבר העיקרי בקורס, וזו גם ההתמחות של דניס, הוא לא המדע אלא העבודה הפנימית, הכוללת מדיטציות שונות. זה גם הדבר העיקרי שקיבלתי בקורס. דניס מלמד בשיעור הראשון תרגילים שונים הכוללים גם פיתוחים שהוא עשה למדיטציות של שטיינר. אפשר להגיד שגם השיעור השני ביום, שיעור המדע, שניתן ע"י דניס, גם הוא מהווה שלוחה של עבודה פנימית בהסתכלות החוצה על מושאי המחקר. לדוגמא: בבלוק הראשון עסקנו בהתבוננות בעצמות. הדבר האחרון שמעניין את דניס זה לתת לנו איזשהו ידע מאורגן על עצמות או על כל דבר אחר שהוא לימד. הכוונה שלו היתה שנתרגל התבוננות בעצמות. גיתה טען כי עלינו לחפש בטבע שלושה סוגים או דרגות של קוטביות. אנו, תוך כדי התבוננות על עצמות, היינו אמורים לחפש אותם. הקוטב הראשון היה היפוכים, כלומר להסתכל בעצם, לצייר אותה ולגלות היכן ישנו משהו ההפוך או שונה ממשהו אחר. הקוטביות השניה היא זו של קטבים משלימים. לאחר כמה ימים, היה עלינו להסתכל שוב על העצם ולחפש זוגות של תופעות המשלימות זו את זו, כלומר מציגות קוטביות משלימה. הקוטביות השלישית היא קוטביות של התהפכות. כלומר צורה מסוימת למשל משהו מאורך הופך להיות כל כך ארוך עד שהוא הופך לבעל-נפח, כדורי. הכוונה היא בעצם ללמד אותנו לחדד את ההתבוננות ולהגמיש את יכולת ההדמיה שלנו, כלומר לראות גם היפוכים וגם השלמות וגם התהפכות. היכולת לראות את העצם גם בחלק המוארך היכול להפוך למעוגל וגם את החלק העגול הנוטה למאורך. זוהי דוגמה איך גם שעורי המדע היו שלוחה של עבודה פנימית כשאין כאן רצון לתת משנה סדורה, אלא לתרגל את ההתבוננות שלנו, ואת היכולת האימגינטיבית לראות הקשרים.

זה נכון גם לגבי גיתה, אמנם הוא סידר וכתב בצורה מסודרת ושיטתית, אך הדבר העיקרי היה ההתבוננות בתופעה והיכולת להכניס לתנועה את מושא ההתבוננות שלנו, אולי דרך התבוננות במימד הזמן- בראייה של התהליך.

זמן וריתמוס הם מושגים שהוזכרו ע"י דניס בכל שיעור, הריתמוס של עבודה יומית קבועה, וכן הצורך לבנות יכולות חדשות בתלמידים. להגיע למשהו סופי בכלל לא עניין את דניס. בעבודתי לפני כן בהוראת מדע תמיד הייתה השאלה האם אני רוצה לעשות תהליך דרך השאלה המדעית או להעביר ידע מוגמר. האם מה שחשוב זה להעביר את התשובות הסופיות שמישהו הגיע אליהם? כמובן שבמוסדות המוכרים מלמדים תשובות סופיות אך כך לא מלמדים סקרנות, יכולת של חקירה, תהליך ואיסוף ניסיונות. מה שדניס עושה זה הפוך, הוא נותן רק תהליכים ומדבר הרבה על החשיבות של טיפוח היכולת לא להשתעמם, אם זה בתהליכי ההתבוננות או במדיטציות שיכולות להתייבש לאחר זמן מה – כאן עלינו להמשיך לעשות זאת דרך כוחות רצון עד שעולים דברים חדשים.

השיעור השלישי, כלומר החלק האומנותי, דיבר יותר בכיוון הרגשי שהיה לגבי משמעותי לא פחות משני השיעורים הראשונים.

האם אתה יכול גם כאן לתת דוגמא, למשל באומנות הציור? האם היה ניסיון לעקוב בהתנסות האומנותית אחרי תכני הלימוד?

אתן לדוגמא התנסות בציור בפחם שעברנו בבלוק הראשון. בהתחלה יצרנו שיכבה של אפור בהיר על כל הנייר כך שלא יהיה שום קו. לאחר מכן על שני שליש מהדף עשינו עוד שיכבה יותר עבה של משטח אפור אחיד. על השליש האחרון הוספנו שיכבה שלישית אחידה וכהה. כעת היה עלינו להתגבר על הקווים שנוצרו בין שליש לשליש כתוצאה מהדירוג שעשינו כך שתיראה התכהות רציפה מבהיר לכהה ללא קווים. היה עלינו לטשטש את הקווים ע"י הוספת פחם או מחיקה עם מטלית, אך בד"כ נוצר אז קו במקום מעבר הרמוני. במשך ימים רבים המשכנו בעדינות עד שככל האפשר נעלמו הקווים. תרגיל כזה מתקשר ללימודים של השיעור המדיטטיבי של הבוקר. ניתן לדמות כי סביב גופינו יש ממברנות (קרומים, או עטיפות שקופות צבעוניות, כמו צעיפים) וחלקן במקום להיות חדירות ושקופות נעשו אטומות וקשות. אלה מהווים מחסומים ביחסים שלנו, שיכולים להתבטא בקושי לזרום בחופשיות אל אנשים מסוימים, קבוצות, רעיונות מסוימים, או כל דבר אחר. הכוונה היא ע"י תירגול ההדמיות, הפעילות המדיטטיבית, וכל העבודה הפנימית, להתחיל להמיס את הממברנות שהתקשו, להביא חיות חדשה אל הצלקות, לגעת בכאב הטמון בצלקות אלה, להכיל את הכאב וללמוד ממנו. העבודה שתיארתי בציור בפחם תרמה לתהליך הזה. הקווים שיצרנו על הנייר בניגוד לכוונותינו, נוצרו ע"י נפשנו באמצעות הידיים אל הדף. ההתכוונות להמיס את הקווים, להביא זרימה חופשית בגווני האפור גורמת להניע אחרת את הידיים, וזו גורמת בתורה להניע את הנפש אחרת. כך שהציור אינו רק ביטוי של המחסומים שלנו, אלא גם אמצעי להמיס את הקיבעונות, כך שיהפכו חדירים יותר, שקופים יותר.

הזכרת מקום רגשי חדש שנגעת בו וכן סוג שונה של התבוננות שנחשפת אליו דרך השיעורים, הייתי רוצה שתרחיב את הדיבור על החוויה האישית שלך.

כבר מהיום השני והלאה נפתח היום ב 'ורס' ( ,verseאמירה מדיטטיבית), למשל מלוח השנה לנפש. יום יום היו אומרים בנוסף לוורס הראשון גם קטע שמאוד דיבר אלי. אני אצטט אותו בתחילה כפי שהוא נאמר בקורס ולאחר מכן את התיקון שאני הרגשתי צורך להכניס:

"עלינו לעקור מן הנפש כל פחד וחרדה מפני מה שבא לקראתנו מן העתיד.

עלינו להסתכל קדימה בשלוות נפש

ולחשוב רק שכל מה שבא ניתן לנו ע"י הכוונה עולמית מלאת חוכמה;

זהו חלק ממה שעלינו ללמוד בתקופה זו,

כלומר לפעול מתוך אמון מלא

בעזרה הנוכחות תמיד של עולמות הרוח.

באמת, שום דבר לא יעזור לנו אם לא יעמוד לנו עוז רוחנו.

הבה נתרגל את רצוננו,

והבה נחפש את ההתעוררות מתוך עצמנו

בכל בוקר ובכל ערב."

כל יום כשהייתי שומע את הקטע הזה, עיניי היו מתמלאות דמעות. מה שדיבר אלי ועלה בי זה הפחד שאני לא אצליח להחזיק מבחינה כלכלית את משפחתי. שם היו עולות בי הדמעות סביב המצוקה, הפחד והחרדה מפני המחסור הכלכלי. שמתי לב כי למרות שהמילים הן "עלינו לעקור מהנפש כל פחד וחרדה", מה שאני עשיתי זה בעצם הליכה לקראת הפחד והחרדה, כביכול בניגוד להנחיה בורס. כשעשיתי את לימודי המאסטר שלי באוניברסיטת קליפורניה בנושא התפתחות אנושית, כתבתי מספר עבודות על הקורס והזכרתי ספר של נזירה בודהיסטית אמריקאית בשם Pema Chodron שנקרא 'כאשר כל הדברים מתפרקים – עצות ללב שבור'. הפרק הראשון נקרא 'אינטימיות עם הפחד'. בפרק זה היא טוענת שבעולם המודרני אנו כל כך רגילים לברוח מתחושות של פחד. כלומר, אם יש פחד – הולכים למקרר ואוכלים, או בריחה למין או דברים אחרים בכדי להסיח את הדעת מתחושת הפחד. כשבעצם מה שאפשר לעשות זה ללכת אל הפחד לפתוח את הלב לקראתו, להכיל אותו במקום לברוח ממנו. זוהי הדרך בעבודה הפנימית לעשות טרנספורמציה של הפחד. ולכן שיניתי את המדיטציה כך:

'עלינו להכיר בנפש כל פחד וחרדה מפני כל מה שבא לקראתנו מן העתיד'.

מתוך כך, יכולתי גם לראות כי השתקעות בורס בנוסח המקורי, האומרת שעלינו לעקור כל פחד וחרדה, מזמינה את התודעה להיות שטחית ואשלייתית, במקום לצלול אל תחושות הנפש הממשיות. תיקון זה עולה בד בבד עם 'הדרמה של האיברים הפנימיים' (ריאות, כליות, לב וכבד) שדניס דיבר עליה רבות. למשל בריאות יש משהו בסיסי המפחד מהמוות, בעוד הכבד מפחד מהחיים. כלומר דברים בסיסים שקיימים בגופנו, ולכן יש להכיר אותם ולחיות איתם ולא לנסות לעקור אותם. כך אנו מתבוננים על מה שמוכל בנו.

זוהי בעצם התבוננות גיתאניית – להתבונן בתופעה, להכיר אותה ולראות מה מפעיל אותה.

בדיוק! לכן מתאימה הכותרת לימודים גיתאניים! מה שדניס עושה זה לקחת את הגיתאניזם הרבה יותר אל חיי הנפש, במקום למדע החיצוני, מדעי-הטבע.

המשך השיעור הראשון היה 'תרגיל השקט' שנעשה בצורה מדיטטיבית. מחשבות ומושגים באים ויוצאים את תודעתנו במשך כל היום. הכוונה בתרגיל זה היא למשך מספר דקות בעזרת החשיבה החיה לגרום למצב של היעדר מחשבות, ליצור שלווה ריקה ממושגים. התרגיל משיג את מטרתו גם אם המחשבות איטיות מבדרך כלל או לפעמים יש פה ושם רגעי חסד בלי מחשבות. כאילו נקודת מיקוד מסוימת הופכת להיות מחשיבה נקודתית לחשיבה של פריפריה – אני רואה את עצמי ואת מחשבותיי. החשיבה החיה הופכת לראייה – ראייה חשה.

כשאתה אומר חשיבה חיה אני מיד רואה חשיבה שבעצם חיה באובייקט שהיא רואה, או באובייקט שהיא מתבוננת עליו, כך שהיא שייכת לא לעבר או לעתיד אלא להווה.

כן בהחלט! זה משהו של ההווה.

לאחר כחודש דניס הוסיף עוד כמה תרגילים ומדיטציות יותר מסובכות. היה עלינו גם לרשום במחברת מחשבות, רגשות ודימויים שעלו במדיטציה. לאחר המדיטציות והרישום במחברות הגיע שלב ההרצאות בנושאים שונים כגון: פיתוח הצ'אקרות וקשרם לבלוטות האנדוקרינולוגיות, הדרמות של האיברים הפנימיים, הסברים על המדיטציות, ההבדל בין מחשבה לחשיבה וכן זמן לשאלות.

תרגיל נוסף היה 'משיחת שמן על הנפש'. היה עלינו למצוא שלושה דברים שאליהם אנו מרגישים הכרת תודה. הכוונה כאן לא למצוא דברים שאנו אמורים להרגיש אליהם הכרת תודה ולא דברים שמישהו אחר חושב שכדאי שנרגיש אליהם הכרת תודה, אלא באמת שלושה דברים אמיתיים שאנו מרגישים אליהם הכרת תודה. זה נקרא לנסוך בשמן את הנפש כי בהכרת תודה יש משהו של קבלת עצמך, של שקט נפשי, של הסכמה לחיים הללו במובן של להרגיש את הערך שלהם, להרגיש מסופקות.

תרגיל נוסף היה לשאול את עצמנו 'מה היית רוצה לעשות יותר טוב?' לא 'במה היית רוצה להיות יותר טוב?' כי כאן יש אלמנט אגואיסטי שנכנס פנימה.

גולת הכותרת היא 'התרגיל העיקרי' שדניס נותן אותו בבלוק השלישי, מדובר על מדיטציה שנתן רודולף שטיינר שהופיעה לראשונה בספר שיצא לאור ב- 1947 ע"י מארי שטיינר, אלמנתו של רודולף שטיינר. ספר זה כולל בתוכו תרגילים ודברים ששטיינר לימד בבית-מדרש האזוטרי שפעל כ-10 שנים מ- 1904 עד 1914. אלו דברים שניתנו בעל-פה, ולמרות שבאותם שנים שטיינר הוציא לאור את הספרים הבסיסיים – 'כיצד קונים…', 'מדע הנסתר' – הוא לא הכניס תרגילים אלו לכתבים והם פורסמו רק הרבה זמן לאחר מותו. אני אומר זאת בגלל השאלה שלי מדוע שטיינר לא נתן זאת לציבור הרחב אלא רק לקומץ תלמידיו האישיים, ומדוע הוא לא התייחס לזה כלל בהרצאותיו היותר מאוחרות? האם זה לא בטוח לכולם? או סיבה אחרת? אני לא אנסה לתאר את מה שכתוב בספר זה, זה קצת מורכב. בנוסף למה שכתוב בספר זה, המדיטציה שלימד דניס משלבת את ההנחיות של שטיינר עם גיאומטריה פרויקטיבית. היא כוללת שימוש בדמיון מפותח של הזזת מישורים של אור מהפרפריה הרחוקה, כלומר האינסוף, אלינו להיכן שאנו נמצאים. זהו סוג של הדמיית מישורי אור כשלזה מתלווים המילים העיקריות של שטיינר.

כך התנהל לו השיעור הראשון, זמן המדיטציה ארך כ-15 דקות ולאחר מכן ניתנה ההרצאה. כל שנה נושאי ההרצאות קצת שונים, בשנה שאני הייתי הוא דיבר גם על מזון ודיאטה ואיך זה משפיע על האיברים הפנימיים. דניס יחס חשיבות רבה להקפדה על המזון שאנו אוכלים והשפעתו על האימון האזוטרי.

מהו המטען החשוב ביותר שלדעתך הצלחת לקחת מהשיעור הראשון? ומהלימודים בכלל?

הדבר הכי חשוב זה התרגולת של מדיטציה בכל יום, ההתמדה, עצם זה שנכנסתי לתלם, וכן דרך המחקר המיוחדת. קיבלתי גם דרך הקורס רגישויות חדשות שהתעוררו בי, למשל בשמיעת מוזיקה. הפכתי להיות מאד רגשני, מתחבר ליצירה ואפילו בוכה בשמיעתה. דבר נוסף זה הצורך לקשר ויחס לדת. רגשות רליגיוזיים המתעוררים בקלות בהקשר האומנותי והקהילתי.

כלומר לא הלימודים הקלאסים של המדע הגיתאני, אלא משהו שמתייחס יותר לנפש ורוח האדם?

מה שדניס מעביר זה גיתאניזם יותר נפשי, יותר דרך המדיטציות. זה כאילו הבסיס לפני המחקר הגיתאני כשניתן לקחת את פרי העבודה עם דניס להתבוננות יותר מדויקת, לידע יותר מאורגן. לפעמים אנשים לוקחים את הקורס בכדי להיות יותר יצירתיים בחיים שלהם.

מדע רגיל צריך כלים בכדי לחקור: טלסקופ, מיקרוסקופ וכ"ו כשאיתם הוא ניגש לחקור, במדע הגיתאני אני צריך להכשיר את עצמי לכלי של מחקר. מה שסיפרת לי זה נראה לי מאד גיתאני כי במחקר הגיתאני, לפי מה שהבנתי, יש יותר דגש על הכלי שחוקר מאשר על המחקר, כלומר על האדם. אם הכלי הכין עצמו כראוי, וזה מה שהבנתי שדניס ניסה לעשות אתכם, אזי המחקר יכול להניב גם תוצאה, ולכן אולי המשקל שדניס נתן לאופי ההתבוננות יותר גדול ממושא ההתבוננות.

נכון. בשיעור הראשון דניס אמר משהו כמו: "הכניעו את האינטלקט שלכם לטובת האינטליגנציה שלכם, אל תנסו להבין אותי". 'אינטליגנציה' זו מילה שבמקורה התייחסה לאופן בו תיקשרו ההירארכיות השונות של המלאכים זה עם זו. אופן ההתקדשות החדש ששטיינר הביא ודניס הולך בעקבותיו, הוא להעמיס על האינטלקט עד שהוא נכנע לטובת האינטליגנציה. כלומר לא מעניין את דניס אם יהיה לנו ידע או לא, אלא לעשות לנו טרנספורמציה אישית.

אני רואה שהבאת לכאן ספר עב-כרס (400 עמוד) העוסק בתמציות פרחים:

Flower Essence Repertory by Patricia Kaminski and Richard Katz

איך נושא זה מתחבר לקורס שעברת?

הם לימדו את הנושא במסגרת הקורס, כפי שאחרים לימדו נושאים שונים. (כמו מורה שהעבירה קורס על מים והתבוננות במים או מורה שלימד אסטרונומיה) הזוג הזה לימד במשך יום אחד בקורס ולאחר מכן מי שרצה לקח קורס בבית שלהם, יותר נכון אחוזה עם גינה ענקית אורגנית ביו-דינמית. שם הם מגדלים את הפרחים, ומשם פועלת חברת תמציות הפרחים Flower Essence Society שהם הקימו.

גם כאן מה שמיוחד זה הפן הנפשי. תמציות הפרחים נועדו לעסוק ברווחה הרגשית והרוחנית שלנו. הם לקחו את מה שד"ר אדווארד באך התחיל בו באנגליה בשנות ה-40. הוא פיתח 38 תמציות (הקרויות על שמו Bach remedies ) והם פיתחו עוד 103 תמציות פרחים מקליפורניה. באך לא ציין מה היתה השיטה שלו לגילויים ואיך אפשר למצוא עוד תמציות פרחים. כך שהם היו צריכים לגלות בעצמם, תוך שימוש ביכולות מיוחדות שהם כנראה פיתחו, איזו תמצית פרחים תואמת לאתגר נפשי מסוים עימו האדם מתמודד. מדע לא קיים לשם עצמו, הוא צריך להיות מחובר למשהו חברתי רחב יותר. רק כשיש בעיה מסוימת וצורך מסוים לפתור בעיה נפשית כלשהי, אז הם הולכים ועושים את המחקר לגבי תמצית הפרח שתענה על הבעיה. כלומר המחקר משרת את החיים וזה נקודה מאד חשובה במחקר בכלל ובודאי במחקר רוחי מהסוג הזה.

באמת זה אופייני לשטיינר לתת את הקורסים השונים שהוא נתן בגלל שהיתה דרישה מצד האנשים לידע בנושאים ספציפים.

גם בהתייחסות של שטיינר למדע הגיתאני הוא מזכיר את ההקשר החברתי, סוציאלי, ולא כמו היום שיש מחקר לשם מחקר או לשם כסף.

כך הגיעו הזוג פטרישה וריצ'ארד ל-103 תמציות פרחים. כדוגמא אתן למשל את אחד התמציות שהם פיתחו לאחר האסון בצרנוביל. היו שם אנשים שטיפלו בפרחים ופנו לזוג בבקשה לעזרה. התוצאה הייתה מציאת הפורמולה המסוימת שעוזרת במקרה של קרינה וזיהום סביבתי. זוהי תמצית שגם עוזרת לאנשים שעברו הקרנות בגלל סרטן. שם התמצית הוא: Yarrow Special Formula.

פניתי אליהם בבקשה לתרגם לעברית את הספר הנפלא שלהם. התשובה הייתה חיובית אך בהתחלה הם נתנו לי חוברת קטנה יותר לתרגום שמתארת כל תמצית באופן קצר מאד עם התייחסות לדברים החיוביים והשליליים.

כל מי שקורא את הספר רואה כמה אהבה וחמלה יש שם למצבי הנפש השונים שלנו. אופן התיאור של המצב הנפשי מביא אותנו גם לראות את הצד השני של התקווה והתיקון של המצב הפגום, ולכן אני מאד מחזיק מעצם החיפוש בתוך הספר אחרי תמצית הפרחים המתאימה שזה כבר חצי מתהליך הריפוי. החברה מפיצה את תמציות הפרחים ל-50 מדינות בעולם, מקיימים קורסים למרפאים חדשים, ועומדים בקשר עם מרפאים כדי לקבל היזון לגבי תוצאות קליניות. יש להם גם אתר באינטרנט: www.flowersociety.org

ריצ'ארד הזכיר, שאחרי האסון של ה-11 בספטמבר, שבו כה הרבה אנשים עברו את הסף במהירות פתאומית, התחושה הייתה שהקרום בין העולם הזה לעולם האחר נעשה מאד דק, הוא הרגיש זאת דרך הקשר שלו לאביו שנפטר שנה קודם לכן, קשר שנעשה יותר זמין.

באותה תקופה פנו אליהם מרפאים בתמציות בעקבות הפחד והחרדה שאפפה את ניו-יורק. ריצ'ארד ופטרישיה שלחו להם כתרומה תמציות פרחים ניסיוניות שפותחו במיוחד. הם שלחו זאת למטפלים בניו-יורק כשהתמורה היא הדיווחים הקליניים לגבי החולים. הייתי בקשר עם ריצ'ארד לאחר ה-11 בספטמבר. לאחר הפיצוץ בחיפה הם הציעו לי אותו דבר: לשלוח תרומה של תמציות פרחים בכדי להתמודד עם הנושא של הטראומה, הפחד והחרדה, ובתמורה הם רצו לשמוע כיצד זה עוזר ומשפיע.

אולי תנסה להרחיב את הדיבור לגבי איך תמציות הפרחים משתלבים בלימודים הגיתאניים?

במבואות של הספר של תמציות הפרחים הם כותבים איך הם הגיעו לפרחים האלו והם מתעסקים גם בהתבוננות ומדע גיתאני. אתן דוגמא: ישנם פרחים שהם יותר שטוחים ודמויי כוכב, אלה מבטאים היבט קוסמי; ואילו אחרים הם בעלי נפח ופנימיות, כלומר עלי הכותרת יוצרים כגון פעמון בעל פנימיות מסוימת, מבטאים היבט יותר מופנם ומצומצם אל הקיום הארצי. מתבוננים גם אם הוא כבד ונופל כלפי מטה או פונה כלפי מעלה, מה הצבעים שלו ועוד אלמנטים.

מכאן אני מבין שיש לאחוז בהתבוננות החושית בפרח, אבל גם להגיע להתבוננות האחרת, למה שקיים בפרח ולא נגלה לעין. אולי שם טמון סוד הריפוי?

כן, בדיוק! דרך ההיבטים האלה מנסים להגיע לאימגינציה של המהות הנפשית של הפרח אשר כשלעצמה אינה תלויה בהיבטים החושיים, אלא מגלה את עצמה דרכם. היה לנו למשל בקורס שישה שבועות של ציור בוטאני של פרחים. דניס טען שהאדם בוחר את הפרח שהוא הפתלוגיה שלו. כלומר הפרח מדבר אליו מכיוון שיש לו פטלוגיה מסוימת שהפרח הוא הביטוי שלו וגם הביטוי של היכולת להתגבר על הבעיה. אתן דוגמא מפרח ממשפחת המורכבים כמו החמניה. אם מסתכלים טוב בחמניה רואים כי היא לא פרח אלא תפרחת, היא אוסף של פרחים. היא מורכבת משני סוגים של פרחים: החיצוניים שנראים כמו העלי כותרת של החמניה, נקראים פרחים לשוניים. והפרחים הפנימיים בחמניה שנותנים את הגרעינים השחורים, נקראים פרחים צינוריים לפי צורתם. אופן כזה של סידור פרחים והשילוב בינהם מייצג קהילה של פרחים. זהו פרח שמייצג את משפחת המורכבים שהופיעה מאוחר בתהליך האבולוציה והוא מסמן את היכולת שלנו לעבוד כקהילה היכן שלכל אדם יש תפקיד. אדם שיש לו בעיה להשתלב ולפעול עם אחרים יוכל להיות מטופל ע"י תמצית ממשפחה זו.

תהיתי עם ריצ'ארד איזו תמצית לשים על הכריכה העברית. השאלה היתה איזה נושא נפשי רלוונטי לישראלים, או לעם ישראל ככלל. בחוברת באנגלית על הכריכה ישנה תמצית המיועדת לעזור למטפל (ולכל אחד) להיות רגיש יותר לזולת; אך זה לאו דווקא הנושא המתאים ביותר לישראלים. אחד המוטיבים המאפיינים את העם היושב בציון הוא התנדנדות בין שתי קצוות. מצד אחד תחושת מסכנות של "העולם כולו נגדנו", "מעטים מול רבים", "עם קטן ונרדף" וכדומה. מצד שני תחושת גאווה מופרזת של "עם נבחר", "מעצמה חמישית בעולם", "הג'יניוס היהודי" וכד'. שניהם מבטאים חוסר בטחון.

מוטיב נוסף שאני חווה אצל ישראלים נראה מלכתחילה לגמרי נפרד. אם מסתכלים על ההיסטוריה של עם ישראל, ארוע משמעותי ביותר הוא דחייתו של ישוע כמשיח ע"י הממסד היהודי, והרתיעה הרגשית העמוקה הקיימת עדיין בחוגים רחבים. ד"ר ג'ורג' ריצ'י, פסיכיאטר אשר תוך כדי מותו הקליני בעצמו עבר את הסף אל עולם אחר בהכרה מלאה, מאפיין את הניגוד בין אלוהי הברית הישנה לאלוהי הברית החדשה כניגוד בין אל זועם וזועף המשליט פחד וציות, לבין אל תומך ומקבל, מלא עוצמה ואהבה. הפגישה האישית שלו עם האחרון, בזמן התנסות הסף, נותנת לו ידיעה בלתי אמצעית כי זהו האל החי וקיים, וגם היוותה נקודת טרנספורמציה בחייו. הייתי מנסח זאת כ"הפרעה בקשר שלנו עם אבינו שבשמיים". בתמצית החמניה נמצאת התיחסות לשני היבטים אלה, ולכן זו נבחרה לקדם את פני הקוראים העברים.

מתוך הכריכה לחוברת:

"השם העברי, הגזור מ'חמה', כמו גם שמו באנגלית מתייחסים למראה הפרח דמוי השמש. בדומה לשמש הקורנת בשמיים, כך העצמי הבריא קורן החוצה מן הנפש. יש מי שאיכות השמש שלהם מכוסה ומוחשכת ברגשות של ביטול עצמי או ערך עצמי נמוך. אחרים רוצים לקרון חזק מידי, לסנוור אחרים בהאדרה עצמית יהירה. תמצית פרח החמניה יכולה לעזור לחוסר הביטחון המתבטא באחד מן השניים: ביטול עצמי, או אגואיזם ומנופחות. (לאלה המנסים לזרוח חזק מידי נותנת התמצית חום נפשי הנחוץ לאיזון; לאלה המתביישים לזרוח היא נותנת כוח להביא את האור שלהם החוצה.) התמצית מעוררת מבפנים את החוזק והקרינה השמשית שהם ביטויו של העיקרון הרוחני הגברי. באופן טיפוסי, משתמשים בו נשים או גברים אשר סוחבים הפרעה בקשר שלהם עם דמות האב. השיעור הפנימי של התמצית הזו הוא להכיר את האב האלוהי כמקור של כוחנו הרוחני העצמי."

בנוסח הסופי השמטתי את המשפט האחרון, כדי לא לעורר דחיה אצל אתאיסטים מושבעים, אני לא בטוח שזה באמת עדיף.

בתור אחד מיני רבים של "נפגעי החינוך הקיבוצי", חלק משמעותי מתהליך הצמיחה האישית ולקיחת השעורים שלי הוא לגעת בכאב של לגדול ללא הורים. כאב המושרש עמוק באורגניזם. זהו הקשר האישי שלי עם תמצית הפרחים המייצגת את המוטיב האמהי ומופיעה בכריכה החיצונית של החוברת:

שושן מריפוזה Mariposa Lily

"שמה של משפחת השושניים קשור לשש העלים בפרחיה (לעיתים 3 עלי כותרת ו- 3 עלי גביע). הפרח השושני מיוצג ע"י מגן דוד, אשר בו משולש אחד מצביע מעלה, והשני מטה – אלה מסמלים שילוב וחדירה הדדית של שמיים וארץ. פרחי משפחת השושניים מייצגים את הקשר ביננו, כאן על הארץ, לבין העולם הקוסמי הארכיטיפי, ומגלמים את המהות הנשית והרגישה.

נפשות רבות שלולות קשר חיובי עם האם. אם הנפש נפגעה בקשר המוקדם שלה עם המהות הנשית, היא חשה קור וריקנות בפנים, ובתוך-תוכה חווה עצמה כבלתי-רצויה ובלתי אהובה. תמצית הפרח שושן-מריפוזה מחלימה את 'הילד הפגוע' שבתוכנו ועוזרת לילדים שעברו טראומה או ניצול. התמצית עוזרת להיפתח, לקבל ולתת טיפוח אימהי, וכך לחזק את החיבור בין אם לילד. למרות הפגיעה, הנפש יכולה ללמוד לסלוח ולהירפא ע"י התנסות במהות של האם הקוסמית הארכיטיפית החובקת ברחמנות עדינה ומזינה (רחמים = רחם חמים). שושן מריפוזה היא תמצית בסיסית אשר משתמשים בה אנשים בכל הגילים כדי לפגוש את רגשות הלב העמוקים ביותר, בייחוד את היכולת להיזון נפשית ולהיות מזינים לאחרים."

כאן אנו מגיעים למטפל העובד עם התמציות הללו. עליו להיות בעל יכולת לזהות מצבים כאלו אצל המטופל, האם ישנם כלים מסוימים לכך?

התשובה היא כן ולא. באך וגם פטרישה וריצ'ארד ראו את תמציות הפרחים בתור משהו שאדם יכול לטפל בעצמו ובמשפחתו. כלומר דרושה כאן הכרה עצמית. זה מה שאמרתי מקודם לגבי הספר שעצם העבודה איתו מאפשרת הכרה עצמית. למשל איזה פחד פוקד אותי? יש אבחנה בין פחדים שונים, יש פחד מדברים ידועים ויש פחד מדברים לא ידועים, כך אני מכוון עצמי לתמצית אחת או אחרת.

כלומר יש פה מסלול פנימי שאדם המטפל בעצמו, או באחרים, יכול לעבור. מסלול של הכרה עצמית. אם אני רוצה לטפל בעצמי אני צריך קודם כל לשים את האצבע בדיוק על הבעיה שלי, לחפור בנפש ואז לחפש את תמצית הפרחים שמתאימה לבעיה שלי, תמצית שמישהו אחר חקר וגילה כי לי אין את היכולות לחקור את אותם צמחים שהם חקרו. דבר זה מהווה לגבי זווית מרתקת חדשה של התבוננות ביחסי מטפל ומטופל, כי כאן המטפל הוא גם המטופל.

כן בהחלט, לכן בשבילי עצם השימוש בספר לגבי עצמי או לגבי מישהו אחר זה חצי מהטיפול, הגילוי של מה שיש לי ומציאת תמצית הפרחים הספציפית. לטיפול יכולים להתלוות גם טיפולים באוריתמיה, ציור, יעוץ, כתיבת יומן ועוד.

יש אלמנט מסוים נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו וזה השמות של הפרחים אשר החוכמה העממית נתנה להם. למשל פרח שנקרא 'ריפוי עצמי' (Self Heal), אותו נותנים למי שמתחיל טיפול בתמציות פרחים או למי שמתקשה לקחת אחריות על הריפוי של עצמו. דוגמא נוספת היא 'פרג קליפורניה' (California Poppy) הפורח בצבע זהוב-כתום והוא הפרח הלאומי של קליפורניה. קליפורניה נקראת גם ארץ הזהב, ויש בה הרבה רעידות אדמה. לכאן הגיעו הרפתקנים ומחפשים מכל מיני סוגים. קודם החלוצים שכל הזמן רצו לנוע מערבה עוד ועוד. כשהתחילו למצוא זהב הגיעו מחפשי הזהב, שיצרו ערי-מכרות, אשר בינתיים התרוקנו והיום משמשות בעיקר כשמורות ומוזיאונים. יש בקליפורניה מיוחדות בכך שהאדמה זזה שמתאים לתזוזות בנפש המחפשת. יש שם חיפוש זהב, חיפוש רוחני, העידן החדש מאד מפותח שם – תיקשורים וכד'.

אולי חיבורים רופפים בין הגופים השונים?

בהחלט, בדיוק! זה האלמנטים הלוציפריים שאנו מכירים בעידן החדש. בכל אופן משתמשים בתמצית 'פרג קליפורניה' כדי לרפא את מי שמחפש מחוץ לעצמו צורות כוזבות של אור או תודעה גבוהה יותר, במיוחד באמצעות בריחה או התמכרות, היא עוזרת למצוא רוחניות בתוך הלב ולאזן בין אור לאהבה, לפתח מרכז פנימי.

כלומר זו תרופה מעולה לאדם המחפש בכנות אך נטייתו לפעילות לוציפרית גורמת להתמכרות לתחושות ולאקסטזות שהוא חווה בשבילים השונים המוצעים כיום בסופר-מרקט הרוחני.

כן, ומעניין השילוב הזה בין תמצית פרחים של הפרח הלאומי המתייחסת לנטייה הלאומית של קליפורניה לחיפוש חיצוני אחר אור וזהב (Aurum בלטינית, כלומר הילה).

פרח נוסף נקרא 'לב שותת' (Bleeding Heart) וכשמו כן הוא, תמצית לטיפול באכזבה מאהבה. הוא עוזר לפיתוח אהבה ללא תנאי לאנשים אחרים, בלב פתוח, בחופש רגשי.

הייתי רוצה לדעת האם הזוג הזה אומרים על עצמם שיש להם את היכולת לחקור דרך ההתבוננות הגיתאנית בפרחים גם את הנסתר שבהם שדרכו ניתן לבנות את הטיפול? או שזה מבוסס על השם של הפרח או צורתו הספציפית וכו', כך שדרך התודעה הרגילה הם מסיקים מסקנות?

זה קשור לשאלה הראשונה מהו מדע גיתאני. כלומר האם המחקר שלהם הוא מדע גיתאני? האם מדובר רק על התבוננות חיצונית על דברים וזה יספיק כדי לדעת אם זה טוב לבעיות מסוימות? או מהי שיטת המחקר שלהם? האם אנו יכולים לעשות זאת בפרחים שקיימים כאן בארץ? ובכן אני מניסיוני איתם לא יכול להגיד שיש להם איזו שהיא מתודה שיטתית קבועה שניתן להעתיק אותה. הם עצמם לא מדברים על יכולתיהם האישיות. יכול להיות שהם שומרים על עצמם מפני ביקורת מסוימת ולכן הם מציגים יותר את המדע הגיתאני כהתבוננות חיצונית מבלי לערב את הראייה העל-חושית.

זוהי בעיה שתמיד מטרידה אותי, מדוע חוקרים באנתרופוסופיה לא אומרים בפירוש האם יש להם יכולות על-חושיות שדרכם הם מביאים את המחקר? שטיינר תמיד כתב, ללא כל אגו טריפ, שמחקריו נובעים כפרי של המחקר העל-חושי ע"י כשריו הרוחיים. גם גיתה כינה את החוש שפיתח בשם 'כושר ההתבוננות המסתכל'.

אין לי ספק שיש להם כושרות מחקר שכאלו ואכן ישנה השאלה מדוע הם לא מכריזים על זה.

איך אתה רואה את עצמך מחפש דרך להגשים את מה שלמדת כאן בארץ? האם זה דרך הצמחים או דרך דברים אחרים שלקחת מהקורס?

שאלתי את דניס לא פעם, האם יש לו ענין שמה שהוא מלמד יתרחב, שיהיו לו שלוחות, ושהדברים ילמדו במקומות נוספים. התשובה שלו היתה מאד פשוטה, אין מה להפיץ פה, את מה שלקחת מהקורס תהפוך ליצירתיות בתוך חייך, זאת העבודה הפנימית של כל אחד. עבודה שתוביל אותך טוב יותר לקהילה ותעשה אותך פחות נעול על דוגמות מכל סוג. כ"א יעבוד יותר על הזרימה באיכות נפשית גבוהה יותר בתוך חייו ועל העטיפות שנאטמו בינו לבין האחר.

למעטים מהתלמידים היה עניין להתמחות במדע גיתאני. לאוריתמיסטים או מורים וכיו"ב הקורס יפרה את עבודתם המקצועית, אחרים ילמדו אולי חינוך וולדורף, ואחרים ייגשו להגשים את חלום חייהם, יהא אשר יהא. חלק נכבד מתלמידי הקורס הם אנשים שעברו כבר הכשרות אנתרופוסופיות, עבדו במקצוע והרגישו צורך בהתרעננות והתחדשות. מצד אחד היו שם צוציקים שבקושי סיימו קולג', בשנות ה-20 המוקדמות שלהם, ומצד שני רבים בני 40 ומעלה (משבר אמצע החיים) ואפילו שתיים סביב גיל 70.

האם יש תעודת הסמכה למורים למדע גיתאני?

יש מורים למדע. השאלה שאני שואל היא האם מה שמלמדים בבית הספר או בתיכון וולדורף זה מדע גיתאני. אופן ההוראה הוא גיתאני. מתחילים בהתבוננות, שאלת שאלות וחיפוש אחר תשובות בתוך התופעה. מה שאני לימדתי בסמינר למורים בירושלים זה בפירוש מדע גיתאני, כלומר מדע המופרה ע"י אנתרופוסופיה: התבוננות חושית בתופעות, חשיבה באופן אחר והראיה איך זה מתחבר עם אמיתות אנתרופוסופיות.

אני אישית, כדימוי, רוצה להיות כמו דניס אך הבעיה שזה לא אוטנטי, אני לא יכול להיות הוא. אני חושב לעשות בארץ משהו כמו שהוא עושה אך זה יהיה חייב להיות שלי. אני למשל הרבה יותר מחובר ממנו למדע ולפילוסופיה של החירות, דניס יותר מחובר לציור.

האם דניס הזכיר לגבי עצמו איזה שהן יכולות על-חושיות?

זה כל כך ברור מהאופי שהוא מדבר כי זה נובע מתוך התנסות, כלומר אין לו בעיה לומר כאן ציטטתי את גיתה וכאן את שטיינר, וכשאיננו מצטט, הרי הוא נסמך על עצמו.

אני שואל זאת כי הרי הוא נותן מדיטציות, חלקו הראשון של השיעור הוא תהליך מדיטטיבי, לכן אם הוא עצמו לא הניב פרי דרך המדיטציות הללו אז איך הוא מלמד אותם? וכאן אני מגיע אליך, איך אתה יכול להיות 'כמו דניס' וללמד את התהליך המדיטטיבי אם זה לא נשא פרי אצלך?

נכון. ולכן השאלה היא העיתוי. אני לא יכול ללמד את התרגיל העיקרי שהוא לימד אותי, אני מתרגל אותו אך אני לא יכול להמליץ על יישומו כי עדיין אני לא יכול לעמוד מאחורי דבר כזה. שאלתי את דניס לגבי העניין הזה כי זה די הטריד אותי ששטיינר לא דיבר על התרגיל הזה ושדניס לקח לעצמו את החופש לעשות ווריאציות כאלו ואחרות. הוא ענה לי בערך כך: "אדם יכול למסור לאחרים רק את מה שיש לו. אני עושה תרגיל זה כבר 20 שנים וזה מה שיש לי ללמד לאנשים. לגבי הרלוונטיות שלו לתלמידים – אני לא קובע אם יהיה קורס בשנה הבאה, אם יבואו תלמידים אז יהיה קורס, אתם קובעים." כלומר, אני צריך ללמד את מה שאני יכול לעמוד מאחוריו.

נושא זה משמעותי גם לגבי. כאשר אני מלמד את הצבע הרצון שלי הוא ללמד רק את מה שחי בתוכי ואני יכול לעמוד מאחוריו. זה ממש מאבק למצוא איך להגיע למקום הנכון שלי ולמה שיש לי לתת ולא רק מתוך ידע מושאל, מתוך קריאה ולימוד יבש.

נכון. לכן אני מלמד יותר את הפילוסופיה של החירות הקרובה אלי ומלמד אותה עוד לפני נסיעתי. עלי להיות קשוב לבשלות שלי. גם דניס נאלץ לחכות שנים רבות בכדי ללמד. הוא עבד בעבודות כמו חצרנות, ציור ועוד דברים שונים עד שהגיע ללמד בקורס הזה. ההתמחות הגיתיאנית של דניס היא מטרולוגיה וקשרה לאסטרונומיה (יש לו אתר אינטרנט עם תחזית מזג האוויר). לפי דבריו אפשר לדעת שנים מראש את מזג האוויר, הופעת סופות וכ"ו, אם יש לנו דיוק בנתונים. אני אישית פחות אהבתי את הקורס הספציפי הזה כי התופעה שדניס מתבונן בה היא נתונים מספריים של למשל לחץ ברומטרי וגילוי החוקיות שמאחורי התופעה.

דבר נוסף שקיבלתי דרך הקורס זה הקשר עם המרחב האחורי שלי והחייאה שלו. כלומר שכל בעיה ופתרונה יבואו משם. אני מזכיר זאת בהקשר של לפגוש את הצבע או התלמידים מתוך המקום שלהם. אחד הדברים שדניס מדבר עליהם זה שכשאנו מתחילים להתפתח, אנחנו אומרים לאנשים שאנו פוגשים את הדברים הנכונים בזמן הנכון וזאת מבלי שאנו יודעים זאת. אנו פתוחים יותר ויצירתיים, כך שהדברים הנכונים מגיעים דרכנו לאנשים שאנו פוגשים. גם אנחנו שומעים מאנשים, מקריים אפילו, תשובות למה שאנו מחפשים. כלומר תשובות מסוימות אנו לא חייבים לקבל ישירות מעולמות הרוח, אלא הן יכולות להיאמר דרך אדם, ספר או כדו'.

האם מדובר על פעילות הגורל דרך המלאכים?

כן, אך זה כתוצאה מהתפתחות של המרחב האחורי.

כלומר המרחב האחורי זה בעצם העולם העל-חושי שלא נהיר לי בתודעה הרגילה?

כן. זה יכול לקרות למשל בשיעור שאתה מלמד. כשאתה קשור למרחב האחורי אתה יותר קשוב לעצמך, יותר רגיש ואומר דברים לאנשים מסוימים כשלא תמיד אתה יודע למה, או נראה לך שאתה אומר אותם למישהו מסוים ומתברר שהם דווקא קלעו לתלמיד אחר.

התלמידים של דניס, פעם אחר פעם, דווחו שהוא ענה להם על שאלות שהיו להם מאתמול והם לא ביטאו אותם החוצה. בכל שיעור היו מספר אנשים מקבלים תשובות לשאלות שהם כלל לא העלו על שפתיהם. תלמידה לשעבר ציטטה את דניס אומר "כאשר תלמיד שואל שאלה אז אני מקשיב למלאך של התלמיד…".

*** * ***

הקטע הבא מופיע כהקדמה של משה בר-נס לחוברת שתורגמה על ידו בנושא תמציות פרחים:

תמציות פרחים- מה יש להן להציע לרווחת הנפש הישראלית?

היציאה החוצה לטיול ולטבע היתה חלק מן ההוויה הישראלית משחר היוולדה. חווית הטבע נוגעת עמוקות בנפש, מזינה אותה, מבריאה אותה, מחזקת את הנפש ומעשירה אותה. תשומת הלב נתונה דרך החושים החוצה אל תופעות הטבע, אבל הלב יכול להיפתח ולהשתתף בשמחה.

עם הזמן התרחקנו מן הטבע, חיינו נעשו יותר עירוניים וטכנולוגיים, אך גם הרווחנו בתמורה יותר מודעות עצמית, יותר עצמיות חופשית. גם בשלב זה לטבע יש עדיין מה להציע לנו. הקשר בין נפש האדם למהות הפעילה בתהליכי הצמיחה והקמילה הוא עמוק ועדין. מילותיו של רבי נחמן מברסלב מיטיבות לתאר קשר זה:

דע לך, שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו

כמה יפה

כמה יפה ונאה, כששומעים השירה שלהם…

ומשירת העשבים מתעורר הלב ומשתוקק…

ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב.

הניגון המיוחד של כל 'עשב' נקלט בתהליך הכנת תמצית הפרחים, הניגון נותן את חותמו על התמצית. כל תמצית פרחים מכילה את התדר המיוחד של אותו פרח, ובתורה משפיעה באופן מסוים על מי שמשתמש בה.

המסורת היהודית שואפת לחבר בין מאווים רוחניים לבין עשייה פיזית ספציפית. בין הרוח לבין הגוף הפיזי, זו הנפש שמתווכת בינהם. זו היא הזועקת את מצוקתה, זו הנפש שדורשת שיתייחסו אליה. תיראפית-תמציות הפרחים מכוונת להתייחס לצורכי הנפש המסוימים בזמן מסוים, ולעזור לה.

לדוגמה: עבור מי שכבול להיבטים הארציים וחש חסר-השראה, ישנן תמציות פרחים שתעזורנה להתחבר למישורים גבוהים יותר; ואילו אלה הנוטים "להתעופף" לגבהים רוחניים, יצאו נשכרים מתמציות אחרות העוזרות להתקרקע אל חיי יום-יום. למי שבעיקר מסתכל/ת (בביקורתיות) החוצה ושמתקשה להתכנס פנימה, יומלץ לקחת תמציות פרחים העוזרות לגעת בחלקים רכים יותר של הנפש, ולהיות מודע לרגשות השונים. לעומת זאת, מי שמכונס/ת ופוחד/ת לעמוד בפני קשיי החיים הארציים, י/תקח תמציות המחזקות ומחברות למקור פנימי של עצמה, המאפשר להיפתח ולהתמודד עם אתגרי החיים.

ניתן אולי לאפיין את הנפש הישראלית כספינה הנתונה לעיתים קרובות לסערות רגשיות המועדות להוציא את האדם מאיזון. תמציות הפרחים עוזרות להדריך את ספינתנו דרך מים גועשים, להיות האדונים של רגשותינו במקום שהם ישלטו בנו. באווירה הנוכחית בארץ אנו נדרשים להתמודד עם לחצים שונים: מתחים, פחדים והפרעות מאחרים ומהסביבה. בייחוד כעת אין דבר חשוב יותר מאשר לשמור על איזון נפשי ולטפח כוחות פנימיים. למי שמנסים ללמוד מהתמודדויות אלה, תיראפית תמציות הפרחים עוזרת לעלות על שביל של צמיחה והשתנות, ותורמת לקידום הרווחה הנפשית שלנו.

פרטים על החוברת: 'תמציות פרחים של צפון אמריקה'- ראו כאן

את הספר עב-הכרס באנגלית 'מדריך לתמציות פרחים' שבו ידע לגבי טיפול במבוגרים, בילדים, ובחיות; וכן את תמציות הפרחים עצמן, אצל משה בר-נס טל': 04-9535168