מול החורף – אור האדם

מול החורף – אור האדם

מול החורף - אור האדם

מאת: דניאל זהבי

פורסם ב’חיים האנתרופוסופיים בישראל’ חורף 2001/2

השירים הבאים נולדו מתוך ‘מיפגש החורף’ – 1989 של קבוצת האומנות ללימוד מדע-הרוח האנתרופוסופי שהיתה פעילה אז בראשון לציון. מיפגש זה שלא כרגיל, הוקדש לנושא ‘המשורר כדובר של גורל העולם’, נושא שזכה באותה תקופה להתייחסות מרגשת בסדרת הרצאות מאת ישעיהו בן-אהרן. ניסיתי לפרוש לפני חברי הקבוצה את השירה המודרנית המתמודדת עם תהום הרוע וההרס באנושות ובאדם עצמו, שירה שמנסה, מול תמונה קשה זו, למצוא שפה חדשה מתוך ההתנסות העל-חושית, שפה שתביא לידי ביטוי את היכולת להגשים באדם את כוחות האור החיים והאהבה.

השירים נכתבו בחלקו האחרון של המפגש לאחר רגעי התבוננות, לנוכח התוצאות שברובן שיקפו את נושא המפגש, ראיתי לנכון באותה תקופה לקבץ אותם יחדיו.

שתים עשרה שנה לאחר מכן מצאתי בשירים אלו את התוכן שימלא את נפשי כהכנה לציור השער בגיליון הנוכחי של ‘החיים האנתרופוסופים בישראל’. קיבלתי את הזכות לצייר את עמוד השער בנושא ‘חורף’ כשהיינו עדיין בקיץ, כך שזה היה אתגר להתחבר לחורף בעונת הקיץ/סתיו. שירים אלו, שאת חלקם אצטט בהמשך, בנוסף לפרקי החורף מלוח השנה לנפש מאת רודולף שטיינר עזרו לי להפנים היטב את תחושת החורף כך שהצבעים יכלו להוביל את נפשי ‘החורפית’ לתוך התוכן של הציור שעלה לחלוטין מתוך הצבע באותם שבעת תהליכי החיים כפי שניסיתי לתאר במאמר ‘ציור מתוך הצבע’ בגיליון הקודם.

* השיר האחרון הוא של נעמי פוקס שהיתה פעילה מתחילת פעילותה של קבוצת האומנות וליוותה אותנו במבטה הבהיר, ביצירותיה המיוחדות ובגישת המחקר האומנותית שפיתחה. נעמי עזבה את גופה הפיזי לפני מספר חודשים לאחר מחלה קשה שהיוותה לגביה קרש קפיצה בהתפתחותה הפנימית. כיום אנו מקווים שהיא ממשיכה לתמוך בקבוצה מעולמות הרוח. *

בחשיכה, על סף התהום,
כוחות רוע והרס בעולם
פועלים גם מתוך האדם.
בלילה, בעת הנפת הקרדום,
יקום האדם מתוך החלום
יפקח את עינו למרום.

מול תהום בלי תחתית
יקום האדם, ירים ראשו
כשתהום המוות, אכן כתשתית,
שם יתעלה מעל לעצמו.

אור ואהבה, מוות וחידלון
מול פני השני יתגלה הראשון.
חורף ואבדון, אביב ותקווה
בין שניהם, כעומד על בלימה,
שם לבן-האדם חופש בחירה:
לעולם של אהבה וחיים
או לתהום חסרת תודעה.
להתנסות שמעל החושים
או לקמילה באלו הקיימים.

מול תהום בלי תחתית
יקום האדם, ירים ראשו
כשתהום המוות, אכן כתשתית,
שם יתעלה מעל לעצמו.

דניאל זהבי
גורל אדם
חידה
שתשובתה
במרחבי רקיע

חיים ומוות
רק מילים
שבדומה למים
זורמים כנצח

כי אין המוות
אלא חיים המתהווים
כל רגע מחדש
בנצח.

אפרים גולדשמיט
יפי הנפש אילמים בבדידותם
וקול זעקתם לא נשמע

קשה ממוות תהום הנשייה
הושט יד וגע בה

ראה האור המפציע בקצה הלילה
ולך עמו לקראת יומך
התעורר בני ליופיו של העולם
ושאב ממנו הכוח לצאת מהאפלה
ולבוא אל האוהבים אותך.

שלומית זמיש
קר, סערה משתוללת ואני בתוך עצמי מתבוננת.
מתוך תוכי, עמוק בתוך נפשי
קרן אור מאירה את ישותי.
והאור בוהק במגוון צבעים…
יש בו כחול עמוק לצד צהוב בהיר,
יש בו כתום מבטיח ואדום זהיר
ויש בו גם סגול רוחי.
כל הצבעים והגוונים בריקוד יוצאים
וסוחפים אותי במעגל מסחרר,
פתאום לא קר לי יותר.
נעמי פוקס ( ז”ל)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *