10 הרצאות של רודולף שטיינר שניתנו בשטוטגרט ודורנאך 23.1-4.3/1923 GA257

234 עמודים        86 ₪       הוצאת חירות

לרכישה

כמות במלאי: 23

כולל הקדמה רחבה של אורי בן דוד. וכן מאמר של אורי בן-דוד ששמו: טיפוח תרבות האדם והקהילה – האתגר החברתי של זמננו.

סדרת ההרצאות להתעורר בקהילה ניתנת בעיצומו של משבר קיומי בחברה. מההיבט הפנימי מדובר בקרע בין החברה האנתרופוסופית ליוזמות שנוסדו בהשראתה ובתמיכתה. רודולף שטיינר מבקש מהחברים ביוזמות להכריע בין הליכה בשביל נפרד מזה של החברה, לבין צעידה משותפת, על כל המשתמע מכך. 
מההיבט החיצוני של המפגש עם העולם, מדובר בשריפת הגיתאנום, שהיא ביטוי להתנגדות העזה שהעשייה האנתרופוסופית נתקלת בה. משבר קיומי זה נוצר מתוך תהליך התפתחות עמוק ורציני שנמשך עשרים שנה, ואשר מציב את האנתרופוסופיה כאימפולס רוחני מרכזי של האנושות. מן הראוי שכל מי שמבקש לצעוד בדרך האנתרופוסופיה ולהיות חבר בחברה האנתרופוסופית, יהיה מוכן להתמודד עם משברים דומים, הן כאינדיווידואל והן כחבר בקהילה.
רודולף שטיינר בונה ומפתח את הנושאים והמוטיבים המרכזיים ביצירתו בהשראת המפגש עם חבריו, עם העולם הרוחי ועם שאלות חיים נוקבות וגורליות. בגישה האמנותית וביסודיות המדעית האופייניות לו, הוא מכין את הקרקע להתפתחותה של יצירתו, שמגיעה לשיאה בבניית קהילה אנתרופוסופית. 
הרצאות אלו, שכאילו ניתנו זה עתה על ידי רודולף שטיינר לקהילות הוותיקות בישראל וגם לאלו המצויות בהתהוות, קולעות בדיוק לתקופה שבה יוזמות שונות, ובייחוד חינוך ולדורף, מתרחקות יותר ויותר מהלב הפועם של ישות האנתרופוסופיה. הרלוונטיות של ההרצאות לתקופתנו מתבררת באופן מיָדי לכל מי שער לבעיות האמיתיות, החברתיות והרוחניות כאחד, הקיימות בתקופה זו בקהילה האנתרופוסופית בארץ ישראל. 
“משימתנו היא להחזיר את החברה לתפקידה האמיתי, כי יש בעולם אנשים רבים שנועדו להפוך את האנתרופוסופיה לתוכן החיוני ביותר של לבם ושל נפשם. על החברה למלא את חלקה כדי לאפשר זאת. כאשר אנו פוגשים אתגר זה, מתברר מיד שעלינו לשנות מהלך ולהתחיל להסב את תשומת לבו של העולם לאנתרופוסופיה, כדי שלמין האנושי תהיה הזדמנות להכיר אותה, כדי שהיא תהיה מה שהיא אמורה להיות עבור העולם בכלל.”

מתוך המבוא להקדמה של אורי בן-דוד:

פנייתו של דניאל זהבי אליי ובקשתו שאכתוב הקדמה לסדרת ההרצאות להתעורר לקהילה שמחה אותי מאוד. היא הגיעה בתקופה שבה ממלאת העשייה הקהילתית מקום מרכזי בחיי, בזמן שבו אני חווה את הצורך והחשיבות הרבה שבייסוד קהילות שבני אדם יוכלו לחיות בהן, להתפתח ולטפח יחדיו תרבות אנושית-קהילתית.

את סדרת ההרצאות קראתי לראשונה לפני כעשרים שנה. הייתה לי אז הזכות להיות שותף בייסוד היוזמה החינוכית-קהילתית בטבעון, ותוכן ההרצאות היה מקור השראה והדרכה מעשית בתהליך יצירתי זה.

בבואי לכתוב את ההקדמה שאלתי את עצמי אם ניתן ליצור זיקה רוחנית, רגשית ומעשית בין האירועים, החוויות והתהליכים שמתוארים בסדרת ההרצאות, אשר ניתנה בעקבות שריפת הגיתאנום בחודש דצמבר 1922, ובין האתגרים החברתיים שאנו מתמודדים עמם עתה, כתשעים שנה מאוחר יותר, בפתח המאה ה-21. בנוסף תהיתי כיצד ניתן יהיה לעורר בקרב הקוראים את הרצון להיות שותפים ומעורבים בתהליך היצירה הקהילתי, ששואב את השראתו ממדע הרוח האנתרופוסופי.

שאלות אלו ואחרות ליוו אותי במשך חודשים מספר ואט אט, מתוך החיים עצמם, בהשראת מפגשים ועשייה קהילתית עם חבריי, התבהרו קווי המתאר ונוצר מבנה משולש, המורכב משני החלקים של ההקדמה ומחלק שלישי, שחותם את סדרת ההרצאות ומציע דרך לטיפוח תרבות האדם והקהילה בימינו.

החלק הראשון של ההקדמה – אובדן הבית – מתמקד בחוויית הכאב והצער העמוק על אובדן הגיתאנום ובשליחות המשמעותית והמרכזית שהיה אמור למלא עלי אדמות. בחרתי להביא בחלק זה את מילותיו של רודולף שטיינר. מילים אלה פותחות את ההרצאה הראשונה ויוצרות תשתית להתבוננות ביוגרפית בעלת משמעות גורלית עבור החברים בחברה האנתרופוסופית, ולתהליך התגשמותו של מדע הרוח האנתרופוסופי לתוך זרם התהוותה של התַרבות האנושית בזמננו.

החלק השני, שכותרתו לידת האנתרופוסופיה ויצירת התשתית להתחדשותה של תרבות אנושית בזמננו מוקדש לסדרת ההרצאות להתעורר בקהילה. בחרתי לפתוח חלק זה בשאלה מי הוא רודולף שטיינר, השאלה שמציב סרגיי פרוקופייב בחלק הראשון של ספרו רודולף שטיינר וייסוד המיסטריות החדשות. בפרק שכותרתו מסתרי נתיב חייו של רודולף שטיינר, מאפיין פרוקופייב את יצירתו של רודולף שטיינר כתהליך שמתהווה ומתרחש בו-זמנית במרחב רוחני על-חושי ובמישור הארצי. מוטיב מרכזי זה ביצירתו של שטיינר, שעובר כחוט השני לאורך סדרת ההרצאות, טבוע עמוק במהותה החיה והמתפתחת של החברה האנתרופוסופית על מגוון יוזמותיה, והינו חלק בלתי נפרד מגורלה ומפוטנציאל הצמיחה שלה.

ההרצאות ניתנות בעיצומו של משבר קיומי. מההיבט הפנימי זהו קרע בין החברה האנתרופוסופית ליוזמות שנוסדו בהשראתה ובתמיכתה. רודולף שטיינר מבקש מהחברים ביוזמות להכריע בין הליכה בשביל נפרד מזה של החברה, לבין צעידה משותפת, על כל המשתמע מכך.

מההיבט החיצוני, במפגש עם העולם – זוהי שריפת הגתהאנום, שהיא ביטוי להתנגדות העזה שהעשייה האנתרופוסופית נתקלת בה. מובן שלצד קשיים עצומים אלו מבית ומחוץ ישנה גם תמיכה רבה שלה זוכים החברים בחברה וביוזמות.

המשבר הקיומי שרודולף שטיינר וחבריו מתמודדים איתו נוצר מתוך תהליך התפתחות עמוק ורציני שנמשך עשרים שנה, ואשר מציב את האנתרופוסופיה כאימפולס רוחני מרכזי של האנושות. מן הראוי שכל מי שמבקש לצעוד בדרך האנתרופוסופיה ולהיות חבר בחברה האנתרופוסופית, יהיה מוכן להתמודד עם משברים דומים הן כאינדיבידואל והן כחבר בקהילה.

גם בחלק זה מצאתי טעם רב בהצבתן של אבני דרך שרודולף שטיינר מתייחס אליהן במהלך ההתבוננות הביוגרפית, שהיא בו-זמנית תהליך התמרה של הכאב והצער על אובדן הבית. אבני דרך אלה הינן ‘פסלים חברתיים’ מלאי חיים, שאמורים להכשיר את הקרקע ולהעניק לחברים בחברה האנתרופוסופית כלים מעשיים שיאפשרו להם להגשים את שליחותם.

ממש כקומפוזיטור, המלחין יצירה מוזיקלית בעלת תכנים עמוקים ובעלי משמעות, כך בונה ומפתח רודולף שטיינר את הנושאים השונים, את המוטיבים המרכזיים ביצירתו, ששואבת את השראתה מהמפגש עם חבריו, עם העולם הרוחי ועם שאלות חיים נוקבות וגורליות. אט אט, בגישה האמנותית וביסודיות המדעית האופייניות לו, מכין שטיינר את הקרקע ויוצר את התנאים להתפתחותה ולהתעצמותה של יצירתו, שמגיעה לשיאה בחמש ההרצאות האחרונות המוקדשות, כאמור, לנושא בניית קהילה אנתרופוסופית.

בחלק השלישי, שכותרתו טיפוח תרבות האדם והקהילה, ושחותם כאמור את סדרת ההרצאות, השתדלתי להתייחס לשאלות שהוצגו בפתח ההקדמה, תוך מאמץ לעורר בקרב הקוראים את הרצון להיות שותפים ומעורבים בעשייה קהילתית. בחלק זה בחרתי להתמקד בשלושה נושאים מרכזיים שעשויים להפרות אלה את אלה. בנושא הראשון – המפגש והשיחה כמקור השראה להתפתחות אישית וליצירה חברתית – מופנית תשומת הלב לתהליך יצירת מרחב חי ונושם שבו מתקיימים שיח ומפגש עם עולם הטבע, בין בני האדם ועם ישויות עולם הרוח. הדרך ליצור שיח חי ומפגש פורה זה מתוארת בספר כיצד קונים דעת העולמות העליונים ובמגוון רחב של כתבים נוספים מאת רודולף שטיינר וממשיכי דרכו. הנושא השני – האורגניזם החברתי כביטוי וכהשתקפות של ישות האדם – מתמקד בצורך ליצור מבנים חברתיים שיאפשרו את התפתחותם האינדיווידואלית של בני האדם ושל הקהילות שהם מבקשים ליצור. רודולף שטיינר התייחס לנושא חשוב זה בספריו ובהרצאותיו וכן ניתן למצוא התייחסות לנושא בכתביהם של גיתה, ליווכוד, הארי סלמן ואחרים. שני הנושאים הראשונים מכשירים את הקרקע לנושא השלישי שמוקדש לתהליך החינוכי, היוצר את התשתית להתחדשותה של תרבות אנושית בזמננו.

‘המבנה המשולש’, הכולל את שני החלקים של ההקדמה ואת החלק השלישי שחותם את סדרת ההרצאות, נובע מתוך הכרה בחשיבותה של יצירת הקשר החי והעמוק בין חווית המשבר, שרודולף שטיינר והחברים בחברה האנתרופוסופית התמודדו איתו בעקבות שריפת הגתהאנום, ובין האתגרים החברתיים שאנו פוגשים ומתמודדים עמם בזמננו.

במהלך כתיבת ההקדמה הרגשתי את הכוח המוסרי שנובע מתוך ההתרחשות האנושית, אשר באה לידי ביטוי בתוכֵן החי של ההרצאות ובתחושת השליחות הזורמת דרך מילותיו מלאות העוצמה של רודולף שטיינר. הרגשת שותפות הגורל עם רודולף שטיינר וחבריו, שעשויה להתעורר בלב מי שקורא את החלק הראשון והשני של ההקדמה, תכשיר את הקרקע שמתוכה יוכל להתעורר הרצון לקרוא את החלק השלישי, שמציע דרך מעשית ליצירת קהילה בזמננו.

אני מקווה שההקדמה תתרום ולו במעט לאותם אנשים שיבקשו למצוא בסדרת ההרצאות השראה, מקור להתלהבות וכלים מעשיים לעשייה חברתית.